בס"ד                           

                                             יהושע ט

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:

רלב"ג כאשר שמעו כל המלכי' אשר בעבר הירדן מה שעשה יהושע וישראל ליריחו ולעי התחכמו ולקחו עצה בזה להתחבר יחד כדי שיעזרו קצתם לקצתם

ולא ינוצחו אחד אחד כמו שנוצחו יריחו והעי מפני היותם יחידים:

מלבי"ם מה הם שמעו?

א) ששמעו שלא פתחו ביריחו ובעי בשלום וחשבו כי לא יקבלו האומות הבאים להשלים עמהם (כפי שיבואר בהמשך בפסוק ג'),

ב) שמעו כי הוצרכו למלחמת עי תכסיסי מלחמה

וזה חיזק לבם שמלחמת ישראל היא מלחמה אנושית טבעית, וע"כ התקבצו יחד להלחם:

 

(ב) וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד:

רד"ק פה אחד – בהסכמת אחת ועצה אחת ועל הדרך הזה ת"י סיעא חדא

ולא פירט תוצאות הקיבוץ הזה עד שהקדים לספר מעשה יושבי גבעון

כי בעבורם התקבצו כמו שמספר למטה:

 ויש מפרשים שהתכנסותם הייתה קודם למעשה הגבעונים, והסמיך העניין של הגבעונים להתאספות המלכים לומר לך שבגלל שהגבעונים החליטו לעשות בערמה

פרש מלכם מהכינוס של המלכים בכך הופרה עצתם שנא' ה' הפיר עצת גויים.

 

(ג) וְישְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי:

מלבי"ם השאלות: אחר שלדעת הרמב"ם בהל' מלכים, מחויבים היו לפתוח בשלום גם לז' עממין ואם מקבלים עליהם ז' מצות ב"נ ומס ועבדות מחוייבים המה להשלים עמהם,

א"כ מדוע הוצרכו הגבעונים לעורמות האלה, ומה היה הויכוח "אולי בקרבי אתה יושב" ותרעומת ישראל על הנשיאים שקבלום, והלא מחוייבים היו לקבלם?

 

 (ג) ויושבי גבעון – הם שמעו ג"כ מה שעשה ליהושע ליריחו ולעי שלא פתח להם בשלום ולא החיה כל נשמה וטעו הגבעונים לחשוב שלא יקבלום ישראל,

והנה לפי דעת הרמב"ם [פ' ששי מה' מלכים] נצטוו ישראל גם במלחמת מצוה שהיא מלחמת ז' עממים לקרא אליהם לשלום,

וקבלת השלום תלוי אם יקבלו שלשה דברים, מס ועבדות ושבע מצות ב"נ ואז מחויבים להשלים עמהם, כמ"ש והיה אם שלום תענך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך,

ובכ"ז אסור להם לכרות להם ברית דרך אהבה כמ"ש לא תכרות להם ברית,

ולכן התלוננו על הנשיאים שקבלו את יושבי גבעון מפני שכרתו להם ברית!

 

ומה שלא פתח יהושע בשלום ביריחו ועי, מפני שקודם שעבר את הירדן שלח שלשה פרוזדיגמאות,

הרוצה להשלים ישלים (ר"ל לקבל מס ועבדות וז' מצות)

ובזה פתח בשלום כללי לכל בני המדינה, והראייה לכך היא ממ"ש (לקמן י"א, י"ט) "לא היתה עיר אשר השלימה את ב"י בלתי החוי כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה",

מבואר שאם היו רוצים להשלים היו מוכרחים לקבלם,

(והגם שרש"י בפי' התורה והראב"ד בהשגות חולקים ע"ז, הכתובים פה מתפרשים יפה כפי דעתו וכ"ד הרד"ק כהרמב"ם)

ולפ"ז הוצרך לבאר פה מדוע הוצרכו יושבי גבעון להערים?

הוא מפני ששמעו מה שעשה ליריחו ולעי וטעו לחשוב שאין ישראל מקבלים את האומות בשלום:

 

(ד) וַיַּעֲשֹוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים:

הגבעונים היו גרים במרחק ג' ימים מהעי, וידעו שהם 'הבאים בתור'…

רד"ק גם המה – א. דרשו בו לרבות על בני יעקב שבאו להם במרמה כמו שאומר במרמה וידברו… והם היו החוי

ב. [וכ"פ המלבי"ם] ויש לפרש גם לרבות על בני יריחו ועי, כי בני יריחו והעי עשו תחבולות כנגד בני ישראל להשמר מהם כמו שאמר ויריחו סוגרת ומסוגרת או שעשו תחבולות להלחם עמהם כמו העי,

והם עשו גם הם תחבולות כן, ובערמה באו אליהם להשלים עמהם,

ג. ויש לפרש עוד 'גם' לרבות על ערמת ישראל לפי מחשבת החוי, כי הם חשבו כי בערמה הכו ישראל יריחו ועי, שכביכול שלחו להם להשלים כדי שלא ישמרו מהם, ואחר כך הכום,

והם באו להם בערמה אף על פי שהם בעצמם ידעו כי סופם לגלות להם ערמתם, חשבו אחרי שיכרתו לנו ברית לא יעברו על בריתם אף על פי שיתגלה להם הערמה אחר כן:

ד. וי"מ שגם בזמן משה היו כנענים שבאו ועשו כן בעורמה וכרת להם משה ברית שלום ועשאם חוטבי עצים ושואבי מים.

ה. וי"א 'גם' לרבות את גופם, שהלכו נגד השמש כדי שישחימו פניהם.

 

מה הם עשו בערמתם?

וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים:

מלבי"ם ויצטירו – ויצטירו – עשו עצמם צירים ומלאכים באים מארץ רחוקה

(יש הבדל בין ציר ובין שליח או מלאך,

שהציר הוא ההולך בשליחות וצריך להביא מענה בחזרה כמ"ש בפי' ישעי' סי' י"ח)

הראו עצמם כאילו הם כצירים שלוחי מדינתם הצריכים להשיב שולחם דבר.

רד"ק  תירגם יונתן כמו בדל"ת איזדודו מן צדה כמו 'ויצטיידו' שתרגמו זוודי':

פרש"י: ומצוררים – לשון מבוקעים, לשון ארמי ציריא דחיטי, דמצרי זיקי:

ובמצודות דוד פירש: ומצורריםמקושרים סביבות הבקיעים:

 

(ה) וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים:

מצודות דוד נעלות בלות ומטולאות – כי בעת התיישן המנעלים, יתחלפו בכמה גוונים.

מלבי"ם יחזקאל [פרק טז פסוק טז] מטולאות – קרועים לטלאים וחתיכות

לחם צידם יבש היה ניקודים –

רד"ק נקודים – א. רש"י נקודים – לשון מוקד [נ' דר"ל אפוי היטב], וכן תרגמו יונתן: כסנין: ודברי רבותינו ז"ל פת הבאה בכסנין והוא פת עושים אותו כעכין יבשין

ב. ועוד מפרשים אותו מענין נקוד וטלוא כלומר מעופש היה והלחם המעופש הוא נקודים כי יש בלחם המעופש אדום וירוק ושחור נקודים נקודים:

ג.  רלב"ג נקודים – הוא הפת היבש שמתפורר מפאת יבשו לפירורין דקים [ולפ"ז נקודים ל' פירורים]:

 

(ו) וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית:

(ז) וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית:

(ח) וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ:

שואל המלבי"ם: יפלא שתחלה התחילו לדבר אל יהושע ואל כל איש ישראל, ויהושע לא השיב להם רק ויאמר איש ישראל,

ואז במקום שהגבעונים ישיבו אל איש ישראל שמדברים עמהם, אמרו אל יהושע?

מלבי"ם המלבי"ם מקדים הקדמה כללית בנושא כריתת ברית בין אומה לאומה, ולאור הדברים יתבהרו הפסוקים והמגמות של הגבעונים בכריתת הברית עם ישראל:

כריתת ברית בין עם לעם יתהוה באחת מג' אופנים:

א) עמים השכנים זל"ז יכרתו ברית בל יעבר איש גבול רעהו להזיק לו בנזקי שכנים,

והברית הזה יתהוה בין העמים עצמם בל ירע איש לרעו, שכן לשכנו,

ב) בין עם לעם הבלתי שכנים, יתהוה כריתת ברית שיעזרו זל"ז נגד הצר הצורר בצבא וגדוד ורכב וסוס,

או שיהיה להם חירות לסחור א' בגבול חברו, כברית שבין חירם ושלמה,

וברית כזה לא יכרתו העמים עצמם רק המלכים זה עם זה, כי הם דברים נוגעים אל הכלל,

וכן ברית כזה לא יהיה בין שתי מדינות הרחוקות זה מזה מקצה הארץ עד קצה הארץ שא"א שיעזרו בעת צר ויסחרו את הארץ,

ג) יתהוה כריתת ברית בענין הדת והאמונה, שעם אחד יקבל דת ואמונת עם השני

ויכרתו עמם ברית להביאם במסורת ברית דתם ואמונתם,

וברית כזה יהיה בין העמים עצמם לא בין המלכים,

וכן יצוייר גם בין מדינות הרחוקות מאד כי הוא ענין רוחני, לא יפרידהו רוב הדרך ואיים רחוקים.

 

והנה הצירים האלה באו תחלה אל כלל העם כמ"ש ויאמרו אליו ואל כל איש ישראל,

ואמרו מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו לנו ברית – [שהוא האופן ה-א) עמים השכנים זל"ז יכרתו ברית בל יעבר איש גבול רעהו להזיק לו בנזקי שכנים],

והברית הזה יתהוה בין העמים עצמם בל ירע איש לרעו, שכן לשכנו,

 

ולכן לא האמינו להם, כי ברית בין העמים לא יתכן בעמים מארץ רחוקה שאין בם נזקי שכנים,

אלא יתכן רק בין המלכים וע"כ:

 

(ז) וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית:

מלבי"ם ויאמר איש ישראל – היה תשובת העם בטוב טעם,

אולי בקרבי אתה יושב (מבואר אצלי שגדר מלת אולי הוא במקום שהדבר קרוב שהוא כן ויותר נוטה אל החיוב מאל השלילה)

ר"ל הלא הסברה נותנת כי בקרבי אתה יושב שאל"כ למה תכרות ברית עם הגוי כולו? [שהרי אמרנו שהברית בין העמים המרוחקים יכרתו המלכים ולא העמים].

וא"כ איך אכרת לך ברית? – והלא אנו מוזהרים בלאו לא תכרות להם ברית:

יש מבארים שיהושע ואנשי הצבא חשדו בהם מכך שמיד באו וללא הקדמות דרשו שלום.

רד"ק ובדרש מה הוא החוי? וכי חיווים היו? אלא שעשו מעשה חויא פי' נחש כלומר שרמו את ישראל כמו הנחש שרמה את חוה:

 

(ח) וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ:

מלבי"ם ויאמרו אל יהושע – כאשר ראו שנוקשו בדבריהם, פנו אל יהושע לבדו ויאמרו

עבדיך אנחנו – ר"ל אליך לבד באנו לכרות ברית בינך ובין מלך ארצנו [שהוא האופן השני שיעזרו זל"ז בעת צר- ברית הגנה, או היתר למסחר],

וברית כזה בין המלכים יצויר גם בארץ רחוקה,

ויאמר אליהם יהושע – אחר שגם על הצד הזה צריך שלא יהיו רחוקים מאד מגבול ארצו שא"כ לא יתכן שיבואו לעזרתם בעת הצורך כמשנ"ת,

לכן שאל אותם מי אתם ומאין תבואו – מהי הכפילות?

כי לפעמים העם נודעים בשהם עם מפורסם ע"ז שאל מי אתם,

ולפעמים שם העם אינו מפורסם אבל שם מדינתם נודעת, וע"ז שאל מאין תבואו,

וכוונתו מאחר שאתם שלוחי מלככם, בהכרח שאדע שם העם או המדינה שאכרות ברית עם מלכם,

שאדע שכרתי ברית עם מלך של עם או מדינה פלונית,

והנה בזה נלכדו שנית כי לא היה אפשר שיבדו לעצמם שם בדוי שאז לא יחול הברית ע"ש מלך גבעון:

 

יש מפרשים שהם חשבו שמפני שלא כבדו כהוגן את יהושע לכן מעכב עליהם ולכן מיד התרפסו בפניו ואמרו עבדיך אנחנו ואנו מוכנים להעלות לך מס.

(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ לְשֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם: (י) וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת:

מלבי"ם ויאמרו אליו – לכן מצאו ערמה חדשה, לאמר שבאו על אופן השלישי מכריתת ברית,

אמרו לא נוכל לאמר אליך שם העם והמדינה כי מארץ רחוקה מאד באו עבדיך –

שהיא רחוקה מאד במרחק כה רב עד שלא תדע מי הם,

ואם תשאל למה לנו לברית מארץ הרחוקה מאד?

 דע כי הכריתות ברית ומה שבאנו הוא לשם ה' אלהיך

שאנו רוצים להקים ברית בנוגע לדת ולאמונה לקבל אלהותו ותורתו

כי שמענו שמעו שהוא בורא העולם ומחדשו ומנהיגו ואת אשר עשה במצרים ששדד הטבע כרצונו

וכן במלחמת סיחון ועוג:

 

יש מפרשים שבעצם צורת דיבורם התחכמו להוכיח שהם מארץ רחוקה:

א. כשקישרו את שני מלכי האמורי יחד אע"פ שהיו מלחמות נפרדות, כאומרים אנו שמענו על המלחמות הללו יחד.

ב. אמרו אשר יושב בעשתרות ולא קראוה עשתרות קרניים כשמה.

ג. לא הזכירו מאומה מהניסים שמקרוב כנצחון היריחו והעי, וקריעת הירדן, כביכול לא שמעו מזה עדיין לרוב ריחוקם.

 

עד כאן האמצע

 

(יא) וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל ישְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית:

רד"ק זקינינו – נכתב ביו"ד בין הקו"ף והנו"ן שלא כמנהג, ובדרש א"ר יוחנן זקינינו כתיב זקני אשמאי היו:

מלבי"ם ויאמרו אלינו זקנינו וכל ישבי ארצנו – ואל התכלית הזה אנו שלוחים בין מן כלל העם בין מן הזקנים המנהיגים,

והם אמרו אלינו "לכו לקראתם ואמרתם אליהם" – ר"ל אל כלל העם, אחר שהוא ברית דתיי,

שברית בענייני דת היא          א. בין כלל העם ולא דוקא המלך               ב. תתכן בין מדינות רחוקות מאד

ובענין זה, עבדיכם אנחנו – ע"י שתקבלונו בדת אמונתכם ותורתכם, ובזה כרתו לנו ברית:

 

ואם תשאל מדוע מיד פתחנו ב'כרתו לנו ברית' ולא בבקשה להתגייר,

האשמה תלוייה בזקיננו שכך אמרו לנו לשאול, אף שראוי היה שנבקש תחילה להתגייר.

 

 (יב) זֶה לַחְמֵנוּ חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים: (יג) וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד:

מלבי"ם (יב-יג) זה – אחר שהצליח בידם להסיר החשד ולהוציא הספק שהיה בלב ישראל עליהם,

הוסיפו להביא ראיה חותכת על היותם מארץ מרחק,

אמרו זה לחמנו – מעיד על הדבר, ואל תחשבו שכבר היה יבש בעת צאתנו,

כי חם הצטידנו אותו – וזה הי' ביום צאתנו ללכת – וכן יעידו נאדת היין ושלמותינו:

 

ואם תשאלו מדוע לא באנו עד עתה שהחילותם בכיבוש הארץ?

ענו על זאת- יצאנו ממזמן רק התעכבנו בדרך.

 

(יד) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם וְאֶת פִּי ה’ לֹא שָׁאָלוּ:

רש"י ויקחו האנשים מצידם – קבלו דבריהם שצדום בפיהם, לשון (שמות כא יג): ואשר לא צדה: [וכן יונתן תרגם וקבילו גבריא לפתגמיהון]:

 רד"ק ויש לפרש ויקחו כמשמעו שלקחו מצידם ואכלו ממנו כחלק מן הברית כדי שיבטחו בהם

 מלבי"ם ויקחו האנשים – לקחו הראיה שהאמת עמם "מצֵידם" – היבש, [וכן פי' הרד"ק – ויקחו – כמו למדו, כמו 'לקח טוב' – לימוד טוב, כלומר למדו והבינו מצידם שהיה יבש כי אמת אמרו,

ובראיה זאת האמינו להם והגם שהיו יכולים לברר האמת ע"י האורים ותומים, את פי ה' לא שאלו:

 

ויהושע אע"פ שבתחילה פיקפק מ"מ קיבלם לכמה סיבות:

א. ראה שראשי הצבא נתנו בהם אימון.

ב. ראה שדבריהם נאמרו תוך הכנעה והכרה בניסי ה'.

ג. סבר שיעשו גרים באמונה שלימה.

ד. חשב שיהיה בזה ק"ה שיראו האומות שמרחוק באו להתחבר עם ישראל. [ואף שיש עדיין ספק- כל דפריש מרובא פריש, ורוב וקרוב הלך אחר הרוב].

 

 (טו) וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה:

מלבי"ם ויעש, הנה הגם שהיו מחויבים לקבלם גם אם היו יודעים שהם מז' עממין היות וקבלו עליהם ז' מצות, ובכ"ז לא עשו כדין,

א) כי היו צריכים לקבל עליהם מס ועבדות [כנ"ל ג'] וזאת לא קבלו בפירוש,

ויהושע עשה להם שלום בלי תנאי,

ב) שכרת להם ברית שזה אסור בל"ת, שכתוב 'לא תכרות להם ברית',

ובכ"ז נשמר יהושע שלא כרת להם ברית רק לחיותם – ר"ל שלא להרגם ועל הברית הזה נשבעו להם נשיאי העדה, ולא קבלו עליהם ישראל ענינים אחרים שלא להשתעבד בהם וכדומה רק להחיותם:

יש מבארים מחמת הספק יהושע אינו נשבע להם אלא רק הסכים לחיותם ולא להורגם, שאם יתברר שהם משקרים- יבטל דבריו.

וכשראו שכך, חששו שאם יעברו כמה ימים ויתגלה השקר- יתבטלו דברי יהושע,

ולכן הלכו אל הנשיאים והם נשבעו להם מבלי לשאול את יהושע.

 

(טז) וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים:

מלבי"ם השאלות: כפל קרובים אליו – ובקרבו הם יושבים:

(טז) ויהי כו' אחרי אשר כרתו – ולא היה אפשר לחזור בהם,

ובקרבו הם ישבים – לא כגרגשי שהיה קרוב תחלה ופנה והלך לו לאפריקי,

ר"ל מצד שהם קרובים היה אסור לכרות להם ברית, ומצד שהם יושבים בקרבו היו צריכים לקבל מס ועבדות:

 

(יז) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים:

(יח) וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים:

מלבי"ם ולא הכום – ר"ל ישראל באו אל עריהם ורצו להרגם,

שהיות ולא קבלו עליהם מס ועבדות בפירוש, הרי הם מוזהרים עליהם בלאו ד'לא תחיה כל נשמה',

ושבועת הנשיאים אינה מחייבת את כלל ישראל

א. משום שהיתה בטעות

ב. והיתה לבטל מצות התורה,

ובכ"ז לא הכום מצד 'כי נשבעו נשיאי העדה בה' אלהי ישראל' – ולא הניחום הנשיאים להכותם מפני שיהיה חילול השם, ולכן "וילונו כל העדה על הנשיאים":

 

ועוד שסברו שסו"ס יוכלו לישב בשלוה בערים הללו שהם טובות וא"צ לשורפם כיריחו והעי, ועתה הם מוגבלים, ולכן בקשו שיחפשו פתח לשבועתם.

 

(יט) וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם:

השאלות: אחר שהיתה תלונת העדה על שבועת הנשיאים מה השיבו הנשיאים אנחנו נשבענו להם וכו' והלא על זה היה התלונה?

מלבי"ם ויאמרו כל הנשיאים – אמרו א"א שתהרג אותם אחר כי אנחנו נשבענו להם – והשבועה היתה בה',

ויהי' חילול השם בדבר, וחוץ מכך – העם צריכים לשמור מה שהתקשרו נשיאי העדה:

 

(כ) זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אוֹתָם וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם:

מ"ש זאת נעשה להם והחיה אותם כפל מבואר?

מלבי"ם זאת נעשה להם – בכ"ז אחר שהשבועה היתה רק להחיותם ולא שלא נטיל עליהם מס ועבדות,

א"כ נוכל לקיים את השבועה ובכ"ז נעשה כמצות התורה,

כי נקיים השבועה, והחיה אותם – שרק ע"ז נשבענו,

ובכ"ז לא יהיה עלינו קצף על השבועה אשר נשבענו להם – ר"ל לא יקצוף ה' על זאת, ומדוע?

פירוש דבריהם בפסוק הבא:

 

(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים:

מלבי"ם ויאמרו אליהם הנשיאים – עתה בארו הנשיאים דבריהם כיצד בכוונתם לקיים את השבועה שנשבעו להם, ומאידך את מצות התורה,

יחיו – ובזה נקיים השבועה, [שלא נהרגם]

ויהיו חוטבי עצים – ובזה נקיים מצות התורה, [להשתעבד בהם]

כי במה שנשבעו להחיותם לא נכלל רק שלא ימיתום לא שלא יטילו עליהם מס ועבדות,

 

וגם לא תחשבו שעכ"פ נהיה בזה כעוברי ברית, שהרי כרתנו ברית אהבה עמם ואיך נכבשם לעבדים?

עז"א כאשר דברו להם הנשיאים – הלא הנשיאים אמרו להם תחלה "אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרת לך ברית" (שמש"ש ויאמר איש ישראל בודאי נשיאיהם היום המדברים)

וא"כ בארו להם אז שעם הכנעני היושב בקרבם אין כורתים ברית,

אבל הגבעונים כזבו שהם מארץ רחוקה, וממילא גם בריתם כוזבת,

והשבועה היתה רק להחיותם, ומ"ש ויהיו [ו' בפת"ח] חוטבי עצים בל' עבר ר"ל שמעצמם נהיו חוטבי עצים,

וזה נכלל במ"ש שדברו להם הנשיאים שא"ל אולי בקרבי אתה יושב מבואר שעל צד זה מחויב לקבל מס ועבדות:

רד"ק הנשיאים אמרו שיהיו חוטבי עצים כו' לכל העדה, ובהמשך יהושע אמר להם "לבית אלהי" הא כיצד?

כל זמן שהיו העדה במחנה עד שלא נחלקה הארץ, היו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה,

אבל לאחר שנחלקה הארץ והיו ישראל בעירו ובנחלתו, נשארו הם חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהים בגלגל ובשילה ובנוב ובגבעון ובית עולמים כמו שאמר אל המקום אשר יבחר כו'.

 

ואמרו רבותינו ז"ל כי כיון שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים גזר עליהם שלא יבאו בקהל,

כלומר שלא יתחתנו ישראל בהם ותלה אסורן בזמן שבית המקדש קיים, שהרי אמר ל"בית אלהי"

משמע כל זמן שהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי, וזהו כל זמן שבית המקדש קיים,

בא דוד וגזר עליהם לעולם וכן כתוב בספר עזרא ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבודת הלוים:

 

יש מבארים שמפני שישראל עדיין חששו שברבות הימים יתערבו עם ישראל ויחטיאו אותם, ולכן אמרו הנשיאים שיהיו להם בבחינת עבדים ועי"ז לא יתערבו לעולם עמנו.

 

 (כב) וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים:

מלבי"ם ויקרא להם יהושע – כי רצה להודיעם שהם הפרו ברית תיכף בתחלתו במה שכחשו להם,

היות והודענו לכם שאיננו כורתים ברית עם הקרובים, וז"ש למה רמיתם אותנו:

 

(כג) וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי:

לפי מה שבאר הרד"ק ועתה – רצה לומר, עתה בעת המלחמה תהיו ארורים להיות עבדים לכל העדה,

אבל לבית ה' תהיו לעולם עבדים ולא יכרת הדבר:

מלבי"ם ועתה ארורים אתם – ואין ארור [-כנען] כורת ברית עם ברוך והשבועה היה רק להחיותם,

אבל אני מתנה תנאי שתקבל מס ועבדות,

ולא יכרת מכם עבד – הוא העבדות,

וחטבי עצים – כו' לבית אלהי – הוא המס,

והנה הנשיאים אמרו שיהיו חוטבי עצים לעדה לכלול בזה עבדות ומס,

אבל יהושע שהתנה עבדות לחוד לכן לא הצריכם שיהיו חוטבי עצים לכל העדה רק לבית אלהים לבד,

וזה יהיה המס:

(כג) וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם

כיוון שרימיתם אותנו ארורים אתם, וע"י הקללה הבטיח יהושוע שהם לא יתחברו עם ישראל.

הנשיאים אמרו שיהיו עבדינו, כדי להרגיע את העם.

אולם יהושע אמר למִשכן שאולי עי"ז יכנסו בהם הרהורי תשובה ויתקרבו לעבודת ה'.

ואמר להם בדוקא שיהיו חוטבי עצים כו' משום שאלה מלאכות קשות ובזויות שיבטיחו שיתייחסו אליהם כעבדים ויהיו לעולם עניים ולא ילמדו ממעשיהם.

 

(כד) וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֱלֹהֶיךָ אֶת משֶׁה עַבְדּוֹ לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:

מלבי"ם ויענו את יהושע – שלא עשו כלל העורמה הזאת כדי להפטר מחיוב מס ועבדות,

רק להציל את נפשותם כמ"ש ונירא – כו' ונעשה את הדבר הזה –

כי חשבו שהיה הציווי להשמיד את כל יושבי הארץ ושלא לקבלם בשום אופן, כפי שבארנו שטעו בזה:

 

ואמרו 'הוגֵד הוגַד'- שפעם אחת שמענו שציוה ע"ז משה 'לא תחיו כל נשמה',

ופעם שניה מיהושע– כשכתב זאת על האבנים.

וי"מ הוגד לנו אמנם בתחילה שלא תחיו כל נשמה אך לא האמנו שתצליחו לכבוש הארץ ולכן לא השבנו לאגרות תשובת שלום,

אך הוגד לנו שנית שכבשתם את יריחו והעי– ונירא מאד.

 

 (כה) וְעַתָּה הִנְנוּ בְיָדֶךָ כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשֹוֹת לָנוּ עֲשֵׂה:

מלבי"ם ועתה – כו', הננו מוכנים לעשות כאשר ישר בעיניך:

וי"מ תקיים בנו מאמה"כ ועשית הישר והטוב- לפנים משורת הדין.

 

(כו) וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הֲרָגוּם:

מלבי"ם השאלות: מ"ש שהציל אותם מיד ב"י והלא אמר (פי"ח) שישראל לא הכום בעבור שבועת הנשיאים, וממה יש להצילם?

(כו) ויצל אותם מיד – כו', כי אם לא היו מקבלים עליהם מס ועבדות היו העם הורגים אותם,

כי חשבו ששבועת הנשיאים לא חלה עליהם בזה הענין [כנ"ל י"ז י"ח]:

 

(כז) וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה’ עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר:

מלבי"ם מ"ש כאן שנתנם חוטבי עצים לעדה ולמזבח, סותר מ"ש (פכ"ג) שנתנם רק לחוטבי עצים למזבח לבד?:

היות ועתה לא היה בית ה' במקומו, נתנם 'ביום ההוא' טרם יתכונן המקדש שיהיו חוטבי עצים לעדה העוסקים במלחמה בשבע שכבשו ושחלקו,

ואח"כ יהיו חוטבי עצים למזבח ה' (וזה נמשך עד היום הזה שנכתב בו הספר),

אל המקום אשר יבחר – בעת שיבחר בעתיד מקום לשבתו.

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יהושע פרק כד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

שלחן ערוך חלק א