נחמיה ב

(א) וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ יַיִן לְפָנָיו וָאֶשָּׂא אֶת הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ וְלֹא הָיִיתִי רַע לְפָנָיו:

רש"י לארתחשסתא – הוא דריוש ועל שם המלכות נקרא כך. יין לפניו – הביאו יין לפני המלך בחצר. ואשא את היין – ואנכי נשאתי את כוס היין ונתתיה למלך וכך הוא המנהג שהמביא יין בחצר המלך אינו נושא ונותנו למלך אבל שר המשקים מקבל כוס היין מיד המביא והוא נושא ונותנו למלך.

לא הייתי רע לפניו – ואני לא הייתי רגיל להיות רע לפניו ברוע פנים כי אם שמח וטוב לב ועתה הייתי זועף ברוע פנים:

מצודות ציון לארתחשסתא – הוא דריוש הפרסי ונקרא כן ע"ש המלכות כמו פרעה למצרים והדומים:

מלבי"ם השאלות: מלת יין לפניו חסר הפעל?, מ"ש ולא הייתי רע לפניו, אין לו ביאור הלא היו פניו רעים?:

(א) ויהי, יין לפניו – מ"ש ואני הייתי משקה למלך נמשך לשתים – (ואני הייתי משקה) יין לפניו – (ובשני ר"ל משקה – בפעל).

ולא הייתי – ר"ל כי המלך היה מקפיד שמשרתיו לא יתראו לפניו ברוע פנים, שאז נחשדו בעיניו כי לבם רע, ונחמיה ידע טבע המלך ולשמור שבבואו לפני המלך יעמוד בפנים שוחקות, ועז"א שבאמת לא היית רע לפניו:

(ב) וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד:

רש"י ואתה אינך חולה – והרי אין אתה חולה.

אין זה – אין המעשה הזה כי אם רוע לב שיש בלבבך עלי להמיתני בסם המות בשתיית כוס זה.

ואירא הרבה מאד – ונתיראתי מאד על כך שלא יעליל עלי המלך עלילה:

מלבי"ם ויאמר – ובכ"ז הרגיש המלך שפניו רעים וקצף ע"ז, והיה זה אם שנכרו על פניו אותות העינוי והצום של הימים האלה, או שהיה בהשגחה שעי"כ ישאלנו המלך וימצא פ"פ לדבר עמו,

ונחמיה נתירא מחמת מלך מלאכי מות, כי ידע שזה נחשב אצל המלך לאשמה:

(ג) וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה מַדּוּעַ לֹא יֵרְעוּ פָנַי אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית קִבְרוֹת אֲבֹתַי חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ:

רש"י מדוע לא ירעו פני – מדוע לא יהיו פני רעים. אשר העיר – ירושלים שהיא בית קברות אבותי חרבה:

מצודות ציון ירעו – מל' רעה. חרבה – מל' חורבן. אוכלו – נשרפו:

מלבי"ם ואומר – ולכן לא הכחיש לאמר שאין פניו רעים, רק אמר שהסבה הוא מה שהעיר בית קברות אבותי חרבה – כי מקום קברות האבות היה יקר וקדוש בעיני הפרסיים:

(ד) וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ עַל מַה זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ וָאֶתְפַּלֵּל אֶל אלקי הַשָּׁמָיִם:

רש"י על מה זה אתה מבקש – אי זה דבר תבקש ממני ואעשה לך. ואתפלל – ואמרתי לפני המלך בתפילתי כן יהיה רצון מלפני אלהי השמים שתמלא שאלתי ובקשתי:

אבן עזרא ואתפלל אל אלהי השמים – וכבר התפללתי:

מצודות דוד על מה זה אתה מבקש – כאומר ואם רוצה אתה בבניינה על מה זה תהיה אתה מבקש עליו ומהו הדבר אשר תרצה. ואתפלל – עד שלא השיב אמריו התפלל לה' תפלה קצרה בעמדו לפני המלך והתפלה היה שימשוך עליו חסד לפני המלך:

מלבי"ם השאלות: מ"ש ואתפלל, איך התפלל בעמדו לפני המלך, ולמה לא כתב נוסח התפלה?:

(ד) על, מה – ר"ל איזה דבר תבקש אם לבנות הקברות או את העיר כולה,

אם שאצוה לבנות או שאתה תהיה הבונה,

ואתפללה – ר"ל בתשובה שהשיב אל המלך היה בלבו הדבור אל ה' בדרך תפלה, שמ"ש אם על המלך טוב היה בלבו אל המלך העליון, שהתפלל שייטב הדבר בעיניו ופועל ידיו ירצה, רק באמירה אמר זאת אל המלך:

(ה) וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה:

רש"י אשר תשלחני – שתתן לי רשות לעלות לירושלים ולבנותה:

מלבי"ם אם – ר"ל אם הדבר בעצמו טוב לפניו לבנות את העיר החרבה,

ואם ייטב עבדך – להיות השליח לזה, ועז"א אם ייטב עבדך אשר תשלחני, ואם על המלך טוב ואבננה:

(ו) וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכֲךָ וּמָתַי תָּשׁוּב וַיִּיטַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן:

רש"י ויאמר לי המלך – בשעה שדבר אלי המלך היתה אשתו המלכה יושבת אצלו.

והשגל – אשתו המלכה כענין שנאמר (דניאל ח') שגלתיה ולחנתיה, שכן נוהג המקרא לכתוב המלכה אצל הפלגש נשיו ופלגשיו כמו מלכות ופלגשים (שיר השירים ו').

עד מתי יהיה מהלכךמתי תרצה שיהא מהלכך ומסעך. ומתי תשוב – ומתי דעתך לחזור.

ישלחני – נתן לי רשות ללכת. ואתנה לו זמן – נתתי לו זמן לחזור:

מלבי"ם השאלות: הי"ל ואתנה לו זמן וישלחני?:

(ו) ויאמר, שיעורו שמלך והשגל היושבת אצלו שניהם אמרו לו, כמו ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו, ולדעת חז"ל שמלך זה היה דריוש בן אסתר, י"ל שהשגל הזאת היתה אסתר אמו שהיא מהרה בשאלה זאת (שבזה כבר הסכים אל הדבר) באהבתה את עמה ומולדתה.

עד מתי – ר"ל מתי תלך ומתי תשוב, וייטב – אבל עוד טרם התישב נחמיה לקבוע הזמן הוטב הדבר לפני המלך וישלחני – ר"ל שנתן לי רשות ללכת. ואח"כ ואתנה לו זמן – שהיא תשובה על שאלת המלך על זמן מהלכו ושובו:

(ז) וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב אִגְּרוֹת יִתְּנוּ לִי עַל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר אֲשֶׁר יַעֲבִירוּנִי עַד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל יְהוּדָה:

רש"י אגרות יתנו לי – סופריך על רשותך ודעתך חתומות בחותמך על פחות עבר הנהר של צד ארץ ישראל. אשר יעבירוני – ויתיירוני לשלום. עד אשר אבוא – לירושלים אשר במדינת יהודה:

מלבי"ם השאלות: מהו אשר יעבירוני?, ומי יעביר אותו עד בואו אל הפחות?:

(ז) אגרות יתנו לי – סופרי המלך בשם המלך, אשר יעבירני – בחיל ופרשים לשמירה כי עד עבר הנהר נתן לו המלך שרי חיל (פסוק ט'):

(ח) וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִתֶּן לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד אלקי הַטּוֹבָה עָלָי:

רש"י ואגרת אל אסף – ותשלח כתב אגרת אל אסף. שומר הפרדס – ממונה היה על היערים אשר למלך. לקרות – משקל חזק לעשות תקרות וקורות לשערי בירות הר הבית שהרי ב"ה בנו בבנינו אבל שערי חומות הר הבית וחומת החצר אשר סביב ב"ה לא בנו עדיין. ולחומת העיר – ולעשות קורות לחומת העיר. ולבית אשר אבא אליו – ולעשות בית אשר אשב בו לצורכי. ויתן לי המלך – את כל אשר שאלתי ממנו. כיד – כפי ידו של הקב"ה שהיתה טובה עלי להצליחני:

מלבי"ם שומר הפרדס – והוא היה ממונה על יערות הלבנון שהיו למלך, לקרות – (מקור מהכבד) לעשות תקרות לשערי הבירה הם שערי הר הבית, שלא היה בנוי עדיין רק הבית לבדו, ולבית אשר אבוא אליו – כי המלך היה בונה בית בכל מדינה שישב בו הפחה והבית היה של המלך, לכן לא אמר לביתי:

(ט) וָאָבוֹא אֶל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וָאֶתְּנָה לָהֶם אֵת אִגְּרוֹת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח עִמִּי הַמֶּלֶךְ שָׂרֵי חַיִל וּפָרָשִׁים:

רש"י ואתנה להם את אגרות המלך – למען יתיירוני לשלום. שרי חיל ופרשים – שלח המלך עמי לכבודי למען אלך לשלום:

מצודות דוד וישלח – כבר שלח עמי מעת הלכי או הפחוות שלחו עמו בדבר המלך והרי הוא כאלו שלח המלך. שרי חיל ופרשים – לכבודו ולשמרו בדרך:

מלבי"ם וישלח – הוא טעם מי העבירו עד הפחות, שעד עתה היו לו שרי חיל ששלח עמו המלך, שמן שאלתו שיתנו לו אגרות אל הפחות שיעברוהו משם והלאה מובן ששאל שעד שם ישמרוהו חיל המלך:

(י) וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטוֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמֹּנִי וַיֵּרַע לָהֶם רָעָה גְדֹלָה אֲשֶׁר בָּא אָדָם לְבַקֵּשׁ טוֹבָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

רש"י וישמע סנבלט וגו' – כאשר שמעו שבאתי לבקש טובה על ישראל ולבנות חומות ירושלים וירע בעיניהם כי היו צרי יהודה ובנימין:

(יא) וָאָבוֹא אֶל יְרוּשָׁלִָם וָאֱהִי שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה:

רש"י ואהי שם ימים שלשה – הייתי בירושלים ימים שלשה ולסוף שלשת ימים קמתי בלילה אני ואנשים מועטים עמי ולא הגדתי לשום אדם את אשר נתן הקב"ה בלבי:

(יב) וָאָקוּם לַיְלָה אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי וְלֹא הִגַּדְתִּי לְאָדָם מָה אלקי נֹתֵן אֶל לִבִּי לַעֲשׂוֹת לִירוּשָׁלִָם וּבְהֵמָה אֵין עִמִּי כִּי אִם הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ:

רש"י ובהמה אין עמי – כי כל האנשים מועטים אשר עמי הלכו ברגליהם אבל אני לבדי הייתי רוכב על בהמה שלא היו רוצים לרכוב על סוסיהם למען יהיו יוצאים מן העיר בצינעא בלא ידיעת אדם

והם הלכו לשבור ולהפיל חומות העיר בלילה ולהרבות פרצותיה למען יהיו בני העיר למחר להוטים ומסכימים בעצה אחת עם נחמיה לבנות חומות העיר, וכן מוכיח המעשה בתוך הפרשה:

מלבי"ם השאלות: מדוע לא הגיד לאדם מה שרוצה לעשות?,

ומדוע שבר בחומה בלילה?,

ומדוע יצא משער הגיא ושב לשם?,

ומדוע לא אמר לסגנים לאן הלך?,

שכל אלה הדברים הם חדות סתומות, והלא אמר להם תיכף אח"ז מה שיעשה כמ"ש בפי"ח?:

(יב) ואקום לילה – שעדיין לא רצה לגלות שרוצה לבנות החומה בל יעמדו האויבים תיכף להסטין כאשר השתדלו נגד זה אח"כ, לכן הלך בלילה ורק עם אנשים מעטים והם הלכו רגלי בל יהיה רעש בלכתם:

(יג) וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר [י"ג שְׁובר] בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר המפרוצים הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ:

רש"י ואצאה בשער הגיא – יצאתי באותו שער בלילה עם האנשים אשר עמי לצד אותו מקום של עין התנין ולאותו שער האשפות שבחומות העיר והייתי פורץ בחומה והחומה היתה נוחה להפילה ולפרוץ בה לפי שהיתה שרופה באש. אשר הם פרוצים – שהם אותם מקומות שהיו פרוצים והם פרצו בהם יותר:

אבן עזרא ואהי שובר – מן ויסבר להשניא ומלשון חכמינו ז"ל סברא והטעם הייתי חושב ומעיין בחומות:

המפורצים – על דרך מזה בידך מלכם תדכאו עמי רק אנשי המסורת הפרידום לקצר המלות ולפרש המ"ם הפתוחה רמז לחומות הפתוחות ופרוצות הוא דרך דרש והדרך הראשון בעיני נכון:

מצודות דוד ואל פני – הלכתי אל פני עין התנין והוא שם מקום. ואהי שובר – כונתו היתה למען יחשבו אנשי ירושלים שהאויב הוא השובר את החומה ויעוררו לבם לבנותה ולחזקה. אשר הם פרוצים – ר"ל על כי היו בה פרצות מרובות והשערים היו שרופים באש לזה היה נוח וקל להוסיף פרצות:

מצודות ציון אכלו – נשרפו:

מלבי"ם ואצאה בשער הגיא – שם היה בית נחמיה, וזה מבואר היטב ממ"ש (לקמן י"ב) שהשתי תודות הלכה אחת לימין לשער האשפות (שם פסוק ל"א) והשנית לשמאל למגדל התנורים (שם פסוק ל"ח),

מבואר ששתיהן יצאו משער הגיא שהוא בין מגדל התנורים לשער האשפות (לקמן ד' י"א י"ד) ויצאו משם מפני ששם היה בית הפחה, ושער הגיא היה במערב ויצא מביתו לצד דרום ועבר מקום ששמו עין התנים אל שער האשפות שהוא אלף אמה (ג' י"ג).

ואהי שבר – נראה שרצה לנסות אם החומה הישינה שנשארה חזקה שלא יצטרכו לסותרה רק למלאות מקומות המפורצים, וכמ"ש (ד' א') כי החלו הפרוצים להסתם, שמשמע שבמקום שלא היה פרוץ עזבו החומה הישינה, ולזה נסה אם יוכל לשבר מקום העומד בידו או אם הוא חזק,

ונוסחת הראב"ע היא בשי"ן שמאלית ופי' מענין סברה שעיין בחומה, וזה יעלה היטב לפי דברי:

(יד) וָאֶעֱבֹר אֶל שַׁעַר הָעַיִן וְאֶל בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי:

רש"י ואעבור אל שער העין – ורציתי לעבור אל אותן מקומות שבחומת העיר ובאותן פרצות ואין מקום באותן פרצות לעבור ביניהם רוכב על הבהמות שהיו פרצות קטנות:

מלבי"ם ואעבור בשער העין וברכת המלך – הוא במהלך לצד דרום (לקמן ג' ט"ו), ואין מקום – שלא יכול לרכוב שם מפני שהיו הפרצות קטנות וירד מן הבהמה והלך רגלי:

(טו) וָאֱהִי עֹלֶה בַנַּחַל לַיְלָה וָאֱהִי שֹׂבֵר בַּחוֹמָה וָאָשׁוּב וָאָבוֹא בְּשַׁעַר הַגַּיְא וָאָשׁוּב:

רש"י ואהי עולה – והייתי עולה מצד אחד בלילה והייתי שובר בחומה עם האנשים אשר עמי.

ואשוב ואבוא – וכאשר חזרתי באתי דרך שער הגיא:

מלבי"ם ואהי עולה בנחל – הכל לצד דרום, ואמר ואהי עולה כמש"ש ועד המעלות היורדות מעיר דוד,

ואשוב – משם התחיל לשוב בדרך אשר הלך מדרום לצפון עד שבא לשער הגיא שמשם התחיל ללכת,

ואשוב – ומשם שב אל ביתו:

(טז) וְהַסְּגָנִים לֹא יָדְעוּ אָנָה הָלַכְתִּי וּמָה אֲנִי עֹשֶׂה וְלַיְּהוּדִים וְלַכֹּהֲנִים וְלַחֹרִים וְלַסְּגָנִים וּלְיֶתֶר עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה עַד כֵּן לֹא הִגַּדְתִּי:

רש"י והסגנים – אשר בעיר לא היו יודעין להיכן הלכתי ואת המעשה אשר עשיתי. עד כן – עד עתה:

מצודות ציון והסגנים – הוא מין שררה. ולחורים – כן יקראו השרים הגדולים והוא מל' חיור ולובן הפוך מן השפלים הנקראים חשוכים כמ"ש בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כ' ב):

מלבי"ם והסגנים – שהרגישו שאינו בביתו ולא ידעו אנה הלך ולא ידעו מה אני עושה – מפני שלא הגיד להם כלל לאיזה ענין בא לירושלים, ועז"א ליהודים – וכו' עד כן – ר"ל עד היום לא הגדתי לשום אדם מענין בנין ירושלים, רק עתה התחיל לאמר אליהם:

(יז) וָאוֹמַר אֲלֵהֶם אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה:

רש"י ואומר אליהם – למחר אמרתי להם. ולא נהיה עוד חרפה – שלא יהיו צרינו בוזזים ושוללים אותנו:

מלבי"ם ואומר אליהם אתם רואים הרעה – ר"ל מה שאנחנו ברעה מפני צרי יהודה הוא מפני שירושלם חרבה – ואין בית מצודות להשגב שם נגד הצר, לכן לכו ונבנה ולא נהיה עוד חרפה – כי יהיה לנו בית מצודות:

(יח) וָאַגִּיד לָהֶם אֶת יַד אלקי אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה עָלַי וְאַף דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר אָמַר לִי וַיֹּאמְרוּ נָקוּם וּבָנִינוּ וַיְחַזְּקוּ יְדֵיהֶם לַטּוֹבָה:

רש"י את יד אלהי – אשר נתן לי חן והצלחה לפני המלך. לטובה – הכל נתכונו לטובה לבנות חומת העיר ומגדליה:

אבן עזרא ויחזקו ידיהם לטובה – בעבור הטובה הידועה שהמלך מטיב לי חזקו ידיהם ולבם:

מצודות דוד אשר היא טובה עלי – אשר נתן אותי לחן בעיני המלך. אשר אמר לי – כי אמר לו דברים טובים וניחומים ועם כי לא נזכר. ובנינו – כמו ונבנה. ויחזקו ידיהם – חזקו ידי עצמם לעשות הטובה ודבר הראוי והוא בנין החומה:

(יט) וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וַיַּלְעִגוּ לָנוּ וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים הַעַל הַמֶּלֶךְ אַתֶּם מֹרְדִים:

רש"י וילעיגו – כאשר שמעו הצרים שמועת בנין חומת העיר היו מלעיגים עלינו.

העל המלך – אם על המלך אתם מורדים לבנות חומת העיר כדי למרוד בו:

מצודות דוד וילעיגו לנו – לעגו עלינו. ויבזו עלינו – דברו עלינו דברי בזיון וגדוף. העל המלך וכו' – וכי תחפצו למרוד במלך במה שאתם בונים החומה להתחזק במבצר העיר:

מלבי"ם העל המלך – כי על הבנין הזה היה כבר פקודה מאת כורש להשבית, [עזרא ד' כ"א] וכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, רק ששם נכתב שלא תתבנא עד מני טעמא יתשם,

ואם כן היה המלך יכול להשיב ליתן רשיון והם היו להם עתה רשיון וז"ש.

(כ) וָאָשִׁיב אוֹתָם דָּבָר וָאוֹמַר לָהֶם אלקי הַשָּׁמַיִם הוּא יַצְלִיחַ לָנוּ וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו נָקוּם וּבָנִינוּ וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָם:

רש"י ולכם אין חלק – מה לכם בבנין חומת העיר הזאת כי אין לכם חלק בה:

אבן עזרא אין חלק וצדקה – אינכם ראויים שתעשו צדקה בבנין ביתו שתהיו נזכרים לפניו:

מלבי"ם ואשיב אותם דבר – שזה השיב להם שהוא ברשות המלך,

ואומר להם – ואח"כ א"ל, אלהי השמים – ר"ל לנו יש חלק בירושלים שהיא נחלת אבותינו, וזכרון, כי אלהי השמים יצליח לנו – וישאר מעשה ידינו לזכרון וצדקה,

כי אנחנו עבדיו – ובונים לשם ה', וא"כ נקום ובנינו – אבל אתם אין לכם חלק – כי אתם נכרים,

ולא צדקה – כי אינכם עובדים את ה', ולא זכרון – ממעשיכם כי ה' לא יצליח לכם:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “נחמיה – פרק יג”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א