יחזקאל

יחזקאל פרק א

בבא בתרא דף יד, ב: ומי כתבן? …אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר. ומדוע לא כתבו יחזקאל בעצמו? מפני שלא נתנה נבואה להכתב בחו"ל [רש"י שם].

רד"ק לק' פס' ג': ובתרגום ירושלמי יחזקאל נביא בר ירמיהו נביא ונקרא ירמיהו בוזי על שהיו מבזין אותו:

) וַיְהִ֣י׀ בִּשְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֗ה בָּֽרְבִיעִי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַאֲנִ֥י בְתֽוֹךְ־הַגּוֹלָ֖ה עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר נִפְתְּחוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם וָאֶרְאֶ֖ה מַרְא֥וֹת אֱלֹהִֽים:

רש"י ויהי בשלשים שנה – סתם הנביא דבריו ולא פי' שמו מי הוא ולא פירש למנין מה מנה

לפיכך הפסיקה רוח הקודש את דבריו בשני מקראות הסמוכין לזה ללמד מי הוא הנביא וללמד למנין מה מנה

שנאמר בחמשה לחודש היא השנה החמישית וגו' אין אלה דברי הנביא שהרי כבר אמר שבחמשה לחדש היה עומד

ועוד שמתחלה אמר נבואתו בלשון עצמו ואני בתוך הגולה ואראה מראות אלהים וכן בסוף וארא והנה רוח סערה וגו'

ואלו שני מקראות מפסיקין דבריו כאילו אחר מדבר עליו היה היה דבר א' אל יחזקאל ותהי עליו שם יד ה':

ואני בתוך הגולה – כלומר חוץ לארץ ישראל: על נהר כבר – שם הנהר:

מראות אלהים – על שם שלא היה רואה באספקלריא מאירה קורא אותה מראות אלהים כעין חלום ולא ממש. וכל הנביאים אף הם מתוך אספקלריא שאינה מאירה ראו

חוץ ממשה רבינו הוא שנאמר וביד הנביאים אדמה (הושע י"ב):

ואני בתוך הגולה – בא הכנוי טרם הידיעה כי אחר כך אמר אל יחזקאל בן בוזי וכן ותראהו את הילד וזהמתו חיתו לחם והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הראשון ממנו נראה לו במראה הנבואה שהיה עם בני הגולה על נהר כבר כלומר שהיו עומדים על שפת הנהר והוא בתוכם ובאה לו הנבואה בזה הדרך שנראה לו שנפתחו השמים וראה אלה המראו' שמספר והולך

ומה שאמר מראות אלהים רוצה לומר מראות גדולות ונפלאות כי דרך הכתוב כשרוצה להגדיל הדבר סומך אותו לאל כמו עיר גדולה לאלהים כהררי אל ארזי אל מאפל יה שלהבת יה

וי"ת הפסוק כן והוה בתלתין שנין וגו' ובמקצת נסחאות תרגם על נהר כבר נהר פרת

וכן אומרים המגידים כי כבר הוא פרת ומצאנו בזה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל

ר' יודן ורב הונא ר' יודן אומר הוא פרת הוא כבר פרת שהוא פרה ורבה כבר שפירותיו גסים ואינם יוצאים בכברה רב הונא אומר פרת בפני עצמו כבר בפני עצמו:

החוקרים טוענים שנהר כְּבָר היה תעלת מים מלאכותית, או מערכת תעלות, שנבנתה בבבל באלף הראשון לפנה"ס למטרות השקיה ותחבורה. תוואי התעלה איננו ידוע כיום בוודאות וקיימת  מחלוקת בין חוקרים בנושא זה. מצאו כתובות שעליהן כתוב Nar-Kabari [ויקיפדיה]

ברביעי – בחדש הרביעי: ואני – אז הייתי אני בין אנשי הגולה על נהר כבר: מראות אלהים – מראות השכינה:

תרגום יונתן וַהֲוָה בִּתְלָתִין שְׁנִין לִזְמַן דְאַשְׁכַּח חִלְקִיָה כַּהֲנָא רַבָּא סִפְרָא דְאוֹרַיְתָא בְּבֵית מַקְדְשָׁא בַּעֲזַרְתָּא תְּחוֹת אוּלָמָא בְּפַלְגוּת לֵילְיָא בָּתַר מַעֲלָנֵי סִיהֲרָא בְּיוֹמֵי יֹאשִׁיָה בַר אָמוֹן מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה בְּתַמוּז בְּחַמְשָׁא לְיַרְחָא אֲמַר נְבִיָא וַאֲנָא בְגוֹ בְנֵי גָלוּתָא עַל נְהַר כְּבָר אִתְפְּתַחוּ שְׁמַיָא וַחֲזֵית בְּחֵיזוּ נְבוּאָה דִי שְׁרָת עֲלֵי חֵיזוּ יְקָר שְׁכִנְתָּא דַיָי:

מלבי"ם ויהי בשלשים שנה. בשמונה עשרה ליאשיה מלך יהודה היה שנת היובל כמ"ש בסדר עולם,

ואז מצאו ספר התורה בבית ה' שהיה נגלל בפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך,

ודבר זה עשה רושם גדול והגיע אז הנבואה ע"י חולדה הנביאה שעתיד הבית ליחרב,

ובכ"ו ביובל הוגלה יהויכין, ובשלשים שנה ליובל ראה את המרכבה.

וסיפר שהיה אז בתוך הגולה על נהר כבר, ר"ל שלא היה מוכן לנבואה, אם מצד המקום שהיה בחו"ל,

ואם מצד הזמן שהיה בגולה, רק השמים נפתחו מעצמם מבלי הכנתו וראה מראות אלהים:

 

(ב) בַּחֲמִשָּׁ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֔ית לְגָל֖וּת הַמֶּ֥לֶךְ יוֹיָכִֽין:

רד"ק יויכין – כמו יהויכין וכן יונדב ויהונדב יונתן ויהונתן:

מלבי"ם בחמשה לחדש. ומפרש מדוע היה המראה בחמשה לחדש, מפני שאז התחילה השנה החמישית לגלות המלך יהויכין, שהוגלה בה' תמוז ונכנס ביום ההוא לשנה החמישית. ולכן,

 

(ג) הָיֹ֣ה הָיָ֣ה דְבַר־ה֠' אֶל־יְחֶזְקֵ֨אל בֶּן־בּוּזִ֧י הַכֹּהֵ֛ן בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וַתְּהִ֥י עָלָ֛יו שָׁ֖ם יַד־הֽ':

רש"י היה היה דבר ה' – אמרו רבותינו היה כבר, לפי שאין השכינה שורה על נביא בחוצה לארץ אלא ע"י ששרתה עליו תחלה בארץ,

ושנינו בברייתא דמכילתא בן אדם עמוד על רגלך (לקמן יחזקאל ב') הוא היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר

ויש אומרים בן אדם חוד חידה (לקמן יחזקאל י"ז) הוא תחלת הספר

ואומר אני שאותה נבואה נאמרה לו קודם שגלו שהיא ראויה ליאמר לו בארץ שאין מפורש בה גולה והיא נכרת תחלת שליחתו אליהם

ויונתן אף הוא כך תירגם מהוי הוי פתגם נבואה מן קדם ה' עם יחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל תב תניינות אתמלל עמיה במדינת ארעא כשדאי ויחזקאל גלה עם החרש והמסגר שגלו עם יהויכין:

יד ה' – כל לשון יד האמורה בספר זה ובכל לשון נבואה אינה אלא לשון תוקף שהנבואה תוקפת על כרחו כאדם משתגע דיישטרי"צא בלע"ז:

רד"ק היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים – אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין השכינה שורה על הנביאים בחוצה לארץ

וכשנדבר עמהם בחוצה לארץ לא נדבר עמהם אלא במקום טהור על המים שנאמר על נהר כבר ואני הייתי על אובל אולי ואני הייתי על יד הנהר

ר' אלעזר בר צדוק אומר הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה מגיד שהבקעה בשדה תדע שאין השכינה נגלת בחוצה לארץ שנאמר ויקם יונה לברוח תרשישה מפני ה'

ויש אומרים כי פעם ראשונה אינו נדבר עם הנביא בחוצה לארץ, פעם שניה מדבר, ולזה נוטה דעת יונתן שתרגם מהוה הוה פתגם מן קדם ה' עם יחזקאל וגו' כבעמוד

ומה שאמר אל יחזקאל בר בוזי היה לו לומר אלי, וכן ותהי עליו עלי,

אלא שכן דרך המקרא לפעמים כמו נשי למך ואל משה אמר עלה אל ה' את יפתח ואת שמואל

ובתרגום ירושלמי יחזקאל נביא בר ירמיהו נביא ונקרא ירמיהו בוזי על שהיו מבזין אותו:

מלבי"ם היה היה. בא אליו דבר ה' לנחם את הגולים שידעו שהשכינה עמהם גם בהיותם בארץ אויביהם,

והיה הדבור בארץ כשדים על נהר כבר, שלדעת המפרשים הוא נהר פרת שנמשך מא"י לבבל, כמ"ש חז"ל מטרא במערבא סהדא רבה פרת,

והגם שהיה בארץ כשדים היה מוכן לנבואה מצד הנהר ההוא כמ"ש בכוזרי שנגלה בח"ל במקום מים, ולכן היה עליו שם יד ה':

 

(ד) וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן־הַצָּפ֗וֹן עָנָ֤ן גָּדוֹל֙ וְאֵ֣שׁ מִתְלַקַּ֔חַת וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִ֑יב וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַ֖ל מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:

רש"י והנה רוח סערה באה מן הצפון – היא מרכבת כסא כבוד השכינה כמה שנאמר בענין ולפי שבאה בחימה להשחית את ישראל לכך נדמית לרוח סערה וענן:

באה מן הצפון – חוזרת היתה מארץ כשדים שהיא בצפון שנאמר מצפון תפתח הרעה (ירמי' א')

ולמה הלכה שם כדי לכבוש את כל העולם תחת נ"נ =נבוכדנצר= שלא יאמרו הבבליים ביד אומה שפלה מסר את בניו

שכשדים אומה שפלה היו שנאמר זה העם לא היה (ישעיה כ"ג) כך דרשו רבותינו במסכת חגיגה:

ונגה לו – לענן סביבו מבחוץ רמז הוא שעתידין ישראל ליגאל משם:

כעין החשמל – חשמל מלאך ששמו כך וכעין גוון שלו ראה מתוך האש.

וכך אמרו רבותינו מעשה בתינוק אחד שהיה דורש במעשה מרכב' והיה מבין בחשמל ויצאה אש מחשמל ואכלתו

ועוד אמרו כי המלה מורכבת באמרם מאי חשמל א"ר יהודה חיות אש ממללות

במתניתא תנא עתים חשות ועתים ממללות בשעה שהדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא [מ]חשות,

בשעה שאין הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא ממללות כלומ' משבחות ומהללות את השם

ויתכן שיהא חשמל שם העין ["כעין ששמו החשמל"] שהוא קרוב לעין האש כי אמר חשמל מתוך האש

ואמר כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה ואמר במראה השניה וממתניו ולמעלה כמראה זוהר כעין החשמל:

מצודת דוד וכנהו בשם חשמל על כי אין להשיגו וגם חשמל היא מלה מורכבת חש מל שראוי לחשות ולשתוק מן המלול והדבור בו כי אין לתארו בשום דמיון:

מלבי"ם וארא. כבר ידענו מסוד קדושים שהמרכבה שראה יחזקאל היה בעולם היצירה שהוא עולם המלאכים, והיה המראה ההוא למטה ממחזה המרכבה שראה ישעיה שהיתה בעולם הכסא

[=עולם הבריאה, אבי"ע – א'צילות, ב'ריאה, י'צירה, ע'שיה],

כי באשר ישעיה ראה את המלך בעוד שהיתה השכינה במקומה וישראל על אדמתם,

אז היתה ההנהגה ע"י ה' בעצמו, וה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה,

לכן ראה את המלך יושב על כסא רם ונשא, שגם הנהגת המערכת היתה מאתו בבלי אמצעי,

וראה שרפים עומדים ממעל לו,

שהשרפים עומדים ברום עולם בעולם הכסא שהוא למעלה מעולם החיות שראה יחזקאל, כמלך היושב בביתו ושרי מלכותו עומדים לפניו.

אבל יחזקאל ראהו בגולה בחו"ל,

שאז לא ינהיג לעשות דבר מלך שלטון בדרך הפלאיי הנסיי,

רק ינהיג ע"פ סדר הטבע והמערכת שהם האופנים, שזה נעשה ע"י מניעי המערכת שהם המלאכים, לכן ראה חיות הקדש והאופנים מתנשאים לעומתם.

והנה עולם החיות שהם המלאכים הוא ממוצע בין עולם הכסא אשר למעלה ממנו ובין עולם האופנים שהוא עולם הגלגלים אשר למטה מהם, והם מקבלים כח ושפע מכסא מלכות ה' אשר למעלה וינהיגו בכח זה ויניעו האופנים למטה,

לכן יספר תחלה ההשגה שהשיג בהחיות עצמם, ואח"ז יספר איך יניעו וימשיכו את האופנים אשר תחתיהם, ואח"כ יספר איך יקבלו עוז ותעצומות מן הכסא אשר למעלה מהם.

וכבר באר בכוזרי (מאמר חמישי) שהנביאים ישיגו את השם בצורות מתחלפות מיוחסות אל הפעולה שיעשה בעת ההיא, בעת שהוא מהעדה מלכין ומהקם מלכין ראה דניאל (דניאל ז') עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב, ובעת הנסיעה שנסע בגולה ראהו יחזקאל רוכב במרכבה, כמנהג המלכים בנסעם ממקום למקום שיכינו לו מרכבה לצאת לדרך,

והמשיל כמנהג בני אדם שהמרכבה הגשמיית נמשכת מארבע חיות שיניעו את אופני המרכבה שהמלך יושב עליה.

וכן ראה יחזקאל את המרכבה שבה נוסע מלך הכבוד בגולה וד' חיות נושאות את המרכבה אל אשר יהיה שם הרוח ללכת,

וכבר אמרו חז"ל שישעיה נדמה כבן כרך שראה את המלך ויחזקאל נדמה כבן כפר שראה את המלך,

שבן כרך יראהו בהיכלו יושב על כסא מלכותו ומשרתיו עושי רצונו עומדים סביביו,

כן ראהו ישעיה בעיר מלכותו יושב על כסאו

ובן הכפר יראהו בעת יסע המלך דרך הכפר ממקום למקום שיראהו נוסע במרכבה, וישים לבו על המרכבה ועל החיות והאופנים אשר יוליכו את המלך ויספר את אשר ראה.

והנה ראה את המרכבה באה מן הצפון, שזה מורה שאין זה תחלת ביאתו מא"י, שא"י היא דרומית לבבל, רק כבר היה שם עם הגולה שישבו בצפון בתל אביב שהיה בצפון מנהר כבר,

וראהו עתה נוסע מצפון לדרום לשוב מבבל אל א"י,

אבל ראהו שנוסע על דעת להחריב את ציון ולשרוף את היכלו,

כי ראה סביב המרכבה רוח סערה וענן ואש מתלקחת שכולם מורים על חורבן והשחתה ושרפה, רק שראה שסביב האש יש נוגה,

שהנוגה הוא מקבל האור ומאיר ואינו שורף שהוא מדת החסד השופע בתוך החשך להאיר את הלילה,

ומתוך הנוגה השיג את החשמל, שהוא מחנה שכינה, שהיא בתוך האש, ר"ל שהשרפה הזאת לא יהיה ע"י המערכת רק ע"י ה' לבדו, ושעמו ג"כ הרחמים להאיר את החשך ולהציל את הדבקים בקדושה בנוגה סביב. (וגם אליהו שראה את המרכבה חוץ למקומה בחו"ל ראה ג"כ כמראה הזה,

רוח גדולה וחזק שהוא הרוח סערה, ואחרי הרוח רעש (שהרעש בא מן הענן), ואחרי הרעש אש שהיא אש מתלקחת, ובכל אלה לא היתה עדיין מחנה שכינה כמ"ש לא ברוח ה' וגו' לא באש ה',

ואחרי האש קול דממה דקה שהוא החשמל, חש מענין שתיקה ומל מענין דבור, שזה קול דממה,

ר"ל מורכב מן קול ודממה, כמ"ש דממה וקול אשמע, שזה חש מל, והם הד' קליפות הסובבים את האגוז ששלשה מהם קשים ומרים,

ואחד היא הרכה הדבוקה אל הפרי שמעורב מן טוב ורע שהיא קליפת נוגה, וזה הדקה שראה אליהו.

וכן אמר (ישעיה כ"ט ו') מעם ה' צבאות תפקד ברעם ורעש וקול גדול, סופה וסערה, ולהב אש אוכלה, שהוא הרע שבג' יסודות רוח מים אש):

 

(ה) וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ דְּמ֖וּת אַרְבַּ֣ע חַיּ֑וֹת וְזֶה֙ מַרְאֵֽיהֶ֔ן דְּמ֥וּת אָדָ֖ם לָהֵֽנָּה:

מלבי"ם ומתוכה דמות ארבע חיות. כבר הודיעונו הצופים במראות אלהים כי ארבע מחנות מלאכים סובבים את הכסא, וסימנך מרכבו ארגמ"ן, [אוריאל-נוריאל. רפאל. גבריאל. מיכאל]

וכבר בארנו כי ישעיה ראה את המלך בבית מלכותו ושרפים עומדים ממעל לו בעולם הכסא [הבריאה], לעשות משלחתם שלא באמצעות האופנים, שהוא הטבע והמערכת רק בדרך הפלאיי,

אבל יחזקאל ראהו שלא במקומו, וצפה את המרכבה בעולם המלאכים,

כי בזמן הגלות לא יעשה דברו על דרך הנס ופלא הנגלה, כי ינהיג ההנהגה לפי סדר הצבא והמערכת שהם האופנים והגלגלים,

וכשירצה להנהיג המערכת לפי רצונו בנסים נסתרים,יניעה ויוליכה ע"י החיות שהם משרתיו עושי רצונו העומדים למעלה מן האופנים ומוליכים אותם,

כדמיון הנוסע במרכבה שינהיג אופני המרכבה באמצעות החיות מוליכי המרכבה,

באופן שהחיות שראה יחזקאל הם למטה מן השרפים שראה ישעיה,

וכוחם למטה מכח השרפים שעושים דבר עליון בלא אמצעי,

אבל הם מוליכי מרכבת המלך ולא יעשו רק באמצעות האופנים, וע"כ צייר אותם בדמות חיות שהם למטה במדרגה מהאדם אשר למעלה מהם,

ובאשר הנהגה זו להנהיג באמצעות המערכת היא קבועה בעת הגלות שאז שרי האומות מושלים כפי חיוב המערכת, וכח ה' מתלבש בם להטות את ממשלתם והנהגתם כפי רצונו,

ובעת ההיא החל ממשלת הארבע מלכיות אשר התעתדו למשול עד עת קץ, שתשוב הכסא למקומה, ותחזור הממלכה הראשונה ממלכת ה', שיהיה שמו שלם וכסאו שלם להנהיג באמצעות השרפים העומדים סביב הכסא, והמלך ישב עליה בהיכלו ובית מלכותו,

לכן התלבשה אז ההנהגה בארבע חיות מוליכי המרכבה שיתבאר ענינם אחר זה,

שמהם יושפעו שרי האומות כל אחד מחיה מיוחדת אשר משם יניקתם,

וישפיעו על האומה למטה כפי הוראת האופן המתיחס אליו,

וכבר בארתי בנבואת זכריה (סימן ב') כי הארבע מלכיות יתיחסו לארבע רוחות השמים,

שכל אחד ממשלתו מתגברת ברוח מיוחד, וכל רוח מרוחות העולם מושך כחו ושפעו מאחד מארבע רבעי הגלגל המתיחס אליו שמשם שרשו והצלחתו,

והיינו מאופן אחד מארבעה האופנים, וכל אופן חיותו מקושר עם החיה מד' חיות המנהגת אותו,

וכן ישפיע השר באמצעות האופן על האומה אשר תחתיו כל ימי זריחת כוכב הצלחתה

עד יסוב וירץ הגלגל אל הבור וישקיע ויעלה האופן האחר במקומו.

וזה מראיהן דמות אדם להנה שהגם שקראם בשם חיות כי יש לכל אחד פני אריה ופני שור ופני נשר,

ובכ"ז אחר שיש לכל אחד גם פני אדם, לא נוכל לקרותו בשם מצד פניו, רק מצד דמותו הכולל,

שדמות החיה משונה מדמות האדם ותבניתו, כי הולכת היא על ארבע ופניה למטה ואין לה שכל,

והם היו דמות ותבנית גופם כאדם, ניצב הקומה על שתי רגלים ושתי ידים למו,

וכן היו מלאים חכמה ותבונה כאדם, ורק בהפנים נמצא פני חיה לא בבנין הגוף.

וע"כ אמר שדמות אדם להנה, והמליצה כי יש להם שכל טוב,

והילדים האלה ארבעתם נתן ה' חכמה ותבונה בהמה להשכיל את יוצרם ולשבחו ולתת כבוד לשמו:

 

(ו) וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ת וְאַרְבַּ֥ע כְּנָפַ֖יִם לְאַחַ֥ת לָהֶֽם:

רש"י וארבעה פנים לאחת – לאחת זו לפרצוף האדם לבדה היו ארבעה פנים וכן לאריה ולנשר ולשור

הרי שש עשרה לחיה, וכן לכל חיה וחיה,

וארבע כנפים לכל אחד מן הפנים – [4 כנפיים X 4 פנים, X 4 פרצופים (שור אריה כו') = 64] הרי ששים וארבע כנפי' לחיה [אחת בלבד!]

והוא שתרגם יונתן מאתן וחמשין ושיתא גפין [64X 4 חיות = 256]:

מלבי"ם וארבעה פנים לאחת. שהגם שלכל אחד היו לו פנים אחרים בצד שהולך בו לפניו, לזה פני אריה ולזה פני אדם וכו', בכל זה היה להם בצדיהם ואחוריהם גם יתר השלשה פנים, עד שהיה לכל אחד ארבעה פנים, והמליצה שהגם שכל אחד יש לו כח מיוחד והנהגה מובדלת, זה לחסד וזה לשבט וזה לרחמים,

בכל זה היה כלול בכל אחד גם יתר המדות, רק שהפנים שהיו מצד שלפניו הם היו העקר,

ר"ל באחד התגבר מדת החסד והלך לפניו, ויתר המדות נכללו בו, ובאחד התגבר כח הגבורה, וכן כולם (כמו שנודע שבכל מדה כלולים גם יתר המדות, גבורה שבחסד רחמים שבחסד וכדומה),

וכן המלכיות שהושפעו מהם היו כולם כלולים בראש שהתגבר בעת ההיא והלך לפניהם,

שגם בעת שמלכה בבל היו נמצאים גם מלכות פרס ומלכות יון ומלכות רומי, רק שמלכות בבל הלכה בראש והיתה לראש פינה,

וכן קבלו השפע משריהם העליונים באופן זה – ששר בבל עמד אז בראש ומשך כחו מגבוה על גבוה בראש כולם, ויתר הפנים נכללו בו,

וארבע כנפים לאחת להם, כבר בארתי בפי' ישעיה (סי' ו') שצייר את המלאכים בכנפים,

אם מצד שהכנפים ישמשו אל העפיפה, ויצייר שיש להם שתי כנפים לעוף כרגע בכל מקום אשר ישולחו מאת יוצרם,

ואם מצד שהכנף מורה על ההסתר וההעלם, ומצד זה יש להם עוד שתי כנפים לכסות את גויותיהם, ר"ל שעצמותם נעלם ומסתתר מעין ההשגה,

וישעיה ראה לכל אחד ששה כנפים, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו, כי הוא ראה את השרפים שעומדים ברום עולם הכסא, ויש בהם שני מיני העלמות וסתרים,

א) ההשפעה אשר יקבלו מאת אשר עליהם ששם עולם האצילות המסתתר בסתר עליון,

וע"ז רמז בשתים יכסה פניו, שאין להם השגה במהות זה האצילות ושואלים איה מקום כבודו,

ב) יעלימו ויכסו את ההשפעה אשר יורידו לאשר תחתיהם, שע"ז רמז בשתים יכסה רגליו שהגם שישכילו המלאכים המקבלים מהות השפע כפי מה שהם מקבלים אותה, (שלכן החיות לא יכסו פניהם)

בכ"ז נעלם מהם מהות הכסא כפי מה שהיא בעצמותה,

כי העליונים השרפים יכסו רגליהם בל יראום המקבלים אשר תחתיהם,

אולם יחזקאל שראה את החיות אשר בעולם היצירה, הם לא יכסו פניהם כי יביטו וישיגו בההשפעה שתרד עליהם כפי מה שהם מקבלים אותה, הגם שעצמותה כמו שהיא בהמשפיע מכוסה ונעלם,

וכן לא יכסו רגליהם כי לא יעלימו השפעתם מן האופנים שתחתיהם, כמו שישיגו הגוויות החומריות השפעת הנפש המניעה ומחיה אותם, כי גם הם בעלי החומר והנעת הנבדלים היא להם לנפש חיה,

רק יש להם שתי כנפים לכסות גויותיהם, כי מהותם כמו שהם בפני עצמם נעלם, כמו שנעלם מהות הנפש כמו שהיא בפני עצמה טרם רדתה בגויה,

ואמרו חז"ל מיום שחרב בית המקדש נתמעטו כנפי החיות, כי מאז לא יקבלו וישפיעו בענין הנסיי הנעלם

רק ע"י המערכת בענין גלוי ונודע אשר לא יכנף בכנפים וכסוים רבים:

 

(ז) וְרַגְלֵיהֶ֖ם רֶ֣גֶל יְשָׁרָ֑ה וְכַ֣ף רַגְלֵיהֶ֗ם כְּכַף֙ רֶ֣גֶל עֵ֔גֶל וְנֹ֣צְצִ֔ים כְּעֵ֖ין נְחֹ֥שֶׁת קָלָֽל:

רש"י רגל ישרה – רגלין כיונן מכוונין זה כנגד זה,

ד"א ישרה שאין להם קפיצים ארכובות לכוף את שוקיהם לפי שאין להם ישיבה ולא שכיבה ואין צריכין להיות קפיצין כעין שיש לבהמה קפץ עליון וקפץ תחתון שבהם היא כופפת שוקיה לשכב:

רגל עגל – רגל עגול וכן תרגם יונתן רגלין סגלגלין:

ונוצצי' – מתוך זהרוריתם דומה כאלו יוצאות מהם נצוצות כדאמרינן במסכת יומא אף היא עשתה נברשת של זהב וכו' בשע' שהחמ' זורחת נצוצות יוצאין הימנה וכו':

כעין – כמו כמראה:

נחושת קלל – מזוקק ומאיר ומנחם חברו עם קלוי באש (ויקרא ב'):

מלבי"ם ורגליהם רגל ישרה. הכנפים המעופפים יורו על עת שיגביהו עוף למעלה, שאז יתרוממו גם האופנים עמהם כמ"ש בפסוק י"ט,

והרגלים יורו על עת שיעמדו או ילכו על הארץ, שהארץ שתחת החיות היא במקום האופנים,

לפ"ז יורו הכנפים על העת שיתרוממו עם האופנים למעלה,

והיינו בעת שלא ילכו האופנים כדרכן במסבת המערכת רק יתנשאו למעלה מן חיוב המערכת כפי רצון ה',

והליכת הרגלים מורה בעת ינהיגו את האופנים כפי הטבע וכפי חיוב המערכת,

ורגל ברוחניים מורה על המסובב מהם (כמ"ש במו"נ פרק כ"ח מראשון ופ"ד משלישי) [א.ה. ברכני ה' לרגלךמחמתך, סובב ממך].

לכן אמר שרגליהם רגל ישרה, ר"ל שבעת ינהיגו כפי חיוב המערכת ילך המסוּבּב מהם בדרך ישרה,

ר"ל לפי חיוב הסבות והמסובבים הקבועים בסדר המערכה מראש הבריאה,

ויניעו כפי הסבות הקבועים שלפיהם ילכו מסובביהם, ואין בם פרקים ברגליהם כי הסבות והמסובבים דבוקים זה בזה בלא הפסק.

וכף רגליהם ככף רגל עגל, והכף שבו עומד על הרצפה הנוגע בארץ, שהוא מה שהם נוגעים בעולם האופנים שלמטה מהם ומניעים אותם,

התנועה הזאת היא התנועה הגלגליית שהיא עגולה ככף רגל עגל, ר"ל שהם ישפיעו התנועה הסבוביית הקבועה לכל האופנים ששרשה מן החיות אשר למעלה שהם מניעים את הגלגלים,

ונוצצים כעין נחושת קלל – הניצוצות שיוצאים מן הרגלים דומים כנצוצות של נחושת קלל, בעולם העשיה שהוא עולם הגלגלים שם דרך הנחש נחש הנחושת שהיא נמצאת שם, כי הוא עולם החומרי והמורכב,

רק הניצוצות שיבואו לעולם העשיה מרגלי החיות הם מנחושת הזך ומצוחצח שהוא הנקי והזך מן הנחושת, והיינו שהם יבטלו ברוחניותם כח העכור של הנחש והנחושת, והשפעתם זכה וברה לערך עכירת העולם הזה, ובכ"ז יש בה קצת מזוהמת הנחש,

שעץ הדעת ט"ור אשר אכלו בעטיו של נחש נמצא קצת גם בעולם היצירה בהשפעה אשר תרד משם אל התחתונים כנודע,

ולפי דברי חז"ל במדרש, שם קלל מורה על השרפה, שיען שהיה ענינם אז להחריב את הבהמ"ק ולשרפו,

ראה הניצוצות שהושפעה אז מהם שהיו ניצוצי אש מכח הנחש ששלטה אז להטיל ארס ואש אוכלת בקדש:

 

(ח) וידו וִידֵ֣י אָדָ֗ם מִתַּ֙חַת֙ כַּנְפֵיהֶ֔ם עַ֖ל אַרְבַּ֣עַת רִבְעֵיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶ֥ם וְכַנְפֵיהֶ֖ם לְאַרְבַּעְתָּֽם:

רש"י וידי אדם מתחת כנפיהם – כתרגומו למחתי בהון גומרין דאשא וגו' וכן אנו מוצאים בספר זה וישלח הכרוב את ידו אל האש אשר בינות לכרובים וישא ויתן אל מפני לבוש הבדים וכן אחריו ויראו לכרובים תבנית יד אדם וגו' (לקמן י') ידי אדם חותות את האש ונותנות לכרוב והכרוב לשליח כדי שיצטננו הגחלים מיד אל יד להקל הפורעניות מעל ישראל:

על ארבעת רבעיהם – לארבעה רוחות העולם שהרי יש להם פנים וכנפים לכל רוח:

ופניהם וכנפיהם לארבעתם – כתרגומו שוה לארבעתן:

מלבי"ם וידי אדם מתחת כנפיהם. באשר אמר שרגליהם הם כרגלי חיות שהכף עגול לא כרגלי אדם,

אמר שידיהם אינם כחיות רק כידי אדם,

וגם שנדמו לאדם שלו שתי ידים ושתי רגלים, ולא כחיה אשר לה ארבע רגלים ואין לה ידים,

והידים היו תחת כנפיהם,

עד שלא יתגלו הידים רק בעת שיגביהו כנפיהם למעלה ובעת שהכנפים שוכבות על הגוף – הידים מכוסות,

והמליצה בזה, שבעת ילכו ברגליהם ולא יעופו, שזה מורה שינהיגו המערכת לפי סדרה הטבעי לפי הסבות הקבועות, אז הידים מכוסות ולא נראה למו ידי אדם רק רגלי חיה,

כי אז פעולותיהם מוכרחות כפעולות החיות שאין להם בחירה לשנות פעולתם,

אבל בעת יגביהו כנפיהם לעוף, דהיינו בעת ישנו את המערכת (כנ"ל פסוק הקודם), שאז ינהיגו כפי רצון ה' וצוויו הבחיריית, אז פעולותיהם פעולת אדם הבוחר ובלתי מוכרח במעשיו,

וזה יהיה בעת יעשו ישראל תשובה שאז תשונה המערכת ואז יתראו ידי אדם,

ואמרו חז"ל ידי אדם מתחת כנפיהם לקבל בעלי תשובה,

על ארבעת רבעיהם – שכמו שהכנפים המעופפים היו קבועים בכל ארבעה צדדי החיה אצל כל פנים שבצד ההוא לעוף בהם לכל צד, כן היו הידים קבועים בכל ארבעה צדדים,

והמליצה שבכל צד שנשאו כנף להתנשא על סדרי המערכה בין לחסד בין לדין בין לרחמים היו פעולותיהם בבחירה ורצון, בלתי מוכרחים לפי המערכה רק לפי רצון ה' וחפצו לפעול במדה ההיא,

ועז"א ופניהם וכנפיהם לארבעתם – שהכנפים היו עם פניהם, שלכל פנים היו כנפים בפני עצמן,

(לבל נטעה שמ"ש וארבע כנפים לאחת להם היינו לכל חיה, מפרש שכן היה לכל פנים),

וממילא כמספר הכנפים היו הידים וזה כדעת המסיק שהיו שתי ידים לכל כנף,

ודעת הרמב"ם שהיו רק שתי ידים לכל חיה כמו שלא היה לה רק שתי רגלים,

ופי' וידי אדם תחת כנפיהם למטה ממקום שהכנפים קבועים אצל הפנים היו קבועים שתי ידים בגוף החיה, ושתי ידים אלה היו על ארבעת רבעיהם, היינו לכל ארבעה הפנים יחד היה להם רק שתי ידים,

כי במקום דיבוק הידים ומשם למטה היו גוף אחד, ורק למעלה מהידים היו פרודות לארבעה ראשים,

ולדעה זו מה שכתוב ופניהם וכנפיהם לארבעתם

ר"ל שנגד זה למעלה מהידים היו ד' פנים עם כנפיהם לכל פנים ופנים:

 

(ט) חֹֽבְרֹ֛ת אִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחוֹתָ֖הּ כַּנְפֵיהֶ֑ם לֹא־יִסַּ֣בּוּ בְלֶכְתָּ֔ן אִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵֽכוּ:

רש"י חוברת אשה אל אחותה כנפיהם – כנפה של זו פרושה לצד כנפה של זו לכאן וכן לכאן, עד שחוברות ומגיעות זו לזו, ובכך הם מכסות פניהם שהכנפים פרושות למעלה מן הפנים:

לא יסבו בלכתן – אם רוצות ללכת לאיזה רוח שירצו אין צריכות להסב פניהם שהרי יש להם פנים לכל צד לפיכך איש אל עבר פניו ילכו לצד פניו של אותה רוח שהם רוצים ללכת ילכו:

מלבי"ם חברת אשה אל אחותה כנפיהם. ר"ל הכנפים היו מחוברים, שראשי קצה הכנפים המחוברות אל הגוף נגעו זה בזה,

ר"ל באשר מספר הזוגות שהיו בהכנפים היה כדי להורות שאין בהם האחדות כמו שיש לבוראם, בשהם נבראים ומשכילים א"ע ואת עילתם,

והגם שלא היה בהם האחדות [דבקות הכנפיים מרמז ש]יש בהם החיבור כי הם שכליים מופשטים מחומר, והשכלתם פתאומית מחוברת בלתי מופסקת ע"י זמן ההשכלה [ר"ל לא לוקח להם זמן להבין דבר] או המקום.

לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו, ע"י שהיה כנפים לכל פנים לא היו צריכים להסב פניהם גם בעת העפיפה כי היו מעופפים בשתי כנפים אשר בפנים ההוא שילכו לצד ההוא,

והמליצה בזה יתבאר בפסוק י"ב:

 

(י) וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֘ פְּנֵ֣י אָדָם֒ וּפְנֵ֨י אַרְיֵ֤ה אֶל־הַיָּמִין֙ לְאַרְבַּעְתָּ֔ם וּפְנֵי־שׁ֥וֹר מֵֽהַשְּׂמֹ֖אול לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּפְנֵי־ נֶ֖שֶׁר לְאַרְבַּעְתָּֽן:

מלבי"ם ודמות פניהם פני אדם ופני אריה. לפניו היה לו פני אדם, ולימין הפנים ההוא היה פני אריה, ולשמאלו פני שור, ומאחוריו היה פני נשר,

ולא אמר "פני אדם לארבעתם" כמ"ש בכ"א מהם, שכבר אמר (בפסוק ה') דמות אדם להנה שידענו שהיה פני אדם לכל אחד ואחד.

וכבר בארו חכמי חרשים כי מדת החסד משמש לימין, ומדת הפחד משמאל, ותפארת אדם באמצע ממוזג בין דין וחסד שהוא מדת הרחמים,

ואשת חיל בירכתי הבית לאחורי המשכן כנשר על גוזליה תרחף מדת מלכות המקבלת ומשפעת למטה. ובהתפוצץ האור על מלאכיו בעולם היצירה יתראה הימין בצורת אריה,

להורות שהחסד יתגבר כארי בכח גדול מאד.

(ושם ע"ב שהוא שם החסד בשילוש אותיותיו [אם נכפילם בשלש] הם רי"ו כמספר אריה וגבורה)

והאריה הטורף המושך כחו למטה מזה הצד, יחלש ויכנע מפני האריה שבקדושה,

והשמאל יתראה בצורת שור,

(ושם הראשון משם של מ"ב [אבגית"ץ] שהוא חסד שבגבורה עולה כמספר שור) למען לא תצא מדת הדין ביד חזקה ובארס שורף [לכן החסד ממתק הגבורות].

ובהפך רב תבואות בכח שור, ומוריד גבורות גשמים שיורדים בגבורה כמ"ש חז"ל,

והמושך כחו למטה ע"י השר שלו לא יוכל להזיק מפני שאין ארס בשרשו במדת הפחד,

ובאמצע אמת ליעקב המכריע בין הצדדים פניו פני אדם ומדתו רחמים,

ומאחוריו פני נשר שטבעו להגביה עוף, כן מדה זו תגביה עוף לקבל וכנשר תעיר קינה להשפיע על גוזליה [מידת המלכות, דלית לה מגרמה כלום, ומקבלת מהז"א ומשפעת לתחתונים],

והנה ארבעה שרי מלכיות קבלו כחם מפני המרכבה,

בבל קיבל כוחו מפני אריה, שכן בבל ואשור שהיו מלכות משותפת נדמו לאריה, עלה אריה מסבכו,

ודניאל חזה קדמיתא כאריה, וה' התלבש שם בצורה ההיא להציל את בניו כמ"ש אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כמ"ש בפי' שם,

ומדי ופרס היו כתפארת אדם והם הטיבו לישראל ונתנו רשות לבנות בהמ"ק,

ושר יון קיבל מפני שור מהשמאל, ואמרו כתבו לכם על קרן השור וכו', והגם ששרשם ממדת הדין הקשה לא יכלו לשרוף את בהמ"ק כי אין ארס שורף בשרשם למעלה,

ורומי היא החיה הרביעית אשר יאריכו ימים כנשר אשר יחדש נעוריו עשר פעמים שכן ראה דניאל קרנין עשר לה, ודגל רומי היה צורת נשר, וה' שם כנשר יעיר קנו.

וראה יחזקאל שכל א' מהחיות י"ל ארבעה פנים,

כי תמיד נמצאים ד' מלכיות כל אחת ברוח א' מרוחות העולם

רק שמלכות אחת גוברת על כולם והיא הולכת ראשונה וכולם הולכים אחריה,

שתחלה גברה החיה שבימיו וכן כולם, כנ"ל:

 

(יא) וּפְנֵיהֶ֕ם וְכַנְפֵיהֶ֥ם פְּרֻד֖וֹת מִלְמָ֑עְלָה לְאִ֗ישׁ שְׁ֚תַּיִם חֹבְר֣וֹת אִ֔ישׁ וּשְׁתַּ֣יִם מְכַסּ֔וֹת אֵ֖ת גְּוִיֹּתֵיהֶֽנָה:

רד"ק ופניהם – מלת ופניהם נפרדת בטעם לומר שאינה דבקה עם הבאה אחריה ר"ל ופניהם היו כמו שנזכר וכנפיהם היו פרודות מהגוף ופרושות למעלה לעופף:

מלבי"ם ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. הגם שלמטה היתה כל חיה גוף אחד דבוק בלי פירוד,

למעלה במקום הפנים – ובכנפיהם הדבוקים מאחורי כל פנים – היו פרודות לארבעה ראשים,

ולמטה ממקום הכנפים נתחברו והיו גוף אחד.

והמליצה שהגם שבכל חיה גברה מדה מיוחדת שזאת עיקר הפנים שלה,

למשל בצד ימין היה העיקר פני אריה שהלך בראש, בכ"ז ניכרו גם שאר השלשה ראשים כ"א בפ"ע, שהגם שפועל מצד החסד, והגבורה והרחמים שבחסד נמשכים אחריו, בכ"ז ניכר כ"א בכחו בפ"ע,

ופני אריה פועלים החסד בכח החסד ופני שור פועלים חסד בכח הגבורה וכן כולם.

וכן השרים שלמעלה והמלכיות למטה, גם בעת מלך מלך אחד בכפה ניכרו גם יתר הראשים בפ"ע,

למשל עת משלה בבל היו גם מדי ופרס מלכות בפ"ע ויון בפ"ע ורומי בפ"ע רק שבבל הלך בראש בהנהגה,

לאיש שתים חוברות איש – עתה יספר למה היו הד' כנפים, שלכל איש מן החיות היו שתי כנפים לעפיפה, והם היו מחוברים זל"ז בצד שקבועים בגוף (כמ"ש למעלה חוברות אשה אל אחותה כנפיהם),

ושתים שלא היו מחוברות בשרשם זל"ז היו מכסות את גויותיהנה,

שהכנפים שהיו לכסות היו בלתי מחוברות רק כ"א היה שרשו בפ"ע וכסו את הגוף מראש ועד סוף מכל הצדדים.

והכונה שהגם ששתי הכנפים המעופפות מחוברות בשרש אחד, כי תעופנה לתכלית אחד בפקודת יוצרם, בכ"ז השתים שנעשו לכסות ולהעלים את ענינם היו מורים שני ענינים מחולקים,

א) ההעלם וההסתר שיש בענינם ועצמותם ששכל הקשור בחומר לא ישיג שכל מופשט מחומר,

ב) ההעלם שישאל האור השופע עליהם מהעילה הראשונה אשר עליהם, שכ"ז טמיר וגניז:

 

(יב) וְאִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵ֑כוּ אֶ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָׁ֨מָּה הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן:

רש"י אל אשר יהיה שמה הרוחהרצון ללכת:

מלבי"ם ואיש אל עבר פניו ילכו. ומפרש לבל נטעה שילכו כפי בחירתם,

כי רק אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, שהוא הרוח העליון השופע עליהם,

שכמו שרוח החיה באופנים כן רוח היוצר בהחיות, וכפי שירצה הרוח העליון שילכו כן ילכו

לא יסבו בלכתם – אחר שי"ל פנים לכל צד, וכבר אמר למעלה (פסוק ט') שלא יסבו בלכתם,

אך שם דיבר מהכנפים – שהכנפים לא יצטרכו להסב כדרך העוף שיצטרך להסב הכנפים אל הרוח שירצה ללכת, כי י"ל כנפים לכל עבר,

ופה ידבר מהפנים – פה ישמיענו שלא יסבו בלכתם על הארץ, שזה בעת יניעו האופנים כפי סדר המערכת, שיניעו אותם כפי רוח יוצרם בכל צד שיצטרך,

ולא יסבו אחור מהרצון העליון כי פניהם מועדים לכל צד וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם,

ושם למדנו כי גם בעת יעופו בכנפיהם ויגביהו את המערכה למעלה מן הסדר הטבעי

(כמ"ש בפסוק ז' בהבדל בין ההילוך ברגל ובין העפיפה) ג"כ לא יסבו בלכתם,

וכנפיהם נכונים אל מעשה הנס והפלא אשר יצוום אלוה בלא עיכוב.

ובנמשל משרי המלכיות (שלתכלית זה הראהו את המראה), ר"ל, שכ"א מן המלכיות י"ל פנים מיוחדים ללכת ולהתהלך בארץ לכל רוח מרוחות העולם כפי הרצון האלהי.

ולא יסבו בין בלכתם בעת שלום, בין בעופם בעת מלחמה, להרעיש ממלכות ולבטל סדרי הנהגתם

לא יסבו בלכתם.

וגם הם ענינם מכוסה כי לב מלכים ביד ה' ומאותו מצעדיהם כוננו אל התכלית הנעלם אשר ירצה בו הרוח העליון המרגיז ארץ ממקומה ויהפך כסא ממלכות:

(יג) וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בֹּֽעֲרוֹת֙ כְּמַרְאֵ֣ה הַלַּפִּדִ֔ים הִ֕יא מִתְהַלֶּ֖כֶת בֵּ֣ין הַחַיּ֑וֹת וְנֹ֣גַהּ לָאֵ֔שׁ וּמִן־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק:

רש"י היא מתהלכת בין החיות – המראה הזאת מתהלכת בכל החיות:

ונגה לאש – יותר מאש שלנו:  ברק – פלנדור"ש בלע"ז:

רד"ק דמות – פירוש דמות עינים כי דמות גופותם כבר אמר:

היא מתהלכת – היא האש וכן תירגם יונתן אשתא משתלהבא בין בריתא:

מלבי"ם ודמות החיות. כבר פי' חז"ל שר"ל על פעולות החיות שהם מזומנים לעשות עתה,

(כי הנבדלים מכל חומר לא יפול בהם דמות רק לפי פעולותיהם) ראה שהם כגחלי אש בוערות,

כי פעולתם לשרוף בית ה' ובית המלך, וכמראה הלפידים, כי כן יגיחו קרב ומלחמה ולפיד בוז לעשתות שאנן,

ומבאר שלא היה זה מהותם שיהיו הם עצמם מחומת האש רק שהאש היא מתהלכת בין החיות,

כמ"ש (לקמן י') קח אש מבינות לגלגל וכו', והאש מתיחס להם ע"ש פעולתם,

וראה שנוגה לאש, שהנוגה הוא המאיר ואינו שורף,

הראו לו שחסדי ה' לא תמו ושכילה חמתו על העצים והאבנים ולא יטוש את עמו ויושיעם לבסוף,

ומן האש הזה יוצא ברק, לשרוף את המחריבים את עיר קדשו.

וכן פי' חז"ל (במדרש איוב) שמדבר מפעולות המלאכים פעמים שהוא עושה מלאכיו אש פעמים לפידים ופעמים ברקים וכו':

 

(יד) וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק:

רש"י רצוא ושוב כמראה הבזק – פירשו רבותינו רצוא ושוב כלהבת הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרות לחזור וליכנס כך כשמוציאות ראשן מתחת הרקיע הנטויה למעלה מהן כמו שמפורש בענין

נרתעות מפני השכינה שלמעלה מן הרקיע וממהרות להשיב את ראשן:

רד"ק והחיות רצוא ושוב – מקור שרשו רצה והאל"ף במקום ה"א ויהיה רצה ורוץ כענין אחד וכן ותרץ עמו משרש רצה ענין מרוצה ובזק כמו ברק וכן תירגם יונתן ברקא

ובדברי רבותינו ז"ל מאי רצוא ושוב אמר רב יהודה כאור היוצא מפי הכבשן

מאי כמראה הבזק אמר רבי יוסי בר חנינא כאור היוצא מבין החרסים

ורבי יהודה אומר בשם רבי סימון בן פרטא כזה שבוזק גפת בכירה כלומר כמי שמפזר גפת שהיא פסולת הזתים בכירה שהוא מתלהט במהרה ומעלה להב והלהב עולה ויורד וזהו פירושו רצוא ושוב

ולפי שהוא ברק ענינו כי הברק רץ מהרה ושב ומתכנס מהרה עד שכמעט תשיגנו הראות ברוצו ושובו והתכנסו קל מהרה ויונתן תירג' הפסו' כן ובריתא באשתלוחיהון למעבד רעות רבונהון דאשרי שכנתי' במרומא וגו' ובקצת נוסחאות באגפא בגימל:

מלבי"ם והחיות רצוא ושוב. ראה שהם רצים, ר"ל שיעשו פעולתם בזולת זמן ובמרוצה,

וראה שישובו תיכף מן השליחות כמראה הבזק, שהוא אש הכבשן הנראה רגע ונעלם תיכף,

כי באשר ראה שפעולתם עתה להחריב ולשרוף הראו לו כי פעולה זאת לא תתמיד,

ואך כרגע תתראה האש ותשרוף ותשוב תיכף, כי חפץ חסד הוא,

ואמרו חז"ל ברכות (דף ד' ע"ב) מיכאל באחת גבריאל בשתים,

שמיכאל שהוא מלאך החסד יעוף עפיפה אחת ולא ישוב, כי החסד ישאר לעולם,

אבל גבריאל שהוא מלאך הדין ישוב תיכף ולא יתעכב שם ויעוף שתי עפיפות רצוא ושוב:

 

(טו) וָאֵ֖רֶא הַחַיּ֑וֹת וְהִנֵּה֩ אוֹפַ֨ן אֶחָ֥ד בָּאָ֛רֶץ אֵ֥צֶל הַחַיּ֖וֹת לְאַרְבַּ֥עַת פָּנָֽיו:

רש"י אופן אחד בארץ – ברצפת הרקיע:

לארבעת פניו – של כל חיה או האופן יש לו ד' פנים,

רבותינו אמרו זה סנדלפון העומד בארץ וראשו מגיע לבין החיות אבל לפי הענין אנו למדין שהאופנים ד' הם:

רד"ק וארא החיות, והנה אופן אחד בארץ – פירושו למטה במקום שפל כמו רקמתי בתחתיות ארץ וכת"י:

מלבי"ם וארא החיות והנה אופן אחד בארץ. אחר שראה את החיות מנהיגי המרכבה וספר כל עניניהם,

ראה ויספר ענין אופני המרכבה, שהם הגלגלים של המרכבה שהחיות מושכים אותם,

וראה שלכל חיה מיוחד אופן אחד לארבעת פני החיה, ר"ל שהגם שכל חיה היא בעלת ד' פנים האופן הוא רק אחד לכל חיה,

והיה לארבע החיות ארבע אופנים, והכוונה שראה ציור הגלגלים שהחיות מניעים אותם בציור מספר הארבעה.

וזה, אם בהשקף על הגלגל הכולל שחלקו אותו הקדמונים לארבעה רבעים כוללים כל חלקיו,

וכן את גלגל המזלות חלקו לד' חלקים שלש מזלות לכל חלק, ולפיהם תתחלק השנה לד' תקופות, והירח לד' תמורות בחדש, והיום לד' שנוים, ובעולם ד' רוחות,

ואם בהשקף הפרטי שהראו לו בארבעה חיות ד' שרי המלכיות אשר יעמודו,

וכל אחד מניע כוכב אחד המושל ומשפיע באומה ההיא, כי לכל אומה כוכב מיוחד, ויש אופן אחד לכל חיה, והגם שהתוכנים האחרונים קיימו וקבלו כי אין גלגל במציאות

בכ"ז יצוייר האויר האית"ר שבו סובבים כוכבי הלכת את מעגלם כגלגל קבוע אשר במסלתו ילכון ולא ימושו לעולם:

 

(טז) מַרְאֵ֨ה הָאוֹפַנִּ֤ים וּמַעֲשֵׂיהֶם֙ כְּעֵ֣ין תַּרְשִׁ֔ישׁ וּדְמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּמַרְאֵיהֶם֙ וּמַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יִהְיֶ֥ה הָאוֹפַ֖ן בְּת֥וֹךְ הָאוֹפָֽן:

רש"י כעין תרשיש – כמו אבן טובה ששמה תרשיש קרישטא"ל בלע"ז:

כאשר יהיה האופן – קבוע בתוך האופן שתי וערב לפי שהן הולכות לכל עבר פניהם לד' רוחות צריך שיהא האופן מגלגל לד' רוחות:

רד"ק מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש – תרשיש היא אבן טובה הנזכרת באבני החושן תרשיש שהם וישפה וכן אמר במראה השלישית כעין אבן תרשיש ועינ' כעין תכלת

ופרושו ומעשיהם בדמיון אבן תרשיש כי הוא אמר שתי מלות מראיהם ומעשיהם

ואמר לדמיון מראה כעין תרשיש ולדמיון מעשה כתרשיש שהם מקבלים מעשה ופעולה כמוהו:

מלבי"ם מראה האופנים. באופנים לא הזכיר לשון דמות כמו שהזכיר בחיות ובמה שלמעלה מהם,

כי החיות אינם גשם ולא יראם במראה עיניו רק שכן נדמה לו בחזיונו,

אבל האופנים הם גשמיים מושגים במראה העין לא בדמות כח המדמה לבדו, אמר שמראה שהגלילים וכן מעשיהם הם כעין תרשיש שהיא אבן טובה שמראיה כמראה תכלת,

כי האויר הדק שבו סובבים הכוכבים יתראה לעין כמראה תכלת,

ואמר בשיר ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש, שהגלילים שהם הגלגלים ממולאים באויר האית"ר הנדמה כתרשיש,

(ואמר וגויתו כתרשיש שהמלאך כשיתגלה להתראות לעין הנביא יתראה בלבוש מאויר הדק הנקרא תרשיש ע"ש מראהו, ואמרו תכלת דומה לים ר"ל לים תרשיש, וים דומה לרקיע וכו'),

ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן, שאופן הנקבע תוך אופן יתגלגל לכל צד כן ההנעה הגלגליית תהיה לכל צד, כי בתנועה היומית ינועו כל הגלגלים ממזרח למערב,

ובתנועה העצמיית הקבוע לכל כוכב ינוע כ"א בזמנו המיועד, ממערב למזרח, ותנועה הזאת לא יהיה על קו המשוה רק נוטים במעגלותם לצפון ולדרום כל כוכב בנטיה מיוחדת לו והולכים ששה חדשים מצפון לדרום וששה חדשים מדרום לצפון,

השמש הולך מגדי לסרטן ומסרטן לגדי בחזרה, ודרך הנלוזה הזאת הוא קרוב למ"ז מעלות, והירח ראש התלי שלו וזנבו רחוק מקו הקדרות יותר מחמש מעלות,

וכן כל כוכב י"ל ראש תלי וזנב תלי מיוחד, נמצא שכולם הולכים לכל צד כאילו אופן קבוע תוך אופן:

 

(יז) עַל־אַרְבַּ֥עַת רִבְעֵיהֶ֖ן בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֑כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן:

רש"י על ארבעת רבעיהן וגו' – בשביל מעשה האופנים הוצרך לשנותן לומר שאין האופנים מעכבין עליהם שאף הם עשויין לכך:

מלבי"ם על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו. שבכל יום מהלכים ממזרח למערב ופועלים על ארבעה רבעי היום, שבכל שש שעות מתעורר רוח מצד אחר,

כמ"ש חז"ל ארבעה רוחות מנשבות בכל יום. וכמ"ש רש"י ז"ל בברכות (דף ג' ע"ב), ובכל חצי שנה ילכו במעגליהם מדרום לצפון ומצפון לדרום ומקיפים בכל שנה את מעגל השנתיי ממערב למזרח,

ופועלים השנוים בד' תקופות, והקור והחום בארבע רוחות העולם,

וכן כל כוכב פועל לפי פעולתו על ארבעת רבעיו, לא יסבו בלכתן, כי תנועתם מקפת לכל צד וצד:

 

(יח) וְגַ֨בֵּיהֶ֔ן וְגֹ֥בַהּ לָהֶ֖ם וְיִרְאָ֣ה לָהֶ֑ם וְגַבֹּתָ֗ם מְלֵאֹ֥ת עֵינַ֛יִם סָבִ֖יב לְאַרְבַּעְתָּֽן:

רש"י וגביהן – וגב יש להם:

וגובה להם ויראה להם – מאוימים הם לרואה אותם ויש פותרין ויראה להם – במורא עומדי':

מלאות עינים סביב – לראות לכל רוח שהרי לא יסבו בלכתם:

רד"ק וגביהן – מלת וגביהן נפרדת בטעם ופירושה כמו שפי' במלת ופניהם שאינה דבקה עם הבאה אחריה

אמר וגביהן – כמו שהיו בגב כל אופן אלא שגובה היה להם עד שמרוב גבהם היתה יראה להם

כי הדבר שיהיה מופלג בכמותו יקרא כפלא ונורא וכן מעם נורא אל ארץ נוראה או באיכותו כמו הקרח הנורא וגבותם – כמו וגביהן אלא שזה מקובץ בלשון זכרים וזה בלשון נקבות ומפני כפלו שנה המלה:

מלבי"ם וגביהן. יש להם לאופנים גב, שהם הכוכבים הקיימים שעומדים עליהם והם רבים לאין חקר ומרחקם אין להם שיעור, והם עומדים ע"ג הגלגלים והאופנים של כוכבי לכת, וגובה להם,

הכוכבים ואופניהם גבוהים גבוהים לאין שיעור, וכ"ש גובה הכוכבים הקיימים והמתנוצצים בנתיב החלבי שכלם עומדים ברום עולם בגובה אין תכלית,

ויראה להם – מצייר בזה, אם הכח המושך שבו ימשכו הכוכבים הקטנים אל הגדולים,

וזה סבת הסיבוב העגולי לפי שטת התכונה החדשה, ומצייר כאלו כלא אחד ירא מחברו,

שהקטן ירא מלהתרחק מן הגדול ונמשך אחריו.

או כפי דעת חז"ל שיראים מדבר ה' אשר הניח חק ולא יעבר שימשכו אל נקודה האמצעית אשר שם יוצרם להם למרכז תנועתם סביבה.

וגבותם מלאת עינים – באר את הגב שהוא מלא ככבים קיימים אין מספר ושמשיות רבות המאירות כעינים במרחק אין סוף מכל צד וצד,

וגם אחר שכל כוכב ישפיע אל אשר למטה ועל ידו ישגיח ה' בעיניו המשוטטות בכל,

הם עיני ה' הפקוחות על כלל המציאות בהנהגתו המתמדת:

 

(יט) וּבְלֶ֙כֶת֙ הַֽחַיּ֔וֹת יֵלְכ֥וּ הָאוֹפַנִּ֖ים אֶצְלָ֑ם וּבְהִנָּשֵׂ֤א הַֽחַיּוֹת֙ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ יִנָּשְׂא֖וּ הָאוֹפַנִּֽים:

מלבי"ם ובלכת החיות. אחר שבאר איכות האופנים, מספר קישור האופן עם החיה,

איך החיות יניעו האופנים. ויש בזה שלשה מינים, שני מהלכים טבעיים, והם:

א) ההילוך הטבעי שיקיפו בכל יום ממזרח למערב,

והיא התנועה היותר מהירה שבו ילכו לפנים בכל יום ויום סביב מעגלם היומי,

ב) ההילוך הטבעי שיקיפו כ"א בזמן מיוחד את מעגלו העצמי ממערב למזרח, שיש משלים הקיפו בחדש ויש בשנה ויש לשלשים שנה, ובהילוך זה יש השבתות, שיתראה כאלו עומד ושובת באמצע מהלכו, כמ"ש פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה,

ג) מה שיצויר בשני מיני המהלכים אלה הילוך השגחיי, אשר ישנה ה' סדר המערכה הטבעיי,

בין ההילוך היומי ההכרחי, ובין ההילוך הזמני העצמי, ויוליכם כפי הרצון האלהי

(כמו שמש בגבעון דום, נטל הקדוש ברוך הוא שני ככבים מכימה) או השבתת כח הכוכב והמחויב ממנו וכדומה, וכל אלה יהיה ע"י החיות שהם המניעים את המערכת בכל אחד משלשה אופנים הנז',

ותחלה מדבר מן המהלך היומי שבו לא יצוייר עמידה והשבתה, ויש בו שני אופנים הנ"ל,

או שילכו לפי הסדר הטבעי, או לפי הרצון ההשגחיי, וכ"ז באמצעות החיות,

ועז"א ובלכת החיות, שהוא המהלך הטבעי היומי, שהוא ע"י החיות שע"י לכתם ילכו האופנים אצלם, ובהנשא החיות מעל הארץ – שזה מצייר עת יתנשאו מן סדר המערכה הטבעי אל הנהגה השגחיית,

(שכבר התבאר בפסוק ז' שההילוך לפי הסדר הטבעי נקרא הליכה, וההילוך ההשגחיי נקרא עפיפה והתנשאות)

אז ינשאו האופנים, ויעלו מן הסדר הטבעי אל הנהגה השגחיית:

 

(כ) עַ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָּׁ֨ם הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ שָׁ֥מָּה הָר֖וּחַ לָלֶ֑כֶת וְהָאוֹפַנִּ֗ים יִנָּשְׂאוּ֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים:

רש"י הרוח – הרצון של הקדוש ברוך הוא:

שמה הרוח ללכת – אצ"ל להם לצד זה לכו שרוחו של הקדוש ברוך הוא בחיות ורוח החיה באופנים:

מלבי"ם על אשר. בא לפרש הדברים, שמ"ש שבלכת החיות ילכו האופנים,

ר"ל שעל אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו, שאז ילכו אל הרוח הקבוע בטבע, כי שמה הרוח ללכת,

כי שם כבר קבוע הרוח אשר הטביע בם יוצר בראשית מראש מקדם חק ולא יעבור,

ונגד מ"ש ובהנשא החיות ינשאו האופנים, מפרש שהוא מפני כי רוח החיה באופנים,

שרוח החיה היה בהם כנשמה לגוף, שלפעמים תרומם את הגוף מן חקיו הטבעיים אל הנהגה בחיריית

כפי כח הממשלה אשר עלה עליו להניע את הגוף כפי רצונה הבוחר והמשכיל:

 

(כא) בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֔כוּ וּבְעָמְדָ֖ם יַֽעֲמֹ֑דוּ וּֽבְהִנָּשְׂאָ֞ם מֵעַ֣ל הָאָ֗רֶץ יִנָּשְׂא֤וּ הָאֽוֹפַנִּים֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים:

מלבי"ם בלכתם. עתה ידבר מן התנועה השנית העצמיית שיסובבו הכוכבים ממערב למזרח על פני צפון ודרום, שבסבוב הזה יש לפעמים גם עמידה והשבתה כנ"ל, וא"כ יצוייר בזה שלשה אופנים,

א) בעת שילכו לפי סדר הטבעיי, ועז"א בלכתם ילכו,

ב) בעת ההשבתה והאיחור במהלכם, שזה נקרא עמידה, ועז"א ובעמדם יעמדו,

ג) בעת שיתנשאו מן הסדר הטבעי לפי רצון ההשגחה, שזה יצויר בהתנשאות,

ועז"א ובהנשאם מעל הארץ, שאז ג"כ ינשאו האופנים לעומתם,

כי גם במהלך זה הגם שהוא ההילוך העצמי לא ההכרחי, רוח החיה באופנים,

הם מונהגים מן החיות כאשר יונהג הגוף מן הנפש:

 

(כב) וּדְמ֞וּת עַל־רָאשֵׁ֤י הַחַיָּה֙ רָקִ֔יעַ כְּעֵ֖ין הַקֶּ֣רַח הַנּוֹרָ֑א נָט֥וּי עַל־רָאשֵׁיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה:

רד"ק ודמות, הנורא – פירוש נורא בלבנותו ובזהרו:

מלבי"ם ודמות על ראשי החיה רקיע. עד עתה ראה בעולם המלאכים ובעולם האופנים ואת השפע והקשר שיש להמלאכים מניעי האופנים עם האופנים,

עתה צפה במחזה איך יקבלו החיות את השפע מעולם שלמעלה מהם שהוא עולם הכסא, העומד על עולם החיות,

ומצייר על ראשי החיות רקיע, שהרקיע היא המחיצה הנבדלת בין העליון והתחתון,

כמו שבארץ שלנו יש רקיע עליה, שהוא מקום עליית האדים שעד שם שייך אל הארץ,

ומן הרקיע ולמעלה יתחיל גבול השמים ואין כל חי יכול להתקיים שם, כמ"ש ויקרא אלהים לרקיע שמים,

כן בכל עולם ועולם יש מסך מבדיל בין העליון והתחתון, שהוא הרקיע של אותו העולם

ועומד באמצע(י) בין שני העולמות, ודרך שם ירדו גשמי נדבות ושפע רצון ממעל,

ולמעלה מן הרקיע הזה מתחיל השמים של עולם שתחתיו,

וראה דמות הרקיע שעל ראשי החיות, ומצייר אותו כעין הקרח הנורא,

שכמו שברקיע התחתון אשר על הארץ יתקבצו האדים הלחים האויריים, (בין העולים מלמטה כפי הנחת הטבעיים, בין היורדים מלמעלה ממים העליונים כפי הנחת חז"ל),

ושם יתעבו ויתגשמו להתהוות אד וענן, ולפעמים יקפאו ויתקשו ויהיו לקרח,

כן יצייר שהשפע האלהית היורדת מעולם הכסא ששם הוא רוחני מאד, תתעבה ותקפיא ברקיע ומחיצה הזאת, ותהיה כקרח שהמים הנוזלים ישובו להיות דבר מוצק מקשיי, ודבר מגושם בערך הקודם,

כן תתעבה השפע ותקרח לפי ערך העולם ההוא, עד שיוכלו החיות לקבלו,

אולם הוא קרח נורא מאד, מרומם מן הקרח הגשמי הידוע לנו, כי היראה והפחד שיגיע להם מן טל אורות השופע מלמעלה תצויר כקרח, כי המורא תקפיא הדמים וחום הטבעי ותשליך קרחה כפתים,

וכ"ז משל ומליצה להסביר אל האוזן התקפאות השפע ברדתה לערך דקותה בהיותה במקומה,

שלכן אמר ודמות וכו' רקיע, שאינו רקיע בפועל רק כן נתפס בדמיונו,

והרקיע הזה נטוי על ראשיהם מלמעלה, שראשי החיות יקבלו השפע דרך הרקיע ההוא וישפיעו אותה אל אשר למטה מהם:

 

(כג) וְתַ֙חַת֙ הָרָקִ֔יעַ כַּנְפֵיהֶ֣ם יְשָׁר֔וֹת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחוֹתָ֑הּ לְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה וּלְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה אֵ֖ת גְּוִיֹּתֵיהֶֽם:

מלבי"ם ותחת הרקיע כנפיהם ישרות. עתה באר איך יקבלו השפע דרך הרקיע, מן העולם שלמעלה,

שיקבלו השפע ע"י הכנפים, שהכנפים ירמזו על הגבהת עוף לעולם שלמעלה,

וע"כ כנפיהם אינם שוכבים על הצד ככנפי עופות רק עומדות ישרות למעלה אל תחת הרקיע לקבל השפע משם דרך כנפיהם אשר היו עשויים לעופף בם,

והנה הזוגות שהיו בהכנפים, היה כנף אחד מורה על קבלת השפע מלמעלה, ואחד מורה על השפעתו למטה. שהכנפים היו הצינורות להגרת השפע, באר שהיו הכנפים אשה אל אחותה, מעורים זה בזה,

המשפיע והמקבל פונים איש אל אחיו,

כמו שהיו בשני הכרובים כשהיו ישראל עושים רצונו ש"מ פניהם איש אל אחיו כמ"ש חז"ל,

לאיש שתים מכסות להנה – וכן מטעם זה היה לכל איש מהנה לכל איש מהחיות שתים מכסות גויותיהם, הכנפים שנעשו לכיסוי היו שתים, שהכיסוי שהורה על ההעלם היה ג"כ זוגיי

מפני שהיה בענינם שני עניני השגה, איך יקבל השפע מעולם הכסא, ואיך יורידוהו למטה,

שהיה בזה שני העולמות, לכסות השפע ברדתה מלמעלה, ומן החיות למטה, כסו כל זה בשני הכנפים.

ולכן היה צריך שתי כנפים, שכל אחד העלים ענין אחר:

 

(כד) וָאֶשְׁמַ֣ע אֶת־ק֣וֹל כַּנְפֵיהֶ֡ם כְּקוֹל֩ מַ֨יִם רַבִּ֤ים כְּקוֹל־שַׁדַּי֙ בְּלֶכְתָּ֔ם ק֥וֹל הֲמֻלָּ֖ה כְּק֣וֹל מַחֲנֶ֑ה בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן:

רד"ק ואשמע, כקול שדי – פירוש חזק ותקיף וכן משדי יבא והיה שדי בצריך

או פי' על האל יתברך שנקרא שדי וכן אמר במראה השלישית כקול אל שדי בדברו ורוצה לומר בדברו כשדבר בהר סיני שנאמר בו קול גדול ושם אמר נשמע עד החצר החיצונה שהוא גבלו הבית

וכן בהר סיני אף על פי שהיה הקול גדול לא נשמע חוץ למחנה ישראל וכן כל קול כן נבואה אינו נשמע אלא למי שמיוחד אליו הקול:

קול המולה – פי' כמו מלה אלא שזה מורה על מלה חזקה נשמע' ממדברים רבים כקול מחנה:

מלבי"ם ואשמע את קול כנפיהם. עתה יספר איך שמע קול הציווי שלהם שהם מצווים על האופנים,

כי לא יניעו את האופנים בפגישת גשם בגשם, או ע"י כח מושך או כח דוחה כפי חקירת התוכנים,

רק בקול ופקידה שכליית רוחנית, והשיג בזה ג' ענינים,

א) בעת שיעופו בכנפיהם, שכבר בארתי (בפסוק ז') שהעופפות בכנפיהם מציין העת שלא ינהיגו ע"פ סדרי הטבע והמערכת רק בהנהגה פלאיית לפי רצון אלוה,

וז"ש ששמע קול הכנפים המגביהים עוף למעלה מסדר המערכת, והקול והציוי הזה דומה כקול שדי,

כי אז תצא הציוי מאת ה' המשדד המערכת ע"י השגחתו המיוחדת (שע"ז נקרא בשם שדי),

וכקול שנתן על מים רבים, בעת הבריאה שהיתה רוח אלהים מרחפת על פני המים שהיא הבריאה,

שאז לא היה עדיין סדרי המערכה,

ב) בלכתם – בעת שילכו החיות ולא יעופו בכנפיהם, שזה בעת שינהיגו ע"פ סדר המערכת,

ופירושו: (ואשמע את הקול) בלכתם. (ולכן כתוב מלת בלכתם בזקף קטן),

אז שמעתי קול המולה כקול מחנה, היה קול ההמולה והדבור כקול מחנה.

ששֵם מחנה לא יבוא רק בעת שהעם ערוכים בסדר המערכה לצבוא צבא איש על דגלו,

ר"ל שאז יפעלו סדרי המערכת הערוכים כמחנה מסודרת, וההמולה והדבור הוא לפי קול המחנה,

דהיינו לפי סדרי המערכת, (הקול הוא קול פשוט והמולה הוא מלל ודבורים הרבה,

כי בצד הא' לא ישמעו רק קול אחד קול ה' ההשגחיי,

ובצד השני ישמעו קול ממללים רבים שהם חקי הטבע וסדריה),

ג) בעמדם – שכבר בארתי (פסוק י"ט וכ"א) שבהילוך שילכו הכוכבים ממערב למזרח ימצאו השְבתות ועכובים בדרכם, שנראה כאילו עומדים באמצע דרכם ונחים מתנועתם,

והנה החוקרים יחסו זה לכח המושך אשר לכוכבים אחרים אשר יפגשו בדרכם, וישביתו מרוצתם, המסובבת מכח המושך של השמש,

והנביא יאמר שגם זה בא ע"י החיות ורצון ה', שבעת ירפו הכנפים הישרות של החיות, המקבלות הכח מעולם הכסא אשר עליהם ורפה ידם בעת ההיא להניע את האופן,

כי לא יניע את האופן רק ע"י הכח שמקבלים ממעלה מן הרקיע אשר על ראשם באמצעות הכנפים שהם פרושים ביושר אל הרקיע לקבל משם כח וגבורה,

וז"ש שבעמדם הסבה לזה היא, מפני שאז תרפינה כנפיהם ולא קבלו כח מלמעלה,

וע"כ עמדו האופנים עמהם, כי בעמדם יעמודו (כנ"ל פסוק כ"א):

 

(כה) וַיְהִי־ק֕וֹל מֵעַ֕ל לָרָקִ֖יעַ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֑ם בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן:

רש"י ויהי קול מעל לרקיע – וּבִזְמַן דַהֲוֵי רַעֲוָא קֳדָמוֹהִי לְאַשְׁמָעָא דִי דִבּוּרָא לְעַבְדוֹהִי נְבִיֵי יִשְׂרָאֵל הֲוֵי קָלָא וּמִשְׁתְּמַע מֵעִלַוֵי רְקִיעָא מִבֵּין כְּרוּבַיָא מִתְּחוֹת רְקִיעָא דִי עַל רֵישֵׁיהוֹן בִּמְקָמְהֵן מְשַׁתְקָן גַפֵּיהֵן מִן קֳדָם דִבּוּרָא:

תרפינה כנפיהן – מאימת הדבור:

מלבי"ם ויהי קול. עתה סיפר כי יש עוד ענין רביעי, בעת שינהיג ה' את עולמו בעצמו שלא באמצעות החיות,

רק ה' בשמים הכין כסאו, והוא יתן קול דברו על השמים והאופנים,

שאז אין כח להחיות לעשות מאומה, כי אז יפעול ע"י השרפים אשר בעולם הכסא כמו שראה ישעיה,

או שלא ע"י אמצעי כלל כמו שהיה בעת יציאת מצרים ובדור המדבר,

וז"ש ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם ובעת שיצא הקול (לא מן החיות) רק מלמעלה מהם מהכסא

או מהאצילות העליון, אז בעמדם תרפינה כנפיהם, אז עמדו מלפעול וכנפיהם לא יקבלו השפע מלמעלה:

 

(כו) וּמִמַּ֗עַל לָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֔ם כְּמַרְאֵ֥ה אֶֽבֶן־סַפִּ֖יר דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א וְעַל֙ דְּמ֣וּת הַכִּסֵּ֔א דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם עָלָ֖יו מִלְמָֽעְלָה:

מלבי"ם וממעל לרקיע אשר על ראשם. אחר שהשיג את הרקיע שהוא הפרוכת והמסך המבדיל בין עולם הכסא ובין עולם החיות,

וצפה בעולם הכסא אשר ממעל לרקיע, וראה כמראה אבן ספיר דמות כסא ר"ל דמות כסא כמראה אבן ספיר, לא כסא ממש רק דמיון של כסא, שכן נדמה בחזיונו,

שראה דמות כסא המיוחד אל המלך לשבת עליו לשפוט מישרים ולהנהיג הנהגת מלכותו,

כי משם תצא הנהגת מלכו של עולם ומשפטיו, והכסא נעשה מאבן ספיר, שהוא זך המראה עד שהוא כדמות אספקלריא ומראות הצובאות שיתראו בו התמונות הנצבות נוכחו.

כן עניני האלהות אשר בעולם הספירות אשר ממעל יתפלשו באור חוזר במראה המלוטשת וספיריית של הכסא,

וכשהסתכל במראה ראה שעל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, כמו מי שמסתכל במראה ורואה בו את השמש, שאינו מסתכל בגוף השמש עצמו רק בשמש המתראה במראה,

כן הביט במראה האבן ספיר וראה בו שמלמעלה מהכסא גבוה מעל גבוה יתראה דמות כמראה אדם, שהוא אצילות הספירות אשר בם התלבש הוד והדר ועטה אור כשלמה,

שהם שורש להנהגה שיסד להתנהג עם עולמו שהנביאים בגודל כחם דמו הצורה ליוצרה כמ"ש חז"ל במדרש,

ודמהו לצורת אדם, כמו שביארנו ענין זה באורך במק"א

(וקצת ממנו רמזתי בקונטרס החרש והמסגר הנדפס בסוף ספר שירי הנפש), איך ערך ה' וסדר קשרי הנהגת המציאות והאדם הגדול מיוחס ונערך אל האדם הקטן אשר נפשו אצולה מראש פינה למעלה מעולם הכסא, ושורש נשמתו למעלה עם המלך במלאכתו ישבו וכמ"ש חז"ל,

ועליו אמר נעשה אדם בצלמנו, וכ"ז דייק ואמר דמות כמראה אדם, שהוא רק דמיון,

כי נסבור את האוזן לדמות הנהגתו המחשביית בחכמה בינה דעת ובהוצאת המדות כחסד דין ורחמים,

הכל כתפארת אדם,

וכ"ז לא ראה למעלה בעולם האצילות בעצמו רק ראה במראה, שעז"א כמראה אדם,

עד שכח המדמה אשר דרך בו תעבור השפע הנבואיית, צייר ורשם במראה ציור האדם המקושר בנפש הנביא בכל כחותיו ומדותיו ואיך תנהיג נפשו את מרכבתה הקטנה,

וצייר שכן הוא הנהגת ה' את מרכבתו הגדולה, שהעולם הגדול עם העולם הקטן נערכים זל"ז,

וה' מזה הצד שהוא נפש העולמות ומנהיגן,

שמזה הצד ראהו יחזקאל רוכב בערבות במרכבה, יש להנהגה זו ערך עם נפש האדם והנהגתה בגויה,

ומצד שהוא נפש האדם הגדול שהוא העולם הנערך בכל פרקיו וסדוריו ומערכותיו כתפארת האדם

ראה במראה דמיון ומשל של אדם כפי מה שתנהיג הנפש בכחותיה את גוייתה ומרכבתה ועולמה הקטן:

 

(כז) וָאֵ֣רֶא׀ כְּעֵ֣ין חַשְׁמַ֗ל כְּמַרְאֵה־אֵ֤שׁ בֵּֽית־לָהּ֙ סָבִ֔יב מִמַּרְאֵ֥ה מָתְנָ֖יו וּלְמָ֑עְלָה וּמִמַּרְאֵ֤ה מָתְנָיו֙ וּלְמַ֔טָּה רָאִ֙יתִי֙ כְּמַרְאֵה־אֵ֔שׁ וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִֽיב:

רש"י וארא כעין חשמל – לא נתן רשות להתבונן במקרא זה:

בית לה – מלפנים לה כמראה אש:

מלבי"ם וארא כעין חשמל. חלילה לשמוע אל דעת מהרי"א שהחשמל מורה על הסבה הראשונה,

שמלבד שהוא נגד דעת המקובלים שהחשמל הוא בעולם היצירה, ונגד דעת חז"ל שהם חיות אש ממללות,

או עתים חשות ועתים ממללות, הוא נגד הכתוב שאמר ומתוכה כעין החשמל.

רק החשמל הם החיות שהם מחנה שכינה ששם קול דממה דקה, חשמל כנ"ל,

והם המקבלים השפע מלמעלה ומשפיעים אותה להחיות אשר הם מניעי האופנים.

והנה במראה זו ראה החשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה מבואר שממראה מתניו ולמעלה לא ראה את החשמל עצמו רק את הבית אשר לה סביב שהוא נראה לו כמראה אש,

משא"כ מ"ש ממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונוגה לו סביב משמע ששם ראה גוף החשמל,

כי לא הזכיר מבית סביב, וכן משמע שהשיג תחלה ממראה מתניו ולמעלה ואח"כ השיג למטה,

שזה הפך הסדר, שסדר ההשגה היא מן הנגלה אל הנעלם ממנו, ומן הקל אל החמור,

והמעלה בודאי נעלם ופנימי נגד המטה.

אך במראה אשר ראה בשנה הששית (לקמן סימן ח') אמר בהיפך ואראה והנה דמות כמראה אש.

ממראה מתניו ולמטה אש, וממתניו ולמעלה כמראה זהר כעין החשמלה, שם השיג כסדר ממטה מלמעלה, ממראה מתניו ולמעלה לא ראה בית סביב, ולא ראה שם אש, רק זהר כעין החשמלה.

ומבואר כי במראה זו לא השיג כל פנימיות החשמל רק ממראה מתניו ולמטה אבל ממראה מתניו ולמעלה לא השיג רק את הבית אשר לו סביב שהוא מתלבש בו לא את עצמותו,

וע"כ סידר את המחזה מלמעלה למטה, כי את הלבוש קל יותר להשיג מלהשיג את הפנימית,

אבל במראה השנית השיג כל פנימיות החשמל גם למעלה, וע"כ השיג מלמטה למעלה שמלמטה קל יותר להשיג.

ולכן אמר שם שממראה מתניו ולמעלה ראה כמראה זהר לא אש,

כי ממתניו ולמעלה מציין השפע שמקבל מעולם הכסא שלמעלה ושם קבל כמראה זוהר לא אש שורף,

כי אין שריפה למעלה,

רק ממראה מתניו ולמטה שרומז על השפע שיורד לתחתונים ראה כמראה אש שורף, כי היה ענין ההשגה במדת הדין וראה השריפה שתצא מן החיות אל האופנים לשרוף בית ה',

אבל פה שלא השיג פנימית השפע היורד מלמעלה רק הלבוש והבית שמתלבש בו,

השיג שהבית אשר סביבו הוא ג"כ כמראה אש ומוכן לשרוף,

וכן ממראה מתניו ולמטה, רק השיג שנוגה לו סביב, כי תכלית הדין היה להאיר ולרחם כנ"ל.

(וידוע שבעולם היצירה שם עץ הדעת טו"ר, וע"כ השיג ממתניו ולמטה אש רק שנוגה לו סביב שהרע לתכלית טוב, וממראה מתניו ולמעלה זהר והכל טוב, כי רק רגליה יורדות מות,

ובאשר טעו בזה המינים ואמרו מפלגא ולמטה דהורמין, הזהירו חז"ל על הדרישה בחשמל,

ומעשה בתינוק שהיה מבין בחשמל וכו' ומסיק שאני ינוקא דלאו ארח ארעא,

ומשם קצץ אחר בנטיעות וטעה במט"ט שמט"ט הוא בעולם היצירה,

ושני הט"ט הם הטוב שבעץ הדעת ורמון הוא הקליפה והרע,

ור"מ שלמד תורה מאחר רמון מצא תוכו אכל שהם הט"ט טוב, וקליפתו זרק, כי בתורתו מצא כתנות אור, שהוא הפשיט עור הנחש, ותקן את רבו שהוציא מקברו, והמבין יבין):

 

 (כח) כְּמַרְאֵ֣ה הַקֶּ֡שֶׁת אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶ֨ה בֶעָנָ֜ן בְּי֣וֹם הַגֶּ֗שֶׁם כֵּ֣ן מַרְאֵ֤ה הַנֹּ֙גַהּ֙ סָבִ֔יב ה֕וּא מַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כְּבוֹד־ ה֑' וָֽאֶרְאֶה֙ וָאֶפֹּ֣ל עַל־פָּנַ֔י וָאֶשְׁמַ֖ע ק֥וֹל מְדַבֵּֽר: ס

רד"ק כמראה הקשת, ואפול על פני – ואראה כל המראה הנזכרת מראשה ועד סופה:

ואפול על פני – שהשתומם לבי על המראה.

ואשמע קול מדבר – ובעודי נופל על פני שמעתי קול שמדבר אלי זה היה מלאך שדבר עמו

ואמרו רבותינו ז"ל כי ישראל ביום מתן תורה ראו המרכבה כמו שראה אותה יחזקאל עד שאמרו כי קטנה שבנשיהם גדולה היא כיחזקאל בן בוזי

ואמרו כי פני שור ראו כנגד מחניהם לפיכך עשו צורת עגל

ועוד אמרו כי אלה הפנים היו בארבעה דגלים בדגל יהודה פני אריה דכתיב גור אריה יהודה ובדגל ראובן פני אדם לפי שנאמר בו וימצא דודאים בשדה ולהם צורת אדם ובדגל אפרים פני שור

שנאמר עליו בכור שורו הדר לו ובדגל דן פני נשר שנאמר יהי דן נחש עלי דרך ונאמר אפעה ושרף מעופף:

מלבי"ם כמראה הקשת. באר בסוף דבריו כי הנוגה אשר השיג שהוא האור החוזר מן האור העליון או הנעלם המתפלש על המרכבה, נדמה בעניניו, כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם,

כמו שהאור שהוא אחד בעצמותו יתראה מחולק בהתפלשו על הענן בשבעה גוונים,

כן האור המיוחד בשרשו יתראה מחולק בהבקעו על הנהגת התחתונים בשבעה גוונים הידועים אשר יתנוצץ באור הספירות בשבעה אורות מאירות

וכמו שאור הקשת אין לו מציאות בהענן עצמו רק יתרשם עליו ע"י שיתפלש אור השמש ונאחז בעבים וחוזר לאחוריו ויתדמה כמראה הקשת,

כן בהתפלש אור עליון על החיות שהם בעב הענן לערכו יתגלה האור להתראה כמו שראהו במחזה באור חוזר,

וכמו שלא יתהוה מחזה הקשת אם יעבור האור בלא עיכוב, רק בפגשם בעב הענן,

כן בפגוש האור האלהי, שהוא אור שכלי לא יתיחס לו גוון וכל תמונה,

ותפלש על נפש הנביא, הנתונה בעב וענן שהוא כח המדמה,

שממנו יחזור באור חוזר להתרשם על כח השכלי,

יתרשם האור ע"י כח הדמיוני במחזות אלא שראה דמותם במראה, כקשת המתרשם בענן ביום הגשם שהוא נוגה החוזר מן האור העצמי,

שזה גדר שם נוגה שאינו אור עצמי רק אור חוזר, וז"ש כן מראה הנוגה סביב, הוא מראה דמות כבוד ה', שאינו המראה כמו שהוא בעצם רק מראה הדמות,

שכן ידמהו המדמה בעת החזיון, בעת יתרשם האור עליו וישוב אל הכוח השכלי,

ולכן ואראה ואפול על פני נתבטלו חושיו וכוחתיו ונשאר כח הדמיוני מתבודד לחזות ולהשפיע על כח השכלי,

שמצד זה ראו הנביאים מחזות ודמיונות כמ"ש המורה בכ"מ,

ואז ואשמע קול מדבר, הגיעו דבור הנבואיי:

לפסוק ד' אש מתלקחת כו'

ספר צדקת הצדיק – אות רכח

רכח) עיקר צורת האדם הוא נפש רוח נשמה שבו והגוף אינו אלא לבוש האדם כמו שמובא בזוהר (יתרו ע"ו.). וכמו שיש חמש מדריגות נפש רוח נשמה חיה יחידה כנזכר לעיל (אות רכ"ז) שזהו דמות אדם השלם שנאמר בו (בראשית א' כ"ו) בצלמינו כדמותינו שגם למעלה הם חמישה כוחות ופרצופים עליונים כנודע. כך זה לעומת זה חלק אדם רע גם כן בחמישה כוחות והם שלוש קליפות הטמאות הנזכר ביחזקאל.

נפש הטמאה היינו כשעושה עבירות במחשבתו דיבורו ומעשיו זה נקרא רוח סערה שבא מן הצפון הוא הצפוני שבחלל השמאלי וסעיר כולא עילא ותתא כמו שמובא בזוהר (ויקהל ר"ג.). כי עצם האדם מישראל הוא מסיטרא דטוב רק שזה סוער בו ומערבבו עד שנמשך אחריו. וזה שאמרו (חגיגה י"ג ע"ב) לכבוש כל העולם תחת יד נבוכדנצר היינו מצד התגברות הרע במעשה אז כח נבוכדנצר גובר על כל העולם. כי נגד זה הם ארבע מלכיות בבל נגד רע במעשה ובכח הנפש:

וענן גדול הוא כאשר מתגבר עד הלב שכל הרגשות הלב בחשקות וכיסופין רק לרע וזהו על ידי שמחשיך ומאפיל לגמרי כח רצון הטוב הגנוז בחלל הימני דלב. ועיין שם בזוהר מה בין עננא לעננא היינו דבאמת (תהלים י"ח י"ב) ישת חושך סתרו ועבים רכובו דאי אפשר להגיע למדריגת אמת הכרה ברורה רק על ידי האפילה קצת ועל ידי החושך הוא מכיר שהשם יתברך נסתר בו. כענין אברהם אבינו ע"ה כלום אפשר לבירה בלא מנהיג (בראשית רבה ריש פרשת לך ל"ט א') ומתוך הקושיא עומד על התירוץ ובלא הקושיא והחשכות אין עומד כלל. וזה ענן גדול שמחשיך לגמרי ואין מניח להתעורר בקושיא ותירוץ כלל עד שגם אור מועט דאמונת הלב נעלם וזהו מלכות פרס שביקשו להשמיד וכו' כי הלב ממנו תוצאות חיים וכאשר לב אין הרי זה מבקש להרוג. וזה שאמרו (מגילה י"ב.) מפני שנהנו וכו' ההנאה הוא ההרגשה בלב. רק באמת הם לא עשו אלא לפנים כי באמת הקב"ה לבן של ישראל שנאמר (תהלים ע"ג כ"ו) צור לבבי (שיר השירים רבה ה' ב'). רק הוא על ידי ענן גדול המחשיך לרגע וכאשר ישב רוחו ויתפזרו העננים יתראה אור בהיר:

וכשחס ושלום מתגבר יותר עד המוח להחכים בכל יום בחכמות חיצונית תאוות ורצונות חדשות לרע ולהשכיח רצון השם יתברך זה נגד יון שנודע מחכמת יונית שהוא שורש חכמת חיצונית ולכן מנמרת בגזרותיה וכו' כמו שאמרו ז"ל (ויקרא רבה י"ג ה'). זהו אש מתלקחת דמתלקחת רצה לומר שמוספת בכל רגע התלהבות חדש ואין כבה כלל וזהו נפש רוח נשמה דרע. ונוגה לו סביב ידוע דקליפת נוגה הוא נגד דברים המותרים ודברי רשות וזהו נשמה לנשמה ושורש הנעלם וכתר דרע שנגדו אדום כנודע דראשית גוים עמלק שההתחלה הוא על ידי דבר הרשות להיות נמשך בתאוות הרשות ותענוגים המותרים רק בלא שום סרך מצוה זהו שורש דיצר רע המסית. ומן ההיתר בא לאיסור כמו שכתב הרמב"ן ריש פרשת קדושים:

וזו נכללת פעמים בטוב ופעם בשלוש קליפות האסורות. פירוש כי התלמיד חכם שכל נפש רוח נשמה שלו בקדושה הרי גם דברי רשות שלו שולחן דומה למזבח (אבות ג' ג') ושתייתם יין לנסכים (יומא ע"א.) ושיחת חולין דברי תורה כמו שאמרו ז"ל (סוכה כ"א ע"ב) וכן כל דברי רשות שלהם. ולהיפך במי שנפש רוח ונשמה שלו לרע ירוצו כך כל דברי הרשות האכילה נותן כח לעשות רע הרי נכלל ברע וכן הכל. וכן הוא עשו שנקרא בקידושין (י"ח.) ישראל מומר:

ועל דרך הפשט נוגה משמע דמזהיר קצת ובזוהר ויקהל (ר"ג ע"ב) דאין לבר נש לדחייא ולאנהגא קלנא עיין שם. פירוש כי באמת החטאים כשנים סדורות ובאות מששת ימי בראשית כמו שאמרו בשבת (פ"ט ע"ב) וכשלג ילבינו (ישעיה א' י"ח) ובאמת סביב מצד האור מקיף יש לו נוגה ואין לדחייא רק לראות לאתהפכא מנגע לענג ולהשיג הנגה דסביב שהוא מצד שורש הנעלם דיצר רע שהוא טוב מאוד וכמו שמובא במדרש הנעלם (זוהר ח"א קל"ח.) דעל ידי היצר רע חמידו דאורייתא גם כן:

ומדריגת יחידה שביצר רע הוא מן הצד שהשם יתברך בוראו הוא כמשל הזונה המוזכר בזוהר (ח"ב קס"ג.) שגם הוא עושה רצון קונו ומיוחד באמיתות ה' יתברך זהו מתוכה כעין החשמל שהוא חיות וכו' (חגיגה י"ג ריש ע"ב) דמאמיתות רצון השם יתברך ודיבורו נתהוה זה. ונמצא דאין ברע גמור רק נפש רוח נשמה שמתלבשות וניכרות בגופו אבל חיה יחידה שהם סביב לו לאור מקיף שהוא מצד דביקותן בשורשן להשם יתברך בזה אין רע כלל בישראל דשורשן מעצמיות השם יתברך [רק באומות שאין להם אור מקיף כלל רק הגרים שמשיגים לאור מקיף דקליפת נוגה כנודע]:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א