ירמיה

ספר ירמיה פרק יח

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר:

(ב) קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרָי:

מלבי"ם קום וירדת – מפני שאחר כל הגזרות שגזר עליהם אמר שאם ישמרו השבת מחללו תבוטל הגזרה א"ל שבבית היוצר אשמיעך ואבינך את דברי בחוש:

 

(ג) וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר וְהִנֵּהוּ וְהִנֵּה הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם:

רש"י על האבנים – על סדנא פורמא"ש בלעז:

רד"ק והנהו – כתוב מלה אחת וקרי והנה הוא שתי מלות והענין אחד:

 האבנים – כלי היוצר שעושה עליו הכלים מחומר אשר בידו וי"ת סדנא ובספר השרשים הארכתי בפירושו עוד:

 

(ד) וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת:

רש"י אשר הוא עושה בחומר – אשר הוא עושה מן החומר נשחת ביד היוצר בעודו לח ומקרא מסורס הוא:

רד"ק ישר – פעך עבר כי הוא חציו קמוץ וחציו פתח:

מלבי"ם ונשחת הכלי – היה בזה שני משלים, א] שהכלי הראשון נשחת ונבטל לגמרי, ב] שהשחתה זו לא היה רק לפי שעה, כי עשה – מן החומר כלי אחר – ולא בצורה אחרת רק כאשר ישר בעיני היוצר לעשות – בתחלה, כי היה על האבנים ודפוס הראשון:

 

(ה) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמוֹר: (ו) הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל:

מצודות דוד הכיוצר – וכי לא אוכל לעשות עמכם כדרך שעושה היוצר עם החומר שעושה ממנו כלי אחר אחר שנשחת הראשון. הנה כחומר – באמת כמו שהחומר הוא ביד היוצר לעשות בו מה שירצה כן אתם בידי:

 מלבי"ם הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם – בשני המשלים האלה:

 

(ז) רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד:

מצודות דוד רגע אדבר – ברגע אחת אגזור על אומה מהעכו"ם כליון ואבדון בעבור רעתה:

מלבי"ם רגע אדבר – כמו שבמשל השני שבירת הכלי היה רק על רגע אחד, ורק כדי לתקנו מחדש, וכן רק רגע אדבר לנתוש ולנתוץ – כי כונת דבור הנתישה היה כדי לתקן:

 

(ח) וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ:

רש"י מרעתו אשר דברתי עליו – מעבירות שבידו אשר בשבילו דברתי עליו לנתוש ולנתוץ אשרפורק"י בלעז. ונחמתי – וחשבתי מחשבה אחרת:

 רד"ק מרעתו אשר דברתי עליו – פי' מרעתו אשר דברתי עליו בעבורם להרע לו אחר כן אמר ורגע אדבר וגומר:

מלבי"ם ושב הגוי ההוא – כדי שישוב בתשובה ואז ונחמתי על הרעה – ואמר ושב מרעתו אשר דברתי עליו – ר"ל הגם שישוב רק מסכת יראת העונש מפני שמתירא מן הרעה שגזרתי, בכ"ז תועיל התשובה הזאת לבטל את הגזרה:

 

(ט) וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ:

רד"ק לבנות ולנטוע – פי' וכן עשיתי שבניתים ונטעתים ואחר כך עשה הרע ונחמתי והוצרכנו לפירוש הזה לפי שצריך להפריש בין שתי המדות האלה כי הרעה לא תחול אם יעשו תשובה אבל הטובה תחול על כל פנים כיון שיעדה האל אבל לא תעמוד אם יעשו הרעה כמו שאמר ירמיהו לחנניה בן עזור ויש רמז בענין הזה כי ברעה אמר חשבתי ובטובה אמר אמרתי:

 מלבי"ם ורגע – וכן לפעמים רק על רגע אדבר לבנות ולנטוע – וזה כמשל הראשון שהכלי הראשון בטל תיכף ונשבר, וזה יהיה אם.

 

(י) וְעָשָׂה הָרַעה הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ:

רד"ק להיטיב אותו – כמו להטיב לו וכן את מי הגדת מלין כמו למי:

 מלבי"ם ועשה הרע בעיני – שזה כמו במשל ונשחת הכלי, ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו – כמ"ש במשל ושב ויעשהו כלי אחר, שאז אשברנו כדי לתקנו, והנה בהרעה אמר אשר חשבתי להרע לו – ובהטובה אמר אשר אמרתי להיטיב – כי בענין הרע מתנחם גם על המחשבה בענין שהרעה תתבטל לגמרי, אבל בענין הטוב מתנחם רק מן האמירה לא מן המחשבה כי מחשבת ההטבה נשארה גם עתה, כי גם השבירה היא כדי לתקן ולהיטיב וזה רמז במ"ש להיטיב אותו שהיל"ל להיטיב לו, שר"ל בכונת הנמשל שמתנחם על הטובה ותכלית ההתנחמות הוא כדי להיטיב את האיש ולהחזירו למוטב:

 

(יא) וְעַתָּה אֱמָר נָא אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה וְחשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם:

רד"ק ועל יושבי – כמו ואל יושבי וכן ותתפלל על ה' כמו אל ה':

 יוצר עליכם רעה – מחדש ואמר בזה הלשון לפי שזכר בפרשת יוצר כלי חרש שהוא מחדש הכלים ועושה כלי זה ואחר כך כלי אחר חדש שלא ידמה לראשון כן אחדש עליכם רעה אחר רעה:

מלבי"ם הנני יוצר עליכם רעה – ה' מכין עליכם גזרה רעה, אולם מחשבתו אינו כדי להרע עד שגם המחשבה תסכים להרע, כי במחשבתי בעת שאני יוצר רעה אני חושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה – שתכלית הרעה היא כדי שתשובו בתשובה ותבטל הגזירה, ור"ל שובו – על העבר והיטיבו דרכיכם – בעתיד, כמשל הכלי ששברו כדי לעשותו כלי אחר כנ"ל, והיטיבו דרכיכם – הם דרכי הנפש והמדות, ומעלליכם – הם הפעולות היוצאות ע"י הדרכים, ר"ל תטיבו המחשבה והמעשה:

 מלבי"ם – חלק באור המלים דרכיכם ומעלליכם. הדרכים הם המנהגים ודרכי הנפש, והמעללים הם הפעולות הצומחות מתכונות הנפש, ונמצאו נרדפים בס' זה (ד' י"ח, ז' ג' ה', כ"ג כ"ב, כ"ה ה', כ"ו ג' י"ג, ל"ב י"ט, ל"ה ט"ו) ונגד דרכיה אמר נלך, ונגד מעללים נעשה:

 

(יב) וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ כִּי אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ הָרָע נַעֲשֶׂה:

רש"י ואמרו נואש – וידעתי שהם יאמרו לך על דבריך שאין חוששין להם:

 רד"ק ואמרו נואש – וכשתאמר להם זה הם יאמרו לך נואש כלומר נואש לבנו מהלוך אחרי ה':

מלבי"ם ואמרו נואש – אבל הם יאמרו דברי מתיאש הבלתי חפץ בתקנה, ונגד היטיבו דרכיכם תאמרו אחרי מחשבותינו נלך – ונגד היטיבו מעלליכם תאמרו איש שר

 

(יג) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' שַׁאֲלוּ נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל:

רש"י שערורית – דבר גנאי:

 רד"ק לכן, שערורית – ענין לכלוך וטנוף מי שמע כזה שיניח אדם טהור וילך אחרי גלול וטנוף וי"ת שנוי כלומר דבר משונה עשתה והמשיל משל ואמר:

מלבי"ם שאלו נא בגוים – שגם הגוים ישמעו לנביאים המוכיחים ומזהירים מן הרע ומעשה נינוה יוכיח, וא"כ

 

(יד) הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים:

מלבי"ם היעזב – וכי יעזוב איש הצמא שלג לבנון – הנובע מצור שדי – שהם טובים באיכותם וצלולים וקרים, ואם יעזוב את אלה מפני שאינם נובעים תמיד ואינם מרובים, האם ינתשו מים זרים – שזורם בריבוי, וקרים – מן המקור, ונוזלים – שאין טורח לשאוב אותם, שהם רבים ותמידים וישאבו בקל, ואיך א"כ.

 מלבי"םחלק באור המלים זרים – כמו זרם, כמ"ש (ישעיה א'), מים של זרם שוטף:

 וקרים – מענין מקור, הקרים ממקורם:

 

(טו) כִּי שְׁכֵחֻנִי עַמִּי לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ וַיַּכְשִׁלוּם בְּדַרְכֵיהֶם שְׁבִולֵי שְׁבִילֵי עוֹלָם לָלֶכֶת נְתִיבוֹת דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה:

רש"י כי – כן עשו עמי אשר שכחוני ולשוא יקטרו. שבילי עולם – שבילים המתוקנים אמרו שהם מכשול כדי ללכת דרך לא סלולה לא כבושה:

מלבי"ם שכחוני עמי – ר"ל אותי עזבו מקור מים חיים ותחתי לשוא יקטרו – כמ"ש לחצב לו בארות נשברים, ויכשלום בדרכיהם – ר"ל דרכי התורה והמצוה הם דרכים רחבים (שהדרך הוא דרך הרבים) ר"ל שהם כוללים ההנהגה הכוללת בכל מקום ובכל זמן לכל העם, והם ג"כ שבילי עולם – (שהשביל הוא נתיב היחיד) שיש בהם שבילים ליחידים ג"כ בכל פרטי המעשים, והם נצחיים לא נשתנו בשום זמן, לכן אמר שבילי עולם, והם יכשילום בדרכיהם – ר"ל שיניחו להם מכשולים על הדרכים האלה כאילו אינם נוחים לעבור בם מפני אבני מכשול, ותחתם יסיתו אותם ללכת נתיבות דרך לא סלולה – כי הנימוסים שהם מניחים להם אינם כוללים לרבים רק נתיבות פרטים ליחידים, והדרך הכולל לכולם הוא לא סלולה, ויתעם בתהו לא דרך, ותכלית המהלך הזה היא.

 מלבי"םחלק באור המלים דרך, שביל, נתיב – דרך הוא הדרך הרבים. והנתיב הוא ליחיד. ושביל הונח על מקום הנחת פרסת רגל היחיד והוא קטן מנתיב, הדרך התוריי גם יחיד המתהלך בו ימצא חפץ, אבל נתיבות דרך המינות לא סלולה:

 

(טז) לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה שְׁרִוקֹת שְׁרִיקוֹת עוֹלָם כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ:

רש"י שריקות – העובר על חרבות שראה כבר בבניינים טובים רגיל לשרוק. ישום – יתמה:

רד"ק לשום – הם גורמין בדרכיהם הרעים לשום ארצם לשמה:

 שרוקות עולם – כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד שריקות ר"ל שישרוק עליהם כל עובר וזה יהיה לעולם כלומר זמן רב:

 ישם ויניד בראשו – יתמה בלבו ויניד בראשו כאדם התמה:

מצודות ציון שריקות – ענין השמעת קול בקבוץ השפתים כשרואים דבר חשוב שנחרב וכן שרקו ויניעו ראשם (איכה ב). ישום – ענין תמהון כמו פנו אלי והשמו (איוב כא). ויניד – מלשון הנדה והנעה:

 מלבי"ם לשום ארצם לשמה – ולא לפי שעה רק שריקות עולם – לימים רבים, עד שכל עובר ישום וכו', זה יהיה עונש הארץ, ועונש העם יהיה כי.

 

(יז) כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב עֹרֶף וְלֹא פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם:

רש"י עורף ולא פנים – כשיברחו מפני האויב. אראם – ולא אושיעם:

מלבי"ם כרוח קדים – הנושב בחזקה ומפיץ הכל כן אפיצם – ולא תאמר שימצאו מנוחה בגלותם, כי עורף ולא פנים אראם – שתמיד יפנו עורף לנוס, כמ"ש ובגוים ההם לא תרגיע:

 

(יח) וַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת כִּי לֹא תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן וְאַל נַקְשִׁיבָה אֶל כָּל דְּבָרָיו:

רש"י ויאמרו לכו וגו' – ירמיה היה קובל על אנשי ענתות ואומר שאומרים כן. תורה מכהן – שעל הכהנים להורות תורה שנאמר יורו משפטיך ליעקב (דברים לג). ודבר מנביא – דברי נבוא'. ונכהו בלשון – ונסהדיניה סהדותא דשקר:

מלבי"ם ויאמרו – תחת שירמיה הודיע להם שמחשבת ה' עליהם לטובה הם חשבו להמיתו בכמה תחבולות, כי לא תאבד – כי ירמיה היה בו ג' מעלות, שהיה כהן מורה הוראות, והיה חכם ליעצם עצות טובות, והיה נביא דובר בדבר ה', ע"ז אמרו הגם שלא ימצאו ג' המעלות האלה באיש אחד, נמצא תחתיו כל מעלה באיש מיוחד, שהתורה – וההוראה לא תאבד מכהן, ולעצה – ימצא חכם – יועץ, ולדבר ה' – ימצא נביא – בלעדי ירמיה, לכו ונכחו בלשון – אחר שלא עלה בידם להמיתו ע"י סם כמ"ש נשחיתה עץ בלחמו רצו להכותו ע"י לה"ר והוצאות דיבה, ואל נקשיבה אל כל דבריו – שירצה להצדיק את עצמו, וגם ר"ל שנכהו בלשונו בעצמו ע"י לשון נבואתו נעליל עליו למסרו למלכות, והגם שאם ישמע סוף דבריו ימצא לו זכות שלבסוף התפלל על העם ועורר אותם למוסר, שישובו וישוב ה' עליהם לטובה, אנחנו לא נקשיבה אל כל דבריו, רק נספר מקצת דבריו שעפ"ז יתחייב מיתה:

 

(יט) הַקְשִׁיבָה ה' אֵלָי וּשְׁמַע לְקוֹל יְרִיבָי:

רד"ק הקשיבה – הם אומרים שלא יקשיבו לי אתה הקשיבה אלי כלומר לתפלתי:

 ושמע לקול יריבי – כלומר לדבריהם שמדברים עלי:

מלבי"ם הקשיבה – מזמין את ה' כשופט שישמע טענותיו וטענתם ויראה מי צדיק בריבו ועפ"ז טועו.

 

(כ) הַיְשֻׁלַּם תַּחַת טוֹבָה רָעָה כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם:

רד"ק הישולם – כי כרו שוחה לנפשי- סם המות שרצו להשקותו שהוא כמו שכורים שוחה לאדם להפילו בה בלא ידיעתו והנה הם משלמים לי רעה תחת טובה כי אני דברתי עליהם טובה לפניך והתפללתי עליהם עד העת ההיא שגלית לי שרצו להמיתני:

מלבי"ם הישלם – וכי ראוי שתחת טובה ישלם רעה – הלא כל נבואתי היה לטובתם להחזירם ולבטל הגזרה, שהלא עמדתי תמיד לפניך להתפלל בעדם להשיב חמה:

 

(כא) לָכֵן תֵּן אֶת בְּנֵיהֶם לָרָעָב וְהַגִּרֵם עַל יְדֵי חֶרֶב וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת בַּחוּרֵיהֶם מֻכֵּי חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה:

רש"י והגירם – (הורידם ע"י חרב) לשון עיני נגרה (איכה ג) כמים המוגרים (מיכה א). על ידי חרב – ע"י גייסות. ואנשיהם – של האלמנות יהיו הרוגי מלאך המות:

מלבי"ם לכן תן את בניהם – שישארו בעיר ימותו ברעב, והם עצמם שיצאו למלחמה ימותו בחרב, ועי"כ תהיינה נשיהם שכולות – מבניהן ולאלמנות – מבעליהן,

ואנשיהם – שאינם בעלי מלחמה יהיו הרוגי מות – ר"ל שיהרגו במיתות משונות, ובחוריהם – הגבורים

שיצאו למלחמה יהיו מכי חרב במלחמה:

מלבי"םחלק באור המלים הרגי מות – לשון הריגה אינו בא על מיתה טבעיית רק על מיתה משונה שדומה כנהרג ע"י אחר:

 

(כב) תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם כִּי תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם כִּי כָרוּ שׁיּחָה שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי:

רש"י כי כרו שוחה – שחשדוהו מאשת איש שנאמר (משלי כג) כי שוחה עמוקה זונה:

רד"ק תשמע זעקה – כי הזעקה תהיה כשיבא הרע פתאם:

 כי כרו שוחה – כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו שוחה והשוחה והפחים הוא סם המות שחשבו להאכילו:

מלבי"ם תשמע – בעת שתביא עליהם גדוד פתאום – ויהיו בצרה גדולה אז יצדיקו עליהם את הדין, ואז תשמע זעקה מבתיהם כי כרו שוחה ללכדני – ר"ל שאז יזעקו ויתודו שעונש זה בא להם על החטא מה שכרו שוחה ללכוד אותי, ובזה יתודע לכל שמה שכרו עלי שוחה והוציאו דבה היה בשקר:

 מלבי"םחלק באור המלים כי תביא, כי כרו – מלת כי הראשון טעמו כאשר, בזמן שתביא, כי כרו שוחה ופחים טמנו כורים שוח מקום עמוק שתפול שם החיה, ומכינים פחים במקום הילוך החיה שע"י תאלץ ללכת אל מקום השוחה ותפול שם:

 

(כג) וְאַתָּה ה' יָדַעְתָּ אֶת כָּל עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי וְִהְיוּ וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם:

רש"י אל תמחי – אל תהי מחויה ולפי שהוא לשון נקבה נתן בו יו"ד ואף היא יתירה כיו"ד של ותזני בם (יחזקאל טו):

רד"ק ואתה אל תמחי – כמו אל תמחה היו"ד במקום ה"א למ"ד הפעל כמו צור ילדך תשי:

 והיו מוכשלים – כתוב וקרי ויהיו והענין אחד:

 בעת אפך עשה בהם – על דרך ויחר אפי בהם ואכלם:

מלבי"ם ואתה ידעת – ר"ל ואתה לא תקבל הזעקה הזאת כמודה ועוזב, אל תכפר על עונם – ע"י הוידוי עד שלא יענשו, כי הוידוי מכפרת עון, וגם אחרי העונש חטאתם מלפניך אל תמחי – ותהיה כתובה לפניך למזכרת נצח, וגם לא יהיה העונש ע"י הסתרת פנים רק השגחיי שיהיו מוכשלים לפניך – בהשגחתך, בעת אפך עשה בהם – ר"ל שלא יהיה כעונש הבא לכפר עון שזה מצד מדת הרחמים רק ע"י האף והחמה, ולא כעונש הבא מעצמו ע"י הסתרת פנים רק עשה בהם עונש השגחיי שהמעשה מתיחס אל ה':

 מלבי"ם – חלק באור המלים עונם וחטאתם – מוסיף שגם חטא השוגג שלהם אל תמחי:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ירמיה פרק נב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א