נחמיה ו

(א) וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְסַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וּלְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וּלְיֶתֶר אֹיְבֵינוּ כִּי בָנִיתִי אֶת הַחוֹמָה וְלֹא נוֹתַר בָּהּ פָּרֶץ גַּם עַד הָעֵת הַהִיא דְּלָתוֹת לֹא הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים:

רש"י ולא נותר בה – בחומת העיר. דלתות לא העמדתי – שלא נעשו דלתות בשערי העיר:

מצודות דוד גם עד העת ההיא – ר"ל גם נשמע להם אשר עד העת ההיא עדיין לא העמדתי דלתות בשערים ואמר זה להסביר מה שנאמר למטה שאמר אליו שמעיה להסתיר עצמו בהיכל כי הצרים יבואו עליו לכן אמר כי שמעו שלא העמדתי הדלתות ויכולים המה לבוא בעיר:

מצודות ציון פרץ – שבירה:

מלבי"ם עד העת ההיא – שלכן היה להם עוד תקוה לבטל המלאכה כי אח"כ נפלו בעיניהם כמ"ש בפסוק ט"ז:

(ב) וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ וְהֵמָּה חֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה:

רש"י בכפירים – שם מקום הוא. אשר בבקעת אונו – כך שם הבקעה.

והמה חושבים עלי – הבנתי מהם שהיו חושבים עלי להרגני שם:

אבן עזרא בכפירים – באחד מהם וכן ויקבר בערי גלעד:

מלבי"ם בכפירים – שם מקום, ומצאנו עיר ששמה כפירה בחלק בנימין (יהושע י"ח כ"ו):

(ג) וָאֶשְׁלְחָה עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים לֵאמֹר מְלָאכָה גְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה וְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת לָמָּה תִשְׁבַּת הַמְּלָאכָה כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם:

רש"י מלאכה גדולה אני עושה – מבנייני (העיר ס"א) העפר. למה תשבת – למה תהיה המלאכה בטלה. כאשר ארפה – ידי מן הבניין. וירדתי אליכם – לדבר ולהועד אליכם:

מצודות ציון תשבת – מלשון השבתה ובטול. ארפה – מלשון רפיון:

(ד) וַיִּשְׁלְחוּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה אַרְבַּע פְּעָמִים וָאָשִׁיב אוֹתָם כַּדָּבָר הַזֶּה:

מצודות דוד כדבר הזה – בלשון האמור למעלה לכה ונועדה וכו'. ואשיב אותם כדבר הזה – מלאכה גדולה וכו':

(ה) וַיִּשְׁלַח אֵלַי סַנְבַלַּט כַּדָּבָר הַזֶּה פַּעַם חֲמִישִׁית אֶת נַעֲרוֹ וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדוֹ:

רש"י את נערו – ע"י נערו. ואגרת פתוחה בידו – כתב אגרת שלח לי על ידו:

אבן עזרא ואגרת פתוחה בידו – פי' פרושה כענין ויפרשהו חזקיהו לפני ה':

מצודות דוד את נערו – עם נערו. ואגרת – ומלבד הדבר הזה שלח עוד בידו אגרת פתוחה מבלי חותם וכאומר לא בסתר דברתי וכל הרוצה לקרות יבוא ויקרא:

מלבי"ם כדבר הזה – שגם ביד נערו שלח בע"פ שיתועדו בכפירים והיה בידו אגרת להודיע לו שהדבר נחוץ:

(ו) כָּתוּב בָּהּ בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וְגַשְׁמוּ אֹמֵר אַתָּה וְהַיְּהוּדִים חֹשְׁבִים לִמְרוֹד עַל כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

רש"י כתוב בה – באותה אגרת. בגוים נשמע – שנודע לכל העכו"ם שאתה וכל היהודים חושבים למרוד.

וגשמו אומר – גשמו הוא גשם הערבי ופתרונו כאדם שאומר לחבירו כך הוא הדבר ופלוני אומר.

כדברים האלה – מוסב על כתוב בה ומקרא מסורס הוא והרי הוא כאילו נאמר כתוב בה כדברים האלה בגוים נשמע וגו':

אבן עזרא וגשמו אומר – הוא גשם הערבי והוי"ו נוסף כיתר יתרו:

ואתה הוה – חפץ שתהיה להם למלך:

כדברים האלה – פי' דבר שלח אלי או פי' כדברים האלה שמעתי:

מלבי"ם השאלות: איך שלח אליו ליראו בדברי שקר שהוא הוה למלך ושהעמיד נביאים לקרא עליו שהוא מלך ביהודה, וכי יירא נחמיה מעלילות שקרים?, ומלת כדברים האלה אין להם שחר?:

(ו) בגוים נשמע וגשמו אמר – ר"ל גשם הערבי הוא אומר, וכן נשמע בגוים, שמה שאתם בונים החומה הוא מפני שאתם חושבים למרוד,

ומ"ש ואתה הוה להם למלך – הוא דברי סנבלט, ר"ל הגם שהשמועה שנשמע בגוים אין בה ממש, שעל ידי שרואים בונים חומה דלתים ובריח הם אומרים כן בדרך אומדנא,

בשגם שגשם הערבי שאומר זה כבר אמר כן בתחלה בעת שרצו לבנות, א"ל העל המלך אתם מורדים (למעלה ב' י"ט), ונחמיה לא חש לדבריו אז וכ"ש עתה אחר שעושה ברשות המלך,

ע"ז הוסיף סנבלט ואתה הוה להם למלך – [אומר] כדברים האלה – [מלת אמר שבראש הפסוק נמשך לשנים] שמה שאתה הוה למלך שזה אתה עושה שלא ברשות המלך, ושלא שם אותך רק לפחה לא שתקרא בשם מלך] זה אומר ומברר כדברים האלה שאתם רוצים למרוד במלך ושלתכלית זה בניתם את את החומה, עתה פי' מ"ש ואתה הוה להם למלך, כי.

(ז) וְגַם נְבִיאִים הֶעֱמַדְתָּ לִקְרֹא עָלֶיךָ בִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר מֶלֶךְ בִּיהוּדָה וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְעַתָּה לְכָה וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו:

מלבי"ם וגם נביאים העמדת – כי יתבאר (בפסוק י"ב) שטוביה וסנבלט שכרו את שמעיה שהיה נביא שקר שהוא ינבא שיהיה מלך בירושלים, ושנחמיה יהיה המלך, והוא נבא כן אל נחמיה שימלוך, [ובזה אין חשש מרידה כי יוכל להיות שתתקיים הנבואה ברשות מלך פרס שמנה אותו למלך כמו שהיו מלכים רבים תחת יד מלכי פרס]

והם שכרו את הנביאים שבעת הצורך יאמרו שנחמיה שכרם לזה לנבא כן וזה מרידה, ועפ"ז ברר לנחמיה שרוצה למרוד, כי העמדה ושכרת נביאים לקרוא עליך שתהיה מלך ביהודה, [וזה היה אמת שנביאי השקר נבאו כן והיו שכירים מצרי יהודה], ועתה ישמע למלך – ובזה תחשב כמורד גם על בנין החומה, ועתה לכה ונועצה יחדו – איך תנצל:

רש"י וגם נביאים וגו' – עד ונועצה יחדיו היה כתוב באגרת. נביאיםבעלי לשון כמו בורא ניב שפתים (ישעיה ט'). לאמר – שאומרים יש מלך ביהודה.

ועתה ישמע למלך – אחרי שנקראת מלך ישמע למלך כדברים האלה:

מצודות ציון נביאים – ענינו בעלי הדבור כמו ניב שפתים (ישעיה נ"ז):

(ח) וָאֶשְׁלְחָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא נִהְיָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר כִּי מִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹדָאם:

רש"י כי מלבך – הרי כי במקום אלא. בודם – קונטרבנטאל"ש בלע"ז כמו אשר בדה מלבו:

אבן עזרא אתה בודאםמכזב כמו בדיך מתים יחרישו בחדש אשר בדה מלבו ובלשון חכמינו ז"ל בדאי:

מצודות דוד לא נהיה – אין דבר זה נשמע בעובדי כוכבים רק אתה בעצמך ממציא הכזב הזה מלבך:

מצודות ציון בודם – ענין המצאת הכזב וכן בדיך מתים יחרישו (איוב י"ז):

מלבי"ם השאלות: ולמה הוצרך לשלוח אליו לאמר שמלבו הוא בודאם, אחר שהוא שקר גלוי?, ומז"ש כי כולם מיראים אותנו, ומה משמיענו בזה?:

(ח-ט) ואשלחה, השיב לו שדבר הזה שאני העמדתי נביאים לא נהיה כי מלבך אתה בודאם

וכל מה שאתה מזמין אותי להתיעץ עמך כאילו אתם אוהביי ורוצים לחזק את ידי, זה שקר,

כי – הלא עד עתה כולם – ר"ל כל צרי יהודה ואתה מכללם, מיראים אותנו לאמר ירפו ידיהם מן המלאכה – ואיך עתה – פתאום נהפכת מאויב לאוהב לחזק את ידי?: –

(ט) כִּי כֻלָּם מְיָרְאִים אוֹתָנוּ לֵאמֹר יִרְפּוּ יְדֵיהֶם מִן הַמְּלָאכָה וְלֹא תֵעָשֶׂה וְעַתָּה חַזֵּק אֶת יָדָי:

רש"י כי כולםכי כל העכו"ם. מיראים אותנו – מתיראים ממנו וכך הם אומרים ירפו ידיהם וגו'. ועתה חזק את ידי – לסייעני בבנין החומה:

אבן עזרא כי כולם – כטעם כולכם וכן כלם תשובו ובאו נא ופי' כלכם מפחדים אותנו כדי שלא תעשה המלאכה:

ועתה חזק את ידי – לסנבלט הוא אומר על ידי פיוס:

(י) וַאֲנִי בָאתִי בֵּית שְׁמַעְיָה בֶן דְּלָיָה בֶּן מְהֵיטַבְאֵל וְהוּא עָצוּר וַיֹּאמֶר נִוָּעֵד אֶל בֵּית הָאלקים אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל וְנִסְגְּרָה דַּלְתוֹת הַהֵיכָל כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ:

רש"י והוא עצור – שמצאו בביתו. ויאמר נועד – אותו שמעיה היה נביא שקר וקבל שוחד מן סנבלט וחביריו להפחיד את נחמיה כדי לבטל את המלאכה. כי באים להרגך – שהרי יבואו להרגך סנבלט וחביריו. ולילה באים – וע"כ הזהירו ליכנס בהיכל ולסגור הדלתות עליו שעדיין לא נעשו דלתות שערי העיר כמה שנאמר בתחילת הפרשה גם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים:

אבן עזרא והוא עצור – לפני הבורא לעבדו כעוצר עצמו מהנאה והעצור בתענית כדואג האדומי שהיה נעצר:

מצודות דוד והוא עצור – היה מעוכב לשבת בבית. נועד – נעשה ועד להאסף אל בית אלהים. ונסגרה דלתות ההיכל – להתחזק בה מפני סנבלט ואנשיו כי עדיין לא העמידו הדלתות בשערי העיר כמ"ש למעלה ויוכל לבוא בה כל הרוצה. ולילה באים – לא תדע להיות נשמר מהם באישון לילה:

מצודות ציון עצור – מעוכב וכן נעצרה נא אותך (שופטים י"ג):

מלבי"ם השאלות: אם שמעיה דבר זאת בשם ה' איך הכיר שלא ה' שלחו?, והלא לא נזכר כלל שדבר זאת בנבואה שאז היל"ל כה אמר ה' הסתר תוך ההיכל, ומהו הלשון כי הנבואה דבר הול"ל בנבואה דבר?, ומהו הלשון למען שכור הוא שאין לו מובן כלל?:

(י) ואני באתי בית שמעיה – מאז שם על לבו לחקור על הנבואה שנבא שמעיה עליו שיהיה מלך ביהודה והלך לביתו [כי היה עצורוחולה ולא יכול לקרא אותו אליו] לחקור ולדרוש על הדבר,

ויאמר נועד אל בית האלהים – זאת לא אמר לו בנבואה, רק שא"ל שנודע לו ע"פ מרגלים כי צרי יהודה באים להרגו, ושרוצים להרגו בלילה הזה, והוא מיעץ אותו שיבא אתו בתוך ההיכל להסגר שם כל הלילה, כי דלתות ההיכל סגורות משא"כ העיר דלתותיה פתוחות:

(יא) וָאֹמְרָה הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַהֵיכָל וָחָי לֹא אָבוֹא:

רש"י האיש כמוני יברח – בתמיה אם איש כמוני יברח ליכנס בהיכל.

לא אבוא – לא אכנס שם מפני פחד המיתה ולא אעבור על המצוה של הקב"ה שלא יבוא ויכנס זר בהיכלו:

מלבי"ם ואומרה אליו – השיב לו שלא יעשה זאת משני טעמים

א] שבזה אתראה כירא ורך הלבב וזה לא יאות לאיש כמוני, וז"ש האיש כמוני יברח –

ב] – ומי כמוני אשר יבא אל ההיכל וחי – הלא איני כהן וזר לא יקרב אל הקדש:

(יב) וָאַכִּירָה וְהִנֵּה לֹא אלקים שְׁלָחוֹ כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ:

רש"י ואכירה – הכרתי בדבריו שלא שלחו הקב"ה בדבר זה שאעבור עבירה מפני פחד המיתה. כי הנבואה דבר עלי – שהרי הוא דבר הדברים הללו עלי בשם נבואה. שכרו – כל א' וא' מהם שכרו ונתנו לו שכר להפחידני ולבטל בבנין החומה:

מלבי"ם ואכירה – ומזה הכרתי כי לא אלהים שלחו – ר"ל שהוא נביא שקר,

כי הנבואה דבר עלי – שהוא הוא אשר דבר עלי את הנבואה האמורה למעלה שאהיה מלך על ישראל, ואז הייתי מסתפק אולי היא נבואה אמתית,

ועתה הכרתי כי לא אלהים שלחו רק טוביה וסנבלט שכרו – שהם שכרו אותו בין על הנבואה שינבא שאהיה מלך על ישראל,

בין על העצה שייעץ אותי ליכנס אל ההיכל, [וזה הכיר עתה מפני שהעצה שיעץ לו עתה סותרת אל הנבואה שנבא עליו קודם, שאם ה' דבר שיהיה מלך על ישראל איך יוכלו לו אויביו להרגו עד שיתחבא מפניהם אל ההיכל, בהפך היל"ל לו אל תירא כי דבר ה' לא ישוב ריקם ומלוך תמלוך,

ומזה הכיר שלא ה' שלחו רק שטוביה וסנבלט כ"א שכר אותו לשני המעשים האלה]:

(יג) לְמַעַן שָׂכוּר הוּא לְמַעַן אִירָא וְאֶעֱשֶׂה כֵּן וְחָטָאתִי וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע לְמַעַן יְחָרְפוּנִי:

רש"י למען שכור הוא – אמר לי הדברים הללו. למען אירא – כדי שאתירא מהם להיות עושה כן ליכנס בהיכל ולהיות חוטא. והיה להם לשם רע – למען שיהיה להם לשם רע לחרפני בעבירה זו:

מצודות דוד למען שכור הוא – בעבור שהוא שכור אמר כן. למען אירא – מסנבלט ואעשה כן כדבריו לבוא אל ההיכל ואחטא בזה. והיה להם – ויהיה לסנבלט ואנשיו עלי דבר שם רע שאני זר ובאתי אל ההיכל למען יחרפוני בזה השם הרע זהו עצם כוונת העצה היעוצה:

מלבי"ם למען – ומפרש למה שכרו אותו שינבא עליו שימלוך על ישראל,

שזה למען שכור הוא – למען יעלילו בזה על נחמיה שיאמרו שהוא שכור מנחמיה לנבא עליו כן, כמ"ש סנבלט וגם נביאים העמדת לקרא עליך מלך,

ולמה שכרו אותו על העצה הזאת שיברח אל ההיכל שזה למען אירא ואעשה כן – ובזה ירויחו שתים.

א] וחטאתי – ואענש בחטא זה,

ב] והיה להם לשם רע למען יחרפוני – שחללתי את מקדש ה':

(יד) זָכְרָה אלקי לְטוֹבִיָּה וּלְסַנְבַלַּט כְּמַעֲשָׂיו אֵלֶּה וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וּלְיֶתֶר הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מְיָרְאִים אוֹתִי:

רש"י וגם לנועדיה הנביאההיא ושאר נביאי השקר קבלו שכר מסנבלט וחביריו כדי להפחידני בנבואת שקריהם:

אבן עזרא וגם לנועדיה הנביאה – הסכמת המפרשים שהוא שמעיה בן דליה וקראו כן בעבור שאמר נועד אל בית האלהים ומלת הנביאה באה על דרך תיבת נועדיה שהיא כטעם נקבה בדבר

ואיננה על דרך הענין כטעם אמרה קהלת ולאמר כי נועדיה היתה אשה התנבאה עליו שקר הוא הקרוב וסרו כל הטענות ומלת וגם לנועדיה לרבות על שמעיה וזה הנכון:

מלבי"ם זכרה אלהי לטוביה כמעשיו אלה – מה ששכר עליו נביאי שקר,

וגם לנועדיה הנביאה – ר"ל לשמעיה ולנועדיה ששניהם היו שכירים לנבאות עליו שימלוך,

וליתר הנביאים שהם היו שכירים להפיל עליו מורא ופחד:

(טו) וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם:

רש"י בעשרים וחמשהימים לחדש אלול בשנת כ' לדריוש המלך שבשנת עשרים לדריוש עלה נחמיה מבבל ובאותה שנה בנה חרבות ירושלים. לחמשים ושנים יום – סוף נ"ב יום מיום שהתחילו לבנותו נגמר בנין החומה:

אבן עזרא לחמשים ושנים יום – ששלח סנבלא האגרת:

מצודות דוד לחמשים ושנים יום – לסוף נ"ב יום מעת שהתחילו:

מלבי"ם בעשרים וחמשה – באותו שנה שעלה משושן, וגמר המלאכה בסוף נ"ב יום:

(טז) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ וַיִּרְאוּ כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אלקינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת:

רש"י ויהי כאשר שמעו כל אויבינו – דבר זה שנשלם בנין החומה. ויראו כל הגוים – וכאשר ראו כל העכו"ם שנגמר בנין חומת העיר. ויפלו מאד בעיניהם – נפלו הם עצמם בעיניהם שהיו מואסים בעצמם כי נפל פחד היהודים עליהם:

אבן עזרא ויפלו מאד בעיניהם – כשפלים ונופלים ממעלתם ואין להם תקומה לפניהם:

מצודות דוד כאשר שמעו שנשלם בנין החומה בזמן קצר כזה. ויראו – העובדי כוכבים אשר מסביב ראו בעיניהם מהירת הבנין. ויפלו – היו פחותים ומושפלים בעיני עצמם למול ישראל. כי מאת אלהינו וגו' – לפי המהירות הרב הזה:

מצודות ציון ויפלו – ענינו שפלות וגרעון כמו נופלים מערלים (יחזקאל ל"ב):

מלבי"ם ויפלו – על כי ידעו כי מאת אלהינו נעשתה, שראו שהוא בהשגחת ה', וע"כ נגמרה בימים מועטים ולא יכלו להשבית המלאכה:

(יז) גַּם בַּיָּמִים הָהֵם מַרְבִּים חֹרֵי יְהוּדָה אִגְּרֹתֵיהֶם הוֹלְכוֹת עַל טוֹבִיָּה וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה בָּאוֹת אֲלֵיהֶם:

רש"י חורי יהודה – שרי יהודה.

על טוביה – אל טוביה ישראל רשע היה, (עיין במס' קדושין ע, שמבואר שם שהיה עכו"ם וצ"ע מיוש"ה). ואשר לטוביה – ואגרת אשר לטוביה:

מלבי"ם השאלות: מ"ש גם בימים ההם אין לו קשר עם מ"ש שאויביהם נפלו בעיניהם?:

(יז-טז) גם בימים ההם – היא הקדמה אל מה שיאמר בסי' הבא שמנה את אחיו על חומות ירושלים וצוה לשמור העיר גם אח"כ,

הגם שהגוים מסביב נפל פחד ה' עליהם עדיין היה להם אבני נגף בני ישראל בעצמם שהריצו אגרות עם טוביה – כי היו בעלי בריתו משני טעמים,

א] שהתחתן עם שכניה ומשולם – שהיו שרים גדולים ונכבדים,

ב] שהיו אומרים טובות עליו – והחזיקו אותו לאיש טוב וישר, ועי"כ היו מוציאים ג"כ דברי נחמיה וסודותיו אל טוביה, והיה לו מרגלים בין בני ישראל,

וגם שלח אגרות ליראני – ולכן נשמר מפניו וצוה על שמירה יתירה גם אחר שנבנתה החומה ולא היה מתירא מן הגוים מסביב:

(יח) כִּי רַבִּים בִּיהוּדָה בַּעֲלֵי שְׁבוּעָה לוֹ כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַח וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ לָקַח אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה:

רש"י כי רבים ביהודה – שהיו שרים רבים ביהודה אשר היו לו לטוביה בעלי ברית ושבועה. כי חתן הוא – אותו טוביה לשכניה. ויהוחנן בנו – של טוביה. בת משולם – אותו משולם שר וגדול היה:

מצודות דוד בעלי שבועה לו – היה להם כריתות ברית עמו. כי חתן – טוביה היה חתן שכניה שהיה שר וגדול בישראל. ויהוחנן בנו – של טוביה:

(יט) גַּם טוֹבֹתָיו הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי וּדְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה לְיָרְאֵנִי:

רש"י גם טובותיו – של טוביה היו מספרים לפני אותן בעלי שבועתו וקרוביו. טובותיו – ששפרואוצ"ש בלע"ז. היו מוציאים לו – להגיד לו לטוביה.

אגרת שלח טוביה – אגרות היה שולח תדיר להפחידני שלא לבנות בנין החומה:

אבן עזרא אגרות שלח – דבק עם ודברי היו מוציאים והטעם מה שדברתי להם שאגרות שלח טוביה ליראני היו מוציאים ומודיעים לו שכך ספרתי להם:

מצודות דוד גם טובותיו – דברים טובים הנמצא בטוביה היו אומרים לפני למען יקניטו אותי.

ודברי – מה שדברתי עליו מדברי בוז היו מגלין לו ולכן התמיד לשלוח אגרות להפחיד אותי:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ספר נחמיה – פרק יג”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

שלחן ערוך חלק א