הלכות לשון הרע

הלכות לשון הרע – סדרה למתקדמים

סדרה זו כוללת דוגמאות מורכבות, שאלות הלכתיות, ודעות פוסקי זמננו במגוון נושאים

סדרה זו לא כוללת את הקדמת החפץ חיים אודות הלאוין שיכול האדם לעבור בלשון הרע.

לחלק זה ניתן להאזין בסדרה למתחילים

 

*

הלכות לשון הרע – סדרה למתחילים

סדרה זו מבוססת על מהדורת פליסקין, ואינה כוללת דוגמאות שאלות הלכתיות מגדולי ישראל

אך כוללת את הקדמת החפץ חיים אודות הלאוין שיכול האדם לעבור בלשון הרע

 

 

Print Friendly, PDF & Email

לחצן-הורד-למחשבך-קטגוריה

תגיות

5 תגובות על “הלכות לשון הרע”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. גיא הגיב:

    מחכים מאוד, ממש כיף לשמוע את הרב.
    שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה!

  2. קובי הגיב:

    שלום הרב,
    א.כידוע קיים איסור חמור להוציא שם רע, אך השאלה שלי האם מותר להוציא שם רע על אדם שהוא מומר בפני רבים? אע"פ שהוא צודק, וזהו להוציא שם רע. [לשון הרע – אומר אמת, מוציא שם רע – מספר שקר].
    ב. האם בכזה מקרה צריך לבקש מחילה ממנו?
    ג. האם אדם שטוען שהוא מאמין באלוקים ומקיים מצוות מסויימות ע"פ ההבנה שלו, והוא מקיים רק חלק מהמצוות, וזה כדי להרגיש מחובר לאלוקים וכד', אך לא רואה הבדל בין היהדות לבודהיזם, שבשתיהם יש אמת ושקר כהגדרתו עפ"ל, האם הוא נקרא מומר לסעיף א' ב'?

  3. בועז שלום בועז שלום הגיב:

    שלום
    דבריך נידונו בספרו של החפץ חיים, וסוכמו בספר הליכות עולם [לרב אהרמן] ואנו נצטט את המסקנות:
    "והנה הצדיקים בטבעם מתעבים רשע, שכתוב (משלי כ״ט כ״ז) תועבת צדיקים איש עול. אמנם נצטוינו שגם כל ישראל הכשרים ילמדו להרחיק מנפשם בעלי העבירות, ולכן מצוה להבאיש ריחם בעיני בני אדם. ואין חוששים משום לשון הרע.
    וכן אם איש כזה מוחזק בעבירה אחת, ורואה אותו עובר עבירה אחרת, יש לדונו לכף חוב. ודין זה נוהג בין אם דבר זה ידוע לכל, או אפילו אם אינו ידוע, וכגון שאדם זה ברבים מתנהג כצדיק, אך באמת בצנעא הוא מומר, ויש מי שיודע כן בבירור על ידי שרואה מעשיו, יש לו לפרסם רשעותו ולא לחשוש ללשון הרע, ועל זה אמרו חכמינו ז׳׳ל מפרסמים את החנפים מפני חילול השם, שלא ילמדו ממעשיהם. .
    וכל זה אם יודע בבירור שהוא רשע, אבל אם רק שמע, אסור לספר עליו, שמא השמועות אינן אמת והרי נצטוינו שלא לקבל ולהאמין ללשון הרע.
    מה שאמרנו שמותר ומצוה לפרסם גנותו אינו אלא אם עושה כן לתועלת הנ״ל להרחיק בעלי עבירות מבני אדם, ועוד שגם הוא עצמו, על ידי שישמע שבני אדם מגנים אותו אולי יחזור מדרכיו הרעים. אמנם אם מדבר מחמת שנאה, אסור.
    וכן אסור לספר בצנעא בלבד, וברבים יחניף לו, אלא חייב לספר בפרסום דוקא, דהיינו בפני שלשה.
    אלא אם כן יש לו אימה ממנו, או שחושש למחלוקת, אז מותר לספר בפני כל יחיד ויחיד.
    וכן אסור להגדיל העוולה יותר ממה שהיא. [ח"ח פ"ד באר מים חיים אות ל"ב].
    הרי מבואר לדעת החפץ חיים שאין היתר להוציא שם רע ולבדות עליו דברים שלא היו.

    כל זה ברשע "רגיל". אולם באפיקורס כותב החפץ החיים דין שונה:
    מי שהוא גרוע יותר מזה, דהיינו שנעשה אפיקורס או מתנהג לגמרי כגוי אין צריך כל הפרטים אלא מותר לבזותו ולגנותו, ועליהם אמר דוד (תהלים קל״ט) הלא משנאיך ה׳ אשנא תכלית שנאה שנאתים.
    ואפיקורס נקרא הכופר בתורה ובנבואה בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל פה ואפילו הוא אומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או קל וחומר או גזירה שוה או דקדוק אחד הרי הוא בכלל אפיקורס.
    וכן מומר להכעיס בכלל זה. [הח"ח שם].
    לאור זאת מותר יהיה גם לבדות עליו דברים ולהוציא עליו שם רע.
    אולם עדיין אין בכך היתר לזמננו:
    בזמן הזה שרבו הפוקרים בדת, ובעונותינו הרבים ירדנו פלאים, ורוב המכונים ״ישראל" אינם שומרי מצות, ורובם נידחים מרוח היהדות מילדותם, ואפילו באותם שגדלו ברוח היהדות, מכל מקום כמעט שאין שייך בזמן הזה מצות תוכחה כדין. והרי אין חל דין רשע להוציא מכלל עמיתך עד שיתקיים בו תוכחה כדין. לכן אין דין רשע לקולא.
    ולכן אין לספר גנות שום אדם מישראל חנם אלא כדי שיתרחק השומע מעושי עוול. וכן אין לצערם באונאת דברים וכיו"ב. ואף אם מספר בגנותו יכוין לגנות המעשים הרעים אבל האיש עצמו יהיה בעיניו כתינוק שנשבה, שמחמת השפעת הסביבה אין מבין שדרכו רעה. [כך מוסרים בשם החזו"א, וגם היבי"א כתב כדברים הללו].
    ובספר אבני ישפה [ח"ז אוה"ח סי' י"ג] נוקט שאין איסור לבייש מומר ברבים, אף בלא כוונה לתועלת.

  4. גבריאל ג'ראפי הגיב:

    שלום לרב.
    בעקבות שיעורי הרב בהלכות שמירת הלשון התחלנו במשפחה בע"ה בל"נ ללמוד את ההלכות על שולחן השבת, יישר כח!
    שתי שאלות.
    1 למדנו שצריך האדם לתת את כל כספו ולא לעבור על לאו. בתי שואלת מה הדין במקרה ומייסרים אותו גופנית? מה הגבול?
    2. מה הכוונה שזכויות המדבר עוברות לזה שדיברו עליו, וכן העוונות להיפך? (זכורני שהרב אמר שזה לא כפשוטו).
    תודה.

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      לר' גבריאל שלום,
      1. כשחבירו מאיים עליו שיכהו אם לא יספר – הבאנן בשיעור את דברי ה'חלקת בנימין' [רכילות, כלל א' ס"ק יב, אות ח'] שמותר לספר ואינו מחויב להצטער צער הגוף בשביל כך. ורק כשמפציר בו בדברים – אסור.
      2. הזכויות והעבירות נודדות – זה כפשוטו. לא זוכר שאמרתי ההיפך, אדרבה, תמיד הזכרתי את דברי המלאך המגיד לבית יוסף שמה שכתב בחובת הלבבות על הזכויות העוברות – כן הוא כפשוטו.
      רק שאין הכרח שכל הזכויות / העבירות – עוברות. על זה יש המוכיחים ומדייקים שחלק מן הזכויות או העבירות עוברים, וכנראה לפי חומרת הדברים.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א