משניות זרעים מסכת ברכות

סדרת השיעורים במשנה

סדר זרעים

 

מעלת לימוד המשנה

אודות מעלת לימוד המשניות כותב השל״ה (מסכת שבועות): ״ואשרי הזוכה למשנה, שיהיו שיתא סדרי משנה שגורים בפיו בעל פה. ואז עושה סולם לנשמתו שתעלה למדריגה קמא, וסימן: משנה אותיות נשמה…״

בספר ״פני ברוך״ מביא מספר ״מגן האלף״ שכתב:

״וכתבו בספרים הקדושים שלימוד משניות עבור נפש המת, הוא טובה גדולה לו. (והוא הדין אם אחר לומד בשבילו).

ה'עלית מ'ן ש'אול נ'פשי, [תהלים ל] ראשי תיבות מזה השמ״ן. וגם אותיות משנ״ה. בזה תבין מנהגן של ישראל, שנהגו להדליק את נר השמ"ן לעילוי נשמ״ה. וגם נהגו ללמוד משנ"ה להציל נפש המת משאול. [דברי בינה מועדים, דרכ״ז]

 

אכן, רבים הם גדולי ישראל וגאוני הדורות; אשר בצוואתם שבכתב בקשו מבניהם, מתלמידיהם ומחבריהם שילמדו משניות לזכותם ולעילוי נשמתם.

הגרעק״א כותב בצוואתו:

״אם אגווע… יודיעו את פטירתי בעיתונים, עם ההערה שהריני מבקש את תלמידי וחברי ללמוד במשך השנה הראשונה כל יום ויום, פרק אחד משניות לזכות את נשמתי, וכן ביום היאהרצייט בכל שנה ושנה״.

הג״ר יחזקאל לוינשטיין זצ״ל כתב במכתב תנחומין לבתו ולנכדיו:

״… נכדי היקרים, מחובתכם עתה להשתדל עבור אביכם ע״ה, אשר מסר זמנו ועיתו עבורכם, ולעסוק בתורה ובמצוות. כי בזאת תזכו את אביכם ע״ה. אנא, גימלו לו בזאת שתפילתכם תהא בכוונה. כן אמירת הקדיש תהא בכוונה. דעו לידע הפירוש הנכון של הקדיש. כן ללמוד משניות בכל יום עבור נשמתו הקדושה…״

מעלת לימוד המשנה

ההסבר המקובל לקשר שבין לימוד משניות לבין עילוי נשמת הנפטר, הוא מה שהובא לעיל בשם השל״ה ש״משנה״ אותיות ״נשמה״. ויש שהוסיפו שהמעלה המיוחדת בלימוד משניות לעילוי נשמת נפטרים, היא היות המשניות תמצית של כל התורה שבעל פה (הגראי״ל שטיינמן זצ"ל).

הרב בעצמו בצוואתו המרטיטה כתב: "אבקש מכל מי שרוצה בטובתי ללמוד פרק אחד משניות עד גמר י"ב חודש".

במדרש תלפיות מובא

(ענף אפוד, בשם ספר מזבח יעקב בשם האר"י ז"ל) שאשר היה עוסק בתורה ובמשנה יותר מאחיו, ולאחר פטירתו של אדם כשדנין אותו לגיהנם קורא לכל שבט ושבט שיצילהו משם, ואין קול ואין עונה, וכשקורא לאשר משיב לו אשר, קראת מימיך משנה, אם אומר לו הן, מיד מוציא אותו מגיהנם בזכות המשנה,

וזהו שאמר הכתוב: ״מאשר שמנה לחמו" אותיות משנ״ה בשביל שקרא המשנה ״הוא יתן מעדני מלך" רצה לומר עדן של מלך!

רבינו הקדוש רמז ענין זה הן בתחילת המשניות והן בסופן.

המשניות פותחות בתיבת 'מאימתי׳ שהוא בגימטריא תק״א, כמלת "אשר״ ומסיימות במילת "שלום" במסכת עוקצין [פרק ג משנה יב] "ה' יברך את עמו בשלום" – כמרומז באשר – "מ'אשר ש'מנה ל'חמו ו'הוא" – ר״ת ״שלום" [תנובות ברוך מושקוביץ].

 

עוד מביא שם בשם ״תורה אור״ שכתב:

״ולימוד משניות הוא תיקון יותר גדול מלהתפלל לפני התיבה״.

ובספר ״יוסף אומץ״ כתב על ענין התפילות והקדישים:

״אכן תיקון זה אינו אלא לעמי הארצות, אבל לימוד התורה מועיל שבעתיים מכל התפילה. ועל ידי זה מכניסים המת לגן עדן. ואם הבן מחדש חידושי תורה, אין ערוך לכבוד שזוכה אביו על ידי זה בישיבה של מעלה״. (הדברים נלקטו מספר ״פרקי השנה״)

 

כמה זמן להקציב ללימוד המשנה?

יש בתורה שלשה חלקים, תורה שבכתב [המקראי תורה שבעל פה [המשנה], והעיונים [תלמוד], כמבואר ברמב״ם (הל׳ תלמוד תורה, פ״א הי״א והי״ב).

והרמב״ם פסק שיש ללמוד בכל אחד מהשלשה שליש מזמן לימודו של האדם. ותמוה הדבר שאין הציבור מקיים הלכה זו ללמוד ״משנה, שליש מיום הלימוד, לפי שיעור שהרמב״ם הקציב.

תועלת שבלימוד משנה

אמרו חז״ל: ״לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות, שאם ירתק [ידפוק כדי להיכנס אל ההבנה] יפתחו לו, אם לתלמוד לתלמוד אם להגדה להגדה. עמוד ברזל, משנה!״ (מדרש ויקרא רבה ב״א, ד).

״במי אתה מוצא מלחמה של תורה? במי שיש בידו חבילות של משנה״ (סנהדרין מב ע״א, עיי״ש רש״י).

״טוב לב משתה תמיד, אלו בעלי משנה״ (סנהדרין ק ע״ב).

תועלת להחיש לנו את הגאולה

אמרו חז"ל: ״אין כל הגלויות מתכנסות (אלא) [אם לא] בזכות [לימוד] המשניות, דכתיב ״גם כי יתנו בגוים, עתה אקבצם״. (מדרש ויק״ר ז, ג; פסקתא רבת/ פרשה ט"ז; פסקתא דרב כהנא, פסקא ר אות ג').

ומבאר מהר״ל (שם, בסוף ״דרוש על התורה" דף מד) מה הוא קשר הגאולה ללימוד המשנה. וז"ל:

״ולמה דוקא בזכות המשניות? אבל הוא הדבר אשר דברנו, כי התורה היא צורת ישראל. בכן פיזור ישראל מיוחד לשלא תמצא הלכה ומשנה ברורה במקום אחד (שבת קלט ע״א) ויחוייב ג״כ שבלומדם המשנה, שבה לפחות סדר הדינים יחד, [יתכנסו כלל ישראל].

לא כן הפלפול, שלפעמים ע״י משא ומתן הוא בא מענין לענין שלא באותו הענין כידוע. לכן כאשר יתנו [ילמדו] משניות המסודרות, (עם) [למרותו היותם בגוים מפוזרים ומפורדים, אזי אקבצם גם הם״, עכ״ל.

עיקר הכל הוא הבנת המשנה

אבל ברור שאין תועלת רבה בקריאה גולמית של המשנה ללא הבנתה. אדרבה, ״מגן אברהם״ (שו״ע או״ח סוף סי׳ נ׳) פסק שלימוד תורה שבעל פה בלי להבין ענינה, אינו נחשב כקיום מצוות תלמוד תורה. ומפורש בר"ן (על נדרים דף ח׳ ד״ה הא קמ״ל) שיש בלימוד תורה ב׳ ענינים.

א. ״ודברתם בם״, והוא הקריאה המתמדת (עיין בענין זה דברי רמח״ל, ״דרך השם״, ח״ד פ״ב)

ב. מצוות ״ושננתם״ שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, ״שאם ישאלך אדם דבר לא תגמגם אלא תאמר לו מיד״ (עיין קידושין ל׳ סוף ע״א).

וידוע הסיפור אודות הנצי״ב שאמר לשני תלמידים בישיבת ולוז'ין, לראשון (אמר בביקורת) ״אתה לומד הרבה תורה; אבל לשני אמר אתה יודע הרבה תורה״.

האדם להשתדל בכל יכולתו. ומה שאינו ביכולתו, רחמנא פטריה.

וחז"ל אמרו (ירושלמי, ברכות פ"ה ה"א) ״כל הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח״. וקדמונינו גרסו משניות (כל אחד לפי יכולתו) עד שידעו אותם בעל פה. הלוואי נלך בדרכם.

עיקר לימודו במשנה

נאמר בויקרא רבה (פרשה בא, ה), ״לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות, שאם ירחק, יפתחו לו וכו'… רבי יהושע בן לוי אמר, עמוד ברזל – משניות״.

ופירש שם ב״יפה תאר״ שראוי לאדם לעשות עיקר לימודו במשניות, כי אם יהיו דברי המשנה מסודרים לפניו, אז יפתחו לו ויבין תלמוד ואגדה, ורבי יהושע בן לוי מוסיף, כי המשנה היא עמוד הברזל, כלומר, כי עליה הוא עיקר קיום האדם לעולם הבא, ועל זה אמרו (פסחים נ.): ״אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו׳ זו המשנה, עכ״ל.

וכבר נאמר במסכת סנהדרין מב.: ״במי אתה מוצא מלחמתה של תורה, במי שיש בידו חבילות של משנה״.

ובמסכת תענית ז.: ״אם ראית תלמיד שתלמודו קשה עליו כברזל, בשביל משנתו שאינה סדורה לו, שנאמר, ״והוא לא פנים קלקל״ ופירש רש״י ״מפני שפנים קלקל, שקלקל במשנה שהיא קודם לגמרא״.

ובהמשך הגמרא שם נאמר שריש לקיש היה מסדר משנתו ארבעים פעם כנגד ארבעים יום שנתנה תורה, ואז היה נכנס ללמוד לפני רבי יוחנן, ובן רב אדא בר אהבה היה מסדר משנתו עשרים וארבעה פעמים לפני שהיה נכנם ללמוד אצל רבא.

נאמר במסכת בבא מציעא ״לעולם הווי רץ למשנה" וזה לשון השל"ה הקדוש במסכת שבועות:

״ומכל שכן האידנא שזכינו לפירוש הרמב״ם והרב ברטנורא, שמבארים המשנה כפי ההסכמה שבתלמוד, וגם כתבו פסק ההלכה, הרי מעלת המשנה רבה. כי מה שאמרו תחילה ״תלמוד אין לך מידה גדולה הימנה״ כי גירסת המשנה בלא תלמוד לא יגיעהו לתכלית המכוון ללמד חק ומשפט בישראל, שאם לא ידע טעמי הדבר, פעמים ידמה דבר לשאינו דומה, ומורה הוראות טעות, ועל זה אמרו בסוטה פרק ג׳: תנאים מבלי עולם הן וכו'…, אבל עתה בפירוש הרמב״ם והרב ברטנורא, מתוקן הכל, על כן רוב העסק יהיה במשניות ללמוד ולחזור אותם בלי הפסק וכו'… ואשרי הזוכה למשנה שיהיו שיתא סדרי משנה שגורים בפיו בעל פה, ואז עושה סולם לנשמתו שתעלה למעלה למדרגה קמא, וסימנך משנה אותיות נשמה וכו'… עיין שם.

ובספר מדבר קדמות להחידא ז״ל כתב:

לימוד המשניות מסוגל ביותר לבטל היער הרע, במו שכתב הרב עיר וקדיש מהר״א בספרו ראשית הבמה.

זכה למלאך המגיד

והנה מרן רבי יוסף קארו זצוק״ל זכה על ידי שקידת המשניות בקדושה ובטהרה למלאך מגיד מן הרקיע קדוש עליון ונאמן שנברא ממשניותיו, כמפורש בספר ״מגיד מישרים״, ושם מובא שכל המדרגות שזכה מרן הבית יוסף זצוק״ל היו בזכות לימודו ושקידתו במשניות, ועוד מובא שם בהרבה מקומות שהמגיד מזהיר את מרן ״הבית יוסף״ לא להפרד לרגע מהמשניות וגם בשעת אכילתו ושתייתו יהרהר במשניות, ועל ידי כך יזכה לעלות במעלות העליונות ושיעשו ניסים ונפלאות על ידו כמו שנעשו על ידי הגמ' התלמוד, ויזכה לעלות לארץ ישראל, ולגמור את כל חיבוריו ופסקיו בלא שום סיג וטעות ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל (עיין שם בפרשת שלח),

וכן נאמר שם בפרשת מקץ:

״קודשא בריך הוא לא אעדי רחמוי וחסדוי מנך, בגין מתניתא דמתנית, דהשתא נתמעטו דעסקי בה, ואין מנהל לה מכל בנים ילדה, ובגין בך מאן דמתעסק בה אדבר לטב וכו'… עיין שם.

ובילקוט ראובני (פרשת בראשית) כתב:

״עם ששה סדרי משנה נתייעץ הקב״ה וברא עולמו, ובפענח רזא על המילה ״בראשית״ כתב ״ברא״ ״שית״ סידרי משנה, שבשביל אלו ברא את אלו.

ובשל״ה הקדוש (מסכת שבועות ד״ה ולמדתם את בניכם) מביא שם סדר הלימוד לנערים שילמד הנער משניות כולם מן שיתא סדרי משנה, שיהיו שנונים בעל פה, ואחר כך התלמוד באורך ורוחב, ופוסקים ואז מלאה הארץ דעה, וכתב שם בהגה׳יה יוצק זהב רותח בפי האומרים מה לנו ולצרה הזאת ללמוד כל שישה ספרים ולאבד בהם שנותינו, יותר טוב ללמוד הפוסקים ולהתעסק אחר כן בחכמות אחרות. אמנם, תלמוד גדול, לישא ולתן בהלכה.

ובמעבר יבק (שם פ״ב) כתוב: ״וראוי לבעל תורה להרגיל עצמו לקרוא לפחות שיתא סדרי משנה פעם אחת בשנה, בהבנת פשט דבריהם כי נעמו וכו'…״

ובספר ״דבש לפי״ להחיד״א ז״ל (מערכת משנה אות ר) כתב:

״ועוד רמז דבזכות המשנה תבוא הגאולה ויקים ה׳ סוכת דוד, היא השכינה שנקראת ש"ם ויתגלי הנ' שערי בינה בגאולה, וזה רמז "שם הנ'" [אותיות 'משנה'].

ובספר שערי ירושלים (שער ח׳) כתב:

״לימוד ששה סדרי משנה בשנה הראשונה [לזכות נשמת הנפטר], היא סגולה להציל הנשמה מלבוא בגלגול.

ובסדור האר״י ז״ל (להרב רבי שבתי זצ״ל) כתב: ״ילמד שיעור משניות קודם לכל דבר"

ושם בכוונת הלימוד כתב:

״וטוב שיעיין פרק או חצי פרק בכל יום בהבנה, כי זהו תורה שבעל פה, ואילו זכינו לא היינו צריכים לספרים אחרים כלל, ומסוגלת להביא נשמה לאדם.

ויהי רצון שיקויים בנו מה שאמרו רבותינו ז״ל במסכת בבא בתרא ח. על הפסוק: ״גם כי יתנו [לשון 'תני' מתניתין – משניות] בגויים עתה אקבצם״ (הושע ח, י), שבזכות לימוד המשניות יבוא משיח.

בזכות לימוד המשניות יתגבר על פגם הברית

"אחי אחי הרגל עצמך לומר בכל יום ח״י פרקים משניות ובאופן כזה תסיימן בכל חודש ששה סדרי משנה ובמשך הימים והשבועות והחדשים והשנים אם תהיה רגיל בכל יום ויום באמירת ח״י פרקים משניות תזכה לצאת מהרגליך הר׳ע׳ שנתרגלת בהם בימי נעוריך כי מעלת לימוד משניות זה עולה עד אין סוף ומבער את הר׳ע׳ והקליפות לגמרי וכמובא בדברי האריז"ל ילמוד שיעור משניות קודם לכל דבר ואם אפשר שישלים בכל חדש ח״י פרקים ליום, נגד ח״י עולמות, מה טוב ומה נעים ומובא בספה״ק שהוא סוד אל ח״י שהוא במדת היסוד כידוע, ויש להם סגולה להרוג את היצה״ר ולהכניעו גם סגולה להמשיך בו נ׳ש׳מ׳ה׳ כי מ׳ש'נ׳ה׳. אותיות נ׳ש׳מ׳ה׳.

…ומובא בזוה״ק פ׳ בראשית מ״ב. מאן דקארי ותני שית סדרי משנה דא הוא מאן דידע לסדרא ולקשרא קשורא יחודא דמאריה כדקא יאות בכל יומא תדיר אלין אמון דמקדשין שמא קדישא דמאריהון וכו' ע״ש,

וראוי הוא לכל אדם ירא שמים לקבוע לו לעצמו, ללמוד משניות בכל יום ויום, בל יחסר המזג ויקבל על עצמו זאת, ואז בוודאי יקיימו. ומה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, אם אפשר ללמוד בכנופיא ביחד ברבים קודם התפילה בשחרית, או אחר התפלה בשחרית או בערבית, או בין תפלת מנחה לתפילת ערבית. לחבר היום עם הלילה בלימוד תורה הק׳ משניות, כי הוא ענין ודבר גדול וטוב מאוד מאוד ואכמ״ל בזה כנודע. עכ"ל [שמירת הברית שטרנהארץ].

 

וכן כתב הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל:

לימוד משניות

דבר גדול וחשוב מאד הוא לימוד ושינון משניות בעל־פה, אשר נותן ללומד ידיעות רחבות בתורה שבע״פ, הרי לימוד המשניות משפיע על נשמת הלומד רוח של קדושה וטהרה, ומיקל על האדם לעמוד נגד כח היצה״ר וגם מנצחו.

לימוד המשנה יומית, יוסיף על הלומד דף היומי, וכן על ת״ח הלנים בעומק ההלכה, רוב סייעתא דשמיא ותוספת קדושה על הלומד.

בעת חליו שקשה עליו הלימוד העצה היא  ־ להיות עסוק בלימוד משניות, כי לימוד משניות מוסיף ״קדושה ומחשבה טהורה, והרבה סגולות ומעלות יש בלימוד המשנה וחזרתם".

אמר המלקט:

מעיד אני על אדם שסח בפני שהיה שטוף מאד בזוהמת האינטרנט והסמארטפונים וכבר התייאש מעצמו, וניסה סגולה זו, ולקח על עצמו לימוד של משניות סדר טהרות, והפלא ופלא – כשסיים סדר טהרות זכה לרוח טהרה וחש כהגדרתו "כאילו 'כיבו לי' את היצה"ר"!!

 

ועוד בשם הרב ליפקוביץ':

לימוד משניות, כותב בכתר ראש להגר״ח זללה״ה בעל נפש החיים באות נ״ה, היא סגולה להתמדה ולהבין הפשט.

כשהמשניות קשות – אחד הנכדים שאלו, כי כמה פעמים התחיל בקביעות בלימוד משניות בכל יום, ולא עמד בזה מחמת שהיו משניות קשות בפשט ונתארך הזמן מעבר לקביעות, וזה גרם לרפיון בקביעות שכבר לא היה בבחינת חוק ולא יעבור, האם כדאי ללמוד בפירוש הנדמ״ח [כנראה כוונתו לקהתי] להקל על הלימוד ושעי״ז יהיה בקביעות יותר? והשיב בביטול ובהחלטיות באומרו: צריכים ללמוד עם פירוש הרע״ב! [ע"כ מדרכי החיים ח"א עמ' רפג].

 

כתב הגאון הדיין רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א בהסכמתו לספר משנה שלמה [חדד]

…ובהקדמת תוס׳ יו"ט כתב שרבינו הגדול המהר"ל מפראג ציוה לרוץ ללמוד משניות עד שנתחברו חבורות חבורות כתות כתות מלכי מאן מלכי רבנן ומתעסקין יום יום פרק מפרקי המשניות וחוזרים חלילה חלילה ומאת ה׳ הייתה זאת חוק ולא יעבור לא בלבד בפראג כי אם גם בשאר קהלות קדושות קרובות ורחוקות קיימו וקבל עליהם ללמדם בישראל.

וגדול כוח מאמרו של רבינו הגדול המהר"ל ממאמרו של רביגו הקדוש רבי מחבר המשנה שאילו המשנה שאמר רבינו הקדוש לרוץ בתרה היינו בסידורה בהלכות בלי שום שכל ולב להבין טעמה אבל מאמרו של רבינו הגדול המהר״ל היה ללמוד המשנה עם הפירוש עיין שם כל דבריו הנחמדים…

בפסוק ״את דבר ה׳ בזה״ (במדבר טו, לא) אמרו חז"ל (סנהדרין צט ע״א) שהוא נאמר על ״כל מי שאינו משגיח על המשנה״. ומפרש רש״י: ״זה שעושה כמו שאינה עיקר״. תופעה זו מצויה אצל הרבה בני תורה, המחבבים את התלמוד, את הקושיות והתירוצים, את החידוד וההעמקה. אצלם, קריאת ההלכות הקצרות במשנה נראית ״פשטנית״ וללא חכמה.

מהר״ל העמיק לבאר מדוע גישה מזלזלת זאת נקראת בכינוי הנורא ״דבר ה׳ בזה״, וכך כתב: ״כי כל משא ומתן שלו בתלמוד, דבר שהוא מוציא משכלו, ודבר זה מפני שהוא פלפול בלבד, ולא נקרא זה דבר ה'. שהמשנה הוא דבר ה׳ בלבד שהוא ענין [קיום] המצוה איך הוא, ואינו פלפול. שהפלפול הוא של [ה]אדם ואינו דבר ה׳״. (״חידושי אגדות" ח״ג עמ' רכו).

וחזר מהר״ל שוב בביאורו על אבות (עמ' שג), להוכיח קשות מה שמזניחים את השינון והחזרה, ובמיוחד בלימוד ״משנה״ וז"ל:

[בדורנו] ״לגמרי לא ישימו לב על המשנה, ואין אנו חוששים לדברי חכמים שאמרו ״דבר ה׳ בזה״ [וכנ״ל] והן הן מעשה הדור הזה, שאין אחד משגיח על המשנה, באומרו כי לא ייקרא ״חכם״ (רק) וכי אם ע״י התלמוד שהוא פלפול ומשא ומתן, ולב האדם נמשך אל דבר זה ומניחים המשנה, לכך עליו נאמר ״כי את דבר ה׳ בזה״ וכר כי אין לימודו רק בשביל החכמה, כי כל אדם בטבע מבקש להתחכם, ואינו מבקש לדעת מצוות ה׳ בעצמם שהם במשנה. ואילו היה האדם מבלה כל ימיו בתלמוד, היה זה (יציאה) [שינוי] מדרך החכמים (חז"ל) ומדרך הישר ודי והותר, וכו'. וכבר התחלתי להדריך בני אדם שיתנו ללמד [את] בניהם משנה תחילה ל[היות] יסוד גמור, ואח״כ [יבוא תור] כל סדר התלמוד, על פי שגדרו חז"ל (אבות, סוף פרק חמישי) בדרכי התורה, (ולא עמדה לי) [ולא הצלחתי להדריכם] באשר מתמצאים תמיד אנשים חוטאים ומחטיאים אשר כל כוונתם בתורה רק לשם יוהרא, ומנעו אותם [אבות של הילדים] מזה, באומרים ״טוב שילמוד בנך פלפול הגמרא, בו יעלה מעלה מעלה והוא לתהלה ותפארת לך ולבניך׳ וכו'. זה הנהגת הדור השפל והפחות [הזה] ההולכים דרכי עקלקלות ומפסידים שכר גדול המיועד למשנה״ עכ״ל.

והוסיף ללמד:

״ולזה צריכים עול של תורה ביותר, כמו שהיו עושים הראשונים שהכבידו עול שלהם בגירסא לחזור על תלמודם יום יום, ובזה קונים תורתם, וכו' קיום התורה ע״י סדר הלימוד. כי כבר אמרנו שהתורה שכל אלוהי והאדם הוא גשמי, עד שלא במהרה יהיה לו חיבור ויחוס יחד [עם התורה], קשה לקנותה ומהר לאבדה. לכן אם אין לימוד האדם כראוי לפי השכל עד שיתקיים בו, דהיינו שיקנה תחילה המשנה, שהיא יותר קרובה לאדם מפלפול התלמוד, אין קיום לה [לתורה] אצלו. ולכך סדרו חכמים ז״ל לימוד האדם בכדי שיתקיים בו ואמרו במדרש פרשת צו, המשנה היא עמוד ברזל. כי ע״י המשנה יש לאדם יסוד של ברזל שעליו התורה שהיא התלמוד, נבנה״ עכ״ל המהר"ל הקדוש (״דרוש על התורה״ שבסוף באר הגולה" דף מג).

 

Print Friendly, PDF & Email

לחצן-הורד-למחשבך-קטגוריה

תגובה אחת על הפוסט “משניות זרעים מסכת ברכות”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. 11 הגיב:

    משניות מסכת ברכות – פרק א" תודה רבה. נהדר!!

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

אורחות צדיקים חלק ב'