יחזקאל

 

יחזקאל לט

(א) וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא עַל גּוֹג וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל:

מלבי"ם ואתה בן אדם – מפני שבנבואה הקודמת כבר נבאו הנביאים לפניו, (כמ"ש האתה הוא אשר דברת בימים קדמונים), אמר ואתה בן אדם הנבא – שיחדתי לך נבואה פרטית ביחוד שלא נבאו הנביאים, ואמרת הנני אליך גוג – נבא שאחר מפלתו זאת יתחזק שנית ויאסף מחנותיו שנית על ירושלים, וז"ש.

(ב) וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן וַהֲבִאוֹתִךָ עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל:

רש"י וששאתיך – כמו והשאתיך על עמי כמו תהלי' פ"ט לא ישיא אויב בו:

רד"ק ושובבתיך וששאתיך – ושובבתיך פירשנוהו וששאתיך פירשו בו שהוא מלשון ששה כלומר שלא ישאר בהם כי אם ששית המחנה ויש מפרשי' אותו לפי ענינו אכריתך או אחריבך ואדוני אבי ז"ל פי' אשפטך בששה שפטים כמו שאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם ואבני אלגביש וגשם שוטף ואש וגפרית והם ששה ויונתן תרגם ואשדלינך ואטעינך:

מצודות דוד ושובבתיך – אעיר לבך להיות שובב ומורד ואסית אותך ואעל' אותך ממקומך מפאת צפון:

מצודות ציון ושובבתיך – ענין מרד והליכה בדרכי הלב. והשאתיך – ענין הסתה ופתוי כמו הנחש השיאני (בראשית ג):

מלבי"ם והעליתיך מירכתי צפון – שתעלה שנית על הרי ישראל למלחמה, והנה בפעם הראשון אומר והיה ביום בוא גוג על אדמת ישראל – שיהיה מפלתו תיכף בבואו בגבול ועל אדמתם, אבל בפעם השני יגיע על הרי ישראל – ויצור על ירושלים,ואז.

 מלבי"ם חלק באור המלים -וששאתיך. – פי' הרד"ק מענין השאה ופיתוי, או מענין ששית, שיביא עליו שש משפטים, דבר, דם, וגשם, אבני אלגביש, אש, וגפרית. וגם יל"פ על שילחמו שם שש מחנות שלשה מול שלשה (כמ"ש למעלה סי' ל"ב) והוא יהיה הששי הלוחם:

(ג) וְהִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ וְחִצֶּיךָ מִיַּד יְמִינְךָ אַפִּיל:

רד"ק והכתי קשתך – אכה בו עד שאשפילנו מיד שמאלך כי הקשת יאחזנו האדם ביד שמאלו ונותן עליו החיצים ביד ימינו וימשוך יתר הקשת בימינו וענין זה רוצה לומר שלא יועילנו כלי מלחמתו והרי הם כאילו אינם:

מלבי"ם והכיתי – שאז ילחם ה' בו עד שלא יוכל לירות בקשת ובחצים כמ"ש (זכריה י"ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, ואז.

(ד) עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ לְעֵיט צִפּוֹר כָּל כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה:

רד"ק על הרי, לעיט צפור כל כנף – הסמיכות הזה כסמיכות אדמת עפר טיט היון:

 כל כנף – פי' כל בעלי כנף וכן כל צפור של כנף ובשלשו הענין להגדיל הדבר שיבאו כל העופות לאכול בשר ההרוגים טורפין ושאינם טורפין:

מצודות ציון אגפיך – חיל צבאות עם. לעיט – כן יקרא עוף דורס וכן לעיט הרים (ישעיה יח) ולתוספת ביאור אמר צפור כל כנף ר"ל כל בעל כנף:

מלבי"ם על הרי ישראל תפול – ויהיו למאכל לעוף ולבהמה, ואח"כ.

מלבי"ם חלק באור המלים -לעיט צפור כל כנף – העיט הוא הדורס, ומוסיף גם צפור הבלתי דורס, ומוסיף גם כל כנף, צרעה וזבוב ודומיה:

(ה) עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה':

רד"ק על פני השדה – בין שיהיו על ההרים בין שיהיו על פני השדה כולם יפלו בחרב ובשאר שפטים:

מצודות דוד על פני השדה תפול – במקום המלחמה. כי אני דברתי – וכן יקום:

מלבי"ם על פני השדה תפול – שבירדם מן ההרים יהיה בהם המגפה אשר יגוף ה' את הצובאים על ירושלים (כמ"ש בזכריה י"ד) ויפלו על פני השדה:

(ו) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמָגוֹג וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':

רד"ק ושלחתי אש במגוג – אכלה אותם כמו האש המכלה או הוא כמשמעו כמו שאמר אש וגפרית אמטיר עליו:

מצודות דוד וביושבי האיים לבטח – הם הבאים עם גוג שהיו יושבים לבטח בארצותם על האיים. כי אני ה' – הנאמן במאמרי:

מלבי"ם ושלחתי – אח"כ תבא המגפה והכליון גם במדינתו וגם ביושבי האיים – המופרדים מבני אדם, ויושבים לבטח – ואז יכירו גם הם כי אני ה':

(ז) וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי עוֹד וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל:

רש"י ולא אחל את שם קדשי – שפלותם של ישראל חלול שמו הוא באמור להם (יחזקאל ל) עם ה' אלה ולא יכול להצילם:

רד"ק ואת שם, ולא אחל את שם קדשי עוד – כי בהאריכו הגלות שמו מחולל בגוים כאילו הוא ית' מחלל שמו:

מלבי"ם ואת שם קדשי אודיע – כי אז אודיע לישראל שאני מנהיגם בדרך הקדושה שהיא ההתרוממות וההתעלות מן הדרך הטבע, ולא אחל את שם קדשי עוד – שיאמרו מבלתי יכולת, עד שכל הגוים ידעו כי אני ה' קדוש בישראל – ומנהיגם בהנהגה השגחיית נסיית:

(ח) הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נְאֻם אֲדֹנָי ה' הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי:

רד"ק הנה באה ונהייתה – באה עת הישועה הוא היום אשר דברתי:

מלבי"ם הנה באה – מפני שהיום הזה המיועד סתום וחתום ולא הודיעו ה' לשום נביא וחוזה ולבא לפומא לא גליא, ועדיין אינו במציאות בעולם החזיון בפועל, רק בעת שיבא הדבר ויהיה אז הוא היום אשר דברתי – אז יבא אל מציאות הדיבור ואז יתרשם בפועל:

(ט) וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָּה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹמַח וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים:

רש"י והשיקו – כמו תנור שהסיקוהו בלשון משנה. בנשק – אנא"ר מורא"ש בלע"ז:

מלבי"ם ויצאו יושבי ערי ישראל – שלא יצאו עד עתה למלחמה יצאו אל השלל, ואז יקחו כלי הנשק לבער בם אש, כי לא יצטרכו מעתה לכלי נשק אחר שה' נלחם להם, ולא יוכלו להשתמש בם רק להבעיר בעציהם ובערו והשיקו – בין מה שיבערו [על מנת] לחמם, בין מה שישיקו התנורים לאפות יהיה בנשק ומגן וצנה – וכו'

עד שכל מיני כלי זיין יתבטלו אז, (כמ"ש (ישעי' ב') לא ישא גוי אל גוי חרב, וכתתו חרבותם לאתים), ויהיו רבים כ"כ עד שיספיקו להבעיר בהם שבע שנים – הגם כי.

מלבי"ם חלק באור המלים – ובערו והשיקו – הביעור הוא לחמם, וההסק הוא לאפות כו, כמ"ש והיו לאדם לבער וכו' אף יסיק ואפה לחם (ישעיה מ"ד):

(י) וְלֹא יִשְׂאוּ עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה וְלֹא יַחְטְבוּ מִן הַיְּעָרִים כִּי בַנֶּשֶׁק יְבַעֲרוּ אֵשׁ וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה':

רד"ק ולא ישאו – לא יצטרכו כי יספיקו בכלי הזיין:

 ולא יחטבו – מן הקל:

מצודות דוד את שולליהם – את העובדי כוכבים אשר שללו אותם בימי הגולה:

מצודות ציון ישאו – ענין לקיחה. יחטבו – ענין כריתה וחתוך כמו מחוטב עציך (דברים כה):

מלבי"ם שלא ישאו עצים מן השדה – כדרך שבמקום שאין יער מלקטים עצים של קוצים כסוחים המפוזרים בשדה, וגם במקום שיש יערות והעצים מצויים לא יחטבו מן היערים – כי אסיפות כלי הנשק יהיה קל יותר מרוב רבויים, ולא תאמר הלא קל להם יותר לחטוב מן היערים הסמוכים להם, אומר ושללו את שולליהם – אחר שבל"ז יצאו לשם לשלול ולבוז יקחו עמהם גם כלי הנשק הנשאר בשלל, ומן הברזל שעליהם יעשו כלים, והעצים יבער:

(יא) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל המונה הֲמוֹנוֹ וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג:

רש"י אתן לגוג מקום שם קבר – מקום שיהא שם קבר להם לפי שהוא מזרעו של יפת שכסה את ערות אביו לפיכך זכה לקבורה. גי העוברים – גי שהם עוברים את ים כנרת להביא משם פירות גינוסר תמיד. קדמת ים – ת"י במדנח ים גינוסר.

וחוסמת היא את העובריםוסוגרת היא את העוברים כמו לא תחסום (דברים כה) שרוב פגרים שיפלו שם יחדלו את העוברים מעבור לפיכך יעברו עליהם ויקברו אותם ומנחם פתרו בספרו יחסמו את אפם מלהריח ריח הפגרי':

רד"ק והיה, מקום שם קבר – כמו הפוך מקום קבר שם וכן כל הרע אויב בקדש כמו כל אויב הרע בקדש אף אש צריך תאכלם כמו אף צריך אש תאכלם כל תשא עון כל עון תשא והדומים להם רבים כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו

ויונתן תרגם אתר כשר לבית קבורה

ובדרש לפי שכסו שם ויפת ערות אביהם זכה שם לציצית בטלית וזכה יפת לקבורה בארץ ישראל ועל דרך פשוטו הרי כתוב למען טהר את הארץ:

 גי העוברים – באותו הגי שעוברים דרך עליו:

 קדמת הים – למזרח הים ולא פירש אי זה ים והנה היו בארץ ישראל ים מזרחי וים מערבי ויונתן תרגם בחיל' מגיזתא מדנח ים גינוסר והוא ים כנרת:

 וחסמת היא את העברים – חסמת פועל יוצא לשלישי רוצה לומר כי באשת ההרוגים תעשה לעוברים דרך שם שיחסמו ויסגרו אפיהם מריח הרע ותרגם יונתן וסומכא היא לתרין טוריא:

 המונה – בה"א מקום וי"ו כמו אהלה והדומי' לו:  גי העברי' – ביו"ד לבדה:

מלבי"ם והיה ביום ההוא – הנה נבא כדניאל על גוג, ואמר ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו, שיטע אהל כללי בין הים ובין הר ציון, מבאר כי במקום ההוא ימצא קבר – לכלל מחנהו, שקדמת הים – שיטע שם אהלי אפדנו נמצא גיא – בין שני הרים, עד שהעוברים קדמת הים – יתעכבו שם מלכת דרך ישרה מפני הגיא הזה, כי היא חוסמת – ומונעת את העוברים – ושם יפלו ע"י ה' בחזירתם אל אהליהם אצל הים, ושם יקברו אותם, ומפרש.

 מלבי"ם חלק באור המלים – גיא העברים קדמת הים – שהיה במערב והגיא בצד קדים במזרח, והעוברים למזרח מן הים יפגעו בגיא הזה:  וחוסמת – מלשון לא תחסום שור בדישו, שסותם הדרך:

(יב) וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֳדָשִׁים:

רד"ק וקברום – האל יתברך צוה לקבור הנתלים בישראל ואמר ולא תטמא אדמתך כי המת שלא נקבר הוא טומאת הארץ וכן צוה יהושע לעשות כן לחמשה המלכים וכן יקברו ישראל המון גוג למען טהר את הארץ:

 שבעה חדשים – שבעה חדשים יתעסקו עם הארץ בקבורתם:

מצודות דוד למען טהר – ר"ל לא יקברום בעבור כבודם כ"א למען טהר את הארץ ושבעה חדשים יתעסקו בקבורתם כי רבים יהיו:

מלבי"ם בל – תאמר שהם בעצמם יקברו חלליהם כי הם יפלו כולם ואין קובר מביניהם, רק בית ישראל יקברום למען טהר את הארץ – מן העיפוש והסרחון ומן הטומאה,

(יג) וְקָבְרוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם יוֹם הִכָּבְדִי נְאֻם אֲדֹנָי ה':

רש"י וקברו כל עם הארץ – שמתו שם. והיה להם לשם – כל העכו"ם יספרו את שמם לשבח ולחסד אין לך כאומה זו רחמנים יש לך אדם שקובר את אויבו שעמד עליו להורגו:

רד"ק וקברו, והיה להם לשם – כי אומות העולם יזכרו אותם לטובה בזה ויאמרו ראו מה טובה אומה זו שקברו אויביהם הבאים עליהם ואף על פי שהם אין כונתם לזה אלא למען טהר את הארץ:

מלבי"ם וקברו – הנה הדרך הוא שיזהרו העם מקבור את המתים במגפה, ובפרט החללים ששכבו ימים רבים בלי קבורה שמעלים עיפוש ודבר ויתדבק בקוברים, ורק יפרישו אנשים מיוחדים לזה, והעם יזהרו מן הקוברים פן ידבק בהם הדבר,

אבל אז יקברו כל עם הארץ – וזה יהיה להם לשם – שמזה יראו כולם כי הם נשמרים מה' ואינם יראים מדבר וממגפה.

כמ"ש לא תירא מפחד לילה מדבר באופל יהלך, וזה יהיה יום הכבדישיתראה כבוד ה' והשגחתו הפרטיית על ישראל ושמירתו אותם מכל פגע, כמ"ש ה' ישמרך מכל רע:

(יד) וְאַנְשֵׁי תָמִיד יַבְדִּילוּ עֹבְרִים בָּאָרֶץ מְקַבְּרִים אֶת הָעֹבְרִים אֶת הַנּוֹתָרִים עַל פְּנֵי הָאָרֶץ לְטַהֲרָהּ מִקְצֵה שִׁבְעָה חֳדָשִׁים יַחְקֹרוּ:

רש"י ואנשי תמיד – אנשים המותמדים לכך יבדילו ישראל כדי לעבור בארץ ללקט את המפוזרים. מקברים את העוברים – מקברים עם העוברים את הפגרים החוסמין ומעכבין את המעבר שהעוברין את הים מקברים אותם להנאתם, את העוברים עם העוברים כך שמעתי וכן ת"י.

את הנותרים על פני הארץרחוק מן המעבר שאין העוברים את הים מתעסקים בהם לקוברם יקברום אלה המותמדי' ומובדלים לכך.

מקצה שבעה חדשים – יכלו מרבית הפגרים הנראים לעינם להקבר ומאז והלאה יחקורו בארץ במקום המסתרים בחוחים ובין הקוצים ויקברו מה שימצאו:

 רד"ק ואנשי תמיד יבדילו – ישראל יבדילו אנשים שיעברו תמיד בארץ לחקור על החללים כדי לקברם:

 את העוברים – כמו עם העוברים אמר כי האנשים המותמדים יאמרו לעוברים בדרך עליהם באיזה מקום שיהיו שיעזרו אותם לקבור הנותרים בארץ שלא יהרגו בגיא כי שם נהרגו רובם:

 יחקרו – ישלימו החקירה:

מלבי"ם ואנשי תמיד – וחוץ מזה שכל העם יתעסקו לקבור החללים אצל הגיא ששם היה המלחמה, יבדילו אנשים – שיעסקו בתמידות – להיות עוברים בארץ לקבר את העוברים, שנותרו על פני הארץ – אלה מן הצובאים שנודדו ועברו בארץ ומתו במגפה ונפלו באחת המקומות יקברו אותם שם במקומו, כדי לטהר את הארץ – וזה יארך שבעה חדשים, כי אחר שבעה חדשים כבר יעוכל הבשר, וגם החיות והעופות יאכלו בשר ההרוגים עד עת הזאת, ומאז לא יקברו העצמות במקום שימצאום, רק מקצה שבעה חדשים יחקרו – וידרשו אם ימצא עצמות באיזה מקום לציין עליהם:

 מלבי"ם חלק באור המלים – אנשי תמיד – שיבדילו אנשי תמיד, ר"ל מתמידים בזאת, כמו עולת תמיד ארחת תמיד:  את העוברים – מאנשי גוג:

(טו) וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים אֶל גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג:

רש"י ועברו העוברים בארץ – הולכי דרכים שיראו עצם אדם. ובנה אצלו ציון – סימן שיש כאן עצם של מת כדי שיפרשו ממנו הולכי דרכים ועושי טהרות עד בא אנשי התמיד המובדלים לחקור וקברו אותן:

רד"ק ועברו העוברים – אינו אומר על אנשי תמיד אלא על העוברים שיעברו בארץ כשיראו אפילו עצם אדם יבנו אצלו ציון מאבנים עד שיעברו עליו אנשי תמיד המקברים כי אולי בין כך ובין כך עד שיעברו המקברים יכוסה העצם בעפר בשום דבר ולא יראו אותו וכשיראו הציון ידעו כי שם עצם אדם ויקחוהו ויקברוהו בגיא המון גוג כי כולם יביאו אותם שם ושם יקברום כדי שלא תהיה הארץ מלאה מהם אלא מיוחדין יהיו ונקברין במקום אחד ויהיו זכר לימים הבאים מה שעשה האל יתברך בה והציון יהיה מאבן אחת או מאבנים מקובצים יחד:

 אל גיא – כמו בגיא וכן ואל הארון תתן את העדות כמו ובארון:

מלבי"ם ועברו – אחר ז' חדשים כשיעברו העוברים וראה עצם אדם – (כי לא יהיה עוד עצם שיש עליו בשר רק עצם לבד) ובנה אצלו ציון – שיוכר המקום וישמרו מקרוב אליו, אם מפני הטומאה, אם מפני הנגף, כי הנס הזה שלא יוזקו מן הנגפים טהורים, ר"ל' חדשים, ולכן יבנה ציון ולא יגע בו עד קברו אותו המקברים – הם ילקטו העצמות ויקברו אל גיא המון גוג: –

(טז) וְגַם שֶׁם עִיר הֲמוֹנָה וְטִהֲרוּ הָאָרֶץ:

רש"י וגם שם עיר המונה – וגם העיר ששמה עיר הומיה מרוב אדם היא עיר הגדולה גם היא חיל יושביה שם יקברו. וטהרו – את ישראל בארץ את טהרותיה' ותרומותיהם. המונה – לא מפיק ה"א לפי שה"א אחרונה משמשת שם דבר המונה כמו הומיה:

רד"ק וגם שם עיר המונה – כמו שהגיא יקרא המון גוג כן העיר הסמוכה לגיא או עיר ירושלם תקרא המונה על שם המון גוג הנהרגים סמוך לה המונה לא מפיק ה"א ויונתן תרגם הפסוק כן ואף לתמן יתרמון קטילי רומי קרתא דסגיאין אתרגישתהא וידכון ארעא:

מלבי"ם וגם – ור"ל וכמו שיקרא הגיא גיא המון גוג, כן יקרא העיר ששם נטעו אהליהם קרוב אל הגיא, יקרא בשם עיר המון גוג – לזכר ששם היה ושם נעשה הנס ושם נפלו, ולהשמר מן העיר הזאת הטמאה כמדור העמים, ובזה יטהרו את הארץ:

(יז) וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב עַל זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם:

מצודות דוד לצפור כל כנף – כל בעל כנף. על זבחי וגו' – הוא חיל המון גוג:

 מלבי"ם ואתה בן אדם – הודיע למה בסוף שבעה חדשים לא ימצאו עוד הרוגים שיש עליהם בשר, כי ה' הכין החיות והעופות שיאכלו את בשרם, וז"ש אמור לצפור כל כנף, הקבצו – המפוזרות יתקבצו ביחד, ואחר שיהיו מקובצים יתאספו – לבא ביחד אל מקום ההרוגים, כי זה ההבדל בין קבץ ובין אסף כמ"ש בישעיה (י"א).

 על זבחי אשר אני זבח לכם – שהוא זבח גדול – א] ממהות המאכלים, בשר ודם

מלבי"ם באור המלים –הקבצו, האספו – הקבוץ הוא שיתקבצו הנפזרים, ואח"כ יאספו שהוא הכניסה אל שדה המלחמה, כמ"ש (ישעיה י"א) ובכ"מ

(יח) בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם:

רש"י אלים כרים ועתודים פרים – מלכים ודוכסי' שלטונין ושרים. מריאי בשן – שור של פטם קרוי אלמר"י בלשון ערבי:

רד"ק בשר גבורים, אלים כרים ועתודים פרים מריאי בשן – משל על הגדולים ומה שקורא להם לאכול הוא בין ההריגה לקבורה:

מלבי"ם ב] מאיכותהמאכלים וטובם בשר גבורים ודם נשיאי הארץ – שכולם אילים כרים – וכו' ובשרם ודמם טוב:

(יט) וַאֲכַלְתֶּם חֵלֶב לְשָׂבְעָה וּשְׁתִיתֶם דָּם לְשִׁכָּרוֹן מִזִּבְחִי אֲשֶׁר זָבַחְתִּי לָכֶם:

מצודות דוד לשבעה – להיות שבע ממנו. לשכרון – ר"ל יהיה די ויותר מהצורך עד להשתכר ואחז בל' המליצה כאלו הוא יין המשכר:

מלבי"ם ג] מכמות – המאכל החלב כדי שביעה והדם כדי שכרון.

(כ) וּשְׂבַעְתֶּם עַל שֻׁלְחָנִי סוּס וָרֶכֶב גִּבּוֹר וְכָל אִישׁ מִלְחָמָה נְאֻם אֲדֹנָי ה':

מלבי"ם ושבעתם על שלחני – גם אחר הסעודה יעמוד השולחן נכון, ועוד תמצאו סוס ורכב – וכל מיני מאכל, מיתר החללים הנופלים:

(כא) וְנָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם וְרָאוּ כָל הַגּוֹיִם אֶת מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת יָדִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָהֶם:

רש"י את משפטי – את פורענותי יושטיצ"א בלע"ז:

מלבי"ם ונתתי – וחוץ מזה אתן כבודי בגוים – כמ"ש (ישעיה ס"ו) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים וכו' וראו את כבודי בגוים, ומפ' שזה יהיה,

א] ע"י שיראו הגוים את משפטישהענשתי אותם על עונותיהם ובמקום שחטאו, מדה כנגד מדה,

ב] ואת ידי – וכחי, כי העונש יהיה בדרך נס ויראו יד ה' כי חזקה היא:

(כב) וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' אלקיהֶם מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה:

מצודות דוד כי אני ה' אלקיהם – המושיע אותם מיד הקמים עליהם. מן היום – כי מאז לא אעזבם עוד ביד העכו"ם ולכן ידעו מאז שאני אלקיהם:

מלבי"ם וידעו – ומזה ימשך שני דברים, א] אל ישראל, שמן היום ההוא והלאה ידעו שאני ה' אלקיהםשאלקותי מתיחס אליהם בהנהגה נסיית השגחיית:

(כג) וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם:

רש"י וידעו הגוים כי בעוונם גלו בית ישראל – כשיראו את גבורתי יכירו כי לא מקוצר ידי היה שלא הושעתים אלא בעוונם הסתרתי פני מהם וגלו:

רד"ק וידעו – ענין ויפלו בחרב כולם רובם וכן וכל הארץ באו מצרימה והדומים לו:

מצודות ציון מעלו בי – כחשו ושקרו בי כמו ומעלה בו מעל (במדבר כה):

מלבי"ם ב] וידעו הגוים – שתחלה היה חילול ה',

א] על הגלות, שאמרו עם ה' אלה ומארצו יצאו, ועתה ידעו כי גלו בעונם – שמפני שמעלו בי – לכן ואסתר פני מהם –

ב] היה חילול ה' בגלות עצמו שכמה פעמים נמכרו לטבח ולהרג ולא הושיעם ה', עתה ידעו שמה שאתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כולם – ע"י השמדות והגזרות שהיו בימי הגליות זה היה מפני, כי.

(כד) כְּטֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם:

מלבי"ם כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם – שלכן ואסתר פני מהם – בימי הגליות, ולולא המעל לא גלו ולולא הפשעים לא היה מסתיר פנים גם בימי הגליות:

(כה) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' עַתָּה אָשִׁיב אֶת שבית שְׁבוּת יַעֲקֹב וְרִחַמְתִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי:

רש"י וקנאתי לשם קדשי – ולבשתי קנאת תשועה ונקם למען שם קדשי שלא יתחלל עוד. וקנאתי לשם קדשי – בשביל שם קדשי כמו המקנא אתה לי (במדבר יא):

מצודות דוד לכן – הואיל וכבר קבלו הגמול לכן כה אמר וכו'. את שבות – את בני השבי של יעקב. וקנאתי – אנקום נקמת שם קדשי אשר חללוהו הכשדים באמרם שיד ה' קצרה:

מלבי"ם לכן כה אמר ה' – נגד הגלות עתה אשיב שבות יעקב – ונגד הצרות שסבלו בעת הגליות-

 ורחמתי.  

את בית ישראלויעקב הם עשרת השבטים הם רק נדחים ולא סבלו שמדות וא"צ רק השבה, וישראל הם שבט יהודה ובנימין שסבלו תלאות רבים הם צריכים רחמים,

ונגד שהיה חילול השם וקנאתי לשם קדשי:

מלבי"ם יעקב, בית ישראל – התבאר אצלי (ישעיה ט'ז') שכשבאו נרדפים יציין עשרת השבטים בשם יעקב, ושבט יהודה ובנימין בשם ישראל:

 (כו) וְנָשׂוּ אֶת כְּלִמָּתָם וְאֶת כָּל מַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי בְּשִׁבְתָּם עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד:

רש"י ונשו את כלימתםבהיטיבי להם ולא אגמלם כרעתם אז ישאו כלימתם ויבושו מלהרים פנים ומנחם פי' ונשו כמו (תהלים ל"ב) אשרי נשוי פשע לשון כפרה:

רד"ק ונשו את כלימתם – כמו ונשאו ופיה' ישאו בפיהם ויזכרו כלימתם שהיתה להם בגלות:

 ואת כל מעלם אשר מעלו בי – כי בעונש עונם היו סובלים כלימת הגוים, ומתי יזכרו זה בשבתם על אדמתם לבטח:

מצודות דוד ונשו וכו' בשבתם וכו' – ר"ל בעת ישבו על אדמתם לבטח מבלי מחריד אז ישאו את הכלימה הראויה להם ולתוספת ביאור אמר ואת כל מעלם ר"ל את כל בושת המעל שמעלו בי כי המקבל טובה מרובה ממי שגמל עמו רעה הנה כשיזכור בהרעה יכלם מאד על קבלת הטובה ולכן אמר כשיקבלו הטובה יכלמו מן המעל שעשו הם:

מצודות ציון ונשו – כמו ונשאו והיא מל' משא וסבל:

מלבי"ם ונשו – נגד הגלות שהיה להם כלימה מגלותם ונשו את כלמתם – ונגד מה שחטאו נשו את מעלם – ומפרש (נגד ונשו את כלמתם) בשבתם על אדמתם לבטח – ולא יגלו עוד:

מלבי"ם חלק באור המלים –  ונשו – לשון כפרה כמו אשרי נשוי פשע, וענינו שיכופר ולא יזכר עוד, וקרוב להוראת נשה בשי"ן ימין שהוא ענין שכחה כמו נשיתי טובה:

(כז) בְּשׁוֹבְבִי אוֹתָם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים:

רד"ק בשובבי אותם מן העמים – בזמן שאשיב אותם מן העמים לארצם וכן לשובב יעקב אליו ענין השבה: לעיני הגוים רבים – בידיעת המתואר בלא ידיעת התאר כמו סורי הגפן נכריה את העגלה חדשה והדומים להם:

מלבי"ם (ונגד את מעלם) אמר בשובבי אותם מן העמים – (שלא היו מפוזרים ביניהם), וקבצתי אותם מארצות – שמן העמים נפוצו בארצות וצריכים קיבוץ כמ"ש כ"פ,

ונקדשתי בם לעיני גוים רבים – כי יתקדש ה' ע"י מעשיהם הטובים וע"י הנסים שיעשה עמהם ובזה ישכחו את מעלם:

(כח) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אלקיהֶם בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל הַגּוֹיִם וְכִנַּסְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם:

רש"י ולא אותיר – אחד מהם בגולה:

מלבי"ם וידעו – ואז יכירו כי גם בהגלותי אותם אל הגוים הייתי ה' אלקיהם – והגלות לא היה לרעה רק לטובה ובהשגחתי הפרטיית, כי גאולת כורש לא היתה גאולה אמתיית, ולא היה עת התיקון המקוה, והיה בה ד' חסרונות,

א] שהלכו ברצון כורש, ואז וכנסתים על אדמתם – בעצמי,

ב] שאז לא שבו כולם לא"י ואז ולא הותיר עוד מהם שם:

(כט) וְלֹא אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת רוּחִי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה':

מצודות דוד ולא אסתיר – אחז במשל מבן אדם שאם אינו רוצה למלאות שאלת מי מסתיר פניו ממנו לבל יראהו ולא יסתיר פנים ממי שירצה למלאות שאלתו. אשר – ר"ל אשר זאת אעשה להם אשפוך רוח נבואתי עליהם למען יישירו דרכם ויהיו מוכשרים לקבל מרבית הטובה אשר ישאלו עליה:

מלבי"ם ג] שאזהסתיר פנים מהם בכל פעם כמו בימי היונים והרומיים ואז לא אסתיר פנים – ד] שאז לוקח מהם רוה"ק והנבואה, כמ"ש ה' דברים חסרו בבית שני ואז אשר שפכתי רוחי על בית ישראלשישוב אליהם רוה"ק והנבואה:

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א