מגילת אסתר

אסתר ז

(א) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה: (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ:

מדוע קראה פה 'אסתר המלכה'?:

מה שאלתך אסתר המלכה, עתה הוסיף לה באהבתו שגם אם תשאל בשאלה דבר גדול הראוי לה מצד שהיא מלכה יתן לה, וע"ז הוסיף 'אסתר המלכה':

 

(ג) וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי:

למה יחסה השאלה אל נפשה והבקשה אל עמה?:

 

נפשי, למה שבארתי למעלה כי השאלה היא מה שתבקש לצורך עצמה, והבקשה היא מה שתבקש לצורך אחרים,

אמרה: אשר אבקש לצורך עצמי אינו דבר זולתי רק את נפשי,

וכן הבקשה לצורך עמי אינו דבר זולתם מהעושר והכבוד רק הצלת נפשם ממות,

ולדעת המפרשים שהזכרתי למעלה, שה'שאלה' היא גוף השאלה

וה'בקשה' היא התכלית הנרצה אצלו מן השאלה,

והנה המבקש להציל נפש חבירו ממות, ה'שאלה' יהיה הצלת נפש חבירו אבל ה'תכלית' הנרצה אצלו הוא מפני שאינו יכול לראות ברעת חבירו, קצרה נפשו לראות באבדן רעהו,

וא"כ ה'בקשה' היא, הוא בעבור עצמו, [ש'לו' קשה לראות ברעת חבירו]

והיה יכול אחשורוש לטעות כי אסתר בבקשה על עמה ואמרה כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ממילא עקר הבקשה היא בעבור עצמה שאינה יכולה לראות אבדן עמה ומולדתה,

לז"א כי לא כן הוא רק כ"כ יקר בעיניה הצלת עמה עד שהיתה מסכמת שתאבד היא בלבד שעמה ינצלו, באופן ש[אמנם] השאלה אל המלך תהיה בעבור עצמה, כמ"ש כי איככה אוכל וראיתי,

אבל עקר הבקשה ותכליתה הוא עמה:

 

(ד) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ:

מדוע היתה מחרשת אם לעבדים היו נמכרים, ומהו 'כי אין הצר שוה', שנדחקו המפ' בבאורו:

כי נמכרנו טענה שני טענות,

א) שעקר המכירה היתה בעבורה שעיקר מחשבת המן היה לאבד אותה, ולכן מצא עלילה על עמה כדי שאח"כ יוכל להתגולל עליה לאמר שהיא מבני תמותה ויהרוג גם אותה,

וז"ש כי נמכרנו אני ועמי, ר"ל אני היא העקרית והסבה אל המכירה ועל ידי נמכרו גם עמי,

ב) גוף המכירה שלא נמכרו לעבדות רק להשמיד ולאבד

[ולכן כפלה תמיד בדבריה אם מצאתי חן ואם על המלך טוב,

כי המציאות חן מגביל נגד השאלה ששאלה בעבור עצמה וצריכה מציאות חן שתנצל,

ואם על המלך טוב מקביל כנגד הבקשה עבור עמה,

כי למלאות הבקשה הזאת אין צריך למציאות חן רק הדבר טוב מצד עצמו כי לא לתפארת יהיה אל המלך לאבד הגוי כולו בלי פשע],

וגם בררה בדבריה איך המן רימה את המלך בשני דברים,

א) במה שאמר אליו ישנו עם אחד, סתם עם בלתי מפורסם, והלא זה אני ועמי, זה העם אשר אנכי בקרבו, והיה צריך להודיע זאת להמלך,

ב) במ"ש יכתב לאבדם שהיה כוונת המלך לאבד צורת האומה ודתה לא להשמידם כנ"ל, והוא מכרם להשמיד להרוג ולאבד,

ועז"א ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו וכו', ר"ל אם עכ"פ לא היה מרמה את המלך רק בדבר אחד במה שלא גלה את אזנו מי הוא העם, אזי החרשתי, ולא הייתי מגלה המֵרמֶה והמֵאֲנֵּה אחר שכבר יצא הדבר בשוגג מאת המלך,

לא כן עתה שהדבר כולו מוטעה וכדי בזיון וקצף להמלך, שהראוי שהמֵרמֶה והמֵאֲנֵּה אותו יקבל את ענשו, וגם נגד מ"ש המן במלשינותו ולמלך אין שוה להניחם, שהעם הזה מזיקים את המלך,

השיבה אדרבה אין הצר שוה בנזק המלך, המן אינו שוה שיניח המלך אותו בחיים מפני ההיזק שהמלך מוצא ממנו שמהרס את מלכותו:

 

(ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן:

השאלות – מהו ויאמר ויאמר, כפל מי הוא זה ואי זה הוא,

כבר העירותי הלא אחשורוש עצמו הסכים ע"ז ומה שאל עתה:

 

ויאמר, תחלה שאל המלך לכל אנשי הבית והמן בכללם כמתמיה מי הוא זה,

ואחר שאין משיבו שאל לאסתר המלכה, מי הוא זה, שאל שני דברים,

א) מי הוא האיש הזה שעשה נבלה כזאת,

ב) ואי זה הוא, הסבה אשר עוררתו לזה,

ועז"א אשר מלאו מוסב על הסבה מה היא הסבה אשר מלאה את לב האיש ההוא לעשות כן:

 

(ו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה:

מהו הכפל צר ואויב?:

 

איש צר, נגד מה ששאל מה היא הסבה שמלאה לב האיש אל הנבלה הזאת,

אמרה הסבה היא יען שהוא איש צר ואויב,

וכפלה צר ואויב, כי צר הוא המציר לחברו בפועל ואויב המבקש רעת חבירו ומ"מ אינו מציר לו בפועל.

והנה מי שאינו אכזרי כ"כ לא יהיה אויב רק טרם היותו צר, אבל אחר שיהיה צר לא יהיה אויב,

רצוני, שאחר שיצר לחבירו וינקום ממנו תסתלק האיבה,

אבל המן באכזריותו, הגם שהציר והרע עדיין הוא אויב, והסבה זאת, הניעה לבו להצר לישראל באיבתו,

ונגד השאלה מי הוא זה השיבה המן הרע הזה.

והמן נבעת, פי' מהרא"א כי אל המלך עצמו היה יכול להתנצל להחזיק דבריו, כי מה שהלשין על עם היהודים כולו אמת ולא מאיבה עשה זאת,

אבל הלא אז תגדל יותר חמת אסתר,

ולפני אסתר בפני עצמה היה יכול להתחנן, שעשה זאת טרם שידע שהיהודים עמה ומולדתה, ועתה מבטיחה שיוסיף לדבר טוב על היהודים להשיב את הספרים,

אבל אז תגדל חמת המלך, כי יאמר הלא בזה נגלה כי לא מאהבת האמת רצית להשמידם, כי אם אמת כדבריך שהם ראוים להשמידם, איך תחפה עליהם עתה מיראת המלכה,

איש צר ואויב

הגמ' במגילה טז. אומרת שהצביעה על אחשורוש באמרה "איש צר ואויב" ובא מלאך וסטר את ידה כלפי המן.

ודבר זה תמוה, שמדוע תעשה מעשה כ"כ לא הגיוני בעת הזאת, שהגם שצודקת, מה תועלת יש בזה, והאם זו הדרך לפלס נתיבות ללבו של אחשורוש?

מבאר הגר"א הצדיקים גם כשפועלים לפני מלך ב"ו כוונתם ודיבורם בפנימיותם הוא לפני ממ"ה הקב"ה. דוגמא לכך: כשחלם נ"נ חלום רע פתר לו דניאל "פתרון החלום יחול על שונאיך" וביארו חז"ל [שמו"ר פ"ל כד] שפנה לקב"ה באמרו כן, שהפתרון יחול על שונאך זה… כך היה גם עם אסתר, שפיה היה עם אחשורוש אולם ליבה עם הקב"ה, ומתוך כך אמרה להשי"ת איש צר ואויב כשהיא מצביעה על אחשורוש [ומבלי משים שכעת היא מדברת גם עם אחשוורוש בעצמו…]. [שפת"ח מועדים ח"ב עמ' קפד]

פני המלך והמלכה בהיותם ביחד:

 

פרשת הכסף

ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן: [ז-ה]

תמיהתו וצביעותו של אחשורוש זועקות לשמים. וכי הוא לא היה שותף בכיר ופעיל במכירת העם? וכי לא הסיר את טבעתו באמרו 'והעם לעשות בו כטוב בעיניך'?

מבאר החתם סופר בהקדים תמיה נוספת, כיצד אומר אחשורוש 'הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך', והרי אוהב כסף לא ישבע כסף, וכיצד הוא מוותר כל כך בקלות על עשרת אלפים ככר כסף?

אלא ברור שאחשורוש כלל לא ויתר על הסכום העצום הזה, אלא ביקש המלך מהמן שלא יוודע ברבים ענין הכסף, ולאחר תום 'העבודה' תתן לי את הכסף 'מתחת השולחן'.

ומדוע? חשש המלך שאם יתגלה שהוא מכר את היהודים תמורת בצע כסף יוכל הדבר לגרום למרד ולנפילתו, שיאמרו שאר העמים הנתונים למרותו שהיום הוא מוכר את היהודים, מחר ישלמו לו והוא יהיה מוכן למכור אף אותנו… ולכן העדיף המלך שענין הכסף לא יתגלה, והוא יסביר את ענין השמדת היהודים כענין 'אידיאולוגי', מפני שהם מזיקים וטפילים וכו', וטיעון זה יתקבל יותר על לב ההמונים הנבערים.

'ומרדכי ידע את כל אשר נעשה' אחז"ל שאליהו הנביא שח לו, וי"א שבעל החלום גילה לו. מרדכי שולח להודיע זאת לאסתר ע"י התך- 'ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן וגו'". והנה מגיעה אסתר לאחשורוש ואומרת לו הסוד נתגלה, 'כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד'.

אחשורוש ששומע זאת – נדהם. מהיכן היא יודעת על המכירה הסודית? מי-גילה [יש אומרים שלכן היא נקראת 'מִגִילה'…] לה פרט חסוי זה? הוא ממהר לשאול- 'מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן'- להדליף את ענין הכסף? ואסתר מצביעה על המן אומרת 'המן הרע הזה'.

ענין זה מצטרף אצל המלך לחשדות כבדים שהיו לו כבר קודם, שהמן רוצה לרשת את מלכותו. תחילה המן מוזמן למשתה ע"י אסתר, אח"כ הוא מבקש בגדי מלכות וסוס מלכות, ועתה הוא מגלה את סודי בענין המכירה כדי להבאישני בעיני העם. מיד והמלך קם בחמתו ממשתה היין וגו'.

ביאור נוסף מבאר האלשיך הקדוש: כשהמן ביקש לקנות את היהודים הוא אמר 'אם על המלך טוב יכתב לעבדם' -לעשותם עבדים- ולזה הסכים המלך, אולם המן כתב 'לאבדם'. ועל זאת אמרה אסתר 'ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי' שאילו היה עושה רק כפי שסיכם עמך, ומוכר אותנו לעבדים- החרשתי. ועל זה תמה המלך 'מי הוא זה ואי זה הוא שמלאו לבו לעשות כן' ולזייף את איגרת המלך ולכתוב 'לאבדם' במקום 'לעבדם'?

 

(ז) וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ:

מדוע לא בקש מאת המלך והמלכה ביחד:

וע"כ בעת צאת המלך אל גנת הביתן מצא עת רצון לבקש על נפשו מאסתר בפ"ע:

 

(ח) וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ:

הגם, אחר שכבר היה בדעתו כי המן חשב להרוג את אסתר עם אבדן כללות היהודים, ועתה גם עתה נדמה לו ג"כ שרצה להרגה,

אמר וכי גם תכבוש את המלכה, אם את עמה מָכַרְת להרוג, הגם המלכה בכללם,

זאת שנית הכי גם עמי בבית, והלא גם החייב מיתה וברח לבית המלך לא יהרג, ואף כי להרוג המלכה בבית. ופני המן חפו, היה דרך הפרסיים לחפות פני מי שהמלך כועס עליו, למען ישוכך קצף המלך (ראב"ע):

 

(ט) וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו:

מאין ידע הסריס מענין העץ? מדוע הזכיר אשר דבר טוב על המלך?

ומה נ"מ אם עומד בבית המן או אינו עומד עתה, ואם גבוה חמשים אמה או לא?:

 

אחד מן הסריסים שהלכו לקרוא את המן אל המשתה ועי"כ ידעו מן העץ כנ"ל [ו-יד].

גם הנה העץ ר"ל הנה יש עוד ראיות ברורות, שזה האיש המן אך רעת המלך הוא מבקש,

כי הלא עשה עץ לתלות את מרדכי, ולא מצא בו שום עון רק אשר דבר טוב על המלך, שבעבור שמרדכי הציל נפש המלך ממות, זאת חרה להמן ורצה לתלותו, כי גם המן היה בקושרים על המלך,

זאת שנית עומד בבית המן גבוה וכו', הלא העץ עומד עדיין וגבוה חמשים אמה, למען יתראה לעיני הכל,

וזה חרפה גדולה להמלך, שבעת שלבש מרדכי לבוש מלכות וקראו לפניו שהמלך חפץ ביקרו, בכל זאת העץ המוכן לו לתלותו עליו עומד בגלוי לעיני כל,

לאמר שהאיש אשר המלך חפץ ביקרו מזומן להתלות, ואין לך מרד גדול מזה,

ועפ"ז כדין פסק המלך וחרץ משפטו לתלותו. כן יאבדו כל אויבי ה':

[עוד שמעתי מבארים מהו 'אשר דבר טוב על המלך' ולא 'אשר הציל המלך'? אלא אמר חרבונה שבעת שהציב המן את העץ דיבר ואמר 'טוב על המלך', עץ זה טוב ומתאים גם למלך… ולכן 'ויאמר המלך תלוהו עליו'…]

(י) וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מגילת אסתר פרק י”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א