נחמיה ד

(א) וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים כִּי עָלְתָה אֲרוּכָה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם כִּי הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים לְהִסָּתֵם וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד:

רש"י כי עלתה ארוכה – שנבנתה החומה. ארוכה – ענין חובש ותרופה. כי החלו הפרוצים להסתם – אשר התחילו אנשי העיר שהיו פרוצים עד עתה מאין חומה היו עתה סתומים בבנין החומה:

מלבי"ם השאלות: הפסוקים האלה מוקשים מאד?:

(א) כי עלתה ארוכה – שם ארוכה הונח על חיבור העצם הנשבר לשנים (ירמיה ל' י"ז) והושאל על שבירת החומה.

הפרוצים – מקומות הפרוצים בחומה החלו להסתם:

(ב) וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה:

רש"י ולעשות לו תועה – לעשות לו בבנין החומה קלקול והשחתה תועה כמו ולדבר אל ה' תועה (ישעיה ל"ב):

אבן עזרא ולעשות לו תועה – לנחמיה או לעם ירושלם ותועה שם דבר על משקל עולה שואה ופי' תועה כי העומד בצרה כתועה שאינו יודע מה יעשה:

מלבי"ם ולעשות לו תועה – מבואר שהתיראו ללחום בדרך מלחמה, רק רצו להתעות את בני ירושלים ליפול עליהם פתאום והם לא ישמרו מפניהם כמ"ש בפסוק (ה'):

(ג) וַנִּתְפַּלֵּל אֶל אלקינוּ וַנַּעֲמִיד מִשְׁמָר עֲלֵיהֶם יוֹמָם וָלַיְלָה מִפְּנֵיהֶם:

רש"י עליהם – על הבונים. מפניהם – מפני האויבים:

מלבי"ם עליהם – להשגיח עליהם להודיע בעת יפלו על העיר:

(ד) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל וְהֶעָפָר הַרְבֵּה וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה:

רש"י ויאמר יהודה – כך היו אומרים ומתאוננים אנשי יהודה.

כשל כח הסבל – הסובלים ועומסים האבנים והעצים לבנין החומה נכשלו בכחם שאין בהם כח לבנות מפני האויבים.

ועפר הרבה – עדיין יש טיט וחומר הרבה ליתן בבנין החומה לומר שעדיין המלאכה גדולה עלינו לבנות ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה מפני פחד האויבים:

מלבי"ם ויאמר יהודה – אנשי יהודה אמרו שצריכים להשבית כעת בנין החומה מפני שני דברים

א] שכשל כח הסבל – [ר"ל איש סבל כמו שבעים אלף איש סבל דה"ב ב']

והעפר הרבה – וכ"ז שהסבלים לא פנו את העפר לא נוכל לבנות בחומה: –

(ה) וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ עַד אֲשֶׁר נָבוֹא אֶל תּוֹכָם וַהֲרַגְנוּם וְהִשְׁבַּתְנוּ אֶת הַמְּלָאכָה:

רש"י ויאמרו צרינו – כך היה נחמיה מספר והולך. לא ידעו ולא יראו – כך היו אומרים צרינו עלינו לא ידעו ולא יכירו ישראל בנו עד אשר נבוא פתאום לתוכם ונהרוג אותם ובדבר זה נשבות ונבטל הבנין:

מלבי"ם ב] ויאמר – הלא צרינו אורבים ליפול עלינו פתאום, ודברו זה לזה שנבוא פתאום עד שלא ידעותחלה מזה כי נשמור עצתנו בסוד, וגם לא יראו – בעת בואנו עד אשר נבוא אל תוכם – כי נפול עליהם ממקום סתר:

(ו) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים אֶצְלָם וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תָּשׁוּבוּ עָלֵינוּ:

רש"י ויהי כאשר באו היהודים – ועתה נאספו הצרים אשר נתקשרו יחד לבא להלחם בנו עם היהודים אשר היו בינותם בארצותם

ואותם היהודים אשר נתחברו עמהם באו לפני החיל כדרך אנשי המלחמה לדבר אלינו ובענין הזה הערימו היהודים את האויבים ויהי כאשר באו היהודים היושבים אצלם וגו'.

ויאמרו לנו עשר פעמים – התרו בנו אותם היהודים עד עשר פעמים להלחם באויבינו כי הם באים למלחמה וכך אמרו לנו מכל המקומות וגו' מכל אותן המקומות שתהיו נפוצים שם בבנין החומה אנה ואנה תהיו זהירים להיות נאספים יחד עד אשר תשובו עלינו ביחד להלחם בנו:

מצודות דוד היושבים אצלם – בערי הצרים והיו הם נכנעים להם.

ויאמרו לנו – היהודים הם התרו וזרזו אותנו עשר פעמים וכה אמרו התקבצו מכל המקומות שאתם מפוזרים בהם אשר כולכם תשובו עלינו למלחמה

(כי גם היהודים ההם בע"כ באו עם הצרים לארוב על הבונים אבל גילו מצפון הדבר לאנשי ירושלים להיות נשמרים מהם):

מלבי"ם ויהי – גם זאת ספור אנשי יהודה שספרו מאין נודע להם זאת,

כי כאשר באו – לירושלים, היהודים היושבים אצלם – הגרים בערי צרי יהודה,

ויאמרו לנו עשר פעמים – אמרו לנו דבר זה לא פעם אחד (שנאמר שהוא דבר בדוי) כי אמרו זה פעמים הרבה, ולא ממקום אחד (שנאמר שרק מקצת מהצרים חושבים עלינו רעה), רק מכל המקומות – בענין שזה מוסכם מכל שכני יהודה הרעים בכלל,

אשר תשובו עלינו – זה דבור יהודה איש לאחיו, ור"ל א"א שתפוצו איש מעל אחיו לבנות בחומה רק צריכים אתם כולכם לשוב ולנוח מבנין החומה ולהתחבר אלינו, שנעמוד במקום אחד ערוכים למלחמה נגד הצר אחר שידענו בודאי שיפול עלינו,

וגם שהיהודים שבאו לשם גלו להם המקום המיוחד שמשם יפול האויב עליהם, וע"כ צריכים הם לעמוד במקום הזה מוכן למלחמה:

(ז) וָאַעֲמִיד מִתַּחְתְּיּוֹת לַמָּקוֹם מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה בצחחיים בַּצְּחִיחִים וָאַעֲמִיד אֶת הָעָם לְמִשְׁפָּחוֹת עִם חַרְבֹתֵיהֶם רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם:

רש"י ואעמיד מתחתיות – לחומה, כאשר שמעתי דבריהם העמדתי מתחתיות לאותו מקום סביב לירושלים מאחורי לחומת העיר.

בצחיחים – למשפחות מן העם מגבורים שבהם עם כלי זיין שבהם להלחם באויבינו כאשר יבאו.

ואעמיד מתחתיות וגו' – ואעמיד את העם וגו'

מקרא זה דוגמת והיו המים אשר תקח מן היאור וגו' והיו לדם ביבשת (שמות ד') כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו (תהלים צב) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר (שופטים ה') לא לנו ה' לא לנו (תהלים קט"ו):

מלבי"ם השאלות: למה אמר ב' פעמים ואעמיד?, מהו וארא מה ראה?:

(ז) ואעמיד, וכאשר ידע נחמיה על נכון ע"פ היהודים המרגלים המקום ששם יפלו האויבים עליהם, לכן העמיד מתחתיות המקום ההוא המיועד לביאת האויבים שמה,

מאחרי לחומה – העמיד שם אנשי מלחמה שישבו במארב בסתר אחרי החומה נסתרים בצחיחים [כמו צחיח סלע] תחת הסלעים, שבבוא האויבים יורו עליהם מן המארב,

וגם ואעמיד את העם למשפחות – וגם העמיד באותו מקום את העם שיעמדו בגלוי נגד האויב מחולקים למשפחות מחנות מחנות, וכולם בין האורב מאחרי החומה בין עם המלחמה עמדו עם חרבותיהם ורומחיהם מוכנים למלחמה:

(ח) וָאֵרֶא וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל הַחֹרִים וְאֶל הַסְּגָנִים וְאֶל יֶתֶר הָעָם אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵיהֶם אֶת אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זְכֹרוּ וְהִלָּחֲמוּ עַל אֲחֵיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם נְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם:

רש"י וארא ואקום – וכאשר ראיתי האויבים באים קמתי לדבר אל החורים והסגנים לזרזם להלחם באויבינו. על אחיכם – בשביל אחיכם:

מצודות דוד וארא – ראיתי כי טוב לזרזם ולחזק לבבם וקמתי ואמרתי אל החורים וכו'. זכרו – לשאול מעמו עזרה. על אחיכם – בעבור אחיכם וכו':

מלבי"ם וארא – ונחמיה שעמד כצופה ראה שהאויב בא ומתקרב אל אותו המקום,

ואקום ואמר – אז הזהיר את העם כי החרב באה, וא"ל שבל ייראו רק יזכרו את ה' וילחמו:

(ט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ כִּי נוֹדַע לָנוּ וַיָּפֶר הָאלקים אֶת עֲצָתָם ונשוב וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל הַחוֹמָה אִישׁ אֶל מְלַאכְתּוֹ:

רש"י כי נודע לנו – הדבר אשר באו להלחם בנו. ונשב כלנו – חזרנו כלנו ממקום שנאספנו יחד לקראת האויבים כל אחד ואחד במלאכתו לבנין החומה:

מצודות דוד נודע לנו – אשר המה רוצים לבוא עלינו פתאום ונשמרים אנו מהם. ויפר וגו' – כי לא באו מעתה להלחם ולהשבית הבנין. ונשב – אחר אשר שמענו כי חדלו לבוא שבנו אל החומה לעשות המלאכה:

מלבי"ם ויהי – ועי"כ שמעו אויבינו שנודע לנו – כי מצאו אותנו כולנו ערוכים למלחמה, ובזה הפר האלהים את עצתם וחזרו אחור ולא התחילו ללחום כלל, ואז כשראינו שעברה הסכנה ונשב כולנו אל החומה:

(י) וַיְהִי מִן הַיּוֹם הַהוּא חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים וְהָרְמָחִים הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים וְהַשָּׂרִים אַחֲרֵי כָּל בֵּית יְהוּדָה:

רש"י ויהי מן היום ההוא – ומאותו יום והלאה היו חצי הגבורים עושים בבנין החומה ושאר חצי הגבורים היו מזויינים בכלי זיינם לשמור אחיהם העושים במלאכה. והרמחים – וי"ו יתירה כמו וי"ו של ואיה וענה (בראשית לו). והשרים – היו מחוברים אחרי כל שבט יהודה להיות זהירים במלחמה:

מלבי"ם השאלות: בפסוק י"א אמר שגם העושים במלאכה החזיקו בכלי זיין, ובפסוק ט"ו אמר שחצים עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים?,

בפסוק י"א אמר שהבונים מחזיקים השלח ביד אחת, ובפסוק י"ב אמר שחרב הבונים אסור על מתניהם?:

(י) ויהי מן היום ההוא – נראה שתחלה התיראו עדיין פן ישוב האויב עליהם, וע"כ לא נפוצו עדיין איש איש אל מקומו [שכל משפחה היו בונים במקום אחר סביב], רק נשארו כולם במקום הזה ששם הסכנה יותר,

אחר שהאויב ראה שהמקום זה נוח ליפול עליהם, וכולם בנו במקום אחד,

ואז לא נתחלקו שחצי העם יעשו במלאכה וחצים יחזיקו בכלי זיין, רק כולם החזיקו כלי זיין ביד אחת ועושים מלאכה ביד אחרת [כמ"ש בפסוק י"א י"ב], רק נערי נחמיה ומשרתיו שהיו גבורי חיל הם התחלקו, שחצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים – ר"ל מחזיקים בשלח,

ומפרש למה התיחדו לזה נערי נחמיה לבד שהחצי לא עשו מלאכה, מפני שהיה להם הרמחים המגנים והקשתות והשריונים – שאלה שעשו מלחמה ברמחים היו להם מגנים, ואלה שלחמו בקשתות היה להם שריונים ולא היה אפשר לעשות מלאכה,

כי החזיקו הרומח ביד אחד והמגן ביד האחרת,

וכן בעלי חצים לבשו שריונות וא"א לעשות מלאכה כשהוא לבוש שריון קשקשים, כי הם היו גבורי חיל ומלומדי קרב במגן ושריון כדרך אנשי מלחמה,

והשרים אחרי כל בית יהודה – שגם השרים וכל בית יהודה, היו שם כולם אחרי ר"ל כולם מקובצים אצל נחמיה ולא התפזרו לעבודתם, והם שלא היו מלומדי קרב ולא היה להם מגן ושריון ולא קשתות כי לא היו רובי קשת שזה צריך לימוד, לכן הם נהגו באופן אחר שכולם עשו מלאכה ביד אחת והחזיקו השלח ביד האחרת לדקור את האויב אם יקרב אליו, וז"ש.

(יא) הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח:

רש"י הבונים בחומה וגומר – אותם שהיו בונין ואותן שהיו עומסים ונושאים המשאות ביד אחת היו עושים מלאכתן וביד אחת היו נושאים כלי זיין. השלח – כלי קרב כמו מעבור בשלח (איוב לג) וכן חברו מנחם:

מלבי"ם הבונים – ר"ל בין הבונים בחומה – ובין הנשאים בסבל – היו שוים בזה,

ומפרש הנשאים בסבל עמשים – שיש הבדל בין משא ובין מעמס,

שהמעמס הוא משא שאחר מניח עליו,

והנושא הוא גם כשישא המשא בעצמו [כמ"ש ישעיה ס' מ"ו] ,

ר"ל שלא שמו בעצמם המשא על הכתף רק הניחו המשא אחד על כתף חברו שזה נקרא עומס,

ומפרש הטעם מפני כי באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח – וא"א לישא המשא על כתפו ביד אחת, והוצרך כ"א לעמוס על כתף חברו:

(יב) וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל מָתְנָיו וּבוֹנִים וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי:

רש"י והבונים – כיצד הם בונים שהיו כולם חגורים איש חרבו על מתניו ובונים. אצלי – הוא היה תדיר אצלי:

מלבי"ם והבונים – שא"א לבנות ביד אחת בעת שאוחז שלח ביד האחרת, היה כל איש חרבו אסורים על מתניו ובונים –

שהבונה יוכל לשלוף חרבו בקל בעת ביאת האויב מן הנושא סבל, שהמשא תעכבהו מזה, ולכן אחזו השלח בידם,

ויש הבדל בין שלח ובין חרב, שהשלח הוא החרב החד משני צדדיו שדוקרים בה, ואין מניחים אותה בתער רק יאחזה בידו כרומח.

והתוקע בשופר אצלי – להיות נכון ליתן אותיות מלחמה בעת הצורך:

(יג) וָאֹמַר אֶל הַחֹרִים וְאֶל הַסְּגָנִים וְאֶל יֶתֶר הָעָם הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים עַל הַחוֹמָה רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו:

רש"י הרבה – היא גדולה:

מצודות דוד הרבה ורחבה – ר"ל במקומות מרובות. רחוקים וגו' – ואין האחד רואה את אחיו ואף קולו לא ישמע:

מצודות ציון נפרדים – פזורים:

(יד) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמָּה תִּקָּבְצוּ אֵלֵינוּ אלקינוּ יִלָּחֶם לָנוּ:

מלבי"ם (יג-יד) ואמר – זה היה בתחלה, אבל אח"כ כשראו שהאויב שב למקומו ואינו חוזר עליהם סר הפחד הגדול, ואז התחילו ללכת איש אל מקומו שהוא בונה שם בחלקו שקבל על עצמו לבנות בחומה,

אז אמר אליהם אחר שהמלאכה הרבה ורחבה – ועי"כ צריך שכ"א יעשה במקום אחד שאם יהיו כולם במקום אחד לא תגמר המלאכה,

ועי"כ אנחנו נפרדים על החומה – איש איש למקום עבודתו, ונהיה מעתה רחוקים איש מאחיו – וע"כ אני מצווכם,

א] שבמקום שתשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו

ב] וזאת שנית, שמעתה.

רש"י ילחם לנו – ילחם בעדינו:

(טו) וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים:

מצודות דוד ואנחנו – חוזר לספור דבריו ואמר שלא עזבנו המלאכה. וחצים – חצי העם או חצי נעריו. מחזיקים – היו אוחזים ברמחים לשמור את הבונים:

מלבי"ם ואנחנו – לא יעשו כולם במלאכה, רק חצים,

וחצים יהיו מחזיקים ברמחים – לסבב בכל העיר לשמירה, אחר שהעם מפוזר ומפורד לא לתועלת יהיה מה שהעושים במלאכה יחזיקו כלי זיינם,

שבל"ז לא יוכלו מעט אנשים במקום אחד להלחם, רק יעשו מלאכה כדרכם,

והחצי השנית יעמדו צפופים על המשמר ברמחים, לעמוד נגד האויב:

(טז) גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה:

רש"י איש ונערו – כל אחד ואחד מן הבונים ובחור אחד עמו. ילינו בתוך ירושלים – והלילה היה להם למשמר והיום עושים מלאכה נמצא שלא היו ישנים כלום:

מצודות דוד בעת ההיא – עד לא כלו בנין החומה. לעם – המה אשר מערי יהודה. בתוך ירושלים – לשמור מן האויב כי פן יבוא. משמור – עוסקים בשמירה. מלאכה – עוסקים במלאכה:

מלבי"ם והיו לנו, בלילה – [היה לנו] משמר, וביום –

(יז) וְאֵין אֲנִי וְאַחַי וּנְעָרַי וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי אֵין אֲנַחְנוּ פֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם:

רש"י אין אנחנו פושטים בגדינו – תמיד היינו זריזים במשמר.

איש שלחו המים – מיסב על אין שלמעלה כמו (שמואל א' ב') יצא עתק מפיכם אין איש ממנו פושט בגדיו לשכב או לרחוץ אותם במים וכפל לשון הוא על אין אנחנו פושטים.

שלחוהפשט, כמו (ויקרא ו') ופשט את בגדיו דמתורגם ושלח:

אבן עזרא איש שלחו – חרבו ורצה לומר כי אינם פושטים בגדיהם וגם כליהם אינם מניחים כי בלכתם אל המשתה בלילה כליהם בידם ויש אומרים שהוא מן התרגום והפשיט וישלח וטעם שלחו הפשטתו

וכן הפירוש אין אנחנו מפשיטים בגדינו זולתי איש שצריך הרחיצה והטהרה הוא לבדו היה פושט בגדיו וזהו שלחו המים וזה נכון מאד:

משמרמלאכה, חסר למ"ד השירות והנכון למשמר למלאכה:

מלבי"ם אין אנחנו – הוכפל מלת אין להמשיך למטה אין אנחנו פושטים [בלילה], [אין] איש שלחו המימה – לא שלח איש [את בגדו אל] המים שלא שלחו ביד כובס לכבסו במים:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ספר נחמיה – פרק יג”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

שלחן ערוך חלק א