יחזקאל

יחזקאל פרק טו

(א) וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: (ב) בֶּן־אָדָ֕ם מַה־יִּֽהְיֶ֥ה עֵץ־הַגֶּ֖פֶן מִכָּל־עֵ֑ץ הַזְּמוֹרָ֕ה אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בַּעֲצֵ֥י הַיָּֽעַר:

רד"ק ויהי – בן אדם מה יהיה עץ הגפן מכל עץ מה גריעתו מכל עץ אחר כתרגום יונתן בַּר אָדָם מַה שְׁנָא אִילַן גוּפְנָא מִכָּל אִילָנָא וכו':

ובאיזה עץ גפן אני שואל אותך – לא על עץ גפן שעשה פרי, כי אותו חשוב הוא,

אלא הזמורה אשר בעצי היער והוא כמותם שאינם עושים פרי, עליה אני שואל אותך,

כי אפילו כעצי היער אינה, כי עצי היער אף על פי שאינם עושים פרי הם ראויים לעשות מהם למלאכה

לעשות מהם כלים ולקרות מהם בתים אבל עץ הגפן הזה אינו כן:

מלבי"ם מה יהיה עץ הגפן. דרך הנוטעים להרכיב ולהבריך זמורות עץ פרי בעץ פרי אחר

שע"י ההרכבה הזאת ימשך אליו יניקה מהעץ שנברך לתוכה ויוציא פרי משונה ממוצעת בין שניהם

למשל שיבריך זמורות גפן באילן תאנה ימשוך אל זמורות הגפן מתיקות התאנה,

או כמ"ש (כלאים פ"א) אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהיה זורקת מימיה לתוכה,

וכן ירכיבו אילן סרק חלוש באילן סרק חזק שעי"כ נעשה העץ עב יותר כפי העץ שהורכב לתוכה,

אולם אם ירכיבו עץ הגפן באילן סרק לא ירויח מאומה שעי"כ יפסיד הפרי כי תנובת הגפן יובטל באילן הסרק, ולא ירויח בעצו כי עץ הגפן רך וחלוש וא"א שיתקשה ויתעבה ע"י האילן הסרק שהורכב בו,

וז"ש מה יהיה עץ הגפן מכל עץ – ר"ל מה יתהוה ממנו אם יורכב בעץ אחר,

ומפרש הזמורה של הגפן אשר היה והורכב בעצי היער מה יהיה ממנו,

שאם ירכיבו עץ סרק חלש בעצי היער העבים יתהוה ממנו עץ עב וחזק,

אבל מה יתהוה מעץ הגפן שחמרו חלוש מאד:

מלבי"ם ביאור המילות מה יהיה עץ הגפן מכל עץ. לדעת המפ' היל"ל מה ההבדל בין עץ הגפן ובין כל עץ,

ולשון יהיה מורה מה יתהוה ממנו, כמו והיה לדם ביבשת,

ושם זמורה מורה על ענף שנכרת מן העץ, או ענף שכורתים להרכיב באילן אחר כמו וזמורת זר תזרענו (ישעיה י"ח):

 

(ג) הֲיֻקַּ֤ח מִמֶּ֙נּוּ֙ עֵ֔ץ לַעֲשׂ֖וֹת לִמְלָאכָ֑ה אִם־יִקְח֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ יָתֵ֔ד לִתְל֥וֹת עָלָ֖יו כָּל־כֶּֽלִי:

מלבי"ם היקח ממנו. וכי ירויח עי"כ שיתעבה ויתקשה עד שיקח ממנו עץ לעשות למלאכה,

או עכ"פ שיקח ממנו יתד לתלות עליו כל כלי, רצה לומר כלי כל שהוא

הלא לא ירויח בזה דבר רק יפסיד, שתחת שעד עתה היה עומד לעשות ענבים, מעתה לא יעשה פרי עוד:

מלבי"ם ביאור המילות כל כלי. כלי כל שהוא, שמלת כל הבא במשפט שולל הוא שולל כללי:

 

(ד) הִנֵּ֥ה לָאֵ֖שׁ נִתַּ֣ן לְאָכְלָ֑ה אֵת֩ שְׁנֵ֨י קְצוֹתָ֜יו אָכְלָ֤ה הָאֵשׁ֙ וְתוֹכ֣וֹ נָחָ֔ר הֲיִצְלַ֖ח לִמְלָאכָֽה: (ה) הִנֵּה֙ בִּֽהְיוֹת֣וֹ תָמִ֔ים לֹ֥א יֵֽעָשֶׂ֖ה לִמְלָאכָ֑ה אַ֣ף כִּי־אֵ֤שׁ אֲכָלַ֙תְהוּ֙ וַיֵּחָ֔ר וְנַעֲשָׂ֥ה ע֖וֹד לִמְלָאכָֽה: ס

רד"ק הנה לאש נתן לאכלה – אין בו צורך אלא להדליק בו האש:את שני קצותיו אכלה האש – עוד אתננו פחות ואומר הנה שני קצותיו אכלה האש כלומר אם יקחו אותו מתוך האש אחר שאכלה שני קצותיו באמת תוכו נחר כי אם אכלתו מן הקצה האחד עד הקצה האחר רחוק מן האש ולא נחר אבל אם אכלה האש שני קצותיו באמת תוכו נחר ואף על פי שלא אכלתו האש נחר הוא מפני האש שאכלה סביבותיו ואין לו צורך אלא שיחזור אדם אותו לאש כי בהיותו תמים ושלם לא היה ראוי למלאכה כ"ש כשאכלתו האש סביביו:ותוכו נחר – שרשו חרר מפעלי הכפל והוא נפעל בשקל ונקל זאת בעיני ה' ונסב גועתה ונקמצה חי"ת נחר מפני הזקף או הוא נפעל בינוני לפיכך היא קמוצה כמו עם נבר תתב' אבל נחר מפוח שהוא נפעל עבר החי"ת פתוחה וכן ויחר מבנין נפעל בשקל לא ימד אלא מפני שלא תדגש החי"ת והיו"ד בצר"י והחי"ת קמוצה מפני הזקף ונחר הוא ענין הדבר המורגש מהאש לא שנשרף ממש

וענין המשל כי המשיל ישראל לעץ גפן שהוא עץ דק ורפה מכל העצים ובישראל נאמר כי אתם המעט מכל העמים

וכשיוצא פרי טוב יצא ממנו היין המשמח אלהים ואנשים הנה העץ הזה אין בו תועלת אלא בפריו,

וישראל הוא עץ הגפן כמו שהמשילו ישעיהו ואמר כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויטעהו שורק ויקו לעשות ענבים ויעש באושים

והנה הוא [במקום לעשות פרי ענבים לא עשה אלא] זמורת היער ואין בו צורך אלא לאש

וישראל כיון שעשה מעשים רעים אין לו תקנה אלא ליסרו למשפט ברעב ובחרב ובדבר והוא האש

והנה שני קצותיו אכלה האש – כמו שאמר ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה

אמר ותלהטהו ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב [ישעיה מב-כה].

ואמר ובתוכו נחר – זה ירושלם שהיא באמצע ארץ ישראל,

ובכל הרעה שראו שבאה לעשרת השבטים ולכל ערי יהודה לבד ירושלם,

ואף על פי כן יושבי ירושלם שנחרו מן האש ובאו להם ארבעת השפטים לא לקחו מוסר

ומה תקוה יש בהם אם ימלטו מן האש שלא תאכלם לגמרי? הנה לא יצליחו למלאכה

כלומר לא יחזרו בתשובה ולא ייטיבו מעשיהם

הנה אין להם תקנה אלא להחזירם לאש לאכלם ולהחרימם גם ירושלם שתהיה שממה

וזהו שאמר מהאש יצאו והאש תאכלם

ואמרתי שירושלם נמלטה מן האש, ששלחתי אליהם השכם והערב שישובו בתשובה, והעיר לא תשרף באש, ולא שמעו, אם כן האש תאכלם:

הנה בהיותו תמים – כשהיו כל ישראל בארצם לא רצו לחזור בתשוב' אף על פי שהייתי מתרה בהם על ידי נביאי תמיד והייתי משליט בהם אויביהם לשלול שלל ולבוז בז כדי שיוסרו ולא עשו תשובה

כל שכן עתה שהרגילו במעשיהם הרעים עד שאכלה אותם האש כל סביבם וחרבה כל ארץ ישראל מלבד ירושלם והקשו את לבם עד שנעשה להם האסור כהתר והורגלו במעשי הגוים הרעים ואחזו ברעה אחר רעה!

ואמ' כי הגוים מצליחי' במעשיה' ואעשה כן גם אני

כמו שאמר אחז כשנלחם עליו מלך ארם כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני

לפיכך אין בהם תקוה כי נחרו מן האש ולא הרגישו אם כן האש תאכלם:

 

מלבי"ם (ד – ה) הנה לאש נתן. אחר שאין בו תועלת לא לשאת פרי ולא שיעשה מלאכה מעצו אינו ראוי רק לאש, וגם זה לא להבעירו כדי להחם ולבשל ולאפות בחומו רק לאכלה, כי גם חומו חלוש ואין בו תועלת,

מוסיף לאמר, אמנם אחר שניתן לאש והאש אכלה את שני קצותיו וגם נחר תוכו,

היצלח אז למלאכה זה ודאי א"א, כי הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה

ואיך יעשה למלאכה אחר שאש אכלתהו?:

 

(ו) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' כַּאֲשֶׁ֤ר עֵץ־הַגֶּ֙פֶן֙ בְּעֵ֣ץ הַיַּ֔עַר אֲשֶׁר־נְתַתִּ֥יו לָאֵ֖שׁ לְאָכְלָ֑ה כֵּ֣ן נָתַ֔תִּי אֶת־יֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם:

מלבי"ם לכן כה אמר ה'. עתה באר את הנמשל, כי ישראל נמשלים לעץ הגפן, שהוא חלוש מצד חמרו

והוא נכבד מצד צורתו שהוא מוכן לשאת פרי, שהוא משפט וצדקה,

כמ"ש כרם היה לידידי וכו' ויקו לעשות ענבים, כי כרם ה' צבאות בית ישראל ויקו למשפט לצדקה (ישעיה ה'),

וכבר באר החוקר כי שלמי הצורה הם חלושי החומר [כדוגמת פרופסור שאינו איש שרירים גיבור מלחמה],

כי כח ישראל ותקפם היא מפאת הצורה האלהית אם הם שומרים תורה ומצות ודבקים באלהים חיים,

לא מפאת חומרם שהם המעט מכל העמים.

אולם הם נתערבו בעצי היער, שהלכו לבקש עזר ממצרים ומאשור,

שזה נמשל להרכבה כמ"ש ע"כ תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו (ישעיה י"ז)

ואמר ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה (ירמיה ב'),

ונדמו בזה כמו שמרכיבין זמורות הגפן בעצי היער שהפסיד צורתו ולא הרויח בחמרו

כן לא השיגו עזר וחוזק מהעמים האלה רק סר מהם צורתם וניתנו לאש לאכלה שבא עליהם נבוכדנצר והגלה מהם בגלות יהויכין ויהויקים,

אולם אשר נשארו בימי צדקיהו נדמו כזמורה שאכלה האש שני קצותיו ותוכו נחר, וז"ש.

 

(ז) וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בָּהֶ֔ם מֵהָאֵ֣שׁ יָצָ֔אוּ וְהָאֵ֖שׁ תֹּֽאכְלֵ֑ם וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔' בְּשׂוּמִ֥י אֶת־פָּנַ֖י בָּהֶֽם:

מלבי"ם ונתתי פני בהם. שמוכן עוד להענישם בהשגחתו,

 כי מהאש יצאו ר"ל הנשאר בימי צדקיהו כבר יצאו מהאש, ואין ראוים עוד למלאכה רק להחזירם שנית אל האש עד שהאש תאכלם כולם, ועי"ז ארויח שני דברים,

א) וידעתם כי אני ה' בשומי פני בהם, שע"י העונש ההשגחיי תכירו את ה' המשגיח ומעניש:

תרגום יונתן וְאֶתֵּן יַת פּוּרְעֲנוּתִי בְּהוֹן עַל פִּתְגָמַי אוֹרַיְתָא דִיהִיבִין מִגוֹ אֶשְׁתָּא עֲבַרוּ וְעַמְמַיָא דִתְקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא יְשֵׁיצִינוּן וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ כַּד יָחוּל רוּגְזִי בְּהוֹן:

 

(ח) וְנָתַתִּ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֑ה יַ֚עַן מָ֣עֲלוּ מַ֔עַל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ':

מלבי"ם ב) ונתתי את ארץ שממה שזה מגיע להם ע"פ מעשיהם הרעים

יען מעלו מעל ויחוייב להענישם כפי המשפט:

 

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א