ירמיה

ספר ירמיה פרק מז

(א) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל פְּלִשְׁתִּים בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת עַזָּה:

מלבי"ם אשר היה וכו' בטרם יכה פרעה את עזה. פרעה הכה את עזה בעת יצא ממצרים לעזור לצדקיהו ושב לארצו, אז שטף את עזה כמ"ש בסדר עולם, ואח"כ החריב נבוכדנצר את כל פלשתים,

והטעם שהחריב אותם מפני שפלשתים היו עוזרים לצור ובעלי בריתם,

ונבוכדנצר היה לו מלחמה עם צור והכרית את בעלי בריתם ועוזריהם שלא ימציאו להם עזרה,

ונבואה זו עקרה על חורבן פלשתים ע"י נבוכדנצר שהיה חורבן כללי:

 

(ב) כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן וְהָיוּ לְנַחַל שׁוֹטֵף וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ וְזָעֲקוּ הָאָדָם וְהֵילִל כֹּל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ:

רד"ק כה אמר ה' הנה מים עוליםמתגברים וכן תעלה המלחמה

והמים הם משל על חיל כשדים שהם מצפון וישטפו את ארץ פלשתים,

כי פרעה הכה את עזה ונבוכדנצר יחריב הכל:

והיליל – הלמד בחיר"ק והוא חסר יו"ד המשך:

מלבי"ם הנה מים עולים מצפון. מבבל שהיא בצפון:

וישטפו ארץ. השדות והכרמים, ואח"כ ישטפו הערים עיר ויושבי בה,

וזעקו האדם כדרך שבבוא שטף מים זועקים לברוח על הספינות:

והילל כל יושבי הארץ. על איבוד הקנינים:

 

(ג) מִקֹּול שַׁעֲטַת פַּרְסֹות אַבִּירָיו מֵרַעַשׁ לְרִכְבֹּו הֲמֹון גַּלְגִּלָּיו לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיֹון יָדָיִם:

מלבי"ם מקול. אומר אבל שטף זה גרוע משטף מים,

כי מקול שעטת פרסות הסוסים האבירים, ורעש של הרכב, והמון של הגלגלים, לא הפנו אבות אל בנים.

שבשטף מים כל אב פונה להציל ילדיו

אבל בשטף זה של הגדודים ששטפו הארץ רפו ידים מלהציל נפשות בניו ובנותיו:

מלבי"ם ביאור המילות שעטת. הכאת הסוס ברגליו בכח על הארץ: מרעש לרכבו המון גלגליו. המ"ם נמשך לשתים:

 

(ד) עַל הַיֹּום הַבָּא לִשְׁדֹוד אֶת כָּל פְּלִשְׁתִּים לְהַכְרִית לְצֹר וּלְצִידֹון כֹּל שָׂרִיד עֹזֵר כִּי שֹׁדֵד ה' אֶת פְּלִשְׁתִּים שְׁאֵרִית אִי כַפְתֹּור:

מלבי"ם על היום. נמשך למ"ש (פסוק ב) כה אמר ה', על היום הבא לשדוד את כל פלשתים,

בא להוציא שלא תאמר שנאמרה הנבואה על זמן של עתה ששטף פרעה את עזה שהוא רק חלק קטן מפלשתים, רק שנאמרה על היום הבא בעתיד, שאז ישדד את כולם,

ומבאר הטעם שישדדם שהוא כדי להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר, מפני שהם היו עוזרים לצור ולצידון ורצה נבוכדנצר שלא יהיה להם עוזרים,

זאת שנית היה זה ענין השגחיי מאת ה', כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור,

כי הפלשתים אחים עם כפתור:

 

(ה) בָּאָה קָרְחָה אֶל עַזָּה נִדְמְתָה אַשְׁקְלֹון שְׁאֵרִית עִמְקָם עַד מָתַי תִּתְגּוֹדָדִי:

מלבי"ם באה קרחה על עזה. עזה שכבר נחרבה מפרעה וניתקו שערותיה באה לה עתה קרחה לקרוח יתר שערותיה שנשארו,

וכן נדמתה אשקלון שארית עמקם, אשקלון שכבר נשדדה, עתה נדמה ונכרת בם העמק שנשאר ולא נחרב אז: עד מתי תתגודדי. היא מליצה הלציית, במה שתפס מליצת קרחה, והיה דרכם לקרוח ולהתגודד על המת, כמ"ש (דברים יב, א) לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת,

אמר הקרחה כבר באה, ואת תתגודדי ג"כ, עד מתי?:

מלבי"ם ביאור המילות נדמתה. נכרתה ונמשך לשתים (נדמה) שארית עמקם:

 

(ו) הֹוי חֶרֶב לַה' עַד אָנָה לֹא תִשְׁקֹטִי הֵאָסְפִי אַל תַּעְרֵךְ הֵרָגְעִי וָדֹמִּי:

מלבי"ם הוי חרב לה' עד אנה לא תשקטי. אחר שחרב ה' באה עליהם שתי פעמים קורא מתי תשקט החרב,

או האספי אל תערך [תער החרב הוא נרתיקה], שהוא מליצה שישוב המחריב לארצו ולא ירעיש עוד ממלכות,

או על כל פנים [אַת החרב] הרגעי ודמי, גם שאת חוץ לתערך הרגעי מעט ודומי, ולא תהרגי בתמידות:

 

(ז) אֵיךְ תִּשְׁקֹטִי וַה' צִוָּה לָהּ אֶל אַשְׁקְלֹון וְאֶל חֹוף הַיָּם שָׁם יְעָדָהּ:

רד"ק איך, צוה לה אל אשקלון – צוה לחרב שתלך אל אשקלון להכריתם ואיך תשקט עד שתשלם שליחותה:

שם יעדה – שם הזמינה:

מלבי"ם איך. משיב איך תשקטי שזה א"א משני פנים,

א] ה' צוה לה, כי הוא שליח מה' להחריב ממלכות.

ב] סבה טבעיית, מפני שאל אשקלון ואל חוף הים שם יעדה,

מפני שהיה לו מלחמה עם צור וצידון היושבים בים,

ופלשתים היו יושבים בחוף הים והיו עוזרים לצור,

והוא יעד חרבו להכרית יושבי הים העוזרים לצור:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ירמיה פרק נב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א