דניאל

 

דניאל פרק י

(א) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל וּבִין אֶת הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה:

מלבי"ם בשנת שלש לכורש – אחר שראה דניאל כי כורש נתן רשות לבנות הבית, ועל ידי שטנה שכתבו צרי יהודה חזר ובטל את הבנין, התאבל על דבר זה, ובא לו הדבור להשקיט המית רוחו,

 דבר נגלה – כי מראה זו לא באה בכללות רק גלו לו כל הפרטים,

ואמת הדבר – באר לו דבר אמת מה שנעשה עתה,

וגם צבא גדול – מה שיעשה לזמן רחוק, ובין את הדבר – במראה הזה בא להבין כל המראות הקודמות שהיו בם ב' ענינים דבר ומראה – ר"ל דברים ששמע בנבואה, ומראה שראה בדמיון, כמו האיל והשעיר וכדומה, וכ"ז הבינו לו עתה בפרטות בין להבין את הדבר

בין בינה לו – הבינו במראה – להבין מה שראה במראה:

רש"י וצבא גדול – ולזמן ארוך יבא.

ובין את הדבר – ולהבין את הדבר נגלה לי את החזון.

 ובינה לו במראה – ולהבינה לו במראה ואין התיבה הזאת שם דבר כמו אם ידעת בינה (איוב לח) אלא ה"א יתירה והוא כמו בינה הגיגי (תהלים ה) לפיכך הטעם למעלה בבי"ת ופירושה כמו הבן.

הייתי מתאבל – כשראה שביטל כורש מלאכת הבית שצוה להתחיל וחזר בו ע"פ כתב צרי יהודה ובנימין רחום בעל טעם ושמשי ספרא כמו שכתוב בספר עזרא:

(ב) בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים:

רש"י שלשה שבועים ימים – כ"א שנה הם י"ח שנה משנה אחת לדריוש המדי אשר שם אל לבו לחשוב ע' שני הגולה כמו שכתוב עד שנת שתים לדריוש הפרסי בן אסתר שבנה הבית וג' שנים היתירי' לא ידעתי אם לפניהם התחיל להתענו' או משך קבלת נדר תעניותיו ג' שנים לאחר הבנין:

 אבן עזרא בימים ההם – הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים וזה היה בחדש ניסן ואיך התאבל ימי חג המצות ולא שתה יין בליל פסח ליל חמשה עשר כי כתוב כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להתענות לפני אלקיך ואני באתי בדבריך במצות השם כי כן כתוב כי עתה שלחתי אליך רק שר מלך פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום שהם השלשה שבועים שהתענית

על כן אמרתי לבוא ולולי מיכאל שעזרני עודני הייתי שם במלחמה עם מלכי פרס ועתה בשובי מאתך אשוב להלחם עם שר פרס

וזה היה ביום ארבעה ועשרים לחדש הראשון רק לא ידענו זה החדש אם הוא חדש ניסן או הוא חדש ראשון לשנה השלישית למלכות כרש כדרך בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה והנה זה בעשור לחדש החמישי כי בו נשרף הבית:

מלבי"ם בימים – שאז היה מתאבל שלשה שבועות פי' רי"א נגד הג' מלכיות שראה שימשלו עוד בישראל, נגד כ"א שבוע א':

(ג) לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים:

רש"י לחם חמודות – פת נקייה כמו שתרגם אונקלוס את בגדי עשו החמודות (בראשית כד) דכייתא. לבוש בדים – בגד בוץ:

מלבי"ם לחם חמודות – שגם בלילה אחר התענית לא אכל לחם סולת נקי ולא שתה יין:

(ד) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל:

אבן עזרא ואני הייתי על יד הנהר הגדול – כמו יחזקאל על נהר כבר:

מצודות דוד וביום וכו' – והוא היה במלאת שלשת השבועים. על יד – אצל מקום הנהר וכו':

(ה) וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז:

רש"י בכתם אופז – בחגורה של קבוצת מרגליות כל כתם לשון קבוצת זהב אבן יקרה:

אבן עזרא ואשא את עיני וארא – במראות הלילה כדרך זכריה הנביא ודע כי מעלתם גדולה ממעלת גדעון ומנוח ואשתו והמשכיל יבין,

אל"ף אופז נוסף כמו אל"ף אתמול ואזרוע ואשמור, וכתם הוא עגול שיש בו פז:

מלבי"ם לבוש בדים – שהם בגדי פשתן לבנים מורה על נקיותו מן החומר,

ומתניו – כמ"ש בחשמל ממתניו ולמעלה נוגה המאיר ואינו שורף, ולמטה אש רורף ומה"ד,

שמצד קבלת השפע יקבל חסד ורחמים שזה מרומז בלבוש הבדים הלבנים,

וממתניו ולמטה הוא הכתם אופז שהזהב מורה דין שהוא מצד המקבלים אשר למטה:

(ו) וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן:

רש"י וגויתו כתרשיש – פירשו רז"ל בשחיטת חולין (צא) גופו גדול שני אלפים פרסה כמדת ים ששמו תרשיש והוא ימה של אפריקא. קלל – צרוף ומזוקק ומצהיב. כקול המון – כקול קבוצת המון רב שקולם נשמע למרחוק:

מלבי"ם וגויתו כתרשיש – מה שנתגלם ולבש לבוש בהראותו לבני אדם הוא לבוש ספירי כתרשיש שכן האויר האית"ר מראהו כן ופניו כמראה ברק

ועיניו כלפידי אש – פי' רי"א שהשגת השכל הנבדל לשכל האנושי כברק המתנוצץ ונעלם, כמ"ש המורה בהקדמתו,

וזרעתיו ומרגלותיו כעין נחשת קלל – פעולת ידיו ותנועת רגליו, מרומזים בידים ורגלים,

וענין נחושת קלל התבאר במרכבת יחזקאל על ונוצצים כעין נחושת קלל ע"ש וקול דבריו כקול המון – כמ"ש ביחזקאל קול המולה כקול מחנה עמש"ש:

(ז) וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא:

רש"י והאנשים אשר היו עמי – ארז"ל הם חגי זכריה ומלאכי. אבל חרדה גדולה נפלה עליהם – ארז"ל אע"פ שאדם אינו רואה דבר שהוא נבעת ממנו מזלו שברקיע רואהו ולכך נבעת:

אבן עזרא וראיתי אני דניאל לבדי את המראה – ככה היה רואה במראות הנבואה:

מלבי"ם וראיתי והאנשים – פי' חז"ל שהיו חגי זכריה ומלאכי, שלכן הרגישו בדבר ונפל עליהם חרדה כי היו נביאים, ובכ"ז לא ראו את המראה שלענין ראיית המלאך פנים אל פנים היה מדרגת דניאל יותר מהם, כמ"ש הוא עדיף מינייהו וכו':

(ח) וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּח וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ:

רש"י נהפך עלי למשחית – להשחתה ודרך המקראות לדבר כן כמו (ירמיה ה) סוסים מזוינים משכים היו (משכים) בהשכמת הבקר. ולא עצרתי כח – כלומר לא כנסתי כל כחי הלך מקרבי:

מלבי"ם ולא נשאר – ר"ל לא נשאר כח בגוף, וגם הודי – שהוא כח השכל נהפך למשחית, ולא עצרתי כח – גם מצד הכחות הנפשיות, שהם יתחזקו בביטול כחות הגוף, ויוכנו אל קבלת הנבואה, אבל פה בטלו גם כחות אלה ולא היה מוכן לקבל הדבור:

(ט) וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל דְּבָרָיו וּכְשָׁמְעִי אֶת קוֹל דְּבָרָיו וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה:

רש"י נרדם – מרוב פחד:

מצודות דוד ואני הייתי נרדם – ואז נעשיתי נרדם בתרדמת הפחד מושכב על פני בארץ:

 מלבי"ם ואשמע – ואחרי שמיעת הקול נתוסף החולשה עד שנרדם בתרדמת הנבואה:

(י) וְהִנֵּה יָד נָגְעָה בִּי וַתְּנִיעֵנִי עַל בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי:

רש"י ותניעני – כאדם המניע את הישן להקיצו:

מצודות דוד ותניעני – היד ההיא נעה אותי על ברכי וכפות ידי כדרך המעורר את מי מן השינה:

מצודות ציון ותניעני – מל' נענוע:

מלבי"ם (י-יא) והנה – ובזה חזק אותו לעמוד, רק עמד מרעיד, וא"ל שהוא נשלח לבא אליו תיכף ביום הראשון, ע"ד והיה טרם יקראו ואני אענה, רק.

(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל עָמְדֶךְ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד:

רש"י איש חמודות – איש טהור. על עמדך – על מעמד רגליך. שלחתי אליך – נשתלחתי אליך מאת המקום. מרעיד – מרתית:

מצודות דוד איש חמודות – בעל מעלות חמודות. על עמדך – ר"ל כאשר עמדת קודם לכן. מרעיד – ברעד וברתת:

(יב) וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אלקיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ:

רש"י ואני באתי בדבריך – באתי בשליחות זו בשביל דבריך ורבותינו דרשו במס' יומא ואני באתי לתוך הפרגוד על ידך שהייתי מגורש מתוכו:

מצודות דוד אל תירא – כאומר הלא לא אעשה עמך רעה. אשר נתת את לבך – ר"ל אשר התעוררת את לבך להבין ביראת ה' ולהתענות לפניו מלחם חמודות ובשר ויין כי גם זה לעינוי יחשב. נשמעו דבריך – מאז נשמע ונתקבל דברי שאלתך. בדבריך – בעבור דברי שאלתך באתי הנה ולא לעשות עמך רעה:

(יג) וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס:

רש"י עומד לנגדי – נלחם עמדי ברקיע כששואל ארך מלוכ' לפרס לשעבד אתכם הרי כ"א יום שהוא עומד לנגדי. השרים הראשונים – כלומר החשובים ראשונה בנכנסים. ואני נותרתי שם – לשתק את שר פרס שבשמים:

מלבי"ם ושר מלכות פרס עומד לנגדי – והיה מקטרג על בנין הבית ומטה לב מלך לבטלו והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים – שהוא גבוה במעלתו על יתר השרים ומשפיע עליהם, כדרך שת"י וקרא זה אל זה ומקבלין דין מן דין, עמד לעזרני, ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס – לשון אצל מענין ואל אצילי בני ישראל, שהם השרים המאצילים מחכמתם על העם,

וע"י מיכאל נותרתי – ניתן לי היתרון, להיות אצל – ושר המשפיע של מלכי פרס – בענין שיש בכחי עתה להפך את לבבם לחסד על ישראל, כי השפעת השר הראשון עליהם תרד על ידי:

(יד) וּבָאתִי לַהֲבִינְךָ אֵת אֲשֶׁר יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי עוֹד חָזוֹן לַיָּמִים:

רש"י כי עוד חזון – להגיד לך מה שלא הוגד לך ויבא עוד לימים הרבים הנתונים למועד:

מלבי"ם ובאתי – אולם הגם שאוכל לנצח שר פרס, באופן שמלכות זה יהיה מלא חסד על ישראל, באתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית –

שעתידים לעמוד מלכיות שלא אוכל לנצחם וירעו לישראל,

כי עוד חזון לימים – שעוד יש חזון על שעבוד אחר שיבוא בימים הבאים:

(טו) וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי:

מלבי"ם ובדברו – אחר שהוסיף לדבר עמו נבואות גדולות נתבטלו שנית כחות גופו ולא עצר כח לקבל שפע הנבדל [המלאך] בדברים עליונים כאלה, הנעלות מצד ענינם ומצד שהם לימים רבים ולעתים רחוקות:

(טז) וְהִנֵּה כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל שְׂפָתָי וָאֶפְתַּח פִּי וָאֲדַבְּרָה וָאֹמְרָה אֶל הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי אֲדֹנִי בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ:

רש"י נהפכו צירי עלי – אלו ראשי עצמות כל אבר ואבר התקועים בחורי מושבם וסובב בתוכם כדלת על צירה בחור המפתן צירי נהפכו להשמט ממקומה מרוב רתת וחרדה:

מצודות דוד כדמות בני אדםלהסיר ממנו החרדה נהפך המלאך כדמות אחד מבני אדם ונגע בשפתו כאלו פותח פיו לשיוכל לדבר. אל העומד לנגדי – הוא המלאך הנהפך לדמות בן אדם. במראה – בעת ראיתי אותך במראה נפלאה נהפכו אז צירי אשר עלי ר"ל איברי הגוף התקועים זה בזה כעין צירי הדלתות התקועות בהן הלא המה נהפכו ונשמטו ממקומם מגודל החרדה. ולא עצרתי כח – לא יכולתי לעכב הכח אצלי וכבר הלך הכח ממני מאז:

 (יז) וְהֵיךְ יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה לְדַבֵּר עִם אֲדֹנִי זֶה וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא יַעֲמָד בִּי כֹחַ וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה בִי:

רש"י עבד אדני זה – על עצמו הוא אומר עבד ועל המלאך הוא אומר אדני,

כלומר ואיך יוכל עבדך זה לדבר עמך:

מלבי"ם (טז-יז) במראה – א"ל הלא מן המראה לבד נבהלתי עד שלא עצרתי כח, וכ"ש איך יוכל לדבר שלזה צריך כח יותר, וא"כ מעתה – שתכין אותי אל הדבור לא עצרתי כח וגם נשמה לא נשארה בי:

מצודות דוד עבד אדני זה – על עצמו אמר שהוא עבד לזה האדון והוא המלאך הדובר בו וכאומר איך אוכל לדבר וכחי הלך ממני מאז.

ואני מעתה – ר"ל עם שעתה אני רואה אותך בדמות בן אדם עכ"ז גם מעתה לא יעמוד בי כח מן החרדה אשר מאז ולא נשארה בי נשמה ואמר בדרך גוזמא והפלגה כי הלא מדבר היה:

 (יח) וַיֹּסֶף וַיִּגַּע בִּי כְּמַרְאֵה אָדָם וַיְחַזְּקֵנִי:

מצודות דוד כמראה אדם – ר"ל עודו כדמות מראה אדם כאשר נהפך. ויחזקני – בדברים האמורים במקרא של אחריו:

 (יט) וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי:

מלבי"ם (יח-יט) ויסף – לכן הוצרך לחזקו שנית, וא"ל חזק – בגוף וחזק – בכחות השכליים:

מצודות דוד שלום לך – ר"ל לא יחלש כוחך בעבור החרדה. חזק וחזק – חזק את עצמך וכפל המלה לזרזו. כי חזקתני – בדברים האלה חזקתני ושבה רוחי והנני מוכן לשמוע:

(כ) וַיֹּאמֶר הֲיָדַעְתָּ לָמָּה בָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא:

רש"י ועתה אשיב להלחם עם שר פרס – וידעתי כי אוכל אך כבא עת מלכות אנטיוכס ידעתי שאני אצא והוא יכנס לאחר ל"ד שנה לבנין הבית ושיעמוד אלכסנדרוס מוקדן

כי אע"פ שהיו ישראל משועבדים למלכי פרס באותן הימים עבודה נוחה עבדו בהם ולא הכבידו עליהם כי נתנם הקב"ה לרחמים להם אבל מלכות אנטיוכס הטילו עליהם עול קשה:

מלבי"ם הידעת למה באתי אליך – ר"ל שלא באתי בעבור דבר זה שהתענית בעבורו לבד,

כי ע"ז אשוב להלחם עם שר פרס – כמו שפי' שעוד יעמדו שלשה מלכים לפרס ואצטרך להלחם עמו להפך לב כל מלך לטובה על ישראל, באשר נותר אצל מלכי פרס להשפיע עליהם כנ"ל,

אבל ואני יוצא – אצטרך לצאת מלהיות אצל המלכים ומשפיע עליהם לב טוב על ישראל,

כי שר יון בא – ושם לא אוכל להפך לבבם לטוב ולנצח שר יון:

(כא) אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל אֵלֶּה כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם:

רש"י את הרשום בכתב אמת – שטר הגזרה ואמת היא ואין אחד בכל השרים העליונים מתחזק לעזרני על כל אלה כי אם וגו':

אבן עזרא ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם – והטעם אם עזרני עתה בהלחמי עם שר פרס גם אני עזרתיו עם שר כשדים, אז מלך דריוש המדי כאשר הוא כתוב ודריוש מדאה קבל מלכותא וזהו ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל והעד שהם דברי המלאך כי כתוב אחריו ועתה אמת ויש לתמוה מהפסוק ואם טען הטוען הראה לי כמוהו שהפסיק וחזר במלת לו על הפרשה העליונה הראיתי לו וירא אליו ה' באלוני ממרא ויגש אליו יהודה וקודם שאדבר על דבר פרס אדבר על דבר המלאכים ואין ביניהם קנאה וכתוב עושה שלום במרומיו והנה הם סודות עמוקות לא יבינום רק אחד מני אלף ואומר בסוד התולדות ודברי נשמת אדם שאיננה גוף וחכמת הגלגלים ותנועתם עם דברי המשרתים והמזלות ועתה ארמוז לך רמיזות כי כבוד אלקים הסתר דבר ואתה שים לבך לתבונה והשם יתן לך חכמה, נאום אברהם המחבר הנה נא הואלתי לדבר האחד שהוא טרם החשבון הוא מפאה אחת סבת כל החשבון ומפאה אחרת הוא כל החשבון לא יוסיף ולא יגרע והוא סבת כל תוספת וחסרון והוא לא יקבל כפל ולא חילוק והוא סבת שניהם וזה האחד הוא עולם הראשון כנגד העולמות שהם אחריו וזה העולם אינו גוף והוא הנקרא מראה כבוד השם העליון ולא ישתנה בעצם או במערכת ואין לו זמן ומקום והשם הנכבד בקרבו והעולם השני שהוא התיכון שם נשמות צורות אמת בלא גופות גם נשמות בגופות ואין להם מספר אצלינו גם הגופות כגופות וכולם הם נכבדות כי אין להם הפך או תמורה או שינוי בעצמם רק על דרך מקרה במערכת תנועתם וזה העולם יקרא היכל הקדש והם שמי השמים ושם כסא הכבוד ושם מיכאל וגבריאל על כן תירגם יונתן בן עוזיאל קדיש במרומא בית שכינתיה וזה הוא שהזכיר בתחילה יושב על כסא והוא כסא הכבוד ושוליו והטעם ושולי הכסא מלאים את ההיכל ואמר קדיש על ארעא עובד גבורתיה והנה השני' הנעלמים והזכיר אחרי כן קדיש בעלמי עלמיא ודע כי התואר לא ישתנה כנגד המקומות על כן סוד דבריו הוא וקרא והנה גיפות העולם התיכון לא תחילנה ולא תכלינה וכתוב על זה העולם הללוהו כל מלאכיו גם צבאיו גם המשרתים גם שני המאורות ואמר על הכל כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור ויש הפך בתנועות מי מהם הולכים ממזרח למערב והפך גם צפונית גם דרומית גם בקו השוה גם ישרים במרוצתם גם שבים אחורנית גם עומדים גם מהירים גם מתאחרים גם עולים גם יורדים גם נראים גם נעלמים גם מתחברים המשרתים לבדם ק"כ מחבר והם העליונים אין קץ להם ופעמים לנוכח ופעמים במבט אהבה ואומר וכל זה אין ביניהם רק ככה יתחדשו מעשים בעולם השפל בעבור תנועתם והשתנותם פעם לטוב פעם לרע ואלה דברים צריכים פירוש ארוך ולא יכילם ספר אחד לדעת סודם על מה זה, והעולם השלישי הוא מתחת לרקיע וכולו מלא גופות דקות גם עבות וגופות יש בהם נשמות גם רוחות גם נפשות והאדם לבדו הוא סוד זה העולם השפל ובעבורו נברא ונשמתו קשורה בנשמות העליונות ובעבור כי המדבר אדם גם השומע הוא אדם על כן העליונים על האדם גם השפלים על מתכונת האדם והנה אדיר העליונים וישפילם כי לא אוכל לדבר אם לא יעשה ככה ויגביה השפלים על כן אמרו חכמים ז"ל דברה תורה כלשון בני אדם יאמרו ומראש עפרות תבל וכסה את עין הארץ והאזיני ארץ הטי אזנך ועל האבן כי היא שמעה דבר ה' ותפתח הארץ את פיה מירכתי ארץ בלב ימים על שפת הנהר יד הירדן וכובע ישועה בראשו עיני ה' באזני ה' כי פי ה' דבר בדבר שפתיך אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ויאמר ה' אל לבו על כן המו מעי לו ותחת רגליו ועל זה הדרך ויחר אף ה' אוהב ה' וילך ה' ה' למבול ישב הנה ה' רוכב על עב קל עורה למה תישן ויקץ כישן ה' החשתי מעולם אחריש אתאפק, והנה שר פרס הוא הפקיד על המחברת הגדולה או האמצעית והנה דניאל הזכיר הפקיד בשם המלאך ודבר העוד הוא המבטי שהוא מאהבה וטעם כ"א יום כנגד הפקיד על דניאל בעצמו כי כאשר יש פקידי על כל גוי כן יש על כל איש והפך זה וזה היא המלחמ' והנה זה העולם השפל הוא עולם ההפכה והתמור' בעצם ובמערכה ובתנועה והצורה שהזכיר דניאל היתה נראה לו במראות נבואה וכבר גליתי לך סוד המלאכי' הקדושי' בדרך קצרה ברמיזו' ויש ראיה על כל זה מדברי הנביאים גם ראיות מחכמות החיצונות ודע כי גזירות העוברות והעתידות באות מהשמים והם דברי השם וכתוב לעולם ה' דברך נצב בשמים וסוד המערכות מתחילת בריאתם על כל מערכות השמים הם הספרים על כן סוד החלומות, ועתה אשוב לפרש דברי המלאך:

מלבי"ם אבל – ובזה לא אוכל רק להגיד לך – את הגזרה שנרשמה מלמעלה בכתב אמת, וכמ"ש חז"ל אמת משנגזרה גזירה, וזאת לא אוכל לבטל, ואין אחד מתחזק עמי על אלה – ר"ל נגד שר יון לא יש מי שיתן לי חוזק נגד השר שלו לנצחו ושאהיה אני המאציל על המלכים האלה, אחר שהגזירה גזורה ויש לו סיוע מלמעלה, כי אם מיכאל שרכם – שהוא בעצמו מצד שהוא שר ישראל יוכל להשגיח שלא יכלו ישראל ולהושיע בדרך נסיי שלא באמצעות המלך ונצחון השר שלו להפך לבבו לטוב, רק על ידי נס ופלא, שבעת שישראל עומדים בצרה גדולה וקרובים אל הכליון יתעורר שר ישראל מצד ההשגחה הנסיית כמ"ש בתחלה (סי' י"ב):

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “דניאל – פרק יב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א