נחמיה ג

(א) וַיָּקָם אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וַיִּבְנוּ אֶת שַׁעַר הַצֹּאן הֵמָּה קִדְּשׁוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו וְעַד מִגְדַּל הַמֵּאָה קִדְּשׁוּהוּ עַד מִגְדַּל חֲנַנְאֵל:

רש"י שער הצאן – כך שמו של שער. המה קדשוהו – לאותו שער בקדושת העיר. דלתותיו – של שער.

ועד מגדל המאה – כך שמו של מגדל:

מצודות דוד קדשוהו – קדשו אותו בפה להיות קדוש בקדושת העיר. ועד מגדל המאה – בנו החומה עד מגדל המאה וקדשוהו ומשם והלאה עד מגדל חננאל:

מלבי"ם ויבנו את שער הצאן – הנה שער הצאן היה באמצע מזרח, ומשם בנו אל צד צפון, ומצפון למערב, וממערב חזרו למזרח בצד דרום, עד שבאו שנית לשער הצאן, ומגדל חננאל היה בצפון לשער הצאן, ואחריו בצפון מגדל המאה, ואחריו היה שער הדגים.

ומה שהתחיל בשער הצאן שהוא באמצע מזרח שהוא היה מגביל נגד בית אלקים כמבואר [לקמן י"ב] ששתי התודות שהלכו משער הגיא מאמצע מערב פגעו שם זה בזה והלכו משם אל בית אלקים,

ועז"א המה קדשוהו – כי היה נכח בית אלקים:

(ב) וְעַל יָדוֹ בָנוּ אַנְשֵׁי יְרֵחוֹ ס וְעַל יָדוֹ בָנָה זַכּוּר בֶּן אִמְרִי:

רש"י ועל ידו – אצל ידו בסמוך לו של כל בונה ובונה שבנו אותו בבנין של שער הצאן.

בנו אנשי ירחו – שכך היו מנהגם הללו היו בונים כאן בחומת העיר עד תשלום בניינה המוטל עליהם והאחרים היו בונים סמוך לבנין הראשון וכך היה מנהגם בזה אחר זה עד שנבנית כל החומה.

ועל – כמו (במדבר ב') ועליו מטה מנשה בסמוך. וכן פתרונו סמוך לבנין ידו והמקרא לא דקדק בלשונו פעמים שהוא אומר על ידו ופעמי' שהוא אומר עליו, ואחריו החזיק:

מלבי"ם ועל ידו בנו – הם בנו בין מגדל חננאל ובין שער הדגים:

(ג) וְאֵת שַׁעַר הַדָּגִים בָּנוּ בְּנֵי הַסְּנָאָה הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו מַנְעוּלָיו וּבְרִיחָיו:

רש"י ואת שער הדגים – כך שם השער. המה קרוהו – נתנו הקורות ותקרות על השער. קרוהו – משקל חזק כמו מן קרה דוגמת המקרה במים עליותיו (תהלים ק"ד) וקו"ף של קרוהו אינה נהוגה לינקד בחיר"ק בענין זה מפני רי"ש של אחריה כמו ברך (תהלים י') חרף עשהו (משלי י"ז) וברכתיה והיתה לגוים (בראשית י"ז) וזריתים בארצות (יחזקאל כ"ט). מנעוליו – מסגריו ששוירל"ץ בלע"ז:

מצודות דוד קרוהו – נתנו התקרה. מנעוליו – שם כלי עשוי לסגור בו דלתות השער. ובריחיו – כעין מטה מבריח מאחורי הדלתות לרוחב הדלת לבל יפתח:

(ד) וְעַל יָדָם הֶחֱזִיק מְרֵמוֹת בֶּן אוּרִיָּה בֶּן הַקּוֹץ ס וְעַל יָדָם הֶחֱזִיק מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן מְשֵׁיזַבְאֵל ס וְעַל יָדָם הֶחֱזִיק צָדוֹק בֶּן בַּעֲנָא:

מלבי"ם (ג-ד) ואת שער הדגים – נראה שכ"מ שנאמר בנה כבר נפלה החומה והוצרכו לבנות הכל מחדש, וכ"מ שנאמר החזיק היה צריך רק לחזק החומה הישנה ולסתום הפרצות:

(ה) וְעַל יָדָם הֶחֱזִיקוּ הַתְּקוֹעִים וְאַדִּירֵיהֶם לֹא הֵבִיאוּ צַוָּרָם בַּעֲבֹדַת אֲדֹנֵיהֶם:

רש"י התקועים – כך היו נקראים על שם מקומם שהיה תקועי. אדיריהם – עשירים של תקוע.

לא הביא צוארם – לא סייעו בעבודתו של הקב"ה לבנות חומת העיר:

מלבי"ם ואדיריהם – יל"פ מפני שאמר בפסוק ז' שאנשי גבעון והמצפה היו תח"י פחת עבר הנהר מפני שהם ישבו ביהודה מקדם, כמש"ש,

וא"כ גם התקועים שהם ג"כ לא עלו בימי כורש רק ישבו שם מקודם היו תח"י פחת הנזכר,

רק שהם לא הביאו צוארם בעבודת אדוניהם – מפני שהיו אדירים והיו חפשים לעצמם,

וגם יל"פ שהתקועים היה להם איש שר עליהם והוא ואנשיו בנו במקום זה.

אבל היו בהם כת אדירים שלא רצו לשמוע לפקודת השר אדוניהם והם התחלקו ובנו בפ"ע, כמ"ש בפסוק כ"ז אחריו החזיקו התקועים מדה שנית:

(ו) וְאֵת שַׁעַר הַיְשָׁנָה הֶחֱזִיקוּ יוֹיָדָע בֶּן פָּסֵחַ וּמְשֻׁלָּם בֶּן בְּסוֹדְיָה הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו וּמַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו:

רש"י ואת שער הישנה – כך שמה:

אבן עזרא הישנה – שם התאר והמתואר הסר:

מלבי"ם ואת שער הישנה – הוא היה בצפונית מזרחית, ולדעתי שער זה נקרא גם כן שער הפינה שבו בנה עוזיה מגדלים [דה"ב כ"ו], וכמו שנבאר בפסוק ד':

(ז) וְעַל יָדָם הֶחֱזִיק מְלַטְיָה הַגִּבְעֹנִי וְיָדוֹן הַמֵּרֹנֹתִי אַנְשֵׁי גִבְעוֹן וְהַמִּצְפָּה לְכִסֵּא פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר:

רש"י לכסא פחת עבר הנהר – כסא אחד בנה כדי לישב בו אותו פחת של עבר הנהר:

מלבי"ם לכסא פחת עבר הנהר – והוא כמ"ש פסוק ה', שאלו שעלו עם זרובבל או עזרא, היה זרובבל ואח"כ נחמיה להם לפחה,

אבל אלה שהיו ביהודה מכבר עמדו תחת הפחה הקודם של עבר הנהר שכבר היה לו ממשלה עליהם,

ואנשי ירחו (ב) ובני הסנאה (ג) עלו בימי עזרא,

אבל אנשי גבעון והמצפה לא נחשבו [עזרא ב'] בין העולים, וע"כ היו שייכים לכסא וממשלת של פחת עבר הנהר והלכו ברשותו וכן התקועים כמ"ש בפסוק ה':

(ח) עַל יָדוֹ הֶחֱזִיק עֻזִּיאֵל בֶּן חַרְהֲיָה צוֹרְפִים ס וְעַל יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶּן הָרַקָּחִים וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה:

רש"י צורפים – אותה משפחה היתה נקראת על שם אומנותה.

ויעזבו את ירושלים – מלאוה עפר עד החומה הרחבה כדי להחזיקה:

אבן עזרא ויעזבו ירושלם – מלשון חכמים מעזיבה ויש אומרים כי כן עזוב תעזוב עמו:

מלבי"ם ויעזבו ירושלם עד החומה הרחבה – לפי המבואר [לקמן י"ב ל"ח ל"ט] היה בין חומה הרחבה ובין שער הישנה עוד שער אפרים שלא נזכר כאן,

והוא אשר פרץ יואש השער אפרים עד שער הפינה ארבע מאות אמה [דה"ב כ"ה], ושער הפינה הוא שער הישנה שעמד בפינת מזרחית צפונית,

וצ"ל ששער אפרים לא נחרב כ"כ ולכן לא הזכיר בנינו בפ"ע רק כללו בכלל החומה.

ומ"ש ויעזבושחזקו ובצרו, כי בצד צפון לא היו הרים סביב לירושלים רק מישור והוצרכו לחזק שם ביותר עד החומה הרחבה ששם היתה החומה למגן בפני אויב:

(ט) וְעַל יָדָם הֶחֱזִיק רְפָיָה בֶן חוּר שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם:

רש"י שר חצי פלך ירושלים – שר היה על חצי העם שבירושלים, פלך לשון דוכסות ומלכות:

אבן עזרא חצי פלך – כטעם מחוז ותרגום שלשת הנפת תלתא פלכין לנפת דור אחד לפלך דור חד:

מצודות דוד שר חצי פלך – היה שר על חצי מחוז של ירושלים:

(י) וְעַל יָדָם הֶחֱזִיק יְדָיָה בֶן חֲרוּמַף וְנֶגֶד בֵּיתוֹ ס וְעַל יָדוֹ הֶחֱזִיק חַטּוּשׁ בֶּן חֲשַׁבְנְיָה:

רש"י ונגד ביתו – נפל חלקו לבנות שהיה ביתו סמוך לאותו מקום של חומת העיר:

אבן עזרא ונגד ביתו – חסר החזיק:

מצודות דוד ונגד ביתו – מלבד מה שבנה סמוך להנזכרים הוסיף עוד לבנות החומה שכנגד ביתו:

מלבי"ם ונגד ביתו – וגם כל החומה שנגד ביתו חוץ מה שהחזיק אצל רפיה שהיה חוץ מביתו לצד מזרח:

(יא) מִדָּה שֵׁנִית הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן חָרִם וְחַשּׁוּב בֶּן פַּחַת מוֹאָב וְאֵת מִגְדַּל הַתַּנּוּרִים:

רש"י מדה שנית – כאותה מדה אשר בנה חבירו של מעלה גם הוא בנה כמותו,

שנית 'מדה' בבנין החומה, אינו נופל לומר לשון מדה בבנין השערים, לפי שאין להם כי אם בבנין חלק של חומה שלא מצינו בכל הפרשה בבנין השערים לשון מדה.

ואת מגדל התנורים – גם הוא בנה אותו מגדל ששמו כך כל המגדלים הללו שבפרשה היו בנוים בחומת העיר סביב:

מלבי"ם מדה שנית – מפני שבצד ההוא לא היו שם שערים ומגדלים חלקו אורך החומה לשתי מדות, והם החזיקו מדה השניה עד מגדל התנורים – שהיה במקצוע המערב:

(יב) וְעַל יָדוֹ הֶחֱזִיק שַׁלּוּם בֶּן הַלּוֹחֵשׁ שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם הוּא וּבְנוֹתָיו:

רש"י הוא ובנותיו – שלום ובנותיו החזיקו לבנות הבנין:

אבן עזרא בן הלוחש – יתכן להיות שם תואר בעבור ה"א הדעת [ר"ל ה' הידיעה] כי לא יכנס על שם עצם אדם:

מצודות דוד הוא ובנותיו – המה יחד החזיקו:

מלבי"ם ועל ידו – מכאן חושב צד המערב מצפון לדרום,

שלום החזיק משער התנורים עד שער הגיא,

הלוחש – הה"א מעיקר השם כמ"ש כ"פ:

(יג) אֵת שַׁעַר הַגַּיְא הֶחֱזִיק חָנוּן וְיֹשְׁבֵי זָנוֹחַ הֵמָּה בָנוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו וְאֶלֶף אַמָּה בַּחוֹמָה עַד שַׁעַר הָשֲׁפוֹת:

רש"י עד שער השפות – ושער האשפות לא היה בכלל:

אבן עזרא השפות – כמו האשפות ונמשך האל"ף בקמצות הה"א:

מצודות דוד ואלף אמה – מלבד בנין השער בנו עוד בחומה אלף אמה:

מלבי"ם שער הגיא – וכו' המה בנוהו – כי לא היה די בחיזוק לבד כנ"ל, ומשם החזיקו אלף אמה עד שער האשפות: –

(יד) וְאֵת שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן רֵכָב שַׂר פֶּלֶךְ בֵּית הַכָּרֶם הוּא יִבְנֶנּוּ וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו:

רש"י שר פלך המצפה – שר ודוכוס המצפה. הוא יבננו – הוא היה בונה אותו שער:

מצודות דוד יבננו – כמו בנהו:

(טו) וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן כָּל חֹזֶה שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ ויעמידו וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו וְאֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן הַמֶּלֶךְ וְעַד הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד:

מלבי"ם (יד-טו) ואת שער האשפות ואת שער העין – החומה של שער הגיא הלכה עד שער האשפות, ומשם אל שער העין, וקרוב לו למזרחו בתוך החומה היו מי השלוח שנקרא ג"כ בריכת המלך [למעלה ב' י"ד], שנמצאו שם גנות המלך,

ונודע כי מצודת ציון עיר דוד ובית שלמה מלוא ובית מלוא, היה במורד הר ציון במזרחו, ומשם הלכו במעלות דרך גיא בן הנום וחומת העיר אל גנות המלך והברכה,

כי עיר דוד היתה במערב גיא בן הנום תוך חומת הר ציון, והגן והברכה היו תוך חומת העיר, והיה גשר בנוי על שתי החומות לבא מאחד לחבירו, וז"ש ואת חומת ברכת השלח לגן המלך ועד המעלות היורדות – מעיר דוד:

רש"י ויטללנו – והוא היה מסכך אותו לשון מטללתא. ואת חומת ברכת השלח – שהוא נוטה לצד גן המלך. ועד המעלות – הם היו מכירים מקומות הללו:

(טז) אַחֲרָיו הֶחֱזִיק נְחֶמְיָה בֶן עַזְבּוּק שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ בֵּית צוּר עַד נֶגֶד קִבְרֵי דָוִיד וְעַד הַבְּרֵכָה הָעֲשׂוּיָה וְעַד בֵּית הַגִּבֹּרִים:

רש"י בית צור – שם מקום:

מצודות דוד ועד הברכה העשויה – ר"ל ומנגד קברי דוד והלאה עד הברכה העשויה בידי אדם שהביאו בה המים ומשם והלאה עד בית הגבורים:

(יז) אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַלְוִיִּם רְחוּם בֶּן בָּנִי עַל יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲשַׁבְיָה שַׂר חֲצִי פֶלֶךְ קְעִילָה לְפִלְכּוֹ:

מלבי"ם (טז-יט) אחריו – החומה הזו שהיתה כפולה [נקראת חומותים] הלכה עוד לדרום נגד קברי בית דוד שהיו במרום הר ציון,

ושם בגיא בן הנום היה גם כן מקוה המים שנעשה אח"כ שיקוו שם המים כמ"ש ומקוה עשיתם בין החומותים למי הברכה הישנה ועז"א עד נגד קברי דויד ועד הברכה העשויה – ר"ל שנעשית אח"כ

ועד בית הגבורים – ששם היו מתקבצים גבורי מלחמה,

ולדרומו היה מקום הנשק במקצוע מערבית דרומית, וז"ש [פ' י"ט] מנגד עלות הנשק המקצוע – ר"ל ששם העלו כלי הנשק. ומ"ש מדה שנית כבר כתבתי למעלה. וי"ל עוד שכ"מ שאומר מדה שנית קבל ע"ע שתי מדות שמדו ושערו כמה יקבלו ע"ע כ"א במדה והוא קבל שתי מדות, וכן תפרש את כולם:

רש"י לפלכו – מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו כ"ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג"ד כפ"ת דגושות:

מצודות דוד לפלכו – את פלכו ר"ל עם אנשי פלכו:

(יח) אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ אֲחֵיהֶם בַּוַּי בֶּן חֵנָדָד שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ קְעִילָה:

רש"י אחיהם – הלוים:

מצודות דוד אחיהם – חבריהם של הלוים הנזכרים:

(יט) וַיְחַזֵּק עַל יָדוֹ עֵזֶר בֶּן יֵשׁוּעַ שַׂר הַמִּצְפָּה מִדָּה שֵׁנִית מִנֶּגֶד עֲלֹת הַנֶּשֶׁק הַמִּקְצֹעַ:

רש"י מנגד עלות הנשק – כנגד אותו מקום שהיו עולים הגבורים אל הנשק

לפי פשוטו של מקרא נראה שהיה שם מקום אחד בסמוך לחומה וכלי זיין של נשק הגבורים היו נותנין (ס"א נתונים) שם כענין שנאמר ערי מבצר והנשק.

המקצוע – לקרן זוית של חומה:

(כ) אַחֲרָיו הֶחֱרָה הֶחֱזִיק בָּרוּךְ בֶּן זבי זַכַּי מִדָּה שֵׁנִית מִן הַמִּקְצוֹעַ עַד פֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל:

רש"י החרה – פתרונו לפי ענינו וכפל לשון הוא על החזיק:

אבן עזרא החרה החזיק – מלשון חרון והטעם החרה אפו על עצמו על עכוב המלאכה והחזיקו ידו במדה שנית והחרה פועל יוצא מבנין הכבד הנוסף וכן ויחר עליו אפו:

מצודות דוד החרה – התחמם בזריזות רב והחזיק שוב כפי המדה שבנה עזר הנזכר והתחלת הבנין היה מן המקצוע ובנה עד פתח וכו':

מלבי"ם החרה – שם איש, ומלת ויחזק שבפסוק הקודם ומלת אחריו נמשך לשתים,

אחריו [החזיק] החרה, [אחריו] החזיק ברוך, מן המקצוע – עתה מתחיל צד הדרום ממערב למזרח:

(כא) אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מְרֵמוֹת בֶּן אוּרִיָּה בֶּן הַקּוֹץ מִדָּה שֵׁנִית מִפֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב וְעַד תַּכְלִית בֵּית אֶלְיָשִׁיב:

רש"י מפתח בית אלישיב ועד תכלית וגומר – מנגד אותו בית בנה בניינו:

מצודות דוד מרמות וגו' – עם כי כבר החזיק פעם כמ"ש למעלה חזר עתה והחזיק שוב כפי המדה שבנה ברוך הנזכר והתחלת הבנין היה מפתח וכו':

מצודות ציון תכלית – קצה וסוף:

מלבי"ם מרמות – כבר נזכר פסוק ד', ועז"א מדה שנית כי בנה שתי מדות:

(כב) וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים אַנְשֵׁי הַכִּכָּר:

(כג) אַחֲרָיו הֶחֱזִיק בִּנְיָמִן וְחַשּׁוּב נֶגֶד בֵּיתָם ס אַחֲרָיו הֶחֱזִיק עֲזַרְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה בֶּן עֲנָנְיָה אֵצֶל בֵּיתוֹ:

רש"י נגד ביתם – שהיה שם בסמוך לחומה:

מצודות דוד אחריו – ר"ל אחר המקום הבנוי:

(כד) אַחֲרָיו הֶחֱזִיק בִּנּוּי בֶּן חֵנָדָד מִדָּה שֵׁנִית מִבֵּית עֲזַרְיָה עַד הַמִּקְצוֹעַ וְעַד הַפִּנָּה:

מצודות דוד עד המקצוע ועד הפנה – והמה היו זה אצל זה:

מצודות ציון הפנה – כן נקרא המגדל על כי דרכו לעמוד בפנה וכן ועל הפנות הגבוהות (צפניה א'):

מלבי"ם בנוי בן חנדד מדה שנית – שהיה לו מדה הראשונה עם אחיו כמ"ש [י"ז י"ח] רחום בן בני חשביה אחיהם בני בן חנדד.

עד המקצוע ועד הפנה – הוא מקצוע דרומית מזרחית, ושם היה גם פנה שהוא מין מגדל כמ"ש על הערים הבצורות ועל הפנות הגבוהות [צפניה א'], להיות על המגדלים ועל הפנות [דה"ב כ"ו ט"ז]:

(כה) פָּלָל בֶּן אוּזַי מִנֶּגֶד הַמִּקְצוֹעַ וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמַּטָּרָה אַחֲרָיו פְּדָיָה בֶן פַּרְעֹשׁ:

רש"י והמגדל היוצא – מגדל אחד היה בחומה שהוא יוצא ובולט מבפנים:

מצודות ציון המטרה – הוא משמר בית האסורים כי ויאסוף אותם אל משמר (מלכים ב ה'):

(כו) וְהַנְּתִינִים הָיוּ יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא:

מלבי"ם (כה-כו) מנגד המקצוע – שנגד לו היה בית המלך במזרח ונמשך שם מגדל מבית המלך – שהיה שייך לחצר המטרה שהיה ג"כ אצל בית המלך, [ואינו שער המטרה המוזכר לקמן י"ב ל"ט שהיה אצל בית ה'] ומלת החזיק שבפסוק הקודם נמשך לארבעה פלל בן אוזי [החזיק] אחריו [החזיק] פדיה בן פרעוש.

והנתינים – (אשר היו יושבים בעופל) החזיקו עד נגד שער המים – שהנתינים החזיקו את המגדל היוצא מבית המלך ומשם עד שער המים שעמד בצד המזרח, כי עתה חושב צד המזרחי מדרום לצפון. וביומא דף ס"ט מבואר ששער המים היה נגד המקדש:

רש"י והנתינים היו יושבים בעופל – והנתינים היו יושבים באותו מחוז והיו בונים אותו מחוז שלהם שהיה סמוך לחומה עד נגד שער המים של צד המזרח:

מצודות דוד היו יושבים – ר"ל אשר היו יושבים בעופל החזיקו עד נגד שער המים הפונה למזרח וגם המגדל היוצא מן החומה ולחוץ:

(כז) אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַתְּקֹעִים מִדָּה שֵׁנִית מִנֶּגֶד הַמִּגְדָּל הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא וְעַד חוֹמַת הָעֹפֶל:

מצודות דוד התקועים – עם כי כבר החזיקו פעם כמ"ש למעלה חזרו עתה והחזיקו שוב כפי המדה שבנו הנתינים והתחלת הבנין היה מנגד המגדל וכו':

מלבי"ם התקועים מדה שנית – כנ"ל ה', עד חומת העופל – שהעופל היה מבצר מיוחד ועומד משוך מהמגדל הגדול היוצא מבית המלך,

ולפי הנראה בנו שם בין החומה בין המגדל והעופל המחובר לו כנגדו,

והנתינים בנו חומת העיר עד שער המים ואת המגדל היוצא בעצמו,

והתקועים בנו החומה מנגד המגדל עד חומת העופל ושם היה שער הסוסים שהיה ג"כ נגד בית המלך כמו שנזכר (מ"ב י"א ט"ז), שהיה דרך משער הסוסים לבית המלך:

(כח) מֵעַל שַׁעַר הַסּוּסִים הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים אִישׁ לְנֶגֶד בֵּיתוֹ:

רש"י איש לנגד ביתו – כל אחד היה בונה כנגד ביתו:

מצודות דוד מעל שער הסוסים – משער הסוסים ולמעלה אל גובה ההר.

איש לנגד ביתו – כי שם עמדו בתי הכהנים:

(כט) אַחֲרָיו הֶחֱזִיק צָדוֹק בֶּן אִמֵּר נֶגֶד בֵּיתוֹ ס וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיק שְׁמַעְיָה בֶן שְׁכַנְיָה שֹׁמֵר שַׁעַר הַמִּזְרָח:

מצודות דוד צדוק – לא היה מן הכהנים ולזה זכרו לעצמו:

מלבי"ם שומר שער המזרח – של העזרה והוא שער המפקד (שבפסוק ל"א):

(ל) אחרי אַחֲרָיו הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶן שֶׁלֶמְיָה וְחָנוּן בֶּן צָלָף הַשִּׁשִּׁי מִדָּה שֵׁנִי ס אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה נֶגֶד נִשְׁכָּתוֹ:

רש"י וחנון בן צלף הששי – בנים הרבה היו לו לצלף וחנון הוא הששי. מדה שני – כמו שנית. נשכתו – כמו לשכתו לשכה אחת היתה לו שם סמוך לחומה:

מלבי"ם הששי – בן ששי לצלף, שני – כמו שנית, נשכתו – לשכתו, כי שם היה נגד העזרה, וכן מ"ש נגד שער המפקד הוא שער מזרחי של המקדש, כמ"ש במדות:

(לא) אחרי אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶּן הַצֹּרְפִי עַד בֵּית הַנְּתִינִים וְהָרֹכְלִים נֶגֶד שַׁעַר הַמִּפְקָד וְעַד עֲלִיַּת הַפִּנָּה:

רש"י בן הצורפי – איש הצורף ונקרא של שם אומנותו:

מצודות ציון והרוכלים – הם סוחרי הבושם:

מלבי"ם ועד עלית הפנה – שם היה מקום מבצר שעלו עליו כי עמד בגובה, ואחריו היה שער הצאן שמשם התחילו לבנות:

(לב) וּבֵין עֲלִיַּת הַפִּנָּה לְשַׁעַר הַצֹּאן הֶחֱזִיקוּ הַצֹּרְפִים וְהָרֹכְלִים:

רש"י ובין עלית הפנה לשער הצאן – תחלת הבנין התחילו לבנות שער הצאן שנאמר ויבנו את שער הצאן וגו' כך היו בונין החומה מסביב בזה אחר זה:

מצודות דוד לשער הצאן – כי שם היה התחלת הבנין כמ"ש למעלה והיו בונים בהקף עד באו אל מקום ההתחלה:

(לג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת הַחוֹמָה וַיִּחַר לוֹ וַיִּכְעַס הַרְבֵּה וַיַּלְעֵג עַל הַיְּהוּדִים:

מלבי"ם ויחר לו – (חרה לו הוא דבר שהורע בעיניו כמו ויחר לקין, ואמרו חז"ל ויחר לדוד שנשתנו פניו כחררה), והכעס הוא אם יתגלה לחוץ, ואחריו הלעג:

(לד) וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים הֲיַעַזְבוּ לָהֶם הֲיִזְבָּחוּ הַיְכַלּוּ בַיּוֹם הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת:

רש"י לפני אחיו וחיל שומרון – לפני חביריו וחיל שומרון שהיו צרי יהודה. האמללים – ענין חלשות ורפיון. מה היהודים – מדוע היהודים כך הם עושים. היעזבו להם – וכי הם סבורים אשר יעזבו ויניחו להם העובדי כוכבים לבנות. היזבחו – אם יזבחו להם את זבחיהם תמיד כמו שהם סבורים. היכלו ביום – אם יכלו וישלימו מלאכתם אשר התחילו ביום א' לומר שלא יניחום העובדי כוכבים לגמור את בניינם. היחיו – אם יחיו ויתקנו ויחזירו האבנים לקדמתן להיות קשות וחזקות מן העפר. והמה שרופות – והאבנים היו שרופות ונעשית עפר כך היו מלעיגים ומתלוצצים על בנין החומה שהיו בונין מן האבנים שרופות שנפלו לארץ מן האש כאשר נשרפה ירושלים. מערמות – ענין חמרים ותלים:

מלבי"ם היעזבו להם – מענין חיזוק, כמו ויעזבו את ירושלים (למעלה ח') וכי יחזקו החומה,

היזבחו היכלו ביום – וכי יזבחו זבחים שבזכות הזבחים יעה להם נס לכלות המלאכה ביום אחד,

או שיעשה להם נס להחיות האבנים – שכבר מתו והיו קבורים בערמת העפר והם שרופות?

– תפסו על צד המליצה על האבנים שם מיתה וחיות:

(לה) וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי אֶצְלוֹ וַיֹּאמֶר גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם:

רש"י וטוביה העמוני אצלו – טוביה היה אצלו של סנבלט. ויאמר – וכך היה אומר ומלעיג.

גם אשר הם בונים – אף הבנין הזה אשר הם בונים.

אם יעלה שועל – על הבנין לפרוץ חומת העיר מה יהא עליו לומר שאין לבנין תקנה וכל מי שירצה יבא ויפרוץ בו:

מלבי"ם וטוביה – הוסיף שגם אם יעלה בידם לגמור הבנין לא יהיה בנין מבצר, כי גם שועל יפרצנו – שדרך השועלים לעשות פרצות בחרבות כמ"ש כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו (יחזקאל י"ג):

(לו) שְׁמַע אלקינוּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל רֹאשָׁם וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה:

רש"י שמע אלקינו – כאשר שמעתי בלעגם עלינו התפללתי תפילה זאת. בארץ שביה – שיגלו מעל אדמתם כאשר גלינו:

(לז) וְאַל תְּכַס עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תִּמָּחֶה כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים:

מלבי"ם (לו-לז) שמע – א) תשלם להם על הבוז שבזר אותנו, ב) אל תכס על עונם מה שהכעיסו לנגד הבונים כדי להפריע אותם ממלאכתם בפועל, ומ"ש וחטאתם אל תמחה עי' ירמיה (י"ח כ"ג):

מלבי"ם על ירמיה פרק יח פסוק כג – חלק באור הענין וגם אחרי העונש חטאתם מלפניך אל תמחי – ותהיה כתובה לפניך למזכרת נצח,

(לח) וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת:

רש"י ותקשר – כאשר נתקשרה החומה ונבנית עד חציה אז היה לב העם להוט ומשוך לעשות בנין החומה:

מלבי"ם ונבנה – ובכ"ז לא לבד שלא נתבטלה המלאכה על ידם כי גם שהיה לב העם לעשות – ולא נפל עי"כ איזה עצלות ומורך בלבבם:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “נחמיה – פרק יג”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א