בס"ד

                                  יהושע ד'

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: (ב) קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט:

מלבי"ם השאלות (א – ב) כבר בארתי שפשטות המאמר ויאמר ה' משמע שעתה א"ל, ויקשה איך לקח יהושע תחלה י"ב אנשים מדעת עצמו? [יהושע ג יב) וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:]

.- תחלה (ג, יב) אמר לשבט בלמ"ד, ופה אמר משבט במ"ם?:

 

קחו לכם. מלבד הי"ב אנשים שלקח יהושע (למעלה ב, יב) להיות עדים על הנס, צוה לו ה' לקח י"ב אנשים.

והנה יהושע לקח איש אחד לשבט, ששימוש הלמ"ד מורה שכ"א יהיה במקום שבטו וכנציג שלהם, והיה מוכרח לבחור נשיא השבט כנ"ל,

וה' אמר קחו לכם מן העם, שא"צ שיהיו נשיאים כי צריך איש אחד משבט, שימוש המ"ם יורה שכ"א יהיה משבט אחר, ולא שיהיה כנציג ומורשה במקום שבטו בכלל

 

 (ג) וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה:

מלבי"ם וצוו אותם לאמר שאו לכם מזה. ר"ל שיראום באצבע המקום שמשם יקחום שיהיו בו ב' תנאים,

א] מתוך הירדן, לא מן הצד שאצל השפה.

ב] ממצב רגלי הכהנים, ר"ל מתחת רגליהם, וצוה שיעבירום עמהם את הירדן ושיניחו אותם במלון:

 

(ד) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט:

מלבי"ם ויקרא. ואחר שכבר הכין יהושע י"ב אנשים מדעת עצמו, קרא אליהם שיעסקו גם במצוה זאת, אחר שהיה כ"א משבט, ר"ל משבט מיוחד כדבר ה':

 

 (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל:

מלבי"ם עברו. כי עמדו בשפת הירדן א"ל שיעברו אל צד הארון השני אל תוך הירדן (ובודאי הראה להם שיקחו מתחת מצב הכהנים):

והרימו לכם. בדברי ה' שאמר שאו לכם שתים עשרה אבנים נוכל לפרש שיקחו כולם את הי"ב אבנים ביחד וישאום במוטות, שבזה יוכלו לשאת אבנים כבדות יותר (כמ"ש בסוטה (לד א) גמירי כל טונא דמדלי איניש על כתפוי וכו'). ויהושע באר הדברים שכ"א ירים אבן מיוחד וישאהו על כתפו (עי' באורי על תו"כ בפסוק (ויקרא א, ב) תקריבו את קרבנכם).

ובאר הטעם, שיהיו י"ב במספר השבטים, שכל שבט הוא ענין בפ"ע:

 (ו) לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם:

(ז) וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם:

מלבי"ם השאלות (ו – ז) מדוע כפל למען תהיה זאת אות בקרבכם, והיו האבנים האלה לזכרון לב"י עד עולם? גם משמע שהאות יהיה בקרבכם והיינו בדור הזה, והזכרון יהיה עד עולם?

ולמה כפל יהושע את הדברים האלה שנית (פסוק כא – כג)? [(כא) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה: (כב) וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:(כג) אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ:]

פה אמר כי ישאלון בניכם מחר, משמע שישאלו אתכם בדור הזה, וכן אמר מה האבנים האלה לכם,

ובפסוק כ"א אשר ישאלון את אבותם, משמע לדורות הבאים ולא אמר מלת לכם

פה אמר ואמרתם להם ובפסוק כ"ב והודעתם? פה אמר אשר נכרתו המים מפני ארון ה' ושם אמר אשר הוביש וכו' מפניכם, ולא אמר שהיה מפני הארון. – שם ספר המעשה באורך ביבשה עבר ישראל וכו' ופה קצר בדבריו?:

 

למען. גם הוסיף לבאר תכלית לקיחת האבנים כדי שיהיו לאות.

והנה מאמר זה כפול (בפסוק כא – כב), ושם אמר אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר מה האבנים האלה והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה,

והם שני מאמרים נפרדים, כי פה אמר אשר ישאלון בניכם מחר, משמע שבני הדור הזה ישאלו אתכם, וכמ"ש מה האבנים האלה לכם, מבואר שפה מדבר על שאלת הדור הזה. ולקמן מדבר על שאלת הדורות הבאים, ע"כ לא אמר מלת לכם.

והוא, כי האבנים האלה היו מורים אות וזכרון, האות הוא שיהיה לסימן אל דור הזה,

והזכרון הוא שיזכרוהו לדור אחרון, כי בדור הזה שראו הנס בעיניהם לא היו צריכים זכרון רק אות,

ר"ל בל יחשבו שהיה קריעת הירדן בכחם ובזכותם, באו האבנים שלוקחו מתחת מצב רגלי הכהנים נושאי הארון, לאות שנקרע הירדן בכח הארון וקדושת לוחות הברית אשר בו.

וז"ש אשר ישאלו בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם, כי אתכם ישאלו למה לכם זכרון הלא ראיתם זאת בעיניכם:

 

(ז) וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם:

מלבי"ם  ואמרתם להם. (פה לא אמר והודעתם (כמ"ש לקמן כב) כי הם והבנים ידעו הענין,

רק) תאמרו להם שצריכים לאות שנדע כי אשר נכרתו מי הירדן, לא היה מפנינו, רק מפני ארון ברית ה' ובכחו.

והראיה, כי בעברו [של הארון] בירדן נכרתו מי הירדן, וזה אות כי מפניו היה זה.

וחוץ ממה שיהיה בדור הזה לאות

והיו האבנים לזכרון לבני ישראל עד עולם, חוץ מזה יהיה עד עולם,

ר"ל בדורות הבאים שלא ראו הנס יהיה לזכר אל הנס עצמו (ודבר זה השני שהוא שיהיה לזכרון בדורות האחרונים באר יהושע (לקמן כא, עד סוף הסימן) כמו שית' שמה):

 

 (ח) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם:

מלבי"ם (ח) השאלות (ח) מדוע כפל כאשר צוה יהושע, כאשר דבר ה' אל יהושע?:

ויעשו כן. יען היה שינוי בין הלשון שצוה ה' אל יהושע ובין מה שצוה יהושע אל העם,

כי בדברי ה' לא נזכר בבירור שישא כל איש אבן אחת ביחוד, ובדברי יהושע לא נזכר שיעבירום עמם אל המלון,

לכן אמר שעשו כאשר צוה יהושע וישאו שתי עשרה אבנים, ר"ל שנשאום באופן שצוה יהושע איש אבן אחת על שכמו,

וכן עשו כאשר דבר ה' אל יהושע וכו' ויעבירום עמם אל המלון:

 

צוה שכל א' יקח אבן- בגודל חצי מטר על חצי מטר! דבר הנמנע ע"פ טבע, כדי שבזה יתפרסם הנס יותר!

ועוד נס, שראו אותם יושבי הארץ ולא עשו להם מאומה.

ועוד נס שה' שלח את הצרעה שסימאה את עיני החיוי שרצו להזיק להם.

ושדו אותם בשיד באות ש'– שזה אותיות ש-די שה' סייעם שיוכלו לכתוב כל התורה בע' לשון ע"ג אבנים אלו.

 

(ט) וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

מלבי"ם ושתים עשרה אבנים. אחר ששמטו האבנים מתחת רגלי הכהנים

הקים עוד אבנים אחרות תחתם וגם הם נשארו לזכרון במקום שהיה בו הנס:

 

עוד י"ב אבנים נוספות הקים יהושוע בעצמו במקום שדרכו רגלי הכהנים, העמיד סוללת עפר ועל גביהן האבנים. ועשה זאת בעצמו שלא יאמרו שהוא משתרר עליהם.

 

(י) וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ:

מלבי"ם והכהנים עומדים. ר"ל שנשארו עומדים בשפת הירדן המזרחי עד תום כל הדבר,

מה דיבר יהושע אל העם, והיכן ציוהו משה לדבר זאת?

בספר דברים לא (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד:(טו) וַיֵּרָא יְקֹוָק בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל: ס

(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:(כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:(כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(כג) וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ:

 

(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם:

מלבי"ם השאלות: אחר שאמר ויעבור ארון ה' והכהנים וגמר הענין איך שב שנית בהמשך הפסוקים  ואמר (טז) צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן:  והלא כבר עברוהו?

ומה ההבדל בין 'לעבור את הירדן' ל – 'יעלו מן הירדן'?

חז"ל דרשו ש'לפני'- שטס עם הכהנים מעל הירדן ומעל העם עד שעמד מלפניהם.

אך המלבי"ם בכל אופן מבקש גם לבאר על פי פשט הכתובים:

ויעבר ארון ה'. העברה פירושו מעבר לעבר, אז עבר הארון מצד השפה המזרחית שעמד שם עד הנה אל השפה המערבית (כי לשון העברה יפול על העובר מקצה לקצה, הגם שלא יצאו משם עד אח"כ כמ"ש בפסוק ט"ז ויעלו מן הירדן, שזה היה אח"כ שעלו מן השפה המערבית). ומ"ש לפני העם, פי' לעיני העם:

 

 (יב) וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם משֶׁה:

מלבי"ם פסוק זה תמוה, שאחרי שהזכיר שעברו כל העם עם הארון איך שב לספר שעברו בני ראובן ובני גד שהלכו לפני העם?

ויעברו. עד עתה היו בני ראובן ובני גד נוסעים כסדר הדגלים, ומעתה התחילו לעבור לפני העם בראשם, כמו שאמר חלוצים תעברו לפני אחיכם (דברים ג, יח).

ומהו 'חמושים'?

מצד שהיה דרכם להתחלק לגדודים של חמשים חמשים איש ושר חמשים בראשם,

ושם חלוצים על שנחלצו מן יתר אחיהם ללכת למלחמה, כי לא הלכו כולם, שבני ראובן וגד לבדם היו מספרם יותר מן פ"ג אלף:

 

(יג) כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ:

מלבי"ם לפני ה' למלחמה. כי גם זה היה מן התנאי (שהתנה בפ' מטות) שיעברו לפני ה', ר"ל לשמו, ולא כבוטחים על גבורתם, כמ"ש בפי':

 

אחז"ל שבתחילה עברו 117 אלף איש ואח"כ כשראו הנסים אמרו אין צורך בכולנו וחזרו חלקם ונותרו רק 40 אלף.

וזה נרמז במה שאמרו 'נחנו נעבור חלוצים' ולא אמרו 'אנחנו'.

 

(יד) בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת משֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו:

מלבי"ם גדל ה'. כי ראו שעקר הנס היה בשביל יהושע כדי לגדלו בעיני העם ומלכי הארץ (כנ"ל ג, ז):

 

אחז"ל שבאותו היום זכה לקירון עור פנים כמו שזכה מרע"ה, אלא שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה [ולכך כנראה לא הוזקק למסווה], ונררמז שכ' 'ויראו' ביו"ד אחת שהוא ג"כ ל' ראיה.

 

(טו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: (טז) צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן:

מלבי"ם ויעלו. ר"ל שעלו מן שפת הירדן המערבי אל היבשה, לכן אמר ויעלו לא ויעברו. והטעם, כי אחר שא"ל בירדן תעמדו לא היה להם רשות לצאת מעצמם בלא רשות:

 

(יז) וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן: (יח) וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו:

מלבי"ם ויהי כעלות. סיפר שלשה נסים שנעשו בזה,

א] כי יש הבדל בין חרבה ובין יבשה, שחרבה יאמר או בבחינת שהיו שם מים תחלה הגם שעתה נתיבשו לגמרי,

או גם מקום שאינו יבש לגמרי רק לח ומרופש הגם שלא היה בו מים מתחילה, נקרא חרבה.

והנה הירדן שבו נעשה הנס נתיבש לחלוטין, אבל שפת הירדן שהוא ג"כ לח תמיד ובו לא נעשה נס היה שם חרבה, ר"ל מקום לח,

וז"ש ויהי כעלות הכהנים וכו' נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה, ר"ל בעלותם נתקו מן היבשה שהוא אמצע הירדן שהיה יבשה, אל שפתו שהיתה חרבה ולחה קצת.

ב] שתיכף בעלותם שבו מי הירדן למקומם.

ג] וילכו כתמול שלשום. ר"ל כי אחר שנערמו המים כפין על כפין יחויב שבעת פסק הנס ישטופו בפעם אחד ויתפשטו גם ברוחב חוץ מגדותיו, והיה נס שירדו בהדרגה עד שהלכו כתמול שלשום:

 

 (יט) וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשֹוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ:

מלבי"ם והעם. ספר ג"כ כי נס זה היה ביו"ד ניסן. והנה הכתובים האריכו לשון בבאור מקום וזמן הנס וכל פרטיו, להוציא מלב המכחישים אשר יאמרו שהיה עת חורב המים, או שידע יהושע לכוין עת עליית המים ונפילתן, הנקרא (גאות ושפל),

לכן מודיע הזמן שהיה הנס בעשרה בחדש שאז דרך הירדן להיות מלא,

והמקום הניכר עוד היום ע"י האבנים, ששם לא יוחרבו המים לעולם ולא יעלו ולא יפלו עם עליית וירידת הירח.

גם הוכיח זאת מצד המשך הנס שהיה ברגע מצומצם כנוח כפות רגלי הכהנים, ונפסק ברגע זה ממש,

ולא נוכל לאמר שכיון עת ששהו הכהנים בירדן דהא אמר וימהרו העם ויעבורו, הרי הקדימו העם לעבור ובכ"ז נתכוין הכל ברגע מצומצם,

מזה ידעו כי יד ה' עשתה זאת:

ויחנו בגלגל. לדעת חז"ל (סוטה לו א) הלכו בו ביום מהלך ששים מיל:

 

בעשור לחדש- שבזכות מצוות קרבן פסח שהקריבו אבותיהם במצרים עברו את הירדן, שבעשירי ציוה משה 'משכו וקחו לכם צאן' והיה זה לכפר על עוון ע"ז 'כמוש'.

 

(כ) וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל:

מלבי"ם השאלות (כ – כד) מ"ש הקים יהושע בגלגל בלתי מובן, שכבר אמר (פסוק ח) ויניחום שם? ויתר השנוים בין פה ובין מ"ש יהושע למעלה (פסוק ה – ז) הזכרנו למעלה שם:

הקים יהושע בגלגל. בפסוק ח' ספר כי נושאי האבנים הניחו אותם במלון הנחה בלי סדר, ופה ספר כי יהושע הקים אותם זע"ז בגובה וירם אותם מצבה. וכבר בארנו כי היה באבנים האלה אות וזכרון, אות לדור זה שידעו הנס, וזכרון לדורות הבאים שיזכרו הנס, כמ"ש (פסוק ו – ז), והנושאים הניחום לצורך האות, ויהושע הקים אותם לזכרון לדורות הבאים, וז"ש:

 

(כא) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה:

מלבי"ם ויאמר. ר"ל מלבד שיהיה לאות בדור הזה, הוא לזכרון אם ישאלון בניכם מחר, לדורות הבאים:

 

(כב) וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:

מלבי"ם והודעתם. ע"י הזכרון תודיעום כי עבר ישראל את הירדן (ופה לא בא לדקדק על סבת המופת (כמו בפסוק ו – ז) רק לזכר הנס בעצמו, שהגם שהיה בזכות הארון בכ"ז היה בעבור ישראל):

 

(כג) אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ:

מלבי"ם אשר הוביש. שכמו שהוביש מי ים סוף מפנינו (ור"ל מפני יהושע שהיה מיציאת מצרים), כן הוביש מי הירדן מפניכם אתם באי הארץ, ששניהם היו בדרך פלא ושניהם היו לבעבור שתי מטרות:

 

(כד) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא, לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים:

מלבי"ם א] למען דעת. שיכירו העמים יד ה' וייראו מפניו יראת העונש.

ב] שיכירו ישראל נפלאותיו וייראו יראת הרוממות.

ופה גם נתן טעם נוסף מדוע עשה נס בירדן, הנס שכבר היה נס דומה בים סוף?

א] שגם גויי הארץ הזאת שלא ראו קריעת ים סוף ידעו יד ה'.

ב] למען יראתם כל הימים, ולכן יוסף ידו ועזוזו בכל דור ודור. ומלת יראתם בקמץ הרי"ש שלא כמנהג. ולהרד"ק במכלול בא לגזרת פעל והוא עבר במקום עתיד:

 

יעקב נטל י"ב אבנים ועשה מהן מזבח והניח אח"כ מראשותיו, ונעשו אבן אחת. לרמז לו שיזכה לי"ב שבטים צדיקים וקשים כגד אויביהם והפכו לאבן אחת- לרמז שבתורה יהיו רכים. ועוד שעליהם להיות באחדות.

ולכן יהושוע נוטל י"ב אבנים כנגדן, כנגד י"ב השבטים ומקים מהן מזבח כנגד המזבח שעשה יעקב. ועברו ביבשה בתוך הים בזכות האחדות שהייתה בהם.

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

תגובה אחת על הפוסט “יהושע פרק כד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. רונית אילון הגיב:

    נותר לומר תודה רבה על הקבצים הכתובים. מסייע מאד בהעברה לתלמידות. תודה רבה על זיכוי הרבים!

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א