דניאל יא




דניאל פרק ז

(א) בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר
מֶלֶךְ בָּבֶל דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵהּ
בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר
:

מלבי"ם
בשנת חדא לבלשאצר – כבר ספר מסוף ימי בלשאצר ומלכות דריוש, רק כאן מתחיל
החלק השני
מזה הספר, שבחלק הראשון ספר קורות דניאל ומכאן יתחיל לספר
נבואותיו
,

ובאו
דבריו [חוץ מפסוק הראשון שהם דברי אנשי כנסת הגדולה שכתבו ספר דניאל
כמ"ש חז"ל] בלשון מדבר בעדו, שהוא עצמו כתב כל הדברים כמו שהם,

ופי'
רי"א שבעבור שירמיה נבא על נבוכדנצר שיעבדו הגוים אותו ואת בנו ואת בן בנו,

לכן במלוך בלשאצר בן בנו הראה לו ה' שבמהרה תכלה מלכות בבל והראה לו
ג"כ המלכיות שיעמדו אחריה, עד עת קץ,

דניאל
חלם חזה – ולא אמר חלם חלם
, כמ"ש למעלה בנבוכדנצר
להורות שהיה חלום נבואיי וגם מפני שעקר החלום היה מחזה שראה צורת ד'
חיות.

 וחזו
ראשיה
על משכביה – כי יש חלומות שבאים ע"י התפעלות מרוצת הדם
והנפש החיונית שמקורם בלב, הודיע ששורש החלום הזה היה ממיתרי המוח
וכח השכל כי היה השפעה שכליית מעולם השכליים הנפרדים. [שכלים
נפרדים בלשון הקדמונים פירושו מלאכים].

 באדין
חלמא כתב – שתיכף כשהקיץ משנתו כתב החלום כדי שלא ישכח ממנו דבר,

ריש
מלין אמר
– מפני שהמכתב הזה דינו ככתבי הקדש אמר
כל דבר בפיו טרם שהעלה אותו על ספר, שכן הדין בכותב כתבי הקדש
ברוה"ק
וכמ"ש במק"א,

וגם
ר"ל שכלל ענין הד' מלכיות
שבאו בחלום זה כבר ידע
ע"י חלום נבוכדנצר,
רק שם לא באו רק ריש מלין ולא כל פרטי
הדברים
על זה אמר שריש מלין של חלום זה כבר אמר בפתרון חלום נבוכדנצר:

(ב) עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה
הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן
לְיַמָּא רַבָּא
:

רש"י
וארו – והנה. ארבע רוחי שמיא מגיחין וגו' – ד' רוחות נושבות באות מד' רוחות
העולם ונלחמות עם הים הגדול וסוערות אותו:

מלבי"ם
ענה דניאל ואמר – מכאן יתחיל דברי דניאל עצמו,

חזה
הוית בחזוי עם ליליא – שבעת שראה החלום ראה ג"כ שהוא לילה, שלפעמים ידמה
להחולם
שרואה ביום והוא ראה שהוא לילה, וזה להורות שבאה הנבואה
על הלילה
הגדולה שהם הגליות, כמ"ש שומר מה מלילה, וגם
זכריה אמר ראיתי הלילה כמש"ש,

וארו
ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא – שד' רוחות באות מד' רוחות העולם ונושבות בים
הגדול
ונלחמות בו

וכבר
בארתי בנבואת זכריה, שהד' מלכיות מצויירים בד' רוחות העולם, שכ"א מד'
מלכיות י"ל ממשלה ומקום מיוחד בא' מד' רוחות העולם,

גם
בארתי שהד' מלכיות הם תמיד במציאות רק שבכל זמן תתגבר מלכות אחת שהוא
רוח אחד מרוחות העולם
ויתר המלכיות והרוחות נכללים בו,

וראה
את העולם בדמות הים הגדול כי סערת הרוחות ניכר יותר בים, וחיות
הים גדולות מחיות היבשה, כאילו כ"א סוער בים להתגבר ולתפוש ממשלה,
ועי"כ ראה.

(ג) וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן
סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא
:

רש"י
וארבע חיון – וד' חיות. שנין דא מן דא – משונות זו מזו:

מלבי"ם
ארבע חיון רברבן סלקן מן ימא – שיצאו הד' מלכיות לתפוש ממשלה זאח"ז,

והנה
ברוחות מצייר כחות השרים העליונים המשפיעים על האומות, שהם עומדים
בד' רוחות המרכבה
כמו שבארתי שם, ויחזקאל ראה אותם בצורת חיות,

ודניאל
ראה החיות המשתלשלות מהם בממשלה בעולם השפל, וראה דמותם כתואר אחר כפי
פעולתם בעולם התחתון
ובאר שהיו רברבן,

כי
זולתם יש גם חיות אחרות קטנות, ר"ל מלכיות קטנות, והם יגדלו
מיתר המלכים
ויוצאים מן הים למלוך בכפה,

שנין
דא מן דא – ובצורתם ראה שהם משונים זה מזה, כי כ"א י"ל ענין
אחר והנהגה וטבע אחרת:

(ד) קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין
דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ
גפיה גַפַּהּ וּנְטִילַת מִן
אַרְעָא וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ
:

רש"י
קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה – היא כאריה ולה כנפי נשר זו היא מלכות בבל
שהיתה מושלת באותה שעה וכך ראה אותה ירמיה שנאמר עלה אריה מסבכו (ירמיה
ה) ואומר הנה כאשר ידאה וגו' (ירמיה מח). עד די מריטו גפה – נמרטו כנפיה זו
היא רמז למפלתה. ונטילת מן ארעא – לשון נסתלק מן הארץ רמז שתבטל
המלכות מן הארץ
. ולבב אנש – לשון חלשות כמו ידעו הגוים אנוש המה סלה:

מלבי"ם
קדמיתא כאריה – הראשונה שעלתה מן הים [כי לא עלו כא' רק זאח"ז] היה בצורת
אריה
, וכבר פי' חז"ל שרומז על מלכות בבל שמשלה אז, והיא היתה מולכת
בכפה כאריה שהוא גבור בבהמה
ולא ישוב מפני כל והוא מלך על כולם, כי
האחרים היו פחותים ממנו כמו שהתבאר בחלום נבוכדנצר שהוא רישא
דדהבא
והתבאר במרכבת יחזקאל שראה את החיה הזאת גם למעלה בצורת אריה,
שכן אשור ובבל היה דגלם צורת אריה, עלה אריה מסבכו, ה' כאריה
ישאג, כמש"ש.

 וגפי
די נשר לה – זה מורה על מעופו בקלות לכבוש את העולם [כמ"ש חבקוק א'] כנשר
חש לאכול
, ויחזקאל המשילו לנשר ארך הכנפים,

חזי
הוית עד די מריטו גפיה – בעת שראה מלכות בבל כבר היו כנפיו נמרטים,
כי בימי בלשאצר לא עשו חיל ולא נשאו כנפים עוד לכבוש ארצות
ומדי ופרס לחמו בשעריהם ולא עצרו כח נגדם שכבר היו כנפיהם מרוטות בעת
ההיא
,

ונטילת
מן ארעא – ראה מיתת בלשאצר שניטל מן האדמה ונהרג,

ועל
רגלין כאנש הקימת – אז לא היתה עוד ארי טורף ושואג כי הוקמו על שתי
רגלים
שהם בבל וכשדים לבד ולא בתואר אריה רק בתואר רגלי אנוש
חלושים ורפויי כח
,

ואח"כ
ולבב אנש יהיב לה – נעשו חלשים ורכי לבב כבני אדם, כי אח"כ נשבת כל
גבורתם
ונשבתו מהיות עוד בין החיות:

(ה) וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה
דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שניה
שִׁנַּהּ וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא
:

רש"י
אחרי – אחרת. תנינה – שעלתה שניה מן הים.

דמיה
לדוב – זה רמז למלכות פרס שתמלך אחר בבל שאוכלים ושותים כדוב
ומסורבלים בבשר כדוב.

דמיה
לדוב – לדב כתיב כמו דיבא תרגום של זאב שאף זאב נקראת מלכות
פרס
שנא' ע"כ הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם.

ולשטר
חד הקימת – ולצד א' עמדה רמז לשיפסוק מלכות בבל תמתין פרס שנה
אחת שתמלך מדי
.

ותלת
עלעין בפומיה – שלש צלעות רבותינו פירשו ג' מדינות היו תמיד מורדות
בה ומשלימות עמה
פעמים בולעתן ופעמים פולטתן זהו בפומה בין
שניה:
פעמים חוץ לשניה, פעמים לתוכן.

ואני
אומר תלת עלעין שלשה מלכים שיעמדו לפרס כורש ואחשורוש ודריוש שבנה
הבית. בשר שגיא – בשר הרבה:

מלבי"ם
וארו חיוא אחרי – הוא מלכות מדי ופרס שכבשו את בבל ומלכו אחריהם,

דמיא
לדוב – שאין לו גבורה כמו הארי, כי הם לא מלכו בכפה כמו נבוכדנצר
שמלך על אשור ופרס ומדי וכל הכ"ז אומות שחשב ירמיה (סי' כ"ה),
וכן בחלום הצלם ראה את מדי ופרס בצורת הכסף שהוא פחות מן הזהב
ואינו חזק כמהו, וחז"ל אמרו שאוכלים ושותים כדוב כמו שפ
רש"י
ז"ל,

ולשטר
חד הקימת – כי באשר מדי ופרס היו שתי מלכיות מופרדות ודריוש מדאה קבל
המלכות תחלה
מצוין כאלו הדוב הלך תחלה בשני צדדים, פעם לצד מדי
פעם לצד פרס, אבל אחר זה נשאר עומד בצד אחד, כי אחר שמת דריוש
ירש כורש חתנו את כל המלכות
ומני אז נשארה תמיד ביד פרס עד דריוש
האחרון
,

ותלת
עלעין בפומה בין שניה – שתפס שלש מלכיות שהוא מלכות בבל
ומלכות אשור ומלכות מדי ופרס שהם שלשה צלעות העולם,

ולכן
מינה דריוש שלשה סרכין ממונה על כל המלכות כ"א על אחת מג'
צלעות אלה
,

וצייר
שאחז הצלעות בין שיניו כי הדוב אין מזונותיו מבשר דוקא וניזון גם מדברים
אחרים
, וכן תחלה לא השחיתו הפרסיים את הנכבשים תחתם כמו נבוכדנצר שהיה כאריה
שטרף רק בשר הרוגים,

וכן
אמרין לה קומי אכולי בשר שגיא – ובכ"ז פקדו עליה ע"י הנביאים שתאכל
בשר הרבה בשר הרוגי בבל,
שהנביאים נבאו שתשחית ותהרוג את כל יושבי בבל,
וזה לא היה מטבע הדוב הזה רק ע"י גזרת ה', שכן נבא ישעיה ויתר
נביאים:

(ו) בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית
וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל
גביה גַּבַּהּ וְאַרְבְּעָה
רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ
:

רש"י
גפין ארבע וגו' וארבעה ראשין – הם ד' מושלים שחלק להם אלכסנדרוס מוקדון
במותו את מלכותו
כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון שהחיה הזאת השלישית
היא מלכות אנטיוכוס ונקרא נמר על שם שהיתה גוזרת גזרות על ישראל
מנומרות ומשונות זו מזו
. ושלטן יהב לה – וממשלה נתנה לה:

מלבי"ם
באתר דנא חזא הוית וארו אחרי כנמר – הוא מלכות יון, והנמר הוא ממין
אריה ועז פנים יותר ממנו, כן אלכסנדר מוקדון היה חזק ועז פנים יותר
מכולם
,

ולו
גפין ארבע די עוף על גביה – כי גם אלכסנדר עף לארבע רוחות העולם כעוף השמים
בזמן מועט
לכבוש את כל ארבע רוחות הישוב,

וארבעה
ראשין לחיותא – כי אחרי מותו נחלקה מלכותו לד' ראשים כמ"ש עוד לקמן
[ח' כ"ב] ארבע מלכיות מגוי תעמודנה, ושלטן יהב לה – אבל לה בעצמה
שהוא אלכסנדר ניתן שלטון על כל הד' ראשים,
כי רק אחרי מותו נתפרדו לארבעה
אבל בחיה עצמה היו כולם בחיה אחת:

(ז) בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית
בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה
רביעיה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי
וְתַקִּיפָא יַתִּירָא וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה
וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא
ברגליה בְּרַגְלַהּ רָפְסָה וְהִיא
מְשַׁנְּיָה מִן כָּל חֵיוָתָא דִּי
קדמיה קָדָמַהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ:

רש"י
בחזוי ליליא – בלילה אחרת, השלש הראשונות ראה בלילה אחת, וזו
בלילה אחרת על שם שהיא שקולה כנגד שלשתן בויקרא רבה. ושנין די פרזל
לה – שיני ברזל לה. ומדקה – מדיקה ושוחקת הדק. ושארא – מותר
אכילתה.
וקרנין עשר – עשר קרנות זו פי' לו המלאך שהם עשרה מלכים
שיעמדו לרומי קודם לאספסיינוס שחרב את הבית:

מלבי"ם
באתר דנה חזי הוית בחזוי ליליא – כי בו ראה לילה ארוכה וגלות חשוך מאד,

וארו
חיוה רביעיא – היא מלכות רומי כמו שהסכימו
רש"י
והרמב"ן והרמב"ם באגרותיו,

דחילא
ואימתני ותקיפא יתירא
– פי' הרי"א לפי שהצלחת
רומי וממשלתה היה תלוי בג' דברים
,

באכזריות
גדול להפחיד לב העמים שלא ימרדו בם, ועז"א דחילא

ובתבונה
וחכמה רבה בסדר הנהגתם, ועז"א ואימתני

ובגבורה
לנצח האויבים, ועז"א ותקיפא יתירא

ולפי
שאלו המדות נמצאו גם ביתר החיות כמ"ש איום ונורא הוא
וכמש"פ שם, לז"א יתירא שהיו בחיה זו ביתר שאת,

ושינין
די פרזל רברבן – לפי שהשינים טוחנים את המזון הדק היטב ועי"כ מכניסים
אותו לגופם ומתהפך לעצם הניזון,

ממשיל
בו את מה שהיה ממנהג ממשלת רומי להפך את הממלכות הנכבשות תחתיה שיהיו
גוף אחד עם מלכות רומי
, רק הממלכות הרחוקות שלא הכניסו אותם תוך מלכותם
והיו נפרדות היו שולחים לשם שרי צבאותיהם שהיו רומסים את העם
ומשחיתים אותם
,

ונגד
מה שבלעה מדינות גדולות אל תוכה אמר שהיה לה שיני ברזל גדולות לבלוע
עצמות קשות
, ועז"א אכלה ומדקה

ונגד
המותר שלא הכניסה אל גופה ומלכותה, אמר ושארה ברגליה רפסה,

והוא
משניא מן כל חיותא די קדמיה – ר"ל שלא נדמית בשום דבר לחיות הקודמות,
שהחיות הקודמות הגם שהיו ג"כ משונות זו מזו בצורתם היו דומות
ג"כ באיזה דברים
, אבל חיה זו משונה בכל דבר, ור"ל שהנהגת מלכותה
וגבורתה ואריכת ימיה
משונה לגמרי מן הקודמות,

וגם
אחר שהעמים שנכללו במלכות רומי תפשו אח"כ אמונות אחרות משונות
לגמרי מאמונות המלכיות הקודמות שהיו עובדי ע"א, נשתנית א"כ גם
בזה, וכן אמר המלאך חיותא רביעתא תהיה בארעא די תשנה מכל מלכותא,

וקרנים
עשר לה – לדעתי הוא עצמו עשר אצבעות הרגלים שראה נבוכדנצר בחלומו על
חיה הזאת, שכתבתי שבאחרית הימים תכלול מלכות רומי בתוכה עשרה ממלכות
גדולות
שהם ימשלו בכפה על כל הד' רוחות, והגם שתחלה היו כולם
מלכות אחת
, נתחלקו אח"ז לשתים, עד שלבסוף יהיו נחלקים
לעשר ממלכות
אשר יתר הממלכות הקטנות נטפלות אליהם,

כמו שבחיה
השלישית ראה ד' ראשים הגם שבעמדה בימי אלכסנדר לא היתה רק
ראש אחד
וגם אחרי מותו חלק אותה ע"פ צואתו לי"ב מושלים
בכ"ז אחר שלבסוף היו לארבעה ראשים ראה אותה כן במחזה, כן ראה
את רומי במחזה עם העשר הקרנות, שיעמדו בסוף בעקבות רגליה שהם עשר
אצבעותיה
ראה שורשם בראש החיה, שנשאה עשר קרנות תיכף, ר"ל שנכללו
בה כל העשר מלכיות העתידות
לעמוד והיו לראש אחד:

(ח) מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא
וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת
ביניהון בֵּינֵיהֵן וּתְלָת מִן
קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא
אתעקרו אֶתְעֲקַרָה מִן קדמיה קֳדָמַהּ וַאֲלוּ עַיְנִין
כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן
:

רש"י
ואלו – כמו וארו לשון הנה. ממלל רברבן – דברי גאוה, הוא טיטוס
שאחז"ל שחרף וגדף ונכנס להיכל בעזות פנים:

אבן
עזרא
משתכל – מגזרת שכל משתכל
ומתבונן בקרנות והנה קרן אחת קטנה עלתה ביניהם וג' קרנות מהראשונות נעקרו
מלפניה
והנה עינים כעיני אנוש בקרן הזאת ופה מדברת גדולות:

מלבי"ם
משתכל הוית בקרניא – שהשכיל והבין הרבה בקרנות אלה, כי משם תצמח קרן ישועה,

ואלו
קרן אחרי זעירה סלקת ביניהן – פי' הרי"א שכיון על ממשלת האפיפיור אשר
התחיל ברומי שהיה בתחלתו מעטה וזעירא והקסריים המושלים
במלכות רומי (שכללה תחתיה כל העשר קרנות שיצמחו בה, לא החשיבוהו לכלום), ואח"כ
גבר הקרן הזה בימי הקיסר קוסטאנטין
שלקח את סילווישטרו האפיפיור שהיה נחבא
במערה
והביאו לרומי ונתן כתר הקיסריות בידו שהוא והבאים אחריו ימשלו
ברומי ובאיטליא
והקיסר הלך לקוסטאנטינא ובנה אותה ועשה שם מושב
הקיסריים.

 ותלת
מן קרניא קדמיתא אתעקרה מן קדמה –
בזה נבוכו המפרשים מאד.
וגם פי' רי"א לפי שטתו זר מאד עי' עליו,

ולדעתי ראה ששלשה מן הקרנות שהם מן המלכים העתידים לישא קרן במלכות רומי
הכלליית,
ופרקו עול ממשלת האפיפיור מעליהם, ואם תבקשם תמצא שלשה
מלכים אדירים חכמים ונבונים התפרדו מממשלת האפיפיור
זה כמה מאות שנה, והיינו שנעקרו
מממשלתו
(הכוללת כל מלכות רומי),

או
אם תחשוב גם מלכות ישמעאל שהיא נכללת במלכות רומי הכוללת, ראה שהנפרדים
מממשלתו התפרדו לשלשה חלוקי דעות באמונה
, שהם דת מחמד, ושני חלוקי דעות
בין אשר עשו שנויים בדתו, שכולם איתעקרו מן הקרן זעירא וחולקים על ממשלתו
הדתית והמדינית.

ובספור
המלאך אמר
ונפלה מן קדמי תלת, שיפלו ויתפרדו מממשלתו.
ועז"א אח"ז ותלתא מלכין יהשפל, כי יהיה זמן שיתעקרו ממנו
ואח"כ יפלו ממנו לגמרי ויתפרדו מממשלתו עדי עד, והוא יתאמץ
להשפיל אותם,
והקרי היא אתעקרה, ונפלה – בלשון יחיד כי לא
יתעקרו ממנו כולם בפעם אחת,
כי היה זמן רע בין כ"א כנודע.-

ויש
מקום לפרש
שהקרן זעירא רומז על מחמד, שצמח
כמה מאות שנה אחרי זאת, והוא הקרן זעירא שהציע אמונתו ודתו לפני
בני ישמעאל,
והיה ג"כ קטן בתחלתו, ואח"ז נתגבר מאד וכבש
האסיא"ה ויתר חלקי תבל
, ובזה יתפרש מ"ש שתלת מן קרניא קמייתא איתעקרו
מן קדמה
, ששלשה ממשלות שמשלו מקדם, מן הד' ראשים של מלכי יון
שמלכו אחרי אלכסנדר נעקרו מפניו ונכנסו תחת ממשלתו כנודע.

ויוכל
להיות שנכללו שניהם בחזיונו אחר ששניהם נכללים בחיה הרביעית, עמד
הקרן זעירא בכל אחד משניהם, שהמשרה אשר התחזקה בעניני
האמונה
היא הקרן זעירא, כפי מה שציין אותה באותותיה, כמו
שיתבאר,

ואלו
עינין כעיני אנשא בקרנא דא
– ראה שהקרן זעירה הלז לא
ידמה ליתר הקרנות
שאין להם פה ועינים וכחם בנגיחה לבד
שהוא כח גופיי ע"י מגן וחרב ומלחמה, כי כח הקרן הזה ע"י עינים
ופה
, העינים מציינים השכל והחכמה, שהם ישכילו ויחכמו אם בעיון
וגם ישאו עין להביט בספרי התורה ודברי הנביאים ויתחכמו בכתבי
הקדש
כמו בני אנשא, ר"ל כבני ישראל,

ופם
ממלל רברבן – וכחו יהיה בפיו, אם שיהיו שלמים בחכמת הדבור והוכוחים
כמו שיבאר עוד אח"ז, אם מה שכח הקרן אינו בחרב ומלחמה רק בפיו
וקושר ומתיר הכל ברוח שפתיו, ובזה עשה קרב בימים הקודמים עם מלכים אדירים
ויכול להם עד שנכנעו לפניו ויבקשו סליחה כנודע בקורות ימי קדם,
עד שהקרן הזה נצח בפיו המדבר גדולות:

(ט) חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן
רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ
כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק
:

רש"י
די כרסון רמיו – כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט אחד לדין וא' לצדקה לישראל.
ועתיק יומין יתיב – הקב"ה יושב למשפט על המלכות הזו ועל שלפניה שהכעיסו
לפניו והציקו לבניו
.

כתלג
חיור – ללבן עונות עמו. ושער ראשה כעמר נקא – מנקה עצמו מזכיות שיש
לעכו"ם לפניו
ומשלם להם כל שכרם בעולם הזה בויקרא רבה:

מלבי"ם
חזה הוית עד די כרסון רמיו – שראיתי את החיה במחזה עד שיבא העת שיושלכו הכסאות,
ופי' חז"ל בתנחומא אלו כסאות עובדי כו"ם שעתיד הקב"ה להפכן,
עד די כרסון יתיב אין כתיב כאן אלא רמיו, וכן הוא אומר והפכתי
כסא ממלכות
,

שר"ל
שהכסא תצייר הממשלות וראה הפיכת כסאות עובדי עבודת אלילים,
כמ"ש בחגי והפכתי כסא ממלכות והשמדתי ממלכות הגוים והפכתי
מרכבה ורוכביה
וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחיו, באר שזה היה ע"י
המהומה שיתהוה בין העמים עצמם איש בחרב אחיו
,

או
כפי' רי"א פי' שני שדבר על כסא השרים העליונים שרי האומות שיופסק כחם ושפעם,
ועתיק יומין יתב – ר"ל הקב"ה שהוא נעתק מן הימים והזמן, ר"ל
שאינו תחת הזמן, כמ"ש ויודעיו לא חזו ימיו [איוב כ"ד] כמש"פ שם, ישב על כסאו לשפוט את הארץ שזה מכונה הישיבה
כמ"ש וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו,

 

לבושה
כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא – הלבושים מציינים את הפעולות
והמדות
שבם יתלבש בעת הפעולה, שהמדות מכונים בשם לבושים
כנודע,

והראש
מציין המחשבה כמ"ש וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו (ישעיה
נ"ט), וכמש"פ שם, והשערות מציינים התבקעות תעלומות המחשבה
לחוץ
כמו שהשער יוצא ממותרי המוח, (כמ"ש בפי' שב"ש בפסוק
קוצותיו תלתלים, ובפסוק שערך כעדר העזים),

ור"ל
שהשם ב"ה בעצמו מלא חסד ורחמים, ולבושיו שהם מדותיו שבם
יפעול אז יהיו רק צדקה ורחמים, שזה מצייר במראה הלבן, הפך האדום
שמורה דין ושפיכת דם כמ"ש מי זה בא מאדום חמוץ בגדים, שפירשתי שבא
בבגדים לבנים וברחמים
,

וגם במחשבותיו
הנעלמים שיתגלו אז יהיו רק צדקה וישועה, כי אתו אין דין
ואין רע
רק טוב וחסד לפניו,

 

רק
כרסיה שביבין די נור – האש השורף ומכלה והדין הקשה יצא מן הכסא ולמטה,
כמ"ש צדק ומשפט מכון כסאו אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו, ופירשתי שהאש
לא יצא מה'
, כי ה' מלך תגל הארץ, כי לפניו חסד ורחמים, רק האש
יוצא ממכון כסאו
, וכבר בארתי בפירוש מרכבת יחזקאל שבעת ההנהגה הנסיית,
תרד ההנהגה מעולם הכסא לעולם הגלגלים באמצעות החיות מניעי
הגלגלים
, שהחיות יקבלו מן הכסא, והם ינהיגו את האופנים לפי אשר
יהיה שם הרוח העליון ורצון השי"ת,

עפ"ז
צייר שראה שביבי וזיקי אש הדין יוצא מן הכסא אל הגלגלים, ועי"ז נעשו גלגלוהי
נור דלק
, אש בוער באף ובחמה לכלות את הרשעים, עתה באר
באיזה אופן ילכו שביבי האש מן הכסא אל הגלגלים
, הוא כי.

(י) נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן
קֳדָמוֹהִי אֶלֶף
אלפים אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רבון רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן
דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ
:

רש"י
די נור – של אש. נור דלק – אש בוערה. נגד ונפק – מושך ויצא. ישמשוניה
– לעתיק יומין
. דינא יתיב – המשפט נתישב לפניו. וספרין פתיחו – הספרים
נפתחו ספרי העבירות והרעות שעשו:

מלבי"ם
נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי – ר"ל מן הכסא נמשך האש אל הגלגלים
ע"י נהר של אש שהולך באמצעות החיות שמושכים האש אל האופנים,

וכבר
אמרו חז"ל מהיכן נפיק אמר ר' ירמיה מזיעתן של חיות, ומפרש מי
הוא הנהר די נור
, אלף אלפים ישמשונה – החיות ושרפי קדש המוכנים לשרת את
הכסא ולהוריד שפעו אל עולם הגלגלים הם אלף אלפים,

 

והעומדים
לפניו – הם השרפים העומדים לפני הכסא שהם השרים העליונים אשר בעולם
הכסא
המשפיעים למטה והם גבוהים מן המשרתים,

הם
רבו רבון – שהוא יותר מאלפים, והוא הנהר די נור די נגד ונפק
ר"ל מושך ויוצא, הרבו רבון הוא האש הנמשך בעולם הכסא, והאלף
אלפים הוא היוצא מלפניו אל עולם שלמטה ממנו,

דינא
יתב וספרין פתיחו – ועל הכסא יושב הדין לשפוט את העולם, כמ"ש והורדתי
אותם אל עמק יהושפט, והספרים פתוחים לעיין במעשיהם ודינם:

(יא) חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן קָל
מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָה חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת
חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא
:

רש"י
מן קל מליא – מקול הדברים הגבוהים שהקרן מדברת עלתה חמתו של עתיק יומין.
עד דקטלת חיותא והובד גשמה – אבד גופה. ליקדת אשא – ללבת אש הוא אשו
של יעקב
והיה בית יעקב אש וגו' (עובדיה א):

מלבי"ם
חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללא – ראה שעקר הדין והעון הנכתב
בספרים
הוא על קול דברים הגדולים שהקרן מדבר, וכן קרן הישמעאלים,
שהוא נביאם נותן תורתם דבר סרה על האמונה האמתיית ועל ה',
ע"ז בא עקר הדין, חזה הוית – וראיתי משפטו עד די קטילת חיותא
שהוא בנטול כח הישמעאלים והובד גשמה וכו':

(יב) וּשְׁאָר חֵיוָתָא הֶעְדִּיו
שָׁלְטָנְהוֹן וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן עַד זְמַן וְעִדָּן
:

רש"י
ושאר חיותא העדיו שלטנהון – ולשאר המלכיות הסירו מן השמים
ממשלתהון
. וארכה בחיין יהיבת להון – וזמן נתן להם בחיים עד יום מועד לעתיד
לבא מלחמות גוג ומגוג
. ארכא – המתנה:

מלבי"ם
ושאר חיותא – יתר המלכיות העדיו שלטנהון – השלטנות הוא הממשלה ביד חזקה
ובאכזריות
, כמו ממשלת קסרי הרומים בעת החורבן, זה יוסר אז,
וארכה בחיין יהיבת להון – וישארו בחיים להנהיג בלא שלטנות, היינו בנחת
ובטוב
שלא בדרך רצח עד זמן ועדן – עד שיגיע אחרית הימים הנועדים:

(יג) חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא
וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא
מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי
:

רש"י
כבר אנש אתה – הוא מלך המשיח. ועד עתיק יומיא – שהיה יושב במשפט ודן את
האומות
. מטא – הגיע:

מלבי"ם
חזה הוית כחזוי ליליא – עתה ראה מחזה חדשה, וגם אותה ראה
עם הלילה
כי עוד יהיה מחשך הגלות קים בעת יעיר השחר ויבקיע מבין
ענני אופל,

וארו
עם ענני שמיא כבר אנש אתא – מפני שבמראה הראשונה ראה ד' חיות עולות מן
הים הסוער ע"י הרוחות
,

תחת עליית
החיות מעומק תהום רבה
ראה ביאת מלכות שמים מענני שמים ממרום,

ותחת
שאלה באו בצורת חיות טורפות,

בא
בחיר ה' בתואר בן אנוש,

שהחיות
יצאו ע"י מלחמות וסערות והיה ענינים לטרף טרף אדם אכלו,

ומלכות
ה' תבא ע"י ההשכלה בתורת ה'
ועשות מצותיו שזה מיוחס
לבן אדם משכיל
,

והחיות
באו מתהום רבה

ובן אנוש
הלז הנוחל מלכות שמים יבא עם העננים, שהעננים הם אדים הדקים מלאי
רוח קל
העולה מן המים והליחות אל הרום ומשם גשם נדבות על הארץ יריקו,
וכן תהיה ביאתו ע"י טל הרוחני העולה ע"י תורתו ומעשיו
שהם ענינים נעלים מן החומר והגשם היורד הוא למטה לארץ,
כמ"ש כי טל אורות טלך,

 

וביאתו
תתיחס לשמים לא לתהום רבה, כי יתנשא מן החומריית אל העליונים
והרוחנים והוא עצמו מ"ש עני ורוכב על החמור, שיכניע את החומר והגשמיית,

ועד
עתיק יומיא מטא – ראה שיתנשא במעשיו הטובים למעלה ראש עד יקרב אל
האלהים
ואת אלהים יתהלך,

וקדמוהי
הקרבוהי – שאחרי שיתנשא ע"י מעשיו וטוב ההכנה להתקרב אל האלהים
אז תבא אליו גם כן הסיוע מלמעלה ויקריבהו אל האלהים, כמ"ש ידעתיך
בשם וגם מצאת חן בעיני:

(יד) וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר
וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ
שָׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל
:

רש"י
וליה יהיב שלטן – ולאותו בן אדם נתן ממשלת האומות דימה כחיות וישראל
דימה כבן אדם על שהם ענותנים ותמימים. די לא יעדה – יסיר:

מלבי"ם
ולה יהב שלטן ויקר ומלכו – פי' מהרי"א שתחת שבעת הגלות אבדו כל כח
לב
והובא מורך בלבבם, יתן לו שלטן ותוקף,

ותחת
שהיו בזוים ושפלים, יתן לו יקר,

ותחת
שלא היה לו מלך ושרים, יתן לו מלכות בארץ הקדושה,

עד שכל
עממיא לה יפלחון
– וזה נגד היקר, ונגד השלטון אומר שלטנה
שלטן עלם
– כי השלטן הוא ביד חזקה, אוהב

ומדרך
הטבע ממשלת עריץ לא תאריך ימים אבל היא תתמיד לעולם,
ונגד מלכו אמר ומלכותה די לא תתחבל – שהמלכות היא מצד שהוא ראוי
לזה
,

 ולפעמים
תתחבל המלכות אם יחבל מעשיו עד שלא יהיה ראוי עוד למלוכה, אבל מלכות
זה לא תתחבל, כי רוח טועים יעביר מן הארץ ולא יחטאו עוד:

(טו) אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה
דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי
:

רש"י
אתכרית רוחי – לשון כי יכרה (שמות כב) ולשון ארמי ועברי
שוין בו כלומר נסחה מתוך עומק כרייתה. בגו נדנה – בתוך
תיקו
נרתק שלו כלומר נבהלה רוחי בתוך הגוף מן החלום הזה:

 אבן
עזרא
ומלת אתכרית – אין לה ריע רק בעבור בגו נדנה
שהגוף לרוח כנדן לחרב כמו וישב חרבו אל נדנה והטעם כאילו יצאה מרוב בהלה:

מצודות
דוד
אתכרית – ואני דניאל נכרתה רוחי בתוך חיקה
ר"ל בתוך הגוף כאומר עם כי לא יצאה מ"מ נכרתה במקומה והוא
מל' גוזמא והפלגה. וחזוי – מראית ראשי הבהיל אותי:

מלבי"ם
אתכרית רוחי – (תרגום של קוצר רוח דכריה רוחיה) רוחי קצרה, בתוך נדנה
– היינו בתוך גוייתי (שהגוף נדן ונרתק אל הרוח, כמ"ש על לא ידון
רוחי באדם):

 (טז) קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא
וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּהּ עַל כָּל דְּנָה וַאֲמַר לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא
יְהוֹדְעִנַּנִי
:

רש"י
קרבת על חד מן קאמיא – קרבתי אצל א' מן העומדים שם לפני עתיק הימים המלאכים
נקראו עומדים שנא' (זכריה ג') בין העומדים האלה מפני שאין להם קפצים.
ויציבא אבעא מנה – והאמת שאלתי ממנו:

אבן
עזרא
קרבת – קרבתי אצל אחד מהמלאכים העומדים
שם לשרת עתיק יומין וכל זה בחלום:

 ויציבא
אבעא – והדבר נכון בקשתי ממנו:

 על
דנא – על זה שיפרש לי זה החלום ואמר אלה הארבע חיות הם ארבע
מלכיות
והוא אמר מלכין בעבור כי הבן נחשב כאב כמו מלכות כשדים:

מצודות
דוד
קרבת – קרבתי אל אחד מן העומדים הם מלאכי מעלה
שאין בהם ישיבה. ויציבא – בקשתי ממנו פתרון האמת על כל זאת ואמר לי והודיע לי
פתרון הדברים והוא כפל ענין במ"ש:

מלבי"ם
קרבת – קרבתי אל אחד מן המלאכים העומדים לפני ה', ויציבא – ואת האמת
שאלתי ממנו
על כל זה, ואמר לי – באופן שפשר הדברים הודיע לי:

(יז) אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא
דִּי אִנִּין אַרְבַּע אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן אַרְעָא
:

מלבי"ם
אלה החיות הגדולות שהם ארבע – מורות כי ארבעה מלכין יקומון מן ארעא
(הקימה שאחריו מ"ם מורה שקם מן המקום להסתלק משם, כמו ויקומו משם
האנשים (בראשית י"ח),

הודיע
לו שלא ראה הד' מלכיות בבחינת עמידתם ומלכותם שלפ"ז לא
היה לו לראות את בבל שכבר עבר זמנה והגיע עת סלוקה, רק שהראו
לו הד' מלכיות בבחינת סלוקם ובטולם,
איך יסתלקו מן הארץ, וע"כ ראה גם את בבל
העומדת לקום מן הארץ
ולהסתלק ממנה, כמ"ש שחזי די מריטו גפה ונטילת מן
ארעא, שזאת רצו להראות לו,

וע"כ
לא בא המלאך עתה לבאר לו דבר מן הד' מלכיות
,
באשר עקר כונת המחזה הזאת הוא להגיד סילוק הד' מלכיות ועמידת מלכות שמים
אשר תבא בסוף כולם, ועז"א.

(יח) וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא
קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם
עָלְמַיָּא
:

אבן
עזרא
ופירוש דבר כבר אנש ויקבלון – בסוף המלכות
קדושי עליון וירשו המלכות
עד עולם ועד עולם ושב להזכיר דברי החיה הרביעית
והזכיר עתה אשר לא הזכיר בראשונה כי הקרן הקטנה תעשה מלחמה עם
ישראל
ותוכל להם והנה פירש לו המלאך כי זה המלך האחרון במלכות
ישמעאל ירע רעה גדולה לישראל
וזהו ולקדישי עליונין יבלא ויסבר
כי ירצה לשנות מועדי ישראל ותורתם ויהיו ישראל בצרה עד עדן ועדנין ופלג
עדן
וזה אפרש בפסוק כי למועד מועדים וחצי והתברר מה שאמרתי שאמר המלאך
ומלכותא יהיבת לעם קדישי עליונין:

מלבי"ם
ויקבלון מלכותא קדישי עליונין – ר"ל זה תכלית המחזה שלבסוף יקבלו המלכות
אלה שהם קדושים בעולם העליון,
וזה פי' הבר אנש נמטא עד עתיק יומין, כי התקדש
ויקרב עד ה', ולפניו הקריבוהו, ויחסנון – והם לא יקומון מן ארעא רק יירשו
המלכות
עד העולם, ועד העולם הנצחי שיבא אחרי העולם הכלה ונפסד:

(יט) אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל
חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי הֲוָת שָׁנְיָה מִן
כלהון כָּלְּהֵין דְּחִילָה
יַתִּירָה
שניה שִׁנַּהּ דִּי פַרְזֶל וטפריה וְטִפְרַהּ דִּי נְחָשׁ
אָכְלָה מַדֲּקָה וּשְׁאָרָא
ברגליה בְּרַגְלַהּ רָפְסָה:

רש"י
אדין צבית ליצבא – אז חפצתי לעמוד על האמת מן החיה הרביעית.

די
הות שניא מן כולהון דחילה יתירה – אשר היתה משונה מכולן באימה יתירה:

מצודות
דוד
אדין – אז חפצתי לדעת אמיתת הפתרון על
החיה הרביעית אשר היתה משונה בתארה ובמעשיה מן כולן בהשתנות רב.

דחילה
– נוראה יתירה ומרובה שיניה של ברזל וצפרניה של נחשת ואכלה ושחקה הדק
והנשאר רמסה ברגלה:

 מלבי"ם
אדין, אז רציתי לדעת האמת – (צביתי מענין רצון, ויצבא מענין אמת),

על
החיה הרביעית – אחר שנודע לו שקץ הימין יהיה אחר בטול החיה הרביעית
רצה לדעת עניניה,

א]
ע"מ שהיא משונה מכולם, ב] ועל אימתה היתירה, והשינים של ברזל

(והוסיף
צפרנים של נחשת שזה לא הזכיר תחלה, כי במראה הצלם של נבוכדנצר
ראה שאצבעות הרגלים הוא ברזל מעורב בחסף טינא, כי שם ציירו בהאצבעות
המלכיות שיהיו בסוף
,

ובזו
המראה נכללו כולם בהקרנים העשר, שכבר ראה העשר מלכיות בהתחלת עמידת
החיה הרביעית, כי תיכף תפשה מלכות על כל העשר ממלכות העתידים להתחלק לבסוף לעשרה
חלקים
, ולכן לא רמזו באצבעות הרגלים ענין מיוחד שיהיה מורה על אחרית
הימים
רק על כח החיה בהתחלתה):

(כ) וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי
בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִּי סִלְקַת
ונפלו וּנְפַלָה מִן קדמיה קֳדָמַהּ תְּלָת וְקַרְנָא
דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וְפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן וְחֶזְוַהּ רַב מִן חַבְרָתַהּ
:

רש"י
ונפלה מן קדמה תלת – ונפלו מפניה שלש מן הראשונו'.

וקרנא
דכן ועינין לה – והקרן אשר כזאת ועינים לה ככתוב למעלה:

מצודות
דוד
ועל קרניא – גם חפצתי לדעת אמיתת הפתרון על
עשרת הקרנים
אשר בראשה והקרן האחרת הקטנה אשר עלתה ונפלו שלשה מלפניה. וקרנא
ופתרון הקרן התמוה הזאת אשר עינים לה ופי המדבר גדולות ונפלאות
ומראה גדול בתמהון מן חברותיה:

 מלבי"ם 
גם – שאל על העשר קרנות שבראשונה, ועל הקרן שעלה ונפלו מפניה שלשה קרנות
והקרן הזאת עינים לה ופה מדבר גדולות:

(כא) חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן
עָבְדָה קְרָב עִם קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן
:

רש"י
חזה הוית – בחלומי הראשון שספרתי למעלה. עם קדישין – עם ישראל:

 מצודות
דוד
חזה – גם חפצתי לדעת פתרון מה שרואה הייתי
אשר הקרן הזאת עשתה מלחמה עם ישראל הקדושים ויכלה להם ונצחם:

 מלבי"ם
חזה הוית – וספר עוד שנזכר שראה בעת חלומו שהקרן הזה עשתה מלחמה עם
קדישי עליונים
ונצחה אותם – (והוא על שהכריחו את ישראל בימי קדם בעת
רדיפת הדת
, אם ע"י וכוחים אם ע"י גזרות קשות
לעזוב את דתם, ויכלו להם בזה):

(כב) עַד דִּי אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא
וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ
קַדִּישִׁין
:

רש"י
ודינא יהיב לקדישי עליונין – ונקמה נתן להם ממנה:

 מצודות
דוד
עד די אתה – עד אשר בא הזקן המיושן בימים
ונתן משפט לקדישי עליונים ר"ל שפט משפט ישראל מיד קרן הזאת.
וזמנא – והגיע העת ונחלו ישראל הקדושים את המלוכה ור"ל כל הדברים האלה
חפצתי לדעת פתרונם:

מלבי"ם
עד שבא עתיק יומין ונתן די לקדושי עליונים, והזמן הגיע והקדושים יירשו את מלכות
שמים
– ר"ל כי הגאולה תלוי או בכלות הזמן המיועד, או בעת רצון
גם לפני הזמן,

על
העת רצון שהוא אם יתקדשו בקדושה יתירה עד שיתקרב ה' אליהם,

(שעז"א
ועד עתיק יומין מטא וקדמוהי הקריבוהו, ואמרו חז"ל זכה וארו עם ענני
שמיא כבר אנש אתא
, מבואר שזה מדבר על עת הזכות שיתקרבו אל ה' ע"י רוב
קדושתם
שאז נקראו קדישי עליונים ואז יגאלו מצד הדין והמשפט

על
צד זה אומר די אתא עתיק יומיא (שתהיה הגאולה ע"י ה') ודינא
יהיב (כי תהיה מצד הדין) לקדישי עליונים – (כי תהיה ע"י גודל
קדושתם
),

ועל
צד הב'
שיגאלו ע"י שיגיע הזמן (כמ"ש
לא זכו בעתה),

אמר וזמנא
מטה
– ואז ומלכותא החסנו קדישין – אז יקחו מלכות שמים מצד שהיא
נחלתם
אף שלא יהיו קדישי עליונים, רק קדושים יהיו לאלהיהם
כמ"ש לא זכו עני ורוכב על החמור:

(כג) כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא
מַלְכוּ
רביעיא רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל
מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ
:

רש"י
כן אמר – כה ענני המלאך הפותר לי את החלום:

מצודות
דוד
כן אמר – כן השיב לי המלאך החיה הרביעית
תרמז כי מלכות רביעית תהיה בארץ אשר תהיה משונה מאד מכל המלכיות
ותחריב כל
הארץ ותדוש אותה ותשחק אותה הדק:

מצודות
ציון
ותדושנה – מל' דישה:

מלבי"ם
כן אמר – והשיב לו המלאך, החיה הרביעית – מורה על מלכות רביעית שתהיה
בארץ שתהיה משונה מכל המלכיות כנ"ל (פסוק ז'),

ותאכל
כל ארעא
– הוא נמשל של השנים רברבן,

ותדושנה
ותדקינה – הוא הפי' של ושארא ברגליה רפסה:

(כד) וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ
מַלְכוּתָה עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא
יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל
:

רש"י
וקרניא עשר – וקרנים י' אשר ראיתי לה זה פתרונו. מנה מלכותה – מאותה
המלכות
. ואחרין יקום אחריהון – והאחרון יקום אחריהן הוא טיטוס:

מצודות
דוד
וקרניא – עשרת הקרנים ירמזו אשר מן המלכות
ההיא יעמדו עשר מלכים ר"ל במלכות ישמעאל יהיו עשר
מלכיות
הם הנזכרים למעלה
. ואחרן – הקרן הזעירה יורה אשר המלך
אשר יעמוד אחריהם והוא יהיה משונה מן הראשונים
וישפיל מהם שלשה מלכים:

מלבי"ם
וקרניה – ועשר הקרנות מורים שמלכות זה תכלול בתוכה עשר מלכיות שיקומון
ממנה בסוף,
ואחרן – הוא פי' הקרן זעירא שיקום אחרי שתעמוד
מלכות רומי
ותתפשט על כל העמים
(שיכללו באחרית הימים בעשר מלכיות),
[לדעת המלבי"ם אין אלה מלכויות ישמעאל, אלא
ממלכויות שהתפלגו לעשר מלכויות].

והוא
ישנא מן קדמיא – ר"ל מכל המלכיות שהיו עד ימיו, ע"י שלא
יעבדו עוד עבודת אלילים וכו"מ כמו שעבדו בימי כל המלכיות,
ותלתא מלכין יהשפל – כבר התבאר (בפסוק ח'):

(כה) וּמִלִּין לְצַד עליא עִלָּאָה יְמַלִּל
וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת
וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן
:

רש"י
לצד עלאה – כלפי מעלה. ולקדישי עליונין יבלא – ולישראל יטריח ויציק.
ויסבר להשניא זמנין ודת – ידמה בלבו להעבירם על כל מועדיהם ודתיהם.

עד
עידן ועידנין ופלג עידן – קץ סתום הוא זה כאשר נאמר לדניאל סתום הדברים
וחתום
ודרשוהו הראשונים איש לפי דעתו וכלו הקצים

ויש
לנו לפותרו עוד
כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף
וג' מאות ול"ה שנים
האמור בסוף הספר אשרי המחכה וגו' ופי' המועד
עד עת שני עתים וחצי עת ואמר שהעתים הם

ד'
מאות ופ' שמיום צאתם ממצרים עד שנבנה הבית,

וד'
מאות ועשר ימי מקדש ראשון הרי תת"ץ

ועוד
חצי העת הזה תמ"ה הרי אל"ף של"ה

את
אלה חשוב מעת הוסר התמיד עד שוב זבח התמיד אל מקומו

והוא
הוסר שש שנים לפני החורבן ויש קצת ראיה בספר זה,

ועוד
יש מביאין ראיה לחשבון
זה הסתר אסתיר פני
הסתר אסתיר בגי' אלף ושל"ה:

מצודות
דוד
ומלין – והוא ידבר דברי חרוף מול העליון
ואת ישראל קדישי עליונים ישחית כי רוב בני הגולה המה במלכות ישמעאל.

ויחשב
לשנות מישראל זמן המועדים ומשפט התורה ויהיו מסורים בידו עד עת וחוזר
ומפרש כמה היא העת ואמר שהעת יהיה עדן ועדנין ופלג עדן ר"ל שתי
שנים וחצי
שנה יהיו מסורים בידו:

מצודות
ציון
יבלא – מל' בליה והפסד. ויסבר
ענין מחשבה ובדרז"ל סברוהו רבנן. עדן – כן התרגום של עת ושל שנה:

מלבי"ם
ולקדישי עליונין יבלא – שבימי רדיפת הדת, וכאשר עמד הקרן זעירא נביא
הישמעאלים,
כלו כמה צדיקים וקדושי עליון, ויסבר להשניא זמנין ודת – שמחמד
נותן דת הישמעאלים
שינה את הדתות, והעביר את המועדות.

 ויתיהבון
בידה עד עדן ועדנין ופלג עדן – אחר שסתם ולא פירש איזה עדן, בודאי כיון על עת
ידוע,
והוא או ארבע מאות שנה מועד גלות מצרים, או ת"י שנה זמן
שעמד מקדש ראשון
, וכן פי' חז"ל וכל הקדמונים,

רק שהם
פירשו פלג עדן
חצי זמן מארבע מאות או מת"י שנה, ולפ"ז כלו
כל הקצים,

והאמת
הוא שפי' פלג עדן חצי זמן הכולל של עדן ועדנים, ואם נחשוב העדן
ד' מאות שנה, שלשה עדנים הם אלף מאתים, וחצי עדן הוא שש
מאות שנה
, סה"כ ח"י מאות שנה, ויגיע הזמן בשנת תרכ"ח,
שאז יכלו ח"י מאות שנה מזמן חורבן בית קדשנו ע"י הרומיים, רק זמן
זה לא יתאים עם יתר הזמנים
שיבואו בספר הזה,

ומוכרח
שהעדן הוא ת"י שנה כזמן עמידת בית ראשון, שלשה עדנים הם אלף
ר"ל שנה,
וחצי עדן הוא תרט"ו, סה"כ אלף שמונה
מאות מ"ה שנה,
ויגיע זמן הקץ בשנת תרע"ג, והוא מתאחד
עם יתר המועדים הבאים בספר כמו שיתבאר, וזמן זה בא שנית בסי' י"ב שאמר המלאך
לדניאל כי למועד מועדים וחצי תכלינה כל אלה,

ואחר
שהזמן סתום, וזמנים הידועים בימי דניאל היו שתים ארבע מאות
ות"י,
לא רחוק כי לכן הוכפל הדבר להודיע שכיון על ב' הזמנים
שלמועד מועדים וחצי מזמן של ארבע מאות שהוא בשנת התרכ"ח תהיה
ההתחלה, והדבר ימשך עד מועד מועדים וחצי מזמן השני הידוע שהוא ת"י של בית
ראשון, ויגיע אחרית הדבר בשנת תרע"ג:

(כו) וְדִינָא יִתִּב וְשָׁלְטָנֵהּ
יְהַעְדּוֹן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד סוֹפָא
:

רש"י
ודינא יתב – והדין נתישב לפני המקום. ושלטנה יהעדון – ושולטנו וממשלת של
אותו המלכות יסירו מן השמים:

מצודות
דוד
ודינא – ואח"ז ישב עדת המשפט ויסירו
ממשלתו להשמידו ולהאבידו
עד סופו ותכליתו:

מלבי"ם
ודינא יתיב – אח"ז בזמן הדין הגדול ישב ה' על כסא דין, זה פי'
עמ"ש עד כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ושלטנה יהעדון – זה פי'
עמ"ש עד די קטילת חיותא:

(כז) וּמַלְכוּתָה וְשָׁלְטָנָא
וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי
עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן
וְיִשְׁתַּמְּעוּן
:

רש"י
וישתמעון – יהיו נשמעים למצותו לעשותו:

מצודות
דוד
ומלכותא – והמלכות והממשלה והגדולה של
מלכיות העכו"ם
אשר תחת כל השמים יהיה נתון לעם קדושי עליונים והם
ישראל
. מלכותה – מלכותו תהיה מלכות עולם וכל המושלים יעבדו אותו
ואליו ישמעו לכל אשר יצוה:

 מלבי"ם
ומלכותא – זה פי' מ"ש [פסוק י"ג] וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתא,
ועי' מה שכתבתי [פסוק י"ד] וליה יהב שלטן ויקר ומלכו, אמר ומלכותא
ושלטנא ורבותא
יהיבת לעם קדושי עליון כנ"ל, ופי' שהבר אנש
הם קדישי עליונים ומשיח אלהי יעקב בראשם:

(כח) עַד כָּה סוֹפָא דִי מִלְּתָא
אֲנָה דָנִיֵּאל שַׂגִּיא רַעְיוֹנַי יְבַהֲלֻנַּנִי וְזִיוַי יִשְׁתַּנּוֹן עֲלַי
וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת
:

רש"י
עד כה – כאן. שגיא רעיוני יהבלונני – הרבה היו מחשבותי מבהלות אותי.
וזיוי ישתנון – מראית יופי ותארי נשתנו. בלבי נטרת – בלבי
צפנתי:

 מצודות
דוד
עד כה – עד הנה סוף של דבר החזון. אנה
– אני דניאל הרבה מאוד הבהילו אותי מחשבותי וזוהר פני נשתנה עלי והדבר
ההיא שמרתי בלבי
כי לא אמר לבני דורו כ"א ראשית הדברים ולא כולם
וכמ"ש למעלה ראש מלין אמר:

 מלבי"ם
עד כה – גם זה מדברי המלאך, שא"ל שעד שתעמוד מלכות שמים מלכות
הנצחי
אז יהיה סוף כל הדברים, ותכלית מעשה ה' בעולמו,

שכל
הגליות והד' מלכים היו הכנה ואמצעיים
אל התכלית הזה הנשגב
שהוא סוף כל המעשים,

ואני
דניאל רעיוני מאד הבהלוני וזיוי השתנה – כי היה החזון בהתפעלות גדול יתר
מאד
באשר היה חזון נורא הצופה לזמן רחוק עד אחרית הימים,
ובא עליו בכח גדול מאד,

ומאז
שמר הדבר בלבו ולא גלה הדבר לשום אדם, באשר נודע לו,
כי עוד יבא לילה ארוכה ואפילה מנודח ולא רצה להכאיב לב אסירי התקוה:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “דניאל יא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

אורחות צדיקים חלק ב'