ירמיה

ספר ירמיה פרק לג

(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר:

רש"י עצור – בבית הכלא:

רד"ק ויהי דבר ה' שנית – ר"ל על זה הענין:

אלשיך ויהי דבר ה' אל ירמיהו שנית כו'. יאמר, כי להיותו עצור כלוא בחצר המטרה לנחמו מעצבונו, שימחו בייעודים טובים העתידים לבא, וזהו עודנו עצור בחצר המטרה לאמר.

 

(ב) כֹּה אָמַר ה' עֹשָׂהּ, ה' יוֹצֵר אוֹתָהּ, לַהֲכִינָהּ ה' שְׁמוֹ:

רד"ק כה, עשה – עושה ירושלם שזכר למעלה ופי' עושהּ – מְגַדְלָהּ,

כלומר שהגדיל אותה על כל הארצות וכן אשר עשה את משה ואת אהרן:

יוצר אותה להכינה – מחדש אותה להכינה לעולם וכן הנה אנכי יוצר עליכם רעה וכל יצירה היא מוציא הדבר למעשה:

מלבי"ם כה אמר ה' עושה. העשיה היא גמר הדבר,

והיצירה היא הוצאת צורת הדבר, שהיא קודם העשיה, [הכנה-יצירה-עשיה]

ר"ל אצל ה' כבר נעשה הדבר ונגמר כי דבר ה' הוא כאילו נעשה בפועל,

ואצל התחתונים שאצלם יעשה ה' את הדבר על ידי סבות ומסובבים

וע"י ההמשך בזמן אני יוצר להכין את הדבר שתצא לפועל בעולם השפל בבוא הזמן וקץ הימין:

מלבי"ם ביאור המילות עושה, יוצר אותה. בארתי (ישעיה מ"ח ז') שהיוצר הוא הצר צורת הדבר,

והעושה גומר את הדבר, ור"ל עושה את הדבר, וההכנה היא על תכלית טוב,

ועז"א ה' שמו, ר"ל שעשה זאת מצד שהוא ה' בעל הרחמים ומהוה את כל, לא להחריב ולהשחית:

 

(ג) קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם:

רד"ק קרא – אם תקרא אלי אענך כרצונך הפך מה שאומר ואל תשא בעדם רנה ותפלה:

ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם – אגידה לך נחמות גדולות וחזקות שלא ידעתם

וי"ת רברבן ונטירן היה קורא ונצורות בנו"ן: וכן פרש"י ונצורות – שמורות בלבי לעשותם:

מלבי"ם קרא אלי ואענך. נגד מ"ש למעלה (טו, טז) שירמיה לא היה יכול לנבאות בכל עת שרצה,

שע"י שנבא פורענות לא יכול לשמוח בשמחה של מצוה שע"י השמחה תחול עליו הרוח,

ולא נבא רק בעת קראו ה' והכינו לזה,

אמר אליו שעתה שיודיעו בשורות טובות יוכל לקרא וה' יענהו לנבאותו בעת שירצה:

גדולות. מהיותם חוץ לטבע:                 ובצורות. וחזקות כי לא ישתנו ויתקיימו לעד:

ולא ידעתם. כי עד עתה לא הודיעו רק פורעניות:

 

(ד) כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה הַנְּתֻצִים אֶל הַסֹּלְלוֹת וְאֶל הֶחָרֶב: (ה) בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת הַכַּשְׂדִּים וּלְמַלְאָם אֶת פִּגְרֵי הָאָדָם אֲשֶׁר הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל רָעָתָם:

מלבי"ם (ד – ה) אל הסוללות ואל החרב באים להלחם. ר"ל שבתי העיר נתוצים ע"י הסוללות והחרב

שהסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על העיר, ולמלא את הבתים פגרי האדם:

אשר הכיתי. ר"ל שנענשו אם ע"י ה' בעצמו עונש השגחיי, ועז"א אשר הכיתי באפי ובחמתי,

ואם מעצמו ע"י הסתרת פנים, ועז"א ואשר הסתרתי פני, כמ"ש (דברים לא, יז) והסתרתי פני מהם והיה לאכול, וכ"ז היה על כל רעתם, בין ההכאה ובין הסתרת פנים לא היה מפני שמאסתים לעולם

רק על כל רעתם, כרופא שמקיז דם שאינו כדי למחוץ רק כדי לרפא:

מלבי"ם ביאור המילות (ד – ה) אל הסוללות. ר"ל ע"י הסוללות: {הסוללות פרש"י תלים שצבורים למעלה אשר בונים בני העיר לעלות אל (הסוללות)  [נדצ"ל 'החומה' וכן הוא ברד"ק ירמיהו פרק לב –כד: "ויונתן תירגם הא מליתא עלו על קרתא למכבשה והוא תל עפר שצוברין סביב החומה לעלות משם על החומה וכן בדרז"ל מליא בנצא: עכ"ל] להלחם מעליהם אל הכשדים}:

והחרב. הוא הכשיל שמפילים בו הבנינים, וכן ומגדלותיך יתוץ בחרבותם,

ומ"ש באים להלחם מוסב על הסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על ישראל:

 

(ה) בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת הַכַּשְׂדִּים וּלְמַלְאָם אֶת פִּגְרֵי הָאָדָם אֲשֶׁר הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל רָעָתָם:

רש"י ולמלאם את פגרי האדם – ואת הבתים אשר נתצו עושים קברות לפגרים שנהרגים בתוך העיר:

ואשר הסתרתי וגו' – כה אמר ה' הנני מעלה לה וגו':

רד"ק באים להלחם – אמר למה היו נתוצים לפי שהיו באים יושבי הבתים להלחם עם הכשדים ולא פתחו להם לפיכך התחזקו הכשדים והכו הבתים בסללות ובחרב עד שלכדו העיר:

ולמלאם את פגרי האדם – והם גרמו גם כן למלא הבתים פגרי אדם שנלחמו בם הכשדים:

 

(ו) הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת:

רד"ק עתרת פי' רוב כי כל לשון עתרת הוא ענין רבוי מה שהוא בענין תפלה כמו ויעתר יצחק הוא ענין רבוי תפלה וכן העתרתם עלי דבריכם רבוי דבריכם:

מלבי"ם הנני מעלה לה [לירושלים. רד"ק] ארוכה. שע"י ההכאה הזאת יהיה לה ארוכה על השבר מבחוץ:

ומרפא. על החולי הפנימית:

וגליתי להם עתרת. ר"ל אגלה להם איך יעתר להם השלום והאמת להתרצות אליהם להיות אתם בעתיד:

מלבי"ם ביאור המילות ארוכה ומרפא. ארוכה על השבר מבחוץ, ומרפא לחולי פנימית (כנ"ל ל' י"ז):

עתרת. ענין ריצוי כמו ונעתר להם ורפאם (ישעיה י"ט), השלום יתרצה להם:

 

(ז) וַהֲשִׁבֹתִי אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה:

מלבי"ם והשיבותי. את הגולה: ובניתים. בנין המלכות ובנין העיר והמקדש:

(ח) וְטִהַרְתִּים מִכָּל עֲוֹנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי וְסָלַחְתִּי לְכָול {לְכָל} עֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי:

מלבי"ם וטהרתים. על העבר אטהר אותם מטומאת עונם, והנה העון מטמא את הנפש, ומקטרג עליהם לפני ה', נגד הטומאה וטהרתי, נגד הקטרוג וסלחתי:

מלבי"ם ביאור המילות אשר חטאו, ואשר פשעו. לענין הסליחה מוסיף שיסלח על הפשיעה והמרד,

אבל הטהרה עקרו מן העון, שעי"ז [ר"ל שעל ידו] נטמאה הנפש ע"י עוות השכל שזה ההבדל בין עון ופשע:

 

(ט) וְהָיְתָה לִּי לְשֵׁם שָׂשׂוֹן לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אֹתָם וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כָּל הַטּוֹבָה וְעַל כָּל הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ:

מלבי"ם והיתה. ועל העתיד יהיה לי לשם ששון:

ופחדו ורגזו. המאמרים מקבילים, ופחדו [הגויים] על כל השלום שעי"כ יפחדו מהם להלחם אתם,

ורגזו על כל הטובה:

מלבי"ם ביאור המילות לשם, לתהלה ולתפארת. התבאר סימן י"ג:

ופחדו ורוגזו. הרוגז הוא החיל ותנועת הגוף ויהיה ע"י חרדה או קנאה או התעוררות יתר כחות הנפש:

מצודת דוד …ופחדו ורגזו – ישראל יפחדו וירעדו מחטא עוד בעבור כל הטובה וכו'

ר"ל יפחדו לחטוא שלא יאבדו הטובה המרובה:

 

(י) כֹּה אָמַר ה' עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה:

[הפסוק עוד ישמע וגו' הוא הפסוק הזה, ולמעשה כאן אנו רואים שהוא מורחב יותר ממה שרגילים לומר, כך שבפועל מדלגים וקוראים עוד ישמע… בערי יהודה ובחוצות ירושלים… קול ששון וגו' בפסוק הבא עד קול כלה. התוספת קול מצהלות וגו' אינו מופיע כלל בכתובים].

מלבי"ם במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא. החורבה שייך על הבנינים,

והשממה שייך על כל הארץ, ושממה הוא יותר מן חורבה,

ועז"א במקום הזה היינו בעיר ירושלים שעליו היו אומרים חרב הוא ע"י בניניו שנחרבו,

ומוסיף גם בשאר ערי יהודה וגם בחוצות ירושלים (בחוצות הם אחורי הבתים)

שהם היו נשמות שהוא יותר מחורבה:

מלבי"ם ביאור המילות חרב, הנשמות. התבאר (ישעיה מ"ט י"ט):

 

(יא) קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה':

רד"ק מביאים תודה – ולא אמר חטאת ואשם לפי שבזמן ההוא לא יהיו בהם רשעים וחוטאים

כי כולם ידעו את ה' וכן אמרו רז"ל כל הקרבנות בטלים לעתיד לבוא חוץ מקרבן תודה:

מלבי"ם (יא – יב) קול ששון. ע"י הזווגים שיעשו: קול אומרים הודו. על הנסים שיעשה להם,

ונגד מ"ש חרב הוא מאין אדם אמר שישמע קול ששון וכו',

ונגד מ"ש חרב הוא מאין בהמה אמר שיהיה נוה רועים:

 

(יב) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן:

רש"י נוה רועים – מדור רועים:

רד"ק מרביצים צאן – בכל מקום מאין פחד, יהיה לרועים נוה, וירבצו שם צאנם בלי פחד:

 

(יג) בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה אָמַר ה':

רש"י עוד תעבורנה הצאן וגו' – יצאו ויבאו ישראל ע"י מנהיג הולך בראשם:

רד"ק בערי ההר בערי השפלה – בלא וי"ו והבאים אחריהם בוי"ו: על ידי מונה – ישראל נמשל לצאן והרועה הוא המלך

ודרך הרועה למנות צאנו אם חסרה אחת מהן

או יאמר זה הענין לכלות הפושעים מישראל בצאתם מהגלות כמו שמפורש בספר יחזקאל

ואמר שם והעברתי אתכם תחת השבט וזהו שאמר הנה גם כן עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה:

מלבי"ם עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה. אחר שדבר מנוה צאן חזר להמשיל כלל האומה כצאן

ושיהיה להם רועה המונה אותם לדעת אם לא נחסר מנינם:

 

(יד) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה:

מלבי"ם (יד – טו) והקמותי. היא הנבואה שנבא למעלה (כג, ה – ו), ועיי"ש התבארו פסוקים אלה

[שכאן מדבר על בעתה, ושם דיבר על אחישנה]:

 

(טו) בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:

רד"ק צמח צדקה – זהו מלך המשיח:

מלבי"ם ביאור המילות צמח צדקה. התבאר למעלה (כ"ג ה' ו'):

 

(טז) בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ ה' צִדְקֵנוּ:

רד"ק וזהו אשר יקרא לה ה' צדקנו – הקדוש ברוך הוא יקרא לירושל' ה' צדקנו כלומר שיושבי' יאמרו ה' צדקנו וי"ת ודין שמא דיהון קרן לה יתעבדון לנא זכון מן קדם ה' בגוה

ולמעלה אמר על מלך המשיח וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו ושניהם עולים לענין אחד ושם פירשנוהו

וא"א ז"ל פירש וזה אשר יקרא לה הקדוש ברוך הוא שהוא ה' צדקנו:

(יז) כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל:

רש"י לא יכרת – כריתות עולם אלא אם יפסוק סופו לחזור:  לא יכרת לדוד. מימות המשיח והלאה:

 

(יח) וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים:

רש"י כל הימים – לא יכרת להם זרע הראוי להעלות עולה ולהקטיר מנחה:

מצודת דוד ולכהנים הלוים – הכהנים בני לוי:

לא יכרת – לא יהיה נכרת מהם איש מלפני מלהיות מעלה עולה וכו':

כל הימים – ר"ל כל הימים לא יהיו נכרתים כי עד עולם תהיה העבודה בהם:

 

(יט) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר:

(כ) כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם:

רש"י אם תפרו את בריתי היום – אם תוכלו להפר את בריתי אשר כרתי את היום ואת הלילה להיותם בעתם אשר כרתי לנח ובניו ויום ולילה לא ישבותו:

רד"ק כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום – אם תוכלו להפר בריתי שכרתי עם נח ובניו –

'עוד כל ימי הארץ וגו' ויום ולילה לא ישבתו'

כמו שזה לא יופר ולא ישבות כן לא תופר בריתי את דוד שכרתי לו ברית להיות מלכותו קיימ'

וכן בריתי שכרתי עם אהרן ועם בניו:

בעתם – על סדר התקופות:

מלבי"ם אם תפרו. ביאר שברית המלוכה והכהונה הוא מוכרח לקיום כלל המציאות כמו שחקי הטבע מוכרחים,

וכמו שא"א שיבטל את בריתו עם כלל המציאות כן א"א שיבטל ברית המלוכה והכהונה

לא שיבטלם לגמרי – כמו שלא יפר בריתי היום והלילה,

ולא שלא יבוא בזמן המוגבל אל הגאולה – כמו שא"א לבלתי היות יומם ולילה בעתם:

מלבי"ם ביאור המילות את בריתי היום. את בריתי ברית היום:

 

(כא) גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי:

מצודת דוד גם בריתי – אז גם בריתי תופר עם דוד לבל היות לו בן מולך על כסאו וגם תופר הברית עם הכהנים בני לוי המשרתים אותי לבל ישרתו עוד

ור"ל כמו שאין בידכם להפר הברית שעם היום והלילה כן א"א שיופר הברית שעם דוד ושעם הכהנים:

 

(כב) אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם כֵּן אַרְבֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי:

רד"ק אשר – כמו כאשר חסר כ"ף הדמיון וכן כי אשר ראיתם את מצרים היום כמו כאשר:

כן ארבה – עד שלא יספר ולא ימד ולשון ימד נופל על חול הים ולא על צבא השמים והמספר נופל על זה ועל זה: משרתי אותי – כמו משרתים כי פעמי' יפול מ"ם הרבוי ויספיק ביו"ד הרבוי כמו נטעי נעמנים מי המרים מלאכי רעים והדומים להם:

מלבי"ם אשר. עוד באר שירבו משרתיו בארץ כמשרתיו בשמים, עד ששתי המערכות העליונה והתחתונה יגבילו זה את זה שיהיה להתחתונה טבע קיים כמו לעליונה, וגם יהיה מרובה בכמות כמוה:

מלבי"ם ביאור המילות אשר לא יספר. כמו כאשר, וכן אשר ראיתם את מצרים היום: משרתי אתי. כמו מי המרים, מלאכי רעים:

 

(כג) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר: (כד) הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם:

רד"ק הלוא ראית, שתי המשפחות – משפחת דוד ומשפחת אהרן אשר בחר ה' בהם להיות מנהיגי העם:

ואת עמי ינאצון – וכיון שראו שהאלהים מאסם, ינאצו בניהם את ישראל מהיות עוד גוי לפניהם,

ולא יוכיחום ולא ינהיגום בדרך ישרה, כי חשבו כי פסקה המלכו' והכהונה,

כי רוב ישראל גלו, והנשארים נתונים ביד גויי הארצות

ואדוני אבי ז"ל פירש ואת עמי כמו ועמי כלומר כיון שראו עמי כי אלהים מאסם, גם הם ינאצו אותם ולא ילכו אחר מצותיו, ולא ירצו להיות גוי לפניהם ולעשות מצותם,

ולפירושו יהיה את זה נופל על הפעל כמו ואת מלכינו ואת שרינו ואת הברזל נפל אל המים וכבר פירשנו אותם על הפעול ככל את שנופל על הפעול:

מלבי"ם שתי המשפחות. הם אמרו הלא משפחת דוד ומשפחת אהרן אשר בחר ה' להעניקם יתר שאת וכרת עמהם ברית מיוחדת ובכ"ז וימאסם,

וכ"ש שמאס את העם בכלל שלא היו חשובים אצלו כשתי המשפחות האלה,

ועי"כ את עמי ינאצון ויבזו אותם שא"א שיהיו עוד גוי לפניהם, ר"ל לפני שתי המשפחות,

שא"א שהם יהיו קודמים במעלה לפני שתי המשפחות והם ישארו להיות גוי קדוש לפני ה':

 

(כה) כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:

רש"י אם לא בריתי וגו' – אי אפשר שלא יתקיים הברית שכרתי ליום ולילה להיות בעתם

ואי אפשר לחוקות שמים וארץ ליבטל כאלו לא שמתים גם זרע יעקב וגו'

ורבותינו דרשוהו לענין ברית התורה ללמוד מכאן שבשביל התורה נבראו שמים וארץ

אך אין המדרש מיושב על סדר המקראות:

רד"ק כה אמר ה' אם לא בריתי – כלומר אם לא יהיה בריתי יומם ולילה, ולא שמתי חקות שמים וארץ להיות חוק עולם, אם לא יהיה זה – לא יהיה זרע יעקב ודוד, שאמאסם

אבל כל זמן שתהיה קיימת בריתי עם שמים וארץ, ועם יומם ולילה, תהיה בריתי עם זרע יעקב ודוד

עם זרע יעקב – להיות גוי ועם זרע דוד להיות מושל, ולא הוצרך להשיב משפחת הכהונה כי כבר זכרה למעלה ואת הלוים משרתי אותי אבל שנה בדבר המלכות כי הוא עקר הנהגת ישראל מיראת המלכות:

מלבי"ם כה אמר ה' אם לא בריתי. ר"ל אם יצוייר שלא יהיה עוד ברית היום והלילה במציאות,

ואם יצוייר שחקות שמים וארץ לא שמתי, שיתבטלו חקי הטבע והשמים והארץ כאילו לא שמתי אותם,

אז יצוייר:

 

(כו) גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁוב {אָשִׁיב} אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים:

רד"ק גם זרע יעקב ודוד – כתב רבי יונה המדקדק כי יעקב במקום אהרן לפי שזכר שתי המשפחות

וכן אומר בל"ב מדות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי במדת מדבר שנאמר בזה ואינו ענין לו אבל הוא ענין לחברו

כמו וזאת ליהודה שאינו ענין ליהודה שהרי נאמר שמע ה' קול יהודה תנהו ענין לשמעון

כיוצא בו גם זרע יעקב ודוד שאינו ענין ליעקב שהרי נאמר יצחק ויעקב תנהו ענין לאהרן

ראיה לדבר שתי המשפחות שאמר וכבר פירשנוהו

והחכם ר"א בן עזרא ז"ל פי' אך מי שהוא [רק] מזרע יעקב אמאס בעבור שאמרה תורה שלא יהא מלך מושל בישראל כי אם מיעקב, ועוד שהוא ממשפחת דוד, והם שתי מעלות:

אל זרע אברהם – כמו על וכן ואל ההרים לא אכל כמו על ההרים:

ישחק – כתיב בשי"ן כמו בצד"י כי שני השרשים שוים בענין ושתי האותיות ממוצא אחד והוא אחד מד' הכתובים בשי"ן כנוי ליצחק:

כי אשוב – כתוב בוי"ו וקרי אשיב ביו"ד והענין אחד כי נמצא מן הקל יוצא בזה הענין כמו ושב ה' את שבותך וזולתו:

מלבי"ם שגם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס. (כי שתי הבריתות מוכרחים אל המציאות ומהלך השלמות הכללי), ור"ל מקחת מזרע יעקב מושלים אל זרע אברהם יצחק ומזרע דוד מושלים אל זרע יעקב,

שזרע דוד ימשלו על זרע יעקב, וזרע יעקב ימשלו על בני ישמעאל ועשו:

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ירמיה פרק נב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א