יחזקאל

יחזקאל פרק ו

 (א) וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:  (ב) בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם:

רד"ק בן אדם – לפי שהיו עובדים על ההרים הרמים ועל הגבעו' לאלהים שהיו נותנים שם ותחת כל עץ רענן שהיא באפיקים ובגאיות אמר שיתנבא עליהם כלומר כאילו מדבר כנגדם

כי הבמות והמזבחות והחמנים שבנוים עליהם יאבדו וישברו

וסמך הנעבדים והעובדים להם מפני המעשה הנעשה בהם

מלבי"ם להרים ולגבעות. הגבעות סביב ההרים וקטנות מהם,

ובין הרים ילכו אפיקי מים ובין הגבעות יש גאיות, במותיכם של היחידים:

 

(ג) וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י ה֑' כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י ה֠' לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים ולגאית וְלַגֵּאָי֗וֹת הִנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֤יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמֽוֹתֵיכֶֽם:

מצודת דוד חרב – אחוזי חרב מלומדי מלחמה:

במותיכם – הבמות העשויות לעבודת כוכבים העומדים בכל המקומות ההם:

מלבי"ם ביאור המילות להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות. הרים גדולים מגבעות והגבעות סביב ההרים (ישעי' ב' ב'): אפיקי ואפיקיו. מקום שהמים מוגרים בשטף והוא בין ההרים הרמים שמי ההרים מוגרים באפיקים: וגאיות. מקביל עם גבעות שהגיא הוא בין הגבעות:

 

(ד) וְנָשַׁ֙מּוּ֙ מִזְבְּח֣וֹתֵיכֶ֔ם וְנִשְׁבְּר֖וּ חַמָּֽנֵיכֶ֑ם וְהִפַּלְתִּי֙ חַלְלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶֽם:

רש"י חמניכם – מין תבנית צלמי עכו"ם העשויין על הגגות לחמה:

מצודת דוד ונשמו – יהיו שממה כי לא יהיה עוד מי יבוא להקטיר בה:

חמניכם – צורת חמה היו עושים להם לפסל כי עבדו לחמה וכן נאמר וישבת וכו' אשר נתנו מלכי יהודה לשמש (מ"ב =מלכים ב'= כג):

לפני גלוליכם – במקום הרשע שם העונש:

מלבי"ם ונשמו מזבחותיכם. של רבים ונשברו חמניכם צורת החמה שעבדו לה:

מלבי"ם ביאור המילות במותיכם, מזבחותיכם. הבמות הם של יחידים, והמזבחות הם לרבים,

והשממה היא הפך קיבוץ הרבים, אמר שהמזבחות ישמו באין איש דורש אותם:

 

(ה) וְנָתַתִּ֗י אֶת־פִּגְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְזֵרִיתִי֙ אֶת־עַצְמ֣וֹתֵיכֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם:

מלבי"ם ונתתי פגריכם. אחר ההריגה ישארו מונחים לפני הגלולים, וגם העצמות יהיו מפוזרות שם

כמו שהיו זובחים הבהמות לפני הגלולים ועצמות הקרבנות היו לפני המזבחות,

עד הנה דבר מן ההרים הבלתי מיושבים, עתה יאמר גם

מלבי"ם ביאור המילות חלליכם, פגרי בני ישראל. החללים הם מוכי חרב, והפגרים כולל כל פגר מת, וכן (ישעיה ל"ד ג'):

 

(ו) בְּכֹל֙ מוֹשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם הֶעָרִ֣ים תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהַבָּמ֖וֹת תִּישָׁ֑מְנָה לְמַעַן֩ יֶחֶרְב֨וּ וְיֶאְשְׁמ֜וּ מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶ֗ם וְנִשְׁבְּר֤וּ וְנִשְׁבְּתוּ֙ גִּלּ֣וּלֵיכֶ֔ם וְנִגְדְּעוּ֙ חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנִמְח֖וּ מַעֲשֵׂיכֶֽם:

רש"י ויאשמו – יהיו נכרים באשמתם:

רד"ק בכל, תישמנה – שרשה ישם ענין שממה ישם ושמם בענין אחד:

יחרבו – בסגול היו"ד והחי"ת ענין חרבן:

ויאשמו – בשו"א האל"ף ענין שממה וטעם למען בעבור כי חטא הבמות הם המזבחות והגלולים:

מלבי"ם בכל מושבותיכם. שגם במקומות שהיו מיושבים יחרבו הערים כדי שישומו הבמות,

ותכלית החורבן יהיה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם שע"י שיחרבו ידעו שהיו אשמים לה',

ונשברו ונשבתו ר"ל ע"י שישברו עי"כ ישבתו גלוליכם ולא תעשו עוד גלולים,

וע"י שנגדעו חמניכם עי"כ ונמחו מעשיכם ולא תוסיפו לעשותם עוד:

מלבי"ם ביאור המילות ויאשמו. מענין חטא ואשם, וגדר אשם המכיר שראוי לעונש על חטאו (ישעיה כ"ד ו'):

 

(ז) וְנָפַ֥ל חָלָ֖ל בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ':

מלבי"ם ונפל. וע"י שיפול חלל בתוככם עי"כ וידעתם כי אני ה', תכירו כי יש אלהים שופטים בארץ:

 

(ח) וְהוֹתַרְתִּ֗י בִּהְי֥וֹת לָכֶ֛ם פְּלִ֥יטֵי חֶ֖רֶב בַּגּוֹיִ֑ם בְּהִזָּרֽוֹתֵיכֶ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת:

רד"ק והותרתי – בכם שלא תפלו כלכם בחרב: בהזרותיכם – בא המקור ביו"ד הרבוי לפי שהמקור הוא בדמות השם וכן בבנותיך גבך:

מלבי"ם והותרתי. ר"ל וא"כ יהיה לי יתרון וריוח ע"י העונשים שאעניש אתכם, שעי"ז בהיות לכם פליטי חרב בגוים:

מלבי"ם ביאור המילות והותרתי. כמו בכל עצב יהיה מותר, ר"ל ריוח ותועלת:

בגוים, בארצות. בספר זה יציין תמיד שמן הגוים הסמוכים נפוצו לארצות רחוקות כנ"ל (ה' ה'):

 

(ט) וְזָכְר֨וּ פְלִֽיטֵיכֶ֜ם אוֹתִ֗י בַּגּוֹיִם֘ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁם֒ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֜רְתִּי אֶת־לִבָּ֣ם הַזּוֹנֶ֗ה אֲשֶׁר־סָר֙ מֵֽעָלַ֔י וְאֵת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם הַזֹּנ֕וֹת אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָקֹ֙טּוּ֙ בִּפְנֵיהֶ֔ם אֶל־הָֽרָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ לְכֹ֖ל תּוֹעֲבֹתֵיהֶֽם:

רש"י וזכרו פליטיכם אותי – את חסדי ואת רחמי שהייתי מרחם עליהם בהעוותם לפני בארצם:

אשר נשברתי את לבם הזונה – אשר נכנעתי אצלם אף על פי שזונה לבם וסר מעלי הייתי מבקש מהם ע"י נביאי לשוב אלי ואטיב להם ולא אבו:

ונקוטו בפניהם – מנחם חברו עם ראיתי בוגדים ואתקוטטה (שם תהלים קי"ט)

יתקוטטו על עצמם על אשר לא שמעו אלי

וי"ת וידנקון ואינון יהון חזן וכן תרגם הנאנקים דמדנקים ובכי ואנקה דמדנקן דמוניי"ר בלע"ז:

רד"ק וזכרו – אשר נשברתי לבם הזונה – אמרו קצת המפרשים שהוא כמו שברתי

וכן תרגם יונתן די תברית ואיננו נכון שיהי' בנין נפעל יוצא ופירושו כמשמעו עומד ויהיה את כענין מן כמו כצאתי את העיר

אמר האל על דרך משל שאני נשברתי מלבם הזונה ובא על דרך ויתעצב אל לבו:

ונקוטו בפניהם – בדגש הטי"ת ושרשו קטט ענינו ענין כריתה וכן משורש קוט

מענין זה ונקוטותם בפניכם פי' בפניכם כתרגומו ויהון חזן על דרך יראו עיניו כידו: אל הרעות – כמו על וכן אל ההרים לא אכל:

מלבי"ם וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו. שהנשארים מכם אשר ישארו בגולה ישימו על לב וישכילו ויזכרו את ה', אשר נשברתי אחרי ששברתי את לבם ואת עיניהם

(כי לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון העין רואה והלב חומד, ובעת ישברו ולא יתורו אחרי לבבם ואחרי עיניהם אשר הם זונים אחריהם)

 אז ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבותיהם ר"ל שאז יראו שע"י תועבותיהם באו עליהם הרעות, עד שהם בעצמם עשו להם את הרעות שבאו עליהם בתועבותיהם שעשו, ויתחרטו מאד ע"ז:

מלבי"ם ביאור המילות אשר נשברתי את לבם. פי' כמו שברתי (בפועל) והוא יוצא,

ובא בצורת הנפעל לכונה תאומית, שכביכול נשבר לבו בשברון לבם, ע"ד עמו אנכי בצרה,

ויל"פ בגוים אשר נשבו שם, אשר שם נשברתי, יזכרו את לבם הזונה, מצייר שבגוים נשבר כח אל מעוזם מעשות חיל, כי שם נשבו בניו והצל לא יצילם:

ונקטו. משורש קטט (כי הט' דגושה) כמו בתקוממך אתקוטט, ובא גם מנחי העי"ן, ארבעים שנה אקוט בדור, מענין מריבה, והבדלו שתכונת הקטטה נמצא בכחות נפשו על דבר בלתי מרוצה אל הנפש, כמו ראיית בוגדי ה' ומתקוממיו, וע"כ בה בהתפעל ובנפעל. וכן נקטה נפשי בחיי (איוב י') ופה יקוטו עם פניהם, פי' עם עצמם:

 

(י) וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֑' לֹ֤א אֶל־חִנָּם֙ דִּבַּ֔רְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת: פ

רד"ק וידעו כי לא אל חנם – כמו בחנם כלומר שיתקיים מה שדברתי וכן ואל הארון תתן את העדות כמו ובארון:

מלבי"ם וידעו. וגם אז ידעו כי אני ה', לתת שכר ועונש, וא"כ אחר שיהיה לי היתרון הזה מן העונשים, שעל ידם יחזרו בתשובה וידעו את ה',

וא"כ לא אל חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת, ר"ל א"כ אין הבאת העונשים פועל ריק ודבר של חנם לבלי תכלית, כי אשיג על ידי גזרתי זאת שדברתי עליהם הרעה התכלית הנרצה אצלי:

מלבי"ם ביאור המילות לא אל חנם. היה לו לומר על חנם. ומזה ראיה שר"ל לא אל לא תועלת עשיתי, והאתנח שבא על אני ה', לעד שנפסק הענין:

 

(יא) כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י ה֗' הַכֵּ֨ה בְּכַפְּךָ֜ וּרְקַ֤ע בְּרַגְלְךָ֙ וֶֽאֱמָר־אָ֔ח אֶ֛ל כָּל־תּוֹעֲב֥וֹת רָע֖וֹת בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֗ר בַּחֶ֛רֶב בָּרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר יִפֹּֽלוּ:

רש"י ורקע – עניינו יורה עליו מכה רגלו על הארץ ומרדד את הטיט והוא דרך אבל:

ואמר אח – צעקת יגון ואוי:

רד"ק כה אמר ה', הכה בכפך – כפך בכפך כמו ויספוק את כפיו או הכה בכפך על ירכך כמו ספקתי על ירך:

ורקע ברגלך – כשמכה אדם ברגל על הרגל כאילו רוקע ושוטח הארץ תחתיו:

ואמר אח – ענינו אוי ואבוי וכן ת"י ווי:

אל כל תועבות רעות בית ישראל – סמוך על סמוך וכמוהו מספר מפקד העם נהרי נחלי דבש וחמאה והדומים להם:

אשר בחרב – אשר בעונש התועבות בחרב ברעב ובדבר יפולו:

מלבי"ם כה אמר ה'. עפ"ז אמר לי ה', הכה בכפך, שיעור הכתוב הכה בכפך ורקע ברגלך אל תועבות רעות בית ישראל ואמר את אשר בחרב ברעב יפלו,

שיכה בכף וירקע ברגל על הארץ מתוך כעסו על תועבות רעות של בית ישראל,

אבל בצד האחר יאמר אח ושמחה על מה שיעניש ה' אותם ויפלו בחרב ורעב ודבר:

מלבי"ם ביאור המילות אח. מענין שמחה, האח חמותי, האח האח ראתה ראתה עינינו:

תועבות רעות. סמוך על סמוך, תועבות הרעות, ויל"פ הכה ברגלך אל תועבות, ואמור אח אל רעות (ר"ל הצרות) של בית ישראל, ומפרש הרעות אשר בחרב ובדבר יפולו, עיין בפי':

 

(יב) הָרָח֞וֹק בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּת וְהַקָּרוֹב֙ בַּחֶ֣רֶב יִפּ֔וֹל וְהַנִּשְׁאָר֙ וְהַנָּצ֔וּר בָּרָעָ֖ב יָמ֑וּת וְכִלֵּיתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם:

מלבי"ם הרחוק. מי שהוא במדבר רחוק מן האויב ימות בדבר, והקרוב אל העיר ששם יעמוד האויב יפול בחרב אויב, והנשאר בעיר שיהיה נצור במצור יפול ברעב, על כל זה תאמר אח שמחה,

כי עי"ז ירויחו שני דברים, א) שעי"ז וכליתי חמתי בם, ע"י שיקבלו ענשם תכלה החמה שהיה לי עליהם,

ב) שעי"ז

מלבי"ם ביאור המילות והנצור. נפעל משורש צור, כמו כעיר נצורה (ישעיה א'):

 

(יג) וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔' בִּֽהְי֣וֹת חַלְלֵיהֶ֗ם בְּתוֹךְ֙ גִּלּ֣וּלֵיהֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם אֶל֩ כָּל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה בְּכֹ֣ל׀ רָאשֵׁ֣י הֶהָרִ֗ים וְתַ֨חַת כָּל־עֵ֤ץ רַֽעֲנָן֙ וְתַ֙חַת֙ כָּל־אֵלָ֣ה עֲבֻתָּ֔ה מְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ־שָׁם֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ לְכֹ֖ל גִּלּוּלֵיהֶֽם:

מלבי"ם וידעתם כי אני ה'. תכירו את ה' המשגיח ומעניש, וזה

א) תכירו ע"י שיהיה חלליהם בתוך גלוליהם, וכן יהיו במקום שחטאו ונתנו ריח ניחוח לכל גלוליהם,

ובזה ידעו שבא להם העונש בעבור החטא,                ב) תכירו זה ע"י במה.

מלבי"ם ביאור המילות בכל. כמו ובכל: עבותה. מן עץ עבות, ובא במשקל עקובה מדם (הושע ו'):

 

(יד) וְנָטִ֤יתִי אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנָתַתִּ֨י אֶת־הָאָ֜רֶץ שְׁמָמָ֤ה וּמְשַׁמָּה֙ מִמִּדְבַּ֣ר דִּבְלָ֔תָה בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ':

מלבי"ם שאטה ידי עליהם ונתתי הארץ שממה. ותהיה משמה יותר ממדבר דיבלתה שהיתה שממה מאד,

וזה יהיה במקומות מושבותיהם בענין שמקום שהיה יותר מיושב יגדל חורבנו ביותר, ובזה ידעו כי אני ה':

מלבי"ם ביאור המילות שממה ומשמה. משמה גדול מן שממה, מורה על התמדת השממון,

ועל שישמו ע"י אחרים שזה גדר בנין הכבד. ועל כן כפל שמה ומשמה (לקמן כ"ג ל"ג, ל"ג כ"ח, ל"ה ג'): רש"י שממה – מאין יושב: משמה – תמהון שיתמהו עליה רואיה:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א