ירמיה

ספר ירמיה פרק מא

 

(א) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה:

רש"י ורבי המלך – ושרי המלך נתקנאו בו שנטל גדולה:

פסוק א

בא ישמעאל וכו' מזרע המלוכה, זה טעם אחד על מה שהרגו יען שהיה מזרע המלוכה חשב כי לו מגיע הנשיאות.

 (ב) וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ:

פסוק ב

(טעם ב')- ויכו את גדליה וכו' אשר הפקיד מלך בבל בארץ שלכן הרג אותו, כי הוא נשלח ממלך בני עמון שהיה שונא למלך בבל ורצה שתהיה א"י תחת ממשלתו, ויכו וימת אותו, הם הכוהו וישמעאל גמר מיתתו בידיו: 

 (ג) וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל:

פסוק ג

ואת כל היהודים אשר היו אתו, ר"ל היהודים שהיו שם לצורך גדליה בעלי מלחמתו, ועז"א את גדליה, כי היהודים שגרו שם לא הרג, ואת הכשדים אשר נמצאו שם הרג כולם,

ומפרש את בעלי המלחמה הכה, והכשדים היו כולם בעלי המלחמה, לכן אמר אשר נמצאו שם, ומהיהודים הרג רק בעלי המלחמה ויתר העם החיה: 

 (ד) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לֹא יָדָע:

פסוק ד

ויהי ביום השני ישמעאל העלים את מיתת גדליה, ועז"א ואיש לא ידע והיה בדעתו למצוא עלילה שיאמר שהרגו בדין ובמשפט, וזה היה התחבולה שהרג השמונים איש, כמו שיתבאר: 

  (ה) וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית יְקֹוָק:

רש"י להביא בית ה' – כשנסעו מביתם לא היו יודעים בחורבן הבי' ובדרך שמעו וקרעו בגדיה' וגלחו זקנם. ומתגודדים – לשון שריטה:

פסוק ה

ויבאו אנשים, הוא רצה להעביר קול שגדליה הכה את האנשים היינו שצוה להרוג אותם על שהם מתאבלים על שריפת בהמ"ק, כמ"ש שהיו מגולחי זקן וקרועי בגדים,

ועל שמוליכים מנחה ולבונה לבית ה' ורצה שיחשוב כל השומע שנבוכדנצר צוה לגדליה להרוג את כל המתאבל על בית ה' ואת כל ההולך להקטיר שם: 

(ו) וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לִקְרָאתָם מִן הַמִּצְפָּה הֹלֵךְ הָלֹךְ וּבֹכֶה וַיְהִי כִּפְגֹשׁ אֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם: ס

(ז) וַיְהִי כְּבוֹאָם אֶל תּוֹךְ הָעִיר וַיִּשְׁחָטֵם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:

פסוק ו-ז

ויצא ישמעאל לקראתם הולך ובכה עשה א"ע כבוכה ומתאונן על הפקודה הזאת שנתן גדליה להרג ההולכים לבית ה',

ויאמר אליהם באו אל גדליהו כדי שיחשבו שהם נהרגים בפקודת גדליה, ובבואם תוך העיר שחטם אל תוך הבור, וכ"ז עשה בפקודת גדליה: 

(ח) וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִמְצְאוּ בָם וַיֹּאמְרוּ אֶל יִשְׁמָעֵאל אַל תְּמִתֵנוּ כִּי יֶשׁ לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ וַיֶּחְדַּל וְלֹא הֱמִיתָם בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם:

פסוק ח

ועשרה אנשים נמצאו בם, והם בחשבם שגדליה צוה להכותם על הלכם לבית ה',

אמרו אל תמיתנו כי יש לנו מטמונים בשדה וניתן שוחד אל גדליה אם יחיה אותנו,

וע"כ לא המיתם כדי שיחשבו שכ"ז נעשה בפקודת גדליה, והיה כונתו אם להפיל אימה על הנותרים שיחשבו שנבוכדנצר מינה את גדליה לרצוח תמימי דרך המתאבלים על החורבן,

ואם כדי שכולם ישמחו ויאשרוהו על שהרג את גדליה שרצח נפשות שלא במשפט, וז"ש. 

 (ט) וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֹתוֹ מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ חֲלָלִים:

רש"י אשר הכה ביד גדליהו – מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש העלה עליו כאילו נהרגו על ידו:

פסוק ט

והבור אשר השליך שם ישמעאל את פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו שבאמת הכה אותם ביד גדליה ובפקודתו, ר"ל שאמר כן שגדליה צוה להכותם,

הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא, מודיע בזה מה החטא גורם, כי כבר התבאר (מלכים א' ט"ו י"ז) שבעשא בנה את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה, היינו לעכב עי"כ שלא יעלו ישראל לרגל, ועקר עליתם לרגל היה דרך מצפה כמ"ש (הושע ה') כי פח הייתם למצפה

ושם עמדו ג"כ צבאות אסא להגן על ההולכים לרגל וללחום נגד גדוד בעשא, ועשה את הבור להספיק מים לצבאותיו, וא"כ הבור הזה שנעשה לעזר להולכים לבית ה' עתה בעונות הדור הושלכו שם חללים ההולכים לבית ה': 

 (י) וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה אֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת כָּל הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה אֲשֶׁר הִפְקִיד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם וַיִּשְׁבֵּם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַיֵּלֶךְ לַעֲבֹר אֶל בְּנֵי עַמּוֹן: ס

פסוק י

וישב את כל שארית העם אשר במצפה. מאלה ששבו לא"י (כנ"ל מ"ב י"א). ואת כל העם הנשארים מאלה שהיו בא"י מכבר אשר הפקיד נבוזראדן: 

(יא) וַיִּשְׁמַע יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה:

(יב) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ אֶל מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן:

רש"י אל מים רבים – על ברכת מיין סגיאין:

(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יִשְׁמָעֵאל אֶת יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֵת כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּשְׂמָחוּ:

(יד) וַיָּסֹבּוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּצְפָּה וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ:

(טו) וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה נִמְלַט בִּשְׁמֹנָה אֲנָשִׁים מִפְּנֵי יוֹחָנָן וַיֵּלֶךְ אֶל בְּנֵי עַמּוֹן: ס

פסוק טז

אשר השיב מאת ישמעאל כי בלכת ישמעאל נשארו עוד הרבה אנשים בסביבות מצפה והיה דעתם ללכת גם כן לארץ בני עמון אחרי ישמעאל ויוחנן השיבם מן הדרך,

וגברים אנשי המלחמה אשר השיב מגבעון שלקח אתו ישמעאל ומצא אותם אצל גבעון: 

 (טז) וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה מִן הַמִּצְפָּה אַחַר הִכָּה אֶת גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם גְּבָרִים אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְנָשִׁים וְטַף וְסָרִסִים אֲשֶׁר הֵשִׁיב מִגִּבְעוֹן:

(יז) וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כמוהם כִּמְהָם אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם:

רש"י בגרות כמהם – בגרות דיהב דוד לכמהם בר ברזילי גלעדאה, כששב ממלחמת אבשלום כמו שנאמר בספר (שמואל ב יט) אתי יעבור כמהם וגו':

(יח) מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ: ס

 

ירמיהו מב

 

(א) וַיִּגְּשׁוּ כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וִיזַנְיָה בֶּן הוֹשַׁעְיָה וְכָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל:

(ב) וַיֹּאמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא תִּפָּל נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כָּל הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ:

(ג) וְיַגֶּד לָנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ בָּהּ וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה:

פסוק ג

ויגד לנו, הם לא שאלו אם ילכו לארץ מצרים אם לא, כי כבר הסכימו ללכת למצרים (כנ"ל מ"א י"ז) רק בקשו שה' יגיד להם את הדרך באיזה דרך ילכו למצרים, ואת הדבר אשר נעשה אחר שיבואו לשם, ואיך ינצלו בדרך מחרב מלך בבל: 

 

 (ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא שָׁמַעְתִּי הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲנֶה יְקֹוָק אֶתְכֶם אַגִּיד לָכֶם לֹא אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר:

(ד) מז"ש והיה כל הדבר אשר יענה ה' אגיד לכם, שזה דבר שא"צ לאמרו: 

 פסוק ד

ויאמר ירמיהו הנני מתפלל כדבריכם ר"ל כפי שבקשתם שיראה לכם הדרך היותר טוב ללכת מצרים, ובכ"ז והיה כל הדבר אשר יענה ה' אתכם, היינו שאם יענה שלא תלכו בדרך זה כלל רק תשארו בא"י ג"כ אגיד לכם: 

 

 (ה) וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ יְהִי יְקֹוָק בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן אִם לֹא כְּכָל הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ כֵּן נַעֲשֶׂה:

פסוק ה

והמה אמרו אל ירמיהו וכו' ככל הדבר אשר ישלחך ה' אלינו כן נעשה אף אם יצוה שנשאר בא"י: 

 

 (ו) אִם טוֹב וְאִם רָע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אנו אֲנַחְנוּ שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו נִשְׁמָע לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ: ס

(ה-ו) ומז"ש שיעשו ככל אשר ישלחהו ה', הלא זה פשוט שלכן שאלו דבר ה' ועצתו. ומהו אם טוב ואם רע, ומז"ש למען אשר ייטב: 

 פסוק ו

אם טוב ואם רע הגם שאם יצוה שישארו בא"י זה רע לפי דעתם, בכל זה בקול ה' נשמע, למען ר"ל שגם אם תשיג אותנו רעה ע"י ציווי ה' עכ"פ זה עצמו דבר טוב מה שנשמע בקול ה', וז"ש למען אשר ייטב לנו כי נשמע בקול ה' אלהינו, שהשמיעה בקול ה' הוא הטוב האמתי, וגם ר"ל שעי"כ ישגיח ה' שייטיב לנו ע"י שאנו שומעים בקולו: 

 

 (ז) וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ:

(ח) וַיִּקְרָא אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֶל כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וּלְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל:

(ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו:

(ט) מ"ש אשר שלחתם אותי מיותר: 

פסוק ט

כה אמר ה' אשר שלחתם אותי אמר להם שתשובת ה' לא היתה כפי שאלתם שיראם הדרך למצרים כי אינו מסכים שיצאו מא"י, רק תשובתו היא מצד מה ששלחתם אותי להפיל תחנתכם לפניו, שמצד זה רחם עליכם לתת לכם שארית בארץ, ועי"כ. 

 

 (י) אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ כִּי נִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם:

פסוק י

אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם במלכות והנהגה, ונטעתי אתכם בריבוי עם, כי נחמתי על הרעה ורוצה אני שיהיה שארית בארץ ואחרית ותקוה: 

 

 (יא) אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו אַל תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ נְאֻם יְקֹוָק כִּי אִתְּכֶם אָנִי לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ:

פסוק יא

אל תיראו, לא תיראו מצד מה שאתם יראים מפניו עתה שהוא שינקום מכם על הריגת גדליה וכן אל תיראו ממנו בעתיד משאר רעות ומעבודה קשה כי על מה שיחרה אפו על הריגת גדליה אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו בל יעניש אתכם ע"ז, וכן על העתיד. 

 

 (יב) וְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים וְרִחַם אֶתְכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:

(יא-יב) למה אמר שתי פעמים אל תיראו, ותחלה אמר אתכם אני להציל, שמשמע שירצה לעשות רע, ואח"כ ואתן לכם רחמים: 

 פסוק יב

ואתן לכם רחמים ורחם אתכם להקל המסים והעבודה, והשיב אתכם אל אדמתכם שתהיה האדמה שלכם וקניניכם כמקדם: 

 

 (יג) וְאִם אֹמְרִים אַתֶּם לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

פסוק יג

ואם אומרים אתם, אמנם אם לא תרצו לשמוע בקול ה' להשאר בא"י שבזה יש שני אופנים, אם מפני שאין רוצים לשבת בארץ, והיא ההליכה ממה שממנו, או מפני שרוצים בארץ מצרים שהיא הנסיעה אל מה שאליו, אומר על הצד הראשון אומרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמוע בקול ה' שהבטיח לכם שייטיב אתכם, ותרצו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ אל שאר מקומות חוץ ממצרים, ועל הצד השני אמר. 

 

 (יד) לֵאמֹר לֹא כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא אֲשֶׁר לֹא נִרְאֶה מִלְחָמָה וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע וְלַלֶּחֶם לֹא נִרְעָב וְשָׁם נֵשֵׁב:

רש"י ירמיה פרק מב פסוק יד

(יד) וקול שופר – שתוקעין הצופים להזהיר את העם:

(יג-יד) מ"ש ואם אומרים אתם, וחזר מלת לאמר, והיל"ל לא נשב בארץ הזאת כי ארץ מצרים נבא?: 

 פסוק יד

לאמר, או שתאמרו לא כי ארץ מצרים נבא אשר לא נראה מלחמה, כי בשאר ארצות חוץ ממצרים היה להם אז מלחמה עם נבוכדנצר שכבש כל ארצות סוריא אחר החורבן, לא כן מצרים שאין שם מלחמה ורעב: 

 

 (טו) וְעַתָּה לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק שְׁאֵרִית יְהוּדָה כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם:

פסוק טו

ועתה לכן שמעו דבר ה', ר"ל על הצד שיצאו מא"י לשכון בשאר ארצות חוץ ממצרים ע"ז לא דבר ה' עונש רק מה שאמר למעלה לבלתי שמוע בקול ה' שבזה לא תבא להם הטוב שהבטיח אם ישארו בא"י, אבל אם אתם שום תשימון פניכם לבא מצרים שע"ז הזהירם ביחוד (וכבר הוזהרו מן התורה שלא ישובו מצרים ויש סברא שהאיסור הוא רק בדרך הזה מא"י למצרים כמ"ש הקדמונים, ועז"א אם שום תשימון פניכם לבא מצרים שהוא המוזהר ויש סברא שאינו אסור רק היוצא לגור לא ההולך לסחורה ואם הלך לסחורה והשתקע שם לא עבר על הלאו במעשה, עמ"ש באה"ח באר"י סי' ח' סק"ב, ועז"א ובאתם לגור שם): 

 

 (טז) וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָרָעָב אֲשֶׁר אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם וְשָׁם תָּמֻתוּ:

פסוק טז

והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה, שמטעם זה בחרתם בארץ מצרים כמ"ש אשר לא נראה מלחמה, שם תשיג אתכם, יען שתהיה החרב בארץ מצרים שנבוכדנצר יכבוש אחר כך את ארץ מצרים: 

 

 (יז) וְיִהְיוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם לָבוֹא מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם: ס

(יז) מ"ש ויהיו הוא כפל לשון ?: 

 פסוק יז

ויהיו, וחוץ ממה שישיג אתכם שם חרב ורעב מעצמו, חוץ מזה ימות בחרב וברעב עד שלא יהיה להם שריד ופליט, מפני הרעה אשר אני מביא עליהם, רעה השגחיית מיוחדת עליהם מצד העונש חוץ מן החרב הכולל שישיג גם את מצרים: 

 

 (יח) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי עַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם מִצְרָיִם וִהְיִיתֶם לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה וְלֹא תִרְאוּ עוֹד אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה:

פסוק יח

כי כה אמר ה' כאשר נתך אפי וחמתי, ר"ל כמו שבירושלים היה עונש השגחיי כן יהיה בבואכם מצרים: 

 

 (יט) דִּבֶּר יְקֹוָק עֲלֵיכֶם שְׁאֵרִית יְהוּדָה אַל תָּבֹאוּ מִצְרָיִם יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם:

(יט) מ"ש דבר ה' עליכם אין לו פירוש וכל הענין כפול ומכופל ומיותר: 

 פסוק יט

דבר ה' עליכם עד הנה הודיע להם את דבר ה', מעתה יאמר הנביא דברי עצמו, הלא ה' דבר עליכם אל תבאו מצרים, ואני העידותי בכם היום והתריתי בכם בשם ה', וא"כ מזה נודע: 

 

 (כ) כִּי התעתים הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם כִּי אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כֵּן הַגֶּד לָנוּ וְעָשִׂינוּ:

פסוק כ

כי התעיתם בנפשותיכם ר"ל שמזה נודע שאתם גמרתם בדעתיכם לבא מצרים, ומה ששלחתם אותי אל ה' לאמר התפלל וכו' וככל אשר יאמר ועשינו בזה אתם התעיתם את עצמכם, כי ה' יודע האמת שאין דעתכם לשמוע לקולו, ומזה ידעתי כי מה: 

 

 (כא) וָאַגִּד לָכֶם הַיּוֹם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּלְכֹל אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:

פסוק כא

שהגדתי לכם היום ולא שמעתם הסכלתם עשו מאד, כי לא הרוחתם מזה, רק מה: 

 

 (כב) וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם: ס

פסוק כב

שעתה ידע תדעו כי בחרב וברעב תמותו שאם לא הייתם שואלים ממני לא הייתם יודעים מה יהיה בסופכם ועתה ששאלתם תדעו שאחריתכם למות: 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ירמיה פרק נב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א