יהושע יח

(א) וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם:

רש"י והארץ נכבשה לפניהם – משנקבע המשכן, היתה הארץ נוחה ליכבש לפניהם:       

מלבי"ם וישכינו. כי עד עתה היה תחת האהל, ועתה עשו משכן, שהוא בית מאבנים מלמטה ואהל יריעות מלמעלה שהוא ממוצע בין המקדש (שהוא בית קבוע) ובין האהל מועד,

ועז"א (ש"ב ז' ו') ואהיה מתהלך באהל ובמשכן, ר"ל תחלה באהל ואח"כ במשכן,

כן אמרו חז"ל ולמדו שכתוב אחד אומר ותביאהו בית ה' שילה וכתוב אחר אומר 'ויטוש משכן שילה אהל שכן', הרי היה ממוצע בין בית ובין אהל, לכן אמר וישכינו,

והארץ – חלק הארץ הדרומי ששם היה משכן שילה כבר נכבשה:

 

(ב) וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא חָלְקוּ אֶת נַחֲלָתָם שִׁבְעָה שְׁבָטִים:

רש"י שבעה שבטים – שכבר קבלו נחלתן ראובן וגד וחצי שבט מנשה, בימי משה בעבר הירדן, ובארץ כנען כבר נפל גורל ליהודה ולאפרים ולחצי שבט מנשה, הרי חמשה שבטים שכבר נחלו, נותרו עוד שבעה שטרם נחלו:

 מלבי"ם ויותרו – כי ליהודה ויוסף – יען שעתיד לצמוח מהם חוטר מלוכה ושני משיחים הקדימו לקחת חלקם,

ויתר השבטים לא נפל חלקם בגורל:

 

(ג) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם:

  מלבי"ם עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת – כי ה' אמר אליו (למעלה י"ג) אתה זקנת וכו' אנכי אורישם רק הפילה בנחלה,

ואם כן תלה ה' הורשתם במה שיפילוה בנחלה שידע כל שבט חלקו,

א"כ במה שלא יחלקו גורל השבטים הם מתרפים לבא לרשת, [שכאשר כל שבט יודע חלקו, הוא ילחם עליו!]

ומהרי"א פי' לפי שלא רצו לחלק עד עתה מפני שחששו שאז לא יעזור כ"א לחברו להוריש חלקו,

ורצו שכולם יכבשו ביחד ואח"כ יחלקו,

רק יהודה ויוסף שאלו חלקם ראשונה כי אמיץ לבם בגבורים, לכן אמר עד אנה אתם מתרפים:

 

(ד) הָבוּ לָכֶם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לַשָּׁבֶט וְאֶשְׁלָחֵם וְיָקֻמוּ וְיִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְיִכְתְּבוּ אוֹתָהּ לְפִי נַחֲלָתָם וְיָבֹאוּ אֵלָי:

יש קושי בפסוק זה – כיצד השבטים כותבים את הארץ לפי נחלתם, והרי הגורל הוא המחלק את הארץ?

 מלבי"ם הבו לכם – דע שיש הבדל בין המפיל גורל – ובין המורה – או המשליך

כי היריה או ההשלכה יבא בבחינת מה שממנו- שכל כוונתו להרחיקו מעצמו, ר"ל שמשליך או מורה הדבר מידו, ולא ישקיף בבחינת מה שאליו, [ר"ל בלא לכוין על מאן דהוא]

שמי שמכוין על מאן דהוא – ע"ז בא לשון מפיל, ר"ל שמפילו על אחד מן הנגרלים,

ובכל גורל יצדקו שני הלשונות, שבבחינת שמשליך הגורל מידו יצדק שהשליך גורל,

ובבחינת מה שע"י שהשליכו יפול בהכרח על א' מן הנגרלים, יצדק שהאיש הפיל הגורל, ר"ל שגרם וסבב שיפול,

ובזה אמר הפיל פור הוא הגורל (אסתר ג') הפילו גורלות (דה"א כ"ו, נחמי' י"א),

וזה בגורל הנופל במקרה,

אבל בגורל השגחיי כמו גורלות של יהושע אשר בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו,

האדם הוא המשליך  וה' הוא המפיל את הגורל על המקום הראוי.

לכן בגורלות אלה אמר זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה, ויפלו חבלי מנשה, מיחס הנפילה אל הגורל עצמו לא אל האדם [האדם לא 'מפיל' גורל אלא] כי הוא רק משליך מידו לא המפיל בעצם על המקום הראוי,

 

אחר שביארנו שיש הבדל בין משליך למפיל, מבאר המלבי"ם –

שיש עוד הבדל בין המשליך גורל – ובין המורה גורל,

המשליך – לא יכוין אל נקודה ידועה רק אל כל מקום שיפול שם יהיה,

והמורה – יכוין למטרה אל נקודה ידועה, כמו המורה בחצים שקולע למטרה תמיד,

וא"כ בכל הגורלות לא יצדק לשון יריה, כי א"א שיכוין אל מקום שיפול הגורל,

כי נפילתו היא מקרית בלתי ידועה אל המפיל הגורלות,

לבד פה נזכר לשון ויריתי לכם גורל – כי באמת היה נודע ליהושע בקבלה חלק כל שבט ותחומו איך והיכן יפול,

שכן יעקב ומשה בברכתם ברכו את כל שבט לפי נחלת ארצו,

זבולון לחוף ימים ישכון, כי שפע ימים יינקו, וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו וכן כולם,

וא"כ היה באמת מורה לא משליך, ר"ל שהגם שלפי ראות העין היה נראה שמגריל כבדרך מקרה ומסתפק להיכן יפול הגורל, באמת היה מכוון ברוח קדשו שיפול הגורל למטרה אל התחום שהיה ידוע אצלו בקבלה,

וזה כוונת הכתובים פה, יהושע גילה דבר זה לבני ישראל, אמר שיכינו שלשה אנשים – מכל שבט – הם יקומו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה "לפי נחלתם"

ר"ל ידעתי כי יופיע רוה"ק במעשה השלוחים האלה עד שיתכוונו לכתוב כפי הנחלה המיועדת אצל ה',

 

(ה) וְהִתְחַלְּקוּ אֹתָהּ לְשִׁבְעָה חֲלָקִים יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן:

 מלבי"ם והתחלקו אותה – (בנין ההתפעל מורה על הפעולה המדומה, כמו יש מתעשר, מתרושש)

ר"ל שלמראית העין ידמה שהם המחלקים אותה לשבעה חלקים, כי באמת תעשה החלוקה מעצמה ברצון ה', (ומפרש למה רק לשבעה חלקים?

כי יהודה יעמד וכו' שגבול יהודה שלקח בנגב וגבול יוסף שלקח בצפון של מצר הדרומי לא ישתנה

רק כ"א יעמוד על גבולו ולא נשארו רק ז' שבטים שיקחו ע"י גורל):

 

(ו) וְאַתֶּם תִּכְתְּבוּ אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֲלָקִים וַהֲבֵאתֶם אֵלַי הֵנָּה וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ:

מלבי"ם ואתם – ר"ל ובכ"ז לא תסמכו על הנס רק תכתבו בפועל עד שיתראה שאתם הכותבים,

ויריתי לכם גורל פה – וגם אנכי אורה בגורל (שכבר בארתי שגדר יריה הוא שקולע אל נקודה מכוונת) ר"ל שיפול הגורל אל המקום שראוי ליפול באמת כפי שנודע לי מכבר בקבלה:

 

(ז) כִּי אֵין חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם כִּי כְהֻנַּת ה' נַחֲלָתוֹ וְגָד וּרְאוּבֵן וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה':

רד"ק כי כהונת ה' נחלתו – כמו שאמר בכתוב אשי ה' ונחלתו יאכלון והם כהונת ה':

מלבי"ם כי אין ללוים. – באר הטעם למה רק לז' חלקים כי לוי אין לו חלק וג' שבטים נחלו בעבר הירדן חוץ מיהודה ויוסף שהזכיר בפסוק ה':

 

(ח) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַהֹלְכִים לִכְתֹּב אֶת הָאָרֶץ לֵאמֹר לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְכִתְבוּ אוֹתָהּ וְשׁוּבוּ אֵלַי וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי ה' בְּשִׁלֹה:

רד"ק ויקומו – וכאשר קמו האנשים ללכת הזהירם ואמר להם כך וכך תעשו:

  מלבי"ם ויצו יהושע את ההלכים – הגם שלבני ישראל הודיע כי פרטי הפעולות הם מזומנים מאת ה' ומה' כל משפט הגורל והנחלה,

בכ"ז אל השלוחים ההולכים צוה שילכו כבני אדם ההולכים ועושים ומחלקים בבחירתם, לכו – כו' וכתבו אותה ושובו אלי

– וכן לא אמר להם שיורה גורל רק ופה אשליך לכם גורל – כי למראית העין ישליך כדרך בני אדם המשליכים גורל שאין יודעים ומתכוונים איך יפול הגורל,

והנה השאלה שתפול בכאן איך חלקו ז' חלקים והלא נחלת שמעון לוקח מנחלת יהודה, יתבאר לקמן (סימן י"ט):

 

(ט) וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה:

מצודת דוד לערים – לפי גודל הערים, עיר גדולה מול שתי עיירות קטנות:

 

(י) וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי ה' וַיְחַלֶּק שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם:

מצודת דוד כמחלקותם – כפי החלוקה המפורשת במקראות שלפנינו:

מלבי"ם וישלך – הגורל הראה מקום התחומין,

ויחלק – ואח"כ חלק יהושע לפי מספר הגלגולת (כמו שבארתי למעלה י"ד):

 

(יא) וַיַּעַל גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף:

מצודת דוד למשפחותם – הנחלק לפי המשפחות:

 

(יב) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיַּרְדֵּן וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן וְעָלָה בָהָר יָמָּה וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן:  (יג) וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה הִיא בֵּית אֵל וְיָרַד הַגְּבוּל עַטְרוֹת אַדָּר עַל הָהָר אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן:  (יד) וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה מִן הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵית חֹרוֹן נֶגְבָּה וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים עִיר בְּנֵי יְהוּדָה זֹאת פְּאַת יָם:  (טו) וּפְאַת נֶגְבָּה מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ:  (טז) וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל:  (יז) וְתָאַר מִצָּפוֹן וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ וְיָצָא אֶל גְּלִילוֹת אֲשֶׁר נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים וְיָרַד אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן:  (יח) וְעָבַר אֶל כֶּתֶף מוּל הָעֲרָבָה צָפוֹנָה וְיָרַד הָעֲרָבָתָה:  (יט) וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף בֵּית חָגְלָה צָפוֹנָה וְהָיוּ תצאותיו תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל אֶל לְשׁוֹן יָם הַמֶּלַח צָפוֹנָה אֶל קְצֵה הַיַּרְדֵּן נֶגְבָּה זֶה גְּבוּל נֶגֶב:  (כ) וְהַיַּרְדֵּן יִגְבֹּל אֹתוֹ לִפְאַת קֵדְמָה זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לִגְבוּלֹתֶיהָ סָבִיב לְמִשְׁפְּחֹתָם:  (כא) וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם יְרִיחוֹ וּבֵית חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ:  (כב) וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם וּבֵית אֵל:  (כג) וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה:  (כד) וּכְפַר העמני הָעַמֹּנָה וְהָעָפְנִי וָגָבַע עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:  (כה) גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת:  (כו) וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה:  (כז) וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה:  (כח) וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם:  פ

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יהושע פרק כד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א