ירמיה

ספר ירמיה פרק כב

(א) כֹּה אָמַר ה' רֵד בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדִבַּרְתָּ שָׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:

רד"ק כה אמר ה' רד בית וגו' לפי שזאת הנבואה כבר אמרה בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט

אמר לו עוד שיאמר אותה להם עוד בבתיהם ושיבטיחם ההבטחה הטובה אם ישמעו:

 

(ב) וְאָמַרְתָּ שְׁמַע דְּבַר ה' מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיּשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה:

רד"ק בשערים האלה- בשערי העזרה כמו שאמר בסמוך ובאו בשערי הבית הזה

או יהיה פי' הבית הזה בית המלך לפי שאמר רוכבים ברכב ובסוסים ולא יכנס אדם רוכב בשערי העזרה:

מלבי"ם שמע דבר ה' – דומה בזה כאב שגזר מיתה על בנו וחוזר ומבקש לו זכיות להצילהו,

ולמעלה (סי' י"ז) נתן להם תרופה שישמרו מצות שבת, ועתה הוסיף רפואה אחרת שיעשו משפט וצדקה,

וכבר באר הרמב"ם במו"נ שהתורה באה לתת שלמות בדעות ובהנהגה,

והשבת יתן שלימות בדעות להאמין בבורא העולם ומחדשו ומנהיגו, והמשפט ישלים ההנהגה:

 

(ג) כֹּה אָמַר ה' עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה:

רש"י אל תונו – זו אונאת דברים:

רד"ק כה אמר ה' – מיד עשוק– תואר בפלס קרוב גדול וענינו כמו עושק:

מלבי"ם והצילו גזול וגר – וכו' אל תונו – ר"ל וממילא לא תונו גר וכ"ש שלא תחמסו

וכ"ש שלא תשפכו דם נקי – ומכלל לאו אתה שומע הן שאם לא יעשו משפט,

אח"ז יונו ויחמסו וגם ישפכו דם נקי:

 מלבי"םחלק באור המלים גר אל תונו – עמ"ש למעלה (ז' ו'):

 

(ד) כִּי אִם עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הוּא וַעֲבָדָו וַעֲבָדָיו וְעַמּוֹ:

רד"ק כי אם עשו תעשו – עשו מקור בוי"ו במקום ה"א למ"ד הפעל:

מצודות דוד ובאו – אז יבואו בשערי הבית וכו'. לדוד – ר"ל מי מזרע דוד ישב על כסאו למלוך על ישראל.

ברכבבמרכבה הראוי למלך. ובסוסים – המושכים את הרכב.

הוא וכו' – גם הוא יבוא בשערי הבית הזה גם עבדיו ועַמו יבואו עמו:

 

 

(ה) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּית הַזֶּה:

מצודות דוד כי לחרבה וכו' – ואין מי יבוא בשעריו:

 

(ו) כִּי כֹה אָמַר ה' עַל בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן אִם לֹא אֲשִׁיתְךָ מִדְבָּר עָרִים לֹא נוֹשָׁבֻה נוֹשָׁבוּ:

רש"י גלעד אתה לי וגו' – אילו את חביב קדמי כבית מקדשא דרם בריש טוריא אם לא אשוינך מדברא. גלעד אתה – המקדש שממנו צרי ורפואה לכל העולם:

רד"ק כי כה אמר ה' – גלעד אתה הלבנון– אמר על בית מלך יהודה שהוא ראש ממלכת ישראל אתה היית לי כמו גלעד כי גלעד עיר אחת בעבר הירדן וכל הארץ ההיא ארץ סיחון ועוג וכל הבשן היתה נקראת על שמה ארץ הגלעד כי היא ראש להם

וכן היית אתה לי ראש ממלכת ישראל כי ציון וירושלם ראש לכל ארץ ישראל

וכן היית ראש הלבנון שנקרא גם כן ארץ ישראל בשם הלבנון כמו שאמר ההר הטוב הזה והלבנון

ועתה אשיתך מדבר ואשית הערים אשר סביבותיך כאילו לא נושבו:

 אם לא – ענין שבועה כמו אם לא שויתי ודוממתי אם לא בתים רבים והדומים להם:

 נושבה – כתוב בה"א על הארץ דרך כלל וקרי נושבו על הערים

ויונתן פי' גלעד בית המקדש ותרגם הפסוק כן ארי כדנן אמר ה' על בית מלך שבטא וגומר כבעמוד:

מלבי"ם גלעד אתה לי – גם אם תהיה לי כגלעד שהיא ארץ מושב וחמדה, וכראש הלבנון – שמלא ארזי אל וכל עץ, וכן תהיה מלא אנשים, בכ"ז אשיתך מדבר – הפך גלעד, וערים לא נושבו – הפך הלבנון:

 

(ז) וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים אִישׁ וְכֵלָיו וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ עַל הָאֵשׁ:

רש"י וקדשתי – וזמנתי. וכרתו מבחר ארזיך – לפי שדמוהו ללבנון נופל כאן הל' הזה:

 רד"ק וקדשתי – אזמן עליך משחיתים שישחיתו בתיך:

 איש וכליו – ר"ל וכלי מפצו להפיל הבית:

 מבחר ארזיך – ר"ל קירוי הבתים הספונים כמו שאמר למטה בענין וספון בארז וכן כי ארזה ערה אמר על קירות הבתים הספונים בארז:

 והפילו על האש – כמו שנא' וישרוף את בית ה' ואת בית המלך וגומר וי"ת ואזמן עלך מחבלים וגומר כבעמוד:

מלבי"ם וקדשתי עליך משחיתים – יען דמהו ללבנון מצייר הריגת השרים והגבורים כאילו משחיתים מבחר הארזים ביער הלבנון:

 

(ח) וְעָבְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת:

מצודות דוד על העיר – סמוך להעיר. על מה – בעבור מה:

 מלבי"ם (ח-ט) ועברו – והגם שתהיה כמדבר יעברו גוים רבים לראות ולהשתומם על שוממותה ולהכיר שהיה העונש בעבור חטאם:

 

(ט) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם:

מצודות דוד ואמרו – רעיהם ישיבום לומר על אשר עזב וכו':

 

(י) אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ:

רש"י אל תבכו למת – ליהויקים שימות לפני השער כשיסחבוהו להגלותו.

בכו להולך – ליהויכין ולצדקיהו אמור מעתה חביבה מיתתו של יהויקים שנאמר בו ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (ירמיה לו) מחייו של יהויכין שנאמר בו וארוחתו ארוחת תמיד וגו' (ירמיה נב):

 רד"ק אל תבכו למת – למי שימות מבית דוד שזכר, והוא יהויקים שמת בדרך כשהוציאו אותו מירושלם להגלותו, אמר אל תבכו לו כיון שמת, טוב הוא משיגלה ויחיה חיי צער ובזיון כמו יהויכין,

ואמר בעבור יהויקים אל תבכו ואל תנודו לו כי טובה היא לו מיתתו

אלא למי ראוי שתבכו? למי שהולך בגלות כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו וזהו יהויכין

שהגלו אותו לבבל ושם מת והיה בבית הכלא ל"ז שנה לו ראוי לבכות

ודרשו רז"ל אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנידו לו יותר מכשיעור,

הא כיצד? שלשה לבכי שבעה להספד שלשים לגהוץ ולתספורת

ואמר בכו בכו להולך בלא בנים בכו מקור בוי"ו במקום ה"א למ"ד הפעל:

מלבי"ם אל תבכו למת – לדעתי שלום בן יאשיה הרביעי (דה"א ג') שלא נודע מה נעשה בו, בעת שהוליך את יהויקים בבלה ומת בשער, לדעת חז"ל הגלה את שלום לבבל כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיה,

ועז"א שלא יבכו על יהויקים שמת רק על שלום ההולך עתה לגלות כי לא ישוב עוד:

 

(יא) כִּי כֹה אָמַר ה' אֶל שַׁלֻּם בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו אֲשֶׁר יָצָא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא יָשׁוּב שָׁם עוֹד:

רש"י אל שלום – הוא צדקיהו וכך נקרא (דברי הימים א ג) והרביעי שלום וקראו רביעי למלכות בבני יאשיהו שבתחלה מלך יהואחז ואח"כ יהויקים ואחריו יהויכין ואחריו צדקיהו.

אשר יצא – ואע"פ שלא יצא עדיין מתנבא עליו כאלו יצא:

 רד"ק כי כה אמר ה' אל שלום בן יאשיהו – שלום הוא יהויכין ושני שמות היו לו ואע"פ שהיה בן בנו בני בנים הרי הם כבנים לפי שאמר בכו בכו להולך פירש מי הוא ההולך והוא לא שב עדין משגלה ומת בבבל

ורז"ל פירשו כי שלום הוא צדקיהו

והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש כי שלום הוא יהואחז כי במצרים מת וכבר בארתי כל זה הענין בספר מלכים ובספר דברי הימים:

מלבי"ם כי כה אמר ה' אל שלום המולך – ר"ל שהיה ראוי למלוך, ובעבור זה יצא מן המקום:

 

(יב) כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתוֹ שָׁם יָמוּת וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִרְאֶה עוֹד:

מלבי"ם ואת הארץ הזאת לא יראה עוד – שלא לבד שלא ישוב אל המקום לירושלים,

כי גם את הארץ לא יראה עוד, שלא יהיה לו רשות אף לשבת בעיר אחרת מערי א"י:

 

(יג) הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ:

רש"י הוי בונה ביתו – על יהויקים הוא אומר שהוא היה רשע וסוף הענין מוכיח לכן כה אמר ה' אל יהויקים וגו':

רד"ק הוי בונה ביתו – זהו נאמר על יהויקים שזכר בסתם אל תבכו למת כמו שפירשנו

ואחר שפירש ההולך פירש המת – שבנה בתים ועליות בגזל ובחמס

וכן זכרו בפי' בסוף הפרשה לכן כה אמר ה' אל יהויקים:

 ברעהו יעבוד חנם – היה שוכר הפועל במלאכת הבתים ולא היה נותן לו שכרו וזהו חנם

והוסיף לפרש ואמר ופעלו לא יתן לו ופעלו שם מן ואת פעל ה' לא יביטו ואמר פעלו העי"ן בקמץ חטף כמו מן תאר מה תארו ובה זה בחולם הפ"א כמו שבא מן תאר ותארו מן בני אדם

ופירוש שכר פעלתו לא יתן לו זהו חנם שאמר וכן לא תלין פעלת שכיר שכר פעלתו

ואדוני אבי ז"ל פירש ופעלו פעל לו שם כאילו אמר ופועלו [הפועל] שעבד עמו – לא יתן לו שכרו:

מלבי"ם הוי בונה ביתו – מנבא על יהויקים, שבנה לו בית מלכות ולא שלם שכר הפועלים,

והנה מן הדין שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ובעת שבנה הבית לא הוטל עליו עדיין מצד המשפט לשלם להפועלים שבנו בקבלנות,

אבל היה ראוי שישלם להם תחלה מצד הצדק שהוא לפנים משורת הדין ובנה הבית בלא צדק

אבל בעת שבנה העליה – שכבר נגמר הבית כבר היה מחויב מצד המשפט לשלם להפועלים וכשלא שלם בנה בלא משפט,

ברעהו – יש הבדל בין שכר לפעולה, שהשכר הוא לפי מה שהשוה א"ע עמו, כמו שכר שכיר,

והפעולה הוא לפי מה שפעל ועשה הגם שלא השוה א"ע עמו,

והוא ברעהו יעבד חנם – ולא לבד שלא יתן שכרו כי לא השוה א"ע עמו כי גם פועלו לא יתן לו:

מלבי"םחלק באור המלים צדק, משפט – המשפט הוא לפי הדין, והצדק לפנים משורת הדין (אילת השחר סי' תקי"ז):

 ופעלוההבדל בין שכר לפעולה בארתי בס' התו"ה (קדושים סי' ל') ובכ"מ:

 

(יד) הָאֹמֵר אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר:

רש"י בית מדות – בית גדול כמו אנשי מדות (במדבר יג) שיש בהן מה למדוד. וקרע לו – והרחיב לו,

אחרים הגיהו וקרע לו ופתח לו וכן ותקרעי בפוך (ירמיה יד) קרעת שמים ירדת (ישעיה סג) כולן לשון פתיחה. וספון בארז – מסכך הגג בארזים. ומשוח בששר – ומצייר בסממנים, ת"י בששר צבע הוא ממין הציורים,

ל"א ומשוח בששר כמו חוט המשחה אליינאנ"ט אנשינופל"א בלעז:

 רד"ק האומר אבנה לי- אמר לבנות ובנה:

 בית מידותגדולות וכן אנשי מדות:

 עליות מרוחים – מן ורוח לשאול ענין הרחבה ויתכן להיות מרוחים מענין רוח כלומר שיכנס בהם הרוח עשוים לימי הקיץ

וזהו שאמר וקרע לו חלוני ופירוש פתח לו חלונים כתרגומו ופצים ליה חרכין חלוני כמו חלונים

וכן על דברי חוזי כמו חוזים ואורגים חורי וחשופי שת והדומים להם:

וספון בארז – פירוש בית מדות שזכר הוא מקורה בקורות ולוחות ארזים ועוד הוא משוח בששר פירוש מצוייר במיני צבעונים וזכר אחד מהם שמציירים בו ברוב והוא ששר נקרא בערבי זנגפו"ר ובלע"ז מיני,

ספון, מקורה כמו חלקת מחקק ספון, אתם יושבים בבתיכם ספונים, בארז בקמץ האל"ף בזקף,

ומשוח שם התאר בפלס קרוב רחוק ונקרא מעשה הציור בזה הלשון לפי שהוא במשיכת היד על הדבר כמו המשיחה:

מלבי"ם האומר – ולא תאמר שלא היה לו בית לשבתו, כי אמר אבנה לי בית מדות – שהבית והעליות והחלונות כולם נעשו בהוצאה רבה ולא היה לו לגזול שכר עני ואביון:

 מלבי"םחלק באור המלים מרוחים – פעל משם רוח, שישלוט שם הרוח בקיץ וע"כ יקרע החלונות:

 

(טו) הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ:

רש"י התמלוך – התאריך ימים על שאתה מתחרה להכביד על ממשלתך להודיע שאתה מלך.

אביך – יאשיהו שהתנהג בענוה הלא אכל ושתה וראה טוב כל ימי חייו:

רד"ק התמלוך – התחשוב לעמוד במלכותך בעבור זאת ההנאה שאתה נהנה בבתים הנאים הבנוים בחמס:

 מתחרה בארז – מתערב בארז כלומר בבנין הארזים אתה מתערב ונאחז להנאתך:

 אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה – כלומר איני תופש אותך בהנאותיך אם היית עושה משפט וצדקה, כי אביך יאשיהו אכל ושתה כדרך המלכים ונהנה בטובתו וכיון שעשה משפט וצדקה אז טוב לו והיה בטוב כל ימיו

אבל אתה נהנה בטובת העולם הזה בדרך רעה, שבניניך שאתה נהנה בהם אינם ביושר ובמשפט, כי אם בעשק, וכן מאכלך ומשקך ושאר הנאותיך הם בחמס, כמו שאמר כי אין עינך ולבך כי אם על בצעך וגו',

ויש אומרים כי יהויקים היה מתענה תמיד והיה סבור כי התעניות היו תשלום מעשיו הרעים לפיכך אמר לו אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה

וי"ת האת תדמי למהוי כמלכא קדמאה ר"ל כדוד שהיה המלך הראשון ואתה לפי שאתה מזרעו אתה חושב להיות כמוהו אין זה כי דוד עשה משפט וצדקה וקרא דוד ארז כי היה כארז בלבנון:

מלבי"ם התמלוך – התחשוב כי בזה תמלוך במה שאתה מתחרה בארז, וכי זה יסוד המלכות להיות לו בית גדול וכל משכיות לבב,

אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה – אביך לא נהג כן, כי גם בעת שאכל ושתה גם בעת ההיא עשה משפט וצדקה, לא אכל סעודת מלכים ולא התענג בתענוגים כי היה עוסק במשפט גם בעת האכילה.

 אז טוב לו – כי אין טוב למלך לדרוש טובת גוייתו רק טובת הכלל:

 מלבי"םחלק באור המלים מתחרה – תתדמה לארז בגדלך, וע"כ תבנה בית ארזים:

 משפט וצדקה – משפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום (ישעיה א' כ"ו):

 

(טז) דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם ה':

רד"ק דן דין עני, הלא היא הדעת אותי נאם ה' – פיר' אותו בפסוק כה אמר ה' אל יתהלל חכם וגו' וי"ת הלא היא דעתא דרעינא כה אמר ה':

מלבי"ם דן – ולא תחשוב שבטל סעודתו לשפוט ענינים גדולים, כי אז בעת שאכל ושתה דן דין עני ואביון, אז טוב לו – לא הוטב לבו מן האכילה רק ממה שעשה משפט לעשוקים.

 הלא היא הדעת אותי – שזה העדות שידע אותי, וכמ"ש כי לא לאדם תשפטו כי לאלהים ועמכם בדבר המשפט, ואיך עשית אתה בהפך לגזול שכר עני ואביון:

 

(יז) כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעֹשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת:

רש"י על בצעך – לגזול ממון. המרוצה – ריצוץ דלים ועושק יוכיח עליו כי עשוק ורצוץ תמיד סמוכין בלשון מקרא וכן את מי עשקתי ואת מי רצותי (שמואל א יב):

מלבי"ם כי אין – אבל אתה אין עיניך ולבך (ראיית החושים וחמדת הלב כמ"ש לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון).

 כי אם על בצעך – לא תעשה שום דבר לטובת הכלל רק לטובת עצמך לא במחשבה ולא בפועל,

ועל דם הנקי לשפוך – שתחת שהמלך צריך להשגיח על דם הנקי שלא לשפוך רק להעניש השופך דם

אתה תשגיח על דם הנקי כדי לשפוך הדם,

ותשגיח על העושק והמרוצה – לא לעכב עשייתו רק לעשות

ור"ל שבעת יעשה משפט ברצח ועושק, הוא על הכונה לרצוח ולעשוק את משפט הרוצח,

ולקחת ממון העושק לעצמו, לא לעשות משפט:

 מלבי"םחלק באור המלים עושק, מרוצה – עושק בממון וריצוץ בגוף, עשוק ורצוץ כל הימים (דברים כ"ח),

תחלה עשוק ואחר שיכלה הממון תהיה רצוץ, ובשמואל א' (י"ב ג') את מי עשקתי ואת מי רצותי,

הוסיף שגם רציצה של אביון שאינו ממון ישיב נזק וצער, ועי' עמוס (ד' א'):

(יח) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה:

רש"י והוי הודההוי על תפארתו:

או אמר הוי אחות על אשת יהויקים ואף על פי שלא נזכרה: הודה – כחו והדרו ר"ל מלכותו כמו שת"י וי על מלכותיה והה"א במקום וי"ו הכנוי כה"א אהלה והדומים לו:

מלבי"ם לא יספדו – אחיו הוי אחי, ואחיותיו הוי לאחות [מצודות דוד קרובותיו לא תספדנה לומר הוי כי הייתי לו לאחות]  ועבדיו הוי אדון, ועמו לא יספדו הוי על הודווהדרו:

 

(יט) קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָם:

מצודות דוד ורד"ק קבורת חמור יקבר – ר"ל שכמו שלא יקבר החמור כשימות בדרך אבל יעזבוהו שם,

כן יהיה ענין יהויקים כי יוליכוהו בגולה וימות בדרך, ויהיה לו קבורה כמו שיש אל החמור,

ר"ל כמו שאין לחמור כן לא יהיה לו.

סחוב והשלך – יהיה מגורר ומושלך להלן לשערי ירושלים מחוץ להם ולא יקבר כלל:

 

(כ) עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי, וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ, וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים, כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל מְאַהֲבָיִךְ:

רש"י עלי הלבנון וצעקי – סקי לבית מקדשא וצווחי. וברד"ק – תרגם לבנון בית מקדשא כמו שתרגם אונקלוס ההר הטוב הזה והלבנון ובית מקדשא וכן פירשו רז"ל ואמר ולמה נקרא בית המקדש לבנון שהיה מלבין עונותיהם של ישראל [ובפשטות נקרא לבנון ע"ש שהיה בנוי מארזי הלבנון].

ובבשן תני קולך – על הבשן שיחרב

וי"ת ובתרעי 'טור ביתא' ואיני יודע לפרש האיך נופל לשון בשן בשערי הר הבית אם לא בשביל הדלתות שעושין מאלוני הבשן והוא שם מקום

או לשון בשן מקום בקעה רחבה – כן היקף הר הבית מגרש ריוח לבית המקדש. וברד"ק – אולי כנה הר הבית בשם בשן לפי שהבשן היה מקום מרעה הבהמות ובבית המקדש גם כן היה תמיד בהמות לקרבן:

וצעקי מעברים – וצוחי על מגיזתא והם לשון מקום:

רד"ק עלי הלבנון – אמר כנגד יש לך עזר מכל מאהביך שהם אשור ומצרים שהיית בוטחת בהם, וסלקת בטחונך ממני, עתה כבא שברך צעקי להם אם יושיעוך, כי גם להם בא שבר,

כי מלך אשור נשבר, ומצרים גם כן נשברו ע"י נבוכדנצר בימי יהויקים, כמו שאמר ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנהר מצרים עד נהר פרת כל אשר היה למלך מצרים

ואף על פי שאחר זמן בימי צדקיהו אמר וחיל פרעה יבא ממצרים וגו', באחרונה נצח נבוכדנצר והחריב מצרים,

ואמר על דרך משל עלי הלבנון ר"ל עלי להר הלבנון וכן ובבשן ר"ל ובהר הבשן

כי מן ההרים ישמע קול הצועק למרחוק:

מעברים – מכל עבר ומכל צד גם כן צעקי וראי כי לא יועילוך כי נשברו כל מאהביך

 (כא) דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֹתַיִךְ אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ כִּי לֹא שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי:

רד"ק דברתי אליך בשלותיך – אמר בלשון רבים כי היו להם שלוות רבות כשהיו מעשיהם טובים

וכאשר החלו להרע והיו בשלותם הוכיחם האל על ידי הנביאים ולא הועיל:

 מנעוריך – רוצה לומר דור המדבר שהיה להם כימי הנעורים

כי תחלת הכנס האומה בעבודת האל ובמצותיו היה הדור ההוא וכן פי' חסד נעוריך:

מלבי"ם (כ-כא) עלי הלבנון – וכו' דברי אליך בשלותיך – שעור הכתוב דברתי אליך בשלותיך אז בעוד היית בשלוה ולא הרגשת עדיין במפלתך, כבר הודעתיך והזהרתיך מה יהיה בסופך,

אז אמרתי לך שתראה שסנחריב כבר הגלה כל השבטים סביב ואמרתי לך שתזעק על הלבנון והבשן ומעברים – מסביבות א"י שגלו ישראל משם, שעי"כ נשברו כל מאהביך – אחר שגלו רוב ישראל,

והוחלש כחך וצריך אתה לדאוג שגם עליך יעבר כוס,

אבל אתה אמרת לא אשמע – באשר זה דרכך מנעוריך שלא לשמוע בקול ה' – ולא רצית אז לשוב בתשובה:

 

(כב) כָּל רֹעַיִךְ תִּרְעֶה רוּחַ וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ כִּי אָז תֵּבשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ:

רד"ק כל רעיך תרעה רוח – כתרגומו של פרנסיך ר"ל מלכי אשור ומצרים שהיו להם כפרנסים וכרועים אותם, תרעה רוח תאכלם הרוח

כלומר שישברו קל מהרה כאילו הרוח הדיחה אותם ותירגם יונתן יתבדרון לכל רוח:

 כי אז תבושי – כשיכלה בטחונך:

מלבי"ם כל – אבל אחר שתראה אחרית דבר, שכל רועיך – ומלכיך – תרעה רוח

ותראה שנ"נ הגלה את יהויכין ואת החרש והמסגר ואח"כ את יהויקים,

אז תבושי מכל רעתך – אחר שנגעה חרב עד הנפש:

 מלבי"םחלק באור המלים רועיך – הרועים הרוח תרעה אותם ותאכלם:

 תבושי ונכלמת – הבושה מעצמו והכלימה ע"י אחרים (כנ"ל ג' כ"ה):

 

(כג) ישַׁבְתְּי יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּי מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים מַה נֵּחַנְתְּ בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה:

רש"י מקוננת בארזי' – ששמת קנך במגדלות בתי ארזים לבנות בתי מדות.

מה נחנת – מה מצאת חן בשביל גובה מגדלייך בעיני שודדיך בבא לך חבלים של לידה

ומנחם פתר נחנת לשון חניה אבל דונש פתר אותו לשון חן:

מלבי"ם יושבת בלבנון – בעלי חיים היונקים ומולידים חיים הדרך לחונן אותם בעת לידתם באשר לידתן קשה כמ"ש בשבת (דף נ"ד) ואין הרחלים יוצאות חנונות, בשעה שכורעת לילד טומנים לה שני עזקין של שמן וכו'

משא"כ העופות המטילים ביצים לא יחוננו אותם, עפ"ז ידמה במליצתו את ירושלים כעוף.

 ואת כיבוש האויב את העיר תדמה המליצה כלידה וכחבלי יולדה, כמ"ש כי קול כחולה שמענו קול בת ציון תתיפח,

ויאמר כי לא עשו להיולדת הזאת שום חנינה בעת באה עד משבר,

באשר את יושבת בלבנון ומקוננת בארזים – כעוף אשר ישים במרום קנו,

ומה נחנת – ר"ל מה חנינה עשו לך בבא לך חבלים

וכונת המליצה הזאת על גלות יהויכין, שכאשר בא נבוכדנצר על העיר יצא אליו יהויכין הוא ואמו ועבדיו ויגל את יהויכין בבלה ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת כל אנשי החיל,

ואחר שדבר על כיבוש יהויקים ידבר עתה מן יהויכין שהוא יצא מעצמו אל נבוכדנצר והיה הלידה

(שהוא כיבוש העיר והוצאת הולד שהיא העם שבתוכה) בקל, כעוף המטיל ביציו בשעה קלה,

ונבוכדנצר לא חנן אותו כמו שאין מחוננים את העוף בלדתו,

(ר"ל שהגם שהיה ראוי שיחונן אותו ולא יגלהו אחר שיצא אליו מעצמו)

בכל זה באו עליו חבלים וחיל כיולדה. ומה נחנת? איזה חנינה עשה לך:

 מלבי"םחלק באור המלים ישבת – פועל עבר מבנין פועל מרובע, וי"א שהוא מורכב מן עבר ובינוני (וכן מקננת), שישבת בעבר ועדיין את יושבת:

 נחנת – שרשו חנן והיה ראוי נחננת ובא צירי הנו"ן לתשלום הדגש, כ"כ המדקדקים:

 

(כד) חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ:

רש"י חותם על יד ימיני – חקוק וחתום בתוך בשר זרועי.

אתקנךאנתקך לשון התיקם כצאן לטבחה (ירמיה יב) עד התיקנו אותם (יהושע ח) והנו"ן יתירה בו

ומדרש אגדה במקום שנתק – נתקן, שעשה תשובה בבבל ונשאל הקב"ה על שנשבע כתבו את האיש הזה ערירי (כאן) ונולד לו זרובבל בבבל ונאמר לו על פי הנביא ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם (ירמיה סוף מ"ג) כלפי שאמר לאביו אם יהיה חותם על יד ימיני אנתקנו:

רד"ק חי אני – כיון שדבר על יהויקים דבר גם כן על יהויכין בנו וקראו כניהו לפחיתות:

 חותם על ידי ימיניכטבעת שחותמים בה הכתבים נקרא חותם וכן שימני כחותם חותמך ופתילך והטבעת ההיא לא תסור מיד האדם לא ביום ולא בלילה

לפיכך אמר כי אפילו יהיה כניהו כמו החותם על ידי הימין שלא יוסר ממנה משם אסירך ואתקנך:

 אתקנך – שרשו נתק ודגש התי"ו מורה חסרון הנו"ן והנו"ן האחרונה נוספת כנו"ן יברכנהו יצרנהו

ויש דרש על הנו"ן היתרה אמרו שבמקום שנתק – שם נתקן,

כי בבית האסורים עשה תשובה וקבלו הקדוש ברוך הוא ונולד לו בן בבית האסורים

ומשל בן בנו זרובבל בן שאלתיאל ביהודה וישב על כסא דוד

ואמר לו ושמתיך כחותם כנגד מה שאמר לאביו אם יהיה כניהו חותם על יד ימיני כי משם אתקנך:

מלבי"ם חי אני נאום ה' – באר שזה היה מפני שנגזר עליו גז"ד בשבועה,

כי אם יהיה כניהו – (מפני שהוא בן יהויקים – שלכן נגזרה עליו הגזרה ולכן הגלהו נבוכדנצר בעון אביו)

חותם על יד ימיני – ר"ל כי בנבואת חגי (ב' כ"ג) אמר ביום ההוא אקחך זרובבל ושמתיך כחותם,

שהמלך המשיח עתיד להיות כחותם על ימין ה', כמו שעל החותם יפתח שם האדון ויודיע מי הוא,

כן ע"י מעשה המשיח יפתח שם ה' וידעו נפלאותיו בעולמו,

עז"א הגם שלעתיד יהיה כניהו חותם על יד ימיני, כי מזרעו יצא המשיח,

בכל זה עתה משם אתקנך – אנתק החותם לעת עתה מן הימין,

וגם רמז במלת אתקנך ענין תיקון, שהתיקון שיהיה כחותם יבא משם מגלות בבל,

שם תצרף בכור הברזל והיסורים עד יתוקן שיצמח צמח מזרעו, להיות כחותם תכנית על ימין ה':

 מלבי"ם חלק באור המלים אתקנך – שרש נתק, וראוי אנתקך, ונשלם הנון הראשונה בדגש, והאחרונה נוספ',

וחז"ל דרשו הנו"ן היתירה מענין תיקון במקום שנתק שם נתקן שנולד לו זרובבל בבית האסורים, ועי' בפי':

 

(כה) וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים:

רד"ק ונתתיך – כל אלו ביד שאמר לענין אמרם וכן אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים זה הכפל גם כן לחזק לענין ההוא ופירוש ביד מבקשי נפשך שלא יחמלו עליך:

 אשר אתה יגור מפניהם – שלא יהיה לך כח לעמוד כנגדם:

 וביד נבוכדנצר מלך בבל – שהוא מלך עז וקשה כמו שנאמ' עליו עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע ממקומו:

 וביד הכשדים – שהם גוי עז וקשה אשר לא ישא פנים כמו שנא' עליהם הגוי המר והנמהר:

מלבי"ם ונתתיך ביד מבקשי נפשך – כי כפי הנראה היה כת ביהודה שרצו בצדקיהו [ר"ל להורגו],

ועי"כ הגלהו נבוכדנצר למלאת שאלת הכת הזאת [שלא רצו שימלוך עליהם] והם היו מבקשי נפשו והוא היה יגור מפניהם,

 ויאמר כי יתנהו ביד היהודים שחלקו על מלכותו וביד נבוכדנצר והכשדים:

 

(כו) וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם וְשָׁם תָּמוּתוּ:

רש"י והטלתי – לשון השלכה:

 רד"ק והטלתי – כמו והשלכתי וכן ויטילו את הכלים ובאמרו אשר ילדתך ר"ל שהיה דומה לה במעשים רעים לפיכך היה אומר ושם אמו במלכים שהיה הבן דומה לאם:

 על הארץ אחרת – בידיעת המתואר בלא ידיעת התאר כמו הגפן נכריה הכבש אחד הדוד אחד:

 אשר לא יולדתם שם – שלא תמצאו שם בני משפחה שירחמו עליכם:

 ושם תמותו – גם זו קללה כלומר בארץ טמאה ימותו:

מלבי"םחלק באור המלים אמך אשר ילדתך – כי גם האומנת תקרא אם, לכן הוסיף אשר ילדתך:

 על הארץ אחרת – הה"א שלא כמשפט, כמו את הכבש אחד, ויפורש על הארץ, ארץ אחרת,

מפני שהמשילו לעוף מקונן בארזים, אומר שהוטל מן הארז על הארץ, ומן הארץ אל ארץ אחרת,

וע"ז בא לשון הוטל כמ"ש בפסוק כ"ח, לכן אמר על הארץ תמורת אל:

 

(כז) וְעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ:

רש"י מנשאים את נפשם – לשון תנחומים שנפשם מתנשאה להתנחם ולומר עוד נשוב לארצנו:

 רד"ק ועל הארץ, כמו ואל הארץ ורבים כמוהו. אשר הם מנשאים את נפשם – שהיו מבטיחים אותם נביאי השקר שישובו הגולים עתה מהרה שאמר הנה כלי בית ה' מושבים מבבל עתה מהרה וכו'

ובעבור זה היו מנשאים את נפשם ובוטחים על שקר, המלך יהויכין ושאר הגולים:

מלבי"ם ועל הארץ – גם אחרי שמרד צדקיהו שחשב יכניה שיחזרהו למלכותו לא ישובו גם אז:

 

(כח) הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ מַדּוּעַ הוּטְלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ:

וכן כלי שאין חפץ בו ישליכנו האדם חוץ מביתו:

 הוטלו – כמו הושלכו הוא וזרעו והנה היה לו זרע בגלותו, והרי אמר עליו ערירי,

ואפשר שהיו לו בנים בצאתו בגולה ומתו בבבל והנה הוא ערירי

וכפל הענין ואמר הושלכו אחר שאמר הוטלו והענין אחד לחזק הדבר כי כן דרך המקרא לכפול הענין במלות שונות לחזק הדבר:

 מלבי"ם העצב – שואל מדוע עשה לו כן, וכי הוא דומה כעצב נבזה ונשבר – שאין ראוי למלכות מצד עצמו, [רד"ק העצב נבזה – הה"א ה"א השאלה לפיכך היא פתוחה אמר אם כניהו הוא כמו עצב נבזה ועצב הוא מן עצבים שהוא שם לצלמים זהו שאמר נפוץ – כמו ונפוץ הכדים, כי בהשליך אדם הכלי ישבר ויתנפצו שבריו ויתפזרו]

והעצב הוא נבזה ומשליך אותו המכיר בו שהוא הבל, אין בו תועלת, משליך אותו ומשבר אותו,

או הכי דומה ככלי אין חפץ בו – שגם אם הוא שלם אין בו חפץ כמו כלי חרס וכדומה,

ובנמשל הכי מרד בנבוכדנצר עד שאין חפצו בו הלא יצא אליו תיכף, וא"כ מדוע הוטלו הוא וזרעו – וכו':

 מלבי"םחלק באור המלים הוטלו והשלכו – הוטלו מלמעלה למטה, כמו והטילוני אל הים, כי יפול לא יוטל, וההשלכה הוא מרחוק:

 

(כט) אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי דְּבַר ה':

רש"י ארץ ארץ ארץמארצו גלה אל ארץ אחרת ואת ארץ ישראל שמעי דבר ה',

ד"א ארץ ארץ ארץ, ארץ שהוא ארץ שבארצות שהיתה חשובה שבכולן,

ד"א ארץ ישראל שלש ארצות היו בה יהודה ועבר הירדן והגליל:

רד"ק ארץ ארץ ארץ – כבר כתבתי בפסוק היכל ה' היכל ה' היכל ה' מה שפירש בו אדוני אבי ז"ל

ויתכן לפרש כי הכפל לחזק הענין כי כן מנהג הלשון פעם בשתי מלות פעם בשלש

בשתי מלות כמו כל הקרב הקרב נחמו נחמו עמי והדומים להם

ובשלש מלות כמו ארץ ארץ ארץ היכל ה' היכל ה' היכל ה' עוה עוה עוה אשימנה

והקריאה לארץ ר"ל לאנשי הארץ שהרי אמר כתבו וכן וכל הארץ באו מצרימה

וי"ת מארעיה אגלוהי לארע אוחרי ארעא דישראל קבילו פתגמא דה':

מלבי"ם ארץ – משיב שהוא גזרת ה' שצוה לארץ בבל, ואמר לה.

 מלבי"םחלק באור המלים ארץ ארץ ארץ – שם ארץ יבא גם על ציון המורד והשפל, שכדור הארץ הוא השפל מכולם, ועל ציון הארציית והחומריית,

ויאמר שארץ בבל היא ארץ ארץ ר"ל הארץ של הארץ, מקום השפל והמוריד [-ירוד] והמגושם שבכל הארץ:

 

(ל) כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה:

רד"ק כה אמר ה', כתבו – זה הצווי כצווי ראה ריח בני סולו סולו והדומים:

 ערירי – אם היו לו בנים ימותו בחייו ואם לא היו לו לא יהיו לו:

 לא יצלח בימיו – כי כל ימי חייו היה בשבי:

 כי לא יצלח – וגם בזה לא תהיה לו הצלחה שיהיה מזרעו מושל ביהודה

והנה זרובבל שהיה בן בנו היה מושל ביהודה אלא כמו שאמרו רז"ל שעשה תשובה בבית האסורים

אמרו רבותינו ז"ל גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר כתבו את האיש הזה ערירי,

וכיון שעשה תשובה נהפך לו גזר דין לטובה, ואמר לו אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם כי בך בחרתי

ועוד אמרו א"ר יוחנן גלות מכפרת על הכל שנאמר כתבו את האיש הזה ערירי,

ובתר דגלה כתיב ובני כניהו אסיר בנו שאלתיאל בנו וגו':

מלבי"ם כתבו את האיש הזה ערירי – שיכתבו בחקי המדינה שהאיש הזה יהיה דומה כאילו הוא ערירי ואין לו בנים, עד שבניו לא יוכלו לטעון טענת ירושה על המלכות המגיע להם בירושה מאבותם,

כי הוא גבר לא יצלח בימיו – שכל ימי חייו לא יצלח למלוכה,

כי לא יצלח (בימיו) – שיהיה מזרעו איש יושב על כסא דוד – כן נכתב בדתי ארץ בבל לחק,

שבניו אבדו את זכותם וירושתם במלכות, כל זמן שיהיה יכניה חי שעז"א בימיו,

כי אחרי מותו היה זרובבל שר ומושל, כי היה החק הנכתב רק בחיי יהויכין:

 מלבי"םחלק באור המלים בימיו – מוסב גם על ערירי,

ר"ל כל ימי חייו, ובימיו נמשך גם למטה לא יצלח בימיו, ופעל יצלח על יכניה,

ונקרא ערירי לפי גזרת המלכות שלא יתיחסו בניו לו, וכמ"ש בסוטה (דף י') כי אמר אין בן הגון למלכות:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ירמיה פרק נב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א