ירמיה

ספר ירמיה פרק מו

(א) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל הַגּוֹיִם:

מצודת דוד אשר היה – כאומר עתה יספר אשר היה וכו':

מלבי"ם אשר היה. הנבואות שמכאן עד סימן נ"ב, נבא על הגוים שכבש נבוכדנצר:

 

(ב) לְמִצְרַיִם עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה:

רד"ק למצרים – נבא תחילה על פורענות מלך מצרים שבאה לו מחוץ לארצו והוא כאשר הלך על נהר פרת בכרכמיש אחר שלכדה מלך אשור ומלך ארם כמו שאמר הלא ככרכמיש כלנו וגו'

והלך שם פרעה נכה בימי יאשיהו וארכו לו ימי המצור שם עד השנה הרביעית ליהויקים ועלה עליו נבוכדנצר ונאמר עליו נבואה זו ואחר כן נבא על ארץ מצרים שיכבשנה נבוכדנצר:

אשר הכה נבוכד נצר מלך בבל בשנת הרביעית – מנהג הלשון לבוא סמוך על המספר וכן בשנת שלש למלכו ואחרים זולתו:

פרעה נכה – ת"י פרעה חגירא:

מלבי"ם למצרים. נבואה שבסימן זה נבא על מצרים שהוכו מנבוכדנצר שתי פעמים,

ועד פסוק י"ג נבא על מה שהכה את חיל פרעה נכו על נהר פרת בשנה הרביעית ליהויקים:

 

(ג) עִרְכוּ מָגֵן וְצִנָּה וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה:

מצודת דוד עירכו – על מצרים יאמר בדרך לעג סדרו עצמיכם בלבישת מגן וצנה

והתחזקו וגשו למלחמה מול הכשדים הנלחמים בכם:

מלבי"ם ערכו. יצייר במליצתו שמצרים לא יתחיל עוד לצאת למלחמה כלל, כמ"ש (מ"ב כד, ז) ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת,

ואומר אליו שיערכו מגן וצנה ויגשו למלחמה, ומוסיף או עכ"פ:

מלבי"ם ביאור המילות מגן וצנה. מגן לפני קשת, וצנה מפני חרב וחנית ומקיף מג' רוחות:

רש"י מגן – של עור הוא והוא שלוק וכשיוצ' למלחמה מושחו בשמן:  צנה – של עץ דמות תריסין שלנו:

 

(ד) אִסְרוּ הַסּוּסִים וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים וְהִתְיַצְּבוּ בְּכֹובָעִים מִרְקוּ הָרְמָחִים לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת:

מלבי"ם אסרו הסוסים והפרשים יעלו. עליהם לרכוב: והתיצבו בכובעים. כאילו מתחילים לצאת,

הגם שלא יגשו למלחמה עצמה, או עכ"פ מרקו הרמחים ולבשו הסריונות, כמי שעושה תחילת ההכנה:[ מצודת ציון הסריונית – הוא כעין מלבוש עשוי מברזל להגן ממכת חרב וחנית כמו ושריון קשקשים (ש"א יז)]:

מלבי"ם ביאור המילות ועלו הפרשים. רוכבי הסוסים:

 

(ה) מַדּוּעַ רָאִיתִי הֵמָּה חַתִּים נְסֹגִים אָחוֹר, וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ, וּמָנֹוס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ, מָגֹור מִסָּבִיב נְאֻם ה':

מלבי"ם מדוע ראיתי המה חתים. שיש להם מורך לב, ויותר מזה כי נסוגים אחור, כמראה המורך בפועל,

ויותר מזה שגם גבוריהם יוכתו באמת, ונסו וגם לא הפנו לראות אם יש רודף מרוב הפחד, +

מדוע היה זה?             משיב: יען מגור מסביב נאום ה', ה' הביא עליהם מגור ופחד:

רד"ק ויונתן תרגם מגור ענין אסיפה ולא מחפנן למיקם מן קדם דקטלין בחרבא דמתכנשין עליהון מן סחור סחור:

 

(ו) אַל יָנוּס הַקַּל וְאַל יִמָּלֵט הַגִּבֹּור צָפֹונָה עַל יַד נְהַר פְּרָת כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

מלבי"ם אל. אבל לחנם מנוס נסו, כי גם הקל ברגליו אל ינוס, והגבור לא ימלט ע"י גבורתו,

כי צפונה על יד נהר פרת כשלו, שתחת שהיה להם לברוח לצד דרום שהוא צד מצרים יברחו לצד צפון אל יד הנהר, שבא האויב מאחוריהם ולחצם אל יד הנהר ושם נפלו כולם, כי הנהר סגר בעדם את הדרך:

מלבי"ם ביאור המילות ינוס, ימלט. ההמלטה היא ההצלה גם במקומו ע"י גבורתו:

 

(ז) מִי זֶה כַּיְאֹר יַעֲלֶה כַּנְּהָרֹות יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו:

רד"ק מי זה – אמר על פרעה דרך לעג מי זה שהיה עולה מן הארץ:

כיאור – כמו יאור שעולה ומתפשט בארץ:

כנהרות – כמו הנהרות הגדולים כן יתגעשו מימיו של פרעה והוא משל על חילותיו

וכיון שהיו עולים כל כך בגבורה איך כשלו ונפלו עתה לפני נבוכד נצר וכפל הענין לחזק עוד ואמר:

מלבי"ם מי זה. אשר כיאור יעלה, שכמו שהיאור נילוס בעת יעלה יכסה את כל הארץ בריבוי מימיו,

כן כסה את עין הארץ בריבוי מחנותיו:

וכנהרות יתגעשו מימיו. וכמו שהנהר המושך מימיו חדים ושוטפים כל אשר בדרכם כן היו אנשים גבורים שוטפים את כל הממלכות:

מלבי"ם ביאור המילות כיאור יעלה כנהרות יתגעשו מימיו. יש הבדל בין נהר, נחל, יאור,

שהיאור הוא המתמלא מימי גשמים ומכסה את כל הארץ כמו יאור הנילוס שעליו נאמר שם יאור לרוב (כמ"ש בישעיה י"ט),

והנהר והנחל אין יוצאים מגדותיהם, רק הנהר מושך בכח ושוטף כל אשר בדרכו ועז"א כיאור יעלה כנהרות יתגעשו:

 

(ח) מִצְרַיִם כַּיְאֹר יַעֲלֶה וְכַנְּהָרֹות יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֲכַסֶּה אֶרֶץ אֹבִידָה עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ:

רד"ק מצרים כיאור – הראשון יתגעשו מבנין התפעל וזה השני יתגעשו בחולם הגימ"ל מורכבת מן התפעל הדומה למרובע

אמר כמו שהנהרות יתגעשו מים כן יתגעשו חילותיו של פרעה בבאו לארץ וענין יתגעשו הוא ענין געש' המי' ותנועתה בחוזק ויונתן תרגם כיאור כעננא: ויאמר אעלה אכסה ארץ – אעלה בפתח האל"ף במקום סגול וכן אענה אף אני חלקי כי הם פועלים עומדים ואילו היו מבנין הפעול היו יוצאין ואיננו רחוק שתהיה האל"ף בפתח אף על פי שאין כן המנהג: אובידה – שבענין הפעיל משפטו אאבידה אלא שבא כן להניח על האל"ף כמשפט:

מלבי"ם מצרים. משיב מצרים הוא הרגיל לעלות כיאור. והמאמרים מקבילים,

כיאור יעלה ויאמר אעלה אכסה ארץ, כנילוס שמכסה ארץ במים,

וכנהרות יתגעשו מימיו (ויאמר) אובידה עיר ויושבי בה, כנהר השוטף ומאבד הכל:

 

(ט) עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים כּוּשׁ וּפוּט תֹּפְשֵׂי מָגֵן וְלוּדִים תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת:

רד"ק עלו הסוסים – עתה בבא חיל נבוכדנצר עלו הסוסים נראה מה תעשו אתם הסוסים כלומר סוסי מצרים עלו כנגד החיל הבא עליכם כמו שהייתם עולים טרם בואם כמו המים העולים:

והתהוללו – אתם הרכב, כמו שהייתם עושים מתחילה, והרכב שם כלל כמו שש מאות רכב בחור

והוללות הרכב הוא מרוצת הסוסים רצוא ושוב ודהירתם שידמה הוללות ושגעון: רש"י לשון סכלות:

ויצאו הגבורים – בצרי היו"ד והוא איתן ולית כוותיה ושארא ויצאו בקמץ היו"ד: כוש ופוט – באו עם פרעה וכן לודים:

תפשי דרכי קשת – סמוך על סמוך כמו נהרי נחלי דבש וחמאה חכמי יועצי פרעה ושפוני טמוני חול:

מצודת דוד עלו הסוסים – אתם רוכבי הסוסים עלו למלחמה ואתם אנשי הרכב התהוללו והיו רצים לכאן ולכאן: כוש ופוט – כי גם המה באו בעזרתה:

תופשי דורכי קשת – ר"ל תופשי קשת ודורכים בה למתחה היטב לירות למרחוק:

מלבי"ם עלו. ואני מצוה לכם שתעלו על הסוסים והרכב יתהוללו והגבורים יצאו,

ועמהם יצאו עוזריהם כוש ופוט וכו', אבל:

 

(י) וְהַיֹּום הַהוּא לַאדֹנָי ה' צְבָאֹות יֹום נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם כִּי זֶבַח לַאדֹנָי ה' צְבָאֹות בְּאֶרֶץ צָפֹון אֶל נְהַר פְּרָת:

רש"י ורותה – לשון שובע, ל"א לשון שכרון כמו שכר דמתרגמינן מרוי:

בארץ צפון – שהלך פרעה על נבוכדנצר בכרכמיש וגם נפל ונהרגו גבוריו והוא ברח מן המלחמה:

רד"ק והיום ההוא – יום נקמה להנקם מצריו נקמת יאשיהו המלך שהמיתו פרעה נכה במגדו:

ורותה מדמם – מן הקל ולית כותיה ושארא רותה ורותה מן הדגוש: אל נהר פרת – כמו על וכן אל ההרים לא אכל:

מלבי"ם והיום ההוא לה' יום נקמה. וע"כ נתן בלבם שיצאו למלחמה לקראת נבוכדנצר:

ואכלה חרב ושבעה. מבשרם: ורותה מדמם, כי זבח גדול לה'. מצייר כאילו ה' הכין זבח אל נהר פרת.

(שהיה דרכם לזבוח אל הנהר) והקדיש קרואיו עם כשדים לאכול ולשבוע:

 

(יא) עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי בְּתוּלַת בַּת מִצְרָיִם לַשָּׁוְא הִרְבֵּיתי הִרְבֵּית רְפֻאֹות תְּעָלָה אֵין לָךְ:

רד"ק עלי גלעד – ואם תעלי ותקחי צרי לא יועילוך:

לשוא הרבית רפואות – לחנם תקחי רפואות למכתך,

כי תעלה אין לך, ותעלה כמו רפואה והרפוא' היא משל על עזרת העוזרי' כמו כוש פוט ולוד:

הרביתי – כתוב ביו"ד רוצה לומר שהם יאמרו כן בעת מפלתם והרבית קרי שאומר הנביא כנגד בתולת בת מצרים:

מצודת דוד – אמר בדרך לעג את מצרים עלי לגלעד מקום הצרי וקחי שמה צרי לרפאות את תחלואיך:

בתולת – קראה בתולה על שלא נכבשה עדיין משום אומה כבתולה שלא משל בה איש לשכב עמה:

לשוא הרבית – על חנם הרבית מיני רפואות כי אין לך בהם תעלה ומרפא והוא ענין מליצה:

מלבי"ם עלי גלעד. אחר מפלת פרעה רצה עדיין להתחזק בממשלתו שהיה לו בארץ סוריא עד עבר הירדן שגלעד היה ראש לממלכה זאת,

וע"ז ימליץ שרצה לקחת צרי למכתו מגלעד ששם גדל הצרי, אבל לשוא הרבית רפואות ע"י סמים, אחר שתעלה אין לך, שכלה הליחות השרשי והבריאות,

ר"ל אי אפשר שתתחזק ע"י עמים אחרים אחר שנפלו מבחר גבוריך, כי:

מלבי"ם ביאור המילות תעלה. המוח שבעצמות ולחות הטבעי:

 

(יב) שָׁמְעוּ גוֹיִם קְלוֹנֵךְ וְצִוְחָתֵךְ מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי גִבֹּור בְּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ יַחְדָּיו נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם:

מלבי"ם שמעו גוים קלונך. ולא יתחזקו להיות בעוזריך, וחוץ מן השמועה גם צוחתך בעצמך מלאה הארץ:

כי גבור בגבור כשלו. שהיה מהומה בין גבוריו והרגו זא"ז:

 

(יג) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבֹוא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכֹּות אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם:

רש"י לבא נבוכדראצר – זו מכה שניי' שהחריב נבוכדנצר את מצרים בשנת עשרים ושבע למלכו (יחזקאל כט) כמו ששנינו בסדר עולם:

מלבי"ם הדבר. עתה ינבא על מה שהוכו שנית ע"י נבוכדנצר שבא אל ארץ מצרים להכותה: [בשונה מהפעם הקודמת שפרעה בא אל כרכמיש ושם הוכה].

 

(יד) הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדֹּול וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס אִמְרוּ הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ כִּי אָכְלָה חֶרֶב סְבִיבֶיךָ:

רד"ק הגידו במצרים – זכר תחלה כלל במצרים ואחר כן פרט במגדול והוא שנזכר בתורה בין מגדול ובין הים וכן בנוף ובתחפנחס ערי ממלכה לפרעה:

מלבי"ם הגידו. תחלה יגידו במצרים שנבוכדנצר בא עליו, ואח"כ יכריזו במגדול ובנוף, שהם ערי מבצר, שיתיצבו במבצריהם ושם יכינו כלי נשק,

וההכרזה תהיה שיעמדו במקומם ללחום על עריהם, לא שיצאו לקראת האויב כי כבר אכלה חרב סביביך:

 

(טו) מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי ה' הֲדָפֹו:

רש"י נסחף – נשטפו והחליקו גבוריך כמו מטר סוחף (משלי כח) נסתחפה שדהו בלשון משנה

ומנחם חברו לשון כליון וכן חבר מטר סוחף

ודונש פתר מטר סוחף כמו מטר סועף כמו מסעף פארה במערצה (ישעיה י) [פרש"י שם ל' עקירה]:

רד"ק מדוע נסחף אביריך לא עמד – והתשוב' כי ה' הדפו נסחף מן מטר סוחף כאילו סחפו מטר לא יוכל לעמוד בעצמו ואמר נסחף לשון יחיד ואמר אביריך לשון רבים ר"ל כל אחד ואחד מן אביריך:

מלבי"ם מדוע. שואל אבל מדוע נשטפו הגבורים ולא עמדו במלחמה בערי מבצר?

משיב לא עמד, מפני שה' הדפו:

 

(טז) הִרְבָּה כּוֹשֵׁל גַּם נָפַל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מֹולַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה:

מלבי"ם ה' הרבה כושל. וע"י המכשול נפל איש אל רעהו, שנעשה ביניהם מלחמה פנימיית ואחד הכשיל את חברו, ועי"כ נתפזרו העמים עוזריהם:

ויאמרו איש אל רעהו קומה ונשובה אל עמנו מפני חרב היונה. היא חרב של נבוכדנצר:

רד"ק היונה – האונסת כי אין מי שיעמוד כנגדה וכן והאכלתי את מוניך אונסיך וכן לא יונו עוד נשיאי את עמי ויונתן תרגם מענין יין שתרגם מן קדם חרב סנאה דהיא כחמר מרויא:

מצודת דוד גם נפל איש וכו' – ר"ל העכו"ם הבאים לעזרת מצרים נטו והתחברו זה לזה ואמרו קומה מכאן ונשובה אל עמנו וכו':

מפני חרב היונה – זה חרב נ"נ המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון:

מלבי"ם ביאור המילות חרב היונה. ידוע שמלכי אשרו ובבל היה להם צורת יונה על דגלם, והיו מיחסים נצחון המלחמה אל היונה:

 

(יז) קָרְאוּ שָׁם פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁאֹון הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד:

מלבי"ם קראו שם. תחלה קראו ופרסמו שפרעה בא בשאון גדול ועם רב,

ואח"כ קראו כי העביר המועד, שקבע מועד אחר שבו בזמן יבא, וה' אומר שלא יבא כלל:

 

(יח) חַי אָנִי נְאֻם הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאֹות שְׁמֹו כִּי כְּתָבֹור בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבֹוא:

רש"י מצודת דוד ו ע"פ ת"י כי כתבור בהרים – כמו הר תבור הוא קבוע בהרים ולא יזוז ממקומו וכמו שהר ככרמל עומד על הים ולא ימוש משם כן יבוא נ"נ על מצרים ולא ישתנה ולא יזוז מביאתו שמה:

רד"ק חי אני – כי כתבור בהרים פירש אדוני אבי ז"ל כמו שהר תבור הוא מועד לצוד שם ולפרוש שם רשתות כמו שאמר ורשת פרושה על תבור, כן יצודו אותם:

וככרמל בים יבא – כמו עצי הכרמל שמביאים בים כן יביאו אותם בשביה.

מלבי"ם חי אני כי כתבור בהרים. שהר תבור הגם שיושב בין ההרים, והר כרמל הוא סמוך לים (כמ"ש במס' שבת (לה א) כדי שיניח חמה בראש הכרמל וירד לים ויטבול זה שיעור בין השמשות)

ובכ"ז א"א שיבא תבור בין ההרים שאצלו ושיבא הכרמל בים, כי ה' קבעו שלא ימוש ממקומו,

כן פרעה הגם שהוא קרוב למקום המלחמה לא ימוש ממקומו ולא יבא:

 

(יט) כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ יוֹשֶׁבֶת בַּת מִצְרָיִם כִּי נֹף לְשַׁמָּה תִהְיֶה וְנִצְּתָה מֵאֵין יוֹשֵׁב:

רש"י כלי גולה – אדם יוצא לדרך מתקן לו חמת ומקדה של חרס לשתות בה:

ונצתה – לשון ציה:

מלבי"ם כלי גולה עשי לך. אולם לענין זה תמוש ממקומך שתצא ללכת לגולה כי נוף לשמה תהיה:

 

(כ) עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפֹון בָּא בָא:

רש"י עגלה יפיפיה – מלכותא יאייא:

קרץ – עממין קטולין קרץ לשון חתוך וכן מחומר קרצתי (איוב לג):

מצפון – מבבל:

רד"ק עגלה יפה פיה מצרים – יפה פיה שתי מלות וענינו מלה אחת וכן פקחקוח והבוז לגאיונים והוא ינהגנו עלמות כל אלו שתי מלות וענינם מלה אחת וכן יפה פיה ונכפלו בה העי"ן והלמ"ד לרב היופי

ודימה מצרים לעגלה יפהפיה לרב יפיה ודשנה וכן כנה הכתוב הנשים היפות והדשנות פרות הבשן:

קרץ מצפון בא בא – ענין קריצה וגזירה כמו מחומר קורצתי גם אני:

מצפון – מבבל שהיא צפונית ואמר בא בא כפל הדבר לחזק הענין:

מלבי"ם עגלה יפה פיה. מצרים היו מכבדים ומעריצים את השור שיחסו לו אלהות, והוא עמד בנוף,

וכשחרב נוף המיתו הכשדים את יראתם, ובזה ממשיל מצרים לעגלה יפיפיה שהוא העגל שעבדו לו,

שהיו בוחרים שיהיה יפה מאד: ובא לו הקרץ והשחיטה מצפון. מעם כשדים:

מלבי"ם ביאור המילות יפה פיה. הוכפל העי"ן והלמ"ד ר"ל יפה מאד, והיא כמלה אחת,

ורמז ג"כ כי נודע בספורי ימות עולם כי בהשור שבחרו לאלהות היה להם סימן מיוחד בפיו, לכן אמר שפיו יפה:

קרץ. מענין חתיכה וכריתה כמו מחומר קורצתי (איוב ל"ג ו'),

ויל"פ מענין רמז כמו קורץ בעיניו, כי המצרים היו מנחשים ע"י תהלוכות השור על עניניה

והיה להם רמז בהשור, שבא בא מצפון שהיו מניחים אותו ללכת ובא בכל פעם מצפון,

והיה להם בזה קריצה ורמיזה שהאויב מצפון יבא עליהם:

 

 

(כא) גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כִּי גַם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ כִּי יֹום אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם עֵת פְּקֻדָּתָם:

רד"ק גם שכיריה – גייסות ששכרו לעזרם הם בקרבה:

כעגלי מרבק – כמו העגלים שעומדים בבית לפטמן כן הם יושבים ואוכלים ושותים ולא יצאו להלחם

ויונתן תרגם שכיריה – רברבהא כמו השכירה שפירש גדולה

מרבק ענין פטום וכן עגל מרבק וכן בדברי רבותינו ז"ל הכניסה לרבקה:  הפנו – פי' הפנו ערף:

מלבי"ם גם שכיריה. ועפ"ז ממשיל גם המלכים שהיו לוחמים מלחמותיהם בשכר והיו עוזרים מצרים כעגלי מרבק, שהיו ג"כ כעגלים שעמדו להתפטם שם מטוב ארץ מצרים,

ואחר מפלת העגלה שהיא מצרים גם המה הפנו ללכת לארצם ונסו ולא עמדו,

כי בא גם עליהם יום אידם וגם עת פקודתם בעבור עונותיהם:

מלבי"ם ביאור המילות כעגלי מרבק. מפוטמים, כמו ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו' ד'):

בא יום אידם, עת פקודתם. יום אידם הוא יום המוגבל מאת המערכה והטבע כמה יארך ימי הצלחתו ומתי ישבר, ועת הפקודה הוא המוגבל מאת ההשגחה על פקודת העון, אמר שבאו שניהם עד קצה, (וכן לקמן מ"ט ח', כ"ז ל"א):

(כב) קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ כִּי בְחַיִל יֵלֵכוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ כְּחֹטְבֵי עֵצִים:

רש"י קולה כנחש ילך – הרי הנחש בא ללמד על מצרים ונמצא למד,

למדנו מכאן שכשאמר הקדוש ברוך הוא לנחש על גחונך תלך (בראשית ג) וקיטע את רגליו והלך קולו בסוף העולם כך שנוייה בל"ב מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:

כי בחיל ילכו – אליה:

רד"ק קולה כנחש ילך – קול צעקת מצרים ילך למרחוק כקול נחש ויונתן תרגם קל ניקוש זיניהון כחוין זחלין:

[צ"ב, דהיכן שמענו שהנחש משמיע קול??]

מצודת דוד כי בחיל ילכו – הכשדים ילכו עליהם בחיל רב ובקרדמות יבואו עליהם לכרתם כחוטבי עצים

ר"ל כמו שאין ביד העצים למנוע מעצמם כריתת החוטבים כן לא יוכלו מצרים למנוע מעצמם חרב הכשדים:

מלבי"ם קולה. ציור הנחש הוא שהיו לו רגלים ונקצצו ע"י חטאו,

ובזה מצייר את מצרים שקצצו את רגליהם לבל יוכלו ללכת ממקומם חוץ לארצם:

כי בחיל ילכו. האויבים והחיל באו לה בקרדומות לקצץ רגליהם,

ועם ציור הקרדומות יתפוס המליץ ציור אחר מה שעושים עם הקרדום שבו חוטבים העצים,

ועז"א כחוטבי עצים, ועפ"ז יצייר ארץ מצרים כיער, שבאים בקרדומות לכרתו, ואומר כי:

 

(כג) כָּרְתוּ יַעְרָהּ נְאֻם ה' כִּי לֹא יֵחָקֵר כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר:

רש"י כרתו יערה – כח יש בהן לכרות כל יערה:        כי לא יחקר – מספר צבאם:

מלבי"ם כרתו יערה נאום ה'. ר"ל שחוטבי עצים האלה והקרדומות הם כרתו את יערה כי לא יחקר [-היער] והוא עצום מאד, כי רבו, והגם שלא יחקר בכ"ז כרתוהו כו',

כי החוטבי עצים שבאו רבו מארבה ואין להם מספר, והיה בידם לחטוב את היער כולו:

מלבי"ם ביאור המילות כרתו. הוא פעל עבר:

 

(כד) הֹבִישָׁה בַּת מִצְרָיִם נִתְּנָה בְּיַד עַם צָפֹון:

מלבי"ם הובישה בת מצרים. ואח"ז נשאר לה בושה גדולה כי נתנה ביד עם צפון, להיות עבדים לעם צפון:

 

(כה) אָמַר ה' צְבָאֹות אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פוֹקֵד אֶל אָמֹון מִנֹּא וְעַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם וְעַל אֱלֹהֶיהָ וְעַל מְלָכֶיהָ וְעַל פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בֹּו:

רד"ק אמר ה' צבאות אלהי ישראל – זכר אלהי ישראל לפי שהפורענות הבאה למצרים הוא לעונש שהרע לישראל שישק מלך מצרים

וכן פרעה נכה שהמית [את] יאשיהו כמו שאמר נקמה להנקם מצריו כמו שפי' למעלה:

אל אמון מנא – כמו על אמון הוא מלך העיר הנקרא נא, והיא ממלכות מצרים,

ויונתן תרגם אמון כמו המון ותרגם נא אלכסנדריא וכן תרגם הא אנא מסער על אתרגשו' אלכסנדרי':

מצודת ציון אמון – כמו המון והוא ענין עם רב, וכן ואת יתר האמון (לקמן ירמיה נב):

מנא – נוא הוא אלכסנדריא כן ת"י:

מלבי"ם אמר ה', הנני פוקד אל אמון מנא. שהיה שם מושב הע"ז אמון:

ועל פרעה. שנלקח ארצו:       ועל מדינת מצרים. ויתר אלהיה ויתר מלכיה.

ואחר כך יפקוד שנית על פרעה, שנלחם שנית ונבוכדנצר הרג אותו, וז"ש:

 

(כו) וּנְתַתִּים בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְבְיַד עֲבָדָיו וְאַחֲרֵי כֵן תִּשְׁכֹּן כִּימֵי קֶדֶם נְאֻם ה':

מלבי"ם ונתתים ביד מבקשי נפשם. להרגם:

ואחרי כן תשכן כימי קדם. כמ"ש ביחזקאל שזה היה אחר ארבעים שנה שאז כלתה מלכות בבל:

רד"ק ונתתים, ואחרי כן תשכן – כמו שנבא יחזקאל מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים וגומר

ומה שאמר כימי קדם – לא אמר שתהיה במעלתה שהיתה מימי קדם

שהרי אמר ביחזקאל והיו שם ממלכה שפלה אלא פירושו שתשכן בארצה כימי קדם:

 

 

(כז) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחֹוק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹוב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד:

רש"י ואתה אל תירא – צדיקים שבתוך מצרים שגלו שם על כרחם:

רד"ק ואתה אל תירא – פרשה זו עתידה וכבר פירשתיה למעלה במקומה ושנה אותה הנה עם שנוי מלות מעט והענין אחד

והטעם לפי שזכר הנה פורענות הגוים, אמר כנגד ישראל ואתה אל תירא, שאינך כמותם,

ואף על פי שהם ישובו בארצם אחר גלותם, לא יהיו שלוים ושקטים, אלא סופם שיכלו מהיות גוי, ולא יזכר שמם, וישראל לא יסוף שמם וזכרם יעמוד כימי השמים על הארץ:

מצודת דוד ואתה אל תירא וכו' – בא לנחם בני הגולה לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו ובעבור זה יחשבו פן ישתקעו שמה לכן אמר ואתה אל תירא וכו':

מרחוק – מארץ מרחק שגליתם שמה:

ושב יעקב – יהיה בשובה ונחת והשקט ושאנן ואין מי מחריד אותו:

מלבי"ם ואתה אל תירא עבדי יעקב. אחר שאמר שמצרים תשכון כימי קדם וזה היה כשמלך כורש,

אומר שגם יעקב לא יירא, ואל תחת ישראל, הגדולים, כי הנני מושיעך וכו'. וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה סימן למ"ד:

מלבי"ם ביאור המילות אל תירא וכו'. פסוק זה כפול למעלה (ל' י') ושם התבאר:

 

(כח) אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' כִּי אִתְּךָ אָנִי כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה וְאֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָ:

רש"י למשפט – [תרגם יונתן] בדין חסוך – מעט מעט:

ונקה – לשון טיאוט והשמד וכן תירגמו יונתן לשון כלייה:

מצודת דוד כי אעשה כלה – ר"ל אף אם אעשה כלה וכו' הנה אותך לא אכלה עם כי תהיה בארצם:

ויסרתיך למשפט – אייסר אותך במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר

ולא אנקה אותך מן העולם שישאר העולם נקי ממך ר"ל לא אכריתך מן העולם:

מצודת ציון למשפט – כמו במשפט ובאה הלמ"ד במקום בי"ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט) ור"ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה' אך במשפט (לעיל ירמיה י):

מלבי"ם אתה אל תירא. הגם שבעת כבש נבוכדנצר את מצרים נהרגו כל בני ישראל שהיו במצרים (כנ"ל סימן מג – מד),

בכ"ז אתה כלל יעקב לא תירא כי ישארו אלה שנפוצו בין יתר העמים חוץ ממצרים,

שהגם שאעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שם

אותך לא אעשה כלה ויסרתיך ביסורים רק למשפט כפי עונך כדי שלא אנקך ותקבל עונש עונך לכלא פשע ולהתם חטאיו:


ספר ירמיה פרק מז

(א) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל פְּלִשְׁתִּים בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת עַזָּה:

מלבי"ם אשר היה וכו' בטרם יכה פרעה את עזה. פרעה הכה את עזה בעת יצא ממצרים לעזור לצדקיהו ושב לארצו, אז שטף את עזה כמ"ש בסדר עולם, ואח"כ החריב נבוכדנצר את כל פלשתים,

והטעם שהחריב אותם מפני שפלשתים היו עוזרים לצור ובעלי בריתם,

ונבוכדנצר היה לו מלחמה עם צור והכרית את בעלי בריתם ועוזריהם שלא ימציאו להם עזרה,

ונבואה זו עקרה על חורבן פלשתים ע"י נבוכדנצר שהיה חורבן כללי:

 

(ב) כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן וְהָיוּ לְנַחַל שׁוֹטֵף וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ וְזָעֲקוּ הָאָדָם וְהֵילִל כֹּל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ:

רד"ק כה אמר ה' הנה מים עוליםמתגברים וכן תעלה המלחמה

והמים הם משל על חיל כשדים שהם מצפון וישטפו את ארץ פלשתים,

כי פרעה הכה את עזה ונבוכדנצר יחריב הכל:

והיליל – הלמד בחיר"ק והוא חסר יו"ד המשך:

מלבי"ם הנה מים עולים מצפון. מבבל שהיא בצפון:

וישטפו ארץ. השדות והכרמים, ואח"כ ישטפו הערים עיר ויושבי בה,

וזעקו האדם כדרך שבבוא שטף מים זועקים לברוח על הספינות:

והילל כל יושבי הארץ. על איבוד הקנינים:

 

(ג) מִקֹּול שַׁעֲטַת פַּרְסֹות אַבִּירָיו מֵרַעַשׁ לְרִכְבֹּו הֲמֹון גַּלְגִּלָּיו לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיֹון יָדָיִם:

מלבי"ם מקול. אומר אבל שטף זה גרוע משטף מים,

כי מקול שעטת פרסות הסוסים האבירים, ורעש של הרכב, והמון של הגלגלים, לא הפנו אבות אל בנים.

שבשטף מים כל אב פונה להציל ילדיו

אבל בשטף זה של הגדודים ששטפו הארץ רפו ידים מלהציל נפשות בניו ובנותיו:

מלבי"ם ביאור המילות שעטת. הכאת הסוס ברגליו בכח על הארץ: מרעש לרכבו המון גלגליו. המ"ם נמשך לשתים:

 

(ד) עַל הַיֹּום הַבָּא לִשְׁדֹוד אֶת כָּל פְּלִשְׁתִּים לְהַכְרִית לְצֹר וּלְצִידֹון כֹּל שָׂרִיד עֹזֵר כִּי שֹׁדֵד ה' אֶת פְּלִשְׁתִּים שְׁאֵרִית אִי כַפְתֹּור:

מלבי"ם על היום. נמשך למ"ש (פסוק ב) כה אמר ה', על היום הבא לשדוד את כל פלשתים,

בא להוציא שלא תאמר שנאמרה הנבואה על זמן של עתה ששטף פרעה את עזה שהוא רק חלק קטן מפלשתים, רק שנאמרה על היום הבא בעתיד, שאז ישדד את כולם,

ומבאר הטעם שישדדם שהוא כדי להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר, מפני שהם היו עוזרים לצור ולצידון ורצה נבוכדנצר שלא יהיה להם עוזרים,

זאת שנית היה זה ענין השגחיי מאת ה', כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור,

כי הפלשתים אחים עם כפתור:

 

(ה) בָּאָה קָרְחָה אֶל עַזָּה נִדְמְתָה אַשְׁקְלֹון שְׁאֵרִית עִמְקָם עַד מָתַי תִּתְגּוֹדָדִי:

מלבי"ם באה קרחה על עזה. עזה שכבר נחרבה מפרעה וניתקו שערותיה באה לה עתה קרחה לקרוח יתר שערותיה שנשארו,

וכן נדמתה אשקלון שארית עמקם, אשקלון שכבר נשדדה, עתה נדמה ונכרת בם העמק שנשאר ולא נחרב אז: עד מתי תתגודדי. היא מליצה הלציית, במה שתפס מליצת קרחה, והיה דרכם לקרוח ולהתגודד על המת, כמ"ש (דברים יב, א) לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת,

אמר הקרחה כבר באה, ואת תתגודדי ג"כ, עד מתי?:

מלבי"ם ביאור המילות נדמתה. נכרתה ונמשך לשתים (נדמה) שארית עמקם:

 

(ו) הֹוי חֶרֶב לַה' עַד אָנָה לֹא תִשְׁקֹטִי הֵאָסְפִי אַל תַּעְרֵךְ הֵרָגְעִי וָדֹמִּי:

מלבי"ם הוי חרב לה' עד אנה לא תשקטי. אחר שחרב ה' באה עליהם שתי פעמים קורא מתי תשקט החרב,

או האספי אל תערך [תער החרב הוא נרתיקה], שהוא מליצה שישוב המחריב לארצו ולא ירעיש עוד ממלכות,

או על כל פנים [אַת החרב] הרגעי ודמי, גם שאת חוץ לתערך הרגעי מעט ודומי, ולא תהרגי בתמידות:

 

(ז) אֵיךְ תִּשְׁקֹטִי וַה' צִוָּה לָהּ אֶל אַשְׁקְלֹון וְאֶל חֹוף הַיָּם שָׁם יְעָדָהּ:

רד"ק איך, צוה לה אל אשקלון – צוה לחרב שתלך אל אשקלון להכריתם ואיך תשקט עד שתשלם שליחותה:

שם יעדה – שם הזמינה:

מלבי"ם איך. משיב איך תשקטי שזה א"א משני פנים,

א] ה' צוה לה, כי הוא שליח מה' להחריב ממלכות.

ב] סבה טבעיית, מפני שאל אשקלון ואל חוף הים שם יעדה,

מפני שהיה לו מלחמה עם צור וצידון היושבים בים,

ופלשתים היו יושבים בחוף הים והיו עוזרים לצור,

והוא יעד חרבו להכרית יושבי הים העוזרים לצור:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ירמיה פרק נב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א