בס"ד                                                                 יהושע ו

(א)    וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא:

מלבי"ם ויריחו עתה בא לפרש מה היתה הנבואה שבאה אליו ע"י הופעת המלאך, כי יריחו (ששם היה יהושע וחושב מחשבות לכבשה) היתה סוגרת – מכבר,

ועתה מסוגרתומחוזקת יותר מפני ב"י – בחומה דלתים ובריח,

גם לא מצאו איש יראם את מבוא העיר כמו שהיה בלוז (שופטים א) כי אין יוצא ואין בא:

סוגרת ומסוגרת- שהיו לעיר ז' חומות, ומדת רוחבה של החומה כגובהה. וסמכו על החומות והסתגרו בתוכם ונעלום מבחוץ ומבפנים בבריחים, ועוד נעלום במיני כישוף, ולצורך כך נשלחו כלב ופנחס להסיר הכישוף על מנת שיקל להפיל חומת העיר.

ובשבעת החומות היו ז' פתחים שאינם מכוונים זה כנגד זה.

אין יוצא ואין בא- לומר לך שלא יכלו לבא מי מהעיר ולהכנע כיוון שאין גם יוצא.

כתב הרמ"ע מפאנו [מאמר מאה קשיטה סי"ב]

והנה אין יוצא ואין בא ר"ת איוב שבנו אותה בעצתו ואין בן נח מצווה על ולפני עור לא תתן מכשול. עכ"ל.

 

(ב)    וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל:

מלבי"ם ויאמר – ואז אמר ה' אליו שבכ"ז יתן יריחו בידו וגם את מלכה וצבאיו הגם שהם גבורי חיל ולא בכח תגבר רק בדרך נס:

את יריחו- שכפת ה' את שרה של יריחו בשמים והשליכו לרגליו של יהושע.

צבאות כל מלכי כנען באו ליריחו ע"מ להלחם כנגד ישראל כיוון שיריחו בריחה של א"י, ואם היא תיפול- כולם יפלו.

 

(ג)     וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים:

מלבי"ם השאלות: מדוע כפל והסבותם הקף?:

(ג) וסבתם. ולא שיסב הארון עם יהושע לבד רק כל אנשי המלחמה – יסובו.

 הקף – (יש הבדל בין סבוב ובין הקף, שסבוב יאמר גם על הסבוב הבלתי שלם,

והקף לא יבא רק על הסבוב השלם מכל הד' רוחות כמ"ש בפי' התורה (ויקרא א' פסוק על המזבח סביב)

מוסיף שיקיפו אותה מארבע רוחותיה:

 

רלב"ג והנ' הסכי' הש"י לעשות כל אלו המופתי' עם ארון ה' להיישיר ישראל לשמור ולעשות ככל הכתוב בו והיו אלו המופתים בזה האופן מהזרות כדי להפיל אימה על הגוים ההם בשמע' אלו הנפלאות העצומות אשר עושה הש"י לישראל והיה זה המספר לשביעיו' ר"ל שהקיפו העיר ז' ימים והיו שם ז' כהנים וז' שופרות היובלים וביו' הז' הקיפו ז' פעמים שזכרנו כמספר הז' שזכרנו בתורה כמו השמטה וז' שמטות וז' שבתו' שנים וז' ימים וז' פעמים וז' ימי הפסח וז' ימי סוכה והנה הסכים הש"י שיעשה זה המופת באמצעות זאת התרועה הגדול' כדי שיתעוררו ישראל ויקיצו משנת תרדמת' ויתנו אל לבם ענין אלו הנפלאות העצומו' למען יראו את ה' עם שיש לתרועה הגדולה רושם מעט בענין זה המופת כי הקול החזק יניע האויר תנועה חזקה אלא שלא יתכן שיגיע מזאת התנוע' כמו זה הפועל הנפלא שתפול החומ' החזק' תחתיה אם לא יחובר לזה המופת:

תירוץ נוסף: והסבותם – תחילה יקיפו את העיר כל אנשי המלחמה,

הקיף את העיר- ואחר שתהיה מוקפת בשלמות יתחילו לילך עד שיקיפוה בצעידה.

הראשונים להקיפה הם ראובן גד וחצי המנשי שהם החלוצים.

 

(ד)     וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת:

ז' ימים יקיפו פעם אחת ויתקעו בשופר, וביום השביעי יקיפו ז"פ ויתקעו ג"כ על כל הקפה, ולבסוף יתקע א' הכהנים תקיעה ואחריו יתקעו כולם תרועה ואזי תפול החומה תחתיה.

התחלת ההקפה הייתה ביום א', כך שסיומה היה ביום שבת, ואז שקעה החומה תחתיה ושרפו העיר.

והטעם שעשה להם ה' נס כ"כ גדול בכיבוש ירחו כדי שלא יאמרו ה' אין כוחו אלא במים כמו שאמר טיטוס, וכוחו רק לבקע מי הירדן וים סוף ואין כוחו ביבשה, לכך הראם את ידו החזקה.

הטעם שציוה לעשות ז' הקפות, כמו שמצינו בסוכות שעושין בביהמ"ק [ובזמנינו בבהיכ"נ] ז' הקפות כנגד ע' אומות ובכל יום מתפללין שיצילנו מי' מהם. ובהוש"ר ז"פ כנגד שבעת הימים.

ובא"י היו ז' עממין וכדי להכניעם עשו ז' הקפות כדי לשבור כח השר שלהם למעלה.

ועד מפני שעשו כשפים בכח ז' כוכבי הלכת היה צורך לבטלם ולכן עשו ז' הקפות.

והארון הלך  לפניהם כדי לומר לך שבזכות הארון והתורה הם נוחלין את הארץ.

 

רד"ק היובלים – האילי' ובדברי רז"ל א"ר עקיבא כשהלכתי לערביא שמעתי שהיו קורין לדכרא [לאיל] יובלא:

מלבי"ם ושבעה – החלוץ הלך לפני הכהנים והכהנים בשופרות אחרי החלוץ לפני הארון כמ"ש בפסוק ט':

 והכהנים יתקעו – ר"ל בכל ז' ימים,

והנה ביום שמחה היה דרכם לתקוע וביום מלחמה על הצר היה דרכם להריע כמ"ש וכי תבואו מלחמה וכו' והרעותם וכו' וביום שמחתכם וכו' ותקעתם וכו' הודיעם שעתה יתקעו הכהנים לאות שמחה ונצחון:

 

(ה)    וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ:

רד"ק במשוך – בהאריך התקיעה:

 בשמעכם את קול השופר – כתיב בבי"ת וקרי בכ"ף והענין א':

 ונפלה חומת העיר תחתיה – יש לשאול בית רחב שהיה בחומה אם נאמר כי נפל ונצל' היא ובית אביה זה לא יתכן כי אם היה נס כזה היה מספר אותו הכתוב

ועוד שאמר בואו בית האשה הזונה והוציאו משם את האשה נר' כי הבית היה קיים ולא נפל

אבל הנראה בעיני כי לא נפלה כל חומת העיר אלא מה שהיה מן החומה את פני העיר נגד מחנה ישראל נפל,

ועלו העם איש נגדו ובית רחב היתה בחומה מצד אחר שלא נפל,

ומ"ש תחתיה ר"ל שנבלעה במקומה תחת הארץ ונר' ממנה מעט על פני הארץ לזכרון הנס:

מלבי"ם במשוך, בשמעכם – ר"ל תיכף עם התקיעה הגדולה יריעו העם עד ששני הקולות יתערבו ויהיו תכופים, ובזה תבין הפסוק לקמן (ט"ז):

איש נגדו- לומר לך ששקעה החומה תחתיה בארץ וכ"א יכל להכנס מהמקום בו הוא היה נמצא.

 

(ו) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֶל הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְדוָד:

הכהנים צוו לשאת את הארון ע"י יהושע כיוון שהם קדושים מהלוים, וגם שראה שהם נשאוהו בירדן, כנראה שגם לנס זה ראוים הכהנים.

ויהושע היפך הסדר ממה שאמר לו ה', שהקדים הארון לעם, כיוון שה' חלק כבוד לציבור ואלו יהושע חלק כבוד לארון ה'.

מ"מ לפני כולם עבר החלוץ.

מלבי"ם ויקרא. – כבר כתבתי כי בעת בא דבור זה אליו היה עם הארון והעם לפני יריחו כי רצה להתחיל במלחמה ועד עתה נשאוהו הלוים וצוה שהכהנים ישאוהו,

כי אחר שיעשה נפלאות על ידו ראוי שישאוהו הכהנים (כמ"ש למעלה ג' ה'):

 

 (ז) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת הָעִיר וְהֶחָלוּץ יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן יְדוָד:

מלבי"ם השאלות: מהו עברו וסובו אנה יעבורו?:

(ז) עברו. כי תמיד הלך הארון בראש העם (כנ"ל ג' ב') ועתה נצטוו שילכו העם לפני הארון (כנ"ל ד) לכן אמור עברו לפני הארון,

והנה עד עתה הלך החלוץ שהם בני גד ובני ראובן לפני בני ישראל (כנ"ל ד' י"ב)

ועתה נתהפך הסדר שהחשוב יהיה באחרונה הלך הארון ולפניו החלוץ, ולפניהם העם כולו,

וז"ש והחלוץ יעבר לפני ארון ה', ויהיה ממוצע בין העם והארון.

ובאשר היה אפשר שהעם יעמדו על עמדו והחלוץ ישוב לאחריו לילך אחר העם ואח"כ ישוב הארון לאחרי החלוץ, אך אין זה כבוד להארון וצוה שהארון והחלוץ שאחריו יעמדו ותחלה עברו העם.

עד שבאו בראש ואח"כ עברו החלוץ ויעמדו בין העם ובין הארון והארון הי' באחרונה.

 

וטעם הסדר הזה להראות כי הנצוח יהיה ע"י הארון, וצריך שיהיה החלוץ קרוב אליו, כאשר יחנו הכרתי והפלתי סביב שר הצבא,

וגם כי הי' התנאי כן כמ"ש ועבר לכם כל חלוץ לפני ה' למלחמה,

וזה מבואר יותר במ"ש למעלה סימן א' פסוק י"ג, שתחלת התנאי שהתנה עמהם משה היה שילכו 'חלוצים לפני ה', כי חשב שתהיה המלחמה כולה בדרך נס,

ואז לא היו הולכים 'לפני בני ישראל' רק 'לפני הארון' שהוא הלוחם והכובש

ואח"ז ראה שתהיה המלחמה קרובה אל הטבע ובדרך כבוש והיה צריך שילכו לפני ב"י שהם הלוחמים והכובשים

אבל במלחמת יריחו שהיה הכבוש ניסיי נתקיים מ"ש ועברו לכם כל חלוץ לפני ה'

ולא הלכו לפני ב"י רק לפני הארון:

 

 (ח) וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְדוָד עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וַאֲרוֹן בְּרִית יְדוָד הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם:

מלבי"ם השאלות: מ"ש ויהי כאמור יהושע חסר הבנה, כי חסר נשוא המאמר מה היה אז?

ופי' המפ' דחוק למה כפל עברו ותקעו הלוך ותקוע?

ר"ל שלא תחשוב שבעת שעמדו הכהנים והארון והמתינו עד שעברו כל העם והחלוץ לפני הארון (כנ"ל ז) לא תקעו, שהרי נצטוו לתקוע רק בעת שיסבבו את העיר,

לכן באר כי בעת שאמר יהושע אל העם – [בעת שאמר להם הציווי שבפסוק ז' עברו וסבו את העיר] ואז כבר עמדו שבעה הכהנים הנושאים שבעה שופרות לפני ה',

בעת ההיא עברו ותקעו – ר"ל העם עברו אז לפני הארון והכהנים תקעו כל הזמן שעברו העם עד שבעבור העם בא הסדר שארון ברית ה' הלך אחריהם ר"ל אחרי העם:

 

(ט) וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים תֹּקְעֵי ַשּׁוֹפָרוֹת וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת:

מלבי"ם והחלוץ הולך לפני הכהנים – ממוצע בין העם והארון (כנ"ל ז)

ולא תאמר שכל הכהנים היו סמוכים אל הארון,

אלא רק ז' הכהנים תקעי השופרות היו סמוכים- כי יתר הכהנים הלכו עם שבט לוי בין העם,

והמאסף – שהוא שבט דן הי' אחרי הארון, כי יתר השבטים כולם היו לפניו לפני החלוץ, הלוך ותקוע – וגם בעת הליכתם לא הפסיקו מלתקוע (כי בפסוק הקודם דבר ממה שתקעו בעת עמדו עד עברו העם):

הכתוב מלמדנו שלא עכבו הכהנים והעם מלקיים דברי ה' ולא חששו שמא ישליכו עליהם אבנים מן החומה.

 

(י) וְאֶת הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר לֹא תָרִיעוּ וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם הָרִיעוּ וַהֲרִיעֹתֶם:

מלבי"ם לא תריעו. – תרועת שמחה ואף לא תשמיעו את קולכם – בצעקה

ואף לא יצא מפיכם דברבלחש עד יום – ביום השביעי:

הזהירם שלא יוציאו קול צווחה כדרך הנלחמים ע"מ להטיל אימה על יושבי הארץ,

כיוון שה' הוא הנלחם להם ולא יחשבו שיש בזה מכוחם ג"כ.

והזהירם שלא להוציא הגה מפיהם כיוון שהם בסמיכות לארון ה' אין זה מן הכבוד שידברו דברים בטלים לידו, ק"ו ממלך ב"ו.

 

רלב"ג והנה צוה אותם יהושע שלא יריעו ולא ישמיעו את קולם עד היום הז' כדי שלא ירגישו בני העיר וישליכו אבנים מעל החומה

ואעפ"י שהיה אפש' לש"י לשמרם מזה על דרך המופת הנה אין מדרך הש"י שיעשה המופתי' לבטלה ובמקומות שאפשר בזולת מופת:

 

(יא) וַיַּסֵּב אֲרוֹן יְדוָד אֶת הָעִיר הַקֵּף פַּעַם אֶחָת וַיָּבֹאוּ הַמַּחֲנֶה וַיָּלִינוּ בַּמַּחֲנֶה:

כאמור לעיל שתחילה סבבו את העיר כולם ורק אח"כ החלו להקיף.

רד"ק ויסב ארון ה' את העיר – פירוש יהושע הסב הארון את העיר:

מלבי"ם ויבואו המחנה – שבו לגלגל ששם הי' המחנה [כמ"ש לקמן ט', וא"ו. יו"ד, וא"ו, ובכ"מ]:

 

(יב) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן יְדוָד:

ללמדנו שגם ביום השני קמו בהשכמה והזדרזו לעשות רצון ה'. וזהו חידוש שבד"כ ההתלהבות מן המצוה הולכת ודועכת.

 

מלבי"ם השאלות: מדוע השכים היום ולא ביום הראשון?

ומדוע ספר שנית שנשאו הכהנים ושבעה כהנים נושאים ז' שופרות הול"ל בקיצור שנעשה כמו ביום הראשון,

וכן כפל הלוך ותקעו הלך ותקוע?

ביום הראשון לא הוצרכו להשכים כי היו בתחום יריחו (כנ"ל ה' י"ג, ואו א'),

וישאו הכהנים – עתה נשאוהו הכהנים תיכף מגלגל עד יריחו

מה שלא היה כן ביום הראשון שעד יריחו נשאוהו הלוים כי הדבור בא בהיות יהושע ביריחו (כנ"ל ו'):

 

(יג) וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְדוָד הֹלְכִים הָלוֹךְ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲרוֹן יְדוָד הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת:

 

רד"ק הולך ותקוע – כתיב הולך ר"ל שכמו שהיה המאסף הולך כן היו הכהנים תוקעים וקרי הלוך שהוא מקור והפירוש אחד:

מלבי"ם ושבעה הכהנים. – גם בזה נשתנה היום מיום ראשון,

שמגלגל עד יריחו לא נשאוהו הכהנים ולא הלך בסדר הזה שילך החלוץ לפני הכהנים

ועתה התחיל סדר זה תיכף מצֵאתם מן המחנה,

וכן היה שינוי מה שהיו הולכים הלוך ותקעו בשופרות – ר"ל תיכף בלכתם מגלגל התחילו לתקוע

וכן כל משך מהלכם לא הפסיקו מלתקוע, ועז"א שנית הלוך ותקוע בשופרות:

 

(יד) וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת וַיָּשֻׁבוּ הַמַּחֲנֶה כֹּה עָשֹוּ שֵׁשֶׁת יָמִים:

 (טו) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים רַק בַּיּוֹם הַהוּא סָבְבוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים:

מלבי"ם השאלות: בפסוק זה יש כפל מבואר?:

(טו) כמשפט הזה – וכו'. ר"ל כי מה שקצב אל כל המעשים שנעשו בענין ההוא מספר השביעיות,

שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות, היה בכונה אל מספר השביעי שהוא קדש,

בימים ובחדשים בשנים ובשמיטות וכל דבר כידוע,

ופה היו בהקפות שני שביעיות,

א) בימים שהקיפו ז' ימים בכל יום הקף אחד וזה נשלם בהקפה ראשונה של יום השביעי,

ועז"א ויסבו את העיר כמשפט הזה ר"ל הקפה אחת ואז היו שבע פעמים עם הקפות הקודמות בימות החול,

 

ועתה צרפו הקפה זאת אל חשבון הקפות שלאחריו למספר שבעה שהיו רק ביום ההוא מצד שהוא יום השבעי שהוא קדש. ועז"א רק ביום ההוא סבבו שבע פעמים:

 

י"א שהקיפו עוד פעם שביעית ביום השביעי, ושוב הקיפו ז' הקפות, ובסה"כ י"ד הקפות. ויש לזה טעם ע"פ הסוד.

וי"א שהקיפו אותו היום רק ז' הקפות ובסה"כ י"ג הקפות, וכנגד המילה אח"ד שבשמע ישראל.

ביום השביעי התקין יהושע את עלינו לשבח, [ובהמשך נלמד מי התקין את ע"כ נקווה לך].

ובכל הקפה אמרוהו פ"א ישר והפוך ובזכות זה נפלה החומה.

והחיד"א כותב שאם יש לאדם צרה יאמר הנוסח ז"פ ישר והפוך וינצל.

כתב בספר סדר היום [סדר עלינו לשבח]:

ומרוב ענותנותו לא רמז שמו שלם כי אם הושע, ולא חתמו כסדרו אלא למפרע באופן זה

ע של עלינו ש שלא שמנו ו ואנחנו משתחוים וכו' ה הוא אלהינו וכו'.

וצריך לכוין בו קבלת עול מלכות שמים ויחודו ואלהותו.

וכמו שיש בפסוק שמע ישראל ע' רבתי וד' רבתי, ע של שמע, ד של אחד,

לרמוז שצריך להעיד על יחודו יתברך ויתעלה.

וכן רמוז בשבח הזה שמתחיל בע' ומסיים בד' עלינו לשבח וכו' אין עוד: ע"כ.

ור' נחוניא בן הקנה תיקן לאומרו ג"פ בכל יום אחר כל תפילה.

ומכאן רואים רוב שיבחו ועד כמה יש להדר בו ולא לאומרו במרוצה.

המעשה ראש הקהל שזילזל וביזה הרב וא"ל הרב ג' באו בטרוניא לקב"ה- עלינו לשבח, סעודה ג' , וממזר מדוע ניגרע חלקם. ופייסם ה' שבסעודה ג' יאמרו הרבה ד"ת ועלינו לשבח יאמר בימים נוראים, ואת הממזר ניחם ה' שימנוהו לראש הקהל…

 

(טז) וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הָרִיעוּ כִּי נָתַן יְדוָד לָכֶם אֶת הָעִיר:

מלבי"ם השאלות: מ"ש תקעו הכהנים ויאמר יהושע הריעו משמע תקעו תקיעה גדולה, ולמה אמר אח"כ (פסוק כ') שנית וירע העם ויתקעו, ואמר שלישית, ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו?

תקעו הכהנים בשופרות – (אין פי' שתקעו התקיעה גדולה, דא"כ היו מחויבים להריע תיכף [כנ"ל ה'] רק פי') הכהנים תקעו עדיין כמו עד עתה, ולא משכו עוד בקרן היובל,

ויהושע שהיה רוצה לרמוז לכהנים לתקוע תקיעה גדולה שהוא סימן לגמר התקיעות והנצחון ובזה היה צריך שיריעו העם,

והיה צריך להקדים להודיע להם איך יתנהגו עם העיר ועם שללה (כי אחר שתפול החומה יעלו איש נגדו ולא יהיה אז עת לצוות ולהזהיר) הקדים לאמר להם,

הריעו – ר"ל בא עת שתריעו לסימן כי נתן ה' לכם את העיר:

התרועה הזאת אינה תרועה של נפילת החומות אלא של שמחה על נצחונם.

 

(יז) וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַידוָד רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ:

רד"ק והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה – היא – שלא תבנה עוד,   וכל אשר בה – שלא יהנה אדם מכל אשר בה

ונראה כי הקב"ה אמר לו כן כי יהושע לא אמר דבר כזה מלבו

ואף על פי שלא זכר זה הכתוב ימצאו כמוהו רבים

ורז"ל אמרו כי יהושע אמר דבר זה מרצונו, ולא אמר לו הקב"ה,

ואף עפ"י כן הקב"ה הסכים על ידו ומניין שהקב"ה הסכים על ידו שנא' חטא ישראל וגם עברו את בריתי והיה זה אחד מג' שגזרו בית דין שלמטה והסכים הקב"ה עמהם:

הסיבות להחרמת יריחו:

 1. אמר יהושע יריחו כבושה תחלה לארץ ישראל נוציאנה תרומה כאשה הזאת שמפרשת חלתה מתחלת עיסתה

2. ועוד אמר יהושע בשבת לכדנו יריחו ושבת קדש שנאמר כי קדש היא לכם כל מה שכבשנו בה יהיה קדש שנאמר קדש לה' אוצר ה' יבא

3. רלב"ג והנה צוה שיחרימו כל אשר בעיר ולא יהנו ממנו בדבר כדי שלא יטעו ישראל במה שיגיע להם מההצלחה אחר זה, וייחסוה אל מה שקנו משלל העיר ההיא

ואולי יהיה זה סבה שיחשבו שאמונתם [של הגויים הללו] היתה טובה עד שגם מקניהם ונכסיהם מביאים הצלחה למי שיקנם

ולזאת הסבה קלל מי שיבנה יריחו עד שיגיע הבנין בהיות כל בניו חיים ולא ישאר לו בהשלמתו כי אם צעיר בניו, [שיווכחו בזה שאדרבה, אמונתם ומקניהם כ"כ גרועים שמזה יש רק נזק].

4. היות ופעולות יושבי יריחו ואמונתם היו יותר מגונות מפעולות שאר יושבי הארץ ואמונתם, ולזה צוה שלא ישאר מהם רושם, ולא מן העיר, [כעיר הנדחת].

5. או היה זה לתת מורך לשאר הגוים

6. מלבי"ם והיתה – ויען שהכבוש יהיה בנס ע"י ה', ראוי ששללה יהיה הקדש לה' הכובש,

7. שלא יחשבו על הממון, ולא ישמידו את כל הגויים כפי המצווה "לא תחיה כל נשמה", ובעיר הראשונה היה יותר עניין שיקיימו המצוה בשלימות.

 

יהושע ממשיך ואומר:

רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ:

רק רחב הזונה – אינה בכלל העם והשלל ע"י שהחביאה המלאכים

והנה רחב בעצמה היתה ראויה להנצל גם מצד עצמה אחר שנתגיירה בפני המרגלים וקבלה אמונת ה' כמ"ש למעלה.

 וזה היה קודם שעברו את הירדן שלכ"ע היו מחויבים לקבלה [כנ"ל ב' י"ב]

רק שבכ"ז היה צריך להחרים רכושה שהיה בכלל חרם יריחו וכן להחרים את משפחתה,

ולכן אמר שע"י שהחביאה את המלאכים תחיה היא וכל אשר אתה, וזה כולל גם רכושה שורה וחמורה וכל אשר לה. ולכן אמר ורק אתם שמרו מן החרם,

הגם שלא חל החרם על רכוש רחב חל על יתר הדברים ואתם אינכם בכלל ההיתר:

המרגלים אשר שלחנו- ללמדנו דרך ארץ שלא יספר אדם על דבר שיש בו כבוד לעצמו או מצווה שעשה אלא יכלול עצמו עם השאר ויאמר עשינו… הקמנו…  וכדו'

 

(יח) וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ:

מלבי"ם ורק אתם שמרו – את עצמכם ואת אחרים [שלכן לא אמר השמרו בנפעל] ובאר שתשמרו א"ע פן תחרימו אתם, ושישמרו את אחרים כי ימשך נזק להכלל כולו, וז"ש ושמתם את מחנה ישראל לחרם:

 

(יט) וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַידוָד אוֹצַר יְדוָד יָבוֹא:

פי' שאין לפדות את הכסף והזהב שימצאו אלא הכל לבית ה'.

מלבי"ם וכל כסף – ר"ל החפצים הבלתי ראוים לאוצר ה' יוחרמו, וכל כסף וזהב שהם ראוים להקדש יבא לאוצר ה':

 

 (כ) וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר:

מלבי"ם וירע ויתקעו – בדבר יהושע זאת הריע העם, ותקעו הכהנים התקיעה הגדולה, כי שניהם היו תכופים זל"ז [כנ"ל ה']

ובאר איך היו, כי תיכף כשמוע העם את קול השופר תקיעה הגדולה תיכף ויריעו עד שהתערבו הקולות יחד.

 ויעלו העם, איש נגדו – כי נפלה החומה סביב סביב, ובכ"ז לא נפל בית רחב שהיה חלק ממנה חוץ מן החומה [כנ"ל ב' ט"ו] ולא היה בכלל החומה:

אמר להם אם תקבלו שלא לקחת מן החרם יעשה ה' לכם נס, וקבלו ע"ע ותקעו תרועה גדולה וברגע זה נפלו החומות.

ותרועה הוא מלשון שבירה כמו 'תרועם בשם ברזל' ובכח התרועה שברו הסט"א והטומאה שבעיר ונפלו החומות ונבלעו בב"א בקרקע ונותרו מעט בולטות מעל הקרקע זכר לנס.

 

ונכנסו איש נגדו- שבכל ההיקף שקעה החומה וכ"א יכל להכנס ממקומו באים מפריע.

 

וצ"ב כיצד יצילו את רחב אם חוט השני היה בחומה שכעת איננה? אלא בעת שהקיפוה נתנו ליבם היכן המיקום של ביתה וכשנפלה החומה ידעו זאת.

 

(כא) וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב:

מלבי"ם ויחרימו – תחלה ספר מה שעשו עם כל אשר רוח חיים באפיו, אדם ובהמה החרימו חוץ מרחב:

 

 (כב) וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בֹּאוּ בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ:

מלבי"ם השאלות: למרגלים אמר שיחַיו את רחב מטעם השבועה

ויהושע (פסוק י"ז) אמר כי החבאתה את המלאכים

ואמר שלישית (פסוק כ"ה) החיה יהושע כי החביאה את המלאכים וכבר אמר זה?

הנה לעיל לא אמר מפני שנשבעו לה, ששם דיבר עם העם, והעם לא נשבעו, ושבועת המרגלים לא תחייב העם כולו,

רק למרגלים עצמם אמר כאן 'כאשר נשבעתם לה', כי הם מחוייבים מפני השבועה.

ולכן אמר 'בֹאו בית האשה הזונה' – כי עליכם החיוב כי נשבעתם, וגם תעשו כפי פרטי השבועה ותנאיה:

בואו אל בית הזונה- אע"פ שאין להתקרב אל פתח בית אשה זונה, מ"מ עתה חזרה בתשובה והיא צדקת.

 

ואף שכבר קודם הוזכר שיש להציל את רחב, מ"מ עתה חוזר ומודיע לכלב ופנחס שהם שצריכים להצילה מדין הכרת הטוב.

ועוד שאתם שנשבעתם. ועוד שאתם מכירים אותה ואת בני ביתה ותדעו היכן מגוריה ואת מי יש להציל.

 

 (כג) וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל:

צ"ב שבפסוק זה ישנם דברים כפולים, כל אשר לה ומשפחותיה, ויוציאו הוציאו?

אומר המדרש שהיו הרבה שהתחתנו עם מש' רחב כדי להינצל ולא ידעו פנחס וכלב מה יעשה בהם,

ולכן תחילה וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ- הוציאו והניחום במחנה ישראל,

ואח"כ וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל– לחכות לפסק של יהושוע מה יעשה בהם. שמצד א' אמרו שיצילו את משפחתה ומאידך אמרו שכל שבביתה ינצל.

רד"ק מחוץ למחנה – ישראל הניחום מבחוץ למחנה עד שיתגיירו וישובו לדת ישראל ואחר שנתגיירו ישבו בתוך ישראל כמו שאמר ותשב בקרב ישראל עד היום הזה:

 

 (כד) וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית יְדוָד:

שהחרימוה ולא נטלו לעצמם כלום וגם כדי שלא יקל על הרוצה לבנותה.

 

מלבי"ם והעיר – עתה ספר מה שעשו עם יתר הדרים, העיר וכל החפצים שרפו, והמתכות נתנו לאוצר בית ה':

רד"ק קבלו רז"ל כי ביום ז' שנלכדה יריחו יום שבת היה

ואף על פי שהרגו ושרפו בשבת מי שצוה על השבת צוה לחלל שבת בכבישת יריחו

 וכן בשאר עיירות שהיו ישראל צרים עליהן ואמרו בקבלה עד רדתה ואפילו בשבת וכמו שצוה גם כן להעלות עולות בשבת:

 

(כה) וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ:

מלבי"ם ואת רחב – יען יהושע היה מחוייב לקיים שבועת המרגלים ספר כי החיה אותה

ויותר מזה, שישבה בקרב ישראל – שנתנו לה מעון ומחיה וקבלוה בדת ישראל יען שהחביאה את המלאכים:

כשנודע ליהושע שהרבה הצטרפו לרחב וכוונתם להתגייר ציווה לקבלם תחת כנפי השכינה ולא עוד אלא שיהושוע עצמו נשאה לאשה.

ולכן תחילה נאמר שהמרגלים הצילום, ואח"כ נאמר שיהושע החיה אותם- שגיירם והנחילם חיי עוה"ב.

נקראו כלב ופנחס 'אנשים' 'נערים' 'מלאכים'

נקראו אנשים ללמדנו שהיו צדיקים גמורים.

ונקראו מלאכים שלא נכשלו ברחב אע"פ שהייתה מד' יפהפיות שבעולם, ועוד שכל העושה שליחותו נקרא מלאך כמו שהמלאכים עושים רצון קונם.

ונקראו נערים שעשו שליחותם כנערים- בזריזות.

ועוד שהיו כיהושע שנא' בו נער לא ימיש מתוך האהל כך גם הם היו מתבטלים ליהושע.

 

(כו) וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְדוָד אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ:

ארור – בקללה ובשבועה שלא יבנוה. ומדוע?

כדי שלא יעברו על החרם שלא ליהנות מן העיר.

ועוד שלא יהרסו החומה ששקעה ולא יהיה הנס ניכר.

הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחו- מדוע הכפל? אמר יהושע הן אם יבנה עיר זאת בשם אחר, או עיר אחרת ויקרא לה יריחו. וחיאל באמת קרא לעיר יריחה בחושבו שע"י שינוי השם פקע האיסור.

ֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וגו'- מדוע דוקא בקללה זו?

בד"כ אדם בונה עיר ע"מ להגדיל ולהאדיר את שמו למען ישאר לו זכר ימים רבים, ולכן עונשו שימח זכרו מן העולם בכך שילך בלא בנים.

ולא קילל שימותו בניו מיד משום רחמי ה' שלא יחפוץ  במות המת ואם ישוב יוכל להציל את יתרת בניו.

וחיאל כאמור בנה אותה, ומתו בניו כקללת יהושע והיה חיאל שר צבא חשוב בצבא אחאב וקרובו, וא"ל ה' לאליהו לילך לנחמו, ואליהו חשש שיבזו שם את ה' א"ל ה' א"כ תגזור עליהם כטוב בעיניך ואני אקיים. והלך והיה שם אחאב ששאלו הרי זו יריחה? והשיבו כו' ועוד שאלו דברי הרב כו' א"ל יהושע אם הנך חושב שלא התקיימו דברי משה אני גוזר שלא ירד גשם כי אם לפי דברי.

מלבי"ם אשר יקום ובנה – פי' הרמב"ם שהיה לזכרון הנס שכל הרואה חומת העיר החרבה יזכור את הנס שכל מי שיראה את החומה שוקעת בארץ יתברר לו שאין זה תכונת בנין נהרס כך אבל נשתקע במופת, וכמ"ש [בפרק הרואה] הרואה חומת יריחו שנבלעה במקומה חייב לברך ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.

 את העיר הזאת – פי' חז"ל לא יריחו ע"ש עיר אחרת ולא עיר אחרת ע"ש יריחו, כי הקפידה חלה בין מצד שהיא עיר הזאת, ובין מצד שמה יריחו,

בבכורו – שתחת כי יבנה חרבות לו לזכר שמו כמ"ש קרבם בתימו לעולם וכו' קראו בשמותם, לא ישארו לו שם ושאר נין ונכד:

 

(כז) וַיְהִי יְדוָד אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ:

מלבי"ם (כז) ויהי ה' – שהסכימו בב"ד של מעלה לחרמו כמו שהיה בחיאל האלי:

שאע"פ שה' עשה הנס, מ"מ שמו של יהושע נתגדל עי"ז.

ואחז"ל שיצא המטבע שלו בעולם כאחת הממלכות הגדולות.

והיה המטבע שלו עם שור מצד א' וראם מצד ב'.

כמו שנאמר ביוסף בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ וגו' שהשור משובח בכוחו העצום, ואילו הראם משובח בכח קרניו שכשם שקרניו גבוהות כך יצא שמו בעולם ויגבה קרנו, וכשם שכוחו השור רב כך ימגר את כל העמים.

 

 

כתבי הרמ"ע מפאנו – מאמר מאה קשיטה – סימן יב

והנה אין יוצא ואין בא ר"ת איוב שבנו אותה בעצתו ואין בן נח מצווה על ולפני עור לא תתן מכשול.

 

 וביום השביעי הקיפוה ישראל ז"פ ובשביעית נפלה חומותיה תחתיהן ממש כי נבלעו בארץ וכל ימי היות אבותינו במדבר נקראה ירחו בלא יו"ד אמצעית ע"ש הירח החצונה כדאמרן אך משנכנסו לארץ התחיל דישנה של יריחו עיר התמרים ליתן ריח טוב בקדושה כריח שדה אשר ברכו ה' ואם התמרים כך שהם אחרונים בפסוק התורה ק"ו לשאר המינים שנשתבחה בהן א"י לאלה קרא הכתוב דבש סתם הואיל ולעוצם רבויים הנובלות שלהן היו מאכל לעזים לא הוצרכו לשמרם שימתקו בבית למאכל אדם. ויריחו היתה תחלה אל אר"ץ זב"ת חל"ב ודב"ש:

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יהושע פרק כד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א