יהושע יד

(א) וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

אנציקלופדיה תלמודית כרך ה, ערך גורל [עם תוספות]

בחלוקת הארץ. ארץ ישראל נתחלקה על פי גורל, שנאמר: אך בגורל יחלק את הארץ, ונאמר: וישלך יהושע גורל בשילה לפני ה'.

ונתחלקה בעזרת האורים ותומים, שנאמר: לפני ה', אלו אורים ותומים.

הא כיצד?

אלעזר מלובש באורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחים לפניו, והיה מכוין ברוח הקודש ואומר זבולן עולה, תחום עכו עולה עמו, טרף – ערבב – בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן,

טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו,

וחוזר ומכוין ברוח הקודש ואומר נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עמו, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, טרף בקלפי של תחומים ועלה בידו תחום גינוסר, וכן כל שבט ושבט,

ושני פרחי כהונה היו עומדים – לטרוף בקלפיות – מה שזה מעלה מקלפי של תחומין וזה מעלה מקלפי של שבטים, זכה.

והיו שואלים תחילה באורים ותומים קודם שיטרוף הממונה בקלפי, כדי שתהא מתקררת דעתן של ישראל בכך, שהיו רואים שהגורל היה עולה כמו שנתנבא תחילה, ויודעים שחלוקה ישרה היא, ולא היו מרננים בדבר.

והיו צריכים שני פתקים, אחד לשבטים ואחד לתחומים, ולא די באחד לתחומים, שיאמר עכשיו אני נוטל מה שיעלה בידי לגורל ראובן, שאם כן אין כל החלוקה עשויה בגורל, והכתוב אומר אך בגורל, בלא הוצאת דיבור מפיו.

 

נחלקו הדעות בענין הגורל שבו חלקו את הארץ, וישנן שלש דעות עקריות:

א יש סוברים [רגמ"ה ורשב"ם ורמ"ה ב"ב שם; רמב"ן עה"ת בראשית מח ו ובמדבר כו נד] שהיה על חלקים שוים לכל שבט בין שאנשיו מרובים ובין שאנשיו מועטים,

והכתוב לרב תרבה נחלתו למעט תמעיט נחלתו לא על השבטים נאמר אלא על המשפחות שבתוך השבט עצמו.

 

ב ויש אומרים [רש"י עה"ת שם] שהגורל היה על חלקים בלתי שוים,

שלשבט המרובה באוכלוסין נתן [הגורל כך הבינו בדבריו הרא"ם ומהרי"א וכל מפרשי דבריו, ולמלבי"ם רש"י כשטת הראב"ד ו'נתן' שכתב רש"י היינו יהושע] חלק רב ולזה שאנשיו מועטים נתן חלק קטן,

שנאמר: לרב תרבו וגו', וכן אמרו: איש לפי פקדיו יתן נחלתו,

מלמד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא.

 

ג ויש סוברים [שטמ"ק ב"ב קיז א בשם הראב"ד ושם קכא ב בשמו, וכן כתב הר"י אברבנאל בפי' עה"ת פנחס פכ"ו וביהושע פי"ד והמלבי"ם יהושע יד סובר שזו ג"כ דעת רש"י] שהחלוקה היתה אמנם לפי ריבוי האנשים שבתוך השבט ולפי מיעוטו, אבל הגורל לא היה על גודל החלקים אלא על תחומי המחוזות, [היכן 'בגדול' יהיה מקום השבט]

באיזה תחום יהיה חלקו של שבט זה, ואחר כך היו נוטלים כל שבט לפי מרבית אנשיו [-וזאת חילק יהושע].

 

החלוקה למשפחות בתוך השבט

יש אומרים שלא רק החלוקה של השבטים בלבד היתה על פי גורל, אלא אף החלוקה של המשפחות והיחידים של כל שבט ושבט היתה על פי הגורל, שנאמר: והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחתיכם,

אלא שלא היתה באורים ותומים, וזהו שאמר הכתוב: אך בגורל יחלק הארץ לשמות מטות אבותם ינחלו, לשמות מטות אבותם שהם שנים עשר מטות ינחלו אותם, וחזר ואמר על פי הגורל תחלק נחלתו של מטה בין רב למעט, כי גם בין המשפחות יטילו גורל ויהיה חלק החנוכי ברוח ובמקום אשר יעלה לו הגורל, וחלק הפלואי באותו מקום אשר יעלה לו הגורל, אך נרבה לרב ונמעיט למועט במשפחות.

ויש שנראה מדבריהם שאף אורים ותומים היו בחלוקת היחידים.

 אך לדעת המלבי"ם למשפחות כלל לא היה גורל, וביאור הפסוק 'למשפחותיכם לרב תרבו וגו' ולא קאי אגורל אלא אלרב תרבו כו']

 

(ב) בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה:

 מלבי"ם בגורל. פה יחשב איך היה הגורל, ולא ידבר מן החלוקה לגלגלותם:

כאשר צוה ה' – 'אך בגורל יחלק את הארץ':

 

(ג) כִּי נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְלַלְוִיִּם לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם:

מלבי"ם כי נתן משה. זה טעם למה רק לתשעת המטות?: וללוים. בל תטעה שהיה חשבון י"ב עם הלוים:

 

(ד) כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם, וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם:

 מלבי"ם כי היו בני יוסף. והם השלימו מנין י"ב:

ולא נתנו. ואף בארץ לא נתנו חלק להם, רק ערים לשבת, וע"כ אינם מהמנין:

 

(ה) כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ:

 מלבי"ם כאשר צוה. וגם ביתר הפרטים חלקו כמצות התורה לרב תרבו את נחלתו וכדומה:

 

(ו) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:

 מלבי"ם על אדותי ועל אדותיך. ר"ל שתחלה אמר (פ' שלח יד, כב – כד) כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' אם יראו את הארץ וכו' ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וכו' והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה (וזה יש לפרש שר"ל שלא ימות במדבר ושזרעו ירשו חלקם עם יתר שבטים),

ואח"כ אמר (שם, ל) אם אתם תבואו אל הארץ וכו' כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון.

לפ"ז אחר שהזכיר אח"כ ביחוד שכלב ויהושע יבואו אל הארץ, למה הבטיח לכלב תחלה פעם נוספת 'והביאותיו אל הארץ'?

וע"כ פירושו שיביאהו אל הארץ 'אשר בא שמה' היא חברון וזרעו ירשו את חברון,

ולכן הזכיר לו מה שדבר ה' על אודות כלב ויהושע שמזה יוכיח שמה שדבר תחלה על כלב הוא לתת לו את חברון:

 

(ז) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי:

 מלבי"ם ואשב. הביא ארבעה טעמים שראוי לשכר הזה.

א] באשר הייתי ציר נאמן ולא השבתי דבר כפי ראות העין, רק כפי ראות הלב המשכיל ומבחין ועפ"י הבחירה לבחור בטוב, וז"ש כאשר עם לבבי.

ב] באשר היו לי מסיתים לדבר עבירה, וז"ש:

 

(ח) וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי:

 מלבי"ם ואחי, המסיו. ועמד כנגד הסתותיהם ולא ירא את העם, וז"ש ואנכי מלאתי.

(ומלת המסיו בא על משקל הארמי אְתִּיוו חמרא, כי ע"ד לשון העברי היה ראוי המְסִיוּ כמו נָטָיוּ רגלי (תהלים עג, ב), ושרשו מסה).

ג] מצד השבועה שנשבע משה, וז"ש:

 

(ט) וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי:

 מלבי"ם וישבע משה. ד] ממה שראינו השגחת ה' מסכמת לזה,

1] כי הנה:

 

(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה ה' אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה:

 מלבי"ם ועתה הנה החיה ה' אותי. הגם שעברו מ"ה שנה ואנכי היום בן פ"ה שנה.

 

2] ממה:

(יא) עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא:

מלבי"ם עודני היום חזק. בלב אביר לא יחת מפני כל, וגם בכח הגוף ככחי אז וככחי עתה.

ומ"ש ככחי אז ככחי עתה כמו כמוך כפרעה (בראשית מד, יח).

אבל כפי משפט הלשון היה ראוי להיות בהיפך כחי עתה ככחי אז, כי תמיד ידמה הראשון אל השני?

רק ר"ל אז לא נודע כחו, עד עתה שלחם בצבא ונודע גבורתו

ואמר שהוא משער שכן היה כחו אז לא פחות ולא יותר, ולכן תנה לי את ההר הזה כו':

מצודת דוד – עודני היום חזק – לפי שבא לשאול את חברון חשש פן ישיב יהושע לאמר הלא זקנת ותש כחך ואיך תכבוש את חברון?  לזה אמר עודני חזק כמאז:

ככחי אז – כמו הכח שהיה בי אז כזה הכח בי היום הן להלחם בעצמי הן לצאת ולבוא לפני העם להורותם תכסיסי המלחמה:

 

(יב) וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי ה' אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה':

מלבי"ם ועתה תנה לי את ההר [את חברון]. כי לכן החיה אותי וחזק כחי כדי שאנכי אורישם, כאשר דבר ה' וזרעו יורישנה:

אולי ה' אותי. היו ראוי לומר 'אִתי'?

ויל"פ כמו 'וה' אותי כגבור עריץ' (ירמיה כ, יא), שפרשתי ה' אות שלי, או מענין איתן וחוזק:

על כן היתה. ר"ל שלא הגיע כ"כ בחלקו לפי חלק הגלגולת, רק היה לו בשכר:

 

(יג) וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה:

רד"ק ויתן את חברון לכלב – פי' שדה העיר וחצריה כי העיר עצמה היתה מקלט כמו שאמר בספר ערי המקלט כי חברון ומגרשיה היו לכהנים:

 

(יד) עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

מצודת דוד על כן – ר"ל לא באה לו בחלקו וגורלו בתוך בני משפחתו ושבטו כ"א בעבור זה באה לחלקו חוזר ומפרש יען אשר מלא וכו':

 

(טו) וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה:

 מלבי"ם ושם חברון. יאמר ובאמת היו ענקים שם, כי לכן היה שְמה קרית ארבע:

רש"י האדם הגדול בענקים הוא – אביהם של אחימן ששי ותלמי 'ארבע' היה שמו,

דבר אחר: על שם האב וג' בנים שכן קורא אותם ילידי הענק:

והארץ שקטה ממלחמה – מוסב לענין הראשון לאחר שבע שכבשו סביבותיהם נכנעו האמוריים ולא נאספו עוד למלחמה עליהם לכך התחילו לעסוק בחילוק הארץ.

ומדרש אגדה האדם הגדול בענקים הוא אברהם אבינו, הוא שגרם להם [לבני כנען] שהארץ שקטה ממלחמה ארבעים שנה שנתעכבו במדבר, בשכר שכבדו את הזקן בקרית ארבע שאמרו לו 'נשיא אלהים אתה בתוכנו':

 

רד"ק קרית ארבע – ארבע הוא שם הענק והוא האדם הגדול בענקים: שקטה ממלחמה – כי התעצלו בני ישראל להוריש הנשארים:

 

מצודת דוד קרית ארבע – קרית איש שהיה שמו ארבע והוא היה אדם הגדול בענקים ור"ל גם למול ענקים היה נחשב לגדול וגובה הקומה:

 

נספח

הקדמת המלבי"ם לפרק:

(א) השאלות

(א) כבר חקר מהרי"א באיזה אופן התחלקה הארץ, אם היה לחלקים שוים שכל שבט בין רב בין מעט האוכלסין נטלו חלק שוה, והיה זה נגד מ"ש הכתוב לרב תרבו נחלתו [וכו'] א"כ מה התרעמו בני יוסף ואני עם רב (לקמן יז, יד) והלא כן צוה ה' ואם היו לגלגלותם איך היה הגורל משמש?

ואם כבר נפל על השבט שיקח ערים קצובים כפי הגורל וחלקו בין השבט לפי הגלגולת הפסיד השבט שעַמו רב, והשבט שעמו מעט הרויחו. ואם נפל הגורל כפי אנשי השבט מה התרעמו בני יוסף?

ואיך היה אפשר שיפלו גורל לבני יהודה לבד, והלא הגורל ראוי שיפול על כל החלקים בפעם אחת?

ועוד קושיות רבות יתבארו בהמשך הכתובים:

ואלה אשר נחלו. הדעת היותר צודקת באיכות החלוקה, היא דעת הראב"ד (הובא בשטה מקובצת בב"ב דף קי"ז), וז"ל: דע והבן כי א"י נתחלקה לי"ב שבטים בגורל ואורים ותומים וזו היא השאלה ששאלו (שם דף קכ"ב א) לשבטים אתפליג או לקרקפתא דגברי אתפליג, על חלוקת גורל שאלו, וקפשיט ליה בין רב למעט (במדבר כו, נו), בין שבט מרובה לשבט מועט יהיה עפ"י הגורל, אבל למשפחות לא הוזקקו להם לגורל וכו'.

עוד נשאר לנו טענה, אם החלקים לא היו שוים איך חלקו בגורל, ולפני הגורל איך ידוע למי ירבו ולמי ימעיטו,

ואם יצא הגורל חלק מרובה לשבט המועט איך יהיה, ולא יתכן לחלוק בגורל אלא לחלקים שוים, או שוים במדה או שוים בהשואת דמים או בהשואת קרקע?

נשיב ונאמר כי לא כתבו בגורלות כי אם תחומי המחוזות, כמו שנשער מתחום פלוני ולהלן מחוז קטלוניא ומתחום פלוני ולהלן מחוז פרובינצא, כך כתבו המחוזות ונתנו אותם בקלפי והמחוז שעלה בידו שם היה חלקו, ולפי מה שהיה מרובה או מועט נותנים לו שם.

תדע שכן הוא, שהרי נפלו תחלה גורלות ליהודה ובני יוסף קודם שחלקו שאר שבטים, והיו משאר שבטים שנפלו ביניהם, הא למדת שלא הפילו הגורלות כי אם לתחומי המחוזות, עכ"ד.

הנה תראה דעתו כדעת מהרי"א שהגורל היה רק על התחומין, ואחר שידע באיזה תחום יקח השבט, חלק יהושע וראשי אבות המטות לפי מספר הגלגולת, ושבט שהיו אנשיו מרובים לקחו חלק מרובה וזה לא היה עפ"י גורל רק מדעת המנחילים, עי"ש בדבריו שהאריך בזה, (ומה שהביא בשטה מקובצת דף קכ"א בשם הראב"ד שהקשה על שטתו ממ"ש (פ' מסעי לג, נד) והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם, ונטה לחלק שהחלוקה לפי אנשי השבט היו גורל אחר שלא עפ"י אורים ותומים, אינו מוכרח, שיל"פ למשפחותיכם מוסב למטה על לרב תרבו, ר"ל תחלה והתנחלתם בגורל לדעת תחומי השבטים ואח"כ והתנחלתם למשפחותיכם לרב תרבו עפ"י החלוקה).

ולדעתי גם רש"י עומד בשטה זו, שעמ"ש (פ' פנחס כו, נג) לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות לרב תרבו וכו', פי' לשבט שהיה מרובה באוכלסין נתנו חלק רב, ואעפ"י שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי ריבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא ע"י גורל, והגורל היה ברוח הקודש וכו', אומר ברוח הקודש אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו וכו' (ולמדו הרא"ם ומהרי"א וכל מפרשי דבריו כי דעתו שהגורל היה קובע חלק מרובה לשבט המרובה באוכלסין, וזה אינו כי) כוונתו מ"ש לשבט שהיה מרובה נתנו חלק רב ר"ל יהושע נתן לא עפ"י גורל,

ועז"א ואעפ"י שלא היו החלקים שוים וכו' (ר"ל וא"כ החילוק לפי ריבוי השבט לא היה יכול להיות עפ"י גורל, כמ"ש לרב תרבה ר"ל אתה המחלק, בכ"ז) לא עשו אלא ע"י גורל (שורש החלוקה היה ע"י גורל, וזה פי' אך בגורל יחלק (שם, נה),

ומפרש שהגורל אומר אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו, ר"ל הגורל היה קובע התחומים, ואח"כ היה יהושע מחלק בתחום ההוא לשבט ההוא חלקים לפי ריבוי השבט או מעוטו.

וכן מ"ש רש"י (פ' ויחי מח, ו) עמ"ש אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר הולדת אחריהם וכו', ז"ל, ואע"פ שנחלקה הארץ למנין גלגלותם כדכתיב לרב תרבו, וכל איש ואיש נטל בשוה, מ"מ לא נקראו שבטים אלא אלו, עכ"ל.

אין הפי' שנחלק בגורל לפי גלגלותם (כמו שהבין הרא"ם, שלפ"ז לא יהיו דבריו כפסק ההלכה בב"ב דלשבטים אפליג), וכן אין פירושו שהיה הגורל על השבטים והשבט קבל חלק רב בגורל לפי רוב גלגלותיו (כמו שהבינו יתר מפ'),

רק ר"ל אע"פ שיהושע וראשי המטות חלקו לפי הגלגולת, וא"כ מאי נ"מ במה שיהיה כראובן ושמעון שני שבטים, ותירץ מ"מ לא אקרי שבטים לענין שיעלה לכ"א גורל מיוחד בתחום מיוחד.

הנה הראיתי לדעה זו עמודים ומכונות ופשטי הכתובים יובנו על ידי זה בקל, כמו שיתבאר כ"א במקומו, ורק הרמב"ן לו שטה אחרת, אשר שטמוהו בעלי חצים סבו עליו רביהם: 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יהושע פרק כד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א