ספר יהושע פרק יא

(א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף:

מלבי"ם ויהי, אחרי שכבשו חמשה המלכים הנ"ל עם איזה ערים שכולם היו במצר הדרומי

התקבצו כל המלכים שבצד צפון וז"ש:

רלב"ג כוונתם הייתה להתקבץ יחד ולהלחם עם ישראל כדי שלא יפלו בידם אחד אחד,

ובאו עם רב כחול אשר על שפת הים להלחם עם ישראל:

 

(ב) וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנֲרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם:

רד"ק נגב כנרות – לדרום כנרת תרגום גינוסר והיא ארץ שמנה מאד ורבותינו ז"ל הפליגו בספור שבח פירותיהם:

מצודות ציון ובנפות דור – מחוזות וגלילות של דור, כמו (תהלים מח ג): יפה נוף:

 מלבי"ם ואל המלכים אשר מצפון – כי בצד דרום כבר נכבשו.

 

(ג) הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה:

רד"ק בארץ המצפה- פירושו כי כל המלכים נועדו בארץ המצפה להלחם עם יהושע

ואפשר שזה המקום הוא המצפה שהיו מתקבצים שם ישראל תמיד,

 ולפי שהיתה שם תשועה גדולה היו נועדים שם,

כי במלחמה האחרת שעשה יהושע עם חמשת המלכים, אף על פי שהיתה תשועה גדולה,

לא היו אלא חמשת מלכים ואלו כאן היו מלכים רבים!

ואפשר כי בנה כאן יהושע מזבח מפני התשועה הגדולה שהיתה ומפני זה היו ישראל נקבצים כאן בעת שהיו צריכים למלחמה או לדבר גדול,

וכן מצאנו ביפתח לפני ה' במצפה וכן בדבר פלגש בגבעה אל ה' המצפה וכן אמר שמואל במלחמ' פלשתים קבצו אלי כל ישראל המצפתה וכן כשהמליך שאול ויצעק שמואל את העם אל ה' המצפה נראה מכל אלה הפסוקי' כי מזבח היה שם ובית מקודש לתפלה ולקבוץ ישראל באותן הימים:

 

(ד) וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד:

מלבי"ם ויצאו – הם לא ערב לבם עוד ללכת יחידים כמו הקודמים,

וגם היה עמהם סוס ורכב שלא היו להקודמים:

 

(ה) וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל:

מצודות ציון ויועדו – מלשון ועד ואסיפה:

 מלבי"ם ויועדו – קבעו זמן ומועד לקיבוץ המלכים ויחנו על מי מרום:

 

(ו) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אְָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ:

מלבי"ם אל תירא – כמ"ש וראית סוס ורכב וגו' אל תירא מהם,

תעקר – לבל יבטחו ישראל עליהם במלחמתם וכבר נצטוה המלך בל ירבה לו סוסים:

מצודות ציון תעקר – תסיר העיקר, כמו (איוב לא יב): ובכל תבואתי תשרש, ומשפטו: תסיר השורש ממקומו, ורצה לומר, שיכרות הרגלים שהם העיקר והיסוד לבהמה:

 

(ז) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם וַיִּפְּלוּ בָּהֶם:

(ח) וַיִּתְּנֵם ה’ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד:

רד"ק צידון רבה – רבת עם ידמה שהיתה צידון אחרת קטנה ממנה:

רש"י משרפות מים – תרגם יונתן: חרצי ימא, שעושין חריצין, ומי הים יוצאין לתוכן, ונשרפין מחום השמש ונעשים מלח:

 

(ט) וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ ה’ אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ:

רד"ק את סוסיהם עקר – להודיע כי מה שאמר לו השם את סוסיהם תעקר דרך מצוה אמר לו, ולא רשות בלבד.

ויש לשאול מה טעם אמר לו מצוה זאת במלחמה זו מה שלא צוה לו במלחמה אחרת?

ויש לפרש כי במלחמות האחרות לא היו בהם סוס ורכב, כי אם בלכידת העיירות היו המלחמות,

גם חמשת המלכים על גבעון באו ללכדה ולא היו צריכין לסוס ורכב,

לפיכך לא רצה האל ית' שיבוזו ישראל להם הסוסים והמרכבות כדי שלא יבטחו בהם גם הם ויחשבו בלבם כי עם הסוסים יעשו המלחמות [ע"ש עוד].

 

(י) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר וְאֶת מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה:

מצודות דוד כי חצור וכו' – ולזה פתח בה תחלה:

 מצודות ציון לפנים – בימים הקדמונים:

 

(יא) וַיַּכּוּ אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חֶרֶב הַחֲרֵם לֹא נוֹתַר כָּל נְשָׁמָה וְאֶת חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ:

מלבי"ם לא נותר – מבואר אצלי כי נשאר הוא בכוונה ונותר הוא שלא בכוונה,

וע"כ למעלה ח' ולקמן י"ד תפס לא השאירו, ר"ל בכוונה, אבל קצתם נמלטו שלא מדעת ישראל,

ופה אמר שלא רק שלא נמלט איש שלא מדעתם, אמר רבותא שאף לא נותר:

 

(יב) וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב הֶחֱרִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה’:

מלבי"ם ואת כל ערי – זה לא היה בפעם הזאת רק בשבע שכבשו כמו שיתבאר פסוק י"ח:

 

(יג) רַק כָּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ:

רד"ק על תלם – כלומר שהיו עומדות בחזקתם, שלא הפילו חומותיהם בלכדם אותם, [מצודות דוד על תלם – רצה לומר, בגבהם, שלא נפלו חומותיהם בעת הכבוש]:

ולא שרפם זולתי חצור לפי שהיתה ראש הממלכות ויפחדו הנשארים

ובדרש כי משה מסר לו שישרוף חצור ועל פיו עשה יהושע ששרף חצור, וכן אמרו ר' אליעזר אומר במסרה [-כך נמסר לו ליהושע] שרפה, הקב"ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע

ועוד אמרו חז"ל 'בקשו לרדוף ולא הניחם הקב"ה', והיכן נתכנסו [האומות לרדוף אחר ישראל]? בחצור לפיכך שרפה

וזה אחד משלשה מקומות שנתכנסו אומות העולם לעשו' מלחמה עם בני יעקב ולא הניחם הקב"ה:

 

(יד) וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חֶרֶב עַד הִשְׁמִדָם אוֹתָם לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה:

(טו) כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה:

מלבי"ם כאשר צוה – וכו' כן צוה משה את יהושע – שמסר לו את הכל כמ"ש ומסרה ליהושע (ריש אבות)

וגם אעפ"י שאם היה הכיבוש ע"י משה היה יותר נסיי ממה שהיה ע"י יהושע –

מ"מ לא נשתנה דבר ממצות הכבוש והחילוק.

 לא הסיר דבר – אף מה שלא צוהו בפירוש כיון מדעתו למה שצוה ה' את משה (כ"פ חז"ל במדרש רבה):

 

(טז) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹוה:

רד"ק ארץ הגשן – אין זה גושן של מצרים

ובדרש אומר כי היה גשן של ארץ מצרים והיא נבלעת בתוך ערי ישראל כמו שאמר ויעל לקראת אביו גושנה מלמד שהיא בעלייה כלפי ארץ ישראל,

ובזכות שהלך יהודה בשליחות אביו להורות לפניו זכה שיהיה לחלקו ארץ גשן שהיא טובה:

מצודות דוד ואת הר ישראל – אשר ישב בו ישראל אבינו, ונקרא על שמו:

 

(יז) מִן הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת הַר חֶרְמוֹן וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם:

רש"י ההר החלק – טורא שעיע, מחליק, ההר החלק עד בעל גד במצר המזרחי,

ולא הספיק לכבוש בחייו את כל המצר עד הצפון, תוספתא. בעל גד – מישר גד:

 רד"ק מן ההר החלק – ת"י טורא פליגא כלומר שהיה נחלק חציו הנה וחציו הנה

 

(יח) יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה:

רד"ק ימים רבים – ולמעלה אמר לכד יהושע פעם אחת?

ר"ל כי כל המלכים ההם שזכר לכד בפעם אחת בלי הפסק קודם ששבו אל המחנה הגלגלה,

ואחר כך עשה מלחמה ימים רבים עם שאר מלכי הארץ עד שלקח הכל.

ויש בו דרש שנענש יהושע על שנתעצל במלחמת המלכים כמו שנאמר "ימים רבים"

שהרי אמר לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ולמה חסרו משנותיו עשר שנים?

אלא אמר יהושע אם אני מנחיל הארץ במהרה לישראל ועושה להם המלחמות מיד אמות,

אמר הקב"ה לא כך עשה משה רבך, כשאמרתי לו נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך – מיד וידבר משה אל העם החלצו       ואתה עלה בלבך כך? הנני מחסר משנותיך

אמר דוד עליו השלום רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום:

 

(יט) לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה:

מלבי"ם לא היתהבאר הטעם שזה היה מאת ה',

שאם היה הולך תיכף אחר הנצחון הראשון שניצח את הכלל, להלחם עם הערים הפרטיים, היו מבקשים שלום,

וישראל היו מוכרחים לקבלם אם היו מקבלים עליהם מס ועבדות וז' מצות ב"נ (כנ"ל ט')

וע"י שנלחם ימים רבים עי"כ הכבידו את לבם ולא השלימו,

וזה שאמר כאן הכתוב שמחמת כן "לא היתה עיר אשר השלימה' ועי"כ את הכל לקחו במלחמה.

ומ"ש השלימה אל ב"י, תחת שראוי השלימה את, ר"ל שלא לחמו נגדם [כל עיקר]

כמו וחית השדה השלמה לך (איוב ה'). כי 'השלים את', מורה שהיה להם מלחמה תחלה:

 

(כ) כִּי מֵאֵת ה’ הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִינָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה:

מלבי"ם כי – עתה באר מדוע סבב ה' כן שלא ישלימו?

אומר זה היה משני טעמים,

א) יען נתמלאה סאתם ורצה ה' להענישם, וז"ש למען החרימם – וזה לבלתי היות להם תחינה – ר"ל יען לא היו ראוים לחנינה מאת ה',

ב) שיקיימו מצות לא תחיה כל נשמה כאשר צוה ה',

ולא ישארו בארץ פן יחטיאו את ישראל, וכ"פ הרד"ק:

 

(כא) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִיר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ:

רד"ק ויכרת את הענקים – ולמעלה הוא אומר כי הורישם כלב?

ב. ועוד יראה בספר שפטים כי אחרי מות יהושע הורישום בני יהודה?

האמת כי בחיי יהושע הורישו ישראל חברון והענקים אשר בהר חברון הכל הכריתו,

ומה שאמר כי כלב הורישם לפי שנתן לו יהושע חברון על פי ה' נקראת המלחמ' על שמו ועל שם שבטו שהוא שבט יהודה והם השתדלו יותר במלחמה ההיא.

מלבי"ם ויבא יהושע בעת ההיא – בשבע שכבשו, והגם שמחברון [לא הוריש יהושע אלא] הורישם כלב,

יהושע הורישם מן העיר עצמה וחברון ממגרשיה כנ"ל:

 

(כב) לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ:

מלבי"ם לא נותר – כבר הזכרתי שנשאר הוא בכוונה ונותר הוא שלא בכוונה,

והנה בא"י לא נותר כלל אף שלא בכוונה, רק בעזה נשארו בכוונה כי לא לחמו עמם כלל

ויהיו לנסות בם את ישראל כמ"ש (שופטים ג', ג' ד'):

 

(כג) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה:

רד"ק והארץ שקטה ממלחמה – שלא התעוררו עוד הכנענים להאסף ולהלחם עם ישראל כי ראו כי נפלו לפניהם בכל המלחמות, וגם ישראל עמדו באותה הארץ שכבשו ולא התעוררו לכבוש עוד

וכשזקן יהושע אמר לו האל יתברך שיזרז ישראל לכבוש הארץ הנשארת, ואמר ליהושע שיחלק אותה בחייו,

והתחיל בשני השבטים שהם יהודה ויוסף כי נאמר לו ברוח הקדש שאלו ינחלו תחלה כי הם ראשי ישראל,

ואלה יעמדו על גבולי ארץ ישראל יהודה מדרום ויוסף מצפון והשבעה שבטים ביניהם

וכיון שעלה גורל לאלו השבטים וכבשו הגבולים חשבו כי כל הארץ נכבשת,

כי המערבהים הגדול גבולו, והמזרח – הירדן וים כנרת,

לפיכך נתעצלו לכבוש שבעה שבטים עד שבאו לשילה, כי לא היו חוששין כיון שהיו הגבולים בידם, והכנענים הנשארים היו ביניהם,

וכל ישראל היו להם ערים הרבה לשבת בארץ הנכבשת,

וכאשר באו לשילה [אחר י"ד שנה משבאו לגלגל] אמר להם יהושע שיכתבו הערים שבין יהודה ויוסף ויעשו מהם שבעה חלקים

ואחר כך יטילו גורל ביניהן על פי הקלפי ועל פי ה' לשבעה השבטים:

מלבי"ם ויקח יהושע, בשבע שכבשו,

ויתנה יהושע לנחלה – בשבע שחלקו, והארץ שקטה – אחר הכבוש והחילוק:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יהושע פרק כד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

שלחן ערוך חלק א