ירמיה

ספר ירמיה פרק כד

(א) הִרְאַנִי ה' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל ה' אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יְכָנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת הֶחָרָשׁ וְאֶת הַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלַם וַיְבִאֵם בָּבֶל:

רש"י דודאי – קדרות [דודאי כמו דודי. רד"ק]. מועדים – מוכנים.

החרש והמסגר – תלמידי חכמים שגלו עם יכניה וכבר פירשתיו בספר (מלכים ב כד) החרש והמסגר לימייטראה ליפורטי"ר בלעז,

ל"א החרש והמסגר החרש לשון חֵרֵשׁ, המסגר לשון סגור

כלומר חכמים גדולים בתורה שכשהיה אחד מהם מדבר הכל שותקים מסגר שהיו סוגרים ואין פותח:

[לפלא שהמלבי"ם לא ביאר כאן כלום, והבאנו במקום זאת את ביאור ה]אברבנאל הראני ה' והנה שני דודאי תאנים וגומר עד סוף הנבואה. בעבור שהראה השם לירמיהו בנבואתו גלות בני יהודה העתיד לבא עליהם,

הראה לו עוד מה שיהיה בהם אחרי שילכו בגולה,

ולזה הראהו שני דודאי תאנים – רוצה לומר שני סלים מלאים תאנים

שהיו מועדים לפני היכל ה' כאלו באו שמה מהבכורים והונפו והונחו שמה,

ואומרו אחרי הגלות נבוכדנצר – יראה זר לפי שהיה ראוי שיאמר הכתוב זה בתחלה אחרי הגלות וגו' הראני השם שני דודאי תאנים וגומר, הדוד האחד וגומר,

אבל ענין זה שהוא ראה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' האחד היה רומז אל יכניה ואל שרי יהודה והחרש והמסגר יועצים וחכמי ירושלם שהלכו עמו,

והדוד האחר היה רומז לצדקיהו ושריו ושארית העם,

וגילה בזה שעם היות יכניה ושריו וחכמיו בבבל גולים, וצדקיהו ושריו ועמו נשארים בירושלם אשר שם בית ה' וארון האלקים, שלא היו מפני זה צדקיהו ועבדיו ועמו יותר קרובים אל השם,

ולא יהיו מפני שנשארו בירושלם ניצולים מהגלות, יותר מן יכניה ואשר הלכו עמו בבלה,

אין הדבר כן כי שניהם ראה "מועדים לפני היכל השם"

ולכן אמר אחריו "אחרי הגלות נבוכדנצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים" וגומר ויביאם בבלה

כי גם אחרי היותם שמה ראה שני הדודאים הרומזים לשני המלכים מועדים לפני היכל ה' לתת בהם משפט מה יהיה בהם,

וזכר שלא נדונו כפי מקומות מושבותיהם עתה אבל כפי מעשיהם כי היה (ב) הדוד האחד תאנים טובות כתאנה בבכורה בראשיתה שהם יותר נחמדים לאכול כמו שאמר כבכורה בתאנ' בראשיתה מצאתי אבותיכם (הושע ט, י), והדוד השני היה מתאנים רעות מאד אשר לא תאכלנ' מרוע, (ג) וכן אמר הנביא שהיה רואה אותם והנה לא השיבו השם שהיה יכניהו ושריו כתאנים הטובות צדקיהו ושריו כתאנים הרעות לפי שכולם אלו ואלו רשעים היו, ולא מפאת עצמם נמשלה הא' לתאנים הטובות והאחר לרעות אלא כפי מה שיהיה בהם והוא אומרו (ה) כתאנים הטובות כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה אל ארץ כשדים לטובה, (ו) והוא שאשים עיני עליהם לשומרם והשיבותים על הארץ הזאת, ואומרו ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש אין ענינו שהשבים לבית שני לא ילכו עוד בגלות אחר אבל על אותם שבבבל אמר שכבר עבר עליהם הצרה שהיתה עתידה לעבור ומעתה לא יקוו עוד הריסה ונתישה כי אם בנין ונטיעה בשובם לירושלם אל בית שני, וגם רמז בזה ליהויכין שיצא מהמאסר ויכבדהו מלך בבל כי כן היה, (ז) ואומרו ונתתי להם לב לדעת אותי ענינו כי שם בבבל יתחכמו בחכמת התורה כי שם נעשה התלמוד הבבלי ועליו אמר ונתתי להם לב לדעת אותי וגומר כי ישובו אלי בכל לבם, (ח) והתאנים הרעות רומזים אל צדקיהו אל שריו ועמו במה שיהיה עליהם ועל היושבים בארץ מצרים שהלכו שם עם יוחנן בן קרח, (ט) שיתן אותם לזועה ולרעה ולחרפה למשל ולשנינה (י) ויכלה אותם החרב הרעב והדבר בכל מקום שיהיו בו, גם צדקיהו ימות בנפש מרה בתוך המאסר, וסבת זה כולו היתה לפי שהקב"ה גזר שכל ממלכות האדמה יכבשו לפני נבוכדנצר, ולכן היה ירמיהו בשם ה' יועץ ודורש אל היהודים וגם לשאר ממלכות שיעבדו את מלך בבל, ומפני שיכניהו ושריו וחכמיו שמעו בדבר ה' ויצאו אליו ונכנסו בידו לכן דבר השם עליהם טוב והיו כתאנים הטובות, אמנם צדקיהו ועמו שעם כל דברי הנביא ועצתו לא נכבשו תחת נבוכד נצר ולא שמעו בקול ה' להשתעבד אליו היו כתאנים הרעות כי רעה תבא עליהם כי הנה לא יצא צדקיהו מהמאסר ולא יצא מושל מזרעו, ולכן חיבר אליו היושבים בארץ מצרים לפי שהלכו שמה שלא ברשות גבוה ובהפך רצונו ובעוברם על מצותו. והותרה בזה השאלה הששית:

 

(ב) הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ:

רש"י כתאני הבכרות – שבישלו כל צרכן בתחלת בכורי תאינים שהם חביבות על מוצאיהם בראשיתם:

מלבי"ם הדוד אחד תאנים טובות מאד – התאנה אם אין לוקטין אותה תיכף כשנתבכרה היא מותלעת מהשמש כמ"ש חז"ל במדרש,

וע"ז המשיל את גלות יהויכין שנלקטו תחלה מארץ ישראל לתאני הבכורותשנלקטו ראשונה:

 מלבי"םחלק באור המלים הדוד אחד – כפי הדקדוק ראוי הדוד האחד, רק ר"ל שכל דוד היה מיוחד בפ"ע לפי הנמשל, זה בבבל וזה בירושלים:

 

(ג) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר תְּאֵנִים הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת טֹבוֹת מְאֹד וְהָרָעוֹת רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ:

מלבי"ם התאנים הטובות טובות מאד – ר"ל כי יש טוב ורע יחוסיי שהדבר טוב בערך דבר אחר גרוע ממנו, ובכ"ז אינו טוב מאד מצד עצמו,

ועז"א שהטובות והרעות שראה הם החלטיים מצד עצמם בלא יחוס אל אחרים גרועים או טובים מהם, ועז"א שהטובות טובות מאד,

וכן ר"ל שהטובות נתוספו בטוב ונעשו טובות מאד ע"י שנתלקטו תיכף כמ"ש כתאני הבכורות.

והרעות נתוספו ברע ע"י שלא נתלקטו עד שהרעות – נעשו רעות מאד עד אשר לא תאכלנה מרוע:

 

(ד) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: (ה) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים לְטוֹבָה:

רש"י כן אכיר את גלות וגו' – הרי זה מקרא מסורס כן אכיר לטובה את גלות יהודה שהגליתי כבר יכניה וגלותו:

מלבי"ם כתאנים הטובות האלה – ר"ל שנלקטו בזמנם כן אכיר את גלות יהודה – שנלקטו בזמנם ונעשו טובות מאד עד שמה ששלחתים מן המקום הזה – הוא לטובה – א] שע"י ששלחתים.

 מלבי"םחלק באור המלים לטובה – מוסב על פעל אכיר, וגם על פעל שלחתי, ששלחתים לטובה:

 

(ו) וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה וַהֲשִׁבֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ:

מלבי"ם ושמתי עיני עליהם לטובה – שתהיה השגחתי עליהם בגלותם,

ב] והשיבותים על הארץ הזאת – בימי כורש, ואז ובניתים – במלכות ולא אהרוס,

ונטעתיםבישוב הארץ ולא אגלם,

ג] שלא ימצא עוד סבה לחורבן וגלות, כי.

 מלבי"םחלק באור המלים ובניתי, ונטעתים – עי' למעלה (א' י'):

 

(ז) וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי ה' וְהָיוּ לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם:

מלבי"ם ונתתי להם לב לדעת אותי – ועי"כ והיו לי לעם – כי ע"י הגלות ישובו אלי בכל לבם:

 

(ח) וְכַתְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ כִּי כֹה אָמַר ה' כֵּן אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלַם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְהַיּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

מלבי"ם וכתאנים הרעות – שלא נלקטו, אשר לא תאכלנה מרוע כי כה אמר ה' –

ר"ל כי מ"ש ירמיה (בפסוק ג') והרעות רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע, י"ל שזה אמר מדעת עצמו,

והודיע לו ה' שמ"ש אשר לא תאכלנה מרוע לא אמר מדעת עצמו רק כה אמר ה',

וה' שם בפיו הדברים האלה, ודרך נבואה עתידה.

 כי כן אתן את צדקיהו – וכו', ר"ל כל אלה שלא נלקטו לבבל:

 מלבי"םחלק באור המלים כי כה אמר ה' – לפי' המפ' מלת כי זרה:

 

(ט) וּנְתַתִּים לְזַוֲעָה לְזַעֲוָה לְרָעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל לִשְׁנִינָה וְלִקְלָלָה בְּכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם:

 רש"י לזעוה לרעה לכל ממלכות הארץ – שישמעו הרעה הבאה עליהם ויזועו. ולשנינה – שישננו וידברו הכל בפורענותם:

רד"ק לזועה – כתיב וקרי לזעוה והענין אחד כמו כבש וכשב:

מלבי"ם ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ – שע"י שנגזר שנ"נ ירדוף אחריהם ירע על ידם ויזוע* כל הממלכות שהם ביניהם, וגם יהיו לחרפה בכל המקומות אף במקום שלא תגיע יד נבוכדנצר שם:

 מלבי"םחלק באור המלים לזעוהשיזועו ממקומם על ידם, והם יהיו לחרפה, וכן לקמן (כ"ט י"ח, ל"ד י"ז):

 

(י) וְשִׁלַּחְתִּי בָם אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר עַד תֻּמָּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם:

מלבי"ם ושלחתי בם את החרב – על אלה שירצו לשוב לא"י:

 מצודות דוד עד תומם – עד יכלו מעל האדמה וכו':



 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ירמיה פרק נב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א