יחזקאל

יחזקאל פרק ג

(א) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

רד"ק ויאמר אלי, את אשר תמצא אכול – פי' אשר תמצא בידי מה שאני נותן לך אכול:

מצודת דוד את אשר תמצא – ר"ל כל הכתוב במגלה בין בפנים בין באחור:

אכול – ר"ל למוד וקבל האמרים:

אכול וגו' – וכאשר תלמוד ותקבל את דברי המגלה אז לך דבר וכו' את הדברים אשר אצוך:

מלבי"ם אכול את המגלה הזאת. כי מפני שראה כתוב עליה קנים והגה שהיא יראת העונש

והמקבל דבר ה' מפני הכרח העונש אינו קנין דבוק בנפש ולא תתקיים אצלו,

א"ל שיאכל את המגלה עד שתבא אל תוך מעיו ותכתב על לוח לבו,

כמ"ש ותורתך בתוך מעי, ועל לוח לבם אכתבנה, וז"ש אכל ולך דבר:

 

(ב) וָאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִלֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת:

רד"ק ואפתח את פי – הכל דרך משל כמו שכתבנו ותרגם יונתן וְאַרְכִינֵית יַת נַפְשִׁי וְאַחְכִּימֵינִי מַה דִכְתִיב בִּמְגִלְתָא הָדָא:

מלבי"ם ואפתח את פי ויאכילני. כי אי אפשר להגיע אל מדרגה זאת מעצמו רק על ידי עזר ה':

 

(ג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק: פ

תרגום יונתן וַאֲמַר לִי בַּר אָדָם נַפְשָׁךְ תִּסְבַּע וּמֵעָךְ תְּמַלֵי אִם תְּקַבֵּיל מַה דִכְתִיב בִּמְגִלְתָא הָדָא דִי אֲנָא יָהֵיב לָךְ וְקַבֵּילְתָּהָא וַהֲווֹ פִּתְגָמָהָא בְּפוּמִי כִּדְבָשׁ חֲלִי:

רש"י ואוכלה ותהי בפי וגו' – וקבילתה' והוו פתגמה' בפומי כדבש חלי:

רד"ק ויאמר אלי, בטנך תאכל – דרך משל שלא יקיא מתוך פיו אלא יאכיל בטנו ותרגם יונתן ית נפשך תשבע:

את המגלה – פי' מן וכן הם יצאו את העיר כמו מן העיר: ואוכלה – אכלתי את המגילה ותהי בפי כדבש למתו' והאכלתי את בטני שלא הקאתיה: למתוק – כמו מתוק והלמ"ד מורה על העצם ויספיק זולתה וכן לאמות חמש והדומים להם שכתבנו בספר מכלל

רוצה לומר שקבלה ולמדה ברצון טוב ובלב טוב:

מלבי"ם ויאמר, בטנך תאכל. לא כאוכל בפיו לבד רק שירדו חדרי בטן,

ומעיך תמלא שלא תתקיים התורה עם מחשבות אחרות מהבלי עולם

רק בטנך תמלא את המגלה שלא ימצא בקרבך רק דבר ה' לבד.

ותהי בפי כדבש למתוק שמלבד הטוב שמצא בדברי ה' מצא בם גם הערב לחיך,

כמ"ש ומתוקים מדבר ונופת צופים:

 

(ד) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם:

רד"ק ויאמר אלי, ודברת בדברי – בלשון אשר אני מדבר לך כן תדבר אליהם כי אינם לועזות שלא יבינו לשונך:

מצודת דוד בדברי – באופן הדברים שאדבר אני ולא תשנה דבר כי יותר מקובל על הלב

סדור הדברים עצמם האמורים מפי ה':

מלבי"ם ויאמר, לך בא אל בית ישראל. (צוהו ציוי רביעית), ודברת בדברי אליהם

כי בני הגולה הורגלו לדבר בלשון כשדים ולשון העמים, צוה אל הנביא שידבר דבריו בלה"ק כמו שקבל מה', ולא תאמר שתצטרך לדבר בלשון כשדים שאין אתה מבין אותה:

 

(ה) כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל:

רש"י עמקי שפה – שיהא להם לשון עמוק שאינך מכיר בו:

אל בית ישראל – כי אל בית ישראל אני שולחך אשר לשונם כלשונך:

מלבי"ם כי לא אל עם עמקי שפה. ר"ל כי הם מבינים לשון הקדש:

מלבי"ם ביאור המילות עמקי שפה וכבדי לשון. יש לשון שקשה מצד הברתה בשפה, ויש שקשה מצד דקדוק לשונה:

 

(ו) לֹ֣א׀ אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֤א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ:

רד"ק לא על עמים רבים – ר"ל רבי המרחק שהם מארץ רחוקה מאד שלא שמעת מעולם לשונם:

אם לא אליהם – אם לא לשון שבועה וכן אם לא בתים רבים לשמה יהיו אם לא כאשר דמיתי כן היתה כאדם שאומר לא יהיה זה אם לא יהיה כאילו אמר באמת אם אליהם שלחתיך הם ישמעו אליך

אף על פי שלא יבינו לשונך ולא תבין לשונם הם יבקשו מי שיפרש להם נבואתך:

אם לא – הריני נשבע אילו שלחתיך אל העמים עם כי הייתי מוכרח לשנות סדר הדברים ואינם מקובלים כ"כ על הלב כסדר הדברים היוצאים מפי עכ"ז היו שומעים אליך:

מלבי"ם לא אל. ואל תאמר כי תצטרך לדבר נבואתי בלשון כשדים כדי שיבינום גם הגויים,

כי לא אל עמים רבים עמקי שפה אתה שלוח אשר לא תשמע דבריהם ותצטרך ללמוד לשון כשדים,

ובכל זאת אני אומר לך גם אם לא אליהם שלחתיך והגם שאין נבואתך מיוחדת אליהם

בכל זאת המה ישמעו אליך כשיודע להם נבואתך ישמעו ויקבלו ורק,

מלבי"ם ביאור המילות אם לא. נדחקו המפרשים לפרשו מלשון שבועה,

ויל"פ כפשוטו גם אם לא שלחתיך אליהם ישמעו אליך:

 

(ז) וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּ֚י כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה:

רד"ק ובית ישראל לא יאבו לשמוע אליך – ולמה לא יאבו לשמוע אליך כי אינם אובים לשמוע אלי

לא מפני שמואסים בך אלא מפני שמואסי' המה בדברי ובתוכחתי:

מלבי"ם בית ישראל לא יאבו לשמע אליך. וזה לא מצד שאין מבינים לשונך לשון יהודית

רק מצד כי אינם אובים לשמוע אלי ולכן יאמרו אמתלא שאין מבינים לשון הנביא,

כי כל בית ישראל חזקי מצח להכחיש הראיות והמופתים ע"י עזות מצח,

וקשי לב בל ייראו מן העונשים המיועדים להם מפי הנביא:

 

(ח) הִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶֽת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם:

מלבי"ם הנה נתתי את פניך חזקים. בל תירא מרעתם, ואת מצחך חזק בל תבוש מפניהם:

 

(ט) כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֤א אוֹתָם֙ וְלֹא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּֽית־מְרִ֖י הֵֽמָּה: פ

רש"י כשמיר – מין תולעת הוא שמראין אותו על האבן והיא נבקעת כנגדו

(הג"ה ל"א שמיר ל' סלע חזק ובתרגום ירושלמי הוא תרגום של צור וכן תרגום מצור החלמיש (דברים ח) שמיר טנרא ויש משמע שמיר הברזל החזק כי כמו שנקרא הצור החזק שמיר כמו כן נקרא הברזל שמיר בשביל חזקו סא"א):

מלבי"ם כשמיר. שהגם שהוא [תולעת השמיר] בעצמו חלוש

בכ"ז הוא חזק מצר בדרך הסגוליי שיש בו לבקע צור החלמיש,

כן נתתי מצחך שתנצחם בצד הסגולה האלהית שיש בך,

לא תירא אותם מרעתם ולא תחת לא תשפל בעיני עצמך לפניהם מצד היותם רבים ונכבדים,

כי בית מרי המה ויתבטלו נגדך:

 

(י) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כָּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּֽלְבָבְךָ֖ וּבְאָזְנֶ֥יךָ שְׁמָֽע:

רד"ק ויאמר קח בלבבך ובאזניך שמע – הוי"ו כוי"ו הן אתה קצפת ונחטא והדומים לו

אחר שתשמע באזניך קח בלבבך שלא תשכח מה ששמעת:

מלבי"ם ויאמר אלי. (ציוי חמישית הודיעו למי נשתלח) קח בלבבך כי הנביא הזה השיג מחזות הרבה כמו מעשה המרכבה ובנין העתיד,

אמר שיקח הדברים בלבבו כי לזה צריך הכנת הלב, ובאזניך שמע מה ששלָחוֹ בשליחות להוכיחם:

מלבי"ם ביאור המילות קח בלבבך ובאזניך שמע. היה ראוי בהפך, ובפי' תקנתיו:

 

(יא) וְלֵ֨ךְ בֹּ֤א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י ה֑' אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ:

רד"ק ולך בא אל הגולה – הוא היה במקו' אחד ומקצת בני הגולה אשר הוא שלוח אליהם במקום אחר גם כן על נהר כבר:

הגולה – רוצה לומר בני הגולה או פירושו הכנסת הגולה:

ודברת אליהם ואמרת אליהם – כפל ענין במלות שונות לחזק הענין רוצה לומר שיאמר להם פעם אחר פעם אולי ישמעו ותרגם יונתן ותתנבי להון ותימר להון:

מלבי"ם ולך בא אל הגולה. הודיעו שאינו שלוח אל בני יהודה היושבים בארץ ישראל כי לשם היה ירמיה מיועד לנבאות.

רק אל בני הגולה, ולא שילך לנבאות להעמים רק אל בני עמך, כי גם הנבואות שנבא אל הגוים לא נצטוה להודיע הנבואות להעמים כמו שנצטוה ירמיה (סי' כ"ו) רק שיודיעם אל בני ישראל,

ודברת אליהם, באורך, ותאמר אליהם שלא מלבך דברת רק כה אמר ה':

 

(יב) וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־ה֖' מִמְּקוֹמֽוֹ:

רש"י ותשאני רוח – לאחר שגמר דבריו צוה אל הרוח לשאתו אל המקום אשר בני הגולה שם:

רד"ק ותשאני רוח – במראה הנבואה נדמה לי שנשאתני רוח ללכת אל הגולה:

ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו – כשנשאתני הרוח שמעתי קול אחרי במקום הנבואה שהייתי שם, והקול היה או' ברוך כבוד ה' ממקומו,

ר"ל כשסר ממקומו מעל הכפורת מבין שני הכרובים, כי ישראל היו מחסרים כבודו, בהיותו ביניהם בסמל הקנאה המקנה, וכאילו נתוסף כבודו בסורו מהם,

ולשון ברכה היא תוספת טובה וכבוד

וכן אמר למטה וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו על מפתן הבית

והחכם הגדול רבי' משה ז"ל פירש ממקומו כפי מעלתו ועצם חלקו במציאות:

מלבי"ם ותשאני רוח. רוח ה' נשא אותו למעלה ואשמע אחרי קול רעש גדול כי אז נסתלקה המרכבה ללכת למקומה צייר ששמע קול רעש שמורה שהליכת המרכבה עתה הוא להרעיש ממלכות.

ברוך כבוד ה' ממקומו ר"ל הגם שיסתלק הכבוד מבהמ"ק והברכה והשפע לא תרד מירושלים

כי שם צוה ה' את הברכה עד עתה, בכ"ז הוא מקור הברכה במקומו אשר הוא שם:

 

(יג) וְק֣וֹל׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל:

רד"ק וקול כנפי החיות – כמו שאמר למעלה ואשמע את קול כנפיהם ופירוש משיקות שהם נושקות זו לזו כמו שאמר חוברות אשה אל אחותה

ויונתן תרגם נקשן חד לחד כלומר דופקות זו בזו כמו וארכובותיה דא לדא נקשן:

וקול רעש גדול – והיה הקול רעש גדול ושמעתו זה הקול פעם אחרת מורה על מהירות הנסיעה והאופנים משמיעים קול בלכתם וכן קול כנפי החיות כמו שפי' למעלה:

מלבי"ם וקול כנפי החיות. שמע כי החיות נשאו כנפיהם, שזה מורה על ההנהגה שלא כסדר המערכת (כנ"ל א' ז'),

כי מה שיעד עתה להפוך כסא ממלכות ולהרגיז גוים

לא התחייב ע"פ המערכת רק היה ענין השגחיי מאת ה', ובאופן זה קבלו החיות הכח מלמעלה בכנפיהם,

והשיקו הכנפים אשה אל אחותה שהוא הורדת השפע והכח למטה (כנ"ל א' כ"ג),

וקול רעש גדול שזה הכח שקבלו והשפיעו אז לעשות רעם ורעש ומלחמה וקול גדול:

מלבי"ם ביאור המילות משיקות. מתחברות כאילו נושקות זו לזו:

 

(יד) וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־ה֥' עָלַ֖י חָזָֽקָה:

רש"י ואלך מר – שהיה קשה בעיני לקנתר את בני עמי:

ויד ה' עלי חזקה – אכפו וכחו להוליכני על כרחי:

רד"ק ורוח נשאתני – במראה הנבואה היה זה והוא מה שאמר למעלה ותשאני רוח

אלא לפי שהפסיק בשמיעת הקול חזר ואמרו רוח נשאתני ובמראה הנבואה היה הנשיאה והלקיחה

וכן אמר למטה ורוח נשאתני ותביאני כשדימה אל הגולה במראה ברוח האלהים.

וכל מה שכתוב עד אותו הפסוק הכל היה במראה הנבואה ובואו אל הגולה תל אביב ושִבתו שם שבעת ימים משמים ומקץ ז' ימים שב אליו הדבר וצאתו אל הבקעה וכן קח לך לבינה שכב על צדך קח לך חטים קח לך חרב חדה הכל היה במראה הנבואה וכן בשנה הששית אני יושב בביתי וכל הענין עד פסוק ורוח נשאתני ותביאני כשדימה וגו' ולא הורשה לדבר אליהם ולהוכיח' עד אותו העת כמו שאמר ואדבר אל הגולה וגו':

ואלך מר בחמת רוחי – רוצה לומר מר נפש כמו שאמר בחמת רוחי:

ויד ה' עלי חזקה – יד הנבואה:

מלבי"ם ורוח נשאתני ותקחני. כי תחלה נשאתו באויר במקומו ועתה נשאתו לרום והוליכה אותו ממקום זה, ואלך מר בחמת רוחי שרוח הנביא מצד עצמו היה מלא מרורות כי ראה הרעה העתידה לבא,

רק שיד ה' וכח הנבואה היתה חזקה עליו לעוררהו בכח גדול אל השליחות:

 

(טו) וָאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִיב הַיֹּשְׁבִ֤ים אֶֽל־נְהַר־כְּבָר֙ ואשר וָֽאֵשֵׁ֔ב הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם:

רד"ק ואבא תל אביב – שם מקום כמו תל מלח תל חרשא ואולי הוא אחד מהם:

אל נהר כבר – כמו על נהר כבר:

ואשר – כתיב ואשב קרי והכתוב רוצה לומר וכאשר ראיתי המה יושבים ואשב שם

ויונתן תרגם זה ונחית ביניהון והשני ויתיבית כמשמעו והקרי כמשמעו ואשב

ומה שאמר המה יושבים ר"ל ואשב כמו שהיו המה יושבים ואשר ענין חזוק

ואמר אחר כך ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם תמה ונבהל וי"ת שתיק:

מלבי"ם ואבא אל הגולה. למקום הנקרא תל אביב, והגם שאשב במקום אשר הם יושבים שם, ר"ל בין העם, והגם שאשב שם שבעת ימים, בכ"ז ישבתי משמים בתוכם ולא דברתי דבר כי לא הגעתני דבר ה' בפרטות:

מלבי"ם ביאור המילות ואשב. והמה יושבים, או במקום שהמה יושבים:

 

(טז) וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים פ וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

(יז) בֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי:

רד"ק בן אדם צופה – כמו הצופה שמזהיר את העם בבא עליהם האויב:

והזהרת אותם ממני – כלומר בשמי בדברים ששמעת ממני:

מלבי"ם צופה נתתיך. א"ל על שישב משמים ולא דבר דבר שבזה נפשות הוא חובל, כי הכין אות שיהיה לבית ישראל כצופה העומד בראש המגדל לראות אם יבא צר ואויב ולהזהיר את העם,

אולם ואתה לא תזהירם מן חרב אדם, רק עת תשמע ממני דבר שהיא גזרת פורעניות

והזהרת אותם ממני שישובו בתשובה:

 

(יח) בְּאָמְרִ֤י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ:

רד"ק באמרי, מדרכו הרשעה – הרשע דרכו רשעה כמו שהטוב דרכו טובה:

בעונו ימות – מיתה מופתית בעולם הזה או הכרחית לעולם הבא וכן פירוש לחיותו כי יש עון עונשו בעולם הזה ויש בעולם הבא

ומה שאמר בעונו ימות ואף על פי שלא נזהר לפי שהוא יודע בעצמו שהוא חוטא

אעפ"כ אם יזהירנו – אפשר שישוב בתשובה:

ודמו מידך אבקש – כיון שצויתיך להזהירו כמו שאמר באמרי לרשע כי באמרי לך שתאמר לו בשמי כאילו אני אומר לו

והנה אם אתה לא אמרת לו אתה פשעת בנפשו כי היה שב בהזהרתך לפיכך אבקש דמו מידך ואענישך עליו:

מלבי"ם באמרי. והנה בכל האופנים אין לך להעלים נבואתך, א) ברשע העושה במזיד בשאט נפש וידעת כי לא יקבל דבריך, בכ"ז צריך אתה להזהירו,

והנה בצד זה אני אומר לרשע מות תמות שאני גוזר עליו עונש מות, ואז אם לא הזהרתו להודיעו שנגזר עליו מיתה, או עכ"פ אם לא דברת להזהיר רשע מדרכו שתוכיחו על דרכו מצד השכל בדרך תוכחה כדי לחיותו, אז הוא רשע

ר"ל בל תדמה כי טוב שלא תזהירו אחר שידעת שלא יקבל דברך מוטב שיהיה שוגג ולא יהיה מזיד, לא כן,

כי בהפך שהוא רשע בעונו ימות, א) שימות,

ב) שימות רשע, ולא יזכה בזה שהי' שוגג, ודמו מידך אבקש כי אולי היה שב מרשעו:

 

(יט) וְאַתָּה֙ כִּֽי־הִזְהַ֣רְתָּ רָשָׁ֔ע וְלֹא־שָׁב֙ מֵֽרִשְׁע֔וֹ וּמִדַּרְכּ֖וֹ הָרְשָׁעָ֑ה ה֚וּא בַּעֲוֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ: ס

מלבי"ם ואתה. אמנם אם הזהרתו ולא שב בין מרשעו הקודם, ובין מדרכו הרשעה להבא,

כי עוד הולך בדרך רשע, אז אל תחשוב שמת על ידך יען שנעשה מזיד,

כי הוא רשע בעונו ימות ואתה אינך חייב בדבר, ובהפך אתה את נפשך הצלת במה שהזהרתו:

 

(כ) וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִדְקוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל וְנָתַתִּ֥י מִכְשׁ֛וֹל לְפָנָ֖יו ה֣וּא יָמ֑וּת כִּ֣י לֹ֤א הִזְהַרְתּוֹ֙ בְּחַטָּאת֣וֹ יָמ֔וּת וְלֹ֣א תִזָּכַ֗רְןָ צִדְקֹתָו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ:

רש"י ונתתי מכשול לפניו – כשהוא עושה דבריו בהצנע ומרא' עצמו כצדיק אני נותן עבירה מפורסמת לפניו כדי לגלות מעשיו וכשאבי' רעה עליו לא יהרהרו אחרי:

ולא תזכרנה צדקותיו – פירשו רבותינו בתוהא על הראשונות שמתחרט על הצדקו' הראשונות שעשה:

רד"ק ובשוב צדיק, ונתתי מכשול לפניו – המכשול הוא שימות בחטאו

ואדוני אבי ז"ל פירש המכשול שיצליח בכל מעשיו בעולם הזה כי פרי צדקותיו שהיה עתיד לאכול לעולם הבא יאכלנו בעולם הזה וזהו מה שאמר משה רבינו לא יאחר לשונאו כתרגומו

ומה שאמר ולא תזכרנה צדקותיו רוצה לומר לעולם הבא אבל לעולם הזה תזכרנה:

צדקתו – כן כתיב על הכלל וקרי צדקותיו על הפרט

ויונתן תרגם ונתתי מכשול ואתן תקלת חובי' קדמוהי נראה שדעתו כדעת רבותינו ז"ל שפירשו באדם שהיה צדיק ושב מצדקו ועשה עול בסתר אמר הקדוש ברוך הוא אני אתן מכשול לפניו

כלומר אני ממציא לידו חטא גלוי לכל כדי שידעו הכל כי הוא רשע:

מלבי"ם ובשוב. (ענין ב') מי שהוא צדיק ויצא מצדקו לעשות איזה עול בשוגג,

וז"ש ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול, שהוא עול רק לפי ערך צדקו,

שאצלו ה' מדקדק כחוט השערה ושגגות נעשו לו כזדונות, ואם היה רשע עושה עבירה כזאת לא היה נענש ע"ז, וז"ש ונתתי מכשול לפניו הגם שהוא רק מכשול שנכשל בשוגג, בכ"ז אני נותנה לפניו, לפי ערכו,

שלפי ערכו יוחשב לחטא באופן שהוא ימות, הוא מצד ערכו מתחייב מיתה.

מה שאחר לא היה נענש על דבר כזה, בל תחשוב שעל דבר קטן כזה אינך מחויב להזהיר,

א) מצד שהוא שוגג,         ב) מצד שזכויותיו יגינו עליו ולא יענש,

דע כי לא כן הוא, רק אם לא הזהרתו  

א) בחטאתו ימות שימות על חטאת השוגג,

ב) שזכיותיו לא יגינו עליו כי לא תזכרנה צדקותיו אשר עשה להצילו על ידיהם מעונש,

וממילא דמו מידך אבקש:

מלבי"ם ביאור המילות מכשול. הוא בלא דעת, ולפני עור לא תתן מכשול, ואמרו רז"ל האי עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול: בחטאתו. סתם חטא הוא שוגג, וזה ההבדל בין מ"ש למעלה בעונו ימות שהוא מזיד:

 

(כא) וְאַתָּ֞ה כִּ֧י הִזְהַרְתּ֣וֹ צַדִּ֗יק לְבִלְתִּ֥י חֲטֹ֛א צַדִּ֖יק וְה֣וּא לֹא־חָטָ֑א חָי֤וֹ יִֽחְיֶה֙ כִּ֣י נִזְהָ֔ר וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ: ס

רד"ק ואתה כי הזהרתו צדיק – הכנוי קודם הידיעה וכן וישנו את טעמו וזהמתו חיתו לחם והדומים להם:

צדיק – מי שהיה כבר צדיק:

לבלתי חטא – צדיק שלא ישוב מצדקו:חיו יחיה – בוי"ו במקום ה"א למ"ד הפעל: נזהר – בקמץ והוא בפעל עומד:

מלבי"ם ואתה כי הזהרתו. מצד שהוא צדיק, לבלתי חטא אף חטא קטן שוגג מצד שהוא צדיק והשוגג יחשב לו לזדון, ועי"כ והוא לא חטא את החטא השוגג,

אז תרויח בשתים            א) כי הוא חיה יחיה כי נזהר כי בודאי ישמע לדבריך ותציל נפשו,

ב) ואתה את נפשך הצלת, (וגם אמר ואתה כי הזהרת צדיק, ר"ל בל תחשוב שלא ישמע אליך

וא"כ עי"ז יתהפך להיות רשע, כי גם שתזהיר אותו יהיה צדיק כי בודאי ישמע לדבריך):

מלבי"ם ביאור המילות הזהרתו צדיק. הכינוי עם שם הפעול, ולפי מה שכתבתי בפירושי ר"ל הזהרתו מצד שהוא צדיק:

 

(כב) וַתְּהִ֥י עָלַ֛י שָׁ֖ם יַד־ה֑' וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י ק֥וּם צֵא֙ אֶל־הַבִּקְעָ֔ה וְשָׁ֖ם אֲדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ:

רד"ק ותהי עלי שםבתל אביב וצוהו לצאת אל הבקעה והראהו שם הכבוד כמו שהראהו על נהר כבר

כי הבקעה מקום טהור יותר מתל אביב שהיו יושבים שם בני אדם

ושנה לו פעם אחר פעם להשכילו ההשגחה וההנהגה

ועוד כי באותה הבקעה שבה נבנתה בבל החל והראהו שם השגחתו בברואי' שבלבל שם שפתם ובטלה שם מחשבתם ובאמרו ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר לא הוצרך לפרש ולפרוט דברי המרכבה:

מלבי"ם קום צא אל הבקעה. א) כדי שיתבודד ויהיה מוכן לנבואה,

ב) שהעם לא היו ראוים שתחול רוח ה' על הנביא בהיות ביניהם:

 

(כג) וָאָקוּם֘ וָאֵצֵ֣א אֶל־הַבִּקְעָה֒ וְהִנֵּה־שָׁ֤ם כְּבוֹד־ה֙' עֹמֵ֔ד כַּכָּב֕וֹד אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָאֶפֹּ֖ל עַל־ פָּנָֽי:

רש"י והנה שם כבוד ה' עומד – הקדים על ידו לילך שם מדת ענוה יתירה מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן התלמיד ממתין לרב וכאן הרב ממתין לתלמי':

מלבי"ם כבוד ה' עומד. הראה לו שנית איך השכינה הגם שמוכנת ללכת לירושלים להחריבה,

עודו בין הגולה להשגיח עליהם:

 

(כד) וַתָּבֹא־בִ֣י ר֔וּחַ וַתַּעֲמִדֵ֖נִי עַל־רַגְלָ֑י וַיְדַבֵּ֤ר אֹתִי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֹּ֥א הִסָּגֵ֖ר בְּת֥וֹךְ בֵּיתֶֽךָ:

רש"י הסגר בתוך ביתך – להראותם שאינם ראויין לתוכחה:

רד"ק ותבא בי – מתחילה צוהו להיות בתוכ' שותק להודיע כי שתיקתו כדבורו כי בית מרי המה

ואחר כך צוהו להיות נסגר בתוך ביתו ולא יבא בתוכם כדי שלא יוכיחם עד כלותו לדבר עמו כל הנבואות עד פסוק ורוח נשאתני ותביאני כשדימה:

מלבי"ם בא הסגר. טרם תחל לנבאות תצטרך להסגר כל ימי המצור שצוהו בסי' שאח"ז כדי לשאת ע"י שכיבתו על צדו את עון יהודה וישראל:

 

(כה) וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הִנֵּ֨ה נָתְנ֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ עֲבוֹתִ֔ים וַֽאֲסָר֖וּךָ בָּהֶ֑ם וְלֹ֥א תֵצֵ֖א בְּתוֹכָֽם:

רש"י הנה נתנו עליך עבותים – הוי אסור בביתך כאילו נאסרת בעבותים וכן ת"י הא גזירת פתגמי עליך כאסור גדילן וגו':

מלבי"ם הנה נתנו עליך עבותים. כמ"ש לקמן (ד' ח') והנה נתתי עליך עבותים ולא תהפך מצדך אל צדך,

ואחר שהוא בחטאם, דומה כאילו הם נתנו עליך עבותים. ולא תצא בתוכם, ואף אם הם יבואו אליך:

 

(כו) וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לְאִ֣ישׁ מוֹכִ֑יחַ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה:

רד"ק ולשונך – כאילו דבוקה לשונך אל חכך ותהיה נאלם כלומר שלא תדבר אליהם ולא תוכיחם:

מלבי"ם ולשונך אדביק אל חכך, ולא תהיה להם אף לאיש מוכיח,

הגם שלא תדבר דברי נבואה רק דברי תוכחת השכל

גם באופן זה לא תוכיח כי בית מרי המה ובודאי לא ישמעו תוכחות:

 

(כז) וּֽבְדַבְּרִ֤י אֽוֹתְךָ֙ אֶפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔יךָ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י ה֑' הַשֹּׁמֵ֤עַ ׀ יִשְׁמָע֙ וְהֶחָדֵ֣ל ׀ יֶחְדָּ֔ל כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה:

רש"י ובדברי אותך – כשאחפוץ לדבר אתך אשלחך אליהם:

ואמרת אליהם כה אמר ה' אלהים – את כל דברי שליחותי:

השומע ישמע – אין זה מן השליחות אלא הרוח הקודש אמר לנביא אתה אמור אליהם שליחותי

והם – השומע ישמע והחדל יחדל כי ידעתי כי לא כולם ישמעו כי בית מרי המה:

מלבי"ם ובדברי אותך. שהוא אחר שתגמר המעשים שנצטוה לעשות בסי' ד' ובסי' ה', אז אפתח את פיך,

אולם אז לא תוכיחם כאיש מוכיח תוכחת מוסר משכלו, רק תאמר אליהם מאמר קצר,

כה אמר ה' השומע תוכחת מוסר, יזכה שישמע, כי חיה יחיה,

והחדל משמוע מוסר, יחדל מן העולם, זאת אמר ה':


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א