משה=הבל, פרעה=קין, בתיה בתו=התאומה היתירה של הבל

מאמרים-על-גלגולים
מאמרים-על-גלגולים

כל ענייני החג

כל ענייני פסח


 

פרק מתוך הספר 'משנת הגלגולים' לרב בועז שלום שליט"א

פרק זה יעסוק בגלגוליהם של – 

משה – הבל, פרעה – קין, בתיה בת פרעה- תאומה יתירה של הבל

משה רבינו הוא הבל [כרמוז בשמו מש"ה – ר"ת מ'שה ש'ת ה'בל], ופרעה הוא קין, ובתיה בת פרעה היא התאומה היתירה.

[מהר"ש הלוי אלקבץרכז בס' ברית הלוי, הרמ"ע מפאנו בגלגולי נשמות אות ב יב בשם כתבי האריז"לרכח, הרב שפתי כהןרכט פ' בראשית].

 

קין – פרעה מבקש שוב את נפש הבל – משה

פרעה הרשע משורש זהמת הנחשרל הוא קיןרלא שבגלגולו הקודם הרג את הבל. כעת שוב מבקש פרעה-קין להרוג את הבל-משה, אך הפעם ה' מצילו – 'ויצילני מחרב פרעה'.

פרעה מבקש להרוג את משה בגלגול זה משום שמשה הרג את המצרי, וכזכור המצרי הזה הוא הרע של קין [ע' לעיל עמ' 101] ואף פרעה מהרע של קין, ולכן ביקש לנקום נקמתו.

ועוד, חשש פרעה שאם משה-הבל נקם במצרי-קין, יש לו לפרעה-קין לחשוש שהוא הבא בתור… [החיד"א בחומת אנך פ' שמות].

פ'רעה מ'לך מ'צרים ר"ת בגימטריה קי"ן [מגלה עמוקות וארא] [א.ה. וסופי תיבות מכ"ה, רמז למכות שקיבל].

 

רוצח נשאר רוצח

קין היה הרוצח הראשון, ונחשב לו כרוצח הבל ודם ילדיו, וכעת פרעה ממשיך במעשיו ורוצח ק"ן ילדים בבוקר וק"ן ילדים בערב על מנת לרחוץ בדמם [כמובא בשמו"ר פ"א ל"ד], והרמז בזה ק"ן י'לדים אותיות קי"ן.

 

כופר נשאר כופר

קין אמר 'לית דין ולית דיין' וכפר במציאות ה', וכעת שב על קיאו ופרעה אומר 'לא ידעתי את ה''.

פרע"ה אותיות פ"ה ר"ע [מגלה עמוקות פ' וארא]. לרמז שקלקל כנחש וקין, ששניהם קלקלו בפיהם הרע, הנחש הסית הדיח וכפר, וקין כפר ואמר אין דין כו'.

ולרמז על זאת עשה משה מופת לפני פרעה בהופכו המטה לנחש, כאומר הנךָ משורש הנחש ומקלקל כנחש שכפר בה'.

הנס נעשה במטה אהרן דוקא, היות ואהרן בא מהטוב של קיןרלב, לכן הוצרך הקב"ה לקיים הפסוק (ישעי' מט) 'מהרסיך ומחרביך ממך יצאו' שמקין יחרב קין [וסימנך (שמות לב-כה) 'כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן' אהרון הוא שנפרע מפרעה…].

כשראה כן פרעה קרא לאשתו שתעשה אף היא כשפים, חז"ל דורשיםרלג זאת מהכתוב 'ויקרא 'גם' פרעה לחכמים וגו' אין 'גם' אלא אשה, שנא' 'ותתן גם לאישה ויאכל' רמזו בזה שפרעה ראה שהנחש הקדמוני הצליח בעזרת האשה, ולכן אף הוא קורא לאשה [מג"ע שם].

 

שמירה מאת ה'

פרעה מתריס כנגד ה' וכנגד משה ואהרון, מבלי שום הגיון. הוא חוטף מכה אחר מכה – ומתעקש. מדוע? במה הוא בוטח?

לאחר שהרג קין להבל הוא חשש 'והיה כל מוצאי יהרגני', ולכן 'וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו'. האות שניתנה לקין הייתה האות יו"דרלד. ועל זאת סמך ובטח פרעה-קין שלא יוכל להפגע שהרי יש לו אות שמירה מאת ה'.

אולם פרעה טעה בזה, ואדרבה, האות יו"ד נהפכה להיות סימן ליו"ד מכות שהוא יקבל.

 

עשר מכות כנגד מה?

בזה יובן מדוע מציינים שפרעה קיבל דוקא י' מכות, והרי יש המונים אותן כחמשים, ויש אומרים מאתיים וחמשים מכות? אלא היה צריך פרעה לקבל יו"ד מכות כנגד אותה היו"ד שבה הוא בטח והפכה להיות לסימן למפלתו. [וזהו שאמר יתרו 'כי בדבר אשר זדו עליהם' – שהדבר שנתגאו בו – היו"ד שניתנה לקין, בזה עצמו לקו ביו"ד מכות החיד"א בכסא דוד דרוש י"א לשבת הגדול].

זאת ועוד, כשרצח קין את הבל לא ידע מהיכן וכיצד יוצאת הנפש, ונשך את הבל עשר נשיכות עד שהמיתורלה. ולכן נשלח כעת משה-הבל להפרע מפרעה-קין ולהכותו עשר מכות כנגד אותן נשיכות [הש"ך].

ולכן הכביד ה' את ליבו, כדי שיקבל את כל המגיע לו בשלימות… וזה שאמר 'בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו' אותותיהאות יו"ד שבקרבו שבגינה נתחייב מכות מן הגלגול הקודם [יתכן שמרמז 'שיתי אותותי' לאות י' שבקרבו].

ולמען אשר תספר את אשר התעללתי במצרים- מהו אותו שחוק והתעללות? שעל ידי אותה האות בה התגאה – אדרבה – עוד לקה פי עשריו"ד מכות… [טל חיים פרידלנדר, בעטלען תרס"ט פ' שמות].

כשהבינו החרטומים – שבעצם יש כאן מלחמה בין קין להבל – בין משה לפרעה, והם כאן רק 'כלי משחק' שנקלעו בתווך, וסובלים בעטיו של פרעה, הם שואלים 'עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים'. ז"ה– מרמז על משה שנאמר 'כי ז"ה משה האיש וגו' ומדוע אנו סובלים בשביל מה שאתה עשית למש"ה בגלגול הקודם, והוא לנ"ו למוקש, אנו הרי איננו אשמים, ולכן שלח את האנשים [החיד"א בנחל קדומים פ' בא].

[א.ה. ועוד נרמז כאן היו"ד שבה התגאה פרעה בסופי תיבות 'ויאמרו עבדי' פרעה' אליו' עד' מתי' יהיה' ס"ת מב' הצדדים – 'היו"ד', 'זה לנו למוקש' – ז"ה ר"ת ז'ה ה'בל].

 

'יתרון' פרעה על משה

פרעה היה מתגאה על משה ששמו יתר על שמו של משה בעשר. שפרעה בגימטריה 355 [בגימטריה שנ"ה, ולכן נידון במכות שנה שלימה], ומשה בגימטריה 345. אמר לו משה לך אל פרעה והכהו י' מכות ויצטרפו אלה ל'מש"ה' וביחד יהיה בגימטריה 355 כפרעהרלו [הש"ך].

 

מכת בכורות כנגד מה?

לאור האמור נבין מדוע ה' מודיע עוד בתחילת המכות ומתרה בפרעה [שמות ד-כג] 'הנה אנכי הורג את בנך בכורך', היות ומתחילה היה פרעה מתגאה שהוא קין שהיה בכור. ולכן הכה ה' כל בכור לנקום את נקמת דם הבל שהביא מבכורות צאנו וקם קין והרגורלז [החיד"א שם].

 

הגאולה תלויה במשה דוקא

ה' מחזר אחר משה שילך ויגאל את ישראל ממצרים, ומשה מסרב. עד שאמר לו ה' [שמו"ר ג-ג] 'אם אין אתה גואלם – אין אחר גואלם'. וצריך להבין מדוע הגאולה תלויה דוקא במשהרלח?

פרעה הוא קין, ומשה הבל, וקין הרג להבל בגלגולו הקודם, וכעת צריך שיבוא הבל ויפָּרע מקין. ולכן דוקא משה הוא שאמור להכות את פרעה ולהנקם ממנו.

וזה שנרמז לקין 'כי שבעתיים יוקם קין' שקין-פרעה ינָקֵם על ידי השביעי לאברהם אבינו – הוא משהרלט [אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה] [ש"ך].

 

משה חושש ממפגש נוסף עם פרעה – קין

משה בתחילה מסרב וחושש ללכת בשליחות לפרעה, ואומר 'מי אנכי [הבל] כי אלך אל פרעה [קין שהרגני בגלגול הקודם]?

וכן מובא במדרשרמ שמשה ביקש שה' ישבע לו שלא יהרגנו פרעה, ולפי מה שנתבאר, מובנת בקשתו שהרי הוא בעל נסיון מהגלגול הקודם…

והוא מוסיף וטוען: 'וידבר משה לפני ה' לאמור הן בני ישראל [שהם מבחינתי וכמוני – הבל, ונרמז: ל'אמור ה'ן ב'ני ר"ת הב"ל] לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה [שהוא מנוגד לי – משורש קין]?

משיבו ה' – 'כי אהי"ה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה', פרעה מתגאה ביו"ד, ואילו לך יש שם "'אהי"ה' עמך", שהוא גימטריה עשר [י'], ועשר עם הכולל [א'+ה'+ה']. וזה לך האו"ת – שבכח האות של י' הדברות שהנך עתיד לקבל על ההר הזה תכה לפרעה י' מכות.

ואומר לו ה' 'בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו' כדי להפרע ממנו על שהרג את הבל, 'לבו' בגימטריא הב"ל עה"כ, וכן בא' אל' פרעה' ס"ת גימטריא הב"ל, 'למען שיתי אותותי אל"ה בקרבו' בגימטריא הב"ל (החיד"א בחומת אנך פ' שמות, וארא).

'אותותי אל"ה' ר"ת "וישם ה' לקין אות ל'בלתי ה'כות א'ותו כל מוצאו", שהיא האות י' ששם ה' לקין [בארות המים בשם ר' ליבוש מלנצהוט].

ומשה הולך לפרעה, ופרעה מכביד את ליבו וגזירותיו, ואז 'וישב משה אל י"י ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני': סופי תיבות הב"ל, לרמז שאין אני מסוגל לשליחות זו שהרי אני הבל והוא קין.

ולכן 'שלח נא ביד תשלח' ביד מי שהגאולה בידו, והוא אליהו הנביא, ורמז זאת משה באמרו 'יויאמר אדני למה הרעתה' ראשי תיבות 'אליה"ו' [נחל יאודה גיז, י-ם תרע"א, פ' שמות].

ועוד 'שלח נא ביד תשלח' דרשו חז"לרמא 'ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרון'. שאהרון הוא המוכשר לשליחות זו היות והוא משורש קיןרמב, 'ומהרסיך ומחריביך ממך יצאו' [ע"פ 'לקוטי אמרי אל' מועלם, בגדד תרצ"ב].

 

פרעה – קין ישיב את הצאן הגזולות

כשהרג קין להבל נטל את ממונו וצאנו. ולכן כעת ה' מבטיח לאברהם שבני ישראל יצאו ברכוש גדול, וקין-פרעה ישיב את הממון אשר גזלרמג [א.ה. ואפשר שלזה רמז משה באמרו לפרעה 'גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות' ובזה תחזיר את הצאן שגזלת מהבל]. וקויים בו מאמר הכתוב [משלי ו-לא] 'ישלם שבעתים את כל הון ביתו', ששילם למשה ולדורו שהם שביעיים לאברהם, את כל הון ביתו [שפתי כהן].

לאור זאת נבין את דברי הגמ' [ברכות ט.] 'דבר נא באזני העם וגו' – אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל; בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק: ועבדום ועינו אתם – קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול – לא קיים בהם'.

וצ"ב מה הוצרך ל'בקשה'? ועוד מדוע כפל פעמיים קיים 'בהם'?

אלא היות ומשה הוא גלגול הבל ופרעה גלגול קין, וקין הלא גזל מהבל את צאנו, אם כן מן הדין ביזת מצרים שייכת למשה שחייב פרעה להשיב ממונו שגזל.

ולכן אמר לו הקב"ה 'בבקשה ממך', היות והממון הוא שלך, תננו בבקשה לעם ישראל.

ומדוע? 'כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם' דייקא, בכלל ישראל, ואילו 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים 'בהם' – בכלל ישראל, אלא במשה בלבד שבא משבט לוי שלא השתעבד, ולכן 'בבקשה ממך' תנה לישראל ['מעייני ישועה' כהן (בליקוטים עמ"ס ברכות) בשם הר"ד בוארון ע"פ יסוד הישמח משה].

 

פרעה- קין מגרש שוב את ישראל מהארץ

כאשר חלקו קין והבל את העולם נטל קין את הקרקעות והבל את המטלטלין. אמר לו קין להבל 'פרח באויר' הקרקע שלי! אמר לו הבל השל בגדיך ששלי הם, מן המטלטלין! בתוך כך 'ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו' [ב"ר כב-ז].

כאז כן עתה, פרעה-קין אומר למשה-הבל ולבני ישראל שהיו ניצוצות הבל 'קומו צאו מתוך עמי' וגרשם מן הארץ, כקין שגרש להבל מן הארץ. ובני ישראל עשו גם הם כדוגמת הבל ונטלו כלי כסף וכלי זהב ושמלות שהם המטלטלין מפרעה ועמו, 'וינצלו את מצרים'.

ולכן לקחו את המטלטלין בבחינת 'שאלה', היות ורק בעת שיגרשם פרעה בטענת 'פְרָח' יוכלו הם לזכות בכלי מצרים בטענת 'חֲלוֹץ', ועד אז – הכלים ברשותם בהשאלה.

ובזה אף יובן המדרש שאומר שמלאכי השרת נשאו את ישראל [והפריחום באויר] בעת שיצאו מרעמסס לסוכות, כדי לקיים בהם כדוגמת טענת קין שאמר להבל 'פרח באויר' [עוד יוסף חי פ' בא].

 

קרבן קין לעומת קרבן הבל

מובא במדרש [פרקי רבי אליעזר פרק כ"א] "כשהגיע ליל יום ט"ו של פסח קרא אדם לבניו אמר להם עתידין ישראל להקריב בלילה הזה קרבנות פסחיהן, הקריבו גם אתם לפני בוראכם! והביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו כבשים שלא נגזזו. ע"כ.

מדוע הביא קין מפרי האדמה? משום שלקין חרה על מפלתו של פרעה [שהוא גלגולו], ולזה הביא מפרי האדמה – מהיוצא מן 'העפר', שכן 'פרעה' אותיות 'העפר'רמד.

המכה ראשונה היתה דם ונאמר במכת דם (ישעיה י"ט, ט') ואבלוּ כל משליכי ביאור חכה… ובושו עובדי פשתים וגו', שנתעפשו מי היאור ולא היו ראויים להשלכת חכה ושריית פשתן, ולכן הביא קין קליות זרע פשתן לרמוז שעתיד ליאבד. גם במכת הברד נאמר והפשתה נוּכָּתָה' לרמוז ענין זה.

ולעומתו הבל – שמח שיצאו ישראל ממצרים והוכו בכורי מצרים ומבכורי ישראל לא מת אחד, ולכך הביא מ'בכורות' צאנו [ש"ך].

וכשראה קין שהבל הביא מבכורות צאנו ומרמז בזה שיהרג הבכור – הוא פרעה-קין, משום כך 'ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו' [חנוך בית יהודה].

מדוע קין לא חפץ להביא קרבן מן הצאן כהבל?

היות וקין סבר שה' לרוב רוממותו לא משגיח בתחתונים, ומסר השגחתו למזלות, והמזל הראשון הוא טלה, ולכן לא רצה להקריבו, שחשב שהטלה הוא מזל בעל כח. משום כך פרעה – שהיה שורש קין – החזיק את הטלה לעבודה זרה והיה עובד לו ['כסף נבחר' מרגליות פ' בשלח].

ולכן אמר לו משה לפרעה 'גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות' והדבר תמוה – שלאיזה צורך נזקק משה לזבחיו של אותו רשע?

אלא פרעה צריך לתקן את אשר עיוות בגלגולו בקין שלא הקריב הטלה, ועוד שהחזיק את הטלה לעבודה זרה, ולכן תיקונו הוא על ידי שעתה 'תתן בידינו זבחים ועולות' [קול יעקב רוקח פ' בא]:

 

פרעה הוא נחש הקדמוני

פרעה נקרא גם 'חפרע' [ירמיה מד-ל] בגימטריה נח"ש, ובגימטריה שט"ן עה"כ. ודרשו חז"ל [תנחומא מהד' בובר וארא ח'] שפרעה נבעל כאשה, שנאמר 'ופרע את ראש האשה'. פרעה הוא הנחש שבא על חוה והטיל בה זוהמא, ולכן מדה כנגד מדה הוא כעת נבעל כאשה.

ולכן נקרא 'חפרע' בגימטריא נחש, לרמוז שמשלם על חטא הנחש [החיד"א בכסא דוד שם, ובחומת אנך פ' וארא].

 

בתיה בת פרעה – תיקון התאומה היתירה

בתיה בת פרעה היא התאומה היתירה של הבל. כעת היא נולדת בחיקו של קין-פרעה, והיא מצילה את הבל מיד קין – את משה מיד פרעה, ודואגת גם שפרעה יגַדלוֹ בביתו.

'ותאמר מילדי העברים זה' בגימטריה 'זהו הבל שקם עליו קין ורצחו'רמה עה"כ (1080). [ועוד 'ז"ה' ר"ת ז'ה ה'בל].

 

ההבדל בין בתיה וצפורה

והנה בתיה בת פרעה וצפורה בת יתרו שתיהן התאומות של הבל מגלגולו הקודם.

צפורה היא התאומה הראשונה שלא נטמאה על ידי קין, ובתיה היא התאומה היתירה עליה נסב הויכוח ונטלה קין ונטמאה על ידו.

לאור זאת נבין מדוע משה לקח את צפורה ולא את בתיהרמו, היות ובתיה נטמאה על ידי קין, 'לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה', הגם ש'רחצה מגלולי בית אביה', ולכן לא נישאה לשום אדםרמז ונכנסה חיים לגן עדן.

ולעומת זאת צפורה שמה מעיד עליה 'צרופה' ומזוככת, 'צפרה''צפרא' תרגום של בוקר, 'צפרה' בגימטריה 'שמיכה' כפי שדרשו חז"ל על הפסוק ותכסהו בשמיכה 'שְׁמִי-כֹּה', שמי מעיד עליה שלא נגע בה סיסרא, וכל שכן צפורה שלא נגע בה קין (שפתי כהן בראשית א-א).

'צפרה' גימטריה 'למשה' (375), ו'צפורה' גימטריה 'משה הבל' עה"כ (382) ('דבש לפי' ערך צ'). ['צפרה' גימטריה 'צעירה' שנולדה קודמת לבתיה היתירה].

 

 

 


 

הערות ומקורות


רכז מחבר ה'לכה דודי', רבו וגיסו של הרמ"ק זלה"ה.

 

 

 

רכח לא מצאתי היכן מובא זאת בכתבי האריז"ל.

 

 

 

רכט לרבי מרדכי הכהן מצפת, מגורי האריז"ל, ותלמידו של רבי ישראל די קוריאל. החיד"א ועוד אחרונים מרבים להביאו.

 

 

 

רל כתב בספר 'שלשלת הכהנים' [פרץ] ר"ת של פ'רעה מ'לך מ'צרים עולה במספר קטן ט"ז, בגימטריה נחש במ"ק.

 

 

 

רלא קין בא מזוהמת הנחש שהטיל בחוה, ואח"כ נתעברה חוה מאדה"ר ויצאה אותה רוח זוהמא רעה בקין כדאיתא בזהר חדש [שיר השירים מאמר ה' צבא-ות] וז"ל:

"מדאתא נחש על חוה, אטיל בה זוהמה, וקין מההוא זוהמא נפיק. ואי תימא איך נפיק מתמן, והא כתיב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, דמשמע דמאדם הוה, ולא מסטרא אחרא, ואת אמרת דאטיל נחש בה זוהמא ונפיק מיניה קין? אלא, ודאי ההוא נחש אטיל בה זוהמא, ומההוא זוהמא אישאיב בה ההוא רוח בישא, וההוא הוה מכשכשא במעהא, ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה, ולמיפק לעלמא. וכיון דאתא אדם, באתערו דההוא זוהמא, ואתחבר באתתיה, עבד ליה גופא לההוא רוחא בישא דהוה במעהא, ואתכליל בגויה, ונפק לעלמא בדיוקנא מעילא ותתא. וחוה אשגחת בהאי, ואמרת קניתי איש את ה', עם ה'. ובגין כך, כל עובדוי דקין, הוו מההוא סטרא אחרא בישא. וכד אייתי קורבניה, מההוא סטרא בישא אייתי ליה". עכ"ל.

 

 

 

רלב בעניין שרשו של אהרון מצאתי דברים סותרים בכתבי האריז"ל ובמקובלים הבאים אחריו, שהנה בשער הפסוקים [פרשת וארא וע"פ נח ועל ספר יחזקאל], שער הגלגולים – הקדמה לג ולח, בספר הגלגולים פל"ז, מובא שאהרון היה משורש הבל.

ומאידך בספר הליקוטים ע"פ בראשית, בספר עמק המלך ש"ה פרק לב, בספר לימודי אצילות [סוד הצמצום ח"א לרבי ישראל סרוק], ספר קהלת יעקב [ערך אה], מובא שאהרון שורשו מקין.

ומצאתי ישוב לזה בשער הגלגולים הקדמה לו בהגהת רש"ו שהקשה מעי"ז על אוריה הכהן שפ"א נמנה משורשי הבל ופ"א מקין, וכתב ליישב 'ואפשר לתרץ, שאין כל השרשים שוים, כי אלו הם בנפש ואלו ברוח' עכ"ל, ובזה יונח גם לנו.

 

 

 

רלג ילקו"ש שמות ז' רמז קפא.

 

 

 

רלד החיד"א בכסא דוד [דרוש י"א לשבת הגדול] העיר שהגם שאחז"ל שהאות שנתן לו ה' הייתה ו', 'ודאי מצא כן [הש"ך שהאות הנוספת הייתה י'] בחז"ל'.

 

 

 

רלה מובא בזוהר [ח"ב דף רלא.]: 'אשכחנא בספרין קדמאין, דכד קטיל ליה קין להבל, הוה נשך ליה נשיכין כחויא, עד דאפיק נשמתיה וקטל ליה' עכ"ל.

ולא מצאתי מקור לי' נשיכות בדוקא [ואפשר שרמוז במלים 'קול דמי' אותיות דם- י']. וע"ע מדרש אגדה (מהד' בובר בראשית פ"ד) "ד"א מהו 'דמי', מלמד שלא היה קין יודע מהיכן נפשו יוצאת, והיה מפצע בו ומכה אותו באבנים, והיה דמו מתפזר ממקומות הרבה":

ואולי אפשר לרמוז במילה דמ"י אותיות דם-י', דם של י' מכות.

 

 

 

רלו הוסיף החיד"א בכסא דוד [שם] וזה הטעם שהיו עשרה קבין כשפים ורובם במצרים כי פרעה מתגאה באות י' שהיה לקין כדברי הש"ך הנז' ומאחר שפרעה היה מתגאה בי' ומכח זה אמר 'תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר' ולזה רמז י' תיבות בפסוק, כי בכח אות י' היה עושה הכל. וזה אפשר ירמוז הכתוב 'ויאמרו החרטומם כו' אצבע אלקים היא' וחסר י' בחרטומם, ורבינו בחיי כתב דחסר י' לרמוז שחסרה חכמתם, שי' קבין כשפים כמעט במצרים. ולדרכנו אפשר לרמוז שודאי החרטמים ידעו מפרעה שהיה מתגאה באות י' שנתנה לקין, והוא שרמזו לפרעה, המעלה של היוד נטולה היא, ואדרבה ריב לה' עִמו, אצבע אלקים היא, וכן אצב"ע גי' קין עם ג' אותיות לומר שמן השמים נלחמו עמו ובא קץ קין, דכתיב שבעתים יקם קין ע"י משה שהוא השביעי לאברהם אע"ה.

 

 

 

רלז והוסיף שם החיד"א: וז"ל רז"ל במדרש: 'ויקם פרעה שהלך אצל משה ואהרן וא"ל משה; מאיזה ענין אתה מתירא? וא"ל מפני שאני בכור', כלומר שהבין שכל הרעה של מכת בכורות הייתה בעבור גאוותו על שהוא קין בכור ומתגאה באות י' כאמור, ושהרג להבל ולכן היה מתירא שהוא בכור ובשבילו כל הצער הגדול.

 

 

 

רלח בעניין זה שגאולת ישראל אמורה להיות בדוקא ע"י משה מצאתי מרגניתא טבא ולא אמנע טוב מלהביאה הגם שאינה קשורה במישרין לעניינו. כתב בספר 'שמחת הרגל' בשם חכמי אשכנז [הובא בהגדש"פ 'פרסומא ניסא' תר"ך] ישראל היו צריכים לשבת במצרים 430 שנים [כמובא בשמות יב-מ] כמנין חמש פעמים אלקים [430=5X86], אולם לא ישבו בקושי השעבוד רק 86 שנים, ונשארו שמ"ד שנים. ובזכות מש"ה שהוא יתר על שמ"ד באחד – יצאו, וזהו מאמחז"ל 'אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם' כי אתה יתר אות אחת על שמ"ד 'וזה לך האות כי אנכי שלחתיך' יעו"ש.

והוסיף בספר 'לב אריה' האשקי לפ"ז יובן הפסוק 'ולא שמעו אל משה מקֹצ"ר רוח ומעבודה קשה', מקצ"ר גי' 430, שסברו שיהיו עוד בגלות עד השלמת 430 שנים, ולכן לא שמעו אליו, אולם הקב"ה קיצר את הקץ שעשה מן 'מקֹצ"ר' – 430 'רו"ח' – שהוא מספר רד"ו 210 [רו"ח הוא 214, ונראה שכוונתו שעולה רד"ו עה"כ של האותיות והמלה] ונותר ומן עבוד"ה שהוא גי' פ"ו וא' אינו נחשב [ש'עבודה' הוי פ"ז] עשה 'קשה', שעשה רק פ"ו שנים קשות, ובו ביום גאל אותם שלא יכנסו אפי' יום אחד למס' שמ"ד, בדין הקשה, ולכן ויושע ה' ביום ההו"א דייקא, שאילו שהו יותר היו ח"ו נשקעים במדת הדין הקשה ולכן יצאו בחפזון דוקא, וזהו ביאור 'למען תזכור את יו"ם צאתך מארץ מצרים'.

ולכן יובן מה שנא' 'ראה ראיתי את עני עמי ישראל כו' ותעל שוועתם אל האלקים, וישמע אלקים את נאקתם, ויזכור אלקים את בריתו, וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים. חמש פעמים אלקים מוזכר כאן, וא' מהם בה' הידיעה האלקים, ולפרושנו יובן ותעל שוועתם אל ה'אלקים מן העבודה – ה' פעמים אלקים מן העבודה, שצעקו שאינם יכולים לעמוד בשיעבוד מספר ה' פעמים אלוקים שהוא 430 ולכן נתמתק הדין וישמע אלקים ויזכור אלקים וירא אלקים וידע אלקים, ומיד ויאמר ה' ברחמים ראה ראיתי וגו' ועתה הנה צעקת בנ"י באה אלי מחמת הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם להיות תחת שעבודם עוד נגד ד' פעמים אלקים [חוץ מהשעבוד שכבר היו בו פ"ו שנים כנגד 'אלוקים' אחד].

ולכן ועתה דייקא לכה ואשלחך אל פרעה ודרשו רז"ל אם אין אתה גואלם כו' ולזה אמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא שלח נא ביד תשלח, אמר לו ה' למשה – אם אין אתה גאלם כו' משום 'ואהיה עמך' דוקא לגאול את ישראל ולא עִם אחר, 'וזה לך האו"ת' שלך יש אות יותר משמ"ד שאתה [גי' שמ"ה] יכול להתגבר על הטומאה [גי' שמ"ד] ולא אחר, ולכן בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את ה'אלקים בשביל ה' פעמים אלקים שחסר הקב"ה מכם ד' פעמים אלקים (344) מכח זה אתם צריכים לעבוד לי על הר סיני ולקבל את עבדות תורתי. [ע"ש עוד].

ובזה יבואר מה שמצאנו ד' לשונות של גאולה והוצאתי כו' וכנגדן תיקנו ד' כוסות בפסח, וצ"ב מדוע תקנו ד' כוסות בדוקא ולא שאר מצוות ודברים אחרים?

ושמעתי שאומרים בשם הרב וואלף אב"ד פאזנא שהיה מהראוי שיהיו בגלות ה' פעמים 86 שהוא 430, והנה עיקר השעבוד היה פ"ו שנה [-משנולדה מרים] וד' פעמים 86 שנה לא היה שעבוד שחשב הקב"ה להביא את הקץ, והנה כו"ס הוא בגי' 86, ולכן תקנו חז"ל ד' כוסות בפסח כנגד ד' פעמים 86 שניצלו מן השעבוד ודפח"ח. אולם לפי דברינו א"ש, שהיות ונוכה להם ד' פעמים שם אלקים כמנין 86 לכן עושים ד' כו"ס כמנין ד' פעמים 86.

ועוד כתב טעם נוסף שהשתעבדו רק 86 שנה, שמצא כתוב [וכן מצאתי בחיד"א בראש דוד שמות, וכ' מעי"ז בפרשת דרכים, ושכן מצא בספר מחכמי אשכנז] שאמנם היו צריכים להשתעבד 430 שנים 60 רבוא, אך הם התרבו מעל לטבע, שהרי ביציאת מצרים היו 60 רבוא, ורק חמישית יצאו ממצרים, נמצא שהיו 5 פעמים 60 רבוא משועבדים במצרים! ואם נחלק 430 לחמש נקבל 86, נמצא איפוא שרוב הוולדות קיצרו השעבוד.

ועוד טעם לקיצור השעבוד הובא בחיד"א בספרו ראש דוד [פ' שמות דמ"ב ע"א] בהקדם הר"ש פרימו שיוסף שם חוק במצרים על אדמת פרעה לחומש לפרעה, וארבע ידות שלהם, ואת ישראל רצה לשעבד שלא ע"פ חוקו אלא כל הה' ידות לשעבדם דהיינו 430 שנים, בזמן שמגיע לו רק החומש שהם 86 שנים, וזהו ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, שנתחדשו גזרותיו 'אשר לא ידע את יוסף' ששׂם חוק שלפרעה מגיע רק החומש, וזהו שרמזו רז"ל שסופו שיאמר 'לא ידעתי את ה'' כי ד' גאולות כנגד ד' אותיות הוי"ה, הן הנה בעבור ד' ידות ששעבדם שלא כדין, וזהו 'אשר לא ידע את יוסף' אשר נתן חוק שהחומש לפרעה, וזה עצמו גרם שאמר 'לא ידעתי את ה'' כי בעבור ד' ידות הם ד' גאולות כנגד ד' אותיות הוי"ה, כו' עש"ע. [א.ה. ולאמור לעיל ששם הויה מיתק ברחמיו את הד"פ אלקים ונותר רק אחד, מובן מדוע אמר לא ידעתי את ה'].

 

 

 

רלט והוסיף עוד הש"ך: פרעה לקה על ידי מטה משה. קי"ן בא"ת ב"ש = בגימטריא מט"ה עה"כ. בו ביום שחטא אדה"ר נברא המטה להלקות בו לקין-פרעה. אדה"ר מסרו לחנוך וחנוך לשם ושם לאברהם ואברהם ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ליוסף וכשמת יוסף נטלו כל מה שהיה בביתו ונתנו בפלטרין של פרעה. יתרו היה מיועצי פרעה וראה את המטה וחמד אותו ונטלו ונטעו בגנו. ולא היה אדם יכול להוציאו ולשולפו עד שבא 'בעליו' שהוא משה בן בנו של קהת [שכן מט"ה במלואו מ"ם טי"ת ה"א בגי' קה"ת], והמטה היה משקלו ארבעי"ם סא"ה בגי' שפ"ט והמטה צורתו ו' והיינו שופ"ט, ולכך נברא בין השמשות בעת הדין, ומט"ה בני ד"ן לעשות בו דין ומשפט ומסנפרינו"ן הי"ה בגי' תיקו"ן, ר"ל לתקן ולהכות הנבראים.

 

 

 

רמ פרדר"א חורב פמ"ד.

 

 

 

רמא רש"י במקום, והוא מפסיקתא זוטרתא ומדרש שכל טוב וכן באוצה"מ.

 

 

 

רמב שם בעיקר הדגיש בשם ספר 'דבר בעתו' שמי ששרשו מקין השדים והרוחות והכשפים נכפים מפניו, ואילו מי ששרשו מהבל אין נכפים, ולכן המליץ על אהרון ששרשו מקין ומוכשר לזה, ולא אני ששרשי מהבל.

 

 

 

רמג כתב החיד"א בחומת אנך פ' יתרו: 'ואפשר לפרש 'כל אשר עשה אלקים למשה' שהכה לפרעה י' מכות, ולקח את ממונו על שהרג הבל ולקח צאנו כו' כמ"ש הרב ש"ך ז"ל, וזהו ביזת מצרים שהיה חייב פרעה למשה ולקחוה ישראל וז"ש 'את כל אשר עשה אלקים למשה' שעשה לו דין [-אלקים] ונפרע מפרעה, 'ולישראל עמו' שלקחו הביזה שהיתה ראויה למשה. 'ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל' על שהרעו לישראל, כלומר ולא בעבורי, וזהו מענוותנותו. 'ויחד יתרו' שנתבררה נשמתו והיא חלק הטוב שבקין, וגם נעשה בשרו חידודין על שלקח פרעה רע של קין, והיה חלק ממנו' עכ"ל עש"ע.

 

 

 

רמד והוסיף ש'מפרי האדמה' בגימטריא 'שכינה' שהיא עשתה המכות במצרים.

 

 

 

רמה בספר ש"ך [מהד' ורשא תרמ"ד] הגירסא: 'זה הוא הבל שנקם עליו קין אחיו והרגהו' עה"כ. ואינו מתאים שעולה בגי' 1077, וחשבתי לומר שיתכן שצ"ל 'והרגו' ואז הגי' 1072, ואם נוסיף את שמונת המילים נקבל 1080, אלא שאז היל"ל 'עה"כ של המילים' ובש"ך כתוב רק 'עה"כ'. ולכן נראה כפי שכתבתי כאן והוא מדויק עם הכולל, וגם א"צ לומר 'ונקם' שהוא ללא ביאור.

 

 

 

רמו עי' לעיל עמ' 109 מה שהבאנו מה'ילקוט דוד' בשם הזוהר.

 

 

 

רמז דבריו צ"ב שהרי מקרא מפורש הוא בדה"י [א' ד-יח]: 'ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד וגו''.

 

 

 

 

 

 

 

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “משה=הבל, פרעה=קין, בתיה בתו=התאומה היתירה של הבל”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א