יחזקאל

יחזקאל פרק כג

(א) וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: (ב) בֶּן־אָדָ֑ם שְׁתַּ֣יִם נָשִׁ֔ים בְּנ֥וֹת אֵם־אַחַ֖ת הָיֽוּ:

מלבי"ם שתים נשים. המשיל מלכות אפרים ויהודה לשתי נשים, שהשם יצייר ענינו עם ישראל כאיש לאשתו,

כי כן בא עמהם בברית דודים, ועת יסורו מתחתיו לעבוד עבודת נכר יצייר אותה כאשה הזונה תחת בעלה, ואמר ששתים נשים אלה שהם אפרים ויהודה הגם שעתה הם מחולקים היו בנות אם אחת,

שבראשיתם היו תמיד אומה אחת:

 

(ג) וַתִּזְנֶ֣ינָה בְמִצְרַ֔יִם בִּנְעוּרֵיהֶ֖ן זָנ֑וּ שָׁ֚מָּה מֹעֲכ֣וּ שְׁדֵיהֶ֔ן וְשָׁ֣ם עִשּׂ֔וּ דַּדֵּ֖י בְּתוּלֵיהֶֽן:

מלבי"ם ותזנינה. ועוד במצרים התחילו לזנות מאחרי ה', והיה להם אז ע"ז ג' תירוצים,

א) מצד שהיו במצרים מקום הזימה, ר"ל ששם סרו מאחרי ה' מפני שמצרים היתה מלאה תועבות,

ב) שמסבת נעוריהן זנו שהי' הזנות ע"י רתיחת התאוה וקוצר השכל שבימי הנעורים,

ר"ל שאז עדיין לא קבלו את התורה והאמונה כראוי,

ג) שם מעכו שדיהן שהם ענינים שהיו עושים במצרים לעורר תאות המשגל,

היינו שהמצרים התעו אותם במעשיהם ובמנהגיהם אל עבודת נכר:

מלבי"ם ביאור המילות עשו. מענין ועסותם רשעים, מיעוך וכתישה, ומזה שם עיסה בלשון המשנה, ושם עריסה במקרא, ראשית עריסותיכם, שהרי"ש נוסף כמו שרביט שבט, סרעף סעיף וכדומה.

ושדים הם העליונים, ודדים במקרא הם במקום הבתולים, כמ"ש בפי' משלי על דדיה ירווך בכל עת:

[פי' המלבי"ם דלא כשא"מ, שמפרשים דדים – שדים, ר' רד"ק …"וכפל הענין במלות שונות ואמר ושם עשו דדי בתוליהן בעודן בתולות עשו דדיהן ועשו מבנין פעל הדגוש בשקל כאשר כלו ופירוש עשו עשו המצריים שלמדום דרכי תועבותיהן והשדים הם משל למצות שירשו מהאבות מדור מדור עד אברהם אבינו עלינו השלום והם ימי הבתולים ובטלו במצרים זהו עשוי השדים"]:

 

(ד) וּשְׁמוֹתָ֗ן אָהֳלָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ וְאָהֳלִיבָ֣ה אֲחוֹתָ֔הּ וַתִּֽהְיֶ֣ינָה לִ֔י וַתֵּלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּשְׁמוֹתָ֕ן שֹׁמְר֣וֹן אָהֳלָ֔ה וִירוּשָׁלִַ֖ם אָהֳלִיבָֽה:

מלבי"ם ושמותן. ואז כבר נתחלקו בשמות, כי היו נמצאים שבטים שהיו אדוקים בתורת האבות,

כמו שבט לוי שלא עבדו ע"ז במצרים ולא בטלו ברית מילה, וכן היתה יהודה לקדשו והם היו המיעוט,

ו[נקראו] 'אהליבה' שהם שבט לוי ויהודה שהיה אהלי-בה,  והיו צדיקים וה' שוכן בם שהם היו לה',

כי יתר השבטים נקראו 'אהלה' שהיה להם אהל בפ"ע נפרד מה',

והיא היתה הגדולה, ר"ל שהם היו הרוב,

ובכ"ז היתה אחותה, ר"ל לא נפרדו אז והיו גוי אחד ותהיינה לי,

ה' ארש את שתיהן לו לעם במ"ת:

ותלדנה בנים ובנות. שפרו ורבו בא"י ואז נתחלקו לשתי ממלכות,

ור"ל הגם שבמצרים נתחלקו בשמות בכ"ז היו אח"כ שתיהן לי עוסקים בעבודתי, ונקראו שתיהן בשם אחד, עד אח"כ שילדו בנים ובנות, אז נתחלקו בימי ירבעם,

עד שבימי אחאב התחילו לעבוד את הבעל, ואז נתחלקו שנית, אם בשם, אם במקום מגורתן,

כי אז ושמותם שמרון אהלה – ששומרון הקבעה לעיר מלכות אפרים ונקראה ביחוד בשם אהלה,

כי אז נפרדו מה' לגמרי,

וירושלם היתה לעיר מלכות יהודה ונקראה אהליבה ששם נשאר מקדש ה':

מלבי"ם ביאור המילות אהלה. אהל שלה מופרדת מבעלה: אהליבה. היינו אהלי בה:

 

(ה) וַתִּ֥זֶן אָהֳלָ֖ה תַּחְתָּ֑י וַתַּעְגַּב֙ עַֽל־מְאַהֲבֶ֔יהָ אֶל־אַשּׁ֖וּר קְרוֹבִֽים:

מלבי"ם ותזן. מאז זנתה אהלה לע"ז ולהתערב בגויי הארצות,

עד שלבסוף ותעגב על מאהביה אל בני אשור שהיו קרובים ר"ל שבאו לארצה,

וזה היה בימי מנחם שנתן לפול מלך אשור אלף ככר לחזק הממלכה בידו: [רש"י …והנביא מדמה הדבר לאשה מנאפת שאם היו עובדים להקב"ה לא נצטרכו למלכי אשור]:

מלבי"ם ביאור המילות ותעגב. העיגוב הוא קודם אל הזנות שתעורר הזונים בדבר חשק ועגבים, כמו עגבים בפיהם, שיר עגבים (לקמן ל"ג):

רד"קותעגב על מאהביה – ענין חשק כמו מאסו בך עוגבים ודומיהם שבפרשה זו וכתב אדוני אבי ז"ל כי כל הנמצא בלשון הזה הוא בענין חשק הזנות על כן טעו הפייטים ששמו המלה הזאת בענין חשק האל ית':

אל אשור קרובים – עגבה אל אשור ועשתה אותם קרובים

או פירוש קרובים כאילו הם לה קרובים כמו ששלח אחז אל מלך אשור עבדך ובנך אני עלה אלי והושיעני ואז לקח דמות המזבח מדמשק ואמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני וכן עשו מלכי ישראל שהם אהלה ואם לא נכתב:

 

(ו) לְבֻשֵׁ֤י תְכֵ֙לֶת֙ פַּח֣וֹת וּסְגָנִ֔ים בַּח֥וּרֵי חֶ֖מֶד כֻּלָּ֑ם פָּרָשִׁ֕ים רֹכְבֵ֖י סוּסִֽים:

מלבי"ם לבשי. ר"ל שעגבה לבני אשור, אם מצד יופי מלבושיהן שהם לבשי תכלת,

אם מצד מעלתם שהיו פחות וסגנים, ואם מצד יפים בחורי חמד כלם, ואם מצד גבורתם פרשים רכבי סוסים:

 

(ז) וַתִּתֵּ֤ן תַּזְנוּתֶ֙יהָ֙ עֲלֵיהֶ֔ם מִבְחַ֥ר בְּנֵֽי־אַשּׁ֖וּר כֻּלָּ֑ם וּבְכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָֽגְבָ֛ה בְּכָל־גִּלּוּלֵיהֶ֖ם נִטְמָֽאָה:

רש"י ותתן תזנותיה עליהם – לב ניאופים ורוח זנונים נתנה עליה' שהיתה מתאוה להם:

ובכל אשר עגבה וגומר – בכל העכו"ם אשר נשתתפה עמהם למדה דרכיהם ונטמא בגילוליהם:

מלבי"ם ותתן. ואח"כ נתנה תזנותיה עליהם בימי הושע בן אלה שאז היה לו עבד,

ובכל גלוליהם נטמאה לעשות כתועבותיהם:

 

(ח) וְאֶת־תַּזְנוּתֶ֤יהָ מִמִּצְרַ֙יִם֙ לֹ֣א עָזָ֔בָה כִּ֤י אוֹתָהּ֙ שָׁכְב֣וּ בִנְעוּרֶ֔יהָ וְהֵ֥מָּה עִשּׂ֖וּ דַּדֵּ֣י בְתוּלֶ֑יהָ וַיִּשְׁפְּכ֥וּ תַזְנוּתָ֖ם עָלֶֽיהָ:

רש"י ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה – גם על מלכי מצרים סמכו

שמצינו (שם מלכים ב יז) בהושע בן אלה אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים:

כי אותה שכבו וגו' – ומאז וישפכו תזנותם עליה תאות זנונים נכנס בה מימי נעוריה:

רד"ק ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה – אף על פי שלמדה מעשה עכו"ם מאשור

לא עזבה מה שלמדה גם בנעוריה מבני מצרים בגילולים ובכשפים כי הם למדום ראשונה

זהו כי אותה שכבו בנעוריה:

וישפכו – שלמדום לרוב כמו הדבר הנשפך בדברי המעוננים והמכשפי':

מלבי"ם ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה. ר"ל שאח"כ מצא מלך אשור קשר בהושע ששלח מלאכים אל סוא מלך מצרים, כי אותה שכבו בנעוריה והיה להם ברית עם מצרים מכבר:

מלבי"ם ביאור המילות תזנותיה. יש הבדל בין זנות, ובין תזנות, ובין זנונים, ובין זמה, שזנות היא הזנות הרגיל. וזנונים בכפל עי"ן הפעל מורה על התמדת הזנות ושהיא בפרהסיא כמו קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, שכ"ה בכל השמות שנכפל עי"ן הפעל, כמ"ש בכ"מ.

ותזנות, מורה ששופך זנות על אחרים, שע"ז בא בצורת ההפעיל.

וזמה, מורה השתקעות המחשבה בזנות. ובזה תבין שנויי הלשונות בפרשה זאת:

 

(ט) לָכֵ֥ן נְתַתִּ֖יהָ בְּיַד־מְאַֽהֲבֶ֑יהָ בְּיַד֙ בְּנֵ֣י אַשּׁ֔וּר אֲשֶׁ֥ר עָגְבָ֖ה עֲלֵיהֶֽם:

מלבי"ם לכן נתתיה. זה היה סבה מאת ה' שלכן חשבם מלך אשור כמורדים, [רש"י שבא סנחרב והגלה אותם]:

אחר שכבר עגבה עליהם והיו תחת רשות אשור, ע"כ נקם מהם על שרצו למרד בו ולקבל עול מלכות מצרים:

 

(י) הֵמָּה֘ גִּלּ֣וּ עֶרְוָתָהּ֒ בָּנֶ֤יהָ וּבְנוֹתֶ֙יהָ֙ לָקָ֔חוּ וְאוֹתָ֖הּ בַּחֶ֣רֶב הָרָ֑גוּ וַתְּהִי־שֵׁם֙ לַנָּשִׁ֔ים וּשְׁפוּטִ֖ים עָ֥שׂוּ בָֽהּ:

מלבי"ם המה גלו ערותה. לכן מלך אשור כבש את הארץ ולקחו בניה ובנותיה,

היינו שהגלה אותם לַ-חְלַ֨ח וְחָב֤וֹר וְהָרָא֙ וּנְהַ֣ר גּוֹזָ֔ן,

ואותה בחרב הרגו – שהרג רובם בחרב ובטל את המלכות,

ותהי שֵם לנשים – שהגוים שהושיב שם יראו עי"כ את ה' ועונשיו ולקחו מוסר משומרון:

רד"ק …ושפוטים עשו בה, משפטי נקמות עשו בה.

 

(יא) וַתֵּ֙רֶא֙ אֲחוֹתָ֣הּ אָהֳלִיבָ֔ה וַתַּשְׁחֵ֥ת עַגְבָתָ֖הּ מִמֶּ֑נָּה וְאֶת־תַּ֨זְנוּתֶ֔יהָ מִזְּנוּנֵ֖י אֲחוֹתָֽהּ:

מלבי"ם ותרא אחותה אהליבה. הגם שירושלים ראתה סופה של אהלה, בכ"ז לא לקחה מוסר,

כמ"ש (ירמיה ג') ולא יראה בגוֹדה אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא, ותשחת עגבתה ממנה

וזה היה בימי אחז שנתן שוחד למלך אשור,

ובימי מנשה שבאו עליו שרי הצבא אשר למלך אשור, ועז"א ותשחת עגבתה [רש"י תאוותה], ומפרש.

(יב) אֶל־בְּנֵי֩ אַשּׁ֨וּר עָגָ֜בָה פַּח֨וֹת וּסְגָנִ֤ים קְרֹבִים֙ לְבֻשֵׁ֣י מִכְל֔וֹל פָּרָשִׁ֖ים רֹכְבֵ֣י סוּסִ֑ים בַּח֥וּרֵי חֶ֖מֶד כֻּלָּֽם:

מלבי"ם אל בני אשור עגבה. הגם שראו מה שעשו לאחותה:

רש"י אל בני אשור עגבה – זה אחז ששלח אל מלך אשור לעזרה (שם מלכים ב' ט"ז):

מצודת דוד אל בני אשור – חשקה אל בני אשור על כי היו פחות וסגנים וכאלו היו קרובים אליה:

לבושי מכלול – ועל כי היו מלובשים במלבושים הכלולים בכל מיני יופי והיו פרשים

ולתוספת ביאור אמר רוכבי סוסים וכולם היו בחורי חמד לזה חשקה להם:

 

(יג) וָאֵ֖רֶא כִּ֣י נִטְמָ֑אָה דֶּ֥רֶךְ אֶחָ֖ד לִשְׁתֵּיהֶֽן:

מלבי"ם וארא. ואני ראיתי שהסבה לכ"ז הוא מפני כי נטמאה,

שהגם שלא עשו בפרהסיא כמו עשרת השבטים (כמ"ש על יהודה בירמיה ג') והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ [מלבי"ם ירמיהו פרק ג פסוק ט והיה מקול זנותה. ר"ל מסבת קול זנותה יען שחשבה להסתיר זנותה ויראה מפני הקול שלא יצא עליה קלא דלא פסיק, מסבת זה ותחנף את הארץ, חנפה להראות בגלוי שהיא אשה כשרה ויראת ה':],

בכ"ז ה' ראה כי דרך אחד לשתיהן שסרו מאחרי ה' כמו עשרת השבטים:

 

(יד) וַתּ֖וֹסֶף אֶל־תַּזְנוּתֶ֑יהָ וַתֵּ֗רֶא אַנְשֵׁי֙ מְחֻקֶּ֣ה עַל־הַקִּ֔יר צַלְמֵ֣י כשדיים כַשְׂדִּ֔ים חֲקֻקִ֖ים בַּשָּׁשַֽׁר:

מלבי"ם ותוסף. אח"כ בָטלה מלכות אשור, ונבוכדנצר בשנה הראשונה למלכו כבש את נינוה ונעשה ראש למלכות אשור, והושיב את כסא אשור בבבל, והיא לא הכירה עדיין את הכשדים,

רק שראתה צורתם על הקיר והיה להם סימן שהיא צורתם,

א) מצד החקיקה, ועז"א מחוקה על הקיר,

ב) מצד המלאכה, שהיו צלמי כשדים, שהיו עשויים כפי המלאכה שנהגו בכשדים,

ג) מצד שהיו חקוקים בששר שהוא צבע שהכשדים לבדם היו מושחים בו,

וכן הכירו בם מצד צורת האנשים שהיו.

מלבי"ם ביאור המילות אנשי מחקה. כמו אנשים, וכן מאנשי התרים (מ"א י'): בששר. מין צבע:

 

(טו) חֲגוֹרֵ֨י אֵז֜וֹר בְּמָתְנֵיהֶ֗ם סְרוּחֵ֤י טְבוּלִים֙ בְּרָ֣אשֵׁיהֶ֔ם מַרְאֵ֥ה שָׁלִשִׁ֖ים כֻּלָּ֑ם דְּמ֤וּת בְּנֵֽי־בָבֶל֙ כַּשְׂדִּ֔ים אֶ֖רֶץ מוֹלַדְתָּֽם:

מלבי"ם חגורי אזור במתניהם. שבני בבל היו חוגרים בחוזק כמ"ש (שבת דף י') הני חברין בבלאי וכו' כיון דשרי המייניה לא מטרחינן ליה,

וסרוחי טבולים* בראשיהם – כובעים ארוכים, והיו מראה שלישים – וגבורים

וזה היה דמות בני בבל אשר כשדים ארץ מולדתם,

כי הנכרים שהיו בבבל לא היו הולכים במלבושים כאלה רק בני בבל שנולדו בארץ כשדים:

מלבי"ם ביאור המילות סרוחי טבולים. המצנפת טבול בצבע, וסרח העודף ממנו יוצא משני צדדיו למטה:

שלישים. גבורים ונכבדים כמו ושלישים על כולו:

 

(טז) ותעגב וַתַּעְגְּבָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם לְמַרְאֵ֣ה עֵינֶ֑יהָ וַתִּשְׁלַ֧ח מַלְאָכִ֛ים אֲלֵיהֶ֖ם כַּשְׂדִּֽימָה:

רש"י למרא' עיניה – בשביל שראתה דמות צורתן:

מלבי"ם ותעגבה. חשקה לראות אותם, ותשלח מלאכים היינו מה שהשתדלו לכרות עמהם ברית:

 

(יז) וַיָּבֹ֨אוּ אֵלֶ֤יהָ בְנֵֽי־בָבֶל֙ לְמִשְׁכַּ֣ב דֹּדִ֔ים וַיְטַמְּא֥וּ אוֹתָ֖הּ בְּתַזְנוּתָ֑ם וַתִּ֨טְמָא־בָ֔ם וַתֵּ֥קַע נַפְשָׁ֖הּ מֵהֶֽם:

רש"י ויבאו אליה בני בבל למשכב דודים – כרתו יחד ברית ואומר אני שזה נאמר על חזקיה ששמח על מלאכי מרודך בלאדן (ישעיה לט) והאכילן על שלחנו והראם את כל בית נכותה

ודוגמא שאמר הנביא אנשי מחוקה על הקיר לפי שמארץ רחוקה באו ולא היו בני כשדים רגילים אצלם כמו שנאמר שם מארץ רחוקה באו אלי ובשביל ראות פניהם פעם אחת נתחבבו עליו

והקפיד הקדוש ברוך הוא על הדבר כמה שנאמר הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך וגו' (שם ישעיה לט) (ובדברי הימים ב לב) ולא כגמול עלי השיב חזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף גדול… וגומר:

ותקע נפשה מהם – שמרד בהם יהויקים וצדקיהו, ותקע אשלוקי"ר בלע"ז, ותקע כמו (בראשית לב) ותקע כף ירך יעקב:

הוקעה – לשון חבור ותקיעת עץ בארץ הוא וכן בהשתלפו מן הארץ יפול בו ל' קעייה כאשר תאמר ותשרש שרשיה (תהלים פ) לשון קליטה ובכל תבואתי תשרש לשון עקור וכן בסעיפיה פוריה (ישעיה יז) ל' ענפים ומסעף פארה (שם ישעיהו י) לשון קוצץ ענפי העץ ופארותיו:

מלבי"ם ויבאו אליה. הם באו תחלה רק למשכב דודים, ר"ל שבאו ככורתי ברית אהבה

ואח"כ ויטמאו אותה בתזנותם, שכבשום למס עובד.

ותטמא בם, ר"ל והם למדו תועבות הכשדים

ואחר כך ותקע נפשה מהם שהתחילו למרוד בם בימי יהויקים וצדקיהו:

מלבי"ם ביאור המילות ותקע. שרשו יקע ובא על הסרת הדבר ממקומו, [ותקע כף ירך יעקב].

ופה על הסרת דבקת הנפש לאהבה אל השנאה, וכן פן תקע נפשי ממך (ירמיה ו' ח'):

 

(יח) וַתְּגַל֙ תַּזְנוּתֶ֔יהָ וַתְּגַ֖ל אֶת־עֶרְוָתָ֑הּ וַתֵּ֤קַע נַפְשִׁי֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ כַּאֲשֶׁ֛ר נָקְעָ֥ה נַפְשִׁ֖י מֵעַ֥ל אֲחוֹתָֽהּ:

רד"ק ותגל תזנותיה – כי נודע לכל כי זנתה אחרי אלהים אחרי':

ותגל את ערותה – זהו שבָזָה צדקיהו את האלה אשר השביעו מלך בבל באלהים:

ותקע נפשי מעליה – כלומר סלקתי שכינתי ממנה שתהיה הפקר למלך בבל אויביה ויחריב העיר ויגלה העם כמו שעשה לשמרון:

מלבי"ם ותגל. אמנם הגם שנקעה נפשה מהם בכ"ז התמידה בזנות דהיינו בע"ז,

עד שגלתה את תזנותיה ועבדה ע"ז בפרהסיא,

ותגל את ערותה – שעברה שאר עבירות בפרהסיא בלא בושה, כמ"ש ותפשקי את רגליך לכל עובר,

ואז ותקע נפשי מעליה, גזרתי עליה גלות כמו על עשרת השבטים:

 

(יט) וַתַּרְבֶּ֖ה אֶת־תַּזְנוּתֶ֑יהָ לִזְכֹּר֙ אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר זָנְתָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

רד"ק ותרב', לזכר את ימי נעוריה – כל כך הרבת' תזנותיה

עד שזכר לה האל יתברך את הרעות שעשתה בימי נעוריה במצרים:

מלבי"ם ותרבה את תזנותיה. ואז התחילה לשאול עזר ממצרים בימי צדקיהו ולעשות ג"כ כמעשה ארץ מצרים:

 

(כ) וַֽתַּעְגְּבָ֔ה עַ֖ל פִּֽלַגְשֵׁיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר בְּשַׂר־חֲמוֹרִים֙ בְּשָׂרָ֔ם וְזִרְמַ֥ת סוּסִ֖ים זִרְמָתָֽם:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק כ

(כ) וְאִתְרְעִיאַת לְמֶהֱוֵי שְׁמוֹטָא לְהוֹן דִבְסַר חֲמָרִין בִּסְרֵיהוֹן וְצַחֲנַת סוּסְוָן צַחֲנַתְהוֹן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק כ

(כ) ותעגבה על פלגשיהם – על פלגשות' להיות להם לפלגש:

אשר בשר חמורים – אבר תשמיש:

וזרמת סוסים – לשון רבוי תשמיש שמרבים תשמיש יותר משאר כל הזכרים שבבהמה:

זרמת – קלוח הזרע כמו זרם מים עבר (חבקוק ג):

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק כ

(כ) ותעגבה על פלגשיהם – פירשו המפרשים פלגשים עבדיהם כי פילגשים במקום הזה אנשים לא נשים ויורה על זה אשר בשר חמורים בשרם שהוא כנוי לאבר האיש כמו רר בשרו את זיבו או החתים בשרו מזובו שהוא כנוי והנכון בעיני שהוא כמשמעו ופירוש על כמו עם וכמוהו ויבאו האנשים על הנשים והדומים לו אמר כל כך חשקה בהם עד שנדמתה להם כמו פלגשיהם לא נשותיהם ולענין זה נוטה דעת המתרג' שתרגם ואתרעיאת למהוי שמוטא להון בטי"ת בקצת נוסחאות פי' שמוטא להם ובקצת נוסחאות שמשא כמו שפחה:

אשר בשר חמורים בשרם – טעמו על הפילגשים כי גם ערות הנקבה מכונה בלשון בשר כמו דם יהיה זובה בבשרה או טעמו על המצריים ועל הכשדים ועל זה המשל אמר וזרמת סוסים זרמתם כנוי לזרע היוצא כזרם מים היוצא בכח ודמה ערותם לחמורים שהם גדולי בשר ודמה אותם לסוסים שהם שטופים בזמה יותר משאר הבהמות וזכר הספור הזה לגנאי שהמצריים מכוערים במעשיהם ואף על פי כן חשקה בהם ולמדה את מעשיהם המעשי' המכוערים והפחותי' שבמעשיהם זהו משל פלגשיהם ואף על פי שזכר זנות מצרים בתחילת הענין זכר אותו גם כן בסוף הענין לפי שהיא היתה תחילת זנותה והיא היתה סבת זנותם בכל הזמנים שזנו וזהו שאמר ותפקדי זכרת הזנות שזנית במצרים ואהבת אותם גם כן בארצך לזנות אחרי אלהי' אחרי':

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק כ

(כ) ותעגבה – חשקה אל פלגשותם להיות להם לפלגש המוכנת למשכב המשגל:

אשר וגו' – על אשר אבר התשמיש שלהם גדול כשל חמור וזרמת הזרע שלהם מרובה כזרם שפיכת זרע הסוסים ודרך זונה מופלגת בתכלית ההפקר להתאוות באלה:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק כ

(כ) על פלגשיהם – כמו אל פלגשיהם:

בשר – כן נקרא אבר התאוה וכן כי יהיה זב מבשרו (ויקרא טו):

וזרמת – מרוצת המים יקרא זרם כמו כזרם מים (ישעיה כח):

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק כ

(כ) ותעגבה. עד שהיתה ביחד עם פלגשיהם, ועגבה עמהם ביחד, כי היתה להם כפלגש המיוחדת לזנות ולשפחות, וזה מצד שבשר חמורים בשרם וצריכים פלגשים הרבה, ר"ל שהיתה נכנעת למצרים עם יתר האומות שהיו משועבדות למצרים, שקראם (לקמן ל') סומכי מצרים שהם כוש ופוט ולוד:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק כ

(כ) על פלגשיהם. עם פלגשיהם, כמו ויבוא האנשים על הנשים: בשר. כינוי אל אבר התשמיש כמו רר בשרו את זובו:

(כא) וַֽתִּפְקְדִ֔י אֵ֖ת זִמַּ֣ת נְעוּרָ֑יִךְ בַּעְשׂ֤וֹת מִמִּצְרַ֙יִם֙ דַּדַּ֔יִךְ לְמַ֖עַן שְׁדֵ֥י נְעוּרָֽיִךְ: ס

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק כא

(כא) וְאַדְכַּרְתְּ יַת חוֹבֵי עֲצַת חֶטְאָךְ דְמִלְקַדְמִין בְּמַעְבְּדִיךְ מִמִצְרַיִם רְחִימוּ בְּדִיל חֶטְאֵי יַנְקוּתִיךְ:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק כא

(כא) ותפקדי – ותזכרי:

בעשות – לשון כבישה:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק כא

(כא) בעשות ממצרים – זהו לבדו מן הקל בענין עשוי והענין הזה מפור' למעלה ופירו' למען שדי נעוריך בעבור מעיכת שדיך שערב לך אז זכרת עתה לעשות זמה וזנות גם אתה:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק כא

(כא) ותפקדי – זכרת את הזמה שעשית בנעוריך בעת שהיו דדיך מעוכים וכתושים במשמוש היד מבני מצרים:

למען שדי נעוריך – למען השדיים שהיו מעוכים בידם בימי נעוריך לכן חשקת עוד מהם וכפל הדבר במ"ש ור"ל שעבדה גם אלהי מצרים וזכרה מה שהורגלה בהם מאז:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק כא

(כא) ותפקדי – ענין זכרון כמו מימים רבים תפקד (לקמן יחזקאל לח):

בעשות – ענין מעיכה וכתישה במשמוש היד:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק כא

(כא) ותפקדי. וחוץ מזה החזקת במעשים מקולקלים של מצרים ומחשבות עמוקות של מינות שהיה לך בנעוריך קודם יצ"מ:

(כב) לָכֵ֣ן אָהֳלִיבָ֗ה כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י ה֒' הִנְנִ֨י מֵעִ֤יר אֶת־מְאַהֲבַ֙יִךְ֙ עָלַ֔יִךְ אֵ֛ת אֲשֶׁר־נָקְעָ֥ה נַפְשֵׁ֖ךְ מֵהֶ֑ם וַהֲבֵאתִ֥ים עָלַ֖יִךְ מִסָּבִֽיב:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק כב

(כב) בְּכֵן אָהֳלִיבָה כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא מַיְתֵי בִּגְלֵי יַת רְחִימָךְ עֲלָךְ יַת דְקָצַת נַפְשִׁיךְ בְּהוֹן וְאַיְתִינוּן עֲלָךְ מִסְחוֹר סְחוֹר:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק כב

(כב) את מאהביך – את כשדים אשר ערבו על חזקיהו:

את אשר נקעה נפשך מהם – אשר חזר צדקיהו ושנאם ומרד בהם:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק כב

(כב) לכן, הנני, מעיר את מאהביך עליך – שהיו מאהביך מתחילה:

את אשר נקעה נפשך מהם – שמרדת בשם ונקעה שרשו קעע והוא בפלס ורחבה ונסבה או שרשו נקע:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק כב

(כב) הנני מעיר וגו' – אעיר עליך לבות מאהביך את אשר נמשכת אחריהם וסרתה רצונך מעצמך מסבת האהבה להם ולא נשאר בך רצון כי הכל עשית כפי רצונם:

והבאתים – אותם אביא עליך להלחם בך בכל סביבך:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק כב

(כב) מעיר – מלשון התעוררות:

נקעה – סרתה:

נפשך – רצונך:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק כב

(כב) לכן אהליבה, הנני מעיר את מאהביך עליך. ר"ל בעת שאעיר את כשדים ללכת עליך למלחמה לא ילכו כשונאים להחריב את הארץ רק כאוהבים המבקשים אהבה, והולכים רק בעבור אשר נקעה נפשך מהם, שעי"כ ילכו להשיב אותך אל אהבתם, כי בתחלה הלך נבוכדנצר להכריח את צדקיהו שישלים אתו ולא יחזיק במרדו. ואם היה משלים אתו לא היה מחריב את העיר והמקדש כמבואר בירמיה (סי' כ"א וסי' ל"ח), ובאופן זה והבאתים עליך מסביב:

(כג) בְּנֵ֧י בָבֶ֣ל וְכָל־כַּשְׂדִּ֗ים פְּק֤וֹד וְשׁ֙וֹעַ֙ וְק֔וֹעַ כָּל־בְּנֵ֥י אַשּׁ֖וּר אוֹתָ֑ם בַּח֨וּרֵי חֶ֜מֶד פַּח֤וֹת וּסְגָנִים֙ כֻּלָּ֔ם שָֽׁלִשִׁים֙ וּקְרוּאִ֔ים רֹכְבֵ֥י סוּסִ֖ים כֻּלָּֽם:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק כג

(כג) בְּנֵי בָבֶל וְכָל כַּסְדָאֵי פְקוּדְאֵי וְשׁוֹעָאֵי וְקוֹעָאֵי כָּל בְּנֵי אַתּוּר עִמְהוֹן עוּלֵימֵי חֶמְדָתָא שִׁלְטוֹנִין וְטוּרָנִין כּוּלְהוֹן גִבָּרִין מְזַמְנִין רָכְבֵי סוּסְוָן כּוּלְהוֹן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק כג

(כג) פקוד ושוע וקוע – ת"י שם מדינות ומקרא מסייעו (בספר ירמיה נ) על הארץ מרתים עלה עליה ועל יושבי פקוד, והפותרים אומרים ל' פקודים ושרים ושלטונים:

וקרואים – שמונ"ץ בלע"ז:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק כג

(כג) בני בבל וכל כשדים – משאר מדינות בבל:

פקוד ושוע וקוע – שמות תאר לשרים הנזכרים בשם בספר ירמיה נבוזראדן נבושזבן שראצר רב מג ושאר הנזכרים שם פקוד כמו פקיד וכן שוע שם לנדיב גדול וכן קוע שם תאר לשר גדול אף על פי שלא מצאנו לו חבר במקרא ויונתן לא תרגם בענין אחר אלא אמר פקודאי ושועאי וקועאי:

כל בני אשור אותם – פי' באו אותם אותם כמו אתם וכן ואדבר אותך כמו אתך וכן וגם היטב אין אותם אולי ה' אותי והדומים להם:

וקרואים – כמו קרואי העדה ותרגם יונתן זמנין:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק כג

(כג) בני בבל וגו' – עכשיו יפרש מי הם הבאים:

אותם – יבואו עמהם:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק כג

(כג) פקוד וגו' – שמות עיירות בבבל:

אותם – עמהם:

פחות וסגנים – מין שררה:

שלישים – שרים ומושלים:

וקרואים – ר"ל גדולים נקראים לכל דבר חשיבות וכן נשיאי עדה קריאי מועד (במדבר טז):

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק כג

(כג) בני בבל פקוד ושוע וקוע. הם העמים שסרו למשמעת בבל, וכל בני אשור אותם פי' הנני מעיר את מאהביך וכל בני אשור (הנני מעיר) אותם, ר"ל שגם הם יזכרו אהבתך הקדומה ויבואו להשיב את האהבה אל איתנה כבתחלה, ועז"א בחורי חמד וכו' שהם היו האוהבים שלה:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק כג

(כג) פקוד שוע וקוע. שמות מדינות כן ת"י. אותם. כמו אתם:

(כד) וּבָ֣אוּ עָלַ֡יִךְ הֹ֠צֶן רֶ֤כֶב וְגַלְגַּל֙ וּבִקְהַ֣ל עַמִּ֔ים צִנָּ֤ה וּמָגֵן֙ וְקוֹבַ֔ע יָשִׂ֥ימוּ עָלַ֖יִךְ סָבִ֑יב וְנָתַתִּ֤י לִפְנֵיהֶם֙ מִשְׁפָּ֔ט וּשְׁפָט֖וּךְ בְּמִשְׁפְּטֵיהֶֽם:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק כד

(כד) וְיֵיתוּן עֲלָךְ בְּמָאנֵי זְיָנָא בִּרְתִיכִין וְגַלְגַלִין וּמַשִׁרְיַת עַמְמִין דִמְזַיְנִין בַּעֲגִילִין וְקוּלְסִין יְמַנוּן עֲלָךְ סְחוֹר סְחוֹר וְאֶתֵּן קֳדָמֵיהוֹן פּוּרְעֲנּוּת דִינִין וְיִתְפְּרָעוּן מִנִיךְ בְּנִימוּסֵיהוֹן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק כד

(כד) הצן – פירש דונש אחד מכלי המלחמה הוא ואני אומר לשון הקפות מחנות כמו ולצנינים בצדיכם (מדבר במדבר לג) ולמשירין מקפנכון הצן מנחם פירשו כמו צנה וסוחרה אמתו (תהלים צא) ואין דונש מודה לו והתרגום שמתרגם וייתון עלך במאני זיינא מסייע לדונש, הוצן כמו בהוצן ויש משמע הוצן כמו חוצן מן והביאו בניך בחוצן (ישעיה מט) שפירושו זרוע וכן ובאו עליך הוצן (כאן) ועניינו חיל כמו וזרועות הנגב (דניאל י"א) שפירושו וחיילות הנגב:

ונתתי לפניהם משפט – מה שעלי לשפוט אעשה אותם שלוחי לעשות המשפט:

במשפטיהם – משפט שלא כתבתי בתורתי והוא ממשפטי נימוסיהם ואיזה זה זה סימוי עינים שעוורו את עיני צדקיהו:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק כד

(כד) ובאו עליך הצן – שם לאחד ממיני המרכבות או לאחד מכלי הזין ואין לו חבר במקרא ואפשר שהוא שם לכלל כלי הזין וכן תרגם יונתן וייתין עלך במאני זיינא ברתיכין וגלגלין ואדוני אבי ז"ל פירש כמו חוצץ בחי"ת מן והביאו בניך בחוצן שפירושו זרוע והחיל יקרא זרוע כמו וזרועות הנגב שפירושו חיילותא:

צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב – כתרגומו מזויינין בעגילין וקולסין ימנון עלך וקובע בקו"ף ומלרע ועניינו ידוע שהוא כלי מגן על הראש:

ונתתי לפניהם משפט – אתן המשפט לפניהם שישפטוך כלומר תהיה ידי עמהם להחריבך:

ושפטוך במשפטיהם – את אהבת מנהגם ומשפטיהם לפיכך אתן אותך בידם שישפטוך כמו שמנהגם לשפוט המורד והפושע והמשפט הוא ששחט בני צדקיהו לעיניו וגם כל שרי יהודה שחטו ואת עיני צדקיהו עור:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק כד

(כד) הוצן – בהוצן והוא שם כללי לכל כלי המלחמה:

רכב וגלגל – ברכב ובגלגל הם אופני הרכב:

ישימו עליך – ר"ל את אלה ישימו על עצמם לבוא עליך מסביב:

ונתתי – אמסור בידם המשפט והם ישפטו אותך כמשפטיהם שיעשו בך כאלו הם שלוחים לעשות משפט:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק כד

(כד) הוצן – ת"י במאני זיינא:

צנה ומגן – שם כלי מלחמה עשוי להציל ולהגן ממכת חרב וחנית:

וקובע – היא כלי מגן על הראש כמו ונתן קובע נחשת על ראשו (ש"א =שמואל א= יז):

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק כד

(כד) ובאו עליך הצן. וכו' במיני מרכבות וכלי מלחמה, ונתתי לפניהם משפט, אבל בבואם אז אערוך לפניהם המשפט שיש לי עליך על שזנית תחת בעלך, כמ"ש (ירמיה א') ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים וכו' ודברתי משפטי אותם על כל רעתם, שמצייר שחיל בבל יהיו השופטים וה' יהיה הבע"ד אשר יסדר טענותיו לפניהם, ומצד זה יעשו בה שני מיני משפטים, א) מצד הבע"ד שהוא ה', שמצד זה יעשו הפסק דין והעונש כפי משפטי ה' ודינו, ב) מצד השופטים שהם בפ"ע יענשו אותה כפי נמוסיהם ודיניהם, על הראשון אמר ונתתי לפניהם משפט, ועל השני אמר ושפטוך במשפטיהם, ועתה מפרש שני מיני העונשים, נגד מ"ש ונתתי לפניהם משפט שהוא המשפט שיתן ה' לפי דתיו וחקיו, אומר.

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק כד

(כד) הצן. כמו והביאו בניך בחצן מין מרכבה, עז"א הצן ורכב: צנה ומגן. על הגוף (צנה מגין בפני חרב, ומגן בפני חץ, וצנה מקיף מג' רוחות): וקובע. מגן נחושת על הראש (ש"א י"ז):

(כה) וְנָתַתִּ֨י קִנְאָתִ֜י בָּ֗ךְ וְעָשׂ֤וּ אוֹתָךְ֙ בְּחֵמָ֔ה אַפֵּ֤ךְ וְאָזְנַ֙יִךְ֙ יָסִ֔ירוּ וְאַחֲרִיתֵ֖ךְ בַּחֶ֣רֶב תִּפּ֑וֹל הֵ֗מָּה בָּנַ֤יִךְ וּבְנוֹתַ֙יִךְ֙ יִקָּ֔חוּ וְאַחֲרִיתֵ֖ךְ תֵּאָכֵ֥ל בָּאֵֽשׁ:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק כה

(כה) וְאֶתֵּן פּוּרְעֲנוּתִי בִּיךְ וְיִתְפַּרְעוּן מִנִיךְ בִּרְגַז רַבְרְבַיִךְ וְיַקִירַיִךְ יִגְלוֹן וְעַמִיךְ בְּחַרְבָּא יִתְקַטְלוּן אִינּוּן בְּנָךְ וּבְנָתָךְ יִשְׁבּוּן וּשְׁפַר אַרְעִיךְ יִתּוֹקַד בְּנוּרָא:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק כה

(כה) אפך ואזניך – הם תפארת הפרצוף ולהם המשיל הכהונה והמלכות:

ואחריתך – שאר העם:

ואחריתך תאכל באש – ושפר ארעיך שהן אחריות לישען עליהם לפרנסה:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק כה

(כה) ונתתי קנאתי בך – על ידיהם אתן קנאתי וחמתי בך:

ועשו אותם בחימה – יעשו עמך נקמה בחימה:

אפך ואזניך יסירו – זה המשפט יעשו אותו לאשה מזנה תחת בעלה שיסירו ממנה האזנים והאפים שהם הנחירים והם הדרת פנים וכן למי שרוצים לשפוט בחימה יסירו ממנו הנחירים והאזנים והעינים וזה משל למלכות ולכהונה שהוסר ממנה, אפך הוא משל למלך כמו אפך כמגדל הלבנון שהוא משל למלך כי המלך הוא גבה ורם על כל העם וכן האף הוא גבוה על הפנים ואזניך הוא הכהן המשמיע קול לאזנים בבואו אל הקדש בפעמוני הזהב ותרגם יונתן ואפך ואזניך יסירו רברבך ויקירך יגלון:

ואחריתם בחרב תפול – תרגם יונתן ועמיך בחרבא יתקטלון נראה כי דעתו היה לפרש ואחריתך שהוא כנגד הראש שזכר ואם הגדולים נקראים ראש העם יקרא אחרית שהוא כנגד הראש כמו שאמר טוב אחרית דבר מראשיתו כי הגדול הוא ראשית ותחילה לעם יוצא ובא לפניהם:

המה בניך ובנותיך יקחו – יקחו אותם לעבדים וישבו אותם על דרך שנאמר נתן בניו פלטים ובנותיו בשבית ופי' פלטים מחרב כי ברוב לא יהרוג האויב הקטנים והקטנות אלא ישבה אותם לגדלם עמו לעבדים ולשפחות:

ואחריתך תאכל באש – אמר אחריתך על הבתים הנשארים אחרי האדם במותו וכן כתוב ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית גדול שרף באש ותרגם יונתן ואחריתך ושפר ארעיך:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק כה

(כה) ונתתי קנאתי בך – אתן בך כעסי ויעשו עמך משפט בחמה ויסירו ממך אפך ואזניך כדרך משפט הזונות בכדי לנוולה:

ואחריתך – סוף הפרצוף ושאריתו תפול בחרב:

יקחו – בשבי:

ואחריתך – על הבתים והשדות יאמר הנשארים אחרי מות האדם:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק כה

(כה) קנאתי – ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים לב):

אפך – הוא החוטם:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק כה

(כה) ונתתי קנאתי בך. שאעמוד נגדך כאיש המקנא לאשתו על אשר זנתה תחתיו, ונגד מ"ש ושפטוך במשפטיהם אמר ועשו אותך בחמה שיעשו המשפט דרך חמה וכעס, ומפרש נגד מ"ש ונתתי קנאתי בך אפך ואזניך יסירו, יתנהגו עמך כמו שיעשו לאשה שזנתה תחת בעלה שיסירו את חוטמה ואזניה כדי שתמאס בעיני הזונים, ועל שהעיזה פניה, ועל שהטתה אזניה לדברי עגבים, ואחריתך בחרב תפול פי' רי"א שהמנהג לעשות חרפה להזונה שיכריתו שולי בגדיה בחרב, והיא הבושה היותר גדולה שישארו עגבותיה חשופי שת לקלון מתמיד, ונגד מ"ש ועשו אותך בחמה שהם בפ"ע יעשו משפט אחר לפי חמתם, אמר המה ר"ל המשפט שיעשו המה בפ"ע חוץ ממשפטי, יהיה מה שבניך ובנותיך יקחו בשבי, ואחריתך תאכל באש הוא מה ששרפו בית ה' ובית המלך, ור"ל שכפי משפטי ה' היה די להסיר תפארתה ולקצץ את הרשעים בחרב, והם יוסיפו הגלות ושריפת בהמ"ק:

(כו) וְהִפְשִׁיט֖וּךְ אֶת־בְּגָדָ֑יִךְ וְלָקְח֖וּ כְּלֵ֥י תִפְאַרְתֵּֽךְ:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק כו

(כו) וִישַׁלְחוּנִיךְ לְבוּשֵׁי יְקָרִיךְ וְיִסָבוּן מָאנֵי תוּשְׁבַּחְתִּיךְ:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק כו

(כו) את בגדיך – בגדי כהונה:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק כו

(כו) והפשיטוך את בגדיך ולקחו כלי תפארתך – אפשר שזה נאמר על בגדי כהונה ועל כלי בית המקדש או נאמר על כל שלל העיר בין בבי' המקדש בין בשאר הבתים:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק כו

(כו) והפשיטוך וגו' – כדרך שעושין לזונה להעמידה ערומה להכלימה:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק כו

(כו) והפשיטוך – ענין הסרת המלבוש:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק כו

(כו) והפשיטוך. גם יפשיטו בגדיך החמודות ויקחו כלי תפארתך שהם כלי המקדש וכל דבר שהיה יקר להם מצד שהם עם ה':

(כז) וְהִשְׁבַּתִּ֤י זִמָּתֵךְ֙ מִמֵּ֔ךְ וְאֶת־זְנוּתֵ֖ךְ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹֽא־תִשְׂאִ֤י עֵינַ֙יִךְ֙ אֲלֵיהֶ֔ם וּמִצְרַ֖יִם לֹ֥א תִזְכְּרִי־ עֽוֹד: ס

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק כז

(כז) וַאֲבַטֵל חוֹבֵי עֲצַת חֶטְאָךְ מִנִיךְ וְיַת פּוּלְחַן טַעֲוָתִיךְ דַהוַת עִמִיךְ כַּד הֲוֵית בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וְלָא תִזְקְפִין עַיְנָךְ לְהוֹן וְטַעֲוַת מִצְרָאֵי לָא תִדְכְּרִין עוֹד:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק כז

(כז) והשבתי זמתך ממך – כי מיום שגלו לא עבדו עכו"ם:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק כז

(כז) והשבתי – בעבור מרבית הצרות הבאות לא תהיה עוד רדופה אחר הזמה ואחר הזנות שנתקעה בלבך מארץ מצרים:

ולא תשאי וגו' – כפל הדבר במ"ש ר"ל בני בבל יבואו עליה למלחמה והם יהיו שלוחי המשפט ויהרגו השרים והמושלים ויתר העם ומהם יקחו בשבי וישרפו בה"מ ובתי הגדולים וישללו חמדת עשרם ומגודל הצרות לא תפנה עוד אל הגלולים ולא תזכור באלהי מצרי':

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק כז

(כז) והשבתי – ענין בטול ומניעה:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק כז

(כז) והשבתי. ועי"כ אשבית את זמתך שהם המחשבות העמוקות בזנות, דהיינו המינות והדיבוק בעכו"ם, כי מאז נבטלה עבודת כו"ם, ואת זנותך מארץ מצרים שמאז לא בטחו עוד במצרים, ולא תשאי עיניך אליהם אל הזמה וע"ז, ומצרים לא תזכרי עוד, כי נפלו גם מצרים, ובני יהודה שבא לשם נהרגו עמהם:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק כז

(כז) זמתך זנותך. כבר התבאר (פסוק ח') ונגד זמתך שהוא השתקעות המחשבה בזנות, אמר ולא תשאי עיניך אליהם, ונגד זנותך מא"מ, אמר ומצרים לא תזכרי עוד:

(כח) כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' הִנְנִי֙ נֹֽתְנָ֔ךְ בְּיַ֖ד אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֑את בְּיַ֛ד אֲשֶׁר־נָקְעָ֥ה נַפְשֵׁ֖ךְ מֵהֶֽם:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק כח

(כח) אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא מָסַר לִיךְ בְּיַד דִסְנֵית בְּיַד דְקָצַת נַפְשִׁיךְ בְּהוֹן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק כח

(כח) אשר שנאת – כשדים שמרדת בהם:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק כח

(כח) כי כה אמר ה' הנני נותנך – הנו"ן בקמץ לנקבה ומשפטה בצרי אלא הוא כמו שכתבנו כי כשמדבר כנגד הכנסה מדבר פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה ושנה הענין הזה עוד לחזק:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק כח

(כח) ביד אשר נשאת – הם הכשדים שמרדת בהם:

אשר נקעה – אשר סרתה נפשך מהם לשנאותם וכפל הדבר במ"ש:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק כח

(כח) כי כה אמר ה' הנני נתנך ביד אשר שנאת. ר"ל הגם שתחלה אמר הנני מעיר את מאהביך, שבעת יתעוררו לצאת על ירושלים יהיה מצד האהבה שירצו שישראל ישובו להיות בברית אתם ולא יהיה ראוי שיעשו לה כל אלה, אבל בעת שאתן אותך בידם עת יכבשו העיר, אז תהיה ביד אשר שנאת, יהיה מצד השנאה, שאז יבער בלבם השנאה שנולדה ע"י שנקעה נפשך מהם ויתנהגו כאויבים וצוררים, ולכן.

(כט) וְעָשׂ֨וּ אוֹתָ֜ךְ בְּשִׂנְאָ֗ה וְלָקְחוּ֙ כָּל־יְגִיעֵ֔ךְ וַעֲזָב֖וּךְ עֵירֹ֣ם וְעֶרְיָ֑ה וְנִגְלָה֙ עֶרְוַ֣ת זְנוּנַ֔יִךְ וְזִמָּתֵ֖ךְ וְתַזְנוּתָֽיִךְ:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק כט

(כט) וְיִתְפָּרְעוּן מִנִיךְ כִּדְבָבוּ וְיִסְבוּן יַת כָּל לֵיאוּתִיךְ וְיִשְׁבְּקוּנִיךְ מְטַלְטְלָא וּשְׁבִיקָא וְתִתְגְלֵי בַהֲתַת טְעוּתִיךְ וְחוֹבֵי עֵיצַת חֶטְאָךְ וּזְדוֹנִיךְ:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק כט

(כט) ועשו, ערום ועריה – בערום ובעריה בפרשה הודע את ירושלם כתבנו פירושו:

זנוניך – ואמר זנון מן זנה בהכפל עי"ן הפעל כמו הגיגי מן הגה:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק כט

(כט) ועשו אותך – יעשו עמך דברים בשנאה ויקחו כל עשרך אשר יגעת לאספה ויעזבו אותך ערום ועריה מבלי לבוש:

ונגלה – אז יהיה נגלה חרפת זנותך כי מגמול המעשה יגולה ויוודע מעשה העון:

וזמתך ותזנותיך – כפל הדבר במ"ש לפי מרבית הזנות ויאמר על העכו"ם המחולפים:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק כט

(כט) ועריה – מגולה כמו מקורה הערה (ויקרא כ):

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק כט

(כט) ועשו אותך בשנאה. לא מצד האהבה הקודמת רק מצד השנאה של עתה, ועי"כ ולקחו כל יגיעך ועזבוך ערם ועריה שהחריבו הכל ולא השאירו כלום ונגלה אז לא יכסו עליך כלל רק יגלה ערות זמתך:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק כט

(כט) ערות זנוניך. היא רוב הזנות שזנית בפועל: וזמתך. היא השתקעו' המחשבה בזנות: ותזנותיך. היא מה ששפכה זנותה על אחרים (כנ"ל פסוק ח'):

(ל) עָשֹׂ֥ה אֵ֖לֶּה לָ֑ךְ בִּזְנוֹתֵךְ֙ אַחֲרֵ֣י גוֹיִ֔ם עַ֥ל אֲשֶׁר־נִטְמֵ֖את בְּגִלּוּלֵיהֶֽם:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק ל

(ל) חוֹבַיִךְ גְרָמוּ אִלֵין לִיךְ בִדְטָעֵית בָּתַר עַמְמַיָא יְאִסְתְּאַבְתְּ בְּפוּלְחַן טַעֲוָתְהוֹן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק ל

(ל) עשה אלה – לשון פעול פיישנ"ט בלע"ז:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק ל

(ל) עשה אלה לך – מקור כלומר אלה שיעשה לך בעונש עונותך הוא בזנותיך, עשה בחולם ומקור בשקל בבנותיך:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק ל

(ל) עשה אלה לך – אלה הדברים נעשו לך בגמול שזנית אחרי עבודת כוכבים ויפרש אמריו לומר על אשר נטמאת בגלוליהם לקבלם לאלוה:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק ל

(ל) עשה אלה לך. הטעם שיעשה לך העונש הגדול הזה, הוא מפני ג"ד, א) בזנותיך אחרי גוים שירדת מצרים לעזרה ועל ה' לא בטחת, ב) על אשר נטמאת בגלוליהם שעבדו עכו"ם כמוהם ועשו כתועבותיהם:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק ל

(ל) עשה. מקור, ר"ל ראוי לעשות אלה לך:

(לא) בְּדֶ֥רֶךְ אֲחוֹתֵ֖ךְ הָלָ֑כְתְּ וְנָתַתִּ֥י כוֹסָ֖הּ בְּיָדֵֽךְ: ס

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק לא

(לא) בְּאוֹרַח אֲחָתִיךְ הַלֵיכְתְּ וְאֶתֵּן כָּס פּוּרְעֲנוּתָהּ בִידִיךְ:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק לא

(לא) בדרך – מבואר הוא:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק לא

(לא) בדרך – לפי שהלכת בדרך אהלה אחותך לכן אתן בידך את כוס החמה לשתותה כמו ששתתה היא (המשיל חמת ה' לכוס מלא יין המשכר ומבלבל דעת האדם):

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק לא

(לא) (ג) בדרך אחותך הלכת. אחר שהלכת בדרך אחותך הגם שכבר ראית עונשה ולא לקחת מוסר, לכן ונתתי כוסה בידך, ראוי שתשתה כוס של מים המאררים ששתתה היא:

(לב) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' כּ֤וֹס אֲחוֹתֵךְ֙ תִּשְׁתִּ֔י הָעֲמֻקָּ֖ה וְהָרְחָבָ֑ה תִּהְיֶ֥ה לִצְחֹ֛ק וּלְלַ֖עַג מִרְבָּ֥ה לְהָכִֽיל:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק לב

(לב) כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים כָּס פּוּרְעֲנוּת אֲחָתֵיךְ תִּשְׁתִּין תַּקִיפָא וַחֲסֵינְתָּא תְּהִין לְחוֹךְ וְלִלְעֵיב מִסְגֵי עָקָא דְתֵיתֵי עֲלָךְ:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק לב

(לב) מרבה להכיל – יתירה מלהכיל כמו מלסבול:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק לב

(לב) כה אמר, תהיה – פי' הכוס תהיה לצחוק וללעג פי' שהגוים יצחקו וילעגו על רוב הפורענו' הבא עליך:

מרבה להכיל – תאר לכוס שהיה רבה להכיל ולהחזיק יין תרעלה רב:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק לב

(לב) כוס אחותך – הכוס ששתתה אחותך תשתי גם את:

העמוקה – אשר היא עמוקה ורחבה ומחזקת הרבה:

תהיה לצחוק – הבריות יצחקו בך וילעגו עליך בשיעור גדול עד שתהיה מרובה להכיל ולסבול כל הצחוק והלעג:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק לב

(לב) להכיל – לסבול כמו ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג):

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק לב

(לב) כה אמר ה' כוס אחותך תשתי. ר"ל שתגלי כמוה, העמקה והרחבה להחזיק משקה הרבה ועדיין יש בו הרבה מן המים המרים עד שיש די להשקות גם אותך, תהיה לצחק, ר"ל כמו ששומרון שתתה את הכוס שלש פעמים, כי שלש גליות גלו ע"י סנחריב כן שתתה ירושלים את הכוס ג"פ שגלו ג"פ ע"י נבוכדנצר כמ"ש בישעיה כל ראש לחלי וכו' עי"ש, בפעם א' תהיה לצחק, ובפעם השני ללעג שהלעג הוא יותר מן הצחוק שהצחוק הוא גם שלא בפניו והלעג רובו בפניו, ובפעם הג' מרבה להכיל יהיה הלעג רב כ"כ עד שלא תכילנו עוד כי אז תחרב לגמרי:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק לב

(לב) לצחק וללעג. הלעג הוא יתר מן השחוק, כמ"ש (ירמיה כ' ז'):

(לג) שִׁכָּר֥וֹן וְיָג֖וֹן תִּמָּלֵ֑אִי כּ֚וֹס שַׁמָּ֣ה וּשְׁמָמָ֔ה כּ֖וֹס אֲחוֹתֵ֥ךְ שֹׁמְרֽוֹן:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק לג

(לג) הָא כְרַוְיָא וְרַוָן תִּתְמְלִין כָּס צָדוּ וְאִישְׁתֵּמָמוּ כָּס פּוּרְעֲנוּת אֲחָתִיךְ שׁוֹמְרוֹן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק לג

(לג) ושממה – תמהון:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק לג

(לג) שכרון ויגון תמלאי – אותו השכרון הוא היגון שתמלאי ממנו כי הכוס והיין הוא משל על הצרות:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק לג

(לג) שכרון ויגון – לא כדרך שותי כוס יין שהם שכורים ומבולבלים אבל הם שמחים כי היין משמח אבל מכוס החמה תהיה מלאה משכרון ומיגון:

כוס שמה ושממה – הכוס הזה יהיה מתמהון לבב ושממון דוגמת כוס אחותך שומרון:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק לג

(לג) שמה – ענין תמהון כמו פנו אלי והשמו (איוב כא):

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק לג

(לג) שכרון ויגון תמלאי. בפעם הא' תתמלא שכרון. ולא שכרון יין המשמח, רק של משקה המשכרת ומאבדת השכל וממלאה עוד יגון. ובפעם השני תשתה כוס שמה ושממה שתשם כל הארץ, ובפעם הג' תשתה כוס אחותך שמרון שהיתה עיר המלוכה:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק לג

(לג) שמה ושממה. שממה גדול מן שמה (כנ"ל ו' י"ד):

(לד) וְשָׁתִ֨ית אוֹתָ֜הּ וּמָצִ֗ית וְאֶת־חֲרָשֶׂ֛יהָ תְּגָרֵ֖מִי וְשָׁדַ֣יִךְ תְּנַתֵּ֑קִי כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ': ס

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק לד

(לד) וְתִשְׁתִּין יָתָהּ וְתִגְמְרִין וְיַת פוּרְעֲנּוּתָהָא תְקַבְּלִין וּבִסְרִיךְ תִּתְלְשִׁין אֲרֵי אֲנָא גְזָרֵית בְּמֵימְרִי אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק לד

(לד) ומצית – לשון מוצץ עד התמצית אישוצרא"ש בלע"ז:

ואת חרשיה – דימה כוס המשקה פורענות לישראל לכלי חרש שמשנשתבר אין לו תקנה כך משתבא תשועתם וישבר הכוס לא ישוב להשקותם עוד וכשהוא מדבר בהשקאת העכו"ם קורא אותו זהב שנאמר כוס זהב בבל ביד ה' המשכרת כל הארץ (ירמיה נא):

ואת חרשיה תגרמי – כמו ועצמותיהם יגרם (מדבר במדבר כד) לא גרמו לבקר (צפניה ג) רונגייר בלע"ז גורר בשיניו את סביבות העצם או החרש לרדות מעליו בשר הדבוק בו ומנחם חברו לשון שבירה וגם כן פתר ועצמותיהם יגרם וכן לא גרמו לבקר:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק לד

(לד) ושתית אותם ומצית – תשתי אותה הכוס כלה עד התמצית שתמציא:

ואת חרשיה תגרמי – ולא עוד אלא שחרשיה תגרמי אחרי שתמציא אות' תשברי הכוס בשיניך למצות חרסיה והמשיל הענין לכוס חרס לפי שנבלע היין בתוך החרס ואמר חרשיה ל' רבים כי בהשברה יהיו חלקיה רבים:

תגרמי – מלה מושאלת מן ועצמותיה' יגרם שפירושו שבירת העצמים רוצה לומר ולעוס אותם כמו תשרש שהוא עקירת השרש כן תגרמי יגרם שבירת הגרמים כי העצם נקרא גם כן גרם כמו שכתוב תשבר גרם גרמיו כמטיל ברזל וכן תרגום עצם גרמא וכן אמר לשבירת החרשים בלעיסה תגרמי:

ושדיך תנתקי – תעקרי שדיך בשתיית יין התרעלה ותרגם יונתן ובשעריך תתלשי והמשל הזה הוא שיערבו עליה' צרות עד כלותם כליון חרוץ משל ושדיך תנתקי הוא על בטול התורות בגלות כי השדים משל לתורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שכתבנו בפרשת הודע ובגלות בבל ראינו ששכחו התורה ובטלו אותם כמו שראינו שנשאן נשים נכריות וחללו את השבת ודברים אחרים שלא נכתבו ואף הל' שכחו:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק לד

(לד) ומצית – תמצוץ הבלועה:

ואת חרשיה – חרסי הכוס תשברי בשנייך ללעוס החרסים למצוץ כל הבלוע:

ושדיך תנתקי – מרוב השכרות בלבול הדעת תחבלי בעצמך לנתק ולעקור שדיך:

כי אני דברתי – ובודאי כן יהיה:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק לד

(לד) ומצית – מל' מציצה:

חרשים – כמו חרסיה בסמ"ך:

תגרמי – העצם יקרא גרם כמו גרמיו כמטיל ברזל (שם איוב מ) ובדרך השאלה אמר על החרסים ור"ל תשבר החרסים כמו ובכל תבואתו תשרש (שם איוב לא) ור"ל תעקר השורש:

תנתקי – ענין עקירה והעתקה:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק לד

(לד) ושתית. בפעם הא' תשתה הכוס, ובפעם הב' ומצית מה שיהיה בשולי הכוס, ובפעם הג' את חרשיה תגרמי. לא יהא משקה בשולי הכוס רק מה שנבלע בחרשים שהוא הכלי שמחזיק את המשקה ותשבר את החרשים לחתיכות קטנות למצוץ המשקה הנבלע בחרשים, והיא נמשל שכבר כלו כל העם, רק ירושלים שהוא הכלי שיש בה עוד משקה תשבר את העיר לחתיכות ועי"ז תמצץ עוד משקה המרה ר"ל שתשרף העיר ותחרב. ושדיך תנתקי עם החרשים הנשברים תנתקי שדים מרוב הצער והיא מליצה נפלאה, שירושלים היתה כאם לבניה שהם ערי ארץ יהודה, משפעת חלב ומזון גשמי ורוחני לכולם, ואז תנתק האם את שדיה ולא תוסיף להניק את בניה, ר"ל שיבוטל המשרה והכהונה והעבודה והנבואה שכולם יצאו מירושלים אל בנותיה:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק לד

(לד) ומצית. כמו שתית מצית (ישעיה נ"א): תגרמי. מענין גרם, כמו ועצמותיהם יגרם שהיא שבירת העצמות למצצם, והושאל על חרשי הכלי:

(לה) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' יַ֚עַן שָׁכַ֣חַתְּ אוֹתִ֔י וַתַּשְׁלִ֥יכִי אוֹתִ֖י אַחֲרֵ֣י גַוֵּ֑ךְ וְגַם־אַ֛תְּ שְׂאִ֥י זִמָּתֵ֖ךְ וְאֶת־ תַּזְנוּתָֽיִךְ: ס

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק לה

(לה) בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דִשְׁבַקְתָּ פּוּלְחָנִי וְאַרְחֵיקְתְּ דְחַלְתִּי מִקָבֵל עֵינָךְ וְאַף אַתְּ קַבִּילִי חוֹבֵי עֵיצַת חֶטְאִיךְ וְטַעֲוָתַיִךְ:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק לה

(לה) שאי זמתך – קבילי חובי עצת חטאיך:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק לה

(לה) לכן כה אמר ה', אחרי גוך – כאדם המשליך דבר אחרי גוו שלא יראנו ולא יזכרנו:

וגם את שאי זמתך – עונש זמתך שאי וסבלי:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק לה

(לה) ותשליכי – כאדם המשליך דבר אחורי גופו לבל יראהו ולא יזכר בו:

וגם את – כמו שעשית למולי כן גם את סבלי גמול זימתך ואת תשלום תזנותיך:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק לה

(לה) גוך – גופך כמו גוית שאול (ש"א =שמואל א= לא):

שאי – סבלי:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק לה

(לה) לכן כה אמר ה' יען שכחת אותי. סיים דבריו שעקר הסבה שבא לך כ"ז היה ע"י ששכחו את ה' לגמרי, כאשה זונה שעזבה את בעלה לגמרי ושכחה אותו, לכן גם את שאי זמתך כמו שנשאתי אני חרפה בעבורך כן תשאי גם את את העונש:

(לו) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲתִשְׁפּ֥וֹט אֶֽת־אָהֳלָ֖ה וְאֶת־אָהֳלִיבָ֑ה וְהַגֵּ֣ד לָהֶ֔ן אֵ֖ת תוֹעֲבוֹתֵיהֶֽן:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק לו

(לו) וַאֲמַר יְיָ לִי בַּר אָדָם הֲתוֹכַח יַת אָהֳלָה וְיַת אָהֳלִיבָה וְחַוֵי לְהֶן יַת תּוֹעֶבְתְהָן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק לו

(לו) התשפוט – לשון ויכוח:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק לו

(לו) ויאמר, התשפט את אהלה ואת אהליבה – אחר שהיו שתיהם בדרך אחד הגד להן את תועבותיהן:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק לו

(לו) התשפוט – האם רוצה אתה להתווכח עם אהלה ועם אהליבה:

והגד – אז הגד להן בהויכוח את כל תועבותיהן:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק לו

(לו) ויאמר. הוסיף לאמר לו שאם הוא בעצמו ישפט המשפט הזה יראה כי משפטי ה' צדקו יחדיו בין באהלה בין באהליבה, רק שיגד בבירור כל תועבותיהן:

(לז) כִּ֣י נִאֵ֗פוּ וְדָם֙ בִּֽידֵיהֶ֔ן וְאֶת־גִּלּֽוּלֵיהֶ֖ן נִאֵ֑פוּ וְגַ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶן֙ אֲשֶׁ֣ר יָֽלְדוּ־לִ֔י הֶעֱבִ֥ירוּ לָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק לז

(לז) אֲרֵי זַנָאִין בְּהֶן וְדַם זַכַּאי אֲשָׁדוּ בִידֵיהֶן וּבָתַר פוּלְחַן טַעֲוַתְהֶן טְעוֹ וְאַף יַת בְּנֵיהֶן דַעֲתִידִין לְמִיפַּק מִנְהֶן תּוּלְדַת קוּדְשָׁא קֳדָמַי אַעֲבִירוּ לְהֵן לְפוּלְחַן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק לז

(לז) ודם בידיהן – בנאופיהם שפכו דם:

ואת גילוליהן נאפו – נאוף שלהם עם גלוליהם היה:

וגם את בניהן וגו' – וזהו שפיכות הדם שבידיהם (כלומר שהוציאו זרע לבטלה בידיהם ולא עשו תשובה):

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק לז

(לז) כי נאפו – זה איננו משל אלא כמשמעו שהיו מנאפים את נשי רעיהם:

ודם בידיהן – כמו שאמר ישעיהו הנביא ידיכם דמים מלאו וכן נקראת ירושלם עיר הדמים כמו שכתוב למעלה:

ואת גלוליהן נאפו – זהו דרך משל לעבודת הגילולים כמו שהאשה המנאפת תחת אישה תקח זרים כן ישראל זנו תחת האל יתברך אישה לקחה אלהים אחרים לעבדם:

וגם את בניהן אשר ילדו לי – כלומר לעבודתי כי בשמונה ימים ללידתם מלו אותם והכניסום בבריתי ואחר כך העבירו להם לאכלה העבירום לגלוליה' באש זהו לאכילת האש:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק לז

(לז) כי נאפו – בגלוי עריות:

ודם בידיהן – שפכו דם נקי:

ואת גלוליהן נאפו – זהו עבודת גלולים:

אשר ילדו לי – ר"ל המיוחדים לי ללמוד בבית הספר:

העבירו – היו מעבירים ומוליכים לפסילים להיות להם למאכל:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק לז

(לז) כי נאפו. הוא ג"ע, ודם בידיהן ש"ד ואת גלוליהן נאפו הוא עבודת גלולים, וגם את בניהן אשר ילדו לי הבנים שהקדישו לשמים ולתלמוד תורה אותם העבירו לבעל להשרף באש:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק לז

(לז) העבירו להם. לגלוליהם:

(לח) ע֥וֹד זֹ֖את עָ֣שׂוּ לִ֑י טִמְּא֤וּ אֶת־מִקְדָּשִׁי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּֽלוּ:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק לח

(לח) עוֹד אַרְגִיזוּ קֳדָמַי סָאִיבוּ יַת בֵּית מַקְדְשִׁי בְּיוֹמָא הַהוּא וְיַת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי אָחִילוּ:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק לח

(לח) טמאו את מקדשי ביום ההוא – ביום ששחטו את בניהם לעכו"ם באות לפני במקדשי לעשות בו תועבה להכעיסני:

ואת שבתותי חללו – שהיו שוחטין את בניהם בשבת:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק לח

(לח) עוד, ביום ההוא – זה ענין כפל עבדו הגלולים להכעיסני ובאותו יום עצמו באו להקריב בביתי כאילו איני רואה מעשיהם וקרבנותיהם הם טומאת מקדשי:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק לח

(לח) טמאו וגו' – בו ביום שהעבירו בניהן לפסילים באו אל המקדש להקריב בה קרבנות וטמאו את המקדש עם הקרבנות הואיל ואינם לי לרצון:

ואת שבתותי חללו – כי גם בשבת העבירו את בניהן להם לאכלה:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק לח

(לח) עוד זאת עשו לי. שביום ההוא שהקריבו בניהם למולך הלכו אל המקדש להקריב בו קרבן כדי לחלל המקדש והיו מכוונים שיהיה ביום השבת כדי לחלל השבת ג"כ, באופן שנגע החילול במה שהוא מקודש בעולם שהוא המקדש, והמקודש בשנה שהוא השבת, והמקודש בנפש שהוא הבן המיוחד לה' לת"ת, שהוא מה שפגמו בעולם שנה נפש:

(לט) וּֽבְשַׁחֲטָ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶם֙ לְגִלּ֣וּלֵיהֶ֔ם וַיָּבֹ֧אוּ אֶל־מִקְדָּשִׁ֛י בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לְחַלְּל֑וֹ וְהִנֵּה־כֹ֥ה עָשׂ֖וּ בְּת֥וֹךְ בֵּיתִֽי:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק לט

(לט) וּבְמִכְסוּתְהֶן יַת בְּנֵיהוֹן לְפוּלְחַן טַעֲוַתְהוֹן וְעָלוּ לְבֵית מַקְדְשִׁי בְיוֹמָא הַהוּא לְאָחָלוֹתֵיהּ וְהָא כְדֵין עֳבָדוּ בְּגוֹ בֵּית מַקְדְשֵׁי:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק לט

(לט) ובשחטם – מקור מן הקל ויש אומרים מן הדגוש וכפל הענין בזה הפסוק במילות שונות:

והנה כה עשו בתוך ביתי – והנה עשו זה החלול בתוך ביתי או פי' גם כן עשו גלולים בתוך ביתי שהיו מציירים צורות בתוך לשכות העזרה ומקטרים להם כמו שכתבנו בפרשת שנה הששית:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק לט

(לט) ובשחטם – ר"ל הוסיפו עוד לעשות כן בעת ששחטו את בניהם לפסילים אז באו אל מקדשי ביום ההוא למען חללו וכאומר הביאה היתה בכוונה מיוחדת לחלל המקדש ולבזותו:

והנה כה עשו – ר"ל הדבר שספרתי עשו בתוך ביתי:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק לט

(לט) ובשחטם. ר"ל הנה זה העון האחרון אשר ביום ששחטו בניהם באו אל מקדשי ביום ההוא, זה מראה ודומה כאילו עשו מעשה הזאת של שחיטת הילדים בתוך ביתי, אחר שמן מקום השחיטה באו אל המקדש ששם ה', אני מחשיב שעשו כה בתוך ביתי, ששחטו את הבנים במקדש ה' לעכו"ם וזה עון היותר גדול שאפשר והנה מדמה אותה בזה כאשה המנאפת תחת אישה בביתו ובפניו ואינה נשמרת עוד ממנו שזה המעורר הקנאה היותר גדולה:

(מ) וְאַ֗ף כִּ֤י תִשְׁלַ֙חְנָה֙ לַֽאֲנָשִׁ֔ים בָּאִ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק אֲשֶׁ֨ר מַלְאָ֜ךְ שָׁל֤וּחַ אֲלֵיהֶם֙ וְהִנֵּה־בָ֔אוּ לַאֲשֶׁ֥ר רָחַ֛צְתְּ כָּחַ֥לְתְּ עֵינַ֖יִךְ וְעָ֥דִית עֶֽדִי:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק מ

(מ) וְאַף אֲרֵי שְׁלַחְתְּ לְגַבְרַיָא דְאָתָן מֵרָחִיק דְאִזְגַד שְׁלִיחַ לְוַתְהוֹן וְהָא אֲתוֹ לַאֲתַר דְזַמִינְתְּ אַתְקִינְתְּ שׁוּקִין וּמַנִית פַּלְטוֹרִין:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק מ

(מ) ואף כי תשלחנה – וכל שכן קשה מן הכל כי תשלחנה להביא אליהן משרי העכו"ם אויביהן ורואין החלול שמחללות מקדשי:

שלוח אליהם וגו' – מאת אהלה ואהליבה לבא אליהם:

והנה באו לאשר רחצת כחלת וגומר – לאשר תרגם יונתן לאתר אללו"א בלע"ז אל מקום אשר יעדת להם לאמר במקום פלוני נצא לקראתכם מקושטות במרחץ וכחול:

כחלת – מין צבע ושמו כחול וצובעות בו עיניהם אוקליר"א בלע"ז:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק מ

(מ) ואף כי תשלחנה – כל שכן שעשו יותר תועבה שיש עלי לתתם ביד אויביהם ששלחו לאנשים באים ממרחק שבאו אליה' ממרחק ע"י שליחותיה וכן פירוש אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו שלחה אליהם שיבואו אליה להנהיגם בדרכיהם ובמעשיהם:

לאשר רחצה כחלת עיניך ועדית עדי – אמר כנגד אהליבה למי שלחת למי שבעבור' נתיפית כדרך הזונה שרוחצת במרחץ וכוחלת עיניה ולובשת מלבושים נאים כדי שתהי' יפה בעיני הרואים אותה ויחשקו בה והמשל כי שלחה אליה אגרות מדברות נכבדות ומנחות להביא אהבתם עליה ושתתערב עמהם ותלמד מנהגם ומעשיהם ות"י לאתר דזמינת אתקינת שוקין ומנית פלטורין:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק מ

(מ) ואף כי תשלחנה וגו' – ר"ל כ"ש שעשתה עוד יותר תועבה אשר תשלחנה לאנשים שיהיו באים אליה מארץ מרחק ממקום שהם שם:

אשר מלאך וגו' – ר"ל השליחות היה על ידי מלאך השלוח אליהם בכוונה מיוחדת:

והנה באו – והנה כן עשו ובאו אל המקום אשר רחצת שמה ומלאת עיניך עם הכחל והוא מין צבע וקשטת עצמך בקשוטים וראו בעיניהם מה שאת מייפה עצמך למצוא חן בעיני הנואפים הבאים:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק מ

(מ) ואף כי – ענינו כמו כ"ש וק"ו כמו אף כי אש אכלתהו (לעיל יחזקאל טו):

מלאך – שליח:

כחלת – שם הצבע כחל ובדרז"ל לא כחל ולא שרק (כתובות י"ז):

ועדית עדי – ענין קשוט ותכשיט כמו ותעד נזמה (הושע ב'):

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק מ

(מ) ואף כי. מוסיף להראות ההפקרות הזאת שעשתה בפני הבעל, שנדמתה כזונה השולחת שלוחים בפרהסיא לאנשים הבאים ממרחק, ע"י מלאך שנשלח אליהם שיבואו והיא שולחת שלוחים לקבל פניהם, והם באו לסבת אשר רחצת כחלת ועדית עדי למצוא חן בעיניהם:

(מא) וְיָשַׁבְתְּ֙ עַל־מִטָּ֣ה כְבוּדָּ֔ה וְשֻׁלְחָ֥ן עָר֖וּךְ לְפָנֶ֑יהָ וּקְטָרְתִּ֥י וְשַׁמְנִ֖י שַׂ֥מְתְּ עָלֶֽיהָ:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק מא

(מא) וּרְמֵית דַרְגְשִׁין מַכִּיכִין דִיקַר וּפְתוֹרִין מְלַן כָּל טוּב סִדַרְתְּ קֳדָמֵיהוֹן וּקְטוֹרֶת בּוֹסְמִי וּמִשְׁחִי שַׁוֵית עֲלֵיהוֹן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק מא

(מא) מטה כבודה – מכוללת במצעות נאות פריד"י בלע"ז:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק מא

(מא) וישבת על מטה כבודה – בוי"ו עם הדגש וכן כבודה בת מלך פנימה ואת הכבודה לפניהם והדומים:

להם ושולחן ערוך לפניהם – לפני המטה כי כן היה מנהגם להסב על המטות בעת האכילה כמו שמצאנו בדברי רז"ל ופי' ערוך ערוך בכל מיני מאכלים טובים:

והקטרתי ושמני שמת עליה – בקמץ חטף הטי"ת לקריאת בן אשר ולקריאת בן נפתלי וקטרתי בפתח הטי"ת:

עליה – על המטה כי כן היה מנהגם לגמר אחר האכילה כמו שמצאנו בדברי רבותינו ז"ל שהיו משימים בשמים על הגחלים להעלות עשנה אל האף לריח טוב וכן היו משוחים בשמן הטוב אחר האכילה ומה שאמר וקטרתי ושמני ביו"ד כנוי המדבר רוצה לומר כי אני נתתים לה והיא עבדה בהם לעבודה זרה כמו שאמר בפרשת הודע את ירושלם, דרגשין ידוע בדברי רבותינו ז"ל שאמרו מאי דרגש ערסא דגדא והיא מטה עשויה לכבוד המזל, מככין פי' מצעות תרגום רפדתי ערשי מאכית שווי משכב וספות תרגומו מככין:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק מא

(מא) וישבת – ואח"ז ישבת על מטה מכובדת ויקרה ולפניך היה שולחן מסודר במיני מאכל (כי כן היה מנהגם להסב על המטה בעת האכילה) והקטרת והשמן שנתתי לך שמת על השולחן להאכיל את הנואפים ולסוכם בשמן ולהעלות ריח הקטורת אחר האכילה (כי כן היה מנהגם למשוח בשמן הטוב אחר האכילה ולהשים בשמים על הגחלים להעלות העשן לריח טוב) ר"ל שלחת אל העכו"ם לבוא ללמדך דרך תועבותם ועשית להם כבוד והראית חיבה יתירה ונתת להם דורונות ממה שהשפעתי לך:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק מא

(מא) ערוך – מסודר:

וקטרתי – עשן בשמים:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק מא

(מא) וישבת. ואת ישבת על מטה כבודה לקבל שם הבאים אל המטה, ולפני המטה שולחן ערוך בכל מיני מאכל, ועליה שמן וקטורת לתת ריח, והם השמן והקטורת שנתן לה הבעל:

(מב) וְק֣וֹל הָמוֹן֘ שָׁלֵ֣ו בָהּ֒ וְאֶל־אֲנָשִׁים֙ מֵרֹ֣ב אָדָ֔ם מוּבָאִ֥ים סובאים סָבָאִ֖ים מִמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּתְּנ֤וּ צְמִידִים֙ אֶל־יְדֵיהֶ֔ן וַעֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת עַל־רָאשֵׁיהֶֽן:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק מב

(מב) וְקַל אִתְרְגוּשְׁתְּהוֹן דִי שְׁלַן שְׁלֵיוָא בְהוֹן וְלִתְקוֹף גִבָּרִין מִסְגֵי אֱנָשָׁא אָתָן מִסְחוֹר סְחוֹר מִמַדְבְּרָא וִיהָבוּ שֵׁירִין עַל יְדֵיהוֹן וְכֶתֶר דְתוּשְׁבְּחָתָא עַל רֵישֵׁיהוֹן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק מב

(מב) וקול המון – של עכו"ם רבות היו בה ולא המון של מלחמה אלא קול המון שליו:

ואל אנשים – בשביל אנשים ושל אנשים היו אותו המון ולא של בהמה:

מרוב אדם – שהיו בתוכה המובאים לנאוף מן המדבר:

סבאים – שהיו דרין סביב לה משכיניה עמון ומואב וכן תרגום סבאים מסחור סחור:

ויתנו – אהלה ואהליבה:

צמידי' אל ידיהן – להתקשט לנאוף כלומר עמון ומואב מתוך שהן רבים היא מתקשטת ומתפארת להם ומתוך שהם שכיניה מתפארת לעיניהם בקישוטיה לפיכך ויתנו אהלה ואהליבה צמידים על ידיהם כדי שיהו נאות בעיני הנואפים וי"ו של ויתנו יתירה כמו אותה של עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שמות יד) וכמו אותה של ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב (שם שמות ט):

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק מב

(מב) וקול המון שלו בה – בי"ת בה רפי ואף על פי שוי"ו שלו מפיק וכמוהו קו תהו ה' בם אמר קול המון נשמע בה באהליבה וההמון ההוא שלו כלומר לשלום בא כמו אליה לא למלחמה כי היא שלחם אליהם לבא אליה להיותם שלמים עמה כי ישרו מעשיהם בעיניהם:

ואל אנשים מרוב אדם – ואל כמו ועם וכן ואשה אל אחותה קברו אותי אל אבותי והדומים להם אמר אלה ששלחה אליהם באו עם אנשים אחרים:

מרוב אדם – שרצו להביא עמהם להיות ההמון רב הביאו אנשים סבאים ממדבר זהו מובאים שהם הביאו אותם והם היו מובאים:

סבאים – גוי סבא והם מבני כוש וכמוהו וסבאים אנשי מדה אלא שבא הסמ"ך בשוא וזה בקמץ:

ויתנו צמידים אל ידיהן – כמו על וכמוהו רבים ואמר ידיהן וראשיהן על שתיהן אהלה ואהליבה וכשמדבר בלשון יחיד אמר על אהליבה כי היא האחרונה ועליה עיקר נבואת הנביא:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק מב

(מב) וקול המון – קול המיית שלוה היה נשמע בה לא קול המיית מלחמה:

ואל אנשים – ר"ל עם האנשים הבאים על כי היו בני אדם מרובים היה מובא עמהם גם אנשי סבא מן היושבים במדבר וכאומר עכ"ז היה לה רב שלוה עם כי אנשי סבא המה אכזרים אנשי רשע:

ויתנו צמידים – כי נתנו צמידים על ידיהן וכו' להתקשט ביותר ומצאה חן בעיני כולם ולא עשו עמה רעה ר"ל שהיתה מתאהבת לכולן לעבוד לכל אלהי העכו"ם:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק מב

(מב) המון – מל' המייה:

שלו – מל' שלוה:

ואל – כמו ועם וכן ואשה אל אחותה (ויקרא יח):

סבאים – שם אומה סבא:

צמידים – שם העדי של הזרוע כמו ושני צמידים על ידיה (בראשית כד):

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק מב

(מב) וקול המון שלו בה. ר"ל ובמטה הזאת נמצא קול המון של אנשים שהם בשלוה ואין פוחדים מאומה, שלא כזונים שבאים בשתיקה ואינם שלוים כי פוחדים מבעלה, כי הם משמיעים קול המון במטה והם שלוים בלתי מתיראים, ואל אנשים מרב אדם מובאים ר"ל אל אנשים שהם מובאים מרוב אדם אנשים, שאנשים רבים הלכו להביאם, ומי הם האנשים סבאים ממדבר הם אנשים שכורים שסבאו יין הרבה ובאים ממדבר, ר"ל אנשים שכורים ופראים מדבריים (שאדם רב הביאו אותם אליך בפרהסיא גדולה) אל אנשים האלה, ויתנו צמידים אל ידיהן נתנו המביאים אותם צמידים על ידיהם, ועטרת תפארת על ראשיהן שידמה שהם שרים גדולים ונכבדים, ר"ל שהבאת אליך אנשים נבזים ושפלים, ושמת בראשם עטרות ועל ידיהם צמידים לכבדם ולנאף עמם, וכ"ז עשית בפרהסיא גדולה מאד:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק מב

(מב) ואל אנשים ויתנו צמידים. ר"ל נתנו צמידים אל אנשים, והוי"ו כוי"ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו: וסבאים. פי' שכורים כמו אל תהיו בסבאי יין:

(מג) וָאֹמַ֕ר לַבָּלָ֖ה נִֽאוּפִ֑ים עת עַתָּ֛ה יזנה יִזְנ֥וּ תַזְנוּתֶ֖הָ וָהִֽיא:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק מג

(מג) וַאֲמָרֵית לִכְנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דִבְלִיעַת עַמָה בְּחוֹבִין כְּעַן תִּשְׁבוֹק מִטַעֲוָתָהּ וּתְתוּב לְפוּלְחָנִי וְלָא תָבָת:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק מג

(מג) ואומר לבלה נאופים עתה יזנו וגו' – אמר לי לבי על זו שבלתה והזקינה בנאופים מעתה שהזקינה יזנו תזנותיה ממנה ותצא תאות זנותה מלבה ותחזור בה והרי היא עודנה בזנוניה כאשר בתחלה:

יזנו – יצאו כל זונה תרגום נפקת ברא כך שמעתי וכן ת"י:

לבלה נאופים – כמו לבלה בנאופים כאשר תאמר ותשב בית אביה (בראשית לח) כמו בבית אביה ירחצו מים (שמות ל) כמו ירחצו במים ויצאה חנם (שם שמות כא) ואם בית אישה נדרה (במדבר ל) וכן פירש דונש ומנחם חברו עם תבל עשו (ויקרא כ) ולא יתכנו דבריו:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק מג

(מג) ואומר לבלה נאופים – רוצה לומר אמר השם יתעלה כשראיתי את דרכיה אמרתי וכי הזונה הזקנה נאף, בלה זקנה כמו אחרי בלותי ועל דרך המשל אמר נזדקנה בעכו"ם כמה שנים ועדיין לא נתנה אל לבם ולא שבה אלי:

עתה יזנה תזנותיה והיא – עתה יאבדו עכו"ם תזנותיה והיא עמהם כי בגלותה יאבד הכל האלילים והעובדים אותם ואמר יזנו כלומר יצאו מרשותם ומארצם כי הזונה יוצאה מרשות הבעל וכן ותזנה עליו פלגשו, יזנה כתיב בה"א כמו ידינו לא שפכה וקרי בוי"ו יזנו:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק מג

(מג) ואמר לבלה נאופים – אמרתי על הזקנה שנזדקנה בנאוף עתה יסורו ממנה תזנותי' הואיל וכבר שבעה בזנות ר"ל חשבתי שאחר שעבדו זמן רב לאלהי העכו"ם וראו שאין בהם ממש יפרשו מהם:

והיא – אבל עדיין היא בהוייתה כמו מאז ודוגמתו איה ה' אלהי אליהו אף הוא (מ"ב =מלכים ב= ב) ור"ל אף הוא בהוייתו בכל עת ולא ישתנה:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק מג

(מג) לבלה – ענין זקנה כמו אחרי בלותי (שם בראשית יח):

יזנו – ר"ל יסורו ועש"ז תקרא המנאפת זונה על כי סרתם מבעלה להבעל לאחר:

והיא – ר"ל כשהיתה כן היא:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק מג

(מג) ואמר. ואני הבעל כשראיתי כ"ז אמרתי, לבלה נאפים עתה יזנו תזנותיה והיא, אמרתי נאופים האלה, אשר עתה יזנו הזונים יהיו לבלה, הנאוף הזה יבלה את הזונים ויהיו לבלה ורקבון. תזנותיה והיא ר"ל בין תזנותיה בין היא שגם היא הזונה עצמה תהיה לבלה, (היא החולי והצרעת המתדבקת בזונים המבלה כל גופם ואיבריהם), קללתי אותם, שהבלה המתדבקת בנאופים יבא עליהם, על תזנותיה ועליה כל מה שיזנו עתה תדבק בם צרעת המבלה:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק מג

(מג – מד) לבלה. היא שם המופשט של הצרעת המתדבק בנואפים ומבלה את בשרם ועצמותיהם, כמו חילי הצרפתים בזה"ז, וחולי הזאת קורא ג"כ בשם אשות הזמה אשות שם הרבים משם אש. האש הבוער והקדחת הבא מסבת הזימה, ונשתנה משקלו להורות שהוא אש משונה מעצם עד בשר יכלה, ור"ל נאופים [אשר] עתה יזנו הנואפים ותזנות של הנואפות והיא [היינו הנואפת עצמה], כולם יהיו לבלה, החולאת הזאת ששמה בלה, תקחם. ומ"ש ויבא מוסב על שם בלה. וכבר התבאר אצלי שבשמות המופשטים ישמש עליהם לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה, לכן אמר ויבא בלשון זכר על תוקף ביאתו, וכאשר יצייר הבלה כבא על אשה זונה, ר"ל שנדבק בה כמער איש ולויות. וכן יצייר שאשות ולהבות הזימה, באו אליהם בשחפת וקדחת להשחיתם, והיא מליצה נפלאה מאד:

(מד) וַיָּב֣וֹא אֵלֶ֔יהָ כְּב֖וֹא אֶל־אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה כֵּ֣ן בָּ֗אוּ אֶֽל־אָהֳלָה֙ וְאֶל־אָ֣הֳלִיבָ֔ה אִשֹּׁ֖ת הַזִּמָּֽה:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק מד

(מד) וְעָלוּ לְוָתָהּ כְּמָא דְעָלִין לְוַת אִיתְּתָא פּוּנְדְקִיתָא כֵּן עָלוּ לְאָהֳלָה וּלְאָהֳלִיבָה מְזִינְתָא דְעֵיצַתְהוֹן חֶטְאִין:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק מד

(מד) ויבוא אליה – כל אשר מלאו לבו:

אשות הזמה – נשי הזמה:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק מד

(מד) ויבא – לשון יחוד כלומר כל גוי וגוי והוא אחד משמנה בלשון ביאה דסבירין לשון רבים והויין לשון יחיד:

אשת הזימה – זה לבדו בא מן אשה אשות כי יאמר נשים נשי לגנאי בא כן:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק מד

(מד) ויבוא אליה – כל הרוצה בא אליה כדרך שבאים אל אשה זונה מפורסמת כן באו וגו' ר"ל עבדה לכל עכו"ם שבעולם:

אשות הזמה – נשי הזמה:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק מד

(מד) אשות – מלשון אשה:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק מד

(מד) ויבוא אליה. ונתקיים הקללה כי הבלה בא אליה ונדבק בה כבוא אל אשה זונה כמו שהוא בא תמיד אל אשה זונה ונדבק בה לבלות אותה, כן באו אל אהלה ואל אהליבה אשות הזמה, החולי הזאת המבלה המנאפת קורא אשות הזמה, היא האש ותבערת החום הבוער ע"י הזמה ורוב הניאוף, אשות וחמימות הזמה והצרעת והבלה והרקב הנולד מזה, באו אל אהלה ואהליבה, וחולי זה ידוע גם היום שהוא כאש בוער וצרעת ממארת ורקבון דבוק במנאפים לבלות ולהבעיר גוויתם ועצמותם:

(מה) וַאֲנָשִׁ֣ים צַדִּיקִ֗ם הֵ֚מָּה יִשְׁפְּט֣וּ אֽוֹתְהֶ֔ם מִשְׁפַּט֙ נֹֽאֲפ֔וֹת וּמִשְׁפַּ֖ט שֹׁפְכ֣וֹת דָּ֑ם כִּ֤י נֹֽאֲפֹת֙ הֵ֔נָּה וְדָ֖ם בִּֽידֵיהֶֽן: ס

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק מה

(מה) וְגַבְרִין זַכָּאִין בְּקִבְלֵיהוֹן יִתְפָּרְעוּן מִנְהֶן פּוּרְעֲנּוּת נַיָפִין וּפוּרְעֲנּוּת אַשְׁדַת דַם אֲרֵי זַנְאִין בְּהֶן וְדַם זַכַּאִי אֲשָׁדוּ בִּידֵיהוֹן:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק מה

(מה) ואנשים צדיקים – אנשים דיינים שרי מלך בבל ומלך אשור וי"ת זכאין בקיבליהון לפי מעשיהן של אלו הזונות צדיקים העכו"ם מהנה:

משפט נאפות ומשפט שופכות דם – כמו שמפורש אחריו:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק מה

(מה) ואנשים צדיקים – כתב אדוני אבי ז"ל אינו אומר צדיקים ממש אך בעלי טענות ומחודדין בדין ישפטו אתכם בשני דינין משפט נואפות ומשפט שופכות דם נקי כי מה שאמר ושופכות דם רוצה לומר דם נקי כמו ויסלף דברי צדיקים:

אותהם – בחולם האל"ף:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק מה

(מה) ואנשים צדיקים – הם שרי מלך בבל שהמה נחשבים לצדיקים למולן:

משפט נואפות – משפט הראוי בגמול הנאוף ומשפט הראוי בגמול שפיכת דם נקי:

ודם בידיהן – מה ששחטו בניהן לעכו"ם:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק מה

(מה) ואנשים צדיקים. והנה הזונה הזאת שנדבק בה הצרעת הזאת, תדון כשופכת דם, כי כל מי שמזנה עמה ומתקרב אליה תדבק בו החולי הזאת, והיא הורגת נפשות ע"י זנותה, עד שלכן אנשים צדיקים יחלטו משפט הזונות האלה לשני עונשים משום נאפות ומשום שפכות דם, וישתדלו לבער אותם מן העולם, ועז"א כי מנאפות הנה מצד הניאוף, ודם בידיהן כי רוצחות את כל הדבק אליהם, בארס נחש חולי הבלה, וחולי אשות הזמה:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק מה

(מה) אותהם. תחת אתהן, וי"ל אות שלהם, אות הצרעת שבהם, זה אות שהם נואפות ושופכות דם:

(מו) כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י ה֑' הַעֲלֵ֤ה עֲלֵיהֶם֙ קָהָ֔ל וְנָתֹ֥ן אֶתְהֶ֖ן לְזַעֲוָ֥ה וְלָבַֽז:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק מו

(מו) כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִיתְנַבֵּי דְיִסְקוּן עֲלֵיהוֹן מַשִׁרְיָן וְאֶמְסַר יַתְהוֹן לִתְבִיר וּלְבִזָא:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק מו

(מו) העלה – ונתון, וברא, כולן לשון עשה ופעול הם:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק מו

(מו) כי כה אמר ה', העלה עליהם קהל – העלה מקור וכן ונתן אותם לזעום כאילו אמר אעלה ואתן:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק מו

(מו) העלה וגו' – ר"ל אמור בנבואה שאני אעלה עליהן קהל רב ואתן אתהן לרעדה ולבזה:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק מו

(מו) קהל – אסיפת העם:

לזעוה – ענין חרדה ורעדה כמו והייתם לזעוה (דברים כח):

ולבז – מלשון בזה ושלל:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק מו

(מו) כי כה אמר ה' העלה עליהם קהל. שיתקבצו לבער רעתם מן העולם, ונתן אתהן לזעוה מצד צרתם, ולבז משום הניאוף:

(מז) וְרָגְמ֨וּ עֲלֵיהֶ֥ן אֶ֙בֶן֙ קָהָ֔ל וּבָרֵ֥א אוֹתְהֶ֖ן בְּחַרְבוֹתָ֑ם בְּנֵיהֶ֤ם וּבְנֽוֹתֵיהֶם֙ יַהֲרֹ֔גוּ וּבָתֵּיהֶ֖ן בָּאֵ֥שׁ יִשְׂרֹֽפוּ:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק מז

(מז) וְיִרְגְמוּ יַתְהֶן בְּאַבְנֵי קָלַע מַשִׁרְיָן וְיִבְזְעוּן יַתְהֶן בְּסַיְפֵיהוֹן בְּנֵיהוֹן וּבְנָתְהוֹן יִקְטְלוּן וּבָתֵּיהוֹן יוֹקְדוּן בְּנוּרָא:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק מז

(מז) ורגמו עליהן אבן – הריגת בניהן ובנותיהן ושריפת בתיהן הוא משפט נואפות וברא אתהן בחרבותם הוא משפט שופכות דם וברא לשון קציצה וכן ובראתו דיער יהיה לך בספר (יהושע יז):

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק מז

(מז) ורגמו עליהן אבן קהל – קהל העמים ירגמו עליהם באבנים כמשפט הנואפות והמשל הוא הדיק שבנו על העיר:

וברא אותהן בחרבותם – וברא פעל עבר מן כקל לגזרת פעל בצרי בשקל ירא והוא ענין כריתה כמו ובראת לך שם והוא מן הדגוש כלומר יכרתו אותם הגוים בחרבותם וכן תרגם יונתן ויבזעון יתהון בסיפיהון ואמר וברא לשון יחיד על דרך כלל:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק מז

(מז) ורגמו עליהן אבן קהל – בני הקהל ההוא ירגמו עליהן אבנים:

וברא – הוא יבריא אותן עם חרבותם:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק מז

(מז) ורגמו – ענין השלכת אבנים כמו באבן ירגמו אותם (ויקרא כ):

וברא – ענין כריתה כמו כי יער הוא ובראתו (יהושע י"ז):

בחרבותם – מל' חרב:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק מז

(מז) ורגמו. וידונו אותם בד' מיתות ב"ד וחושב סקילה הרג שריפה, וחנק א"צ לחשוב שהיא המיתה האמורה בתורה סתם, והיא הקלה שבכולם, והוא משפט הידוע של כל א"א שזנתה, וא"צ להודיע:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק מז

(מז) וברא. מקור להכרית אותן:

(מח) וְהִשְׁבַּתִּ֥י זִמָּ֖ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְנִֽוַּסְּרוּ֙ כָּל־הַנָּשִׁ֔ים וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ינָה כְּזִמַּתְכֶֽנָה:

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק מח

(מח) וַאֲבַטֵיל חוֹבֵי עֵיצַת חֶטְאִין מִן אַרְעָא וְיִתְרַדְיָן כָּל מְדִינְתָא וְלָא יַעְבְּדָן כְּעֵיצַת חֲטָאֵיכוֹן:

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק מח

(מח) והשבתי זמה – כיון שיגלו מיד תשבות הזמה והגלולים:

ונוסרו – דגש הוי"ו לחסרון תי"ו התפעל ודגש הסמ"ך לאות הבנין והראוי ונתוסרו והמלה מורכבת מן נפעל והתפעל וכן ונכפר להם הדם הראוי ונתכפר אמר הגוים האחרים יקחו מוסר מכם שראו שלקחתם העונש בעונכם ובזמתכם שעשיתם:

ולא תעשינה כזמתכנה – ואף על פי שיעשו לא יעשו כזמתכן שלא יחליפו עבודות אלהיהם בעבודות אלהים אחרים ולא יעבדו אלהים רבים כאשר עשיתם אתם:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק מח

(מח) והשבתי זמה – עם המשפט הזה אבטל זמה מן הארץ כי כולם יפחדו מפחד המשפט:

ונוסרו – יקבלו מוסר ולא תעשינה כמו הזמה שעשיתן ר"ל לא יעבוד עוד מי לעכו"ם:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק מח

(מח) והשבתי – ענין בטול:

ונוסרו – מל' מוסר:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק מח

(מח) והשבתי. ויהי זה לתועלת שעי"כ אשבית זמה בכלל, כי כל הנשים תוסרנה ויקחו מוסר ולא תעשינה כזמתכנה:

 

 

מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כג פסוק מח

(מח) ונוסרו. מורכב מנפעל והתפעל, שתחלה יקבלו מוסר בהכרח ע"י פועל שיעשה בהזונה, ואח"כ יתיסרו בעצמם ברצון:

(מט) וְנָתְנ֤וּ זִמַּתְכֶ֙נָה֙ עֲלֵיכֶ֔ן וַחֲטָאֵ֥י גִלּוּלֵיכֶ֖ן תִּשֶּׂ֑אינָה וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י הֽ': פ

תרגום יונתן יחזקאל פרק כג פסוק מט

(מט) וְיִתְיַהֲבוּן חוֹבֵי עֵיצַת חֶטְאֵיכוֹן עֲלֵיכוֹן וְחֶטְאֵי פּוּלְחַן טַעֲוַתְכוֹן תְּקַבְּלָן וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלֹהִים:

 

רש"י יחזקאל פרק כג פסוק מט

(מט) ונתנו זמתכנה עליכן – שופטיכן יתנו את משפט זמתכן בראשיכ':

 

רד"ק יחזקאל פרק כג פסוק מט

(מט) ונתנו זמתכנה עליכן – יתנו בדבריהם עונש זמתכן עליכן כי יאמרו כי משפט הוא שיבא עליכם עונש זמתכן:

וחטאי גלוליכן תשאינה – כמו עונם ישאו תשאו את עונה והדומים להם ענין הסבל והמשא ומלת תשאינה בתנועת האל"ף בסגול והיו"ד למשך:

 

אברבנאל יחזקאל פרק כג

אברבנאל יחזקאל כג.

מצודת דוד יחזקאל פרק כג פסוק מט

(מט) ונתנו – הקהל העולה יתנו עליכן גמול זמתכן וחטאי תועבותיכן המאוסים כגלל של רעי הנה אתן תסבלו הגמול:

וידעתם – אז תדעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול:

 

מצודת ציון יחזקאל פרק כג פסוק מט

(מט) תשאינה – מל' משא וסבל:

 

חומת אנך יחזקאל פרק כג

חומת אנך יחזקאל כג.

מלבי"ם יחזקאל פרק כג פסוק מט

(מט) ונתנו. שעד עתה היה עונש זמתכן על הכלל שנעשה זה ביניהם אבל אחר שיעשו משפט עמכם, ישאר העון והעונש רק עליכן בין מן הזמה בין מן הע"ז שעבדו:

 

 


יחזקאל פרק מד

 

(א) וַיָּ֣שֶׁב אֹתִ֗י דֶּ֣רֶךְ שַׁ֤עַר הַמִּקְדָּשׁ֙ הַֽחִיצ֔וֹן הַפֹּנֶ֖ה קָדִ֑ים וְה֖וּא סָגֽוּר:

 

(ב) וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י ה֗' הַשַּׁ֣עַר הַזֶּה֩ סָג֨וּר יִהְיֶ֜ה לֹ֣א יִפָּתֵ֗חַ וְאִישׁ֙ לֹא־יָ֣בֹא ב֔וֹ כִּ֛י ה֥' אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣א ב֑וֹ וְהָיָ֖ה סָגֽוּר:

 

(ג) אֶֽת־הַנָּשִׂ֗יא נָ֥שִׂיא ה֛וּא יֵֽשֶׁב־בּ֥וֹ לאכול־לֶאֱכָל־לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י ה֑' מִדֶּ֨רֶךְ אֻלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּמִדַּרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא:

 

(ד) וַיְבִיאֵ֜נִי דֶּֽרֶךְ־שַׁ֣עַר הַצָּפוֹן֘ אֶל־פְּנֵ֣י הַבַּיִת֒ וָאֵ֕רֶא וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבוֹד־ה֖' אֶת־בֵּ֣ית ה֑' וָאֶפֹּ֖ל אֶל־פָּנָֽי:

 

(ה) וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י ה֗' בֶּן־אָדָ֡ם שִׂ֣ים לִבְּךָ֩ וּרְאֵ֨ה בְעֵינֶ֜יךָ וּבְאָזְנֶ֣יךָ שְׁמָ֗ע אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר אֹתָ֔ךְ לְכָל־חֻקּ֥וֹת בֵּית־ה֖' וּלְכָל־תורתו תּֽוֹרֹתָ֑יו וְשַׂמְתָּ֤ לִבְּךָ֙ לִמְב֣וֹא הַבַּ֔יִת בְּכֹ֖ל מוֹצָאֵ֥י הַמִּקְדָּֽשׁ:

 

(ו) וְאָמַרְתָּ֤ אֶל־מֶ֙רִי֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י ה֑' רַב־לָכֶ֛ם מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

 

(ז) בַּהֲבִיאֲכֶ֣ם בְּנֵֽי־נֵכָ֗ר עַרְלֵי־לֵב֙ וְעַרְלֵ֣י בָשָׂ֔ר לִהְי֥וֹת בְּמִקְדָּשִׁ֖י לְחַלְּל֣וֹ אֶת־בֵּיתִ֑י בְּהַקְרִֽיבְכֶ֤ם אֶת־ לַחְמִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם וַיָּפֵ֙רוּ֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֶ֖ל כָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶֽם:

 

(ח) וְלֹ֥א שְׁמַרְתֶּ֖ם מִשְׁמֶ֣רֶת קָדָשָׁ֑י וַתְּשִׂימ֗וּן לְשֹׁמְרֵ֧י מִשְׁמַרְתִּ֛י בְּמִקְדָּשִׁ֖י לָכֶֽם:

 

(ט) כֹּה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י ה֒' כָּל־בֶּן־נֵכָ֗ר עֶ֤רֶל לֵב֙ וְעֶ֣רֶל בָּשָׂ֔ר לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־מִקְדָּשִׁ֑י לְכָל־בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֕ר בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 

(י) כִּ֣י אִם־הַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֤ר רָֽחֲקוּ֙ מֵֽעָלַ֔י בִּתְע֤וֹת יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר תָּע֣וּ מֵֽעָלַ֔י אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֖וּ עֲוֹנָֽם:

 

(יא) וְהָי֤וּ בְמִקְדָּשִׁי֙ מְשָׁ֣רְתִ֔ים פְּקֻדּוֹת֙ אֶל־שַׁעֲרֵ֣י הַבַּ֔יִת וּֽמְשָׁרְתִ֖ים אֶת־הַבָּ֑יִת הֵ֠מָּה יִשְׁחֲט֨וּ אֶת־הָעֹלָ֤ה וְאֶת־הַזֶּ֙בַח֙ לָעָ֔ם וְהֵ֛מָּה יַעַמְד֥וּ לִפְנֵיהֶ֖ם לְשָֽׁרְתָֽם:

 

(יב) יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר יְשָׁרְת֤וּ אוֹתָם֙ לִפְנֵ֣י גִלּֽוּלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְמִכְשׁ֣וֹל עָוֹ֑ן עַל־כֵּן֩ נָשָׂ֨אתִי יָדִ֜י עֲלֵיהֶ֗ם נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' וְנָשְׂא֖וּ עֲוֹנָֽם:

 

(יג) וְלֹֽא־יִגְּשׁ֤וּ אֵלַי֙ לְכַהֵ֣ן לִ֔י וְלָגֶ֙שֶׁת֙ עַל־כָּל־קָ֣דָשַׁ֔י אֶל־קָדְשֵׁ֖י הַקְּדָשִׁ֑ים וְנָֽשְׂאוּ֙ כְּלִמָּתָ֔ם וְתוֹעֲבוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ:

 

(יד) וְנָתַתִּ֣י אוֹתָ֔ם שֹׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֣רֶת הַבָּ֑יִת לְכֹל֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר יֵעָשֶׂ֖ה בּֽוֹ: פ

 

(טו) וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ':

 

(טז) הֵ֜מָּה יָבֹ֣אוּ אֶל־מִקְדָּשִׁ֗י וְהֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֶל־שֻׁלְחָנִ֖י לְשָׁרְתֵ֑נִי וְשָׁמְר֖וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּֽי:

 

(יז) וְהָיָ֗ה בְּבוֹאָם֙ אֶֽל־שַׁעֲרֵי֙ הֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית בִּגְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים יִלְבָּ֑שׁוּ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֤ה עֲלֵיהֶם֙ צֶ֔מֶר בְּשָֽׁרְתָ֗ם בְּשַׁעֲרֵ֛י הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖ית וָבָֽיְתָה:

 

(יח) פַּאֲרֵ֤י פִשְׁתִּים֙ יִהְי֣וּ עַל־רֹאשָׁ֔ם וּמִכְנְסֵ֣י פִשְׁתִּ֔ים יִהְי֖וּ עַל־מָתְנֵיהֶ֑ם לֹ֥א יַחְגְּר֖וּ בַּיָּֽזַע:

 

(יט) וּ֠בְצֵאתָם אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַחִיצוֹנָ֜ה אֶל־הֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָה֘ אֶל־הָעָם֒ יִפְשְׁט֣וּ אֶת־בִּגְדֵיהֶ֗ם אֲשֶׁר־הֵ֙מָּה֙ מְשָׁרְתִ֣ם בָּ֔ם וְהִנִּ֥יחוּ אוֹתָ֖ם בְּלִֽשְׁכֹ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וְלָֽבְשׁוּ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְלֹֽא־יְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּבִגְדֵיהֶֽם:

 

(כ) וְרֹאשָׁם֙ לֹ֣א יְגַלֵּ֔חוּ וּפֶ֖רַע לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑חוּ כָּס֥וֹם יִכְסְמ֖וּ אֶת־רָאשֵׁיהֶֽם:

 

(כא) וְיַ֥יִן לֹֽא־יִשְׁתּ֖וּ כָּל־כֹּהֵ֑ן בְּבוֹאָ֖ם אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית:

 

(כב) וְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹֽא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים כִּ֣י אִם־בְּתוּלֹ֗ת מִזֶּ֙רַע֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה אַלְמָנָ֔ה מִכֹּהֵ֖ן יִקָּֽחוּ:

 

(כג) וְאֶת־עַמִּ֣י יוֹר֔וּ בֵּ֥ין קֹ֖דֶשׁ לְחֹ֑ל וּבֵין־טָמֵ֥א לְטָה֖וֹר יוֹדִעֻֽם:

 

(כד) וְעַל־רִ֗יב הֵ֚מָּה יַעַמְד֣וּ לשפט לְמִשְׁפָּ֔ט בְּמִשְׁפָּטַ֖י ושפטהו יִשְׁפְּט֑וּהוּ וְאֶת־תּוֹרֹתַ֤י וְאֶת־חֻקֹּתַי֙ בְּכָל־מוֹעֲדַ֣י יִשְׁמֹ֔רוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י יְקַדֵּֽשׁוּ:

 

(כה) וְאֶל־מֵ֣ת אָדָ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא לְטָמְאָ֑ה כִּ֣י אִם־לְאָ֡ב וּ֠לְאֵם וּלְבֵ֨ן וּלְבַ֜ת לְאָ֗ח וּלְאָח֛וֹת אֲשֶֽׁר־לֹא־הָיְתָ֥ה לְאִ֖ישׁ יִטַּמָּֽאוּ:

 

(כו) וְאַחֲרֵ֖י טָֽהֳרָת֑וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים יִסְפְּרוּ־לֽוֹ:

 

(כז) וּבְיוֹם֩ בֹּא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ אֶל־הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ יַקְרִ֖יב חַטָּאת֑וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ':

 

(כח) וְהָיְתָ֤ה לָהֶם֙ לְֽנַחֲלָ֔ה אֲנִ֖י נַֽחֲלָתָ֑ם וַאֲחֻזָּ֗ה לֹֽא־תִתְּנ֤וּ לָהֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אֲנִ֖י אֲחֻזָּתָֽם:

 

(כט) הַמִּנְחָה֙ וְהַחַטָּ֣את וְהָאָשָׁ֔ם הֵ֖מָּה יֹֽאכְל֑וּם וְכָל־חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לָהֶ֥ם יִהְיֶֽה:

 

(ל) וְרֵאשִׁית֩ כָּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכָל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמ֣וֹתֵיכֶ֔ם לַכֹּהֲנִ֖ים יִֽהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֤ית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ:

 

(לא) כָּל־נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה מִן־הָע֖וֹף וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה לֹ֥א יֹאכְל֖וּ הַכֹּהֲנִֽים:

 

 

 

יחזקאל פרק מה

 

(א) וּבְהַפִּֽילְכֶ֨ם אֶת־הָאָ֜רֶץ בְּנַחֲלָ֗ה תָּרִימוּ֩ תְרוּמָ֨ה לַה֥'׀ קֹדֶשׁ֘ מִן־הָאָרֶץ֒ אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֖חַב עֲשָׂ֣רָה אָ֑לֶף קֹדֶשׁ־ה֥וּא בְכָל־גְּבוּלָ֖הּ סָבִֽיב:

 

(ב) יִהְיֶ֤ה מִזֶּה֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ חֲמֵ֥שׁ מֵא֛וֹת בַּחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת מְרֻבָּ֣ע סָבִ֑יב וַחֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֔ה מִגְרָ֥שׁ ל֖וֹ סָבִֽיב:

 

(ג) וּמִן־הַמִּדָּ֤ה הַזֹּאת֙ תָּמ֔וֹד אֹ֗רֶךְ חמש חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים וּבֽוֹ־יִהְיֶ֥ה הַמִּקְדָּ֖שׁ קֹ֥דֶשׁ קָדָשִֽׁים:

 

(ד) קֹ֣דֶשׁ מִן־הָאָ֜רֶץ ה֗וּא לַכֹּ֨הֲנִ֜ים מְשָׁרְתֵ֤י הַמִּקְדָּשׁ֙ יִֽהְיֶ֔ה הַקְּרֵבִ֖ים לְשָׁרֵ֣ת אֶת־ה֑' וְהָיָ֨ה לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ לְבָ֣תִּ֔ים וּמִקְדָּ֖שׁ לַמִּקְדָּֽשׁ:

 

(ה) וַחֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רֹ֑חַב יהיה וְֽהָיָ֡ה לַלְוִיִּם֩ מְשָׁרְתֵ֨י הַבַּ֧יִת לָהֶ֛ם לַאֲחֻזָּ֖ה עֶשְׂרִ֥ים לְשָׁכֹֽת:

 

(ו) וַאֲחֻזַּ֨ת הָעִ֜יר תִּתְּנ֗וּ חֲמֵ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ רֹ֔חַב וְאֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף לְעֻמַּ֖ת תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶֽה:

 

(ז) וְלַנָּשִׂ֡יא מִזֶּ֣ה וּמִזֶּה֩ לִתְרוּמַ֨ת הַקֹּ֜דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֣ת הָעִ֗יר אֶל־פְּנֵ֤י תְרֽוּמַת־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ וְאֶל־פְּנֵי֙ אֲחֻזַּ֣ת הָעִ֔יר מִפְּאַת־יָ֣ם יָ֔מָּה וּמִפְּאַת־קֵ֖דְמָה קָדִ֑ימָה וְאֹ֗רֶךְ לְעֻמּוֹת֙ אַחַ֣ד הַחֲלָקִ֔ים מִגְּב֥וּל יָ֖ם אֶל־גְּב֥וּל קָדִֽימָה:

 

(ח) לָאָ֛רֶץ יִֽהְיֶה־לּ֥וֹ לַֽאֲחֻזָּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־יוֹנ֨וּ ע֤וֹד נְשִׂיאַי֙ אֶת־עַמִּ֔י וְהָאָ֛רֶץ יִתְּנ֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְשִׁבְטֵיהֶֽם: ס

 

(ט) כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י ה֗' רַב־לָכֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל חָמָ֤ס וָשֹׁד֙ הָסִ֔ירוּ וּמִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה עֲשׂ֑וּ הָרִ֤ימוּ גְרֻשֹֽׁתֵיכֶם֙ מֵעַ֣ל עַמִּ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ':

 

(י) מֹֽאזְנֵי־צֶ֧דֶק וְאֵֽיפַת־צֶ֛דֶק וּבַת־צֶ֖דֶק יְהִ֥י לָכֶֽם:

 

(יא) הָאֵיפָ֣ה וְהַבַּ֗ת תֹּ֤כֶן אֶחָד֙ יִֽהְיֶ֔ה לָשֵׂ֕את מַעְשַׂ֥ר הַחֹ֖מֶר הַבָּ֑ת וַעֲשִׂירִ֤ת הַחֹ֙מֶר֙ הָֽאֵיפָ֔ה אֶל־הַחֹ֖מֶר יִהְיֶ֥ה מַתְכֻּנְתּֽוֹ:

 

(יב) וְהַשֶּׁ֖קֶל עֶשְׂרִ֣ים גֵּרָ֑ה עֶשְׂרִ֨ים שְׁקָלִ֜ים חֲמִשָּׁ֧ה וְעֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֗ים עֲשָׂרָ֤ה וַחֲמִשָּׁה֙ שֶׁ֔קֶל הַמָּנֶ֖ה יִֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם:

 

(יג) זֹ֥את הַתְּרוּמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תָּרִ֑ימוּ שִׁשִּׁ֤ית הָֽאֵיפָה֙ מֵחֹ֣מֶר הַֽחִטִּ֔ים וְשִׁשִּׁיתֶם֙ הָֽאֵיפָ֔ה מֵחֹ֖מֶר הַשְּׂעֹרִֽים:

 

(יד) וְחֹ֨ק הַשֶּׁ֜מֶן הַבַּ֣ת הַשֶּׁ֗מֶן מַעְשַׂ֤ר הַבַּת֙ מִן־הַכֹּ֔ר עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹ֑מֶר כִּֽי־עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹֽמֶר:

 

(טו) וְשֶׂה־אַחַ֨ת מִן־הַצֹּ֤אן מִן־הַמָּאתַ֙יִם֙ מִמַּשְׁקֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִנְחָ֖ה וּלְעוֹלָ֣ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ':

 

(טז) כֹּ֚ל הָעָ֣ם הָאָ֔רֶץ יִהְי֖וּ אֶל־הַתְּרוּמָ֣ה הַזֹּ֑את לַנָּשִׂ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל:

 

(יז) וְעַֽל־הַנָּשִׂ֣יא יִהְיֶ֗ה הָעוֹל֣וֹת וְהַמִּנְחָה֘ וְהַנֵּסֶךְ֒ בַּחַגִּ֤ים וּבֶחֳדָשִׁים֙ וּבַשַּׁבָּת֔וֹת בְּכָֽל־מוֹעֲדֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֽוּא־יַעֲשֶׂ֞ה אֶת־הַחַטָּ֣את וְאֶת־הַמִּנְחָ֗ה וְאֶת־הָֽעוֹלָה֙ וְאֶת־הַשְּׁלָמִ֔ים לְכַפֵּ֖ר בְּעַ֥ד בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל: ס

 

(יח) כֹּה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י ה֒' בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ תִּקַּ֥ח פַּר־בֶּן־בָּקָ֖ר תָּמִ֑ים וְחִטֵּאתָ֖ אֶת־הַמִּקְדָּֽשׁ:

 

(יט) וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֣ם הַחַטָּ֗את וְנָתַן֙ אֶל־מְזוּזַ֣ת הַבַּ֔יִת וְאֶל־אַרְבַּ֛ע פִּנּ֥וֹת הָעֲזָרָ֖ה לַמִּזְבֵּ֑חַ וְעַ֨ל־מְזוּזַ֔ת שַׁ֖עַר הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית:

 

(כ) וְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בְּשִׁבְעָ֣ה בַחֹ֔דֶשׁ מֵאִ֥ישׁ שֹׁגֶ֖ה וּמִפֶּ֑תִי וְכִפַּרְתֶּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת:

 

(כא) בָּ֠רִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֔דֶשׁ יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם הַפָּ֑סַח חָ֕ג שְׁבֻע֣וֹת יָמִ֔ים מַצּ֖וֹת יֵאָכֵֽל:

 

(כב) וְעָשָׂ֤ה הַנָּשִׂיא֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא בַּעֲד֕וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ פַּ֖ר חַטָּֽאת:

 

(כג) וְשִׁבְעַ֨ת יְמֵֽי־הֶחָ֜ג יַעֲשֶׂ֧ה עוֹלָ֣ה לַֽה֗' שִׁבְעַ֣ת פָּ֠רִים וְשִׁבְעַ֨ת אֵילִ֤ים תְּמִימִם֙ לַיּ֔וֹם שִׁבְעַ֖ת הַיָּמִ֑ים וְחַטָּ֕את שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים לַיּֽוֹם:

 

(כד) וּמִנְחָ֗ה אֵיפָ֥ה לַפָּ֛ר וְאֵיפָ֥ה לָאַ֖יִל יַֽעֲשֶׂ֑ה וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה:

 

(כה) בַּשְּׁבִיעִ֡י בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בֶּחָ֔ג יַעֲשֶׂ֥ה כָאֵ֖לֶּה שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים כַּֽחַטָּאת֙ כָּעֹלָ֔ה וְכַמִּנְחָ֖ה וְכַשָּֽׁמֶן:

 

 

 

יחזקאל פרק מו

 

(א) כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י ה֒' שַׁ֜עַר הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וּבְי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ:

 

(ב) וּבָ֣א הַנָּשִׂ֡יא דֶּרֶךְ֩ אוּלָ֨ם הַשַּׁ֜עַר מִח֗וּץ וְעָמַד֙ עַל־מְזוּזַ֣ת הַשַּׁ֔עַר וְעָשׂ֣וּ הַכֹּהֲנִ֗ים אֶת־עֽוֹלָתוֹ֙ וְאֶת־ שְׁלָמָ֔יו וְהִֽשְׁתַּחֲוָ֛ה עַל־מִפְתַּ֥ן הַשַּׁ֖עַר וְיָצָ֑א וְהַשַּׁ֥עַר לֹא־יִסָּגֵ֖ר עַד־הָעָֽרֶב:

 

(ג) וְהִשְׁתַּחֲו֣וּ עַם־הָאָ֗רֶץ פֶּ֚תַח הַשַּׁ֣עַר הַה֔וּא בַּשַּׁבָּת֖וֹת וּבֶחֳדָשִׁ֑ים לִפְנֵ֖י הֽ':

 

(ד) וְהָ֣עֹלָ֔ה אֲשֶׁר־יַקְרִ֥ב הַנָּשִׂ֖יא לַֽה֑' בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת שִׁשָּׁ֧ה כְבָשִׂ֛ים תְּמִימִ֖ם וְאַ֥יִל תָּמִֽים:

 

(ה) וּמִנְחָה֙ אֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֥ים מִנְחָ֖ה מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה:

 

(ו) וּבְי֣וֹם הַחֹ֔דֶשׁ פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר תְּמִימִ֑ם וְשֵׁ֧שֶׁת כְּבָשִׂ֛ם וָאַ֖יִל תְּמִימִ֥ם יִהְיֽוּ:

 

(ז) וְאֵיפָ֨ה לַפָּ֜ר וְאֵיפָ֤ה לָאַ֙יִל֙ יַעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה וְלַ֨כְּבָשִׂ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה:

 

(ח) וּבְב֖וֹא הַנָּשִׂ֑יא דֶּ֣רֶךְ אוּלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּבְדַרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא:

 

(ט) וּבְב֨וֹא עַם־הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֣י ה֘' בַּמּֽוֹעֲדִים֒ הַבָּ֡א דֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר צָפ֜וֹן לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֗ת יֵצֵא֙ דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב וְהַבָּא֙ דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב יֵצֵ֖א דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר צָפ֑וֹנָה לֹ֣א יָשׁ֗וּב דֶּ֤רֶךְ הַשַּׁ֙עַר֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א ב֔וֹ כִּ֥י נִכְח֖וֹ יצאו יֵצֵֽא:

 

(י) וְֽהַנָּשִׂ֑יא בְּתוֹכָ֤ם בְּבוֹאָם֙ יָב֔וֹא וּבְצֵאתָ֖ם יֵצֵֽאוּ:

 

(יא) וּבַחַגִּ֣ים וּבַמּוֹעֲדִ֗ים תִּהְיֶ֤ה הַמִּנְחָה֙ אֵיפָ֤ה לַפָּר֙ וְאֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֖ים מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה: ס

 

(יב) וְכִֽי־יַעֲשֶׂה֩ הַנָּשִׂ֨יא נְדָבָ֜ה עוֹלָ֣ה אֽוֹ־שְׁלָמִים֘ נְדָבָ֣ה לַֽה֒' וּפָ֣תַֽח ל֗וֹ אֶת־הַשַּׁ֙עַר֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־שְׁלָמָ֔יו כַּאֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְיָצָ֛א וְסָגַ֥ר אֶת־הַשַּׁ֖עַר אַחֲרֵ֥י צֵאתֽוֹ:

 

(יג) וְכֶ֨בֶשׂ בֶּן־שְׁנָת֜וֹ תָּמִ֗ים תַּעֲשֶׂ֥ה עוֹלָ֛ה לַיּ֖וֹם לַֽה֑' בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּ֖קֶר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ:

 

(יד) וּמִנְחָה֩ תַעֲשֶׂ֨ה עָלָ֜יו בַּבֹּ֤קֶר בַּבֹּ֙קֶר֙ שִׁשִּׁ֣ית הָֽאֵיפָ֔ה וְשֶׁ֛מֶן שְׁלִישִׁ֥ית הַהִ֖ין לָרֹ֣ס אֶת־הַסֹּ֑לֶת מִנְחָה֙ לַֽה֔' חֻקּ֥וֹת עוֹלָ֖ם תָּמִֽיד:

 

(טו) ועשו יַעֲשׂ֨וּ אֶת־הַכֶּ֧בֶשׂ וְאֶת־הַמִּנְחָ֛ה וְאֶת־הַשֶּׁ֖מֶן בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר עוֹלַ֖ת תָּמִֽיד: פ

 

(טז) כֹּה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י ה֗' כִּֽי־יִתֵּ֨ן הַנָּשִׂ֤יא מַתָּנָה֙ לְאִ֣ישׁ מִבָּנָ֔יו נַחֲלָת֥וֹ הִ֖יא לְבָנָ֣יו תִּֽהְיֶ֑ה אֲחֻזָּתָ֥ם הִ֖יא בְּנַחֲלָֽה:

 

(יז) וְכִֽי־יִתֵּ֨ן מַתָּנָ֜ה מִנַּחֲלָת֗וֹ לְאַחַד֙ מֵֽעֲבָדָ֔יו וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ עַד־שְׁנַ֣ת הַדְּר֔וֹר וְשָׁבַ֖ת לַנָּשִׂ֑יא אַ֚ךְ נַחֲלָת֔וֹ בָּנָ֖יו לָהֶ֥ם תִּהְיֶֽה:

 

(יח) וְלֹא־יִקַּ֨ח הַנָּשִׂ֜יא מִנַּחֲלַ֣ת הָעָ֗ם לְהֽוֹנֹתָם֙ מֵאֲחֻזָּתָ֔ם מֵאֲחֻזָּת֖וֹ יַנְחִ֣ל אֶת־בָּנָ֑יו לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָפֻ֣צוּ עַמִּ֔י אִ֖ישׁ מֵאֲחֻזָּתֽוֹ:

 

(יט) וַיְבִיאֵ֣נִי בַמָּבוֹא֘ אֲשֶׁ֣ר עַל־כֶּ֣תֶף הַשַּׁעַר֒ אֶל־הַלִּשְׁכ֤וֹת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֶל־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים הַפֹּנ֖וֹת צָפ֑וֹנָה וְהִנֵּה־ שָׁ֣ם מָק֔וֹם בירכתם בַּיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה: ס

 

(כ) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י זֶ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יְבַשְּׁלוּ־שָׁם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אֶת־הָאָשָׁ֖ם וְאֶת־הַחַטָּ֑את אֲשֶׁ֤ר יֹאפוּ֙ אֶת־ הַמִּנְחָ֔ה לְבִלְתִּ֥י הוֹצִ֛יא אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַחִֽיצוֹנָ֖ה לְקַדֵּ֥שׁ אֶת־הָעָֽם:

 

(כא) וַיּוֹצִיאֵ֗נִי אֶל־הֶֽחָצֵר֙ הַחִ֣יצֹנָ֔ה וַיַּ֣עֲבִירֵ֔נִי אֶל־אַרְבַּ֖עַת מִקְצוֹעֵ֣י הֶחָצֵ֑ר וְהִנֵּ֤ה חָצֵר֙ בְּמִקְצֹ֣עַ הֶחָצֵ֔ר חָצֵ֖ר בְּמִקְצֹ֥עַ הֶחָצֵֽר:

 

(כב) בְּאַרְבַּ֜עַת מִקְצֹע֤וֹת הֶֽחָצֵר֙ חֲצֵר֣וֹת קְטֻר֔וֹת אַרְבָּעִ֣ים אֹ֔רֶךְ וּשְׁלֹשִׁ֖ים רֹ֑חַב מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְאַרְבַּעְתָּ֖ם מְהֻקְצָעֽוֹת:

 

(כג) וְט֨וּר סָבִ֥יב בָּהֶ֛ם סָבִ֖יב לְאַרְבַּעְתָּ֑ם וּמְבַשְּׁל֣וֹת עָשׂ֔וּי מִתַּ֥חַת הַטִּיר֖וֹת סָבִֽיב:

 

(כד) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י אֵ֚לֶּה בֵּ֣ית הַֽמְבַשְּׁלִ֔ים אֲשֶׁ֧ר יְבַשְּׁלוּ־שָׁ֛ם מְשָׁרְתֵ֥י הַבַּ֖יִת אֶת־זֶ֥בַח הָעָֽם: יחזקאל פרק מז

 

(א) וַיְשִׁבֵנִי֘ אֶל־פֶּ֣תַח הַבַּיִת֒ וְהִנֵּה־מַ֣יִם יֹצְאִ֗ים מִתַּ֨חַת מִפְתַּ֤ן הַבַּ֙יִת֙ קָדִ֔ימָה כִּֽי־פְנֵ֥י הַבַּ֖יִת קָדִ֑ים וְהַמַּ֣יִם יֹרְדִ֗ים מִתַּ֜חַת מִכֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַיְמָנִ֔ית מִנֶּ֖גֶב לַמִּזְבֵּֽחַ:

 

(ב) וַיּוֹצִאֵנִי֘ דֶּֽרֶךְ־שַׁ֣עַר צָפוֹנָה֒ וַיְסִבֵּ֙נִי֙ דֶּ֣רֶךְ ח֔וּץ אֶל־שַׁ֣עַר הַח֔וּץ דֶּ֖רֶךְ הַפּוֹנֶ֣ה קָדִ֑ים וְהִנֵּה־מַ֣יִם מְפַכִּ֔ים מִן־הַכָּתֵ֖ף הַיְמָנִֽית:

 

(ג) בְּצֵאת־הָאִ֥ישׁ קָדִ֖ים וְקָ֣ו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֤מָד אֶ֙לֶף֙ בָּֽאַמָּ֔ה וַיַּעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מֵ֥י אָפְסָֽיִם:

 

(ד) וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף וַיַּעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מַ֣יִם בִּרְכָּ֑יִם וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף וַיַּעֲבִרֵ֖נִי מֵ֥י מָתְנָֽיִם:

 

(ה) וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף נַ֕חַל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אוּכַ֖ל לַעֲבֹ֑ר כִּֽי־גָא֤וּ הַמַּ֙יִם֙ מֵ֣י שָׂ֔חוּ נַ֖חַל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֵעָבֵֽר:

 

(ו) וַיֹּ֥אמֶר אֵלַ֖י הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָ֑ם וַיּוֹלִכֵ֥נִי וַיְשִׁבֵ֖נִי שְׂפַ֥ת הַנָּֽחַל:

 

(ז) בְּשׁוּבֵ֕נִי וְהִנֵּה֙ אֶל־שְׂפַ֣ת הַנַּ֔חַל עֵ֖ץ רַ֣ב מְאֹ֑ד מִזֶּ֖ה וּמִזֶּֽה:

 

(ח) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙ הַקַּדְמוֹנָ֔ה וְיָרְד֖וּ עַל־הָֽעֲרָבָ֑ה וּבָ֣אוּ הַיָּ֔מָּה אֶל־ הַיָּ֥מָּה הַמּֽוּצָאִ֖ים ונרפאו וְנִרְפּ֥וּ הַמָּֽיִם:

 

(ט) וְהָיָ֣ה כָל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֣ה׀ אֲֽשֶׁר־יִשְׁרֹ֡ץ אֶ֣ל כָּל־אֲשֶׁר֩ יָב֨וֹא שָׁ֤ם נַחֲלַ֙יִם֙ יִֽחְיֶ֔ה וְהָיָ֥ה הַדָּגָ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד כִּי֩ בָ֨אוּ שָׁ֜מָּה הַמַּ֣יִם הָאֵ֗לֶּה וְיֵרָֽפְאוּ֙ וָחָ֔י כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יָ֥בוֹא שָׁ֖מָּה הַנָּֽחַל:

 

(י) וְהָיָה֩ ועמדו עָמְד֨וּ עָלָ֜יו דַּוָּגִ֗ים מֵעֵ֥ין גֶּ֙דִי֙ וְעַד־עֵ֣ין עֶגְלַ֔יִם מִשְׁט֥וֹחַ לַֽחֲרָמִ֖ים יִהְי֑וּ לְמִינָה֙ תִּהְיֶ֣ה דְגָתָ֔ם כִּדְגַ֛ת הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל רַבָּ֥ה מְאֹֽד:

 

(יא) בצאתו בִּצֹּאתָ֧יו וּגְבָאָ֛יו וְלֹ֥א יֵרָפְא֖וּ לְמֶ֥לַח נִתָּֽנוּ:

 

(יב) וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל לֹא־יִבּ֨וֹל עָלֵ֜הוּ וְלֹֽא־יִתֹּ֣ם פִּרְי֗וֹ לָֽחֳדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר כִּ֣י מֵימָ֔יו מִן־הַמִּקְדָּ֖שׁ הֵ֣מָּה יֽוֹצְאִ֑ים והיו וְהָיָ֤ה פִרְיוֹ֙ לְמַֽאֲכָ֔ל וְעָלֵ֖הוּ לִתְרוּפָֽה: ס

 

(יג) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' גֵּ֤ה גְבוּל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתְנַחֲל֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יוֹסֵ֖ף חֲבָלִֽים:

 

(יד) וּנְחַלְתֶּ֤ם אוֹתָהּ֙ אִ֣ישׁ כְּאָחִ֔יו אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לְתִתָּ֖הּ לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וְנָ֨פְלָ֜ה הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לָכֶ֖ם בְּנַחֲלָֽה:

 

(טו) וְזֶ֖ה גְּב֣וּל הָאָ֑רֶץ לִפְאַ֨ת צָפ֜וֹנָה מִן־הַיָּ֧ם הַגָּד֛וֹל הַדֶּ֥רֶךְ חֶתְלֹ֖ן לְב֥וֹא צְדָֽדָה:

 

(טז) חֲמָ֤ת׀ בֵּר֙וֹתָה֙ סִבְרַ֔יִם אֲשֶׁר֙ בֵּין־גְּב֣וּל דַּמֶּ֔שֶׂק וּבֵ֖ין גְּב֣וּל חֲמָ֑ת חָצֵר֙ הַתִּיכ֔וֹן אֲשֶׁ֖ר אֶל־גְּב֥וּל חַוְרָֽן:

 

(יז) וְהָיָ֨ה גְב֜וּל מִן־הַיָּ֗ם חֲצַ֤ר עֵינוֹן֙ גְּב֣וּל דַּמֶּ֔שֶׂק וְצָפ֥וֹן׀ צָפ֖וֹנָה וּגְב֣וּל חֲמָ֑ת וְאֵ֖ת פְּאַ֥ת צָפֽוֹן:

 

(יח) וּפְאַ֣ת קָדִ֡ים מִבֵּ֣ין חַוְרָ֣ן וּמִבֵּין־דַּמֶּשֶׂק֩ וּמִבֵּ֨ין הַגִּלְעָ֜ד וּמִבֵּ֨ין אֶ֤רֶץ יִשְׂרָאֵל֙ הַיַּרְדֵּ֔ן מִגְּב֛וּל עַל־הַיָּ֥ם הַקַּדְמוֹנִ֖י תָּמֹ֑דּוּ וְאֵ֖ת פְּאַ֥ת קָדִֽימָה:

 

(יט) וּפְאַת֙ נֶ֣גֶב תֵּימָ֔נָה מִתָּמָ֗ר עַד־מֵי֙ מְרִיב֣וֹת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה אֶל־הַיָּ֣ם הַגָּד֑וֹל וְאֵ֥ת פְּאַת־תֵּימָ֖נָה נֶֽגְבָּה:

 

(כ) וּפְאַת־יָם֙ הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל מִגְּב֕וּל עַד־נֹ֖כַח לְב֣וֹא חֲמָ֑ת זֹ֖את פְּאַת־יָֽם:

 

(כא) וְחִלַּקְתֶּ֞ם אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לָכֶ֖ם לְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 

(כב) וְהָיָ֗ה תַּפִּ֣לוּ אוֹתָהּ֘ בְּנַחֲלָה֒ לָכֶ֗ם וּלְהַגֵּרִים֙ הַגָּרִ֣ים בְּתוֹכְכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹלִ֥דוּ בָנִ֖ים בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וְהָי֣וּ לָכֶ֗ם כְּאֶזְרָח֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִתְּכֶם֙ יִפְּל֣וּ בְנַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 

(כג) וְהָיָ֣ה בַשֵּׁ֔בֶט אֲשֶׁר־גָּ֥ר הַגֵּ֖ר אִתּ֑וֹ שָׁ֚ם תִּתְּנ֣וּ נַחֲלָת֔וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ':

 

 

 

יחזקאל פרק מח

 

(א) וְאֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת הַשְּׁבָטִ֑ים מִקְצֵ֣ה צָפ֡וֹנָה אֶל־יַ֣ד דֶּֽרֶךְ־חֶתְלֹ֣ן׀ לְֽבוֹא־חֲמָ֡ת חֲצַ֣ר עֵינָן֩ גְּב֨וּל דַּמֶּ֤שֶׂק צָפ֙וֹנָה֙ אֶל־יַ֣ד חֲמָ֔ת וְהָיוּ־ל֧וֹ פְאַת־קָדִ֛ים הַיָּ֖ם דָּ֥ן אֶחָֽד:

 

(ב) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל דָּ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ים עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה אָשֵׁ֥ר אֶחָֽד:

 

(ג) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל אָשֵׁ֗ר מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה וְעַד־פְּאַת־יָ֖מָּה נַפְתָּלִ֥י אֶחָֽד:

 

(ד) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל נַפְתָּלִ֗י מִפְּאַ֥ת קָדִ֛מָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה מְנַשֶּׁ֥ה אֶחָֽד:

 

(ה) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל מְנַשֶּׁ֗ה מִפְּאַ֥ת קָדִ֛מָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה אֶפְרַ֥יִם אֶחָֽד:

 

(ו) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל אֶפְרַ֗יִם מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ים וְעַד־פְּאַת־יָ֖מָּה רְאוּבֵ֥ן אֶחָֽד:

 

(ז) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל רְאוּבֵ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ים עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה יְהוּדָ֥ה אֶחָֽד:

 

(ח) וְעַל֙ גְּב֣וּל יְהוּדָ֔ה מִפְּאַ֥ת קָדִ֖ים עַד־פְּאַת־יָ֑מָּה תִּהְיֶ֣ה הַתְּרוּמָ֣ה אֲֽשֶׁר־תָּרִ֡ימוּ חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֜לֶף רֹ֗חַב וְאֹ֜רֶךְ כְּאַחַ֤ד הַחֲלָקִים֙ מִפְּאַ֤ת קָדִ֙ימָה֙ עַד־פְּאַת־יָ֔מָּה וְהָיָ֥ה הַמִּקְדָּ֖שׁ בְּתוֹכֽוֹ:

 

(ט) הַתְּרוּמָ֕ה אֲשֶׁ֥ר תָּרִ֖ימוּ לַֽה֑' אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים:

 

(י) וּ֠לְאֵ֜לֶּה תִּהְיֶ֣ה תְרֽוּמַת־הַקֹּדֶשׁ֘ לַכֹּֽהֲנִים֒ צָפ֜וֹנָה חֲמִשָּׁ֧ה וְעֶשְׂרִ֣ים אֶ֗לֶף וְיָ֙מָּה֙ רֹ֚חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְקָדִ֗ימָה רֹ֚חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְנֶ֕גְבָּה אֹ֕רֶךְ חֲמִשָּׁ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וְהָיָ֥ה מִקְדַּשׁ־ה֖' בְּתוֹכֽוֹ:

 

(יא) לַכֹּהֲנִ֤ים הַֽמְקֻדָּשׁ֙ מִבְּנֵ֣י צָד֔וֹק אֲשֶׁ֥ר שָׁמְר֖וּ מִשְׁמַרְתִּ֑י אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תָע֗וּ בִּתְעוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר תָּע֖וּ הַלְוִיִּֽם: ס

 

(יב) וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם תְּרוּמִיָּ֛ה מִתְּרוּמַ֥ת הָאָ֖רֶץ קֹ֣דֶשׁ קָדָשִׁ֑ים אֶל־גְּב֖וּל הַלְוִיִּֽם:

 

(יג) וְהַלְוִיִּ֗ם לְעֻמַּת֙ גְּב֣וּל הַכֹּהֲנִ֔ים חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים כָּל־אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים:

 

(יד) וְלֹא־יִמְכְּר֣וּ מִמֶּ֗נּוּ וְלֹ֥א יָמֵ֛ר וְלֹ֥א יעבור יַעֲבִ֖יר רֵאשִׁ֣ית הָאָ֑רֶץ כִּי־קֹ֖דֶשׁ לַהֽ':

 

(טו) וַחֲמֵ֨שֶׁת אֲלָפִ֜ים הַנּוֹתָ֣ר בָּרֹ֗חַב עַל־פְּנֵ֨י חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף חֹֽל־ה֣וּא לָעִ֔יר לְמוֹשָׁ֖ב וּלְמִגְרָ֑שׁ וְהָיְתָ֥ה הָעִ֖יר בתוכה בְּתוֹכֽוֹ:

 

(טז) וְאֵלֶּה֘ מִדּוֹתֶיהָ֒ פְּאַ֣ת צָפ֗וֹן חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים וּפְאַת־נֶ֕גֶב חֲמֵ֥שׁ חמש מֵא֖וֹת וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֑ים וּמִפְּאַ֣ת קָדִ֗ים חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים וּפְאַת־יָ֕מָּה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וְאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִֽים:

 

(יז) וְהָיָ֣ה מִגְרָשׁ֘ לָעִיר֒ צָפ֙וֹנָה֙ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתַ֔יִם וְנֶ֖גְבָּה חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וְקָדִ֙ימָה֙ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתַ֔יִם וְיָ֖מָּה חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם:

 

(יח) וְהַנּוֹתָ֨ר בָּאֹ֜רֶךְ לְעֻמַּ֣ת׀ תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֗דֶשׁ עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים קָדִ֙ימָה֙ וַעֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ יָ֔מָּה וְהָיָ֕ה לְעֻמַּ֖ת תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וְהָיְתָ֤ה תבואתה תְבֽוּאָתוֹ֙ לְלֶ֔חֶם לְעֹבְדֵ֖י הָעִֽיר:

 

(יט) וְהָעֹבֵ֖ד הָעִ֑יר יַעַבְד֕וּהוּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 

(כ) כָּל־הַתְּרוּמָ֗ה חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף בַּחֲמִשָּׁ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף רְבִיעִ֗ית תָּרִ֙ימוּ֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֔דֶשׁ אֶל־אֲחֻזַּ֖ת הָעִֽיר:

 

(כא) וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘ עַד־גְּב֣וּל קָדִימָה֒ וְיָ֗מָּה עַל־פְּ֠נֵי חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ עַל־גְּב֣וּל יָ֔מָּה לְעֻמַּ֥ת חֲלָקִ֖ים לַנָּשִׂ֑יא וְהָֽיְתָה֙ תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֔דֶשׁ וּמִקְדַּ֥שׁ הַבַּ֖יִת בתוכה בְּתוֹכֽוֹ:

 

(כב) וּמֵאֲחֻזַּ֤ת הַלְוִיִּם֙ וּמֵאֲחֻזַּ֣ת הָעִ֔יר בְּת֛וֹךְ אֲשֶׁ֥ר לַנָּשִׂ֖יא יִֽהְיֶ֑ה בֵּ֣ין׀ גְּב֣וּל יְהוּדָ֗ה וּבֵין֙ גְּב֣וּל בִּנְיָמִ֔ן לַנָּשִׂ֖יא יִהְיֶֽה:

 

(כג) וְיֶ֖תֶר הַשְּׁבָטִ֑ים מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה בִּנְיָמִ֥ן אֶחָֽד:

 

(כד) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל בִּנְיָמִ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה שִׁמְע֥וֹן אֶחָֽד:

 

(כה) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל שִׁמְע֗וֹן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה יִשָּׂשכָ֥ר אֶחָֽד:

 

(כו) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל יִשָּׂשכָ֗ר מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה זְבוּלֻ֥ן אֶחָֽד:

 

(כז) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל זְבוּלֻ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛מָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה גָּ֥ד אֶחָֽד:

 

(כח) וְעַל֙ גְּב֣וּל גָּ֔ד אֶל־פְּאַ֖ת נֶ֣גֶב תֵּימָ֑נָה וְהָיָ֨ה גְב֜וּל מִתָּמָ֗ר מֵ֚י מְרִיבַ֣ת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה עַל־הַיָּ֥ם הַגָּדֽוֹל:

 

(כט) זֹ֥את הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־תַּפִּ֥ילוּ מִֽנַּחֲלָ֖ה לְשִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֵ֙לֶּה֙ מַחְלְקוֹתָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ': פ

 

(ל) וְאֵ֖לֶּה תּוֹצְאֹ֣ת הָעִ֑יר מִפְּאַ֣ת צָפ֔וֹן חֲמֵ֥שׁ מֵא֛וֹת וְאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים מִדָּֽה:

 

(לא) וְשַׁעֲרֵ֣י הָעִ֗יר עַל־שְׁמוֹת֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁעָרִ֥ים שְׁלוֹשָׁ֖ה צָפ֑וֹנָה שַׁ֣עַר רְאוּבֵ֞ן אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר יְהוּדָה֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר לֵוִ֖י אֶחָֽד:

 

(לב) וְאֶל־פְּאַ֣ת קָדִ֗ימָה חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים וּשְׁעָרִ֖ים שְׁלֹשָׁ֑ה וְשַׁ֨עַר יוֹסֵ֜ף אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר בִּנְיָמִן֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר דָּ֖ן אֶחָֽד:

 

(לג) וּפְאַת־נֶ֗גְבָּה חֲמֵ֨שׁ מֵא֜וֹת וְאַרְבַּ֤עַת אֲלָפִים֙ מִדָּ֔ה וּשְׁעָרִ֖ים שְׁלֹשָׁ֑ה שַׁ֣עַר שִׁמְע֞וֹן אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר יִשָּׂשכָר֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר זְבוּלֻ֖ן אֶחָֽד:

 

(לד) פְּאַת־יָ֗מָּה חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים שַֽׁעֲרֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָׁ֑ה שַׁ֣עַר גָּ֞ד אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר אָשֵׁר֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר נַפְתָּלִ֖י אֶחָֽד:

 

(לה) סָבִ֕יב שְׁמֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף וְשֵׁם־הָעִ֥יר מִיּ֖וֹם ה֥'׀ שָֽׁמָּה:

 

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א