יחזקאל

יחזקאל פרק יז

(א) וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: (ב) בֶּן־אָדָ֕ם ח֥וּד חִידָ֖ה וּמְשֹׁ֣ל מָשָׁ֑ל אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל:

רש"י חוד חידה – הנבואה שבענין בלשון חידה הוא שהוא מדמה את נ"נ לנשר ואת מלכי יהודה לצמרת ארזים:

מלבי"ם חוד חידה. ופתרון החדה יהיה משל אל בית ישראל:

מלבי"ם ביאור המילות חידה, משל. החדה תהיה בדבר הנעלם עד שצריך איש מבין להבין ע"י רמז,

ומתאחד עם חידוד, כי יחדד השכל, כמו ואיש יחד פני רעהו.

והמשל יהיה לרוב דבר נגלה להמשיל אליו דבר בלתי נודע,

ופה ר"ל תחוד חדה שפתרון החדה יהיה למשל אל קורות בית ישראל, ותשוב החדה להיות משל:

 

(ג) וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י ה֗' הַנֶּ֤שֶׁר הַגָּדוֹל֙ גְּד֤וֹל הַכְּנָפַ֙יִם֙ אֶ֣רֶךְ הָאֵ֔בֶר מָלֵא֙ הַנּוֹצָ֔ה אֲשֶׁר־ל֖וֹ הָֽרִקְמָ֑ה בָּ֚א אֶל־הַלְּבָנ֔וֹן וַיִּקַּ֖ח אֶת־צַמֶּ֥רֶת הָאָֽרֶז:

מלבי"ם הנשר הגדול. הוא מלך בבל שהוא דומה כנשר שמגביה עוף על כל העופות והוא מלך בעופות

ולכן הגביה עוף למרום הרי הלבנון על ראש הארזים הרמים, וצייר אותו בד' תארים,

א) גדל הכנפים, שהנוצות של האבר שבם יעוף הם גדולים וארוכים שעי"כ יעוף בקל,

 ב) שהאבר של הכנף שבו מחוברים הנוצות הוא ארוך, ג) שגופו ואיברו מלא נוצה,

ד) אשר לו הרקמה נוצות יפות מצוירות בכל מיני גוונים.

והנמשל א) שיעוף בקל לאפסי ארץ, ב) שהאבר ארוך מורה על הכח והעצמה,

(משא"כ בנשר השני שיזכיר אח"ז לא הזכיר ארך האבר כי פרעה לא היה בו כח ועצמה),

ג) שהוא מלא הנוצה היינו שארצו מלא אנשים והמונים

(משא"כ את הנשר השני צייר ברוב נוצה, שי"ל רוב עם ואינם ממלאים מלא ארצו),

ד) שי"ל הוד והדר וכל משכיות החמדה שזה משל הרקמה (שלא נאמר ג"כ בנשר השני),

והנשר הזה שהוא נ"נ בא אל הלבנון ויקח את ראש הארז

דהיינו שהגלה את יהויכין שהוא ראש האומה ואת השרים והגבורים:

מלבי"ם ביאור המילות כנפים, אבר, נוצה. שם כנף הונח בעצם על הנוצות הארוכות המחוברות לבעלי כנפים בקצה האבר המעופף, והפרק עצמו נקרא אבר,

והנוצות הקטנים הממלאים את האבר המעופף ואת כל העוף נקרא נוצה, כמו והסיר את מוראתו בנוצתה, וגם הנוצות הגדולות יקראו בשם נוצה, כמ"ש [איוב פרק לט, יג] אִם־אֶ֝בְרָ֗ה חֲסִידָ֥ה וְנֹצָֽה:

רק כשיפרט את הנוצות הארוכות שבם יעוף בשם מיוחד, יקראו בשם כנף, כמ"ש יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו, כי הנשר יקח גוזליו ע"י הכנפים שהם רכות וישאם על האבר שהוא חזק לסבלם שלא יפולו

(עמ"ש תהלות ס"ח י"ד, צ"א ד', איוב ל"ט כ"ו): צמרת. הוא הסעיף הגבוה:

 

(ד) אֵ֛ת רֹ֥אשׁ יְנִֽיקוֹתָ֖יו קָטָ֑ף וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּעִ֥יר רֹכְלִ֖ים שָׂמֽוֹ:

מלבי"ם את ראש יניקותיו קטף. היונקות הם הבדים העולים בצדי הארז שיונקים ממנו,

שזה משל על השרים וחורי יהודה והחרש והמסגר שהגלם מא"י,

ויביאהו אל ארץ כנען, ר"ל ארץ כשדים שמתקבצים שם הכנענים והסוחרים,

ושמו בעיר רוכלים היינו בבבל, כאילו נמסר שם ליד הרוכלים הנושאים אותו מבית לבית,

כי השתמשו בהם שם לצרכיהם איש ואיש בביתו:

מלבי"ם ביאור המילות יניקותיו. על ענפי האילן הונחו שמות רבות, והם אמיר, בד, דליה, זמורה, זלזל, חוטר, יונק, נטישה, נצר, סעיף, שרעף, סנסן, ענף, עפא, פארה, שוכה, שליחה, שריג.

וההבדל ביניהם בד, יונק, נצר, חוטר, הונח על הענף העולה בפ"ע, שהבד הוא העב העולה אצל האילן, והיונק הוא הרך העולה אצלו, ואם נקצץ האילן ונשאר הגזע ויעלה שנית לצמוח מן הגזע נקרא חוטר, ואם נקצץ האילן גם הגזע ויעלו משרשיו נקרא נצר, כמ"ש (ישעיה סימן י"א). הענפים שבראש האילן נקראים אמיר פארה דליה. האמיר הוא הענף המובחר העולה בראש האילן. והדליות הם הענפים הנגבהים למעלה ראש והם רבים. והפאר הוא הענפים שעושים כמו פאר חבוש על ראש האילן וכתר סביב ראשו, והם מלאים ענפים ועלים סוככים מלמעלה ולפעמים יתארכו וירדו מלמעלה למטה להיות צל עד למטה, כמ"ש (לקמן סי' ל"א), סעיף ושרעף, הם היוצאים מגוף האילן שבהם הענפים נושאי הפירות, והפרי מתיחס ביחוד אל הענף, לשאת ענף, ולעשות פרי, וע"י הענפים יתיחס אל הסעיף, בסעיפיה פוריה, ר"ל בסעיפים שבהם ענפים נושאי פרי, (ומ"ש מבין עפאים יתנו קול כמו ענפאים, שהנון נופל מהרבה שמות), ושם שוכה הונח על הבד העב היוצא מן העץ, כמו ויכרת שכת עצים (שופטים ט') שהם עצים עבים להצית את הצריח, והוא יוצא בשפולו של העץ. ושם זמורה, על הענף המובחר באילן שעולה יחידי ואינו מסתעף כ"כ, ודרך לזמרו ולהרכיבו באילן אחר, או לשתלו בפ"ע, ונקרא זמורה על שם שזומרים אותו, או ע"ש שהיא זמרת הארץ והמובחר שבו. ושם זלזל, הונח על ענפים שעולים בין מגוף האילן בין סמוך לו שאינם לצורך והם זוללים מיץ האילן וכחו, ודרך לכרות אותם, כמ"ש וכרת הזלזלים במזמרות (ישעיה י"ט). ושם נטישות ושליחות ג"כ על ענפים המתפשטים, השליחות יתפשטו בארך. והנטישות ברוחב כמ"ש (ישעיה סי' ט"ו). ושם שריגים, הונח על הענפים הדקים שמשתרגים ונטוים אחד ע"ג חברו, ושם סנסן לא נמצא רק גבי תמר, אוחזה בסנסיניו, שהם העוקצים שבלולבי התמר (מענין סנה) שבהם יאחז העולה בתמר שהוא חלק וגבוה, ושמור כללים אלה אשר פרטיהם יבוארו כ"א במקומו:

כנען, רוכלים. כנען מענין סוחר וההבדל בינו לבין רוכל, שהרוכל הוא המחזיר בסחורה מבית לבית וקטן מן הכנען, כמו שהכנעני קטן מן הסוחר, כמ"ש (סי' כ"ג ח'):

 

(ה) וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הָאָ֔רֶץ וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ בִּשְׂדֵה־זָ֑רַע קָ֚ח עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים צַפְצָפָ֖ה שָׂמֽוֹ:

מלבי"ם ויקח מזרע הארץ. ר"ל שלקח את מה שראוי להרכיבו באילן אחר שזה נקרא זרע באילנות,

ויתנהו בשדה זרע היינו שהרכיבו בזרע אחר,

קח על מים רבים – לקח מזרע הארץ שהיה תחלת גדולו על מים רבים,

צפצפה שָׂמֽוֹ – ושם אותו והרכיבו בצפצפה שהוא מין ערבה הגדלה בהרים בלי מים,

והנמשל שלקח את צדקיהו שהיה מזרע המלוכה והמליכו שיהיה תחתיו שבזה הרכיבו בשדה זרע שיהיה מולך תחת ידו כענף המורכב שהוא כפוף תחת האילן שיונק ממנו.

והגם שבבבל גדלו ערבים (כמ"ש על נחל הערבים ישאום, על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו)

הרכיבו בצפצפה שהוא מין ערבה גרוע,

ר"ל שתחת רוב השפע שהיה לו בא"י השכינו באופן שיהיה חרב ויבש וישכן חררים בלא טובה וברכה:

מלבי"ם ביאור המילות מזרע. כבר בארתי בחבורי התו"ה קדושים (סי' נ"ט) שיש הבדל באילנות בין שם זרע, נטע, שתל, שהנטע הוא ע"י גרעין, והזרע הוא ע"י הרכבה באילן אחר, ובא לרוב אצל כלאי האילנות,

והשתול בא על שעוקר אילן או נטיעה ממקום זה ושותלה במקום אחר:

קח על מים רבים. מוסב על זרע הארץ שקח יניקתו וליחותו עד עתה,

או ר"ל קח מעל מים רבים, שלקח את הזרע מעל מים ושמו להיות צפצפה שגדל בלי מים,

וכמו אלחנן דודו בית לחם, שחסר מ"ם השימוש, וכן רבים: וקח. פעל עבר ובא בקמץ להפריד בינו ובין הציווי:

צפצפה. מין ערבה הגדלה בין ההרים, ובערבי צפצף, וכמ"ש חז"ל בסוכה:

 

(ו) וַיִּצְמַ֡ח וַיְהִי֩ לְגֶ֨פֶן סֹרַ֜חַת שִׁפְלַ֣ת קוֹמָ֗ה לִפְנ֤וֹת דָּלִיּוֹתָיו֙ אֵלָ֔יו וְשָׁרָשָׁ֖יו תַּחְתָּ֣יו יִֽהְי֑וּ וַתְּהִ֣י לְגֶ֔פֶן וַתַּ֣עַשׂ בַּדִּ֔ים וַתְּשַׁלַּ֖ח פֹּארֽוֹת:

רד"ק ויצמח – כי עד שמרד צדקיהו הצליח במעשיו ויגדל במהרה ומרדו היה מן הדומה בשנה החמישית למלכו, כי בשנה הד' למלכו הלך אל בבל, כמו שכתוב בסוף ספר ירמיהו והלך להקביל פני מלך בבל כשהמליכו השליטו על כל המלכים אשר סביבותיו, והם מלך אדום ומלך מואב ומלך בני עמון ומלך צור ומלך צידון, כי כן כתוב בספר ירמיהו כי אלה המלכים שלחו מלאכים אל צדקיהו מלך יהודה,

ושם פירשנו הענין. ופירוש ויצמח, הזרע שזרע צמח:

ויהי לגפן סורחת – כמו וסרח העודף היה זרע לגפן יתירה וגדולה והנה המשילו לגפן ולא לארז כמו שהיה מתחילה, לפי שנדלדלה המלוכה מעת שמלך מנשה,

כי מתחילה היתה דומה לארז שהוא גבוה מכל העצים והגפן דקה ומדולדלת מכל העצים שפלת קומה,

אף על פי שנתן מלך בבל גדולה לצדקיהו, רצה שיהיה שפל לפניו ולא יתגאה עליו,

כמו שאמר בפירוש המשל להיות ממלכה שפלה לפנות דליותיו אליו

כי הגפן שהיא שפלת קומה לא יגבה ויעלו דליותיו שהם הענפים אלא פונות אל הגפן

כן רצה נבוכד נצר שיעבדנו צדקיהו ויפנה אליו כעבד אל האדון:

ושרשיו תחתיו יהיו – שלא יפשטו שרשי הגפן למרחוק אלא יהיו תחת הגפן במקומו לא רחוק לו

והדליות הם משל לשחד [שיתן לו] ולעבודה [שיעבדנו] והשרשים הם משל למלוכה

ובעבור שיתקיים זה כרת עמו ברית והשביעו באלהים

ונזכר גפן בפרשה זכר ונקבה וברוב הוא לשון נקבה ובלשון זכר נמצא גם כן גפן בוקק ישראל וילקטו ממנו פקועות שדה:

ותהי לגפן – כמו והיית לאיש:

ותעש בדים ותשלח פארות – פראות כתיב רי"ש קודם אל"ף ובדים הם הגסים והפארות הם הענפים היוצאים מהם כן צדקיהו היתה ממשלתו על סביבותיו והמלכים נשמעים אליו כל זמן שעמד בשבועתו

ולא זכר לה [-לגפן] פרי לפי שלא נתקיימו בניו כי נשחטו:

מלבי"ם ויצמח. הזרע המורכב בהצפצפה צמח ויהי לגפן. תחת שהיה ארז אדיר התהוה ממנו גפן

והגפן לא תהיה גבוהה רק סורחת שפלת קומה,

שקומתה תסרח בארץ עד שתהיה שפלה מתפשטת ברוחב לא בגובה,

כמ"ש ואת אילי הארץ לקח להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא,

שלקח את הגבורים לבל יהיה עוד ארז אדיר רק יהיה כגפן שנושא פרי ואינו חזק, ר"ל שיתן לו מס הרבה ולא יהיה תקיף במלכותו רק יהיה כפוף ונכנע,

לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו – שהדליות שהם הענפים המתנשאים לרום יושפלו ויפנו אל הצפצפה, וגם השרשים יהיו כפופים תחתיו, כמ"ש 'לשמור את בריתו לעמדה' [-לעמוד בה, לק' פס' יד],

ותהי לגפן ותעש בדים – אבל היא היתה לגפן בפ"ע בלתי מורכב, עד ששלחה בדים

(שהוא הענף היוצא מן האילן סמוך לשרשו בשוה עם האילן והוא חזק ועב),

ותשלח פראות ענפים עושים פרי, ר"ל שצדקיהו התחזק במלכותו:

מלבי"ם ביאור המילות סרחת. הוא העודף הנסרח על הארץ, כמו וסרח העודף, תסרח על אחורי המשכן:

דליותיו. בא לשון נקבה וזכר כי עקרו ארז שהוא לשון זכר ונעשה ממנו גפן חלוש העץ שהוא לשון נקבה.

וגדר שם דליות ושם בדים התבאר בפסוק ג':

פראת. (עי' מנחת שי), ר"ל סעיפים נושאי פרי, ושרשו פרה כי שורש פרי, פורא ופורה, כמו כי הוא בין אחים יפריא, פורה ראש ולענה, ודרך סעיפי פוריה להתפשט, לז"א ותשלח שהיא ההתפשטות:

 

(ז) וַיְהִ֤י נֶֽשֶׁר־אֶחָד֙ גָּד֔וֹל גְּד֥וֹל כְּנָפַ֖יִם וְרַב־נוֹצָ֑ה וְהִנֵּה֩ הַגֶּ֨פֶן הַזֹּ֜את כָּֽפְנָ֧ה שָׁרֳשֶׁ֣יהָ עָלָ֗יו וְדָֽלִיּוֹתָיו֙ שִׁלְחָה־לּ֔וֹ לְהַשְׁק֣וֹת אוֹתָ֔הּ מֵעֲרֻג֖וֹת מַטָּעָֽהּ:

מלבי"ם ויהי נשר אחד. הוא פרעה מלך מצרים שהיה ג"כ גדל כנפים (ולא ארך האבר כנ"ל בפסוק ג')

והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו שרשי הגפן התאוו לינק ולהתחבר אל הנשר השני,

ושלחה לו דליותיה כדי שישקה אותה מערגות מטעה,

שתחת שהנשר הראשון כפף את הדליות שיהיו סרוחים בארץ, ומנע ממנה המים להיות מתחברת עם הצפצפה, חשקה בנשר השני ששם תרים דליות ושם תשתה מים רבים,

היינו שחשב שע"י פרעה ירים ראש, וישבע שובע שפע וברכה:

מלבי"ם ביאור המילות כפנה שרשיה. מענין לשוד ולכפן תשחק, שהוא על תאות המזון בעת הרעב או תאות האדמה הצמאה למטר, כן התאוה הגפן לינק ממנו משקה ליחותה:

מערגות. היא תלמי הגן ושורותיו, והמ"ם מוסב על פעל שלחה, מערוגות מטעה שלחה לו להשקות אותה:

 

(ח) אֶל־שָׂ֥דֶה טּ֛וֹב אֶל־מַ֥יִם רַבִּ֖ים הִ֣יא שְׁתוּלָ֑ה לַעֲשׂ֤וֹת עָנָף֙ וְלָשֵׂ֣את פֶּ֔רִי לִהְי֖וֹת לְגֶ֥פֶן אַדָּֽרֶת: ס

רד"ק אל שדה טוב אל מים רבים – כמו על אמר למה הוצרך לעשות זה,

והלא צדקיהו היה בטוב ובכבוד עם נבוכדנצר, והיה מצליח עמו להיות מלך אדיר ושליט,

למה מרד בו ועבר על שבועתו? ואילו לא עשה כן היה עושה ענף ונושא פרי שיתקיימו לו בנים:

מלבי"ם אל שדה טוב היא שתולה. (השתילה באילנות היא מה שיעקור האילן ממקומו וישתלנו במק"א) רצה לשתול הגפן אל שדה טוב, אל מצרים, ששם ימצא מים רבים,

היינו לצאת מרשות נבוכדנצר אל רשות פרעה כדי לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת,

ר"ל שיהיה מלכות בפ"ע, ושלא יהיה כפוף ומשועבד לנבוכדנצר:

מלבי"ם ביאור המילות שתולה. היא העקירה ממקום זה לטעת אותה במק"א אל שדה טוב:

 

(ט) אֱמֹ֗ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י ה֖' תִּצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ אֶת־שָׁרָשֶׁ֨יהָ יְנַתֵּ֜ק וְאֶת־פִּרְיָ֣הּ׀ יְקוֹסֵ֣ס וְיָבֵ֗שׁ כָּל־טַרְפֵּ֤י צִמְחָהּ֙ תִּיבָ֔שׁ וְלֹֽא־בִזְרֹ֤עַ גְּדוֹלָה֙ וּבְעַם־רָ֔ב לְמַשְׂא֥וֹת אוֹתָ֖הּ מִשָּׁרָשֶֽׁיהָ:

רש"י אמור – כל האלפא ביתא במקרא זה ותמיה אני כי אינו נמנה במסורת:

ינתק – הנשר הראשון: את פריה יקוסס – כמו יקוצץ הם בני צדקיהו ששחטן לעיניו:

טרפי – עלי פוייליי"א בלע"ז: ולא בזרוע גדולה ובעם רב – יבא הנשר השני לעזרתה:

למשאות אותה משרשיה – לנוכח העוקרות ומסיעות אותה משרשיה:

מלבי"ם אמר. וכו' תצלח וכי תצלח?

הלוא את שרשיה ינתק הנשר הראשון הלא ינתק את השרשים ופריה יקוסס ויבש,

וגם עליו הלחים יבשו – ר"ל שיעקר הממלכה ויכרית כל אנשיה,

ולא בזרוע גדולה שא"צ לו לזה כח גדול ויד חזקה למשאות אותה (ר"ל להעתיק אותה) משרשיה,

כי פרעה לא יבא למו לעזרה ובקל יכבוש אותם ויחריב את ירושלים:

מלבי"ם ביאור המילות יקוסס. אין לו ריע וענינו כמו יקוצץ: טרפי. תרגום עלה טרף,

והרש"ף הבדיל שטרף הם העלים הלחים שהם טרף ומזון לתולעים ולזבובים:

למשאות. שרשו נשא להשיא ולעקור אותה, וכן למסע את המחנות כמו להסיע:

 

(י) וְהִנֵּ֥ה שְׁתוּלָ֖ה הֲתִצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ כְגַ֨עַת בָּ֜הּ ר֤וּחַ הַקָּדִים֙ תִּיבַ֣שׁ יָבֹ֔שׁ עַל־עֲרֻגֹ֥ת צִמְחָ֖הּ תִּיבָֽשׁ: פ

רש"י והנה – עתה שתולה כרצונה:

התצלח – איפשר שתצלח זו שבגדה במי שנטעה ראשון?:

רד"ק והנה שתולה התצלח – והנה חשבה שהיא שתולה ולא תעקר כי צדקיהו לא רצה לצאת אל הכשדים כמו שהיה אומר לו ירמיה הנביא כי חשב שלא תנתן העיר ביד הכשדים:

התצלח – ואיך תחשב כי תצלח איך היה חושב צדקיהו שימלט מיד הכשדים והוא בזה אלה והפר ברית:

הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש – המשיל מלך בבל לרוח הקדים כי בבל מזרחית צפונית לארץ ישראל ועוד כי רוח הקדים היא חמה ומיבשת וכן אמר רוח הקדים הוביש פריה ואמר יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבש מקורו ויחרב מעינו: תיבש יבש – האחרות מקור ויבא כן לחזק הפעולה כמו ויברך ברוך אתכם:

על ערוגת צמחה תיבש – במקום שהיה מקוה שישקה אותה מלך מצרים:

מלבי"ם והנה שתולה התצלח. מוסיף לאמר שהגם שלא יבא הנשר לעקרה,

הלא אחר שהיא שתולה, שנעקרה ממקום זה ונשתלה במק"א וכי אפשר שתצלח כיון שאינה במקומה,

הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש כי הרוח יעקרנה,

ומוסיף עוד שגם בלא רוח הקדים גם אם תעמוד על ערוגת צמחה תיבש, כי אין לה כח להתקיים,

וכמו שיבואר הנמשל אח"ז:

 

(יא) וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: (יב) אֱמָר־נָא֙ לְבֵ֣ית הַמֶּ֔רִי הֲלֹ֥א יְדַעְתֶּ֖ם מָה־אֵ֑לֶּה אֱמֹ֗ר הִנֵּה־בָ֨א מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֤ל יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ וַיִּקַּ֤ח אֶת־מַלְכָּהּ֙ וְאֶת־שָׂרֶ֔יהָ וַיָּבֵ֥א אוֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בָּבֶֽלָה:

רש"י מה אלה – מה החידה הזאת ופירשה להם:

ויקח את מלכה ושריה – הם צמרת הארז יהויקים ושריו:

בבלה – היא עיר הרוכלים:

רד"ק ויהי, אמר נא – אמור לו שיאמר להם פירוש המשל:

את מלכה – זה יהויכין כמו שפירשנו:

מלבי"ם אמר אל בית המרי. את הנמשל, הנה בא מלך בבל ירושלים הוא נמשל הנשר הגדול שבא אל הלבנון, ויקח את מלכה הוא מ"ש ויקח את צמרת הארז.

את שריה הוא מ"ש את ראש יונקותיו קטף, ויבא אתם אליו בבלה הוא מ"ש בעיר רוכלים שמו:

 

(יג) וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֔ה וַיִּכְרֹ֥ת אִתּ֖וֹ בְּרִ֑ית וַיָּבֵ֤א אֹתוֹ֙ בְּאָלָ֔ה וְאֶת־אֵילֵ֥י הָאָ֖רֶץ לָקָֽח:

רד"ק ויקח מזרע המלוכה – זה צדקיהו כמו שפירשנו:

ואת אילי הארץ לקח – מלבד האלה והברית לקח עוד אילי הארץ והם השרים

להיות בידו תערובות [-ערובה] שלא ימרד בו ושיהיה נכנע אליו ושלא יתנשא ויתגאה עליו:

מלבי"ם ויקח מזרע המלוכה. הוא מ"ש ויקח מזרע הארץ, ויכרת אתו ברית הוא מ"ש ויתנהו בשדה זרע,

ואת אילי הארץ לקח הוא מ"ש צפצפה שמו:

 

(יד) לִֽהְיוֹת֙ מַמְלָכָ֣ה שְׁפָלָ֔ה לְבִלְתִּ֖י הִתְנַשֵּׂ֑א לִשְׁמֹ֥ר אֶת־בְּרִית֖וֹ לְעָמְדָֽהּ [קוראים: "לעומדה"]:

רש"י לעמדה – למען יתקיים:

רד"ק להיות – לשמור את בריתו:

לעמדה – לעמוד בה בברית:

מלבי"ם להיות ממלכה שפלה – הוא מ"ש ויהי לגפן סורחת.       לבלתי התנשא – הוא מ"ש שפלת קומה,

לשמר את בריתו לעמדה – הוא מ"ש לפנות דליותיו אליו:

מלבי"ם ביאור המילות לעמדה. כדי שתעמוד הברית ותתקיים:

 

(טו) וַיִּמְרָד־בּ֗וֹ לִשְׁלֹ֤חַ מַלְאָכָיו֙ מִצְרַ֔יִם לָֽתֶת־ל֥וֹ סוּסִ֖ים וְעַם־רָ֑ב הֲיִצְלָ֤ח? הֲיִמָּלֵט֙ הָעֹשֵׂ֣ה אֵ֔לֶּה? וְהֵפֵ֥ר בְּרִ֖ית וְנִמְלָֽט?:

מלבי"ם וימרד בו. הוא מ"ש ויהי לגפן ותעש בדים, וישלח מלאכיו מצרים – זה באור המשל של הנשר השני. לתת לו סוסים ועם רב – הוא מ"ש להשקות אותה מערוגות מטעה.

היצלח, ר"ל וכי יצלח? הלא לא יצלח משני טעמים,

א) הימלט העשה אלה, הלא נבוכדנצר ילחם אתו ויכבשנו,

הוא מ"ש הלא את שרשיה ינתק,

ב) והפר ברית ונמלט שאף אם לא ילחם עמו לא ימלט מצד שהפר ברית וה' יענישהו

הוא מ"ש במשל על ערוגות צמחה תיבש:

 

(טז) חַי־אָ֗נִי נְאֻם֘ אֲדֹנָ֣י ה֒' אִם־לֹ֗א בִּמְקוֹם֙ הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַמַּמְלִ֣יךְ אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֤ר בָּזָה֙ אֶת־אָ֣לָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֥ר הֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִית֑וֹ אִתּ֥וֹ בְתוֹךְ־בָּבֶ֖ל יָמֽוּת:

רד"ק חי אני, אם לא – לשון שבועה כמו אם לא בתים רבים אם לא כאשר דמיתי:

מלבי"ם חי אני. ופי' מ"ש הימלט העושה אלה, כי נבוכדנצר יבא עליו למלחמה ובבבל ימות:

 

(יז) וְלֹא֩ בְחַ֨יִל גָּד֜וֹל וּבְקָהָ֣ל רָ֗ב יַעֲשֶׂ֨ה אוֹת֤וֹ פַרְעֹה֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה בִּשְׁפֹּ֥ךְ סֹלְלָ֖ה וּבִבְנ֣וֹת דָּיֵ֑ק לְהַכְרִ֖ית נְפָשׁ֥וֹת רַבּֽוֹת:

רש"י בשפוך סוללה – כשיבא נבוכדנצ' וישפוך סוללה על ירושלי':

להכרי' נפשות רבות – להרוג את בני העיר:

רד"ק ולא בחיל גדול, יעשה אותויעשה עמו

כלומר לא יעזרהו פרעה בחיל גדול כמו שהתנה עמו במלחמה כשילחם מלך בבל על ירושלם:

בשפוך סוללה ובבנות דיק – כששפכו סוללה ויבנו דיק ללכוד העיר להכרית נפשות רבו' שהרג בעיר כשלכדה בכל זה לא עזרו פרעה, סללה ודיק כבר פירשנו בתחלת הספר, וטעם אותו למלך בבל כי הוא אמר כי לא יעשה פרעה עמו מלחמה:

מלבי"ם ולא בחיל גדול. ר"ל פרעה לא יעזרם בחיל גדול בעת שישפך נבוכדנצר סוללה להכרית נפשות

וזה פי' מ"ש במשל ולא בזרוע גדולה ובעם רב למשאות אותה משרשיה

שכוונתו שנבוכדנצר לא יהיה צריך לזה זרוע גדולה,

כי גם פרעה שהוא הנשר השני לא יבא בזרוע גדולה לעזרו:

מלבי"ם ביאור המילות יעשה אותו. כמו יעשה אתו: סוללה דיק. התבאר למעלה (סי' ד'):

 

(יח) וּבָזָ֥ה אָלָ֖ה לְהָפֵ֣ר בְּרִ֑ית וְהִנֵּ֨ה נָתַ֥ן יָד֛וֹ וְכָל־אֵ֥לֶּה עָשָׂ֖ה לֹ֥א יִמָּלֵֽט:

רש"י נתן ידו – הבטיח באמונה ונשא ידו בברית:

רד"ק וּבָזָ֥ה – והנה נתן ידו, כי נתינת היד הוא קיום אהבה ושלום כמו שראינו שאמר יהוא ליהונדב תנה את ידך:

מלבי"ם ובזה אלה. עתה מפרש מ"ש והפר ברית ונמלט, שאחר שבזה אלה והפר ברית

ויתר מזה והנה נתן ידו – שגם כבר הניח ידו מן המלחמה, ר"ל אחר שנבקעה העיר,

ובכ"ז וכל אלה עשה כי עמד במרדו ורצה לברוח מצרים,

ואיך ימלט וז"פ מ"ש במשל והנה שתולה התצלח, איך יצלח בעת יעקר ממקומו לברוח למצרים:

מלבי"ם ביאור המילות והנה נתן ידו. כמו נתנה ידה (ירמיה נ' ט"ו), ר"ל שחדל להלחם ועדן עמד במרדו.

ויל"פ שנ"נ נתן לו יד להשלים והיה נשאר בחיים כמו שנבא ירמיה

ובכ"ז בזה אלה להפר ברית ולא רצה להשלים:

 

(יט) לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֣י ה֘' חַי־אָנִי֒ אִם־לֹ֗א אָֽלָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּזָ֔ה וּבְרִיתִ֖י אֲשֶׁ֣ר הֵפִ֑יר וּנְתַתִּ֖יו בְּרֹאשֽׁוֹ:

רד"ק אם לא – לשון שבועה כמו שכתבנו:  אלתי – כי באלהים השביעו:   ובריתי – כי בשמו כרת אותו ברית:

ונתתיו בראשו – אותו העון אתננו בראשו כמו אשיב לו גמולו בראשו או אמר בראשו על עורון עיניו:

 

(כ) וּפָרַשְׂתִּ֤י עָלָיו֙ רִשְׁתִּ֔י וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י וַהֲבִיאוֹתִ֣יהוּ בָבֶ֗לָה וְנִשְׁפַּטְתִּ֤י אִתּוֹ֙ שָׁ֔ם מַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר מָֽעַל־ בִּֽי:

מלבי"ם ופרשתי. בעת שברח דרך המערה נזדמן צבי להכשדים שפרשו עליו רשת ועי"כ נתפס צדקיהו במצודה:  מלבי"ם ביאור המילות  פרשתי עליו רשתי וכו'. התבאר למעלה (י"ב י"ג):

רד"ק ופרשתי – שאתן בלב הכשדים לרדוף אחריו ולהשיגו ובדרש מערה היתה מבית צדקיהו עד ערבות יריחו וברח לו דרך המערה והקב"ה זמן צבי כמו שכתבנו למעלה בפ' עשה לך כלי גולה:

ונשפטתי אתו שם – כי בכלא יהיה שם בבבל וכאילו אני נשפט ומתוכח עמו כי במעלו אשר מעל בי באה לו הצרה הזאת והוא יתודה בזה וי"ת ואתפרע מני' תמן: מעלו – הסר בי"ת השמוש כמו הנמצא בית ה' והדומים לו:

 

(כא) וְאֵ֨ת כָּל מברחו מִבְרָחָ֤יו בְּכָל־אֲגַפָּיו֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים לְכָל־ר֣וּחַ יִפָּרֵ֑שׂוּ וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י ה֖' דִּבַּֽרְתִּי: ס

רש"י ואת כל מברחיו – כתרגומו וית כל גיברוהי

ומנחם חברו עם ברח דודי (סוף ש"ה =שיר השירים=) וכה פתרונו ואת כל הבורחים:

בכל אגפיו – בכל כנפיהם כלומר בכל כחם בחרב יפולו: יפרשו – שרונאפנדו"ן בלע"ז:

מלבי"ם ואת כל מברחיו. החיל שיברחו אתו, בכל אגפיו* כל נשיו והנלוים אתו יפלו בחרב כנז' למעלה:

מלבי"ם ביאור המילות מברחיו וכו'. מקצתם בחרב יפולו, ומקצתם לכל רוח יפרשו, ובזה אין סתירה עם מ"ש למעלה (י"ב י"ד) ששם מדבר מהנשארים:

ויפרשו. מענין פיזור, כמו כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם (זכריה ב'):

מלבי"ם [לעיל יב-יד] אגפיו. תרגום כנפים גפין. הנלוים אליו ככנף אל הגוף, כמו והיו מוטות כנפיו (ישעיה ח'):

רד"ק [לעיל שם] וכל אגפיו – בני חילו וכן אתה וכל אגפיך ות"י משיריתיה [רש"ישריו]

ואדני אבי ז"ל פירש אגפיו אגפיך האל"ף נוספת והוא מתרגום כנפים גפין

והחיילות יקראו כנפים כמו שכתוב והיה מוטות כנפיו מלא רחב ארצך:

[מכאן הפטרת בני תימן בפ' האזינו]

(כב) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' וְלָקַ֣חְתִּי אָ֗נִי מִצַּמֶּ֧רֶת הָאֶ֛רֶז הָרָמָ֖ה וְנָתָ֑תִּי מֵרֹ֤אשׁ יֹֽנְקוֹתָיו֙ רַ֣ךְ אֶקְטֹ֔ף וְשָׁתַ֣לְתִּי אָ֔נִי עַ֥ל הַר־גָּבֹ֖הַּ וְתָלֽוּל: (כג) בְּהַ֨ר מְר֤וֹם יִשְׂרָאֵל֙ אֶשְׁתֳּלֶ֔נּוּ וְנָשָׂ֤א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי וְהָיָ֖ה לְאֶ֣רֶז אַדִּ֑יר וְשָׁכְנ֣וּ תַחְתָּ֗יו כֹּ֚ל צִפּ֣וֹר כָּל־כָּנָ֔ף בְּצֵ֥ל דָּלִיּוֹתָ֖יו תִּשְׁכֹּֽנָּה:

רד"ק כה אמר ה', ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי – מאותה צמרת הארז שנקטפה והוסרה ממקומה עוד אקח ממנה ולא באותה לקיחה שלקחה מלך בבל כמו שאמר ויקח את צמרת הארז

כי הוא לקחה להסירה ולבטלה אבל אני אקחנה ממקום הגלות ונתתי אותה במקומה זהו שאמר ונתתי:

מראש יונקותיו רך אקטף – ראש יונקותיו הוא יהויכין כמו שפירשנו למעלה ממנו אקטוף ענף רך לנוטעו במקומו זהו שאמר ושתלתי אני כשאקטפנו ממקומו שהוא שם לטובתו אקטפנו

כי לנטוע אותו בארצו אקטפנו והרך הזה הוא זרובבל בן שאלתיאל בן יהויכין:

על הר גבוה ותלול – פעול מן תל שראש ההר דומה לתל והוא הר ציון תל ובלע"ז אמולנ"ט:

רד"ק בהר מרו' ישראל – מרום ארץ ישראל כי ירושלם גבוהה מכל ארץ ישר' וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות וי"ת בטור קודשא דישראל: אשתלנו – התי"ו בקמץ חטף לתפארת הקריאה:

ועשה פרי – ובצדקיהו לא זכר פרי כי מתו בניו כמו שזכרנו:

והיה לארז אדיר – כמו שהיה מתחלה ארז, כמו שאמר צמרת הארז, לא לגפן כמו שאמר על צדקיהו:

ושכנו תחתיו – ישראל ישכנו בצלו:

תשכנה – דגש הנו"ן לנו"ן השרש שנפלה ופירוש תשכנה הצפורים והוא משל לישראל שישכנו בצל זרובבל:

מלבי"ם (כב – כג) כה אמר ה'. נבא שאח"כ יקח מצמרת הארז ויתן לו,

שיהיה לו מציאות בפ"ע שהוא מה שאויל מרודך יוציא את יהויכין מבית הכלא,

ואח"כ מראש ינקותיו רך אקטף הוא זרובבל בן שלתיאל מזרעו,

ושתלתי שיועתק מבבל לא"י ושמזרעו יצא צמח לבית דוד להקים ניר לדוד באחרית הימים:

מלבי"ם ביאור המילות ולקחתי, ונתתי. ומפרש ולקחתי, רך אקטף, ונתתי, ושתלתי וכו', ושכנו תחתיו וכו':

גבה ותלול. שגבוה בעצמו, ועליו נעשה תל ע"י בני אדם:

ושכנו תחתיו. ואח"כ יתפשט יותר עד שגם בצל דליותיו תשכנה,

שגם הדליות המתפשטות יהיו למחסה ולמסתור:

 

(כד) וְֽיָדְע֞וּ כָּל־עֲצֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י ה֙' הִשְׁפַּ֣לְתִּי׀ עֵ֣ץ גָּבֹ֗הַּ הִגְבַּ֙הְתִּי֙ עֵ֣ץ שָׁפָ֔ל הוֹבַ֙שְׁתִּי֙ עֵ֣ץ לָ֔ח וְהִפְרַ֖חְתִּי עֵ֣ץ יָבֵ֑שׁ אֲנִ֥י ה֖' דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי:

רש"י השפלתי עץ גבוה – את הכשדים שהיו מושלים בישראל:

הובשתי עץ לח – צדקיהו וזרעו:

והפרחתי עץ יבש – יהויכין שגלה בלא בנים יוליד בבבל את זרובבל והוא יהיה פחת יהודה למשול:

רד"ק וידעו כל עצי השדה – לפי שהמשיל מלכות בית דוד לארז – המשיל מלכי האומות לשאר עצי היער:

וידעו כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל – השפלתי עץ גבוה זה מלך בבל

הגבהתי עץ שפל זה מלך יהודה והוא זרובבל

וכן הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש משל גם כן עליהם

ויש מפרשים עץ גבוה ועץ לח זה צדקיהו

עץ שפל ועץ יבש זה יהויכין, שהיה בגלות שפל והגביהו האל יתעלה שהוציאו אויל מרודך מבית הכלא ונתן כסאו ממעל לכסא המלכים אשר אתו

והיה עץ יבש שלא היו לו בנים בגלותו אחר כן היו לו בנים בבית הכלא אסיר ושאלתיאל הנה שב עץ לח

ויש מפרשים זאת הפרשה על המשיח וכן נראה שהוא דעת יונתן שתרגם ולקחתי אני מצמר' הארז ואקרב ממלכותא דבית דוד דמתיל כארזא וגו':

מלבי"ם וידעו. כולם ידעו שהיה הכל בהשגחה, שהשפיל את צדקיהו שהי' עץ גבוה ולח

והגביה את יכניה שהיה עץ שפל ויבש,

כי נכתב עליו בדת בבל שלא יצלח מזרעו מושל על בית ישראל (כמ"ש בירמיה כ"ג),

 

אני ה' דברתי ועשיתי – נגד מ"ש (בפסוק כ"א) אני ה' דברתי, אמר פה דברתי ועשיתי,

כי הטובה כשידבר אותה לא יחזור ממנה, ועם הדבור נעשה המעשה ונגמר,

לא כן הרעה שעם הדבור אינו נקשר המעשה כי יצפה שישוב בתשובה ושתבוטל הגזרה:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א