יחזקאל

יחזקאל פרק יב

(א) וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: (ב) בֶּן־אָדָ֕ם בְּת֥וֹךְ בֵּית־הַמֶּ֖רִי אַתָּ֣ה יֹשֵׁ֑ב אֲשֶׁ֣ר עֵינַיִם֩ לָהֶ֨ם לִרְא֜וֹת וְלֹ֣א רָא֗וּ אָזְנַ֨יִם לָהֶ֤ם לִשְׁמֹ֙עַ֙ וְלֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽם:

רד"ק ויהי דבר, בן אדם – עיניים להם לראות ולא ראו, שהרי ראו שגלו הם וכאילו לא ראו ולא שמעו דברי תוכחותיך וכאילו לא שמעו עדיין מחזיקים ידי הנשארים בירושלם

שהיו שולחים להם נביאיהם וקסמים כי לא יגלו הנשארים

ושמעיהו הנחלמי ששלח ספרים אל כל העם אשר בירושלם להבטיחם על שקר:

מלבי"ם בתוך בית המרי אתה יושב. והראיה לזה אשר עינים להם לראות ולא ראו כי מי שלא הוכן בטבעו להכיר נסי ה' ונפלאותיו מתוך מעשיו ואין לו השרשים של האמונה אינו נקרא ממרה, רק אויל וסכל,

אבל הם עינים להם לראות וכשאינם רואים הם ממרים,

(כמ"ש החרשים שמעו והעורים הביטו לראות. ישעיה מ"ג עמש"ש):

אזנים. ר"ל עכ"פ הגם שאין רואים בעיניהם הלא יש להם אזנים לשמע מפי הנביאים שהם יגידו למו,

ולא שמעו וזה מצד כי בית מרי המה לא מצד הסכלות:

 

(ג) וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ כְּלֵ֣י גוֹלָ֔ה וּגְלֵ֥ה יוֹמָ֖ם לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְגָלִ֨יתָ מִמְּקוֹמְךָ֜ אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם אוּלַ֣י יִרְא֔וּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה:

רש"י כלי גולה – כלי לשתות ומקידה קטנה ללוש בה חררה אות לבית ישראל שבירושלים שיעשו כן ולא יצטרכו ללוש בצק בגומא על גבי קרקע והחצצים נכנסים בתוכו

והם לא שמעו לו והוצרכו לכך והוא הכתוב בספר קינות ויגרס בחצץ שני (איכה ג) במדרש קינות:

וגלה יומם – מיום אל יום שנים שלשה ימים נהוג בעצמך כאדם המכין צעדיו לגלות

שיראו בני הגולה וישאלו מה מעשיך ואתה תגיד להם שסימן הוא לצדקיהו ועמו

וישלחו להם אלו את שלוחיהם ויודיעו לאחיהם וקרוביהם אשר שם ככל אשר ישמעו מפיך

וכן כל יומם שבמקרא לשון יום יום הוא דבר הנוהג ימים רבים כך שמעתי משמו של רבי מנחם ואמת דבריו:

אולי יראו – שמא יבינו אפרצברונ"ט בלע"ז:   כי בית מרי המה – לפיכך עדיין הוא שמא:

רד"ק ואתה בן אדם עשה לך – תקן לך כלי גולה והם מקל ותרמיל וכוס וכד וקערה ותעשה זה לאות שכן יגלו יושבי ירושלם ותעש' זאת לעיני בני הגולה שהבטיחום על שקר יושבי ירושלם לאמר שלא יגלו:

וגלה יומם – מן היות השמש על הארץ יקרא יומם אבל יום כולל פעמים היום והלילה וצוהו שני דברים האחד לגלות ממקום למקום באותה העיר שהיה יושב בה עם בני הגולה ויגלה לבית רחוק מביתו במקום שיהיו בני הגולה רואים וזה יהיה סימן ואות ליושבי ירושלם שיגלו ממנה ביומם בעוד יומם יקדר שמשם והאות האחר שיחתר בקי' העיר לילה כאדם היוצא בגנבה וישא כלי גולה על כתפו ויצא לו דרך החור ויכסה פניו בצאתו שלא יראנו אדם כאדם שיש לו בשת וזה יהיה אות לצדקיהו שיצא מירושל' לילה כמו שכתוב ויברחו ויצאו לילה מן העיר:

מלבי"ם ואתה בן אדם. לכן צוה שיעשה הנביא מעשים שיראו בעיניהם את המעותד לבא עליהם

וגם שישמעו באזניהם כי הנביא יפרש להם את הדבר שיראה, להם.

עשה לך, צוהו לעשות ג' דברים,

א) שיעשה כלי גולה, ויגלה יומם, ר"ל יום אחד, לעיניהם, דהיינו שיגלה ממקום למקום בתוך היער,

ב) וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם – היינו שיגלה ממקום שהוא שם היינו מן העיר הזאת אל עיר אחרת, וזה יהיה סימן על שני הגליות שעברו כבר כמ"ש גלו בשמונה גלו בתשעה

אולי יראו כי בית מרי המה – כי מזה יזכרו בשני הגליות שעברו עליהם:

מלבי"ם ביאור המילות וגלה יומם. כל מקום שנאמר יומם בא לילה עמו, והוא הפך של לילה,

אבל יום כולל לפעמים גם הלילה:

לעיניהם. כי לפעמים צוה ה' לנביא לעשות מעשים בפ"ע לתת תוקף לנבואתו, כמו האזור פשתים של ירמיה, ופה לא היה לקיום הנבואה רק כדי שישאלו העם,

ואמר שש פעמים לעיניהם, כי צוהו לעשות ששה דברים לעיניהם:

 

(ד) וְהוֹצֵאתָ֨ כֵלֶ֜יךָ כִּכְלֵ֥י גוֹלָ֛ה יוֹמָ֖ם לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְאַתָּ֗ה תֵּצֵ֤א בָעֶ֙רֶב֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם כְּמוֹצָאֵ֖י גּוֹלָֽה:

מלבי"ם והוצאת. ג) צוהו עוד שיגלה פעם שלישית בגלות קבוע, שיוציא את כליו ככלי גולה,

שזה סימן על גלות השלישי שעתיד להיות, שאז יוציאו כל כליהם ולא ישאר מאומה,

כאדם שיוצא לגלות עם כל אשר לו על מנת שלא ישוב עוד. [רד"ק כמו שיצא אדם בגולה סר וזעף]:

ואתה – ציוה לו עוד שבגלות הזה הג' יעשה א"ע כאילו רוצה לברוח מן הגלות ההכרחי שיגלה ע"י האויב, ויצא בערב בהחבא – לצד אחר שלא אל הצד שיצא יומם בג' פעמים הראשונות,

עד שידמה כמוצאי גולה – כהיוצא לגולה ברצון לגולה אחרת,

שלא אל הגולה ההכרחי שרוצה האויב להוליכו,

וזה היה משל על צדקיהו שרצה לברוח בלילה, עד שבעת שנבקעה העיר והיו העם מוכנים לצאת לגולה לבבל רצה הוא לצאת בלילה בהחבא לצד אחר.

ובזה צוה לו שיעשה ג"כ ג' סימנים, א) שיצא בערב בחשך לא ביום,

ב) שלא יצא דרך שער העיר רק דרך מחתרת, וז"ש.

מלבי"ם ביאור המילות כמוצאי גולה. היוצא ברצון כמו לדעת את מוצאך (ש"ב ג') שעל ההכרח היל"ל מוצאי כמו שהיא מוּצאת:

 

(ה) לְעֵינֵיהֶ֖ם חֲתָר־לְךָ֣ בַקִּ֑יר וְהוֹצֵאתָ֖ בּֽוֹ:

רש"י חתר לך בקיר – סימן לצדקיהו שיצא דרך מחתרת מערה כי ירא לצאת דרך בפרהסיא מפני הכשדים:

מלבי"ם לעיניהם חתר לך בקיר. כמ"ש ויצאו דרך שער בין החומותים, ג) באיכות נשיאת כליו, ועל זה אמר.

 

(ו) לְעֵ֨ינֵיהֶ֜ם עַל־כָּתֵ֤ף תִּשָּׂא֙ בָּעֲלָטָ֣ה תוֹצִ֔יא פָּנֶ֣יךָ תְכַסֶּ֔ה וְלֹ֥א תִרְאֶ֖ה אֶת־הָאָ֑רֶץ כִּֽי־מוֹפֵ֥ת נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

מלבי"ם לעיניהם על כתף תשא. שישא כל כליו בפעם א' על כתפו כדרך הבורח, ושיוציאם בעלטה.

שכ"ז סימנים על הבריחה,

עוד צוהו ענין אחר פניך תכסה ולא תראה את הארץ – שאחר שיעשה הסימנים האחרונים המורים על בריחת צדקיהו, יכסה פניו להיות לאות שיכוסה פני צדקיהו הבורח,

ולא יראה מהלכו עד שישוב ליד האויב ולארץ בבל,

כי מופת נתתיך שכ"ז מופת לבית ישראל מה שיקרה להם ולמלכם.

 

(ז) וָאַ֣עַשׂ כֵּן֘ כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּיתִי֒ כֵּ֠לַי הוֹצֵ֜אתִי כִּכְלֵ֤י גוֹלָה֙ יוֹמָ֔ם וּבָעֶ֛רֶב חָתַֽרְתִּי־לִ֥י בַקִּ֖יר בְּיָ֑ד בָּעֲלָטָ֥ה הוֹצֵ֛אתִי עַל־כָּתֵ֥ף נָשָׂ֖אתִי לְעֵינֵיהֶֽם:

רש"י כלי הוצאתי ככלי גולה יומם – יום יום הייתי מראה להם שאני מתקן לעצמי כלי גולה:

מלבי"ם ואעש כן כלי הוצאתי. סיפר העיקר של הוצאת הכלים שמורה על גלות השלישית

כי שתי הגלויות הראשונות שעליהם רמז במ"ש שני פעמים וגלה יומם, וגלית ממקומך, כבר היו,

ובערב שאחר שגלה יומם מן העיר שב כמתגנב בערב אל העיר וברח לצד האחר דרך מחתרת,

וסיפר שעשה את המחתרת ביד בל ישמע קול מקבות וכלי ברזל:

רד"ק ואעש, ביד – לא בכלי ברזל שחותרים בו כדי שלא ישמעו קולו וכמו כן כאדם היוצא פתאם בחפזון שאין לו פנאי לקחת כליו כן צדקיהו ושריו כשראו שרי מלך בבל ברחו מיד ויצאו בחפזון

ואף על פי שאינו כתוב שם שחתרו בקיר כיון שאמר הנה בקיר יחתרו אמת כן היה

וכן נראה מדרך הסברא כי הם יצאו דרך גן המלך שנכנסו דרך פתח הגן וחתרו בקיר הגן שכנגדה לצא' בו וביד חפרו בו כי לא היה להם כלי ברזל לחתור בו כי בחפזון יצאו וברחו:

 

(ח) וַיְהִ֧י דְבַר־ה֛' אֵלַ֖י בַּבֹּ֥קֶר לֵאמֹֽר: (ט) בֶּן־אָדָ֕ם הֲלֹ֨א אָמְר֥וּ אֵלֶ֛יךָ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֣ית הַמֶּ֑רִי מָ֖ה אַתָּ֥ה עֹשֶֽׂה:

מלבי"ם (ח – ט) ויהי דבר ה' אלי בבקר. אחר שהראם זאת לעיניהם (נגד מ"ש אשר עינים להם לראות)

הניח להם זמן כל הלילה שישימו זאת על לבם, וישאלו, כמ"ש הלא אמרו אליך מה אתה עשה,

ובבקר צוהו שיאמר להם הנמשל בפירוש, (נגד מ"ש אשר אזנים להם לשמוע):

 

(י) אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י ה֑' הַנָּשִׂ֞יא הַמַּשָּׂ֤א הַזֶּה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה בְתוֹכָֽם:

מלבי"ם הנשיא המשא הזה. פירש לו שהנושא שעליו מרמז המשא הזה הוא הנשיא צדקיהו,

והמקום שבו יתהוה הדבר שעליו רמז במשא הוא בירושלים שהוא יצא לערב כמוצאי גולה ויכסה פניו,

ויתר הנושאים שרמז עליהם במשא הוא כל בית ישראל, אשר המה בתוכם ר"ל בכ"מ שגרים שם בא"י:

 

(יא) אֱמֹ֖ר אֲנִ֣י מֽוֹפֶתְכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתִי כֵּ֚ן יֵעָשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם בַּגּוֹלָ֥ה בַשְּׁבִ֖י יֵלֵֽכוּ:

מלבי"ם אמר אני מופתכם, שכל המעשים שעשיתי כן יעשה להם.

שנגד מה שגלה הנביא ג' פעמים, הוא הסימן כי בגולה בשבי ילכו,

ר"ל שני פעמים הראשונים מורה על הגולה היינו שתי הגליות שעברו,

והפעם השלישי שיצא עם כליו מורה שילכו בשבי בימי צדקיה,

שהשבי קשה מן הגולה. שהוא ע"מ שלא ישוב עוד מארץ שביו:

מלבי"ם ביאור המילות בגולה בשבי. יש גולה שיכול ללכת לכ"מ שירצה,

ויש גולה שהוא שבוי בארץ שביו, כמ"ש העולים משבי הגולה (עזרא ב' א'):

 

(יב) וְהַנָּשִׂ֨יא אֲשֶׁר־בְּתוֹכָ֜ם אֶל־כָּתֵ֤ף יִשָּׂא֙ בָּעֲלָטָ֣ה וְיֵצֵ֔א בַּקִּ֥יר יַחְתְּר֖וּ לְה֣וֹצִיא ב֑וֹ פָּנָ֣יו יְכַסֶּ֔ה יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹא־יִרְאֶ֥ה לַעַ֣יִן ה֖וּא אֶת־הָאָֽרֶץ:

מלבי"ם והנשיא. ומ"ש ואתה תצא בערב כמוצאי גולה זה מרמז על הנשיא שירצה לברוח,

ואל כתף ישא כל אשר לו, ושיהיה בעלטה ואופל, ושיחתרו בקיר בין החומותים,

ונגד מ"ש פניך תכסה, כן פניו יכסה למען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ,

בזה כלל שני רמזים,

א) כמו שהנביא כסה פניו ברצונו כן המלך כסה עד עתה פניו ברצונו ולא השגיח על עניני העם והנהגתם,

וז"ש שלא יראה לעין הוא בעצמו את הארץ להשגיח עליה לעשות צדק ומשפט,

ב) כמו שע"י שכסה פניו לא יכול לראות את הארץ כן יען שכסה המלך פניו עד עתה,

לא יראה עתה הדרך הנכון:

רד"ק יכסה פניו – כי בשת הוא לו שיברח מן העיר שהיה מולך עליה

ויונתן תרגם "חלף דחב ינקרון ית עינוהי ולא יחזי ית ארעא":

מלבי"ם ביאור המילות יען אשר. מלת יען מורה על התיחדות דבר מסבה קודמת על צד הגמול, שכר או עונש,

ולא יצדק פה? ומוכרח כמ"ש בפירוש:

 

(יג) וּפָרַשְׂתִּ֤י אֶת־רִשְׁתִּי֙ עָלָ֔יו וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י וְהֵבֵאתִ֨י אֹת֤וֹ בָבֶ֙לָה֙ אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֔ים וְאוֹתָ֥הּ לֹֽא־יִרְאֶ֖ה וְשָׁ֥ם יָמֽוּת:

רש"י ופרשתי את רשתי עליו – מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו ויצא דרך המערה מה עשה הקדוש ברוך הוא הביא צבי אחד לפני חיל כשדים והולך לפניהם על גג המערה והם רודפים אותו וכשיצא צדקיהו מן המערה בערבות יריחו ראוהו יוצא ותפשוהו:

ואותה לא יראה – כי בריבלה בארץ חמת דבר אתו משפטים ועיור את עיניו ואח"כ הביאו לבבל כמה שנא' בספר (מלכי' ב כה ובירמיה לט):

מלבי"ם ופרשתי את רשתי עליו. ויפול ביד האויב אשר השיגוהו בערבות ירחו והבאתי אותו בבלה ואותה לא יראה כי ינקרו עיניו, וזה משל השני על כיסוי הפנים וחסרון הראיה:

מלבי"ם ביאור המילות במצודתי. יש ששרשו מצד ומורה על חוזק ומבצר, ה' סלעי ומצודתי,

ויש ששרשו צוד, ומורה על שצדים שם, כמו כדגים שנאחזים במצודה רעה,

וי"ל שהכלא שישימו שם מלכים אסורים היה בנוי במבצר סביב בל יקרב איש להוציאו משם,

וצדקיהו הושם במבצר. כמ"ש עליו לשון זה (לקמן י"ז כ', י"ט ט'):

 

(יד) וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר סְבִיבֹתָ֥יו עזרה עֶזְר֛וֹ וְכָל־אֲגַפָּ֖יו אֱזָרֶ֣ה לְכָל־ר֑וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם:

רד"ק וכל אשר סביבותיו עזרהבה"א כמו אהלה ופי' סביבותיו אותם שהיו עומדים סביבות צדקיהו שהיו לעזור לו שלא לנפול אל הכשדים והיו רוצים להלחם כנגדם

ועוברים על דברי הנביא שאמר לצדקיהו אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך

ואמר והביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו ועמו וחיו:

וכל אגפיו – בני חילו וכן אתה וכל אגפיך ות"י משיריתיה [רש"ישריו]

ואדני אבי ז"ל פירש אגפיו אגפיך האל"ף נוספת והוא מתרגום כנפים גפין

והחיילות יקראו כנפים כמו שכתוב והיה מוטות כנפיו מלא רחב ארצך:

אזרה לכל רוח – שהרי הלכו מהם למצרים עם יוחנן וכן ברחו מהם בשאר ארצות

וחרב אריק אחריהם כמו שאמר להם ירמיהו הנביא והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם: [רש"י הם יוחנן בן קרח ושרי החיילים שגלו למצרים ושם השיגתם חרבו של נבוכדנצר כשהחריב את מצרים]:

מלבי"ם וכל אשר סביבתיו. בין עזרו שהם חיילותיו, ובין כל אגפיו היוצאים איתו אזרה לכל רוח

כמש"ש וכל חילו נפוצו מעליו, וחרב אריק אחריהם – כי נהרגו אח"כ בארצות שונות:

מלבי"ם ביאור המילות אגפיו. תרגום כנפים גפין. הנלוים אליו ככנף אל הגוף, כמו והיו מוטות כנפיו (ישעיה ח'):

 

(טו) וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֑' בַּהֲפִיצִ֤י אוֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֥י אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת:

רד"ק וידעו – אז בהתקיים הנבוא' להם ידעו כי אני ה' ויספרו זה לזה בגוים אשר באו שם את כל תועבותם שעשו כי בעונשם בא להם כל זה כמו שדבר ה' על ידי נביאיו ואז ידעו כי אני ה':

מלבי"ם וידעו. ר"ל ובזה ארויח שני דברים, א) שהם עצמם ידעו כי אני ה' בעת שאפיץ אותם בגוים,

ויכירו שיש אלהים שופטים בארץ:

מלבי"ם ביאור המילות בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות. הזריה בא בדבר שאינם מחוברים יחד,

כמו אשר זורה ברחת ובמזרה,         והניפוץ הוא בדברים מחוברים. ככלי יוצר תנפצם,

וכבר כתבתי למעלה (ו' ט', י"א ט"ז) שיצייר תמיד שגלו אל הגוים [הקרובים] ומשם אל הארצות [הרחוקות],

אל הגוים נפוצו ממקום דבוקם אמר לשון נפוץ, ואל הארצות כבר היו נפוצים, ויזרו כמוץ לפני רוח,

וכן תפס לשון זה לקמן (כ' כ"ג, כ"ב ט"ו, כ"ט י"ב, ל' כ"ג כ"ו, ל"ו י"ט):

 

(טז) וְהוֹתַרְתִּ֤י מֵהֶם֙ אַנְשֵׁ֣י מִסְפָּ֔ר מֵחֶ֖רֶב מֵרָעָ֣ב וּמִדָּ֑בֶר לְמַ֨עַן יְסַפְּר֜וּ אֶת־כָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיהֶ֗ם בַּגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ':

רש"י למען יספרו את כל תועבותיהם – ויאמרו בעונינו לקינו כי כזאת וכזאת עשינו ואודיע כי לא על חנם כליתים:

מלבי"ם והותרתי. ב) שלכן אותיר מהם אנשי מספר גם מן הרשעים שגם בגלותם לא יכירו את ה' (כמו אלה שהלכו למצרים והקטירו שם למלכת השמים. ירמיה מ"ד),

למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים ויראו גם הגוים ויכירו שהענשתי אותם בדין ובמשפט על תועבותם, וידעו כי אני ה' ועיני משוטטות בכל הארץ:

 

(יז) וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:  (יח) בֶּן־אָדָ֕ם לַחְמְךָ֖ בְּרַ֣עַשׁ תֹּאכֵ֑ל וּמֵימֶ֕יךָ בְּרָגְזָ֥ה וּבִדְאָגָ֖ה תִּשְׁתֶּֽה:

רד"ק ויהי, בן אדם לחמך ברעש תאכלברעש הגוף וברתת וכן ברעד תנועת הרתת כמו וירגז המלך:

מלבי"ם לחמך. צוהו שיאכל לחמו ברעש, כמתירא מן האויב וכדואג שיכלה לחמו:

מלבי"ם ביאור המילות ברגזה ובדאגה. הרוגז על ההוה, והדאגה על העתיד:

 

(יט) וְאָמַרְתָּ֣ אֶל־עַ֣ם הָאָ֡רֶץ כֹּֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י ה֜' לְיוֹשְׁבֵ֤י יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לַחְמָם֙ בִּדְאָגָ֣ה יֹאכֵ֔לוּ וּמֵֽימֵיהֶ֖ם בְּשִׁמָּמ֣וֹן יִשְׁתּ֑וּ לְמַ֜עַן תֵּשַׁ֤ם אַרְצָהּ֙ מִמְּלֹאָ֔הּ מֵחֲמַ֖ס כָּֽל־הַיֹּשְׁבִ֥ים בָּֽהּ:

מלבי"ם ואמרת. שזה סימן ליושבי ירושלם שבעת המצור יאכלו לחמם בדאגה וזה יהי סבה למען תשם ארצם [רד"ק ממלואה – מהמלוי שהיה בה מעם ומנכסים],

כי אם לא היו באים במצור ולא היו נלחמים עם נבוכדנצר רק היו משלימים אתו לא היה מחריב ארצם,

וכ"ז יהיה מחמס כל היושבים בה [רש"י בעון חמס יושביה].

שע"י החמס אתן בלבם שילחמו עם נבוכדנצר ושיוחרב ארצם, ויהיה החורבן, א) לעונש על החמס העבר:

 

(כ) וְהֶעָרִ֤ים הַנּֽוֹשָׁבוֹת֙ תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ':

מלבי"ם ב) ועוד יושג בזה תועלת שע"י שהערים הנושבות תחרבנה עי"כ ידעו כי אני ה',

וישימו לב להאמין בה' ובהשגחה ושכר ועונש:

 

(כא) וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

מלבי"ם ויהי דבר ה'. הנה באו אל הנביא שתי דברות הדבור הראשון לעומת שהיו אומרים שדבר הנביא לא יתקיים כלל, והיו ממשילים דבריו אל דברי החוזים בכוכבים שהיו בטלים ברבות הימים,

והדבור השני לעומת מה שהיו אומרים שעל כל פנים לא יתקיימו במהרה רק לימים רבים:

 

(כב) בֶּן־אָדָ֗ם מָֽה־הַמָּשָׁ֤ל הַזֶּה֙ לָכֶ֔ם עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר יַֽאַרְכוּ֙ הַיָּמִ֔ים וְאָבַ֖ד כָּל־חָזֽוֹן:

מלבי"ם בן אדם מה המשל הזה. שהם לקחו משל ודמיון ממה שקרה להגדת הוברי שמים החוזים בכוכבים, שלפעמים לא יבואו דבריהם,

כי העתידות שיגידו חוזי כוכבים שיחויבו מצד המערכת נקשרות עם הזמן,

ועת יארך הזמן ישתנה המערכת ויחויבו ענינים אחרים הפך ממה שראו בזמן הקודם, וז"ש יארכו הימים,

ב) העתידות שיגידו מצד המערכת נקשרות עם הסבות ומסובבי הטבע,

ועת ישתנה אחד מן הסבות ברבות הימים יאבד החזון ולא יבא, וז"ש ואבד כל חזון,

וזאת לקחו למשל אל נבואת הנביאים אשר נבאו בשם ה',

אמר להם מה המשל הזה לכם ר"ל הלא המשל הזה אינו נאות לכם בית ישראל שאתם אינכם תחת המזל, רק תחת ההשגחה,

וכן מה המשל הזה על אדמת ישראל, הלא ארץ ישראל אינה תחת המערכה רק ארץ אשר ה' דורש אותה:

 

(כג) לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י ה֒' הִשְׁבַּ֙תִּי֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה וְלֹֽא־יִמְשְׁל֥וּ אֹת֛וֹ ע֖וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֚י אִם־דַּבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קָֽרְבוּ֙ הַיָּמִ֔ים וּדְבַ֖ר כָּל־חָזֽוֹן:

מלבי"ם לכן אמר אליהם. השבתי את המשל הזה. ר"ל

א) שלא ימשלו המשל הזה אף לפי שיטתם שהענין תלוי במערכת,

ב) ולא ימשלו אותו עוד בישראל, כי יכירו שאף אם יצדק המשל הזה בעכו"ם שהם תחת המערכה אינו צודק בישראל שאינם תחת המערכה,

ומפרש (נגד מ"ש הִשְׁבַּ֙תִּי֙ את המשל) כי אִם־דַּבֵּ֣ר אליהם קרבו הימים –

שהדבר קרוב בין בזמן ובין בסבות הטבע, שעז"א וּדְבַ֖ר כָּל־חָזֽוֹן,

וא"כ אף אם יהיה תלוי במערכה בוא יבוא ולא יתבטל, ב) נגד מ"ש ולא ימשלו אותו עוד בישראל, אמר.

 

(כד) כִּ֠י לֹ֣א יִֽהְיֶ֥ה ע֛וֹד כָּל־חֲז֥וֹן שָׁ֖וְא וּמִקְסַ֣ם חָלָ֑ק בְּת֖וֹךְ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

מלבי"ם כי לא יהיה עוד חזון שוא. לא חזון ע"י כוכבים שרואין דבר שוא,

ולא מקסם חלק בתוך בני ישראל

ר"ל ולא קסם על ידי חכמי התולדה וכח המשער שידברו חלקות להחניף את העם:

 

(כה) כִּ֣י׀ אֲנִ֣י ה֗' אֲדַבֵּר֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה לֹ֥א תִמָּשֵׁ֖ךְ ע֑וֹד כִּ֣י בִֽימֵיכֶ֞ם בֵּ֣ית הַמֶּ֗רִי אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וַעֲשִׂיתִ֔יו נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ': פ

מלבי"ם כי אני ה' אדבר. כי ידעו שהנבואה היא רק מה' ע"י ההשגחה האישיית הבלתי נקשרת עם הזמן והטבע ומסובביה,

ויש הבדל בין דבר החוזה בכוכבים ובין דבר הצופה ברוח אלהים,

שהחוזה בכוכבים יגיד מה שמחויב לפי סדר המערכה להשתלשל ממצב הכוכבים שיהיה בזמן פלוני, שיעמוד כוכב פלוני נגד פלוני במצב איבה ויחויב ממנו כו"כ,

ויוכל להיות שהחוזה לא ידע שאר התולדות הנקשרות עמו ושיהיה סבה אחרת ומצב אחר נעלם מעיניו שלפיהו ישתנה הענין, או שהחוזה לא כוון הזמן היטב,

אבל הנביא בשם ה' כשיאמר שה' דיבר להביא רע בזמן פלוני, אינו אומר שהרע מחויב לבא ומוכרח מצד התולדה, רק שאומר שאז יגזור ה' שיבא הרע,

כי גזרת ה' היא המעשה המביא את הרע את המציאות,

וה' דיבר אל הנביא שבעת פלוני ידבר ויגזור שתבא הרעה, וזה עצמו יהיה המעשה שיביא את הרע,

וזה אין תלוי בשום סבה אפשריית השינוי, כי רצון ה' לא ישתנה,

וז"ש כי אני ה' אדבר את אשר אדבר אני אדבר אל הנביא ואודיע אותו את אשר אדבר בזמן פלוני ואת אשר אגזור אז,

והדיבור עצמו שאדבר אז יהיה המעשה, וז"ש אשר אדבר דבר ויעשה, שע"י הדיבור יעשה,

וממילא לא תמשך עוד, כי אין שום סבה שיעכב ביד ה',

שהגם שלפעמים יעכב ה' את הגזרה ומאריך אף ואל ידבר דבר הגזרה אולי ישובו העם בתשובה,

אבל בימיכם בית המרי שאין תקוה שתשובו בתשובה, כי נתמלאה הסאה,

אדבר דבר ועשיתיו, ר"ל והדבור עצמו יהיה המעשה:

מלבי"ם ביאור המילות תמשך. לשון נקבה על הגזרה:

 

(כו) וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

מלבי"ם ויהי דבר ה'. עתה בא אליו הדבור השני לעומת מה שהיו אומרים שהגם שדברי הנביא באו בשם ה' ודבר ה' לא ישוב ריקם,

בכ"ז הלא גם ה' ידבר לפעמים מה שיהיה לימים רבים ולא יביא הרעה תיכף אולי ישובו,

כמו שהיה ברוב היעודים הקשים שארך זמנם, וז"ש.

 

(כז) בֶּן־אָדָ֗ם הִנֵּ֤ה בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽמְרִ֔ים הֶחָז֛וֹן אֲשֶׁר־ה֥וּא חֹזֶ֖ה לְיָמִ֣ים רַבִּ֑ים וּלְעִתִּ֥ים רְחוֹק֖וֹת ה֥וּא נִבָּֽא:

מלבי"ם הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים.

החזון הוא מה שרואה במחזה הנבואה,

והנבואה היא מה שנשלח לנבא ולהודיע אל העם, והם אומרים שהחזון הוא לימים רבים,

וגם מה שהוא מנבא בשליחות אל העם ג"כ הוא לעתים רחוקות:

מלבי"ם ביאור המילות לימים ולעתים. ימים מציין המשך הזמן,

ועתים מציין חלות הדבר בנקודה מיוחדת מן הזמן כמ"ש (ירמיה נ' ד'),

והחזון מה שרואה במחזה. יאמרו שמה שיקרה במשך ימים רבים רואה במחזה בפעם אחת ונדמה לו שיעשה כאחד, ובאמת יעשה במשך ימים רבים דבר אחר דבר,

והנבואה היא מה שישולח לנבאות ולהודיע שבזה ע"כ שיעשה בפעם אחד,

אמרו שהעת שיחול הדבר הוא רחוק באחרית הימים:

 

(כח) לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' לֹא־תִמָּשֵׁ֥ךְ ע֖וֹד כָּל־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ':

מלבי"ם לכן אמר אליהם כה אמר ה' לא תמשך עוד כל דברי. ר"ל הגם שעד עתה פעמים שנמשך כלל הגזרה אולי ישובו בתשובה,

ולפעמים נמשך מקצת הדבר, שלא הביא הרעה כולה תיכף רק מקצתה אולי ישובו,

כ"ז היה עד עתה שלא נחתם גז"ד

ומה שדיבר את הרע לא היה כדי שיעשה רק כדי שלא יעשה,

ר"ל כדי שישובו בתשובה ולא יעשה הרע,

אבל עתה לא תמשך עוד כל דברי ר"ל אף מקצת מדברי,

כי אשר אדבר דבר יהיה כדי שיעשה ולא אמתין פן ישובו בתשובה כי נחתם גז"ד:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א