יחזקאל

יחזקאל לח

(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: (ב) בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו:

רש"י אל גוג – כך שם המלך. המגוג – שם האומה כד"א גומר ומגוג (בראשית י):

רד"ק בן אדם אל גוג ארץ המגוג – מגוג היה מבני יפת וכן משך ותובל ובאמרו המגוג בה"א הידיעה ואין ה"א הידיעה באה על שם אדם אפשר שהוא שם היחס כי הראשון שהיה בן יפת העם היוצא ממנו נקראים מגוג שמתיחסים אל מגוג הראשון וכן שבט המנשה ועל שם היחס תבא ה"א הידיעה וגוג שם המלך המולך עליהם

ואל עומד במקום שנים כאילו אמר אל גוג אל ארץ המגוג:

 נשיא ראש משך ותובל:  גוג הוא מלך מגוג ומלך שתי האומות האלה משך ותובל ובאמרו נשיא ראש הוא ענין כפול במלות שונות והוא סמוך על סמוך וכן מבחר וטוב לבנון מספר מפקד העם:

מלבי"ם שים פניך אל גוג – כבר התבאר למעלה (סי' ל"ב) כי נבא יחזקאל שבאחרית הימים ילחמו כל העמים סביב לירושלים, ויהיו הלוחמים מצד א' מצרים ואשור ועילם שהם הישמעאלים, והלוחמים מצד השני משך ותובל, ונסיכי אדום, ומלכי הצפון, וכולם יהרגו איש את אחיו ויפלו בנופלים,

וחז"ל קבלו שג' פעמים יבא גוג על ירושלים, ופה באר שני פעמים והפעם הג' התבאר בזכריה (סי' י"ד), וגוג וכן ארץ המגוג לא ידענו עתה מי הם רק כפי המבואר שהוא נשיא משך ותובל הם מבני יפת ואינם נמולים, והם יתעוררו באחרית הימים אחר שיתיישבו ישראל בארץ ישראל וישבו בשלוה, לבא עליהם, וזה יהיה ע"י התעוררות מעם ה', וז"ש.

(ג) וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אד-ני ה' הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל:

מלבי"ם הנני אליך גוג – כי בני אדום החריבו בית שני ומשך ותובל היו עמהם, כי הרומיים המחריבים היו אז ראש להאומות שאח"כ נקראו בשם הכולל אדום על שם אמונתם, כמ"ש המפ' הקדמונים, וכמ"ש מהרי"א בספריו באורך, ורוצה ה' שבאחרית הימים יתאספו שם במקום הרשע הם ובני ישמעאל שתחתם גלו ישראל וסבלו רעות רבות וצרות ושם יוריד אותם אל עמק יהושפט:

(ד) וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת כָּל חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם:

רש"י ושובבתיך – אעשה אותך שובב אנבו"יישיר בלע"ז כל ההולך בשרירות לבו נקרא שובב כמו (ישעיה נ"ז) וילך שובב בדרך לבו. ונתתי חחים בלחייך – דרך חיה להוציאה בחחים שבלחייה לפי שאינה רוצה לצאת גם אני אתן בלבך הרהורין ויצר המושך אותך מארצך לבא על ארץ ישראל:

 רד"ק ושובבתיך – אשברך מן כי שובבים יהיה עגל שומרון וכן בדברי רז"ל דברים שמשבבים לבו של אדם ובאמרו ושובבתיך רוצה לומר אשבר לבך עד שתתאוה מאד לצאת ממקומך לבא אל ארץ ישראל ובא זה על דרך ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו ויעשה זה האל ית' כדי שיהא נודע בכל העמים ונקדש בהם:

 ונתתי חחים בלחייך – על דרך משל למשוך אותך כמו שעושים לדג ויונתן תרגם ושובבתיך ואשדלינך רוצה לומר אפתה אותך כתרגומו של כי יפתה ארי ישדל:

 לבושי מכלול כולם – בכל מיני עדי:

 קהל רב צנה ומגן – בצינה ומגן:

מלבי"ם ושובבתיך – החיה תצא מארצה, אם ע"י שובבות שאז תצא ברצון, אם ע"י שאחר מושך אותה בחחים, אומר כי תלך מעצמך ע"י שאשובב אותך,

וגם אוציאך ע"י חחים – בעל כרחך, והוצאתי אותך ואת כל חילך –

ומפ' שאנשי החיל יהיו רוכבי סוסים ופרשים – ויהיו לבושי מכלול – ועמהם יהיה גם עם רב המתנדבים לצאת עמו, וז"ש קהל רב – וגם הם ישאו  צנה ומגן – להגן בפני חרב וקשת, וגם כולם יהיו תופשי חרבות:

 מלבי"ם ושובבתיך. – מענין בנים שובבים, והחיה השובבה תגבר בה הפראיית:  וחחים – משימין בלחי החיה הרעה למושכה בם (כנ"ל כ"ט ד'):  צנה ומגן – צנה בפני חרב, ומגן בפני קשת, עז"א תופשי חרבות כולם, משא"כ אח"כ אמר מגן וכובע ולא הזכיר צנה, כי הם רק רובי קשת:

(ה) פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע:

מצודות ציון וכובע – כן יקרא כלי המגן שעל הראש:

 מלבי"ם פרס – בצד האחר ילכו גם חיל ישמעאל, שהם פרס – ועם פרס יהיו כוש ופוט – פרס הם אחים עם עילם, וכוש קרובים לאשור ופוט למצרים, והם האומות שחשב למעלה (סי' ל"ב) מצרים ואשור ועילם:

(ו) גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ בֵּית תּוֹגַרְמָה יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ:

רש"י וכל אגפיה – כל סביביה:

רד"ק גמר וכל אגפיה – רוצה לומר עדת גמר וכל חיילותיה וכן כל אגפיו כל חיילותיו וכן תרגם יונתן משירייתהא:

 בית תוגרמה – כמו בית ישראל ויונתן תרגם מדינת גרממיא וכן אמרו רז"ל במסכת יומא גמר זו גרממיא כדעת התרגום:  ירכתי צפון – כל אלה בני יפת שוכנים בסוף צפון:

 אגפיו – אגפי תוגרמה:

מלבי"ם גומר – וגם יהיה גומר וכל אגפיה – שהם אינם נמולים, ובית תוגרמה אשר בצפון – (לאפוקי תוגרמה השוכנים בארץ יון שהם שייכים להישמעאלים, והם ילכו עם מצרים בצד האחר) וכן עמים רבים אתך – כמ"ש (למעלה סי' ל"ב) אדום וכל נסיכיה ונסיכי צפון כולם וכל צידוני:

(ז) הִכֹּן וְהָכֵן לְךָ אַתָּה וְכָל קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְמִשְׁמָר:

רש"י הכון והכן לך – הכון אותך והכן לך חיל אחרי', הכון הזדמן. והיית להם למשמרדרך המלכים לתת לב על חיילותיהם היאך יצאו ולהעמיד משמרות שלא יבא משחית על חילו בלילה:

רד"ק הכון והכן לך – הכון אתה והכן לך כל קהליך למשמר שישמרו אותך איזה דרך תלך וילכו עמך:

מצודות דוד הכון והכן לך – הכון עצמך והכן לך אחרים וז"ש אתה וכל קהליך הנאספים עליך לעזרה. והיית להם למשמר – כי שמירת החיל מן הנזק מוטל על ראש הצבא:

מצודות ציון הכון – מל' הכנה. קהליך – אסיפת עם:

מלבי"ם הכון – בעצמך והכן – את חילך ומפרש (הכון) אתה (והכן) לכל קהליך – ואמר הנקהלים עליך – כי בין החיל הזה ימצא ג"כ הנקהלים עליו (כענין ויקהל עליהם קרח את כל העדה) שהוא הקהלה להתנגד אליו, כן קהלת הישמעאלים שהם פרס כוש ופוט הוא בעצם כנגדו.

 והיית להם למשמר – ר"ל ואתה תשמור אותם מעשות רע, כי בעת יתחילו ישמעאלים להרע בירושלים יקומו האדומים נגדם ויהרגו אותם, ומזה יסתבב שאח"כ יהרגו הם באדומים ויהיה חרב איש באחיו (כמ"ש למעלה סי' ל"ב):

 מלבי"ם הנקהלים עליך – קהל שאחריו מלת על הוא לריב ומלחמה על מי שיקהל עליו, כמו ויקהל עליהם קרח את כל העדה:  למשמר – כמו ויעמד משמר עליהם (נחמיה ד'):

(ח) מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם:

רש"י מימים רבים תפקד – מימים רבים שחטאת לי תפקד עתה לפני לזכור עונותיך ולהשיב גמולך ואשיאך באחרית השנים לבא אל ארץ ישראל המשובבת מחרב ששבו יושביה מן הגולה אשר גלו שם ע"י חרב האויב. אשר היו לחרבה תמיד – זה שנים רבות וסמוך לבואך עליה' חזרו. והיא מעמים הוצאה – והיה לך לשום על לב שהיא מעמים הוצאה והמוציאה מן העמים לא יעזבנה בידך:

 רד"ק מימים רבים תפקד – אמרו כי מימי אלכסנדרוס מלך יון היו בני מגוג נסגרים שם בסוף צפון כי הסגירם שם אלכסנדרוס אחר ההרים ולא יצאו משם עוד וזהו שאמר:

 מימים רבים תפקד – כלומר תזכר בפי בני העולם בצאתך כי עד היום ההוא לא נזכרת כי היית נסגר ולא היית יוצא ביניהם:

 באחרית השנים – זה יהיה בעת הישועה אחר צאת כל ישראל מהגלות או רובם:

 משובבת מחרב – כמו ושובבתיך משוברת מחרב העמים ויונתן תרגם מענין שב דתבו עלה מקטולי חרבא:

מלבי"ם מימים רבים תפקד – אחר שתפקד לשלם לך עונש על מה שעשית מימים רבים בימי קדם שהרעות לישראל,

לכן יסבב ה' שבאחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת – ר"ל שיהיה הבדל בין ביאתך עתה ובין ביאתך בימי קדם, שאז ישבו ישראל ימים רבים על אדמתם,

ועתה היא, א] משובבת מחרבשהחרב הרגה תמיד בעמיה

ב] מקבצת מעמים רבים – ששבו מגלויות רבות ונקבצו לארצם מכל העמים השונים שהיו מפוזרים שם,

ג] על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד – ועתה היא מעמים הוצאה – שהניחו אותם לצאת לה להתישב בארץ וישבו לבטח כולם – שאין להם מלחמה עם שום אדם, ואין לך שום טענה לבא עליהם:

 מלבי"ם חלק באור המלים (ח) מימים רבים תפקד – כמו ומרוב ימים יפקדו (ישעיה כ"ד כ"ב), עונות של ימים רבים:  משובבת – לשון השבה, כמו בשובבי אותם מן העמים, או מענין הנחה והשקט כמו בשובה ונחת תושעון:

 (ט) וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים רַבִּים אוֹתָךְ:

רש"י כשואה – כחשך המכסה את הארץ, שואה ברואינ"ה בלע"ז:

רד"ק ועלית, כשואה – כהמון מים רבים שבאים פתאום ומשמיעים קול ושוטפין וכן בבא כשואה פחדכם:  אותך – כמו אתך בדגש ענינו כמו עמך:

מלבי"ם ועלית – ועלייתך תהיה בשני פנים, מצד אחד כשואה תבוא – כי מרוב הסוסים והפרשים יהיה נראה שבאת כשואה וחשך להחשיך אורם ולהרגם,

ומצד אחר, כענן לכסות הארץ תהיה – כי רבוי העם שאינם מבני החיל שיבואו עמך (הגם שישראל יהיו מועטים ולא יצטרך לבא עליהם ברוב עם כל כך) מראה שבאת כענן המביא מטר ומכסה הארץ, ר"ל שאתה רוצה להושיב את הארץ באוכלוסין לא להחריבה,

ומפרש כשואה תבא אתה וכל אגפיך – שהם החיל, וכענן תהיה ע"י עמים רבים אשר אתך – שיכסו הארץ ברבוי המונם כענן

ר"ל לא יודע תחלה אם באת להחריב את הארץ ולהגלות יושביה כשואה, או באת רק לתפוס מלכות שם ולהושיב בה עמים רבים ולהגן עליה כענן המביא מטר וגשמי נדבות:

 (י) כֹּה אָמַר אד-ני ה' וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה:

רש"י יעלו דברים – יסקון הרהורין מחשבת רעה להלחם כנגדי:

מלבי"ם כה אמר ה' והיה ביום ההוא – ר"ל תחלה בעלותך לא תדע בעצמך ע"מ אתה עולה אם להחריב את הארץ, אם לתפוס בה מלכות ולהושיב בה דיורין,

רק ביום ההוא – שתהיה שם אז יעלו דברים על לבך – מה שלא חשבת מקודם, וחשבת מחשבת רעה:

מלבי"ם יעלו דברים על לבבך, וחשבת מחשבת רעה – העלאה על לב קטנה מן המחשבה (כמ"ש ישעיה ס"ה י"ז) ובא על הציור שעולה על לבו לפי שעה, כמו אשר יעלה על לב איש להביא בית ה' (מ"ב י"ב ה'), ואחריו המחשבה למעיין בציור שעלה על לבו וחושב עליו, ואחריו האמירה בפיו:

(יא) וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם:

רש"י על ארץ פרזות – יושבי כפרים מאין חומה שבוטחים במעוזם ואינם יראים להתאסף אל ערי מבצר. פרזות – כמו מערי הפרזי מאין חומה. אבוא – אל השוקטים ואראה מה הוא מבטחם:

מלבי"ם ואמרת – מפרש הדברים שיעלו על לבך, הוא שתאמר הלא א"צ ללחום בארץ הזאת, ולא יקנה הלוחם בה שם וכבוד,

כי הארץ תהיה קשה לכבוש מפני ג' טעמים,

א] אם הארץ מבוצרת מצד טבעה כגון שהיא מוקפת הרים ומצודת סלעים או ימים ונהרות, ונגד זה אמר אעלה על ארץ פרזות –

ב] אם האנשים בעלי מלחמה עם שכיניהם סביב ומוכנים לקראת נשק, נגד זה אמר אבוא השקטים יושבי לבטח – ר"ל שהם אינם לוחמים כי הם שוקטים, ואין מכינים א"ע בנשק נגד הצר הצורר אותם כי הם יושבי לבטח,

ג] אם הערים הם מוקפים חומה, נגד זה אמר כולם יושבים באין חומה – וכו' וא"כ כיון שאין תפארת מן המלחמה הזאת, יהיה תכלית בואי רק-

 מלבי"ם חלק באור המלים (יא) אבוא השקטיםאל השוקטים, השקטים שאין רגש ומרד בפנים:

 יושבים לבטחשא"ל מלחמה מבחוץ, (עי' ישעיה ל' ט"ו):

(יב) לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל חֳרָבוֹת נוֹשָׁבֹת וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ:

רש"י להשיב ידך על חרבות נושבות – להשחית שנית את הערים שהיו חורבות עד הנה ועכשיו נתיישבו. ואל עם מאוסף – מעמים העושים עתה מקנה וקניין. על טבור הארץ – על גובה וחוזק הארץ כטבור זה שהוא אמצעי של אדם ומשופע מכל צדדיו:

 רד"ק לשלל, להשיב ידך על חרבות נושבות – להשיב ידך עליהם להחריבם כמו שהיו ויונתן תרגם לכנשא משירייתך:

 עשה מקנה וקנין – האחד על הבהמות והאחד על שאר נכסים וכן מקניהם וקנינם ותרגם יונתן ואצלחו בנכסין וקנין:

 יושבי על טבור הארץ – פעמים יבא הסמיכות על מלת על וכן יושבי על מדין והולכי על דרך ונקראת א"י טבור הארץ לפי שהיא באמצע העולם כמו שהטבור באמצע הגוף ויונתן תרגם על תוקפא דארעא לפי שארץ ישראל גבוה מכל הארצות:

מלבי"ם לשלול שלל – ר"ל רק ג' דברים,

א] מפני השלל והבז והקנין –

ב] להשיב ידך על חרבות נושבות – להחריב הארץ שתהיה חרבה כמו שהיתה,

ג] מפני העם שהוא מאוסף מגוים – ועי"כ הם עושים מקנה וקנין – כי כל אחד סוחר ועושה מקנה עם הגוי שיצא משם ונתרבה שם המסחר מאד, עד שהם יושבים על טבור הארץ – ומסחר כל העמים בא אליהם, וצריך לבטל המסחר הזה המזיק לכל העולם כולו:

 מלבי"ם חלק באור המלים (יב) מקנה וקנין – כבר בארתי הבדלם בס' התו"ה אמור (סי' פ"ז) ששם מקנה מציין הפעולה שקנה אותו, ושם קנין הוא שם המופשט של הקנין עצמו, וכולל אף מה שהרויח בלא קנין כמו הולדות של שפחותיו ובהמותיו, ופירות שדהו, ועז"א (בראשית ל"ו) את מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש, ור"ל שעושה מקנה בכסף ומרויחים קנינים שהסחורה משבחת ומולדת ולדות ופרי בביתם:

(יג) שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִרֶיהָ יֹאמְרוּ לְךָ הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל:

רש"י וכל כפיריה – סוחרים חריפין שבה הרגילין לצאת ולשוט ככפירים בכל המדינות ויודעין איזה מקום העושר. יאמרו לך הלשלול שלל אתה – כלומר מי הגיד לך את מקום העושר הידעת כי לארץ מלאה שלל ובז אתה הולך ושם באמת תמצא הון עתק:

 רד"ק שבא, וכל כפיריה – מלכיה ושריה וכן כפיר גוים נדמת ונקרא כן עד"מ כמו שכפיר אריות מלך על כל שאר החיות וכן תרגם יונתן וכל מלכהא:

מלבי"ם שבא – ממליץ כי הסוחרים שעושים שם מסחר בא"י בכסף ובזהב ובאבן יקרה, שהם שבא ודדן וסוחרי תרשיש שזה סחורתם כמ"ש למעלה (כ"ז י"ב כ"ג) בנבואת צור, הם ישאלו אותך על מה באת,

הלשלול שלל אתה בא – ויש הבדל בין שלל ובין בז, השלל הוא הנשאר מעצמו בעת המלחמה, וזה שייך אל המלך כמ"ש (שמואל א' ל') זה שלל דוד,

והבזה הוא מה שבני החיל בוזזים איש לו, ועז"א הלבוז בז הקהלת קהליך – כי זה שייך אל הקהל, אם באת כדרך לשלול ולבוז, או באת כסוחר לשאת כסף וזהב ולקחת מקנה וקנין – לסחורה, ובדרך זה תשלול שלל גדול – כי גם ההרוחה הגדולה נקראת שלל כמ"ש בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, שהוא על הריוח בדרך המסחר,

כאילו ילוצצו כמסתפקים למה באת אל עם סוחרים אשר דבר אין להם עם אדם, באת כשודד ובוזז או כסוחר ומוכר וקונה?:

 מלבי"ם כפיריה – האריות והשרום שלהם:  שלל, בז – התבאר הבדלם ישעיה (ח' א') שהשלל הוא הנשאר הפקר אחרי המלחמה והוא שייך אל המלך, ומה שאנשי הצבא בוזזים איש לי נקרא בז, וכמ"ש אנשי הצבא בזזו איש לו ויפול שם שלל גם על הריוח, כמו כמוצא שלל רב, ושלל לא יחסר:

(יד) לָכֵן הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ לְגוֹג כֹּה אָמַר אד-ני ה' הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח תֵּדָע:

רש"י תדע – ת"י תדע פורענות גבורתי כלו' תדע ותכיר מי הוא מעוזם ומבטחם:

רד"ק לכן. תדע. כאשר תדע שהם יושבים בארצם לבטח תבא ממקומך ויונתן תרגם פורענות גבורתי:

מלבי"ם לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג – כי היה בכאן שתי נבואות,

א] שירע לישראל בעתיד בזמן חורבן בית שני ובזמן הגלויות, ועז"א הנבא בן אדם –

ב] מה שיקבל ענשו באחרית הימים על הרי ישראל, ועז"א ואמרת לגוג.

הלוא ביום ההוא – ר"ל בעת חורבן בית שני בשבת עמי ישראל לבטח – שאז ישבו על אדמתם תדע – מה שתעשה עמהם. כי אז:

(טו) וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב:

רד"ק ובאת – מבואר הוא:

מלבי"ם (טו-טז) ובאת ממקומך מירכתי צפון ועלית על עמי ישראל כענן – שאז עלית כענן לקחת את ארצם ולמלוך עליהם, כי תכלית הרומיים היו למשול על ישראל ולהרחיב מלכותם,

וע"כ באחרית הימים תהיה – ותתקיים, והבאותיך – אז על ארצי – לא כדי להחריבה רק למען דעת הגוים אותי בהקדשי בך לעיניהם – שעל ידי המופתים שאעשה בך יכירו כולם אלקותי איך אני שופט הגוים ומיסר הפושעים:

(טז) וְעָלִיתָ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג:

רד"ק ועלית, לעיניהם גוג – לשון קריאה אתה גוג:

מצודות דוד כענן – ר"ל ברבת עם כענן הבא לכסות הארץ. תהיה – הדבר הזה. והביאותיך – ר"ל אעיר לבך לבוא על ארצי למען ידעו אותי הגוים ויכירו בי בעת אהיה מקודש לעיניהם על ידך אתה גוג כי כשיעשה משפט יקודש שמו הגדול:

 מלבי"ם חלק באור המלים (טז) תהיה – הוא נוכח לזכר, תהיה במציאות לקבל עונש, וגם ר"ל תהיה גוג, אז ידעו כי אתה גוג:

(יז) כֹּה אָמַר אד-ני ה' הַאַתָּה הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים לְהָבִיא אֹתְךָ עֲלֵיהֶם:

רש"י האתה הוא – באותן הימים יאמר הקב"ה האתה הוא אותו אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל כגון יחזקאל וזכריה שאף הוא נתנבא על מלחמות גוג ומגוג ואספתי את כל הגוים וגו' (זכריה יד)

ורבותינו אמרו אלדד ומידד הם נתנבאו עליו וזהו שנים האמור כאן אל תיקרי שנים אלא שנים (בפת"ח) שני נביאים נתנבאו נבואה א' בפרק אחד (אבל לא בסגנון אחד):

רד"ק כה אמר, ביד עבדי – הנביאים יחזקאל וזכריה ואף על פי שזכריה לא זכר גוג ומגוג בפרשה הנה יום בא על מלחמה זו נאמרה:

 בימים ההם שנים – כאלו אמר זה שני' רבות וי"ת מלקדמת דנא שנין סגיאין ובדברי רז"ל אלדד ומידד מתנבאים במחנה על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים שנאמר האתה הוא וגו' אל תקרי שנים אלא שנים הם שנים נביאים אלו שנתנבאו נבואה אחת:

מלבי"ם כה אמר ה' האתה הוא – ר"ל כי שם גוג ושם מגוג כבר ישכח בימים ההם עד שלא ידעו כלל מי היא האומה שנקראת בפי הנביא מגוג ושם מלכה גוג, רק אז כשיבא על הארץ ויתקיימו דברי הנביא אז ידעו שזה הוא המלך גוג שנבא עליו,

וז"ש באחרית הימים תהיה והביאותיך על ארצי – וכו' לעיניהם גוג – ר"ל באחרית הימים תהיה גוג – שאז ידעו כי אתה הוא גוג, וז"ש האתה הוא שעליך דברו הנביאים בימים קדמונים, ביד עבדי הנביאים

בימים ההם שנים – ר"ל שנבאו עליך שנים רבות,

וכן יל"פ בימים שנים, ששנו נבואתם כמה פעמים, כי כן יבוא גוג שתי פעמים או שלש כדברי חז"ל:

(יח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אד-ני ה' תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי:

מלבי"ם והיה ביום – זה שייך למעלה שדברתי בימים קדמונים להביא אותך עליהם ושביום ההוא ביום בוא גוג תעלה חמתי באפי, תעלה חמתי – ר"ל שהחמה הפנימית השמורה בלב על רשעתם בימים קדמונים תעלה אז באפי – להתגלות לחוץ, שזה ההבדל בין אף ובין חמה:

 מלבי"ם חלק באור המלים (יח-יט) חמתי, באפי, עברתי – הבדלם בארתי (למעלה ה' י"ב).

שאף הוא האף החיצוני, וחמה היא הפנימית, וכשתצא החמה לחוץ להנקם עלתה באפו,

ועברה הוא שע"י הקצף יעניש את הכלל, עי' למעלה (כ"ב כ'):

(יט) וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:

רש"י רעש גדול – על ידי קולות ורעמים כמו שהוא אומר:

 רד"ק ובקנאתי, רעש גדול – כמשמעו [רעידת אדמה] שתרעש א"י וכן נאמר בנבואת זכריה ונבקע הר הזיתים ונאמר ונסת' גי הרי כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו מלך יהודה:

מלבי"ם ובקנאתי – ואז דברתי בקנאתי – על הרעות שעשו לישראל, אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול – וזה מצד העברה הכללית שתתפשט על הכלל:

(כ) וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל:

רש"י ונפלו המדרגו' – אני שמעתי שהם סלעי' הזקופי' ותלויים ונראים כנופלים

ואני אומר הם תלי מגדלים שחופרים סביב וזורקים העפר באמצע להגביה התל ועשוי מדרגות מדרגות אשקלונ"ש בלע"ז כדי שיעמוד העפר ולאחר שנכבש יפה נוטלים המלבנים מעמידי המדרגה:

רד"ק ורעשו – כל זה יהיה בא"י ומה שאמר דגי הים וכו' על דרך הפלגת הרעש והמהומה שתהיה אז לא שירעשו הדגים והעופות והחיות והרמש.

ואפשר כמשמעו ותרעש מקום ים א"י וכן העופות והחיות שיהיו במקומות הרעש:

 ונהרסו ההרים – כמו שנא' בנבואת זכריה ונבקע הר הזיתים אולי כי גם כן יקרא להרים אחרי':

 ונפלו המדרגות – ת"י ויתחלשון מגדליא ורש"י ז"ל כתב שמעתי שהם סלעים זקופים תלוים ונראים כנופלי':

מלבי"ם ורעשו מפני – עד שהרעש תתפשט בין על האדם, בין על הבע"ח, השוחה, והמעופף, והחי ביבשה, והרומש, ובין על הדומם שיהרסו ההרים,

והרעש הזה יל"פ כפשוטו כמ"ש בזכריה ונסתם מפני הרעש וכו',

או שבא ע"ד המליצה על גודל המלחמה והשמעת קול כלי תותח וכלי הנשק שיהיו באחרית הימים, המחריבים הרים ומהרסים חומות בצורות בקול רעש גדול ואדיר מאוד, וכ"ז הצטייר במחזה הנביא ברעש והמולה גדולה:

 מלבי"ם חלק באור המלים (כ) המדרגות – פרש"י סלעים זקופים, ובלשון ארמית מעלות מדרגות:

(כא) וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם אד-ני ה' חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה:

רש"י וקראתי עליו לכל הרי חרב – לבא חרב בהם עליו, וקראתי וזימנתי ומה היא החרב שאקרא עליו? חרבם של עצמם חרב איש באחיו:

מלבי"ם וקראתי – ופי' מה הוא הרעש שאקרא לההרים – בשם חרב – שההרים עצמם יהיו חרבות להרוג בהם ולכלות אותם, וכ"ז מליצה, ומפרש שהחרב הזה לא תהיה מאויב מחוץ רק חרב איש באחיו תהיה – שאדום וישמעאל ילחמו איש באחיו, (כמ"ש בסימן ל"ב בארך):

 מלבי"ם וקראתי – היא קריאת השם שאחריו למ"ד, ויקרא לה נבח, שיקרא שם ההרים חרב:

(כב) וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ:

רש"י ואבני אלגביש – אבני ברד המאירות כאבנים טובות ששמם גביש כענין שנא' (איוב כ"ח) ראמות וגביש

ורבותינו אמרו אל גב איש אבני ברד שהתחילו לירד על מצרים ועמדו באויר על גב האיש משה שהתפלל שלא ירדו כענין שנאמ' (שמות ה) לא נתך ארצה לא הגיע לארץ:

רד"ק ונשפטתי, ואבני אלגביש – הוא מין ממיני הברד

ויש מפרשים שהם שתי מלות רוצה לומר אבני ברד דומות אל-גביש מן ראמות וגביש שהיא אבן לבנה מהאבנים היקרות:

מלבי"ם ונשפטתי אתו – מצייר שהתחלת המשפט יהיה בדבר ובדם – שהם דברים טבעיים ורגילים, שיוכלו לתלות אותם במקרה ובטבע, כי כן דרך המלחמה שישפך דם הרבה ושיתפשט דבר מרוב ההרוגים והחללים,

עז"א ונשפטתי – בנפעל וכאילו ישפט עמהם, כי עדיין יכחישו ידו הגדולה,

ואח"כ גשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו – שזה עונשים שמימיים נסיים, שניכר לכל כי אצבע אלקים הוא, ואז.

(כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':

מצודות דוד והתגדלתי – ואז אהיה מגודל ומקודש ונודע ומפורסם לעיני גוים רבים וידעו הכל שאני ה' ואין עוד זולתי:  מלבי"ם והתגדלתי – יכירו שאני גדול ושכל הסבות מאתי, ושאני קדוש – מובדל מן הטבע ומתנשא עליו באותות ומופתים, ועי"כ ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'.

 

הנבואה על גוג ומגוג בספר יחזקאל פרק לב

(יז) וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:

מלבי"ם בחמשה עשר לחדש – היינו לחדש שנים עשר הנזכר למעלה שכבר נבא בא' לחדש ובט"ו באתהו נבואה שנית,

ונבואה זו עלומה מאד ולא נודע מה רצה בה, וכבר העיר המהרי"א ופי' שהיא נבואה עתידה על אחרית הימים בימי גוג ומגוג שאז יתאספו כל הגוים על ירושלים, וכן האמת, רק שבשיטתו בענין גוג ומגוג איני מסכים עמו ודרכי משונה מדרכו ולכן אפרש לפי דרכי.

הנה בעת קץ, אחר שכבר ישבו ישראל על אדמת ישראל, עתידים האומות להתאסף ולכבוש את ירושלים, ויבא גוג נשיא משך ותובל מארצות הצפון והמערב, שהם הערלים הנקראים אדום ומשך ותובל הם מבני יפת הגרים באירופא כמ"ש היוסיפון ושם אמר כי פרס כוש ופוט אתם וכן בית תוגרמה שהם כולם נמולים מחזיקים בדת ישמעאלים, והם יתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל, אבל בבואם יעשה ביניהם מהומה וילחמו איש באחיו היינו אדום וישמעאל ילחמו זה בזה, מפני שאמונתם מפורדת, ושם ישפוט ה' אתם בחרב ובדם, כמו שנתבאר שם ובזכריה י"ד,

ע"ז ספר כאן איך כולם ילכו לאבדון, וחשב תחלה מצרים ואשור ועילם שהם מחזיקי דת ישמעאל, והם נמולים היום, ואחר כך חשב משך ותובל ואדום ומלכיה ונסיכי צפון שכולם הם ערלים, וביניהם תהיה המלחמה, ותחלה תהיה עקר המפלה במצרים שהם קרובים לא"י והם יבואו בראש ויפלו, ויבואו האשורים והפרסיים לנקום נקמתם ויפלו כולם שני הצדדים ועז"א.

(יח) בֶּן אָדָם נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִם אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֶת יוֹרְדֵי בוֹר:

מלבי"ם נהה על המון מצרים והורדהו – מצייר שמצרים אינו רוצה לירד אל הבור כי לא בא בשביל כך להלחם עם אדום, אבל אתה נהה עליו והורידהו בעל כרחו, ואחריו ירדו בנות גוים אדירים – מבני אדום שהם אדירים, וכן עוזרי מצרים אשור ועילם:

(יט) מִמִּי נָעָמְתָּ רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים:

רד"ק ממי נעמת – אתה חושב להיות נעים ויפה והלא כל המוני הגוים שיחשבו להתגבר ולעמוד ביפים ירדו ממעלתם ואתה תחשוב לעמוד:

 רדה והשכבה את ערלים – רד כמו שהם ירדו ותשכב עם ערלי לב ורשעי המוני הגוים בקבר והשכבה מקור בתוספת ה"א מבנין הפעל שלא נזכר פעלו כי לא יבא ממנו צווי כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו:

מלבי"ם ממי נעמת – אומר ממי אתה נעים וחשוב יותר שאינך רוצה לרדת, רדה והשכבה את ערלים – (אשר),

(כ) בְּתוֹךְ חַלְלֵי חֶרֶב יִפֹּלוּ חֶרֶב נִתָּנָה מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ:

מלבי"ם בתוך חללי חרב יפלו – כי גם הם יפולו עמך במלחמה שתהיה ביניכם שכב עמם יחד.

 חרב נתנה – אמר אבל חרב הנתנה ימשכו אותה עם כל המוניה – החללי חרב הנזכר ימשכו אל הבור את החרב שניתנה ואת המוניה היינו בני אדום שהם נתנו החרב והתחילו במלחמה ימשכו אחריך לבור:

 מלבי"ם חלק באור המלים (כ) חרב נתנה משכו אותה – את החרב, ובא הכינוי עם גוף הפעול, כמו ותראהו את הילד:

(כא) יְדַבְּרוּ לוֹ אֵלֵי גִבּוֹרִים מִתּוֹךְ שְׁאוֹל אֶת עֹזְרָיו יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים חַלְלֵי חָרֶב:

מלבי"ם ידברו לו – כן ידברו אל שאול – בשבילי.

 את עזריו – שהם ידברו עם עוזרי פרעה שימשכו את החרב אל השאול היינו שיהרגו את בני אדום, והאלים יבשרו לו לאמר ירדו שכבו הערלים – והם חללי חרב – (עתה יספר מי הם העזרים)?

מלבי"ם חלק באור המלים (כא) ידברו לו – כל דבור שאחריו למ"ד היינו בשבילו, כמו שיסד רש"י ז"ל:  אלי – גבורים:

(כב) שָׁם אַשּׁוּר וְכָל קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב:

מלבי"ם שם אשור וכל קהלה – שהם יעזרו למצרים, אבל כבר הוכנו קברתיו סביבותיו – כי כולם חללים הנפלים בחרב – כי גם הם יפלו והוכן קברות למו:

(כג) אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ בְּיַרְכְּתֵי בוֹר וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּית בְּאֶרֶץ חַיִּים:

מלבי"ם אשר נתנוכבר מקדם נתן קברות אשור – והקברות הם עתה בירכתי בור – כי הם קברות קדומים שנפלו סביב לירושלים בימי חזקיה, ועתה ויהי קהלה סביבות קבורתה – של מצרים, ר"ל שנקהלו לנקום נקמת מצרים והם כלם חללים נפלים בחרב – מפני אשר נתנו חתית בארץ חיים – מפני שהגלו את עשרת השבטים והרעו תמיד לישראל לכן בא העת להענישם במקום הרשע שמה המשפט:

(כד) שָׁם עֵילָם וְכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר:

מלבי"ם שם עילם – וגם עילם שהם פרס ומדי יבואו סביבות קברתה – של מצרים להנקם נקמתם והם ג"כ כלם חללים הנפלים בחרב – על ידי אשר ירדו ערלים אל ארץ תחתיות – ע"י שעילם יהרגו הרבה מן הערלים (שיהרגו אותם בהשגחתו להענישם על שנתנו חתיתם בארץ חיים – והחריבו בית שני והרעו לישראל

ועי"כ ישאו כלמתם את יורדי בור – (ויפלו שמה) ובסבה זו שעל ידי עילם ירדו ערלים שהם הרגו אותם עי"ז יהיו בני עילם חללים נופלים בחרב כי יבואו עמים אחרים מבני אדום לנקום נקמת אחיהם:

(כה) בְּתוֹךְ חֲלָלִים נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ בְּכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתֶהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי חֶרֶב כִּי נִתַּן חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן:

רד"ק בתוך חללים נתנו משכב לה – ששכבה בקבר עם שאר החללים:

 בכל המונה סביבותיו קברותיה – סביבות המונה וכל הענין מבואר הוא:  חללי חרב – כולם אשר בפרשה חטופין אין מאריך בחי"ת:

מלבי"ם בתוך חללים – של הערלים שנהרגו נתנו משכב לה – לעילם בכל המונה וקברתיה – יהיו סביבותיו – של פרעה ומפרש מי הם החללים?

 כלם ערלים חללי חרב – הם החללים של הערלים שהם חללי חרב על שנתן חתיתם בארץ חייםוהחריבו את ביהמ"ק, וישאו כלמתם – ר"ל ועילם [הישמעאלים] ישאו הכלימה מה שבתוך חללים נתן – שנתן בין חללי הערלים שהם טמאים בעיניהם.

(וזמ"ש חז"ל עתידה פרס שתפול ביד אדום שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן, ואמרו עתידה אדום שתפול ביד פרס, ושניהם אמת):

(כו) שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּבַל וְכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי חֶרֶב כִּי נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים:

מלבי"ם שם משך תובל – עתה מפרש מי הם הערלים שעמהם ילחמו מצרים ואשור ועילם?

 הם משך תובל וכל המונה – שהם חיל גוג נשיא ראש משך ותובל וקברותיה – של המונה הם ג"כ סביבותיה – והם כלם ערלים – והם מחוללי חרב – על כי נתנו חתיתם בארץ חיים – והרעו לישראל:

מלבי"ם – חלק באור המלים (כו) מחללי – פעול מבנין הדגוש ונפל הדגש, כמו מטועני חרב:

(כז) וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר יָרְדוּ שְׁאוֹל בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם כִּי חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים:

מלבי"ם ולא – והם לא ישכבו – ביחד את הגבורים הנפלים מערלים אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם – כי כן הוא הכבוד אצל מלכי הערלים לתפארת גבוריהם שנפלו במלחמה וכלי מלחמתם בידם ותחת ראשיהם,

כי ישכבו ביחד עם הישמעאלים אויביהם, ותהי עונותם על עצמותם – שלא יתכפר להם ע"י כלות בשרם כי עוד ישאר עונם על עצמותיהם הנשארים אחרי כלות הבשר, על כי חתית גבורים – היה בארץ חיים – לכן יענשו:

(כח) וְאַתָּה בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב אֶת חַלְלֵי חָרֶב:

מלבי"ם ואתה – פרעה בתוך ערלים תשבר – בין ערלים האלה שהם משך תובל, ועמהם תשכב – כי אח"כ יפלו גם הם ויקברו עמם:

(כט) שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ אֲשֶׁר נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם אֶת חַלְלֵי חָרֶב הֵמָּה אֶת עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת יֹרְדֵי בוֹר:

 

רד"ק שמה אדום – וכל אלה שזוכר הם שהרעו לישראל וכולם נפלו בחרב:

מלבי"ם שמה אדום – אח"כ יבואו שמה אדום ומלכיה והם ילחמו שנית בגבורה רבה, וינתנו בגבורתם את חללי חרב,

והמה את ערלים ישכבו – שהם יקברו לבד עם הערלים לא את הישמעאלים הנמולים.

(וכפי הנראה ילחמו שלשה האחרונים הנחשבים פה נגד שלשה הראשונים מצרים עם משך תובל, ואשור ילחם עם אדום, ועילם עם נסיכי צפון, ובאשור לא נזכר שנקבר עם ערלים כי הערלים של אדום ומלכיה יקברו מופרדים בפ"ע והם ילחמו בגבורה רבה,

ואמרו חז"ל ששלשה מלחמות עתיד גוג ומגוג לעשות, כפי הנראה הוציאו זאת מפה שחשב שלשה כנגד שלשה):

(ל) שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכָל צִדֹנִי אֲשֶׁר יָרְדוּ אֶת חֲלָלִים בְּחִתִּיתָם מִגְּבוּרָתָם בּוֹשִׁים וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר:

רד"ק שמה נסיכי צפון – הם מלכי בבל:  וכל צדוני – כמו צדונים וכן לכרי ולרצים כמו לכרים:  מגבורתם – הגימ"ל רפה ומשפטה להדגש וכמוהו מבציר אביעזר:  וישכבו ערלים – שמתו ברשעתם:

מלבי"ם שמה נסיכי צפון – אח"כ יתעוררו נסיכי צפון וצדני – והם יוכו מן מחנה עילם והם לא ילחמו בגבורה נמרצה וז"ש אשר ירדו את חללים בחתיתם – שהראו חתת ומורא וע"כ מגבורתם בושים וישכבו ערלים את חללי חרב – של מחנה עילם כמ"ש בתוך חללים נתנו משכב לה וישאו כלמתם את יורדי בור – כי נלחמו שלא בגבורה:

(לא) אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה וְנִחַם עַל כָּל הֲמוֹנֹה \{הֲמוֹנוֹ\} חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ נְאֻם אֲדֹנָי ה':

מצודות דוד אותם – כל החללים האלה יראה פרעה ויהיה לו תנחומין על כל המון עמו (כי כן הדרך כשרואה אדם אשר הצרה הבאה עליו באה גם על אחרים תחשב לו לתנחומין). חללי חרב – בזה יפרש על מה יהיה התנחומין ואמר על כי יהיה חללי חרב פרעה וכל חילו:

מצודות ציון ונחם – מל' תנחומין. חילו – צבאות עמו:

 מלבי"ם אותם יראה פרעה – ויהיה לו נחמה על המונה – שנפל כי יאמרו שהם חללי חרב פרעה – כי יתיחס כל המלחמה והנצחון על שמו על שהוא התחיל במלחמה:

(לב) כִּי נָתַתִּי אֶת חִתִּיתִו \{חִתִּיתִי\} בְּאֶרֶץ חַיִּים וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל הֲמוֹנֹה \{הֲמוֹנוֹ\} נְאֻם אֲדֹנָי ה':

רד"ק כי נתתי את חתיתו – כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד והוא מאמר האל יתברך והכתוב רוצה לומר כי חתית פרעה אני נתתי אותו לא בכח ידו ובגבורתו והקרי פירוש כי אני נתתי חתיתי בארץ חיים באותם שנתנו חתית:  והשכב – הה"א בקבוץ שפתים והוא מבנין הפעל שלא נזכר פועלו:  וכל המונה – בה"א כמו בוי"ו וכן ויט אהלה והדומים לו:

מלבי"ם כי נתתי את חתיתי בארץ חיים זאת יהיה ע"י שאני נתתי חתיתי ומוראי בארץ חיים כמ"ש והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים. ועי"כ והשכב פרעה וכל המוני ישאר מושכב בתוך ערלים עם חללי חרב הנזכרים: 

 

 

 

הנבואה על גוג ומגוג בספר זכריה פרק יד

(א) הִנֵּה יוֹם בָּא לַה' וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ:

רש"י הנה יום וגו' – חביב להקב"ה. וחולק שללך בקרבך – שלל שתשללי מעכו"ם גוג יחלקו יושביך בקרבך וכן ת"י ויפלגון ב"י נכסי עממיא בגויך ירושלם:

רד"ק הנה יום בא לה' – לה' יהיה אותו היום שכבודו וגבורתו באותו הזמן יראה והוא זמן שיבא גוג ומגוג על אדמת ישראל כמו שנבא יחזקאל הנביא וחלק שללך בקרבך זה אמר כנגד ירושלם כי יחלקו הגוים שלל העיר בקרבה כמו שאמר ונשסו הבתים.

ויונתן תרגם הוא יומא דעתיד למיתי מן קדם ה' ויפלגון בית ישראל ית נכסי עכו"ם בגו ירושלם.

מצודות דוד לה' – ר"ל מיוחד לו ושמור אצלו. וחולק שללך בקרבך – ר"ל כל השלל ששללו הבבליים ממך מימות עולם תשוב לך ותחולק בקרבך לתת לכ"א חלקו:

מלבי"ם הנה – עתה יספר איך יבא גוג ומגוג בפעם האחרון על ירושלים, שאז יגיע עד ירושלים עצמה, (ובכל פעמים הראשונים לא יגע בירושלים כמ"ש ביחזקאל סי' ל"ח) וז"ש שיבא יום המיוחד לה', ואז וחלק שללך בקרבך – כי כבר יתחיל לשלול שלל ולבוז בז בירושלים עצמה, ומפרש איך יהיה זה.

(ב) וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁגַלְנָה \{תִּשָּׁכַבְנָה\} וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר:

רש"י ויתר העם לא יכרת – לא יגלו כולם ולמה יניחם להגלות חצים ולשסות הבתים כדי שלא יהא להם פתחון פה לאמר לא למלחמה באנו כי אם להשתחוות באנו:

אבן עזרא תשכבנה – דרך כבוד כי תשגלנה כנוי המעשה וככה שגל המוכנת למטה:

רד"ק ואספתי – אלמוד שישים בלבם לבא אל ירושלם למלחמה כמו שאמר בנבואת יחזקאל והעליתיך מירכתי צפון והביאותיך על הרי ישראל. ונלכדה העיר – זאת הצרה תהיה לצרף השלישית שיוותר בה ועליה נאמר בנבואת ישעיה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ונאמר בנבואת דניאל והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי וגומר. ונשסו הבתים – מפעלי הכפל שרשו שסס וכן מי נתן למשסה יעקב ענין בזה ושלל. ויצא חצי העיר בגולה – ר"ל שיגלום מן העיר כשבויים אל אהליהם שהם חוץ לעיר עד כאן יניחם האל יתברך ביד אויביהם לצרף אותם וימלט כל הכתוב בספר ויקבל הצרה בלב טוב ויתר העם לא יכרת מן העיר כי לא יתנם האל יתברך עוד ביד אויביהם ויתגברו ישראל על האויבים בעזרת האל עמהם זהו שאמר ויצא ה' ביום קרב ביום מלחמה תרגום מלחמה קרבא וכן טובה חכמה מכלי קרב והדומים לו ואמר ביום קרב ולא פירש באיזו מלחמה ופירושו כתרגומו כיום אגחותיה קרב על ימא דסוף כי אז היו ישראל בצרה גדולה כי המצריים היו רודפים אחריהם ואמר להם משה רבינו עליו השלום ה' ילחם לכם ואתם תחרישון וכן אמר הנה ונלחם בגוים ההם.

מלבי"ם ואספתי את כל הגוים – ה' יתן בלב הגוים שיתאספו אל ירושלים למלחמה, וכבר התבאר יחזקאל ל"ב וסי' ל"ח שבאחרית הימים יתאספו בני אדום לקחת את ירושלים מיד הישמעאלים ואז תלכד העיר ונשסו הבתים וחצי העם כבר יצאו לגולה,

אבל לא יספיקו לגמור הדבר ולהגלות את כולם ולא יכרת יתר העם מן העיר – וזה יהיה מפני כי-

(ג) וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב:

רש"י כיום הלחמו ביום קרב – כיום אגחותיה קרב על ימא דסוף:

אבן עזרא ויצא – כאשר יצא חצי העיר בגולה אז יצא השם ממקומו מהשמים דרך משל כי יקנא לעמו:

 ביום קרב – שבאו המצרים אחרי ישראל להרגם בים ושם כתוב כי ה' נלחם להם במצרים:

מלבי"ם ויצא ה' ונלחם בגוים האלה – וכבר התבאר ביחזקאל שה' ישלח מהומה בין שני הלוחמים ויהרגו איש את אחיו, שזה יהיה ע"י השגחת ה',

וידמה בזה כיום הלחמו ביום קרב – כי יש הבדל בין קרב ובין מלחמה, שבקרב הוא לוחם עם אויבו בקרוב ומתאבק עמו, והמלחמה תהיה גם מרחוק ע"י חצים ואבנים וכדומה, ור"ל שלא ילחם עמם מרחוק ע"י סבות טבעיות רק מקרוב בלא אמצעי בכח אלוה נסיי:

מלבי"ם – חלק באור המלים קרב – המלחמה שהיא מקרוב, וזה המבדיל בינו ובין מלחמה, עמ"ש (תהלות קמ"ד):

(ד) וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה:

רש"י מחציו – מאמצעיתו. מזרחה וימה – מן המזרח למערב כמו שמסיים והולך. ומש חצי ההר צפונה וגו' – חציו הצפוני ימוש ממקומו וימשך לצד צפון וכן מצינו חציו נגבה לצד דרום ויהיה הגיא ביניהם ראשו למזרח וסופו למערב:

 אבן עזרא ועמדו – הנה אות ומופת יעשה השם ביום ההוא ועד היום לא היה מכל זה כלום:

 הר הזיתים – מזרח לירושלם ונקבע ההר מזרחו ומערבו ותהיה ביניהם גיא כמו ונשב בגיא:

רד"ק ועמדו רגליו – על דרך משל שיראה אות ומופת בהר הזתים שיבקע.

ופי' החכם הגדול רבינו משה ז"ל 'סבתו' כמו ויברך אותך לרגלי בסבתי כן רגליו רוצה לומר קיום סבותיו כלו' הנפלאות אשר יראו אז במקום ההוא אשר הוא יתברך סבתם כלומר עושם.

וי"ת ויתגלו גבורתיה בעדנא ההיא.

 והר הזתים הוא על פני ירושלם כלומר סמוך לירושלם במזרחה מחציו מזרחה וימה ממזרח למערב יבקע ההר כולו חציו לצפון וחציו לדרום ויהיה ביניהם גיא גדול מאד.

ומש – יסור כלומר שיסור ויעתק חצי ההר ממקומו לצד צפון וחציו לצד דרום והגיא ביניהם וכן תרגם יונתן ומש ויתלש

ומשל האות הזה שיבקעו הגוים הבאים על ירושלם ויפלו הנה והנה.

מלבי"ם ועמדו רגליו – אז יהיה רעש הארץ, ומצייר כאילו רגלי ה' – ר"ל מסובביו (שזה גדר רגל ברוחנים) יעמדו על הר הזיתים – שהוא במזרח ירושלים, והר הזיתים יבקע באמצעו בין בצד מזרח בין בצד מערב, ר"ל שתהיה הבקיעה נמשכת ממזרח למערב, ועי"ז ימוש ההר ממקומו – חציו לצד צפון וחציו לצד דרום, ובין שתי חציי ההר ישאר גיא גדולה מאד

ואם הענין הוא כפשוטו, יהיה זה מתאחד עם מה שהראו לו ליחזקאל (שם סי' מ"ח) שירושלים שלעתיד תהיה רחוקה ממקום המקדש מ"ה מיל, ובאשר כבר נבאו נביאים אחרים שירושלים תשב במקומה [וא"כ יש כאן סתירה-],

באר נביאנו שזה יהיה ע"י שהר הזיתים שהוא מירושלים יעתק ממקומו עם כל סביבותיו באורך וברוחב חמשת אלפים קנים (שהם ט"ו מיל שכן יהיה גודל עיר ירושלים לע"ל כמבואר שם), וזה יהיה רחוק מחצי ההר הצפוני מ"ה מיל, ועליו תבנה ותתכונן ירושלים שלעתיד שראה יחזקאל, ובזה יתקיימו דברי הנביאים כולם בלי סתירה:

 מלבי"ם – חלק באור המלים -רגליו – רגל ברוחנים מורה על המסובב מאתו (מו"נ פכ"ח מראשון ופ"ד משלישי):

(ה) וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא ה' אלקי כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ:

רש"י ונסתם גיא הרי – י"ת ויסתתים גיא הרי לפי שירושלים הרים סביב לה ויש גיא בין הר שבצפון ובין הר הזיתים וכן בדרום וכשימשך חצי ההר הזיתים אצל הר שבצפונו יסתתם הגיא שביניהם וכן בדרום. כי יגיע – גובה גיא שהיה בין ההרים. אל אצל – אל גובה ראשי ההרים שמכאן ומכאן וכן חברו מנחם (ישעיה מא) ומאציליה קראתיך ופירושו לשון גובה.

ונסתם – בראותכם המופת הגדול הזה. כאשר נסתם מפני הרעש (שם) ויניעו אמות הסיפים ביום שנתנגע עוזיה. כל קדושים – מלאכים:

אבן עזרא ונסתם. אל אצל – שם מקום ויונתן בן עזיאל תירגם ונסתם גיא הרי ויסתתים וכל אנשי מזרח קוראים ונסתם כמו נסתם ארץ והנה רעש גדול יהיה וטע' ובא אז תבא השכינה הקדושים שהם המלאכים ותשכן בירושלם וזהו פי' עמך עם ירושלם כי עמה ודבר תחלת הפרשה:

רד"ק ונסתם גיא הרי – כשיבקע ההר ינוסו מפני קול הרעש וינוסו אל גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל כי הגיא שיעשה בבקעה ההיא יארך ויגיע אל אצל והוא שם מקום כלומר חוץ להרים תהיה הבקיעה עד אצל וינוסו שם שיחשבו להנצל חוץ להרים וימצאו שם גיא כמו כן הרי כמו הרים וכן אצילי ידי כמו ידים וקרע לו חלוני כמו חלונים וחשופי שת כמו חשופים והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל.

כאשר נסתם – רוצה לומר נסו אבותיכם וכן ואותנו הוציא משם והדומים להם.

מפני הרעש – אמרו כי מה שאמר בישעיה וינועו אמות הספים אז היה הרעש וזה הוא שאמר בתחלת עמוס שנתים לפני הרעש. ובא ה' אלקי – אז יבא השם אלקי כמו שאמר ויצא ה' כמו שפירש כל קדושים עמך כמו וכל קדושים וכן שמש ירח ראובן שמעון מלך שרים והדומים להם ורוצה לומר קדושים מלאכים על דרך כי מלאכיו יצוה לך שמה הנחת ה' גבוריך וטעם עמך [בל' נקיבה] כנגד ירושלם, כמו שאמר בתחלת הפרשה בקרבך.

ויונתן תרגם עמך- עמיה כמו עמו.

והחכם הגדול הרמב"ם ז"ל פירש הענין על ההבטחה הטובה אשר הבטיח את ישראל על ידי נביאיו הקדושים פי' ובא ה' אלקים על ידי כל הקדושים עמך המדברים לישראל.

ויונתן תרגם ונסתם תחלת הפסוק ואספתם דומה שהיה קורא ונסתם בשקל כי נכתם עונך וכן נמצא במקצת הספרים ואמר כי כן קוראים אנשי מזרח ונסתם ואם הקריאה כן יהיה פירוש כן כי אחרי שיבקע הר הזתים יסתם אחר שעה או שעות או יום או יומים והזה יהיה יותר אות גדול שיסתם אחר שיבקע כי הרעש הנמצא בעולם שתבקע הארץ ממני לא תסתם אחר כן וכן היה בקיעת הארץ לקרח ולעדתו שנסתמה הארץ אחר שנבקעה כמו שאמר ותכס עליהם הארץ וזה היה אות גדולה ופי' כי יגיע גיא הרים אל אצל העמק שנעשה בין שני חציי ההר כשיסתם יגע סתומו אל המקום הגבוה שבהר שלא תאמר שיסתם חציו או שני חלקיו אלא כולו יסתם עד המקום הגבוה שבהר ואצל ענינו גבוה כמו ואל אצילי בני ישראל שענינו גדולי ישראל ומה שאמר 'הרים' והר הזתים הוא הר אחד לפי שבבקעיתו נעשה שנים.

מלבי"ם ונסתם גיא הרי – יש נוסחאות שכתוב בהן ונסתם [מל' סתימה] – ור"ל כי הגיא שבאמצע ההר שיפתח עם התהום שמשם יצא הרעש הגדול הזה המפרק הרים, יסתם תיכף ויהיה שם בקעה, ולנוסח שכתוב ונסתם [מל' מנוסה]- ר"ל שכולם ינוסו אל הגיא שבין שני ההרים שיתפרדו עתה, כי במקום שכבר נפתחה הארץ אין עוד סכנת הרעש כמו במקום שלא נפתחה הארץ עדיין, ולכן ינוסו כולם אל הגיא שבין ההרים,

ואמר שיגיע גיא הרים אל אצל – שהגיא ימשך בדרום עד מקום ששמו אצל שהוא רחוק מ"ה מיל מירושלים של עתה. ועד שם יתמוטט ההר ויהיה משך הגיא, כי במקום הנקרא אצל יעמוד חצי ההר ועליו תבנה ירושלים שלעתיד,

ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה – שאז היה הרעש מפני שקנא ה' לכבודו ולחולק עם כהונתו של אהרן, וכן יקנא ה' לכבודו בעת ההיא ועל החולקים על כבוד דת ישראל וקדושתם,

ובא ה' אלקי כל קדושים עמך – ר"ל אבל אז לא יהיה הרעש מפני קצף ה' על ישראל כמו בימי עוזיה, שאז ראה ישעיה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושרפים עומדים ממעל לו והבית ימלא עשן מקצף ה', אבל אז ה' וכל קדושים שלו יבואו עמך לשמרך ולעזרך, לא להסתלק על כסאו בשמים ולהענישך כמקדם:

 מלבי"ם – חלק באור המלים (ה) ונסתם – לת"י הקריאה ונסתם וראב"ע העיד שכן קורין אנשי מזרח, והרד"ק כתב שלא ראה רק נוסח ונסתם מענין ניסה ובריחה: גיא הרי – כמו הרים, כמו אצילי ידי וקרע לו חלוני, כי יתהוו מההר שני הרים, והצל שם מקום:

(ו) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת יְקִפָּאוֹן \{וְקִפָּאוֹן\}:

רש"י לא יהיה אור יקרות וקפאון – י"ת לא יהיה נהורא אלהין עדי וגליד יהי נהורא לא יהיה אור נוגה כי יקרות וקפאון יהי' יקרות לשון כיקר כרים (תהלים לז) הוא כמין אור הנראה שחרית על ההרים וכלה והולך. וקפאוןקפוי וחשוך ועב כקרח שנקפה ומגליד כמו וכגבינה תקפיאני (איוב י):

 אבן עזרא והיה לא יהיה – ישרת בעבו' אחרת ומלת יקרות תואר והמתואר הם עבות וככה לא יהיה אור ולא יהיה עבות יקרות וקפאון דבר עב כדרך לא יום ולא לילה:

רד"ק והיה ביום ההוא – ביום שזכר שיהיה בו האות יהיה זה הענין שלא יהיה אור יקרות וקפאון ופי' על דרך משל שלא יהיה אור היום ההוא בהיר והוא אור יקרות כמו וירח יקר הולך ולא אור קפאון והוא קפוא ועבה שהוא כמו חשך ופי' שלא יהיה היום ההוא כלו לא כאור ולא כחשך כלומר לא ברוחם ולא בצרה כי שתיהם יהיו בו וכן אמר אחריו לא יום ולא לילה ויונתן תרגם לא יהא נהורא אלהין עדי וגליד.

מלבי"ם והיה ביום ההוא לא יהיה אור – ר"ל שאז יחדל אור השמש והירח מלהאיר בעולם, כמ"ש (ישעי' ס') לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וכו' והיה לך ה' לאור עולם, ולא יהיה במציאות אור גשמי, לא אור יקרות ולא אור קפאון – ר"ל לא אור השמש שהוא אור עצמי אור יקר, ולא אור הירח וככבים שהם רק מקבלים האור שצף [ומפ' קפאון מל' צף כמו וקפא פרזלא] על כדורם המקשי ע"י השמש שמכה עליהם והאור חוזר, כי לא ימצא אור גשמי כלל:

מלבי"םחלק באור המלים (ו) אור יקרות וקפאון – אור העצמי היקר. ואור החוזר כמו אור הירח, שפעל קפא מורה דבר הנגלד וצף על דבר הלח למעלה, וזה הכדור המקשי שהאור שיקבל מן השמש חוזר ממנו באור חוזר:

(ז) וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר:

רש"י והיה יום אחד – והיה הדבר הזה יום אחד מיומו של הקב"ה הוא היום ידוע שהוא להכנת ישעו של הקב"ה. לא יום ולא לילה – לא אור נוגה באור של עולם הבא שנא' (ישעיה ל) ואור החמה יהיה שבעתים כאור וגומר ולא לילה ולא עת צרה כצרת שיעבוד גליות שמקודם שימי משיחנו יהיו ואין בהם שיעבוד. והיה לעת ערב – קודם שיגמרו אלף שנה יהיה אור הנוגה וכל הטוב האמור על ישראל וכן ת"י לא כנהור יומא ולא כקבל ליליא:

אבן עזרא והיה – לא ידעו בני האדם בבואו יום השם אם יום הוא או לילה וסמוך לערב יתברר זה והמפרשים אותו דרך משל על הגלות הישועה איננו נכון רק הוא כמשמעו:

 רד"ק והיה יום אחד – אותו היום יהיה יום מיוחד לה' שיודע בו בגבורותיו ובנפלאותיו שיעשה באותו היום. לא יום ולא לילה – לא יהיה כולו יום ולא כולו לילה כלומר לא יהיה כלו צרה ולא כלו רוחה. והיה לעת ערב יהיה אור – לעת הצרה הגדולה שיצא בגולה אז ויצא ה' ונלחם בגוים ההם.

מלבי"ם והיה יום אחד – לא יהיה היום חלוק ליום ולילה לבקר וצהרים ועת ערב, שזה רק בעת שישמשו המאורות הגשמיים, אבל אז יהיה יום אחד מדובק כולו יום,

והוא יודע – שהוא לה' – שאורו מיוחס לה' לא לשמש וירח ומאורות רק באורו נראה אור,

וע"כ יהיה לא יום ולא לילה – ששמות יום ולילה יקראו מצד הארת האור הגשמי שזורח ושוקע, אבל האור שיהיה אז יהיה אור תמידי בלתי משתנה כלל לא זורח ושוקע ולא יצדקו עליו שמות יום ולילה, והיה לעת ערב יהיה אור – שהשמש הגשמי תערב ותשקע ואז יתחיל האור העקרי להאיר שהוא אור ה',

והיא מליצה נפלאה שיתבטל ההארה והשפע היוצא מאת המאורות, וה' בעצמו ובכבודו יאיר וינהיג וימשול בשפע תמידית בלתי משתנה, עד שלא יהיה חשך וצרה כלל וסילוק השפע והמעטתה כמו שמוכרח בהנהגה הטבעיית הבא בסבת המערכת שהם עולים ויורדים ומחייבים שנוים טובים ורעים, כי אז יהיה רק אור וטוב ושלום והצלחה:

(ח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה:

רש"י והיה ביום ההוא – כשיבקע הר הזיתים מן המזרח למערב. יצאו מים חיים מירושלים – וילכו למזרח דרך אותה בקיעה עד הים הקדמוני שהוא למזרחו של עולם קדמה וחציו יפנה למערב אל ים המערבי הוא המעיין שניבא יואל (שם ד) ומעיין מבית ה' יצא הוא הנחל שניבא (יחזקאל מז) וימד אלף ויעבירני במים וגו':

 אבן עזרא והיה – זה אות לעתיד ובעבור זה נבקע ההר שמחציו יצאו מים חיים דרך הגיא ולא יעכבם מעתה ההר כי יבקע:

רד"ק והיה, מים חיים – הוא שנאמר בנבואת יואל ומעין מבית ה' יצא וגומר והוא שנאמר בנבואת יחזקאל והנה מים מפכים ונאמר שם והיו לנחל גדול הכל כמו שכתוב שם. הקדמוני – המזרחי. האחרון – המערבי הוא שנ' בנבואת יחזקאל ובאו הימה אל הים. בקיץ ובחורף יהיה – מוצאם שלא ייבשו אלה הנחלים ולא יכזבו מימיהם וי"ת בקייטא ובסיתוא יהון נפקין וכתב החכם רבי אברהם א"ע ז"ל כי זכר קיץ וחורף לפי שהם תקופות יבשות כי ימי הקיץ הם חמים ויבשים וימי החורף קרים ובאלה הימים יחסרו הנהרות.

מלבי"ם והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים – תחלה אמר כי יהיה מקור נפתח רק בירושלים לבד, אבל אחר מלחמה האחרונה יתרבו המים עד שיצאו לחוץ ויתפשטו עד ים המזרחי והמערבי, ומלבד שיהיה כן כפשוטו כמו שבארתי למעלה (י"ג א') מרמז גם כן על התפשטות המים המדעים ונחל האמונה האמתיית מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, מפרש.

(ט) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

רש"י יהיה ה' אחד – שכל העכו"ם יעזבו את אלהיהם נמצא שאין עמו אל נכר. ושמו אחד – שיהא שמו נזכר בפי כולם:

אבן עזרא והיה, למלך – ישרת בעבור המלה האחרת וככה הוא ביום ההוא יהיה ה' למלך אחד:

 ושמו אחד – הוא השם הנכבד הנודע על יד משה עבדו ויקרא בפי כל ככתבו:

רד"ק והיה ה' למלך – כשיראו הגוים הבאים על ירושלם אלה הנפלאות הנזכרות יכירו כי ה' הוא המולך על כל הארץ ומשגיח בתחתונים ועושה בהם כרצונו והטבעים הופך לעשות רצון יראיו כי הכל מעשה ידיו. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד – שיכירו כי ה' אחד ואין אלוה מבלעדו וכן שמו יהיה אחד שלא יזכרו בשם אלוה אחר בעולם אלא שמו לבדו יזכרו כמו שכתוב למעלה והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד והחכם ר' אברהם בן עזרא ז"ל פירשו בשם המפורש שהוא שם בן ארבע אותיות וכן כתב ושמו אחד הוא השם הנכבד הנודע על ידי משה רבינו עליו השלום ויקרא אז בפי הכל ככתיבתו וכן החכם הגדול הר"ר משה ז"ל פירשו בשם המפרש כי כל השמות המיוחסים לאל יתברך הם שמות נגזרים אם לפי יחס הפעלות אליו או לפי ההישרה לשלמותו וכאשר רבו אלה השמות הנגזרים חשבו קצת בני אדם שיש ליי' יתברך תארים רבים כמספר הפעולות אשר נגזרו השמות מהם ולזה ייעד בהגיע לבני אדם השגה שתתיר מהם זה הספק ואמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ר"ל שכמו שהוא אחד כן יקרא אז בשם אחד לבד והוא המורה על העצם לבד לא שהוא נגזר וכן ת"י ותתגלי מלכותא דה' וגו'.

מלבי"ם והיה ה' למלך על כל הארץ – זה נמשל המים שכל העולם יכירו מלכות ה' ואחדותו, כי עד עתה היו אומות שלא האמינו באחדות והיו אומרים שיש שני התחלות או יותר, ואז יהיה ה' אחד – והיו אומות שהודו באחדות ה' אבל היו משתפים לו שתופים בהנהגה או בשמו וזכרו ואצילתו וכדומה, ואז יהיה גם שמו אחד – כי יאמינו כולם באחדות אמתי ובהשגחתו והנהגתו המיוחדת ובמלכותו, וגם שלעתיד יקרא שם הוי' ככתיבתו, כי הכנויים הם לפי חלוקי ההנהגות משפט וחסד ורחמים וכדומה, ולעתיד יהיה הנהגה אחת פשוטה:

(י) יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ:

רש"י יסוב כל הארץ – יהפך להיות כל הארץ כערבה, ישפלו ההרים ויהי כל העולם כולו מישור וירושלים הר כדי שתראה גבוה על הכל. מגבע לרמון נגב ירושלים – שנינו בתוספתא דסוטה נגב ירושלים מישור הוא וגבע רמון טרשין וקרקשין וכן פתרונו מגבע לרמון שהוא מקום הרים משם יתחילו להיות נהפכין לערבה ולמישור ויהיו דומין לנגב ירושלים שהוא מישור. וראמה – מתוך שכל סביבה מישור תראה היא גבוה. וישבה תחתיה – במקומה. עד שער הפנים ומגדל חננאל – גם הוא במקומו ומשם ימשך אורך העיר עד יקבי המלך ת"י שיחי דמלכא פושיי"ן בלע"ז וכמו (ב"ק נ:) שיחין ומערות וכן כל יקבים שבמקרא לשון שיחין הם בור שלפני הגת שהיין זב לתוכו ומדרש אגדה יקבי מלך ים אוקיינוס שתגיע ירושלים עד סוף כל העולם יקבים שחצבם מלך מלכי המלכים:

רד"ק יסוב כל הארץ כערבה – כל הארץ סביב ירושלם שהיא עתה הרים כמו שאמר ירושלם הרים סביב לה תהיה אז מישור כערבה והיא תרום ותגביה על כל הארץ אף על פי שעתה ג"כ היא גבוה מכל ארץ ישראל מפני ההרים שהם סביב לה היום לא תראה גבהותה כל כך אבל באותו הזמן שתהיה כל הארץ סביבותיה ארץ מישור תראה גבהותה על כל הארץ

הוא שאמר בנבואת ישעיה יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונשא מגבעות ואף על פי שפירושו שם נשא בגדולה ובמעלה הכל יהיה זה וזה.

 מגבע לרמות משם יחל המישור. נגב ירושלם – לדרום ירושלם.

וראמה – בתנועת האלף והוא במקום וי"ו עי"ן הפעל כאלף וקאם שאון אלא שהאל"ף ההיא היא נחה ופי' וראמה כמו שכתבנו שתהיה רמה וגבוה על כל הארץ.

וישבה תחתיה – במקומה תהיה אלא שתארך ותרחב.

שער הפנים – הוא שנאמר בנבואת ירמיה שער הפנה ומגדל חננאל נזכר גם כן שם. יקבי  המלך – מן גורן ויקב וידועים היו אצלם שהיו חוץ לעיר ות"י עד שיחי דמלכא.

מלבי"ם יסוב כל הארץ כערבה – אחר שיתחלק הר הזיתים לשנים יהיה הגיא שבין שני ההרים כערבה ומישור, וזה ימשך מן גבע – שהיא בדרומית ירושלים של עכשיו עד רמון – שאצל רמון תעמוד ירושלים החדשה שראה יחזקאל שתהיה מנגב ירושלים של עכשיו.

 וראמה – וירושלים עצמה בין הישנה שעליה יעמד המקדש על חצי ההר הצפוני ובין החדשה שעליה תעמוד העיר, יהיו רמים ונשאים, וישבה תחתיה – במקומה, כי שניהם יעמדו על הררי עד ששם עמדה ירושלים מעולם, וזה יהיה למשער בנימין עד מקום שער הראשון – ששם עמדה מקדם, עד שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך – שם תעמוד ירושלים החדשה:

(יא) וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח:

רש"י וחרם לא יהיה – העיר עוד:

אבן עזרא וישבו בה – לבטח עם השכינה אז בא משיח בן דוד כאשר יפרש:

רד"ק וישבו בה – פירוש וישבו בה לעולם. וחרם לא יהיה עוד – שלא תהיה לחרם ולחרבן לעולם כמו שנאמר בנבואת ירמיה לא ינתש ולא יהרס.

מצודות דוד וישבו בה – ר"ל ישבו בה לעולם. וחרם לא יהיה עוד – לא יהיה בה שממון ואבדון:

מלבי"ם וישבו בה – לא כמו בעת הגולה שלא היה בה ישוב, וחרם לא יהיה עוד – לא כמו בבית ראשון שנחרבה אחר ישובה, וישבה ירושלם לבטח – לא כמו בזמנים הקודמים שהיו בה תמיד מלחמות:

(יב) וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם:

רש"י המק-בשרו והוא עומד – זה ניפול איברים:

אבן עזרא וזאת – שב לפרש מה היא המלחמה שילחם השם עם הגוים שהוציאו חצי העיר בגולה:

 המק – שם הפועל מהבניין הכבד. [בניין כבד כל מלות הבאות בלשון הפעיל והבאות בלשון דבר שבר יקראו בנין הדגוש]: תמקנה – מבנין נפעל ושניהם מפעלי הכפל והעד ימקו בעונם כמו וימסו אסוריו:

רד"ק וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה'. המק בשרו – זה נפול האברים.

והוא עומד על רגליו – שלא יחיה מתוך החולי אלא בעוד שהוא עומד על רגליו ימסו בשרו ואיבריו. בחוריהם – כשתמקנה העינים יהיה מקומם חור ותרגם יונתן יתמסן בגלגליהון וזו

המכה הוא שנאמר בנבואת ישעיה ונתתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים וגומר.

מלבי"ם וזאת תהיה המגפה – כמ"ש (ישעיה ס"ו) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים, שזה יהיה למען יספר בכל העולם מעשי ה':

(יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת ה' רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל יַד רֵעֵהוּ:

רש"י תהיה מהומת ה' רבה בהם – לערבב חכמתם להפכם לשגעון. והחזיקו איש ביד רעהו – יאחז בו להרגו. ועלתה ידו – כל דאלים גבר:

אבן עזרא והיה. ועלתה – כמשמעו או כמו ונכרתה וככה יצועי עלה הכרת ופסק:

רד"ק והיה ביום ההוא. ועלתה ידו על יד רעהו – תפסק ידו כשיחזיק ביד רעהו כמו שאמר המק בשרו וכן כעלות גדיש בעתו ותעל שכבת הטל ועריה עליה וכן תרגם יונתן ותתליש ידיה על ידא דאבדיה.

מצודות דוד מהומת ה' – מהומה בהשגחה מה' יהיה רבה בהם. והחזיקו – כאשר יחזיקו איש מהם את יד רעהו לעזרו ולסעדו יחשב זה שכנגדו שהוא אויבו ומבקש רעתו ותעלה ידו על יד רעהו להכותו למען יעזבו כי כן יקרה בעבור בלבול הדעת שאינו מבחין בין אוהב לאויב:

מצודות ציון מהומת – ענין בלבול הדעת. רבה – גדולה. והחזיקו – ענין אחיזה:

מלבי"ם והיה ביום ההוא, והחזיקו – כשירצה איש להחזיק יד רעהו – ולתמכו לבל יפול ע"י המהומה שישים ה' בהם, תעלה ידו על יד רעהולהפילו ארצה שזה תכלית המהומה והטירוף:

 מלבי"םחלק באור המלים (יג) והחזיקו – כ"מ שכתוב מחזיק ידו הוא לעזרו ולתמכו (בראשית י"ט ט"ז, כ"א י"ח, שופטים ט"ז כ"ז, ישעיה מ"א י"ג, מ"ב ו', מ"ה א', נ"א י"ח, ירמיה ל"א ל"ב,יחזקאל ט"ז מ"ט, איוב ח' כ'), וזה שלא כמפרשים שיחזיק להלחם בו:

(יד) וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד:

רש"י וגם יהודה – על כרחה תלחם על ישראל:

אבן עזרא וגם יהודה – הם יתר העם שנשארו תעשה מלחמה בירושלם עם האויב להכרית זכרו אז ימצאו אנשי ירושלם זהב וכסף ובגדים מאוספים וזהו טעם ואספתי את כל הגוים בירושלם:

רד"ק וגם יהודה – פירוש גם יהודה שבאו עם הגוים ונלחמו עמהם בירושלם כשיראו המגפה שישלח ה' בהם יאספו חילם זהב וכסף ובגדים כמו שאמר ואכלו על ימין ועל שמאל ומה שאמר ואסף רוצה לומר יאסוף על ידם תחלה ואחר כך יצאו יושבי ירושלם ויבזו גם הם ויונתן תרגם ואף דבית יהודה וגו'.

מלבי"ם וגם יהודה – שיעורו וגם יהודה בירושלם תלחם – יהודה אשר תשאר בירושלים שהם הנשארים בעיר כמ"ש למעלה ויתר העם לא יכרת מן העיר, יצאו גם כן להלחם, אחר שיראו שהמם ה' אותם, ועי"ז יאספו חיל כל הגוים:

(טו) וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת:

רש"י כמגפה הזאת – המפורשת למעלה המק בשרו:

אבן עזרא וכן תהיה מגפת הסוס – המק בשרו ועיניו:

מצודות דוד וכן תהיה – וכמו כן תהיה מגפת הסוס וגו' כמו המגפה הזאת האמורה למעלה המק בשרו וגו':

(טז) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:

רש"י את חג הסוכות – כמו שפירשו רז"ל במס' עכו"ם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה כדאיתא בשמעתא ראשונה (דף ג'):

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

אמרו לפניו: רבש"ע, תנה לנו מראש ונעשנה, אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה. ומי מצית אמרת הכי? והא אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: +דברים ז+ אשר אנכי מצוך היום? היום לעשותם – ולא למחר לעשותם, היום לעשותם – ולא היום ליטול שכר! אלא, שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. ואמאי קרי ליה מצוה קלה? משום דלית ביה חסרון כיס. מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: +תהלים ב+ ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. מקדיר, והא אמרת: אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו! משום דישראל נמי זימני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא. והאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה! נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי. מיד, הקב"ה יושב ומשחק עליהן, שנאמר: +תהלים ב+ יושב בשמים ישחק וגו'. א"ר יצחק: אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד. איכא דמתני להא דרבי יצחק אהא, דתניא, רבי יוסי אומר: לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין. ומי מקבלינן מינייהו? והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: +תהלים ב+ למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: +תהלים ב+ ננתקה את מוסרותימו [וגו'], והקב"ה יושב ומשחק, שנאמר: יושב בשמים ישחק [וגו']. א"ר יצחק: אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד.

אבן עזרא והיה כל הנותר – זהו השלישית שהזכיר בעבור שאמר למלך בשוא תחת הלמ"ד ולא נפתח הלמ"ד נראה כי הוא סמוך השם הוא המשיח כדרך ואני נסכתי מלכי וכתיב וישתחוו לו כל הגוים על שלמה או על המשיח בנו:

רד"ק והיה כל הנותר – הנותרים הם שהשיבו אל לבם במלחמה ההיא ושבו אל ה' בכל לבם.

למלך ה' צבאות – שהם הכתירוהו למלך על כל הארץ. את חג הסכות – לפי שבאותו זמן תהיה המלחמה ויראו נפלאות הבורא יתברך מדי שנה בשנה לזכרון אותו היום.

מלבי"ם והיה כל הנותר – יעלו תמיד בחג הסכות לירושלים, כי מפלת גוג תהיה בחג הסכות ויעלו לחוג החג לזכרון הנס שנעשה ביום ההוא:

(יז) וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם:

רש"י הגשם – גשמים ממש להצמיח פירות ארצם ומה ראה לגזור עליהם עצירת גשמים לפי שמצות החג על הגשמים הם ארבעת מינים שבלולב וניסוך המים לרצות על המים על שהחג זמן גשמי שנה הוא ואלו המפקפקין בחג הסוכות לא עליהם יהיה הגשם כך למדתי בתוספתא דסוכה:

 אבן עזרא והיה – וי"ו ולא עליהם יהיה הגשם כפ"ה רפה בלשון ישמעאל וכמוהו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו ויעזוב את עבדיו והאבן הזאת ואין יכולת באדם לפרש זאת בלשון אחרת כי לא ימצא זה הלשון כי אם בלשון ישמעאל ובלשון הקודש וטעם הגשם בסוכות כאשר העתיקו חכמים להזכיר גבורות גשמים ולבקש רחמים עליהם:

מלבי"ם והיה אשר לא יעלה – אם תמצא משפחה שלא תעלה לא עליהם יהיה הגשם – כי השפעת הגשם יהיה מירושלים, שבחג נדונים על המים ומנסכים נסוך המים, ואומה שלא תמצא שם לא יזכרו אותה לטובה בגשמי ברכה:

 (יח) וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:

רש"י ואם משפחת מצרים לא תעלה – והן אין צריכים לגשמים שנילוס עולה ומשקה אותם. ולא עליהם – תהיה הגשם שלהם כלומר לא ישקה אותם נילוס וכן תרגום יונתן לא עליהון יסק נילוס. תהיה המגפה – של רעב. אשר יגוף ה' – זאת תהיה עונש מצרים ועונש כל העכו"ם כמו שאמר לא עליהם יהיה הגשם:

 אבן עזרא ואם – הזכיר משפחת מצרים בעבור שלא ירד שם גשם לעולם כי היאור ישקה אדמתם ולא יחושו אם לא עליהם יהיה הגשם אף על פי שלא יחושו לעצירת הגשם מפני היאור תבוא עליהם מגפת כל העמים:

 ולא עליהם – יהיה הגשם פורענות תבוא לאשר לא יעלה ומלת עליהם תשרת בעבור אחרת עליהם תהיה המגפה המק בשרו:

מלבי"ם ואם משפחת מצרים לא תעלה – שהם אינם צריכים לגשמים, והם היו מן האומות שעלו עם גוג כנז' ביחזקאל וראו עונשי ה' והוכו אז במגפה, אז יהיה עונשם שיחזור עליהם המגפה שנית,

ואז כשתחזור המגפה בשביל מצרים תכלול גם יתר האומות שלא באו לירושלים ותתפשט המגפה גם עליהם ולא יספיק עונש מניעת הגשם לבד,

וז"ש ולא עליהם – לבד תהיה המגפה אשר יגוף ה' – אז את הגוים – ר"ל גם את יתר הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסכות – הגם שבפעם אחרת כשלא עלו היה די בעצירת גשמים, מפרש.

מלבי"ם – חלק באור המלים  ולא עליהם עי' פי', והרד"ק פירש ולא עליהם (יהיה הגשם) היינו הלא א"צ לגשם ומה יהיה ענשם, משיב תהיה המגפה. ולפי מ"ש חטאת מצרים היינו עונש של מצרים על חטאתם:

 (יט) זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:

אבן עזרא זאת, חטאת – עונש כמו מחטאת סדום:

 וחטאת כל הגוים – שיהיה להם נהרות שישקו אדמתם לא ינצלו מן המגפה גם אני ראיתי ארצות ככה:

 רד"ק זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים – חטאת מצרים המגפה וחטאת כל הגוים המטר שלא ירד עליהם כמו שזכרנו

חטאת פי' עונש כלומר עונש החטאת על זה הדרך כי לא שלם עון האמרי רוצה לומר עונש העון ותרגם יונתן פורענות.

מלבי"ם זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים – שאחר שחטאת מצרים תגדל יותר להענישם במגפה שהוא עונש יותר גדול מעצירת גשמים, כי הם היו עם גוג ולא לקחו מוסר, על ידם יהיה זה גם חטאת כל הגוים להענישם ג"כ במגפה עם מצרים:

(כ) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַה' וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ:

רש"י מצילות הסוס – על הנקישות שתולין לסוס לנוי בין עיניו אף אותן יקדישו לעשות כלי שרת למזרקים לדם ולסירות לבשל בשר זבחים לרוב. מצילות הסוס טנטיני"ר בלע"ז. והיה הסירות – שהם היו לדשן (את הדשן) אף הם יהיו של זהב ושל כסף כמזרקים אשר לפני המזבח:

אבן עזרא ביום, מצלות – מגזרת תצלינה צלצלי' תלוים בצואר הסוסים העולים לחוג יעשו הכהנים מהם סירו' לבשל בהם ויהיו רבים כמזרקים לפני המזבח לזרוק הדם:

 רד"ק ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קדש לה' – מצילות הם שתולים בצוארי הסוסים והם מקשקשים אותם המצילות יהיו קדש לה' שיעשו מהם סירות לבשל בהם בבית המקדש.

ואלה הסוסיםיש מפרשים שהם הסוסים שימותו במגפה כמו שאמר

ויש מפרשים סוסים העולים שנה בשנה לחוג את חג הסכות שיקדישו מצילות סוסיהם לעשות מהם סירות לבשל בהם בבית המקדש ופירוש על מצילות כאלו כתוב ומפותח עליהם קדש לה' כן יהיו נודעים כי הם קדש ולא יקח אדם מהם לעצמו אפילו אחת

ובדברי רז"ל מאי על מצילות הסוס אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ארץ ישראל עד שעה שהסוס רץ ומצל פירוש עד חצי היום שעושה הסוס צל לעצמו מתחתיו

ורבי אליעזר אמר מצלות שתולין לסוס בין עיניו יהיו קדש לה'.

והיה הסירות בבית ה' כמזרקים – פי' רבים כמזרקים וכן תרגם יונתן סגיאין כמזרקיא כמו שיהיו רבים  המזרקים בבית ה' לזרוק בהם הדם כי הזובחים יהיו רבים כי כל הבאים לחוג יביאו זבחים.

מלבי"ם ביום ההוא – ר"ל אחר שירושלים שלעתיד תהיה רחוקה מן המקדש מ"ה מיל שהם יותר ממהלך אדם ברגליו ביום שהם עשר פרסאות, ע"כ תתפשט הקדושה עד מקום שיכול לילך ביום אחד כשהוא רוכב על הסוס במרוצה.

 והסירות – שימצאו אז בבהמ"ק יהיו כמזרקים, שמרוב הקרבנות ישימו בהם דם הזבח לזרקו על המזבח:

 מלבי"ם על מצלות הסוס – פי' חז"ל עד מקום שהסוס רץ ומצל,שהסוס רץ בעת הצל, כי בצהרים ינוחו הרוכבים, ועל כמו עד, כמו וירכתו על צידון:

(כא) וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא:

רש"י ולא יהיה כנעני – לא יצטרכו לסחור כמו (ישעיה כ"ג) כנעניה נכבדי ארץ, ד"א אין כאן עני:

אבן עזרא והיה – כנעני סוחר וטעם שלא ימכר אחד מן הסירות והמפרש כנעני ממש אין לו טעם כי זאת המשפחה איננה ידועה היום והנה כל אלה הפרשיות שהם בסוף זה הספר הן לעתיד והאומר כי כבר עבר יראנו המים החיים היוצאים מירושלים בקיץ ובחורף:

רד"ק והיה – עוד ירבו הסירות לרוב הזובחים כי לא יספיקו להם אותם שיהיו בבית המקדש אלא כל סיר בירושלם וביהודה יהיו קדש לה' לבשל בהם זבחי שלמים וכשיבואו הגוים הזובחים יקחו מהם ובשלו בהם.

ולא יהיה כנעני עוד – תרגם יונתן ולא יהא עביד תגרא עוד כמו כנעניה נכבדי ארץ שפי' סוחריה כלומר לא יצטרך בית ה' עוד לסוחר שימכור שם סירות או נחשת לעשות מהם סירות כי רבים יהיו המתנדבים המקדישים.

ואדוני אבי ז"ל פירש כי על הגבעונים אמר שהיו חוטבים עצים ושואבי מים בבית המקדש לא יהיו שם עוד כי מגדולי העכו"ם יהיו עובדי הכהנים, וכן פירש וגם מהם אקח לכהנים וללוים.

מלבי"ם והיה, וכל סיר שיהיה בירושלם וביהודה – יהיה קדש כי יבשלו בהם שלמים וקדשים קלים, וכל הזובחים יבשלו בהם – כי ירבו הזובחים מרוב הגוים העולים, ולא יהיה עוד סוחר ומוכר כבשים ותורים ובני יונה לקדשים כמו שהיה תחלה שהיו מעלים אותם בדמים, כי לא יעשו סחורה וריוח בזה כי כולם ינדבו בהמותיהם לקדש:

כתב במע"ל- ולא יהיה כנעני עוד- מבאר ילקוט אליעזר בדרך דרש שלא יהיו עוד סוחרים שיזכו לתורה ומצוות ע"י החזקת התורה אלא הכל ילמדו בעצמם.

ועוד מבאר האהל יעקב  שלא יצטרכו עוד לשגר סוחרים לקנות את סממני הקטורת שבימי שלמה היה בקי בגידי הארץ והיה יודע היכן ליטוע והיו צומחים עצי אלמוגים ושהיה יודע היכן הקרקע שולחת גידים למדינות אחרות והיה נוטע שם והיה מצמיח כמו באותן מדינות, וכן חכמה זו תשוב לנו לעת"ל אכי"ר.

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א