דניאל

דניאל פרק יא

(א) וַאֲנִי בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי עָמְדִי לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ:

רש"י ואני בשנת אחת לדריוש המדי – בנפול מלכות בבל והתחילה ממשלת מדי ופרס והיו מבקשים שרי מדי ופרס מאת המקום להכביד עול ממשלת אימתם עליכם אני גבריאל עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל שרכם:

מלבי"ם ואני – פי' רי"א שבשנת אחת לדריוש, עמדתי למחזיק ולמעוז – לדריוש שהוא היה לבו טוב על ישראל, וכמ"ש ביוסיפון שנודע לדריוש מענין המכתב של המלאך ופתר של דניאל שנענש על ששלח יד בכלי המקדש, ונדר ליתן רשות לבנות הבית, ובזה היה המלאך למעוז לו להוציא הדבר מכח אל הפועל ע"י כורש חתנו:

(ב) וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לָךְ הִנֵּה עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס וְהָרְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר גָּדוֹל מִכֹּל וּכְחֶזְקָתוֹ בְעָשְׁרוֹ יָעִיר הַכֹּל אֵת מַלְכוּת יָוָן:

רש"י הנה עוד שלשה מלכים וגו' – רז"ל אמרו בסדר עולם זה כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית ומה ת"ל רביעי רביעי למדי, אבל בספר יוסף בן גוריון כתוב שהיה לו בן לכורש שמלך תחתיו לפני מלוך אחשורוש ושמו במבישה. וכחזקתו – של דריוש. בעשרו יעיר – את כל מלכותו להלחם עם מלכות יון:

אבן עזרא ועתה – אמר הגאון כי מלכי מדי ופרס הם ד' ואלה הם דריוש המדי וכורש הפרסי גם אחשורוש ודריוש הפרסי שהרגו אלכסנדרוס ופירש הנה עוד שלשה מלכים עם כורש ויהיה פירוש והרביעי שהוא דריוש הפרסי הוא רביעי לדריוש המדי כי זאת הנבואה היתה בשנת שלש לכורש הפרסי ורבי משה הכהן הספרדי אמר כי ו' מלכים היו הא' דריוש הזקן הוא המדי והשני כורש הפרסי והג' אחשורוש והד' ארתחששתא שצוה שלא תבנה עיר הקדש וה' דריוש הפרסי שצוה לבנות הבית והו' הוא ארתחששתא העשיר שהרגו אלכסנדרוס הוא שעלה עזרא גם נחמיה בימיו כאשר הוא כתוב ולפי דעתי יהיה פירוש הנה עוד שלשה מלכים והרביעי לא יספר עמם כורש כי הכתוב עוד שהן עתידין להיות ויש לטעון עליו אם פירוש עוד ככה למה אמר הנה עוד שלשה מלכים כי משמע דברו לא יותר ולמה אמר והרביעי והנה היה ראוי שיאמר הנה עוד ד' מלכים ויש עוד להשיב הנה כורש מלך שלש שנים כי כן כתוב וכתוב במגלה כי מעשה המן היה בשנת י"ב למלכות אחשורוש ובספר מלכי פרס כי כל מלכותו ארבע עשרה שנה א"כ מתי מלך ארתחששתא הראשון שצוה שלא תבנה הבית ולפי דעתי כי חמשה מלכים הם מלכי מדי ופרס הא' דריוש המדי והב' כורש הפרסי וגם הג' הוא אחשורוש וזה השם הוא ל' פרסיים ובל' כשדים הוא ארתחששתא הוא שצוה שלא תבנה ירושלים וככה כתיב בימי אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים והנה פי' השטנה והאגרת בל' תרגום כאשר נכתבה והפירוש הפרשה הנזכרת בימי ארתחששתא כתב בשלם ואין זאת השטנ' דברי המן כי לא היתה בתחלת מלכותו רק כאשר מלך אחשורוש צוה שיעלו היהודים ויבנו הבית על כן כתוב כי סליקא מן לותך כי ברשותו הלכו ובעבור האגרת שנכתבה לו החמיץ ככורש וזהו ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס ועל דרך הפשט אילו היה מלך אחד היה כתוב כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא כמשפט הלשון והנה אחר כורש היו שלשה לבדם והם אחשורוש שהוא ארתחששתא הראשון והשני דריוש הפרסי שהוא רביעי לכורש שהנבואה בימיו הוא ארתחששתא שמלך שנים רבות כי הנה כתוב בעזרא שנת שלשים למלכותו ושם כתוב כי הוא מלך בבל כי כן הבבלים קראו שמו ארתחששתא והיה שמו בלשון פרס דריוש כי כתיב בספר מלכי פרס כי דריוש היה שם המלך שהרג אלכסנדרוס וטעם יעיר הכל כי אנשי מלכותו שלחו בעבור אלכסנדרוס גם שריו הרגוהו בלילה במקום שברח שם זה אחשורוש שהיה דריוש:

מלבי"ם ועתה אמת אגיד לך – את אשר נגזר עוד על ישראל, הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס – חוץ מכורש, והרביעי – עם כורש,

וכחזקתו – על ידי עשרו יעיר הכל – שיעיר כל חיילותיו להלחם את מלכות יון – כי אז לא היה מלך מיוחד ביון, רק שופטי ארץ:

(ג) וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ:

רש"י ועמד מלך גבורביון הוא אלכסנדרוס מוקדן. ועשה כרצונובדריוש מלך פרס ויהרגהו ויקבל מלכותו וישתעבדו פרסיים ליונים:

מלבי"ם ועמד מלך גבור – הוא אלכסנדר המוקדוני.

 ומשל ממשל רב – קצר בדבר מפני שכבר נודעו לו הפרטים במראה השניה:

(ד) וּכְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל כִּי תִנָּתֵשׁ מַלְכוּתוֹ וְלַאֲחֵרִים מִלְּבַד אֵלֶּה:

רש"י וכעמדו תשבר מלכותו – וכשיתחזק הרבה ויעמוד על חזקתו תשבר מלכותו שימות. ותחץ לארבע רוחות השמים – כתוב בספר בן גוריון שחלק מלכותו לארבע ראשים ממשפחתו הם ד' ראשי נמר שראה דניאל וארו חיוא אחרי כנמר (דניאל ז) ולה גפין ארבע די עוף על גבה וארבע ראשין לחיותא המשיל זה במזרח וזה במערב זה בצפון וזה בדרום, וכן בחזיון הראשין ותעלינה חזות ד' תחתיה (דניאל ח) בקרנו של צפיר השעיר.

ולא לאחריתו – ולא תבא הממשלה לבניו אלא לבני משפחתו אחריתו אינו נופל אלא על לשון בנים וכן הוא אומר (עמוס ד) ונשא אתכם בצנות ואחריתכם בסירות דוגה, ות"י ובניכון ובנתיכון בדוגית ציידין.

ולא כמשלו אשר משל – ולא תהא מלכות של אלו חזקה כמו של אלכסנדרוס. כי תנתש מלכותו – לחלק לארבע ראשים הללו ולאחרים מלבד אלה:

מלבי"ם וכעמדו תשבר מלכותו – שמת בקוצר ימים, ותחץ לארבע רוחות השמים – התבאר למעלה (ח' ח'), ולא לאחריתו – לא תשאר המלכות לבניו אחריו, ולא כמשלו – שלא מלכו בכפה כמוהו,

ומפרש מ"ש לא לאחריתו כי תנתש מלכותו – שהמלכות תעקר מביתו (עמ"ש ירמיה א' י'), ועמ"ש ולא כמשלו מפרש ולאחרים מלבד אלה – שחוץ מד' המלכים יהיו מושלים קטנים:

(ה) וְיֶחֱזַק מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּמִן שָׂרָיו וְיֶחֱזַק עָלָיו וּמָשָׁל מִמְשָׁל רַב מֶמְשַׁלְתּוֹ:

רש"י ויחזק מלך הנגב – הראש אשר ימליך בנגב יחזק מן הראש שכנגדו המולך בצפון ומן שריו:

אבן עזרא ויחזק מלך הנגב – שהוא מלך מצרים ממלך הצפון שהוא מלך ארם ומן שריו:

 ויחזק עליו – מלך הנגב:

מלבי"ם ויחזק מלך הנגב – הנה בפירוש המראה הזאת נבוכו המפרשים, ולדעתי המראה הזאת באה לפרש את המראות הראשונות

ועד פסוק ל"א הראה לו הפרטים שיתהוו במלכות יון עד אנטיוכיוס צורר היהודים, שראה ענינו במראה השניה (סי' ח') במ"ש ומן האחת יצא קרן אחת מצעירה וספר כל מה שיעבור במלכות יון עד בוא הקרן הצעירה, ושם עמד בספורו, כי כבר הודיע סופו שם במ"ש ועד שר הצבא הגדול,

ומן פסוק ל"א התחיל לספר ממלכות רומי ולספר מה שראה באותה מראה, במ"ש והושלך מכון מקדשו וצבא תנתן על התמיד בפשע, ויתר הדברים שכבר בא מחיה הרביעית במראות הקודמות וזה נמשך עד פסוק ל"ו,

ומן פסוק ל"ו התחיל לספר מן המחזה שראה במראה הראשונה סי' ז' (פסוק ח' ופסוק כ'), וכן במראה השניה סי' ח' (פסוק כ"ג-כ"ו),

ובספור הראשון יצאתי בעקבות הרי"א שפי' זה היטב ע"פ ספורי ד"ה, ובדרך הזה הלכו המפרשים האחרונים, לבד מן פסוק ל"א ואילך נטיתי לדרך אחר,

מבואר בספורי דברי הימים הקדמונים שמן הארבע מלכים שמלכו אחר אלכסנדר, התחזקו אח"כ שנים לבד. מלך הנגב שהוא מלך מצרים הדרומי לא"י, ומלך הצפון הוא מלך אשור ובבל הצפוני לא"י,

שפילקוס שמלך באשור ובבל ובנה אנטוכיא הוא ובניו כבשו פרס ורוב אסיאה ויון וכולם נקראים בשם אנטיכיוס, וממנו יצא אנטיכיוס הרשע שהצר לישראל,

ומלכי הנגב נקראים בשם תלמי (פטאלעמיאוס) ע"ש תלמי הראשון שמלך אחר אלכסנדר והוא הרע לישראל, ובנו הנקרא תלמי פולידיפוי, הוא אשר צוה להעתיק התורה ע"י שבעים זקנים והיה אוהב ישראל ושלח רצוצים חפשים,

ועל תלמי הראשון אמר ויחזק מלך הנגב, ומן שריו – פי' ויחזק (מלך מן שריו) הוא סילייקוס ניקאטער, שהיה תחלה שר הצבא תחת תלמי והחזיק אח"כ במלוכה,

ויחזק עליו – ואח"כ החזיק על מלך הנגב, ומפרש נגד מ"ש ומלך מן שריו ומשל – שמשל על הצפון,

ונגד מ"ש ויחזק עליו, כי ממשל רב ממשלתו – שממשלת מלך הצפון היה רב ממלך הנגב:

(ו) וּלְקֵץ שָׁנִים יִתְחַבָּרוּ וּבַת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב תָּבוֹא אֶל מֶלֶךְ הַצָּפוֹן לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים וְלֹא תַעְצֹר כּוֹחַ הַזְּרוֹעַ וְלֹא יַעֲמֹד וּזְרֹעוֹ וְתִנָּתֵן הִיא וּמְבִיאֶיהָ וְהַיֹּלְדָהּ וּמַחֲזִקָהּ בָּעִתִּים:

רש"י לעשות מישרים – פשרת שלום בינו ובין אביה. ולא תעצור וגו' – וילכדנה מלך הצפון ואת מביאיה ואת אביה היולדה ומחזיקה בכל עת צרתה. ולא תעצור – זרוע מביאיה כח לעמוד (ולא יעמוד אביה) לפניו לא הוא ולא זרועו הם גבורי כחו. ותנתן – ביד מלך הצפון היא ומביאיה והיולדה הוא אביה:

אבן עזרא ובת מלך הנגב – היא מלכת שבא וזאת המלכות תקרא בלשון ישמעאל אלימן ועד היום אשה מולכת עליהם והוא ברשות מלך מצרים עד היום וזאת שבא היא נגד הנגב כנגד ארץ ישראל וזה הדבר ידוע הוא בספרים ושכחתי שמם, וטעם לעשות מישרים שלום בין המלכים והנה מלך צפון רצה לקחת אותה לו לאשה:

 לא תעצר כח הזרוע – ומלך מצרים יקחנה בחזקה גם יקח יולדתה וחכמי המזלות שהיו עמה וזהו ומחזיקה בעתים:

מלבי"ם ולקץ שנים יתחברו – מבואר בדה"י שעמדו אח"ז מלחמות שלחם מלך הצפון על מלך הנגב, ובאשר ראה מלך הצפון שעמדה עליו מרידה במדינתו, התחבר עם מלך הנגב לעשות שלום באופן זה,

שתלמי פילידעלפיס [מלך הנגב] נתן את בתו (ברעניצא) לאנטיכיוס טעהוס [מלך הצפון], על תנאי שיגרש את אשתו הראשונה (לאדיצע) (שהיתה אחותו מאביו והי"ל שני בנים ממנה) ושהבן שיולד מבת מלך הנגב יהיה יורש המלוכה [של מלך הצפון], וז"ש ובת מלך הנגב תבא אל מלך הצפון לעשות מישרים – שבזה יתפשרו בדברי ריבות שביניהם

 אבל אחר שילדה לו ברעניצא בת מלך הנגב בן, מת תלמי אביה, ואז החזיר אנטיכיוס טעהוס את אשתו הראשונה (לאדיצע), ובאשר לא בטחה אז באמונתו [אחר שכבר גירשה פ"א] וגם כי ידעה שע"פ דברי הברית שביניהם תגיע המלוכה לבן ברעניצא, השקתה לבעלה סם המות, ואת בת מלך הנגב (ברעניצא) ובנה וכל אנשיה שבאו אתה ממצרים הרגה, ובנה סלייקוס צערווינוס ישב על כסא המלוכה,

וז"ש ולא תעצר כח הזרוע – ר"ל שבת מלך הנגב (ברעניצא) לא תוכל לעצור את הכח של האיש זרוע, מה שבעלה הכריחה בכח הזרוע (היינו שלא ע"פ יושר רק בזרוע) להפרד מאתו,

ולא יעמד – ואח"כ לא יעמוד מלך הצפון וזרועו – כי יומת בסם המות,

ותנתן – ובת מלך הנגב (ברעניצא) תמסר למיתה [ע"י לאדיצע], היא ומביאיה – השרים שהביאו אותה, והיולדה – היינו האומן והמגדל אותה, (שהיה לה כאב, כמ"ש אשר ילדה לעדריאל), ומחזיקה בעתים – היועץ שלה שהחזיק אותה בעצתו לעתות בצרה,

 (ז) וְעָמַד מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ כַּנּוֹ וְיָבֹא אֶל הַחַיִל וְיָבֹא בְּמָעוֹז מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְעָשָׂה בָהֶם וְהֶחֱזִיק:

מלבי"ם ועמד מנצר שרשיה – אז מלך במצרים תלמי אייערגעטוס אחי ברעניצא, שהוא נצר של בית אביה, ועמד בנו – היינו על כן מלכות אביו,

ויבא אל החיל – מבואר בדה"י כי כאשר הרגישה ברעניצא שחושבים להרגה [לאדיצע ואנשיה] ברחה מפני אויביה והם צרו עליה, ואז התעוררו עמי ארם לעזרתה, וגם אחיה אייערגעטוס בא בחיל לעזרתה, ובתוך כך נהרגה כבר

ואז התהפכו כל עמי הצפון לעזר למלך הנגב אייערגעטוס לנקום נקמת דמה,

וז"ש שבא אל החיל, היינו אל חיל עמי הצפון שבאו לעזרתה והרג את לאדיצע ואת בנה,

ויבא – וגם בא [מלך הנגב אייערגעטוס] במעוז מלך הצפון שלקח מיד סלייקוס צערווינוס בן אנטיכיוס טעהוס את כל ארץ צעליציאן עד הנהר חדקל ובארץ הנגב כל ערי המבצר עד בבל:

רש"י ועמד מנצר שרשיה – בן יושב על כנו בכסא המלוכה. ויבא אל החיל – אל מלך הצפון. במעוז מלך הצפון – כלומר בערי מעוזו במבצריו. ועשה בהם – והצליח בהם. והחזיק – ויכבוש אותם:

(ח) וְגַם אֱלֹהֵיהֶם עִם נְסִכֵיהֶם עִם כְּלֵי חֶמְדָּתָם כֶּסֶף וְזָהָב בַּשְּׁבִי יָבִא מִצְרָיִם וְהוּא שָׁנִים יַעֲמֹד מִמֶּלֶךְ הַצָּפוֹן:

רש"י נסיכיהם – שריהם:

מלבי"ם וגם אלהיהם עם נסכיהם – היינו מושליהם יביאו ממצרים והוא שנים יעמוד – שתי שנים עמד והיה לו מנוחה ממלך הצפון:

(ט) וּבָא בְּמַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְשָׁב אֶל אַדְמָתוֹ:

רש"י ובא במלכות מלך הנגב – דרך מלכות מלך הנגב שהיא אבי אביה ישוב אל אדמתו והיא מצרים כמו שנאמר למעלה בשבי יביא מצרים:

מלבי"ם ובא – אח"כ חזר מלך הצפון סלייקוס קאלליניקוס והשיב ארצות סוריא תחת ממשלתו, ובא בצי אדיר לכבוש האיים שתחת מלכות הנגב, וז"ש ובא (ר"ל מלך הצפון יבא) במלכות הנגב, אבל רוח סערה שברה את האניות והמלך נמלט לבדו וישב אל אדמתו – בחרפה,

(י) ובנו וּבָנָיו יִתְגָּרוּ וְאָסְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים וּבָא בוֹא וְשָׁטַף וְעָבָר וְיָשֹׁב ויתגרו וְיִתְגָּרֶה עַד מעזה מָעֻזּוֹ:

רש"י ובניו – של מלך הצפון יתגרו. ובא בוא – כמו והולך הלוך בנו של מלך הצפון יבוא בו ושטף ועבר אל ארץ הנגב. וישוב ויתגרה – במלך הנגב. עד מעוזו – עיר מבצריו:

מלבי"ם ובניו – של מלך הצפון, יתגרו, ואספו המון חיילים רבים – ואחד מהם מת במלחמה,

ואניטיכיוס הגדול (שהוא האח הקטן הנשאר) הוא לחם עם תלמי פילפאטור – ועז"א ובא בוא – שאחד מהם בא,

ושטף ועבר – וכאשר ראה תלמי כי חזק הוא ממנו שלח מלאכים להשלים עמו ועשו שלום על ד' חדשים, ואח"כ ראה אנטיכיוס שתלמי מתנכל עליו והשלום היה במרמה רק להרויח זמן ולהכין עצה וגבורה למלחמה,

בא עליו שנית, ועז"א וישב – ששב שנית, ואז הצליח ובא עד מבצר של גבול מצרים (הנקרא ראפהיא) ועז"א ויתגרה עד מעוזו – (ר"ל של מלך הנגב כי שם נחתה גבורתו כמו שיתבאר):

 (יא) וְיִתְמַרְמַר מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיָצָא וְנִלְחַם עִמּוֹ עִם מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רָב וְנִתַּן הֶהָמוֹן בְּיָדוֹ:

מלבי"ם ויתמרמר – מלך הנגב היה רע מעללים ואוהב תענוגים רק כאשר ראה שבא בגבולו התעורר במרירות ויצא ונלחם עמו עם מלך הצפון והעמיד המון רבנגד מלך הצפון, ונתן ההמון –

(יב) וְנִשָּׂא הֶהָמוֹן ירום וְרָם לְבָבוֹ וְהִפִּיל רִבֹּאוֹת וְלֹא יָעוֹז:

רש"י ונשא ההמון – של מלך צפון להתגאות מאד כי יזמו בלבם להתגבר במלחמה. והפיל רבואות – רבים בחיל מלך הנגב. ולא יעוז – ובכל זאת לא יהיה נצחון המלחמה שלו:

מלבי"ם ונשא ההמון – של מלך הנגב ורם לבבו, וחשבו שכבר נצחוהו לגמרי ועי"כ לא רדפו אחריו עד החרמה, כי המלך שב אל תענוגיו,

ולכן הגם שהמון של מלך הנגב הפיל רבואות – מחיל מלך הצפון, בכל זה לא יועז – כי מלך הצפון התגבר שנית, כמו שיבואר:

(יג) וְשָׁב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רַב מִן הָרִאשׁוֹן וּלְקֵץ הָעִתִּים שָׁנִים יָבוֹא בוֹא בְּחַיִל גָּדוֹל וּבִרְכוּשׁ רָב:

מלבי"ם ושב – מלך הצפון שהוא אנטיכיוס הגדול, והעמיד המון רב מן הראשוןונצח מלחמות רבות,

ולקץ העתים – שכבר עברו כמה שנים – מעת המלחמות הקודמות,

יבוא בוא – שנית לסוריא וארץ מצרים שהיה תחת יד תלמי להלחם עם תלמי עפיפאנוס בן תלמי פיליפטור הנ"ל, שהיה עדיין צעיר לימים והמלכות היה ביד אפוטרופסים,

ובא בחייל גדול, וברכוש רב – לצורך המלחמה:

(יד) וּבָעִתִּים הָהֵם רַבִּים יַעַמְדוּ עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ:

רש"י ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון – ראיתי בשם ר' סעדי' זו אומה של עשו וסיעתו:

מלבי"ם ובעתים האלה רבים יעמדו על מלך הנגב – שגם מלך מקדוניא ואחרים לחמו אז על מצרים ורבים מרדו בו, ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון – שהיהודים היו שונאים לתלמי ע"י אביו שעשה להם רעות ואמרו שלפי החזון והנבואה צריך שיגבר מלך הצפון ונתחברו עם אנטיכיוס וקבלוהו בכבוד ועזרו לו במלחמתו, ונכשלו לבסוף שאח"כ נהרגו מהם רבים עי"ז:

(טו) וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד:

רש"י ועם מבחריו – יהיה במלחמה. ואין כח לעמוד – מפני מלך הצפון ואע"פ שיש כאן וי"ו יתר' דרך מקרא לדבר כן בלשון זה כמו חוריה ואין שם מלוכה יקראו (בספר ישעיה לד):

מצודות ציון סוללה – הוא תל העפר העושים מול העיר לעלות עליו ללחום על העיר:

מלבי"ם ויבא – (סיום של פסוק י"ג) שמלך הצפון – תגבר ידו, וילכד ערי מבצרות – ממלך הנגב, וזרועות הנגב – ר"ל צבאותיו, לא יעמדו – במלחמה,

והגם שישלח נגדו אח"ז עם מבחריו – והכרתי והפלתי,

בכ"ז אין כח לעמד – כי לכד את מבצר צידון וגת שהיו למלך מצרים, ושריו ששלח לא יכלו להצילם מידו:

(טז) וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ:

רש"י ויעש – המלך הצפון הבא אל מלך הנגב כרצונו. בארץ הצבי – בארץ ישראל. וכלה בידו – וכלה את הארץ באוכלוסיו:

מלבי"ם ויעש הבא אליו – מלך הצפון שבא בארצות מלך הנגב עשה כרצונו – שכבש מידו כל מחוזות סוריא שהיו למלך מצרים ואין עומד לפניו,

ויעמד בארץ הצבי – שם עמד עם מחנהו, וכלה בידו – ואז גמר הכיבוש הזה מארץ סוריא וכל הארץ היתה כולה בידו וברשותו:

(יז) וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל מַלְכוּתוֹ וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ וְלֹא תַעֲמֹד וְלֹא לוֹ תִהְיֶה:

רש"י וישם פניו – מלך הצפון לבוא בתוקף כל מלכותו של מלך הנגב. וישרים עמו – עם מלך הנגב גם עליהם ילחם מלך הצפון באותן הימי'. ועשה – והצליח.

ובת הנשים יתן לו להשחיתה – זו כנסת ישראל היפה בנשים יצוה מלך הצפון לשר צבאו להשחית', ואומר אני שהוא אנטיוכס הרשע מלך יון שגזר גזרו' על ישראל וצוה לפוליפוס שר צבאו להרוג את כל הקורא שמו יהודי כמו שכתוב בספר יוסיפון.

ולא תעמוד – עצתו זאת. ולא לו תהיה – בת הנשים שעמד מתתיהו בן יוחנן ופרק עולו מעל ישראל:

מלבי"ם וישם פניו – אחר שכבש כל הארצות חוץ ממצרים אשר היו בידי סילייקוס נקאטור, שם פניו ללכת בתוקף כל מלכותו – ר"ל לכבוש את ארץ מצרים עצמה ששם תוקף מלכות מלך הנגב,

וספרו בדה"י, שאז התירא שלא יבואו הרומיים לעזרת מצרים, לכן בחר לקחת את המלכות בערמה, ועשה א"ע כאלו רוצה להתפשר עם מלך מצרים, ויעד את בתו קעלאופטרא למלך מצרים וחשב שהיא תחזיק בידו לקחת מיד בעלה את מצרים,

וז"ש וישרים עמו – שעשה פשר במה שנתן לו בת הנשים – בת א' שהיה לו מנשיו,

להשחיתה – וחשב שעי"כ ישחית את מלכותו, בעזרת בתו,

אבל בתו נשארה נאמנה לבעלה ולא הלכה בעצת אביה בזה, ועז"א ולא תעמוד ולא לו תהיה – כי היתה נאמנת לבעלה:

(יח) וישב וְיָשֵׂם פָּנָיו לְאִיִּים וְלָכַד רַבִּים וְהִשְׁבִּית קָצִין חֶרְפָּתוֹ לוֹ בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ:

רש"י והשבית קצין חרפתו לו – והשבית הקב"ה את גדופו ואת חרפתו שהיה מחרף את הקב"ה ואת ישראל כמו שכתוב בספר יוסיפון והשיבו עליו שהכהו בשחין רע בעודו בדרך שהלך לצור על ירושלים והסריח בשרו ונשרו אבריו ואמר לעבדיו להשיבו לאנטוכיא ולא הספיק לבוא שם עד שמת בחוליים רעים:

מלבי"ם וישם – אח"כ שם אנטיכיוס את פניו לאיים – ולכד עוד הרבה איים שהיו בעלי ברית הרומיים,

וגם נכנס באיי ארץ יון והתגרה בזה מלחמה עם הרומיים בעצת אניבאל [חניבעל?] שהסיתו לזה,

והשבית קצין – ואז הקצין שמינו הרומיים על הארץ שם, נצח אותו במלחמותיו, ועז"א שהקצין (לוציאוס ספיציא) שר הרומיים, השבית חרפתו – ע"י שהכה אותו במלחמה,

בלתי חרפתו ישיב – לו, שכאשר שלח לבקש שלום מאת הרומיים, השיב שר הרומיים שהרומיים לא ירך לבבם עת יתנצחו ולא ירום לבבם עת ינצחו, ושגם עתה לא יבקשו ממנו רק מה שבקשו קודם שנצחו,

והוא שיסתלק ממשלתו בחלק גדול מסוריען ושישיב הוצאות המלחמה י"ב אלף טאלענטע בי"ב שנים,

וז"ש שלא בקשו לקחת כל מלכותו רק להשיב לו חרפתו ולא יותר:

(יט) וְיָשֵׁב פָּנָיו לְמָעוּזֵּי אַרְצוֹ וְנִכְשַׁל וְנָפַל וְלֹא יִמָּצֵא:

מלבי"ם וישם פניו – אנטיכיוס הלך בחזרה למעוזי ארצו, ליגוֹשׂ את המס אשר התחייב לתת לרומיים, ושמע כי נמצא אוצר גדול בבית עכו"ם אחת, ושלל אותה,

ועל זה וע"ז חרה מאד אף העם והרגוהו בסתר ולא נודע מקומו איה, ועל זה אמר ונכשל ונפל ולא ימצא: 

(כ) וְעָמַד עַל כַּנּוֹ מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ הֶדֶר מַלְכוּת וּבְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר וְלֹא בְאַפַּיִם וְלֹא בְמִלְחָמָה:

רש"י ועמד על כנו מעביר נוגש – ויתחזק על בסיסו בהר המודעית מתתיהו בן יוחנן המעביר נוגש יון מעל ישראל וגו' והוא הדר מלכות בישראל כי שר וגבור יהיה הוא וכל זרעו אחריו בני החשמונים.

ובימים אחדים ישבר – בימים מועטים תשבר מלכותם. ולא באפים – של אומה אחרת.

ולא במלחמה – כי מהם ובהם אשר יקנאו ארסתובלוס והורקנוס על דבר המלוכה:

מלבי"ם ועמד על כנו – אחר אנטיכיוס הגדול הלך בנו סעליקוס פהלאפאטער,

וספרו הכותבים שכל ימי מלכותו משך י"ב שנים לא עשה שום מלחמה וכל דבר רשום, רק מה שעבר בערים לנגוש המס שהיה צריך לתת להרומיים בכל שנה, וע"ז קראו מעביר נוגש הדר מלכות – שכל הדר מלכותו היה מה שהיה עובר לנגוש המס, (ובדרך הלצה אמר שזה היה כבוד הדר מלכותו),

ובימים אחדים ישבר – שמת ע"י קשר של עבדיו, ולא באפים ולא במלחמה – לא היה לו אף ע"י מרד בפנים ולא מלחמה עם אויב מחוץ רק שמת בסם המות:

(כא) וְעָמַד עַל כַּנּוֹ נִבְזֶה וְלֹא נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת וּבָא בְשַׁלְוָה וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת:

רש"י ועמוד על כנו נבזה – ויתחזק אז על מעמדה מלכות עשו שנא' בזוי אתה מאוד (עובדי' א) ויעמדו רומים ויטלו מלכות מיונים:

אבן עזרא בחלקלקות – במחשך בלי עצה:

מלבי"ם ועמד על כנו נבזה – הוא אנטיכיוס הרשע שהיה בזוי במדותיו ובמעשיו,

ולא נתנו עליו הוד מלכות – כי אחיו הגדול השאיר אחריו בן יורש עצר וכמ"ש למעלה (ח' ט') יצא קרן אחת מצעירה,

ובא בשלוה – כי במות אחיו היה ברומי ובא משם,

והחזיק מלכות בחלקלקות – כמבואר בדה"י שע"י חנופה ודברי חלק פעל מאת שרים ואילי הארץ לעזור לו על המלוכה:

(כב) וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף יִשָּׁטְפוּ מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ וְגַם נְגִיד בְּרִית:

רש"י וזרעות השטף – וגבורי מלכות יון שהיו מלפניהם שוטפים וחזקים ישטפו מלפני רומים וישברו. וגם נגיד ברית – גם מלך ישראל שיכרות עמם ברית גם הוא סופו שישטף מלפניו כי יעברו (רומים) על הברית ויפשטו עליהם

כמו שאמרו רז"ל (עבודה זרה ח) עשרין ושית שנין קמו בהמנותייהו בהדי ישראל והדר אשתעבדו בהון:

מלבי"ם וזרועות השטף ישטפו לפניו – הם חיילי העמים נשברו לפניו, וגם נגיד ברית – מלך מצרים שהיה עמו בברית:

(כג) וּמִן הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו יַעֲשֶׂה מִרְמָה וְעָלָה וְעָצַם בִּמְעַט גּוֹי:

רש"י ומן התחברות אליו יעשה מרמה – ומן השותפות שישתתף (רומי) עם ישראל יעשה מרמה שלא יגלה מחשבה רעה. ועלה – ממקומו. ועצם – בכל מקומות שסביבות ארץ יהודה באדום בעמון ומואב. במעט גוי – לא יצטרך לחיל כבד כי יעזר אותו מלך יהודה וכן כתוב בספר יוסיפון:

מלבי"ם ומן התחברות – באר איך היה,

שהלך למצרים לבקר את אחותו קלעאפטרא המלכה אמו של מלך מצרים, וע"י ההתחברות שהיה לו עם מלך מצרים שהיה דודו יעשה מרמה,

ובא במעט גוי – כדרך אנשי ברית, וְעָצַם שם והתגבר כי לא נשמרו ממנו אנשי הארץ:

(כד) בְּשַׁלְוָה וּבְמִשְׁמַנֵּי מְדִינָה יָבוֹא וְעָשָׂה אֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו וְעַד עֵת:

רש"י בזה ושלל ורכוש להם יבזוריחלק לכל המקבלים עוּלָּם עליהם עד שיכבשו את הכל בחנופה ובחלקלקות. יבזור – כמו יפזר וכן בזר עמים (תהלים סח). ועל מבצריםעכו"ם יחשוב מחשבותיו להושיב (בהם) ראשי גייסותיו עד עת שיהיה הכל כבוש תחתיהם:

מלבי"ם בשלוה – עי"כ נכנס לשם בשלוה, ובא במשמני מדינה – ושלל מהם שלל רב ורכוש,

וגם יחשוב מחשבותיו איך לכבוש מבצריהם,

ועד עת – כי שב לנוח בימות החורף ולחזור לשנה הבאה, כי ג' פעמים בא לארץ מצרים:

(כה) וְיָעֵר כֹּחוֹ וּלְבָבוֹ עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב בְּחַיִל גָּדוֹל וּמֶלֶךְ הַנֶּגֶב יִתְגָּרֶה לַמִּלְחָמָה בְּחַיִל גָּדוֹל וְעָצוּם עַד מְאֹד וְלֹא יַעֲמֹד כִּי יַחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת:

רש"י ולא יעמוד – מלך הנגב. כי יחשבו עליו מחשבות – ויתנכלו עליו להפילו על ידי שוחד שישחידו את שריו לבגוד בו כמו שהוא מסיים ואומר ואוכלי פת בגו ישברוהו:

(כו) וְאֹכְלֵי פַת בָּגוֹ יִשְׁבְּרוּהוּ וְחֵילוֹ יִשְׁטוֹף וְנָפְלוּ חֲלָלִים רַבִּים:

מלבי"ם (כה-כו) ויער כחו – בפעם השנית בא תיכף בכח גדול, ומלך הנגב (תלמי פאלימעטר) יתגרה למלחמה נגדו, אבל הוא שחד את שרי צבאותיו,

וז"ש ואוכלי פת בגו – של מלך הנגב ישברוהו – ועי"כ ישטוף את חילו ונפלו חללים רבים:

(כז) וּשְׁנֵיהֶם הַמְּלָכִים לְבָבָם לְמֵרָע וְעַל שֻׁלְחָן אֶחָד כָּזָב יְדַבֵּרוּ וְלֹא תִצְלָח כִּי עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד:

רש"י ושניהם המלכים – שר רומים ונגיד הברית האמור למעלה הוא הורקנוס שיתחבר לעזרתו כדי שיעזור גם הוא על ארסתובלס אחיו המולך בירושלים. לבבם למרע – על בני עמך להרע ליהודה. ועל שלחן אחד – על מלכו' ארסתובלוס יתלחשו כזבים. ולא תצלח – שיתמסרו ישראל להשחתה באותן הימים. כי עוד קץ למועד – החורבן למלאות שבועים ששים ושנים האמורים בספר זה (דניאל ט) ואותו המועד בימי אגריפס בן אגריפס מזרע הורדוס:

מלבי"ם ושניהם – אז בא בידו המלך פאלימעטר, ולא היה בידו בשבי, רק בקורבה,

וכאשר המליכו בני המדינה את אחיו הקטן עווערגעטעס תחתיו, אמר כי לא בא רק לטובת אחותו וילך לו ממצרים אם ישיבו את מלכם הקודם על כסאו,

והוא והמלך פאלימעטר אכלו על שלחן אחד באהבה, ובלבם היה להרע זה לזה,

ועל שלחן אחד כזב ידברושאנטיכיוס הבטיח לו לחזק בידו את המלוכה וזה היה בשקר כי מחשבתו היה לקחת את ארץ מצרים תחת ממשלתו, ומלך הנגב הבטיח לו להיות סר למשמעתו וגם זה היה בשקר,

ולא תצלח – כי במחשבתו היה שעי"כ תבער אש המריבה בין שני האחים ע"ד המלוכה, ובזה תבא מצרים תח"י

אבל עצה זאת לא תצלח, כי בלכתו עשו שני האחים שלום ביניהם והתקשרו ביחד,

כי עוד קץ למועד – כי זה היה הכנה למפלתו:

(כח) וְיָשֹׁב אַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל וּלְבָבוֹ עַל בְּרִית קֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב לְאַרְצוֹ:

מלבי"ם וישבו ארצו – אז שב שנית לארצו ברכוש גדול, ובעת ההיא יצא קול בירושלים שמת אנטיכיוס, ובא לשם הכ"ג הקודם אשר העביר אותו אנטיכיוס מפקודתו והושיב אחר במקומו, ורצה לגרש את הכהן השני ועי"כ חשבם כמורדים, ולבבו על ברית קדש – להרע לישראל, ועשה –

(כט) לַמּוֹעֵד יָשׁוּב וּבָא בַנֶּגֶב וְלֹא תִהְיֶה כָרִאשֹׁנָה וְכָאַחֲרֹנָה:

רש"י למועד – לאחר זמן, ולא תהא הביאה הזאת מצלחת כראשונה האמורה למעלה ועמד מנצר שרשיה וגו' שהצליח מלך הצפון על מלך הנגב ובאחרונה פעם שניה זו שאמרנו ושב לארצו ברכוש גדול:

מלבי"ם למועד – אחרי ששמע ששני האחים עשו שלום ביניהם, אז הסיר המסוה מעל פניו, ובא שלישית למצרים, ועז"א ולא כראשונה וכאחרונה – כי עתה לא בא בלב ולב רק בא לקחת חלק ממדינת מצרים לעצמו ביד רמה, ומבואר בדה"י שאז שלחו אנשי מצרים לבקש עזר מן הסענאט ברומא והם שלחו אליו שליח שישוב תיכף לארצו, ואם יקשה עורף יש לו עמהם מלחמה, וז"ש:

(ל) וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים וְנִכְאָה וְשָׁב וְזָעַם עַל בְּרִית קוֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב וְיָבֵן עַל עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ:

רש"י ובאו בו – להלחם בו. ציים – סיעות. כתים – רומים, גדודים ממלכות ארם שימרדו בו. ונכאה – ונשבר קצת. ושב וזעם על ברית קדש – ושב לארצו להפר ברי' שכרת עם ישראל. (ושב ויבן על עוזבי ברית קודש) – ויתן לב ויתבונן שעזבו ישראל ברית (ודת) קודש, ותרב שנאת חנם ומחלוקת בבית שני כמו שכתוב בספר יוסיפון וישפכו דם נקי ועל זאת יבטח וידע שיצליח ויפר את בריתו מעמם ויתגרה בם:

 אבן עזרא ציים – הם האניות:  וכתים – הם אנשי ארם:  ונכאה – זה מלך צפון: ושב – לארצו בבושת פנים:

 וזעם על ברית קדש – הוא אגריפס: ועשה – חיל כבד: ושב – לנגב:

 ויבן על עזבי ברית קדש – הם אנשי ירושלים שקשרו על מלך והרגו אנשיו וחללו המקדש המעוז שהיה לישראל כמו גאון עוזכם ובאה זאת המלה על דרך הארון הברית שפירושו הארון ארון הברית וככה הספר המקנה היין החמה, עתה ספר חרבן בית שני, ויש לתמוה מחכמי צדוקים שפירשו זה לעתיד ואמרו כי המקדש היא מיכ"א [ר"ל העיר מכה המקודשת לאיסלאם. בש] שיחוגו עליה הישמעאלים והסירו התמיד החמש תפילות ונתנו השיקוץ עכו"ם ואלו התועים איך יתכן שיקרא מקדש רק ירושלים לבדה וככה שמה בל' ישמעאל בית ואיך הוא מיכ"א קדש והלא פקחו אלה העורים את עיניהם וראו כי יש במיכ"א שיקוץ עד היום והלא מרקוליס שאליו יחוגו כל ישמעאל ממזרח וממערב לזרוק אבנים שם ואלה המפרשים חללו המקדש והגאון ז"ל אמר כי ועשה כרצונו המלך זהו הקדרי ראש מלכות ישמעאל וזה לא יתכן כי כתוב וכל חמדת נשים לא יבין וזה היה אוהב נשים ופירש נשים מדינות וזה קרוב אל דרש ואיננו פשט ועוד מה יעשה בכתוב לאלה אשר לא ידעוהו אבותיו ועוד אם היה אלה עכו"ם אין תשובה ממרקוליס כי זה ידעוהו אבותיו ולא סרו אנשי מיכ"א למשמעתו עד שנשבע להם שלא יסיר עבודת מרקוליס ואין צורך להאריך ובן היוצר חבר ספר במועד הקץ וגם נפצתי דבריו ככלי יוצר טרם בא מועדו כי הוא מקוה מועד עבר וכלל אומר דבריו בדברי קץ גם דברי רבי שלמה בן גבירול ז"ל רצה לקשור הקץ במחברת הגדולה על שני הכוכבים העליונים גם דברי רבי אברהם הנשיא בספר קצים ודברי היוצר ודברי רבי יצחק בן לב וכל החושבים המלות או האותיות בחשבון גימטריא הכל הבל ורעות רוח כי דניאל לא ידע הקץ ואף כי הבאים אחריו רק רמז המלאך דבר כאשר אפרש רק לא פירש מתי יהיה ועתה אשוב לפרש:

מלבי"ם ובאו בו ציים כתים – שבאו הרומיים באניות ועי"ז ושבהוכרח לשוב ממצרים,

וזעם – ואז רצה לכלות חמתו בישראל, וז"ש וזעם על ברית קודש – שרצה להעבירם מברית תורתם שהוא ברית קדש,

ושב – וכן שב שנית, כי בא עליהם כמה פעמים להעבירם מדתם, והכחיד כל אשר ישמור דת ישראל,

ויבן על עוזבי ברית קדש – שהתחברו עמו רבים מישראל אשר עזבו ברית קדש ונכנסו בדתו והיטיב עמהם,

 

עד כאן ספר מעשה אנטיכיוס הרשע, ולא גמר סוף הענין איך אח"כ גברה יד החשמונאים שזה כבר נאמר במראה השניה שנבא ג"כ עליו שהפיל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים וירמסם, ושם באר שזה יארך עד ששר הצבא הגדיל – שהוא מתתיהו ובניו, וממנו הורם התמיד – והושב עבודת המקדש על מכונו, וזה סיום מעשה אנטיכיוס וקיצו,

כי במראה זו לא בא רק להגיד לו הצרות שיבואו על ישראל, ולא בא להגיד לו תשועתם ע"י מתתיהו, שהיה ג"כ רק לזמן קצר שאח"כ באו הרומיים,

ומעתה יתחיל לספר תוקף הצרות והחורבן שיהיה ע"י הרומיים:

(לא) וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם:

רש"י וזרועים ממנו יעמודו – ישלח שריו וגבוריו לירושלים. וחללו מעון – בית המקדש:

מלבי"ם וזרועים – עתה באר סוף מה שהראהו במראה השנית מש"ש והושלך מכון מקדשו – וכן מ"ש במראה הג' והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא,

עוד יעמדו זרועים וגבורים יותר ממנו היינו מאנטיכיוס, (מל' איש זרוע שהוא עריץ וגבור) שהם טיטוס וחיילותיו שהיו גבורים יותר,

וחללו המקדש המעוז – מפני שהמקדש שהיה בימי הרומיים היה עז ומבצר נגד המקדש שעמד בימי אנטיכיוס שהיה מימי כורש והיה קטן ודל, אבל בנין הורדוס היה מבצר משגב ונלחמו משם ושגבו שם. ומטעם זה החריבוהו גדודי רומי לכן אמר המקדש המעוז – וכן אמר למעלה והושלך מכון מקדשו שרומז על מקדש הורדוס

והסירו התמיד – כמ"ש למעלה וצבא תנתן על התמיד בפשע,

ונתנו השקוץ משומם – זה היה אח"כ בימי אדריאנוס, שהעמידו פסל על מקום המקדש, וכמ"ש למעלה ועל כנף שקוצים משומם:

(לב) וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ:

רש"י ומרשיעי ברית יחניף – פריצי ישראל שיתחברו עמו וירשיעו בריתם עם חבריהם ויהיו ממרים ויחניף בחלקלקות.

יודעי אלהיו – וכשירי ישראל שיחזיקו ביראת אלהיהם כלומר יאחזו בה ולא יעזבוה. ועשו – את תורתם:

מלבי"ם ומרשיעי ברית יחניף בחלקות – עתה פירש לו מ"ש במראה הקודמת והגביר ברית לרבים שבוע אחד, שיחניף את הפריצים מרשיעי ברית וידבר אתם בשפתי חלקות למען יכרתו ברית עם הרומיים כמ"ש למעלה שם

ועם יודעי אלהיו יחזיקו ועשו – למלט את העם כמו ריב"ז וחבריו:

(לג) וּמַשְׂכִּילֵי עָם יָבִינוּ לָרַבִּים וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים:

רש"י ומשכילי עם – חכמים שבהם כגון של בית רבי וחכמי הדורות. יבינו לרבים – ידרשו לעם הארץ את התורה ויאמצו ידיהם להחזיק בה. ונכשלובגלותם בחרב ובלהבה וגו':

מלבי"ם ומשכילי עם יבינו לרבים – הם חכמי הדור שהבינו לרבים לעמוד באמונתם ונכשלו בחרב – שנהרגו רבים אחר החורבן:

(לד) וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת:

רש"י יעזרו – עזר מעט ע"י שחדים וממון שיעבדו את אויביהם יסייע אותם בהם:

אבן עזרא ובהכשלם – הטעם שהשם לא יניחם למחות שמם:

 ונלוו עליהם – עם המאמינים:

מצודות דוד ובהכשלם – ובעת הכשלם יהיו נעזרים מה' עזר מעט ולא יהיו כלים ביד האויב. ונלוז – אבל רבים מישראל יצאו מן הדת להתחבר עליהם בעבור חלקלקות אמריהם:

(לה) וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד עֵת קֵץ כִּי עוֹד לַמּוֹעֵד:

רש"י יכשלו לצרוף בהם – יכשלו בחשבון הקיצים שיתנו לב לצרפן וללבנם לדעת אותם ויטעו בהם:

מצודות דוד ומן המשכילים – ואז רבים מן החכמים יכשלו בחשבון בעת ישכילו לצרוף בחשבון זמן הגאולה ולדעת ברור הדבר ולבון חשבונו ר"ל יהיו תועים מדרך האמת בחשבון הגאולה. עד עת קץ – ר"ל וכן מאז בכל דור ודור עד עת הקץ רבים יחשבו ויטעו בה אבל בעת הקץ יופקחו עיני כל להבין רמזי זמן הגאולה. כי עוד למועד – כי עוד זמן רב למועד הגאולה ונטיית דעת המחשבים היא לזמן קרוב כי השכל נוטה אחר התאוה והם יתאוו לקרב ולא לרחק ולזה יטעו בחשבון:

מלבי"ם (לד-לה) ובהכשלם יעזרו עזר מעט – בימי בן כוזיבא, ואז נלוו עליהם רבים לפרוק עול הרומיים וגם מן המשכילים [ר"ל חכמי ישראל] יכשלו כמו ר"ע שנשא כליו של בן כוזיבא,

וזה היה לצרףבהם שעל ידם נצרפו חטאת ישראל ולברר וללבן – עונותיהם,

וכן יהיה עד עת קץ – שנהרגו חסידי עליון וכפרו על עונות הדורות כי עוד למועד – עוד יהיה כן פעמים רבות עד שיבא מועד הגאולה, שבכל גזרת השמד נהרגו קדושי עליון ותמיד נעזרו עזר מעט בל יכלו ישראל לגמרי:

 (לו) וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת וְהִצְלִיחַ עַד כָּלָה זַעַם כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה:

רש"י ועשה כרצונו המלך – מלכות ראמולוס. והצליח עד כלה זעם – עד שוב אף הקב"ה מישראל. כי נחרצה נעשתה – כשתכלה גזירתו, כי כמו כאשר:

מלבי"ם ועשה – עתה בא לבאר לו מ"ש לו במראה השניה ובאחרית מלכותם יעמוד מלך עז פנים שהוא המלכות והממשלה של הקרן זעירא, ועז"א המלךהידוע שראהו כבר במחזה הראשונה והשניה, הוא יעשה כרצונו – כמש"ש ויסבור להשניה זמנין ודת, ויתגדל על כל אל – שיבטל עבודת האלילים שעבדו קודם לכן:

(לז) וְעַל אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין וְעַל חֶמְדַּת נָשִׁים וְעַל כָּל אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין כִּי עַל כֹּל יִתְגַּדָּל:

רש"י ועל אלהי אבותיו לא יבין – לא יתן לב להקב"ה שהוא אלהי אברהם יצחק וישראל אבותיו. חמדת נשים – כנסת ישראל היפה בנשים:

 מצודות דוד ועל אלהי וגו' – לא יתן לב להתבונן לעבוד את אלהי אבותיו אשר עבדו מאז לכוכב צדק. ועל חמדת נשים – ר"ל לא יבין על מעלת ישראל הנקראת היפה בנשים (שיר השירים ה). ועל כל אלוה לא יבין – לא יתבונן לכבד שום אלוה ואף את האלוה האמיתי וכאומר אם על האלוה האמיתי לא יבין איך א"כ יבין על מעלת עמו ישראל. על כל – על כולם יתגאה:

 מלבי"ם ועל אל אלים ידבר נפלאות – שהשריש שרשים באמונת האל, שהם נפלאים מן השכל, ויאמר שהם פלאות,

והצליח – באמונה זו, עד כלה זעם – עד יכלה זעם ה' מעל עמו כי נחרצה – הרעה שנחרצה על ישראל נעשתה מכבר בגזרת עליון:

(לח) וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים עַל כַּנּוֹ יְכַבֵּד וְלֶאֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לֹא יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו יְכַבֵּד בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת:

רש"י ולאלוה מעוזים – לאלהי הכרובים אשר יכרותו עמו ברית. על כנו יכבד – כי יחניף את העכו"ם להיותם כבושים לו:

מלבי"ם ולאלוה – בכ"ז יכבד לאלהי מעוזים, שיאמר שי"ל עוז מאביו שבשמים, על כנו – שיהיה עומד על כנו ובמקומו שיאמר שהוא שלוחו בארץ ועומד בשמו ובמקומו במלכות שמים,

ולאלוה – מפרש מי אלהי מעוזים, שהוא אלוה אשר לא ידעוהו אבתיו – כי אבותיו לא האמינו בו, ולא היה מעמם ומשבטם, יכבדוהו בזהב ובכסף:

(לט) וְעָשָׂה לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים עִם אֱלוֹהַּ נֵכָר אֲשֶׁר הכיר יַכִּיר יַרְבֶּה כָבוֹד וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים וַאֲדָמָה יְחַלֵּק בִּמְחִיר:

רש"י ועשה – בנינים. למבצרי מעוזים עם אלוה נכר – כלומר לכבוד אלהי נכר. אשר הכיר ירבה כבוד – את השרים אשר יראה בלב להכיר פניהם ולהחניף ירבה להם כבוד. ואדמה יחלק – להם. במחיר – בדמים קלים:

מלבי"ם ועשה – שיעשה מבצרי מעזיםגבוהים ורמים מאד, וירבה כבוד להמבצרים בזהב ובכסף והמשילם ברבים – שכולם יתנו מס אל המבצרים האלה:

(מ) וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר:

רש"י ובעת קץ – כשתקרב גאולתינו. וישתער עליו מלך הצפון – על מלך הנגב:

מלבי"ם ובעת קץ – עתה נבא מה שיהיה באחרית הימים אז מלך הנגב יתנגח וילחם עמו, וישתער – עליו מלך הצפון אמנם מלך הצפון יריב ריבו ויסער להצילו.

 וכבר התבאר שמלך הנגב יהיה להם אז מלחמה עם גוג ומגוג הבא מצפון, לכבוש ירושלים, ומלך הנגב יהיה כנגדו,

 ובא בארצות – אח"כ יבא בארצות של ארץ ישמעאל ושטף ועבר – שם בחיילותיו:

(מא) וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן:

מלבי"ם ובא – עד שיבא לארץ המזרח יהיו נכשלים וחלשים מלעמוד לפניו, רק אדום ומואב ימלטו מידו:

(מב) וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה:

אבן עזרא וישלח ידו – מלך צפון:

מצודות דוד וישלח ידו – להכות ולאבד. בארצות – ר"ל בארצות רבות. לא תהיה לפליטה – ר"ל אף שארית מעט לא ישאיר בה והכל יאבד:

מצודות ציון לפליטה – הצלה ושארית:

 (מג) וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו:

מלבי"ם (מב-מג) וישלח ידו – לשלול שלל ולבוז בז, וארץ מצרים – שיכבוש גם ארץ מצרים כמו שנבא ע"ז ביחזקאל סי' ל"ב כמש"פ שם, ולבים וכשים במצעדיו – שאנשי כוש הוא אביסיאניאן יעזרו לבני אדום,

ולפי הנראה מיחזקאל סי' ל"ח, נראה שמלת במצעדיו מוסב על כולם ומשל במצעדיו בכל חמודות מצרים ולובים וכושים שישלול את כולם, והם יהיו בעזרת בני המזרח:

אבן עזרא ומשל במכמני – תרגום ואשר לא צדה ודלא כמן ליה אולי הוא מגזרת דרכמונים וכושים הם סמוכים למצרים יהיו במצעדיו של מלך צפון שיסורו אל משמעתו:

מצודות דוד במצעדיו – יהיו רמוסים במצעדי כפות רגליו:

מצודות ציון במכמני – עניינו אוצרות מסתרי' ודומה לו בל' ארמית כי ואשר לא צדה (שמות כא) ת"א ודלא כמן. ולובים וכושים – שמות עובדי כוכבי'. במצעדיו – מל' צעד ופסיעות:

(מד) וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים:

אבן עזרא ושמועות יבהלוהו – מלך צפון ממזרח ומצפון הוא בבל ופרס והטעם הקרן הקטנה שהזכיר בנבואתו:

 ויצא – מלך צפון:

מצודות דוד ושמועות – יהיה נשמע לו שבא עליו מלחמה ממזרח והוא קרן הזעירה שהיא ממלכות ישמעאל האמור למעלה וגם יהיה נשמע לו שבא עליו מלחמה מפאת צפון והשמועות ההם יבהלו אותו ויצא לקראתם בחמה גדולה להשמיד את הרבים ההם:

מלבי"ם ושמעות יבהלהו – שאח"כ יתעוררו חיילות לנקום נקמת אחיהם, כמ"ש ביחזקאל והוא יצא בחמה להשמיד וילחם כנגדן:

(מה) וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ:

אבן עזרא עד קצו – ושם ימות וזהו והצליח עד כלה זעם:

מצודות דוד ויטע – יעמיד אהלי ארמונו בין הימים להר א"י החמדוה ומקודשת. ובא עד קצו – שם יבוא עד סופו כי תכלה מלכותו ואין מי יעזור לו לשוב ולהתחזק עוד:

מצודות ציון ויטע – מצינו לשון נטיעה באוהלים כמ"ש כאהלים נטע ה' (במדבר כד). אפדנו – עניינו ארמון ובדרז"ל חזאי אפדנא דאביי דנפל (דניאל ח). לדראון – ענין בזיון וכן והיו דראון לכל בשר (ישעיה סו):

מלבי"ם ויטע אהלי אפדנו בין ימים – כמו שהתבאר זה ביחזקאל (סי' ל"ט) גיא העוברים קדמת הים וחוסמת היא את העוברים, ושם ובא עד קצו – כי שם יפלו המון גוג כמש"ש וקרבו שם את גוג ואת כל המונו וכו':

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “דניאל – פרק יב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א