יחזקאל

יחזקאל פרק לב

הנבואה על גוג ומגוג [חסר החלק הראשון של הפרק]

(יז) וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:

מלבי"ם בחמשה עשר לחדש – היינו לחדש שנים עשר הנזכר למעלה שכבר נבא בא' לחדש ובט"ו באתהו נבואה שנית,

ונבואה זו עלומה מאד ולא נודע מה רצה בה, וכבר העיר המהרי"א ופי' שהיא נבואה עתידה על אחרית הימים בימי גוג ומגוג שאז יתאספו כל הגוים על ירושלים, וכן האמת, רק שבשיטתו בענין גוג ומגוג איני מסכים עמו ודרכי משונה מדרכו ולכן אפרש לפי דרכי.

הנה בעת קץ, אחר שכבר ישבו ישראל על אדמת ישראל, עתידים האומות להתאסף ולכבוש את ירושלים, ויבא גוג נשיא משך ותובל מארצות הצפון והמערב, שהם הערלים הנקראים אדום ומשך ותובל הם מבני יפת הגרים באירופא כמ"ש היוסיפון ושם אמר כי פרס כוש ופוט אתם וכן בית תוגרמה שהם כולם נמולים מחזיקים בדת ישמעאלים, והם יתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל, אבל בבואם יעשה ביניהם מהומה וילחמו איש באחיו היינו אדום וישמעאל ילחמו זה בזה, מפני שאמונתם מפורדת, ושם ישפוט ה' אתם בחרב ובדם, כמו שנתבאר שם ובזכריה י"ד,

ע"ז ספר כאן איך כולם ילכו לאבדון, וחשב תחלה מצרים ואשור ועילם שהם מחזיקי דת ישמעאל, והם נמולים היום, ואחר כך חשב משך ותובל ואדום ומלכיה ונסיכי צפון שכולם הם ערלים, וביניהם תהיה המלחמה, ותחלה תהיה עקר המפלה במצרים שהם קרובים לא"י והם יבואו בראש ויפלו, ויבואו האשורים והפרסיים לנקום נקמתם ויפלו כולם שני הצדדים ועז"א.

(יח) בֶּן אָדָם נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִם אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֶת יוֹרְדֵי בוֹר:

מלבי"ם נהה על המון מצרים והורדהו – מצייר שמצרים אינו רוצה לירד אל הבור כי לא בא בשביל כך להלחם עם אדום, אבל אתה נהה עליו והורידהו בעל כרחו, ואחריו ירדו בנות גוים אדירים – מבני אדום שהם אדירים, וכן עוזרי מצרים אשור ועילם:

(יט) מִמִּי נָעָמְתָּ רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים:

רד"ק ממי נעמת – אתה חושב להיות נעים ויפה והלא כל המוני הגוים שיחשבו להתגבר ולעמוד ביפים ירדו ממעלתם ואתה תחשוב לעמוד:

 רדה והשכבה את ערלים – רד כמו שהם ירדו ותשכב עם ערלי לב ורשעי המוני הגוים בקבר והשכבה מקור בתוספת ה"א מבנין הפעל שלא נזכר פעלו כי לא יבא ממנו צווי כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו:

מלבי"ם ממי נעמת – אומר ממי אתה נעים וחשוב יותר שאינך רוצה לרדת, רדה והשכבה את ערלים – (אשר),

(כ) בְּתוֹךְ חַלְלֵי חֶרֶב יִפֹּלוּ חֶרֶב נִתָּנָה מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ:

מלבי"ם בתוך חללי חרב יפלו – כי גם הם יפולו עמך במלחמה שתהיה ביניכם שכב עמם יחד.

 חרב נתנה – אמר אבל חרב הנתנה ימשכו אותה עם כל המוניה – החללי חרב הנזכר ימשכו אל הבור את החרב שניתנה ואת המוניה היינו בני אדום שהם נתנו החרב והתחילו במלחמה ימשכו אחריך לבור:

 מלבי"ם חלק באור המלים (כ) חרב נתנה משכו אותה – את החרב, ובא הכינוי עם גוף הפעול, כמו ותראהו את הילד:

(כא) יְדַבְּרוּ לוֹ אֵלֵי גִבּוֹרִים מִתּוֹךְ שְׁאוֹל אֶת עֹזְרָיו יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים חַלְלֵי חָרֶב:

מלבי"ם ידברו לו – כן ידברו אל שאול – בשבילי.

 את עזריו – שהם ידברו עם עוזרי פרעה שימשכו את החרב אל השאול היינו שיהרגו את בני אדום, והאלים יבשרו לו לאמר ירדו שכבו הערלים – והם חללי חרב – (עתה יספר מי הם העזרים)?

מלבי"ם חלק באור המלים (כא) ידברו לו – כל דבור שאחריו למ"ד היינו בשבילו, כמו שיסד רש"י ז"ל:  אלי – גבורים:

(כב) שָׁם אַשּׁוּר וְכָל קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב:

מלבי"ם שם אשור וכל קהלה – שהם יעזרו למצרים, אבל כבר הוכנו קברתיו סביבותיו – כי כולם חללים הנפלים בחרב – כי גם הם יפלו והוכן קברות למו:

(כג) אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ בְּיַרְכְּתֵי בוֹר וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּית בְּאֶרֶץ חַיִּים:

מלבי"ם אשר נתנוכבר מקדם נתן קברות אשור – והקברות הם עתה בירכתי בור – כי הם קברות קדומים שנפלו סביב לירושלים בימי חזקיה, ועתה ויהי קהלה סביבות קבורתה – של מצרים, ר"ל שנקהלו לנקום נקמת מצרים והם כלם חללים נפלים בחרב – מפני אשר נתנו חתית בארץ חיים – מפני שהגלו את עשרת השבטים והרעו תמיד לישראל לכן בא העת להענישם במקום הרשע שמה המשפט:

(כד) שָׁם עֵילָם וְכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר:

מלבי"ם שם עילם – וגם עילם שהם פרס ומדי יבואו סביבות קברתה – של מצרים להנקם נקמתם והם ג"כ כלם חללים הנפלים בחרב – על ידי אשר ירדו ערלים אל ארץ תחתיות – ע"י שעילם יהרגו הרבה מן הערלים (שיהרגו אותם בהשגחתו להענישם על שנתנו חתיתם בארץ חיים – והחריבו בית שני והרעו לישראל

ועי"כ ישאו כלמתם את יורדי בור – (ויפלו שמה) ובסבה זו שעל ידי עילם ירדו ערלים שהם הרגו אותם עי"ז יהיו בני עילם חללים נופלים בחרב כי יבואו עמים אחרים מבני אדום לנקום נקמת אחיהם:

(כה) בְּתוֹךְ חֲלָלִים נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ בְּכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתֶהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי חֶרֶב כִּי נִתַּן חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן:

רד"ק בתוך חללים נתנו משכב לה – ששכבה בקבר עם שאר החללים:

 בכל המונה סביבותיו קברותיה – סביבות המונה וכל הענין מבואר הוא:  חללי חרב – כולם אשר בפרשה חטופין אין מאריך בחי"ת:

מלבי"ם בתוך חללים – של הערלים שנהרגו נתנו משכב לה – לעילם בכל המונה וקברתיה – יהיו סביבותיו – של פרעה ומפרש מי הם החללים?

 כלם ערלים חללי חרב – הם החללים של הערלים שהם חללי חרב על שנתן חתיתם בארץ חייםוהחריבו את ביהמ"ק, וישאו כלמתם – ר"ל ועילם [הישמעאלים] ישאו הכלימה מה שבתוך חללים נתן – שנתן בין חללי הערלים שהם טמאים בעיניהם.

(וזמ"ש חז"ל עתידה פרס שתפול ביד אדום שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן, ואמרו עתידה אדום שתפול ביד פרס, ושניהם אמת):

(כו) שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּבַל וְכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי חֶרֶב כִּי נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים:

מלבי"ם שם משך תובל – עתה מפרש מי הם הערלים שעמהם ילחמו מצרים ואשור ועילם?

 הם משך תובל וכל המונה – שהם חיל גוג נשיא ראש משך ותובל וקברותיה – של המונה הם ג"כ סביבותיה – והם כלם ערלים – והם מחוללי חרב – על כי נתנו חתיתם בארץ חיים – והרעו לישראל:

מלבי"ם – חלק באור המלים (כו) מחללי – פעול מבנין הדגוש ונפל הדגש, כמו מטועני חרב:

(כז) וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר יָרְדוּ שְׁאוֹל בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם כִּי חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים:

מלבי"ם ולא – והם לא ישכבו – ביחד את הגבורים הנפלים מערלים אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם – כי כן הוא הכבוד אצל מלכי הערלים לתפארת גבוריהם שנפלו במלחמה וכלי מלחמתם בידם ותחת ראשיהם,

כי ישכבו ביחד עם הישמעאלים אויביהם, ותהי עונותם על עצמותם – שלא יתכפר להם ע"י כלות בשרם כי עוד ישאר עונם על עצמותיהם הנשארים אחרי כלות הבשר, על כי חתית גבורים – היה בארץ חיים – לכן יענשו:

(כח) וְאַתָּה בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב אֶת חַלְלֵי חָרֶב:

מלבי"ם ואתה – פרעה בתוך ערלים תשבר – בין ערלים האלה שהם משך תובל, ועמהם תשכב – כי אח"כ יפלו גם הם ויקברו עמם:

(כט) שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ אֲשֶׁר נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם אֶת חַלְלֵי חָרֶב הֵמָּה אֶת עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת יֹרְדֵי בוֹר:

 

רד"ק שמה אדום – וכל אלה שזוכר הם שהרעו לישראל וכולם נפלו בחרב:

מלבי"ם שמה אדום – אח"כ יבואו שמה אדום ומלכיה והם ילחמו שנית בגבורה רבה, וינתנו בגבורתם את חללי חרב,

והמה את ערלים ישכבו – שהם יקברו לבד עם הערלים לא את הישמעאלים הנמולים.

(וכפי הנראה ילחמו שלשה האחרונים הנחשבים פה נגד שלשה הראשונים מצרים עם משך תובל, ואשור ילחם עם אדום, ועילם עם נסיכי צפון, ובאשור לא נזכר שנקבר עם ערלים כי הערלים של אדום ומלכיה יקברו מופרדים בפ"ע והם ילחמו בגבורה רבה,

ואמרו חז"ל ששלשה מלחמות עתיד גוג ומגוג לעשות, כפי הנראה הוציאו זאת מפה שחשב שלשה כנגד שלשה):

(ל) שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכָל צִדֹנִי אֲשֶׁר יָרְדוּ אֶת חֲלָלִים בְּחִתִּיתָם מִגְּבוּרָתָם בּוֹשִׁים וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר:

רד"ק שמה נסיכי צפון – הם מלכי בבל:  וכל צדוני – כמו צדונים וכן לכרי ולרצים כמו לכרים:  מגבורתם – הגימ"ל רפה ומשפטה להדגש וכמוהו מבציר אביעזר:  וישכבו ערלים – שמתו ברשעתם:

מלבי"ם שמה נסיכי צפון – אח"כ יתעוררו נסיכי צפון וצדני – והם יוכו מן מחנה עילם והם לא ילחמו בגבורה נמרצה וז"ש אשר ירדו את חללים בחתיתם – שהראו חתת ומורא וע"כ מגבורתם בושים וישכבו ערלים את חללי חרב – של מחנה עילם כמ"ש בתוך חללים נתנו משכב לה וישאו כלמתם את יורדי בור – כי נלחמו שלא בגבורה:

(לא) אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה וְנִחַם עַל כָּל הֲמוֹנֹה \{הֲמוֹנוֹ\} חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ נְאֻם אֲדֹנָי ה':

מצודות דוד אותם – כל החללים האלה יראה פרעה ויהיה לו תנחומין על כל המון עמו (כי כן הדרך כשרואה אדם אשר הצרה הבאה עליו באה גם על אחרים תחשב לו לתנחומין). חללי חרב – בזה יפרש על מה יהיה התנחומין ואמר על כי יהיה חללי חרב פרעה וכל חילו:

מצודות ציון ונחם – מל' תנחומין. חילו – צבאות עמו:

 מלבי"ם אותם יראה פרעה – ויהיה לו נחמה על המונה – שנפל כי יאמרו שהם חללי חרב פרעה – כי יתיחס כל המלחמה והנצחון על שמו על שהוא התחיל במלחמה:

(לב) כִּי נָתַתִּי אֶת חִתִּיתִו \{חִתִּיתִי\} בְּאֶרֶץ חַיִּים וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל הֲמוֹנֹה \{הֲמוֹנוֹ\} נְאֻם אֲדֹנָי ה':

רד"ק כי נתתי את חתיתו – כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד והוא מאמר האל יתברך והכתוב רוצה לומר כי חתית פרעה אני נתתי אותו לא בכח ידו ובגבורתו והקרי פירוש כי אני נתתי חתיתי בארץ חיים באותם שנתנו חתית:  והשכב – הה"א בקבוץ שפתים והוא מבנין הפעל שלא נזכר פועלו:  וכל המונה – בה"א כמו בוי"ו וכן ויט אהלה והדומים לו:

מלבי"ם כי נתתי את חתיתי בארץ חיים זאת יהיה ע"י שאני נתתי חתיתי ומוראי בארץ חיים כמ"ש והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים. ועי"כ והשכב פרעה וכל המוני ישאר מושכב בתוך ערלים עם חללי חרב הנזכרים: 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א