זמרי בן סלוא = רבי עקיבא, וכ"ד אלף תלמידיו

מאמרים-על-גלגולים
מאמרים-על-גלגולים

כל ענייני החג

כל ענייני שבועות


פרק מתוך הספר 'משנת הגלגולים' לרב בועז שלום שליט"א

פרק זה יעסוק בגלגוליהם של –

שכם – זמרי

א. שכם וזמרי, דינה וכזבי  ב. זמרי ויפתח, דינה ובת יפתח  ג. זמרי באחאב, דינה באיזבל

ד. זמרי בר"ע, וכזבי באשת טורנוסרופוס

ה. כוזבי – מטרוניתא, רב כהנא – ניצוץ פנחס

 

שכם בן חמור וזמרי, דינה וכזבי

המובא בסוגרים מרובעות הוא מהנלע"ד

שכם בן חמור התגלגל בזמרי בן סלוא, ודינה בת יעקב התגלגלה בכזבי בת צור.

כ"ד אלף בני שבט שמעון הם כ"ד אלף אנשי שכם שהרגו שמעון ולוי כשהוציאו את דינה אחותם מתוכם. [הרמ"ע מפאנו בגלגולי נשמות – אות כ, עמק המלך מ' ב', מדרש תלפיות ענף זמרי, מגלה עמוקות אופן פו, חסד לאברהם מעין ה נהר כג].

הרקע

דינה בת יעקב יוצאת לראות בבנות הארץ, ושכם בן חמור תופש אותה ומענה אותה. נפשו נדבקת בנפשה, והוא מבקש מאביו- חמור- שיאות להשיאה לו לאשה. חמור בא בדברים עם יעקב, ובני יעקב נכנסים לתמונה, ומנהלים עמו משא ומתן. הם מביעים כלפי חוץ הסכמה להצעתו להתערות עם בני יעקב, אך מתנים זאת בכך שאנשי שכם יאותו להם ויסכימו להימול. אנשי שכם מסכימים, וביום השלישי למילתם בהיותם כואבים נוטלים בני יעקב- שמעון ולוי את חרבם, ובאים על העיר בטח, והורגים כל זכר – כ"ד אלף איש מאנשי שכם, ובתוכם את שכם ואת חמור אביו.

בספר במדבר מובאת פרשיה שלכאורה אינה קשורה לפרשיית שכם ודינה. ההקשר יבואר בהמשך:

בסוף פרשת בלק (במדבר כה, א-ט וברש"י) מסופר שלאחר כל נסיונות הקללה הכושלים של בלעם הוא מייעץ לבלק להחטיא את ישראל בבנות מואב. בלק מוציא את הרעיון לפועל- 'ויחל העם לזנות אל בנות מואב'.

זמרי בן סלוא ראש שבט שמעון אינו מסתפק בכך, ונוטל את כזבי בת צור המדיינית אל משה ומתריס בפניו מול כל העם; "האם מדיינית זו אסורה או מותרת? אם תאמר אסורה- בת יתרו המדיינית -ציפורה- מי התירה לך?" משה וישראל אובדי עצות 'והמה בוכים פתח אהל מועד'. בנתיים החל הנגף בעם.

פינחס בן אלעזר מוסר נפשו ונכנס לתוך האוהל בו חוטאים זמרי וכזבי, ודוקר אותם בשעת מעשה ומקדש שם שמים. פנחס סובב עמם בכל מחנה ישראל כשהם נעוצים בחרבו. המגיפה נעצרת. 'ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף'.

המקבילות:

נכשלו בזנות

כאמור- זמרי הוא שכם בן חמור. כפי שבגלגול הקודם הוא חטא בזנות עם דינה, כך בגלגול כעת הוא נכשל בזנות עם כזבי בת צור- גלגול דינהקיג.

[יש לבאר שהטעם שאף דינה הוצרכה להתגלגל הגם שמעשה שכם היה שלא ברצונה, היות וגם היא לא ניקתה מאשמה בצאתה 'לראות בבנות הארץ', ופרצה בזה גדר הצניעות של האמהות הקדושות שקיימו בעצמן 'כל כבודה בת מלך פנימה', וכן מובא במדרש (ב"ר פ' יא) שהוציאוה מבית שכם בעל כורחה].

הרמזים

שכם בגימטריא נשג"ז – 360 [ר"ת נידה, שפחה, גויה, זונה] שאמרו חז"ל [סנהדרין פב.] שהבא על הגויה חייב עליה משום נשג"ז, ושכם בגלגולו בזמרי מתחייב על ביאת נשג"ז בכזבי [מגלה עמוקות פ' פנחס].

ונלע"ד עוד לרמוז שיעקב בברכתו לשבטים לפני מותו רמז לשמעון ולוי שבמעשיהם לא תיקנו את שכם ושכם עוד יצטרך להתגלגל בזמרי, וזה נרמז בפסוק [ברא' מט-ז] 'ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה' סופי תיבות זמר"י.

ועוד נרמז בפסוק "וירא אֹתה שכם בן חמור" 'אֹתה' בגימטריה זמרי בן סלוא].

חטא אנשי שכם

אנשי שכם אף הם היו שותפים עקיפים לפשע בכך שחיפוקיד על שכם בן חמור, ולכן גם הם מתגלגלים בכ"ד אנשי שבטו של שמעון. גם הפעם הם שבים על קיאם ואינם מוחים בזמרי בן סלוא [הוא שכם בן חמור] על מעשיו הרעים, ואף מחפים עליו. הם נענשים שוב במיתה והפעם במגיפה.

אז נהרגו אנשי שכם על ידי שמעוןקטו, ואף כעת הם נהרגים בעטיו של "זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני".

אז שמעון גָדַר פֶרץ העריות, וכאן נשיא שבט שמעון פורץ גדר העריות [הרעיון האחרון ממגלה עמוקות פ' פנחס].

'כזבי מגיעה לי מגלגול קודם'

הגמ' במסכת סנהדרין [פב.] מספרת שזמרי הביא לכזבי בת צור לפני משה "תפשה בבלוריתה ואמר לו: בן עמרם, זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך?"

זמרי התכוין לרמוז לו בזה- כמו שאתה נטלת את צפורה המדיינית היות והיא מגיעה לך מגלגולך הקודם [עי' להלן בפרק ז' עמ' 107] כך אני נוטל את כזבי המדינית שהיא מגיעה לי מגלגולי הקודם בשכם בן חמור.

אולם משה אינו משיבו, היות ודבריו בטלים ואין כל השוואה בין המקרים, שכן דינה מלכתחילה לא יועדה לשכם בן חמור ונטלה אז באיסור, וכל שכן עכשיו שאסורה לוקטז [מדרש תלפיות ענף זמרי].

[יצוין, שאכן כזבי בת צור הייתה מיועדת לזמרי, אך לא בגלגול זה, אלא בגלגול הבא- כר' עקיבא, כפי שיתבאר בהמשך דברינו, וזה שהטעה את זמרי בן סלוא לסבור שהיא מיועדת לו, אולם באמת אכלה פגה (ספה"ג פ"נ, יערות דבש שם)].

ב

זמרי ויפתח, דינה ובת יפתח

כתב מהרח"ו בספר הגלגולים [הג"ה פ' ס"ו]:

זמרי בן סלוא התגלגל ביפתח, וכזבי בת צור התגלגלה בבתו של יפתח, ואחר כך התגלגלה באשת טורנוסרופוס.

הרמז בזהכזב"י ב"ת צו"ר ר"ת כ'זבי ז'ו ב'ת י'פתח – ב'גלגול ת'בעה צ'דיק, ו'אשת ר'ופוס [החיד"א במראית העין על ע"ז דף כ', ובנח"ק].

המקבילות:

ראשי שבטים

כאשר יצא יפתח להלחם בבני עמון הוא נָדַר נדֶר שאם ינצח במלחמה, אזי היוצא ראשונה לקראתו מפתח ביתו יקריבנו לה'.

בהגיעו לביתו והנה למולו בתו יוצאת לקראתו. היה על יפתח ללכת לפנחס הכהן ולהתיר את נדרו.

אולם יפתח סירב ללכת לפנחס, וטען [תנחומא בחוקתי סי' ז]: 'אני ראש שבטי ישראל, ראש הקצינים, אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט? מבין שניהם אבדה ההיא עלובה'. ע"כ.

לאור האמור שיפתח גלגול של זמרי נשיא שבט בישראל – מובנת טענתו של יפתח 'אני ראש שבטי ישראל', שגם בגלגול הקודם הייתי ראש שבט, ולא די שבגלגול קודם הרגני פנחס, רוצה הוא שגם עתה אשפיל עצמי לבוא אצלו?

ופנחס שידע שיפתח גלגול זמרי ובתו – כזבי, סירב משום כך ללכת אליהם.

אולם הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, והיה לו לפנחס ללכת ולהתיר לו נדרו ולתקנם, חלֶף מה שהרגם בגלגול הקודם.

ולפי זה אפשר לרמוז ענין זה בדברי יפתח לבתו בשובו מן הקְרב – "ויאמר אהה בתי, הכרע הכרעתני, ואת היית בעכרי ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב":

'הכרע' בגלגול כזבי, שהחטאת אותי אז וגרמת מיתתי.

'הכרעתני' בגלגול זה שעל ידי תסובב מיתתך, והכרעתני להפרע ממך על מעשייך אז.

'ואת היית בעוכרי' ובכך עכרתני שבעוון זה נגזר עלי למות מיתה משונה למות בנשירת אבריםקיז [הכל מהחיד"א 'דבש לפי' מע' פ', ומדב"ק מע' ז'].

עונש הזנות

בת יפתח שבהיותה בגלגול הקודם כזבי בת צור – זינתה, כעת נענשת, ומתחייבת מיתהקיח [מדרש תלפיות ערך גלגולים אות י'].

וראה עוד בסוף מאמרנו קישור הענין בשלמותו.

ג

זמרי באחאב, דינה באיזבל אשתו

כתב בספר הגלגולים [פ' ס"ו] והרמ"ע מפאנו בגלגולי נשמות [אות כ]:

זמרי מתגלגל באחאב מלך ישראל, וכזבי חוזרת ומתגלגלת באיזבל אשת אחאב.

המקבילות:

איזבל נוקמת גלגולה הקודם

איזבל הייתה רודפת תמיד אחר אליהו הנביא ומבקשת להורגו [מ"א פי"ט], היות ופנחס הוא אליהו, ופנחסקיט הרג אותה בגלגולה הקודם ככזבי בת צור, ולכן כעת רוצה להנקם ממנו [שם].

[נרמז בפסוק "כ'זבי בנ'שיא מ'דין א'חותם" ר"ת במספר קטן- 14, וכן 'איזב"ל' במספר קטן 14. נפש חיה פ' פנחס. ועוד נראה לרמוז – זמרי בא על כזביאיזבל ו'בעל בת אל נכר' [מלאכי ב-יא], ונרמז בפסוק "לא יהיה בך אל זר – ר"ת איזב"ל, ולא תשתחוה לאל נכר"].

כאמור, איזבל רודפת אחרי אליהו שהוא פינחס, לנקום בו על שהרג אותה בגלגול הקודם. ונראה שדבר זה נרמז בדברי האיוּם ששלחה איזבל לאליהו: "כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם", ויש לבארו בדרך רמז – כנפש אחד מאותם שהרגת בגילגולך הקודם- כזבי וזמרי, ורמזה ל'אחד'– שרצונה לנקום – את דמה שלה בעיקר (כמ"ש 'אחד העם' ופירושו המלך).

אגב אורחין נוסיף, שכידוע נתעברו באליהו נפש נדב ואביהוא, ולאחר מעשה אליהו בהר-הכרמל נִתַקנו ונסתלקו. ועל זאת כוונה איזבל "מחר אשים נפשך כנפש אחד מהם"- נדב ואביהוא שמתו (שעה"ג לב). ומצאתי שדבר זה נרמז בפסוק (במדבר ג-ד, כו-סא) "וימת נדב ואביהוא לפני י"י בהקרבם אש זרה לפני י"י" ר"ת איזב"ל].

ד

זמרי ברבי עקיבא, וכזבי בת צור באשת טורנוסרופוס

כתב עוד הרמ"ע מפאנו (שם, וכ"ה בחסד לאברהם מעין ג' נהר כ"ג בשם מהרח"ו):

זמרי בן סלוא התגלגל בר' עקיבא, והמדיינית עמה חטא – כזבי בת צור – התגלגלה באשת טורנסרופוס אותה נשא ר' עקיבא לאשה.

כ"ד אלף תלמידי ר"ע – הם כ"ד אלף בני שבט שמעון שמתו במגיפה.

זמרי וכזבי מתים במיתה הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת- למות על חילול ה'…

כעת ר' עקיבא ואשת טורנוסרופוס זוכים לתקן את שפגמו בגלגולם הקודם.

כיצד?

כדי להבין זאת עלינו להקדים את דברי הגמ' במסכת ברכות (סא:):

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה [קורא קריאת שמע ו]מקבל עליו עול מלכות שמים.

אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן? [אין אתה מניח כוונתך? רש"י בע"י]

אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'בכל נפשך'- 'אפילו נוטל את נשמתך' אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו! ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו ב'אחד'.

יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד.

אמרו מלאכי השרתקכ לפני הקדוש ברוך הוא; זו תורה וזו שכרה? 'ממתים ידך ה"! [תהלים יז-יד. ופירושו– מידך היה ראוי למות ולא מיד בשר ודם. שם].

אמר להם [הקב"ה את המשך הפסוק:] 'חלקם בחיים' [יש לו חלק לחיי עוה"ב].

יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא: עד כאן.

דברי הגמ' הללו טעונים ביאור.

ר"ע מתאוה למות על קידוש ה'. מדוע? והרי שאיפת חייו של היהודי היא לחיות על קידוש ה' ואין הוא שואף למות חלילה? (ע"ש בענף יוסף בשם השל"ה ובעיון יעקב מש"כ בזה).

ועוד יש להבין את דברי הבת קול – 'אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד', וכי אם לא יצאה נשמתו באחד- אין אשריו, והרי זכה למות על קידוש ה'?

ועוד צריך ביאור- מהי תשובת בורא עולם למלאכי השרת- 'חלקם בחיים', וכי אלולי מת מיתה משונה זו- לא היה חלקו לחיי העוה"ב? ומהו 'חלקם' בלשון רבים? (עי' בעיון יעקב), וכן דברי הבת- קול 'אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב' תמוהים, וכי לא פשוט הוא שר"ע מזומן לחיי העוה"ב? אם הוא לא- אז מי כן?…

קידוש ה' לתיקון חילול ה'

כאמור ר' עקיבא הוא גלגול של זמרי בן סלוא. 'זמרי בן סלוא' עם האותיות בגימטריה (406) 'עקיבהקכא בן יוסף' (ספר הגלגולים פס"ז בשם מהרח"ו).

זמרי מת על חילול ה'. ר"ע בא לתקן זאת, ולכן כל ימיו הוא מתאוה למות על קידוש ה'קכב.

כאשר עבר זמרי את העבירה עם כזבי, מה עשו משה ואהרון? "והמה בוכים פתח אהל מועד". ביאר בתרגום יונתן [כה-ו] "והם בוכים וקוראים שמע". הם ראו חילול ה' גדול, ולכן קראו שמע לקדש שם ה'קכג.

ולכן כל ימיו מתאוה רבי עקיבא לקרוא ק"ש ולקדש שמו יתברך ברגעיו האחרונים, ולמות על קידוש ה', והוא אכן זוכה לזה, ונשמתו יוצאת ב'אחד'קכד. [הרמז לכך: "יש קונה עולמו בשעה אחת" ראשי תיבות עקיב"ה (ספה"ג פמ"א בהג"ה)].

מובא בזוהר (צו לג.) שר"ע התכוין לסיים 'ב'רוך ש'ם כ'בוד מ'לכותו לעולם ועד', והנה הר"ת הוא בשכ"ם, לרמז לתקון שמתקן כעת ר"ע את נשמת שכ"ם בן חמור [מגלה עמוקות פ' פנחס].

על כך ה'בת קול' משבחת אותו. ה' אומר למלאכי השרת 'חלקם בחיים', וזו אכן תשובה לשאלה 'זו תורה וזו שכרה', 'חלקם' בלשון רבים בדוקא- לרמז על זמרי בן סלוא ועל ר' עקיבא, שכעת תוקן חטאו של זמרי, וממילא אין שאלה של חוסר צדק.

ולכן הבת קול אומרת 'אשריך ר' עקיבא שאתה מזומן לחיי העוה"ב' כשאין הכוונה לר' עקיבא עצמו, שזה ברור מאליו, אלא הדברים מכוונים על השלמת התיקון שלו, שכעת זמרי בן סלוא מזומן לחיי העוה"ב!

[עניינו של ר' עקיבא רמוז בר"ת בפסוק (יחזקאל לט-ז): 'ואת שם קדשִי אודיע בתוך עמי ישראל, ולא אחל את שם קדשי עוד' ובא הדבר לרמז שר"ע יקדש שם שמים בתוך עם ישראל, ולא יחלל את שם ה' עוד כבגלגולו הקודם].

מסרקות כנגד מסרקות

ר"ע מת במיתה משונה, כשאת בשרו סורקין במסרקות של ברזל. מדוע דוקא כך? היה זה לתקן את אשר עשה בגלגולו הקודם כזמרי, שתפס את כזבי בשיער בלוריתה ואמר למשה מדיינית זו מותרת או אסורה כו', כנגד זה נענש שסרקו את בשרו כדרך שסורקין השיער [מגלה עמוקות פ' פנחס].

פנחס הוא אליהו מתקנו

מובא במדרש [משלי פר' ט'] לאחר שהרגו את ר"ע החזירוהו לבית האסורין, ובא אליהו הנביא להתעסק בקבורתו. אליהו הוא פנחס כידוע. פנחס משלים את המעגל, אז – הוא הביא להריגתו של זמרי, וכעת – הוא דואג לקבורתו של ר"ע [מגלה עמוקות פ' פנחס].

וזהו שמצינו בגמרא [נדרים נ"א] שאחרי שנשא רבי עקיבא את בתו של כלבא שבוע ולא היה להם מה לאכול, כי כלבא שבוע הדירם מנכסיו, בא אליהו הנביא כדי לחזקם ונתחפש לאדם עני וקרא על פתח ביתם; 'תנו לי קצת תבן לחמם הבית, כי אשתי ילדה ואין לי במה לחמם הבית' אמר רבי עקיבא לאשתו – ראי שישנם בני אדם שאין להם אפילו תבן לחמם את הבית! הרי לנו שכל הטירחא הזו טרח אליהו הנביא זכור לטוב שהוא פנחס שהרג את זמרי בגלגול הקודם כדי לסייע לרבי עקיבא לעלות בתורה ובקדושה ולתקן את זמרי [הגר"פ פרידמן הו"ד בארשת שפתינו פ' פנחס].

כ"ד אלף אנשי שכם – תלמידי ר"ע

זמרי בן סלוא גרר עמו לזנות גם את שבטו. עשרים וארבעה אלף איש משבט שמעון (ערש"י במדבר כו-יג) מתים בעטיו במגיפה. הם שבים בגלגול בדורו של ר' עקיבא, והם הם עשרים וארבעה אלף תלמידיו של ר' עקיבא.

זמרי בן סלוא היה נשיא שבטם, וכעת הוא רבם – ר' עקיבא. אז הוא דירדר אותם מבחינה רוחנית ומוסרית, וכעת הוא מרומם אותם ומלמדם תורה.

אולם כל אותם כ"ד אלף תלמידים מתים שוב במגיפה בין פסח לעצרתקכה. הטעם לכך- משום שלא נהגו כבוד זה בזה.

מדוע באמת לא נהגו כבוד זה בזה?

משום שכל אחד זכר מה עשה חבירו בגלגולו הקודם, וכיצד יכול הוא עתה לרחוש לו כבוד?! והם מתים שוב במגיפה כדי לכפר על חטאם הקדום. (הרמ"ע והחס"ל שם).

ר"ע נושא אשת טורנוסרופוס

הגמ' במסכת עבודה זרה [דף כ., ובהרחבה בר"ן ובתוס' בנדרים דף נ:] מספרת על מפגש שהיה לר' עקיבא עם אשת טורנוסרופוס.

דרכו של טורנוסרופוס הייתה לבוא ולקנטר את ר"ע בקושיות אודות אמונתוקכו, ור"ע היה משיבו ועונה כסיל כאולתו ומוכיח לו את בורותו…

פעם אחת חזר טורנוסרופוס מויכוח כזה ופניו נפולות. שאלה אותו אשתו לפשר הדבר, והוא סיפר לה על הרב של היהודים שתמיד מקפחו בדברים. אמרה לו אשתו, אלוקיהם של אלה שונא זימה, תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה, ונציג אותו לבזיון ולקלס.

נתן לה רשות, והלכה ונתקשטה ובאה אצל ר' עקיבא. מיד בראות ר' עקיבא אותה, הוא עושה שלשה דברים: רוקק, שׂוחק, ובוכה.

שאלה אותו האשה לפשר שלשת המעשים המשונים הללו, והוא משיב: שניים אפרש לך, שלישי לא אפרש.

רקקתי – על שבאת מטיפה סרוחה. בכיתי – על יפיך שבלֵה בארץ. ומדוע שׂחקתי– לא אפרש לך. ומגלים לנו חז"ל שהטעם שר' עקיבא שׂחק היה משום שידע ברוח קדשו שהיא עתידה להתגייר ולהנשא לו בהיתר, ולא רצה לגלות לה זאת.

הוסיפה אשת טורנוסרופוס ושאלה; האם יועיל לי אם אעשה תשובה? כן! משיבה ר"ע. והיא מחליטה להתגייר ולהנשא לר' עקיבא, ואף הכניסה לו ממון הרבה ממנו התעשר. עד כאן המעשה.

מעשה זה מעורר מספר תמיהות:

א. מדוע באמת בכה ר' עקיבא, רק בשל יפיה של נכרית העתיד להרקב בארץ? ועוד הרי כל אדם סופו כן?

ועוד יש להבין מהו הלשון על היופי "שבלֵה" בארץ, היה לו לומר ש"יִבְלֶה" שהרי הוא מדבר על העתיד, לכשתמות?

ב. מה הסיבה להתעוררות השחוק אצל ר' עקיבא כשראה שעתידה להתגייר וישאנה לאשה, ומה שמחה גדולה יש כאן?

ג. ובכלל צריך להבין כיצד עלה על דעתה של אשת טורנוסרופוס, שתוכל לפתות את ר' עקיבא לדבר עבירה, יש לזכור שר' עקיבא היה גדול הדור, וזקן בן למעלה משמונים באותה תקופה!קכז

ביאור הדבר, אשת טורנוסרופוס היא גלגולה של כזבי בת צור. [הרמז לזה (במדבר כה יח): "'כזבי בת נשיא מדין אחֹתם המֻכָּה' ביום-המגפה על-דבר פעור" בגימטריה "אשת טורנוסרופוס" עם המילים, 1386].

זמרי בן סלוא מתגלגל בר' עקיבא, ואשת טורנוסרופוס שפיתתה את זמרי בן סלוא בגלגולה הקודם ככזבי בת צור, מנסה זאת שוב [וזו הסיבה הפנימית שדחפה אותה לזאת, אע"פ שהדבר משולל הגיון], אולם הפעם ר' עקיבא מתקן את אשר קלקל אז, ואינו נכשל עמה בעבירה.

ר"ע בוכה על היופי ש'בלה' בארץ- על כ"ד אלף שמתו בעטיו בגלגול הקודם. [יערות דבש ח"א דרוש ב]. [וניתן לבאר עוד על הגוף של הגלגול הקודם שבלה כעת בארץ, ולא זכה להתגבר וקלקל, הוא הגוף של כזבי בת צור או זמרי בן סלוא, לא על יופיה של אשת טורנוסרופוס. ועוד יש לפרש שבכה בדרך תשובה, שזכר מעשיו הראשוניםקכח] ומשום כך לא אמר לה על יופיך ש"יבלה" בארץ, שלא עליה בכה כל עיקר.

ור' עקיבא שוחק, על שעתידה להתגייר וישאנה לאשה, שידע שהפעם יזכה בה בהיתר.

והטעם שרקק, הוא משום שרצה להמאיסקכט על עצמו את דבר העבירה, כדי שלא יעלה בידה לפתותו (מאור ושמש פרשת מטות בשם הרה"ק ר' בער ז"ל). [והוצרך למאמץ, היות ופגם בזאת בגלגול הקודם, וממילא היה חשוף יותר לכשלון עתהקל].

ה

כזבי – מטרוניתא, רב כהנא – ניצוץ פנחס

כתב עוד הרמ"ע מפאנו [גלגולי נשמות אות כ']:

כזבי בת צור חזרה והתגלגלה בההיא מטרוניתא, ורב כהנא המוזכר באותו מעשה, היה ניצוץ מפנחס.

ביאור:

הגמ' במסכת קידושין [מ.] מספרת:

רב כהנא סוחר היה בממכר סלים. תבעה אותו מטרוניתא [שׂרה (במלרע)] אחת לדבר עבירה. אמר לה רב כהנא הרשי לי שאלך ואתכונן ואקשט עצמי. הלך רב כהנא וקפץ מהגג לארץ. בא אליהו הנביא וקבלו בטרם יחבט ארצה.

אמר לו אליהו לרב כהנא: הטרחתני למהר לכאן ממרחק של ארבע מאות פרסה!

השיבו רב כהנא – מי גרם לי זאת? האם לא עניותי – שבגינה הוצרכתי לעסוק במסחר ובאתי לידי נסיון וסכנה? קיבל אליהו הנביא את דבריו, ונתן לו כלי מלא זהובים.

כשלון בזנות

מבאר הרמ"ע מפאנו, אותה מטרוניתא ששידלתו לדבר עבירה היא כזבי בת צור, וחוזרת ומקלקלת כאז כן עתה, ותובעתו לדבר עבירה.

רב כהנא היה ניצוץ של פנחס שהרגה בגלגול הקודם, ועתה היא מבקשת להפרע ממנו בכך שתחטיא אותו.

הזכות להצלה

אליהו הנביא בא להצילו – משום שאליהו הוא פנחס ויש לו שייכות לרב כהנא שהיה ניצוץ של פנחס.

והרמז שרב כהנא ניצוץ מפנחס'פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן' ורב כהנא עצמו לא היה כהן, [שהרי אמר 'אלולי נשאתי כהנת לאשה לא גליתי'קלא] ובכל זאת נקרא 'כהנא', לרמז שהוא גלגול של פנחס הכהןקלב [הרמ"ע שם].

לאור זאת יובנו דברי רב כהנא שאמר 'אלך ואקשט עצמי' [בלשון הגמ': איזיל ואקשט נפשאי'] – שאוסיף עתה עוד קישוט ותיקון לנפשי מעבר למה שנתקשטה בהריגת זמרי וכזבי [החיד"א בפתח עיניים עמ"ס קידושין].

מתנת האב לבן

ועוד נבין בזה מה ראה אליהו הנביא לתת לרב כהנא כלי מלא דינרי זהב, מה שלא עשה עם רבים מחכמי ישראל אליהם נתגלה, הגם שהיו עניים מרודים?

משום שהיה רב כהנא משורשו של אליהו, ונתן לו 'כאָב הנטפל לפרנסת בנו' [בן יהוידע עמ"ס קידושין].

הערות ומקורות

 

 

 

 


קיג במדרש תלפיות ענף גלגולים כתב שזמרי הוא בן דינה משמעון שנשאה לאחר המעשה עם שכם בן חמור, אולם בגלגולי נשמות להרמ"ע אות כ' כתב שזמרי הוא בן דינה מקודם שנשאה שמעון.

ועוד כתב שם בשם כתבי האריז"ל, ששמעון התגלגל ברבי עקיבא, ונרמז בדברי שכם [בראשית לד-יב] "ותנו לי הנער[ה] לאשה": ס"ת שם הוי"ה, וכאן א"ת חסר, ולכן היה ר"ע דורש כל אתי"ן שבתורה, ודרש א"ת ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח, על שהיה אומר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמו"ר, כחמור בן שכם. ע"כ דבריו. והם שלא בדקדוק, תחילה במש"כ שהפסוק בסופי תיבות שם הוי"ה, והרי בספר תורה כתוב 'נער' בלא ה' בסוף, וכיצד ניתן לידרש? [וזאת יש ליישב שמצינו פעמים שעושין גימטריא בכתיב-מלא הגם שבתורה נכתב בחסר, דאזלינן בתר הנשמע, וה"נ] ועוד מש"כ "וכאן חסר את" אכן בצטטו הפסוק אמנם חיסר הא"ת, אך לפנינו בתורה כתיב א"ת. [ויתכן שכוונתו 'עליך לחסר א"ת' ('חַסֵּר' בס' דגושה) כדי לקבל את הס"ת, דהא"ת מפסיק באמצע] ועוד במש"כ בסו"ד 'כחמור בן שכם' הול"ל כשכם בן חמור, או כחמור אבי שכם. וצ"ב בכ"ז.

ושו"ר את שהביא בליקוטי מהר"ש מאוסטרופאלי מהספר לקוטי שושנים [מונקאטש, תרס"ב, עמ' ה'] ושם באו הדברים בדקדוק וז"ל: "רזין עילאין אמינא בסוד יציאת נשמתו של ר"ע – ודע מ"ש בבעל הטורים [א.ה. אינו בבעה"ט שלפנינו] בפסוק "לא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב" וחסר פה א"ת כי צריך לכתוב "לעשות א"ת הדבר" והוא אחד מי"ג אתי"ם החסרים וכו' ע"ש דברי בעל הטורים.

אבל אהובי אדוני אבי מורי ורבי תקבל ממני קבלה אמתית שאותו א"ת שחיסר כאן הוא למעלה בפסוק "הרבו עלי מהר ומתן וכו' ותנו לי א"ת הנערה לאשה" א"ת שחיסר שם [-'לעשות הדבר']- כתיב הכא "א"ת הנערה".

ורזא דמלה כי בפסוק "כי ראתה {גוים} באו מקדשה" ששם מרומז שם הוי"ה בס"ת, הגויים באמצע בעו"ה, בסוד "אלהי"ם באו גוים בנחלתך" וסוד "אל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים" ר"ל מלת 'גוים' המפסקת באמצע כנ"ל, אבל לעתיד אי"ה יקויים "וידעתם כי בקרב ישראל אני".

ודע כי בסוד 'גויים' לשון רבים, הוא סוד נפלא בפסוק שאמר פרעה "יה'צדיק {ואני} ו'עמי ה'רשעים" ר"ת הוי"ה, ובאמצען כתיב 'ואני' שהוא פרעה.

הרי לך תרי 'גויים' מפסיקים בינינו לאבינו שבשמים, וזהו "ותנו לי {את} הנערה לאשה" ס"ת ג"כ הוי"ה, ובאמצע נכתב א"ת [והוא מפסיק בשם הוי"ה] ואותו צריך ר"ע לתקן בסוד 'ר"ע היה דורש כל אתי"ן שבתורה'.

ואיתא במ"ר שלשה אהבות הן 'חפיצה' 'דביקה' 'אהבה' ויש אומרים דביקה חפיצה 'דיצה' וכולן למדים משכם שנא' "כי חפץ בבת יעקב וגו'".

וזה סוד הענין המובא בגמ' שר"ע יצתה נשמתו ב'אח"ד' ר"ת אהבה חפיצה דביקה דיצה וכולן למדין משכם כנ"ל, לכל מר כדאית ליה. [א.ה. ניתן לומר שהטעם שבד' מרומז גם דביקה וגם דיצה, היות ור"ע היה מאריך בד' של אחד] והכל מרומז באח"ד". עכ"ל.

 

 

 

 

קיד הרמב"ם [מלכים פ"ט הי"ד] כתב טעם להריגת אנשי שכם: "בן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו".

האור החיים הקדוש [בראשית פל"ד כה] כתב טעם משום "שכל בני העיר רצו לעמוד בפרץ כנגדם לבל יהרגו מלכם, אשר על כן הרגום מדין רודף, והוא אומרו "ויהרגו כל זכר", ובזה השיגו להרוג את חמור ואת שכם, וזולת זה לא היו יכולין לנקום נקם מהמחויב להם מיתה:

טעם נוסף: "לצד שהם היו בעזר שכם לגזול דינה, ובני נח מחויבים מיתה על הגזל, אבל על העריות אין חיוב כי דינה לא היתה אשת איש": והביא טעם נוסף משם הרמב"ן משום "שהיו חייבין מיתה על שהיו עובדי ע"ז כו'".

 

 

 

 

קטו כתב במסורה עה"פ "הרבו עלי מוהר ומתן" – הרבו- ב' במסורה, [פי' יש ב' פעמים בלבד בכל התנ"ך את המילה 'הרבו', ומקובלנו שיש קשר בין המקומות שבהם ננקט ביטוי זהה] והמקור השני הוא – (עמוס ד-ד) "וּפִשְׁעוּ הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ" ע"כ. ובא לתרץ בזה את שלכאורה קשה מה היה חטאם של אנשי שכם שהרגום שמעון ולוי? ולכן משיב בעל המסורה שהם ראו שבגלגול הבא שלהם כאנשי שבט שמעון ירבו לפשוע, ולכן הרגום כעת. וע"ז מביא הפסוק "ופשעו הגלגל [- לשון גלגול] הרבו לפשוע" [לב אריה האשקי, פ' מקץ, נ.י. תשנ"א].

 

 

 

 

קטז ועוד הוסיף שם: ובא עליה תכ"ד בעילות, כנגד גי' 'שכם' ו'דינה' שהם גי' תכ"ט, שסבר שחמשה התנאים שהתנו בני יעקב עמו לא נתקיימו, ובצירוף תכ"ד הוי תכ"ט. ע"כ.

ועוד איתא בספר חסד לאברהם [מעין ה נהר כג] 'מצאתי כתוב שדינה בת יעקב נשאת לז' אלופים, א' שכם בן חמור, ב' שמעון בן יעקב, ג' איוב, ד' נבל, ה' דוד, ו' טורנוסרופס, ז' רבי עקיבא'. ע"כ. וכן מובא בספה"ג פ"נ.

 

 

 

 

קיז כמובא במדרש תנחומא [שם] 'יפתח נתפזרו עצמותיו, שנאמר 'ויקבר בערי גלעד' [שופטים יב-ז], ומת בנשירת אברים.

 

 

 

 

קיח ולי"מ שלא מתה אלא הייתה מסוגרת ומופרשת, ג"כ יובן, שהיה בזה תיקון לה על שבגלגול הקודם לא הייתה מובדלת ומופרשת.

 

 

 

 

קיט כתב בספה"ג פס"ז: פינחס גלגול יצחק [ואף הגימטריה שלהם זהה. הגר"ש אסולין] שהיה צריך להרוג את עשו, ועשו התגלגל בזמרי, ולכן הרגו פנחס הוא יצחק. ואח"כ נתגלגל זמרי בר' עקיבא כו' וצד הרע של עשו נתגלגל בחמורו של רפב"י שהיה נזהר מלאכול תבן שאינו מעושר, וכיון שהיה מרמה לאביו במעשר ושואלו 'אבא כיצד מעשרין את התבן' לכן עתה היה זהיר שלא לאכול התבן לא מעושר.

 

 

 

 

קכ בגמ' מנחות [כט:] מובאת שאלה זו בשם משה רבינו כשראה בשמים שעתיד לצאת ר"ע וראה את מיתתו ושאל "רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? והשיבו השי"ת: "שתוק, כך עלה במחשבה לפני". ע"כ. ותשובת ה' למשה סתומה.

בספר תורת חיים [עמ"ס ב"ק נ.] כתב לבאר זאת, על דברי הגמ' האומרת שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, וז"ל: "ואם תאמר אמאי מדקדק עם הצדיקים טפי ממה שמדקדק עם הרשעים?

וי"ל לפי שהקב"ה דן את הצדיקים במדת הדין בלבד כיון שיכולין לעמוד בדין ושורת הדין אינו מוותר אפילו כחוט השערה ואפילו על חטא כל דהו, לפי שורת הדין העונש חמור מאוד, דאפילו מי שסרח במלך בשר ודם בדבר קטן אחת דתו להמית, קל וחומר המורד במלך מלכי המלכים. ולכך נענשו משה ואהרן נדב ואביהוא וכיוצא בהן על חטא קטן, אבל כשדן את הרשעים משתף ומקדים מדת הרחמים למדת הדין.

ולפי זה ניחא הא דאיתא במדרש [הביאו רש"י ז"ל ריש פ' בראשית] בראשית ברא אלקים ולא נאמר ברא ה' שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין [שם אלקי"ם] ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים [שם הוי"ה] ושתפה למדת הדין [כמ"ש 'ביום ברוא ה' אלקים ארץ ושמים']. ולכאורה קשה מאי קמ"ל קרא מה שעלה במחשבתו יתברך?

וצריך לומר כדפירשתי, דמחשבתו יתברך קיימת [גם היום לדון על פי מידה"ד] וכשהוא דן את הצדיקים – במדת הדין בלבד הוא דן אותן, כמו שעלה במחשבה לפניו, לפי שהן יכולין להתקיים על פי שורת הדין. אלא שבתחילה עלה במחשבה לפניו לדון את כל העולם בכלל ע"פ שורת הדין כיון שראה שאין העולם כולו מתקיים שתף רחמים לדין מיהו הצדיקים כיון שיכולין להתקיים כדקאי קאי.

וכן משמע מהא דאיתא [ע"ז ג:] "י"ב שעות הוי היום כו' שלש שעות שניות יושב הקב"ה ודן את כל העולם כולו כיון שרואה העולם כולו מתחייב בדין עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים" הרי בהדיא דאף על גב דנברא העולם ברחמים אפילו הכי יושב בכל יום על כסא דין תחילה והיינו מפני הצדיקים שיכולין לעמוד בדין לחוד אלא כיון שרואה שאין העולם כולו מתקיים בדין אז יושב על כסא רחמים.

ונראה דהיינו הא דאיתא בפרק הקומץ בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות א"ל אדם עתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ וכו', אמר לפניו, רבש"ע, הראני שכרו! א"ל חזור לאחוריך. ראה ששוקלין את בשרו במקולין. אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה? א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני!

ולכאורה המאמר תמוה במה שהשיב 'כך עלה במחשבה לפני', השופט כל הארץ לא יעשה משפט? ולא עביד קב"ה דינא בלא דינא. ולפי מה שפירשתי אתי שפיר דרבי עקיבא צדיק גמור וחסיד עליון הוה ונידון על פי שורת הדין בלבד, ואי אפשר שלא חטא רבי עקיבא איזה חטא קל מימיו להיות נידון עונש גדול זה, כי שורת הדין כך היא נותנה בלי ויתור כלל, והיינו דא"ל 'שתוק כך עלה במחשבה לפני' – כלומר צדיק גמור כרבי עקיבא וחביריו אין אני דן אותו ברחמים כלל, כי אם על פי שורת הדין כמו שהיתה המחשבה לפני בבריאת עולם". ע"כ.

ולעצם השאלה ששאל התורת חיים מדוע הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה – התשובה המפורסמת היא שהקב"ה משלם לשונאיו אל פניו להאבידו מחיי העוה"ב ולכן כאן בעוה"ז אינו מדקדק עמהם, ולעת"ל יפרע מהם. אך עם אוהביו הוא מדקדק כאן היות ורוצה שיקבלו שכרם מושלם לעוה"ב. [אולם למעשה בדין הנשמות בשמים יתבעו הרשעים בדקדוק ג"כ כמו הצדיקים וכפי שאמר הגר"א (כתר ואבן שלמה פ"ח כ"ד) על יהודי אחד שראוהו רוקד עם בנות הערלים ואמר שידונוהו בשמים מדוע לא עסק במעשה מרכבה. ומעשה בא' מומר אמר שידונוהו גם על חסרון ברכה לפני האכילה, רק כמה צירופים יצרפוהו עד שידונוהו על כך…]

ועוד חשבתי ליישב עפ"ד הנפש החיים [א-ד] שמבאר שטיטוס לא פעל כלום בהרס ביהמ"ק משום שקימחא טחינא טחן היות ואין לו שום גישה לרוחניות ולעולמות העליונים, וכל מעשיו אינם פועלים שם מאומה לא לטוב ולא לרע, ורק מעשה ישראל פועלים ומשפיעים בספירות העליונות שבצלם א' עשה את האדם כו' עי' שם באריכות.

הנה לפי זה באותו היחס, כך גם בין הצדיק לרשע. הצדיק שהשיג נר"ן ודאי שפְגם שלו פוגם בעולמות העליונים במקומות הרבה יותר גבוהים מאשר הרשע שכבר נסתלקו ממנו הרוח והנפש מפאת עוונותיו, ויתכן אף שנכרתה נפשו משרשה העליון, ופגָמוֹ במקום הרבה יותר נמוך. [וע"ע מעי"ז בשעה"ג הקד' ל"ח ד"ה 'וכדי שתבין זה' בענין דוד ויציאת נפשו מן הקליפות ודו"ק].

ועוד, ככל שהצדיק נשמתו נאחזת במקום גבוה יותר באדה"ר כך פגמו גדול יותר, משא"כ מי שנפשו נאחזת במקום נמוך כגון ברגליו וכדו' אזי פגמו פחות בהרבה.

 

 

 

 

קכא יש לכתוב את השם עקיבה בה' בסוף ולא בא', כמובא בסדר הדורות [בערכו ה"א א', וכ"כ בלקוטי תורה על תהלים (אות צז)] שר' יצחק מווינא הסתפק כיצד יש לרשום את השם 'עקיבא' בגט, האם בא' בסוף, או בה'. הראוהו בחלום את הפסוק: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". ס"ת ר' עקיבה. ועל סמך זאת הכריע לכותבו בה'. חלום זה היה בעיניו בעל משמעות כה רבה, עד שלזיכרו קרא ר' יצחק את שם סִפרו 'אור זרוע'.

 

 

 

 

קכב כתב בספר 'אבן שלמה' [אוירבך, פיטרקוב תרצ"ז, עמ"ס ברכות פ"ט] שלפ"ז לא יקשה על שיטת הרמב"ם הכותב ביסוה"ת שמי שלא חייב למסו"נ עק"ה ומסר נפש- מתחייב בנפשו, וכיצד כאן ר"ע מוס"נ בעבור לימוד התורה שאסרה המלכות, והרי זה ביטול עשה, ועל ביטול עשה אין חיוב למסו"נ עק"ה? [הערת הגר"ש אסולין -עי' היטב תוס' עירובין כא: ד"ה מוטב] אולם כ"ז בסתמא, אך אם יודע שבזה מתקן את אשר עיוות בגלגולו הקודם אזי ודאי מצווה למסו"נ. וזה ששאלוהו תלמידיו רבינו עד כאן הנך מצוה למסו"נ עק"ה, והרי מדובר בביטול עשה?! והשיבם כל ימי התאוויתי למות עק"ה לתקן את אשר פגמתי, וא"כ כעת אני מחויב למסו"נ. ודפח"ח.

 

 

 

 

קכג מהגר"פ פרידמן שליט"א, הו"ד בארשת שפתינו [לגר"א שלזינגר פ' פנחס].

 

 

 

 

קכד ראיתי פרפרת נאה בספר 'ליקוטי בני שילשים' [לאדמו"ר הר"י צדיקא מקסאן, ב"ב תשנ"ד, עמ"ס שבת סא:] שאם נכתוב 'רבי עקיבא' בא' בסופו ולא בה' נקבל גי' 'נשמה' [395]. וזה שרמז יצאה 'נשמתו' באח"ד, שהוא א', שאז שמו כמנין 'נשמ"ה'.

 

 

 

 

קכה כתב בספר שפתי גבריאל [גשטטנר, קנדה תשכ"ג] בביאור הפסוק [מיכה ו-ה] "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל וגו'" והקשו המפרשים מה ענין שטים שהיה במדבר לגלגל שהיה בארץ ישראל? ויש לבאר ע"פ הידוע בענין גלגול זמרי בר"ע כו' נמצא שזנותו של זמרי שהייתה בשטים גרמה לתיקונו של ר"ע, וזה שרמז הכתוב עמי זכור נא עד היכן הגיעו הדברים, ומה גרם מעשה שטים, עד הגלגל– אותיות ג"ל הם הל"ג ימים שבהם מתו תלמידי ר"ע במגיפה מפסח ועד ל"ג בעומר. ועוד מרמז מהשטים – אותיות שט – ים, דהיינו מפסח שבו עברו את הים, עד הגלגל- ל"ג בעומר כאמור. [א.ה. ועוד ניתן לומחיר שבמילה הגלגל רמז לגלגול – שאותם התלמידים שמתו מגולגלים הם].

 

 

 

 

קכו דוגמא לדו שיח שהיה מתקיים ביניהם מובאת במדרש תנחומא תרומה סימן ג':

מעשה בטורנוסרופוס ששאל את רבי עקיבא א"ל למה הקב"ה שונא אותנו שכתב 'ואת עשו שנאתי'? א"ל למחר אני משיבך. למחר א"ל [טורנוסרופוס ל]רבי עקיבא מה חלמת זה הלילה ומה ראית? א"ל בחלומי היו לי הלילה שני כלבים, אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא. מיד כעס, א"ל לא קראת שם כלביך אלא על שמי ושם אשתי, נתחייבת הריגה למלכות! א"ל רבי עקיבא ומה בינך לביניהם? אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין, אתה פרה ורבה והן פרין ורבין, אתה מת והן מתים, ועל שקראתי שמם בשמך – כעסת, והקב"ה נוטה שמים ויוסד ארץ ממית ומחיה, אתה נוטל עץ וקורא אותו 'אלהים' כשמו, לא כ"ש שיהא שונא לכם? הוי 'ואת עשו שנאתי': ע"כ.

 

 

 

 

קכז מובא בספרי [וזאת הברכה פיסקא טז] שרבי עקיבא למד תורה מ' שנה, ופירנס את ישראל [לימד ישראל תורה- תוס' ב"ב קיג.] מ' שנה, וחי סה"כ מאה ועשרים שנה. ומובא באדר"נ [פ"ו ב'] שעד גיל מ' היה ע"ה, וכששב עם כ"ד אלף תלמידיו היה זה עוד בחיי רחל, [כמובא בכתובות סג.] וא"כ היה בשובו עם תלמידיו בודאי למעלה משמונים שנה [שרק בגיל שמונים החל ללמד!]. והמעשה עם אשת טורנוסרופוס מסתבר שהיה לאחר מיתת רחל אשתו.

עי' מאידך באדר"נ שם שכתב שלאחר י"ג שנים מתחילת לימודו החל ללמד.

 

 

 

 

קכח ונתכוין לתקן את אשר גרם "והמה בוכים פתח אוהל מועד" [מגלה עמוקות עה"ת פ' פנחס].

 

 

 

 

קכט ועי' אדר"נ פט"ז סוף ה"ב שרקק מגועל [הגר"ש אסולין]. בספר אור המאיר [חיי שרה] מוצא בזה סגולה לביטול מראות אסורות שראה האדם באונס וז"ל: 'כי אנו רואים בהזדמן לאדם שרואה ומסתכל בפני אשה פתאום בלי מתכוין, אזי רוקק וממאס בלבו, כדי שלא יבא ח"ו לידי הרהור. ושמעתי מהמגיד זלה"ה שנזדמן לו לפעמים כך באשה נכרית פרוצה וכו' ואז התחיל למאוס ברע בזה האופן, בזכרו אשר תחלת בריאתה מזרע האב ואם שאכלו דברים טמאים ומאוסים מאד, ומזה נמשך הבל היופי והנוי שלה וכו' עד שהתחיל להקיא מזה וציוו לגרשו'.

 

 

 

 

קל ובזה יובן שמצינו בחז"ל שר"ע התנסה כמה פעמים בעריות כדאיתא בקידושין [דף פא.]: "רבי עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה אמר אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי".

וכן איתא באבות דרבי נתן [נ"א פט"ז] "כשהלך ר"ע לרומי אוכילו קורצא אצל הגמון אחד ושגר לו שתי נשים יפות רחצום וסכום וקשטום ככלות חתנים. והיו מתנפלות עליו כל הלילה זאת אומרת חזור אצלי וזאת אומרת חזור אצלי והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן. [לשחרית] הלכו להן והקבילו פני ההגמון ואמרו לו שוה לנו המות משתתננו לאיש הזה. שלח וקרא לו א"ל ומפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושים לנשים. לא יפות המה לא בנות אדם כמותך הן מי שברא אותך לא ברא אותן. אמר לו מה אעשה ריחן בא עלי מבשר נבלות וטרפות ושרצים": ע"כ.

ומצאתי דבר נחמד בספר 'אבן שלמה' [אוירבך, פיטרקוב תרצ"ז, עמ"ס ברכות פ"ט] שאחז"ל [סוטה ד:] 'כל האוכל בלא נט"י כאילו בא על אשה זונה', וכידוע ר"ע מסר נפשו על נט"י כאשר היה בכלא ובמים שהובאו לו לשתיה נטל ידיו [עירובין כא:], משום שידע שבזה מתקן את אשר בא על אשה זונה בגלגול הקודם [וע"ע שו"ת בית מרדכי ח"ב סי' טו].

 

 

 

 

קלא פסחים מט.

 

 

 

 

קלב יש בנותן טעם להביא כאן מעשה לא מפורסם המבוא בספר 'טובה ראייתה' [בנד"מ ע' נג, ערך ר' כהנא]:

בוא וראה מעשה שהיה אשר שמעתי מפי הר' יעקב סתהון נר"ו אשר שמע מאביו מעשה שהיה בימיו, כי במערת רב כהנא נגד הפתח מקום סתום לצד מערב המערה, שם הוא ציון רב כהנא, והששה כוכין הפתוחים בצד צפון ודרום – הם תלמידיו או חביריו זיע"א.

וקודם הרעש [-רעידת האדמה] שהיה בעיר צפת, היה פעם אחת שהלכו הנשים להשתטח במערה הנ"ל, ואחת מהנשים אמרה להן: למה אתן נושקות האבנים כי שם מקום סתום, ואין שם שום צדיק… והיא לעגה עליהן, אזי האמינו לדבריה וחזרו לאחוריהם.

באותה שעה נשמע קול רעש גודל ונסדק אבן הכיפה, וירד נחש גדול וניקר שתי עיניה לאותה האשה המלעגת, ולנשים האחרות ניקר לכל אחת עין אחת. עד כאן דבריו אשר שמעתי מפיו, והוא שמע כן מפי אביו הזקן הכשר ה"ר אברהם סתהון נ"ע שהיה בימיו מעשה הנורא הזה אשר אתה רואה. ע"כ.

ואפשר שכיון שרב כהנא ניצוץ של פנחס הוא אליהו, וידוע שאליהו קפדן הוי, כמובא בסנהדרין [קיג.:] 'דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו קפדן. הוה רגיל [אליהו] למיתי גביה, איכסיה מיניה תלתא יומי ולא אתא. כי אתא אמר ליה [ר"י לאליהו]: אמאי לא אתא מר? – אמר ליה: קפדן קרית לי!? – אמר ליה: הא דקמן, דקא קפיד מר. פרש"י: 'הרי על דבר זה שאמרתי עליך [שאתה קפדן] קפיד, שלא באת אלי שלושה ימים מקפדנות שקצפת עלי'. וכן במעשה זה הקפיד רב כהנא וקצף על אותן הנשים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

תגיות

4 תגובות על “זמרי בן סלוא = רבי עקיבא, וכ"ד אלף תלמידיו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. יהודה שמעוני הגיב:

    מקסים ממש. יישר כח!!

  2. יהודה שמעוני הגיב:

    יפה מאד. יישר כח

  3. אליעזר הגיב:

    לא יתכן לומר על דינה הצדקת בת יעקב אבינו שהיא התגלגלה בכזבי, וכי למה מגיע לה עונש זה על כך שנאנסה על ידי שכם בן חמור?
    וכן זמרי הוא נשיא שבט שמעון, והוא יכול להיות גילגול שמעון. איך נעשה גילגול שכם בן חמור שנהרג על ידו?

    אולי הכוונה שהרע של שכם שנדבק בדינה התגלגל בכזבי, ואולי בא לנקום משמעון שהרגו.
    וכן לא בהכרח מדובר על גילגול נשמות ממש אלא על חלקי נשמה שבאו להתקן.
    צריך עוד הסבר ובכל אופן אין הדברים כפשוטם.

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      לאליעזר שלום
      בענייני גלגולים לא ניתן לדבר מ'השערות', אלא מידיעה בלבד. ולכן מעט דברו בזה אם בכלל, ובעיקר האריז"ל שקבלתו קבלת אמת מאליהו הנביא.
      על סמך שאלות – לא ניתן להפריך דברי קבלה.
      ואם לדין – יש תשובה.
      דינה נתבעה על "ותצא דינה", ולכן זהו גלגולה – ביצאנית. וזה שנאמר "הכזונה יעשה את אחותינו" – יעשה בלשון עתיד, שעתידה להתגלגל בזונה..
      ואם תתפלא שמצדקת יצאה רשעה, הרי גם מבלעם / לבן הרשעים יצא ברזילי הגלעדי. ובמשנת הגלגולים הבאתי דוגמאות רבות לגלגולים מסוג זה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א