נחמיה ז

(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה וָאַעֲמִיד הַדְּלָתוֹת וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַלְוִיִּם:

רש"י ויפקדו – עתה נעשו הלוים פקודים על פקידותן להיותן שוערים ומשוררים מן הלוים בב"ה:

מצודות דוד ויפקדו – היו ממנים את השוערים והמשוררים איש איש על עבודתו.

והלוים – הם הממונים על אוצרות בית ה' וכדומה:

מצודות ציון ויפקדו – מלשון פקידות וגזברות:

מלבי"ם ויפקדו – כי עד עתה היו הלוים טרודים בבנין החומה ועתה נפקדו על משמרתם:

(ב) וָאֲצַוֶּה אֶת חֲנָנִי אָחִי וְאֶת חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל יְרוּשָׁלִָם כִּי הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת הָאלקים מֵרַבִּים:

רש"י על ירושלים – לשמור שערי ירושלים. מרבים – מימים רבים:

אבן עזרא כאיש אמת – הכ"ף לאמתת הדבר:

מלבי"ם וירא את האלהים – יותר מרבים – וכמו שאמרו הלואי יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם,

ורוב האנשים יראו את הרבים מעשות דבר נגד רצונם אף שהוא כדבר אלהים,

ופה היה צריך פקיד שלא יירא משום אדם, כי באשר היו שרים רבים עם טוביה כנ"ל לכן בחר את חנני שלא יירא מהם:

(ג) ויאמר וָאֹמַר לָהֶם לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְעַד הֵם עֹמְדִים יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ:

רש"י עד חום השמש – עד חצי היום שהיה היום גדול. ועד הם עומדים – ובעוד שהשערים פתוחים יהיו עומדים שלא יזוזו עד יגיפו ויסגרו הדלתות והרוצה לצאת יצא מן העיר והרוצה ליכנס יבא ויכנס כל כך היו עושים מפני האויבים. ואחוזו – יאחזו הדלתות לסוגרם. משמרות יושבי ירושלים – מיושבי ירושלים העמידו משמרות גיט"ש בלע"ז:

מלבי"ם לא יפתחו – –בל יכנסו שם אויבים החושבים רעה,

ועד הם עומדים יגיפו הדלתות – השערים היו כפולים, השער הגדול מבחוץ ומבפנים היה עוד שער שקבועים דלתות קטנים שיכנסו בו יחידים,

וצוה שאף בעת יפתחו השערים יאחז השומר הדלתות בידו, ויהיו מוגפים לא פתוחים, בענין שיראה כל איש הנכנס ויוכל לעכב שלא יכנס שום אדם רק ברשות,

והעמיד – גם צוה להעמיד המשמרות השומרים את העיר איש במשמרו שלא יחליפו איש ממשמר זה במשמר אחר שבזה לא תהיה השמירה כראוי, ומי שיש לו בית יעמוד לשמור נגד ביתו:

(ד) וְהָעִיר רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדוֹלָה וְהָעָם מְעַט בְּתוֹכָהּ וְאֵין בָּתִּים בְּנוּיִם:

רש"י רחבת ידים – רחבת מקום וגדולה:

מצודות דוד והעיר – ר"ל וזהו לפי שהעיר רחבת מקום ולתוספת ביאור אמר וגדולה ועי"ז רחוקים אנשים זה מזה כי המה מתי מספר. ואין בתים בנוים – ר"ל אינם בנוים בחוזק רב להסתר בהן מפני האויב ובעבור כל זה צריך שמירה מעולה:

מלבי"ם השאלות: מה רצה במה שהזכיר פה שהעיר גדולה ואין בתים בנוים שנתן אל לבו ליחס את העם, ובגוף ספר היחוס יש כמה סתירות בין המוזכר פה ובין המוזכר בס' עזרא, וכן בנדבת השרים והעם הדברים סותרים זה לזה?:

(ד) והעיר, הוא הקדמה למה שיבא, באשר ראה שהעם מעט רצה להושיב שם מבני ישראל כמו שעשה אח"כ (לקמן י"א א'), ובאשר אין בתים בנוים ראה שלא ירצו להתישב בעיר שאין בה דיורין, עד שיפילו גורלות כמו שהיה באמת, וע"כ הוצרך לדעת המשפחות שעלו לארץ ישראל, ולהרים תרומה מכל המשפחה לפי מספר הגברים, וע"כ קבצם להתיחש, ועז"א.

(ה) וַיִּתֵּן אלקי אֶל לִבִּי וָאֶקְבְּצָה אֶת הַחֹרִים וְאֶת הַסְּגָנִים וְאֶת הָעָם לְהִתְיַחֵשׂ וָאֶמְצָא סֵפֶר הַיַּחַשׂ הָעוֹלִים בָּרִאשׁוֹנָה וָאֶמְצָא כָּתוּב בּוֹ:

רש"י להתייחש – לחקור יחוסן.

העולים בראשונה – מאותן היהודים העולים עם עזרא בראשונה.

ואמצא כתוב בו – כל אלה הדברים היו כתובים באותה אגרת:

אבן עזרא החורים – תרגום לבן חיור והוא עין מראה נכבד וממנו נקראו חורי':

מצודות דוד אל לבי – העיר את לבי אל הדבר. להתייחש – לחקור יחוסן. העולים בראשונה – של העולים בראשונה עם זרובבל. ואמצא כתוב בו – תוכן הדברים האמורים למטה בענין:

מצודות ציון להתייחש – ענין יחוס הוא הודעת ספר הדורות מן המשפחות ומי אביהם:

מלבי"ם ויתן אלהי אל לבי – שנתן עצה בלבו לקבצם להתיחש, ובדרשו ע"ז מצא ספר היחוש של העולים בראשונה וימצא כתוב, והוא הנאמר בעזרא (סי' ב) רק שנמצא כמה חלופים בכאן מבעזרא, וכבר דברנו ע"ז שם, וגם בפי' הסימן זה תמצא שם את הכל ואין לכפול הדברים:

(ו) אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ:

רש"י אלה בני המדינה וגו' עד והגורלות הפלנו על קרבן העצים (נחמיה י' ל"ה). וליהודה – למדינת יהודה. איש לעירו – כל א' לעירו:

מצודות דוד אלה וגו' – וזהו תוכן הכתוב בה אלה בני המדינה וכו' ר"ל אלה בני מדינת א"י העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה וכו'. וישובו – עתה שבו כ"א לעירו אשר הגלה ממנה:

(ז) הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפֶּרֶת בִּגְוַי נְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל:

רש"י הבאים עם זרובבל – אשר באו משבי הגולה עם זרובבל. ישוע – הוא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול חשבונות הללו פעמים הם מכוונים עם חשבונות של מעלה פעמים יש שאינם מכוונים זה כנגד זה ולא דקדק המקרא בחשבונות כל כך אבל הכלל שוה (עיין בעזרא סי' ב' פ"ב וצ"ע יוש"ה) לכאן ולכאן שנאמר כל הקהל כאחד וגו' ועל זה הכלל סמך כותב הספר ולא דקדק בחשבון הפרטיות כל כך והכל מפורש למעלה:

מצודות דוד הבאים – אשר באו עתה למקומם עם זרובבל וכו'. ישוע – הוא יהושע כ"ג. מספר אנשי – זהו המספר של החשובים וכן כל איש ואנשי' שבמקר':

(ח) בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה וְשִׁבְעִים וּשְׁנָיִם:

מצודות דוד בני פרעוש – יש מהם מזכיר ע"ש אב המשפח' ויש מהם מזכיר ע"ש עירם:

(ט) בְּנֵי שְׁפַטְיָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם:

(י) בְּנֵי אָרַח שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם:

(יא) בְּנֵי פַחַת מוֹאָב לִבְנֵי יֵשׁוּעַ וְיוֹאָב אַלְפַּיִם וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁמֹנָה עָשָׂר:

מצודת דוד פחת מואב – המושל במואב:

לבני ישוע ויואב – ר"ל מן בני ישוע ומן בני יואב שהיו מבני פחת מואב מספרם היו אלפים וכו':

(יב) בְּנֵי עֵילָם אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה:

(יג) בְּנֵי זַתּוּא שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה:

(יד) בְּנֵי זַכָּי שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים:

(טו) בְּנֵי בִנּוּי שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה:

(טז) בְּנֵי בֵבָי שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה:

(יז) בְּנֵי עַזְגָּד אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם:

(יח) בְּנֵי אֲדֹנִיקָם שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה:

(יט) בְּנֵי בִגְוָי אַלְפַּיִם שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה:

(כ) בְּנֵי עָדִין שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה:

(כא) בְּנֵי אָטֵר לְחִזְקִיָּה תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה:

מצודת דוד בני אטר לחזקיה – נתן סימן על אטר לומר שהיה מזרע יחזקיה או ר"ל עם הבנים של יחזקיה:

(כב) בְּנֵי חָשֻׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה:

(כג) בְּנֵי בֵצָי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה:

(כד) בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר:

(כה) בְּנֵי גִבְעוֹן תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה:

(כו) אַנְשֵׁי בֵית לֶחֶם וּנְטֹפָה מֵאָה שְׁמֹנִים וּשְׁמֹנָה:

(כז) אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה:

(כח) אַנְשֵׁי בֵית עַזְמָוֶת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם:

(כט) אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים כְּפִירָה וּבְאֵרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה:

(ל) אַנְשֵׁי הָרָמָה וָגָבַע שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד:

(לא) אַנְשֵׁי מִכְמָס מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם:

(לב) אַנְשֵׁי בֵית אֵל וְהָעָי מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה:

(לג) אַנְשֵׁי נְבוֹ אַחֵר חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם:

מצודת דוד נבו אחר – כן שם העיר ובעזרא נאמר רק נבו וכמו שיש חלוק גם בשאר השמות על כי היו נקראות בזה ובזה:

(לד) בְּנֵי עֵילָם אַחֵר אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה:

מצודת דוד עילם אחר – לפי שחשב למעלה בני עילם והיו כחשבון הזה לזה אמר שזהו עילם אחר והיו שוות במספר אנשיהן:

(לה) בְּנֵי חָרִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים:

(לו) בְּנֵי יְרֵחוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה:

(לז) בְּנֵי לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד:

(לח) בְּנֵי סְנָאָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים:

(לט) הַכֹּהֲנִים בְּנֵי יְדַעְיָה לְבֵית יֵשׁוּעַ תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה:

מצודת דוד הכהנים – ר"ל וזהו מספר הכהנים:

בני ידעיה לבית ישוע – נתן סימן על ידעיה לומר שהיה מיוחס לבית ישוע ומזרעו היה:

(מ) בְּנֵי אִמֵּר אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם:

(מא) בְּנֵי פַשְׁחוּר אֶלֶף מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה:

(מב) בְּנֵי חָרִם אֶלֶף שִׁבְעָה עָשָׂר:

מצודת דוד בני חרם – לא זהו הנזכר למעלה או יתכן אשר למעלה חשב הישראלים מחרם וכאן חשב הכהנים מחרם:

(מג) הַלְוִיִּם בְּנֵי יֵשׁוּעַ לְקַדְמִיאֵל לִבְנֵי לְהוֹדְוָה שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה:

מצודת דוד בני ישוע לקדמיאל – ר"ל בני ישוע עם בני קדמיאל כי הלמ"ד הוא במקום את ואת הוא כמו עם:

לבני להודוה – נתן סימן על ישוע וקדמיאל לומר שהיו מבני להודוה:

(מד) הַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי אָסָף מֵאָה אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה:

מצודת דוד השוערים – שהיו שומרים שערי המקדש עד לא גלו והם היו בני שלום וכו':

(מה) הַשֹּׁעֲרִים בְּנֵי שַׁלּוּם בְּנֵי אָטֵר בְּנֵי טַלְמֹן בְּנֵי עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי מֵאָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנָה:

מצודת דוד הנתיני' – הם הגבעונים ונקראו נתינים ע"ש שנאמר בם ויתנם יהושוע חוטבי עצים וכו' (יהושע ט):

(מו) הַנְּתִינִים בְּנֵי צִחָא בְנֵי חֲשֻׂפָא בְּנֵי טַבָּעוֹת:

(מז) בְּנֵי קֵירֹס בְּנֵי סִיעָא בְּנֵי פָדוֹן:

(מח) בְּנֵי לְבָנָה בְנֵי חֲגָבָה בְּנֵי שַׁלְמָי:

(מט) בְּנֵי חָנָן בְּנֵי גִדֵּל בְּנֵי גָחַר:

(נ) בְּנֵי רְאָיָה בְנֵי רְצִין בְּנֵי נְקוֹדָא:

(נא) בְּנֵי גַזָּם בְּנֵי עֻזָּא בְּנֵי פָסֵחַ:

(נב) בְּנֵי בֵסַי בְּנֵי מְעוּנִים בְּנֵי נפושסים נְפִישְׁסִים:

(נג) בְּנֵי בַקְבּוּק בְּנֵי חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר:

(נד) בְּנֵי בַצְלִית בְּנֵי מְחִידָא בְּנֵי חַרְשָׁא:

(נה) בְּנֵי בַרְקוֹס בְּנֵי סִיסְרָא בְּנֵי תָמַח:

(נו) בְּנֵי נְצִיחַ בְּנֵי חֲטִיפָא:

(נז) בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה בְּנֵי סוֹטַי בְּנֵי סוֹפֶרֶת בְּנֵי פְרִידָא:

מצודת דוד בני עבדי שלמה – והם היו בני סוטי וכו':

(נח) בְּנֵי יַעְלָא בְנֵי דַרְקוֹן בְּנֵי גִדֵּל:

(נט) בְּנֵי שְׁפַטְיָה בְנֵי חַטִּיל בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים בְּנֵי אָמוֹן:

(ס) כָּל הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם:

(סא) וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם:

מצודת דוד ואלה – הנזכרים למטה בני דליה וכו' הם היו העולים מתל מלח וכו' ושמות מקומות הן בבבל:

ולא יכלו להגיד – כי לא ידעו מבני מי הם:

בית אבותם וזרעם – היא היא כי זרעם ר"ל מזרע מי יצאו והוא כפל ענין בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):

(סב) בְּנֵי דְלָיָה בְנֵי טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם:

(סג) וּמִן הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם:

מצודת דוד ומן הכהנים – הם בני חביה וכו':

אשר לקח – הוא חוזר על בני ברזלי לומר שאביהם לקח אחת מבנות ברזלי לאשה ולזה היה נקרא עליהם שם ברזלי לומר עליהם בני ברזילי:

(סד) אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָא וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה:

מצודות דוד אלה – הכהנים האלה. כתבם – דבר כתוב מהם. המתיחשים – אשר יסופר בו סדר הדורות. ולא נמצאו – בספר היחוס לא נמצאו אלה כתובים וזכורים. ויגאלו – ולכן נמאסו מן הכהונה:

מצודות ציון ויגאלו – ענין טנוף ומאוס וכן לחם מגואל (מלאכי א'):

(סה) וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד הַכֹּהֵן לְאוּרִים וְתוּמִּים:

מצודות דוד התרשתא – הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (נחמיה ח)

וארז"ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא.

אשר לא יאכלו – ר"ל משפטם היא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז"ל זו היא תרומה וקדשי המזבח. לאורים ולתומים – לשאול בהם אם הם כהנים כשרים וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם:

(סו) כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים:

מצודות ציון רבוא – הוא עשרת אלפים:

(סז) מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וְלָהֶם מְשֹׁרֲרִים וּמְשֹׁרֲרוֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה:

מצודות דוד מלבד – החשבון הזה הוא מלבד עבדיהם ואמהותיהם של אלה הנזכרים והיו שבעת אלפים וכו'. משוררים ומשוררות – זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול.

מאתים ומ"ה – ובעזרא נאמר רק מאתים כי אותן המ"ה היו אז קטנים והיו נטפלים אל הגדולים ובימי נחמיה נתגדלו וחשב גם אותם:

(סח) גְּמַלִּים אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה ס חֲמֹרִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים:

מצודות ציון פרדיהם – הם הבאים מן הסוס והחמור:

(סט) וּמִקְצָת רָאשֵׁי הָאָבוֹת נָתְנוּ לַמְּלָאכָה הַתִּרְשָׁתָא נָתַן לָאוֹצָר זָהָב דַּרְכְּמֹנִים אֶלֶף מִזְרָקוֹת חֲמִשִּׁים כָּתְנוֹת כֹּהֲנִים שְׁלֹשִׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:

מצודות דוד נתנו למלאכה – אז כאשר עלו עם זרובבל נתנו נדבה למלאכת בית ה' ובעזרא הוזכר חשבון הזהב והכסף וכתנות הכהנים.

התרשתא – הוא נחמיה. נתן לאוצר – נתן עתה לאוצר של בית ה'.

כתנות כהנים – שילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה:

(ע) וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת נָתְנוּ לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹת וְכֶסֶף מָנִים אַלְפַּיִם וּמָאתָיִם:

מצודות דוד ומראשי – מקצת מראשי האבות נתנו עתה בימי נחמיה נתנו לאוצר המלאכה ר"ל אל המקום שאצרו שם הזהב והכסף לצורך מלאכת בדק הבית או להוסיף בבנין כי עיקר המקדש כבר נבנה:

מצודות ציון דרכמונים – שם מטבע ידוע אצלם:

מלבי"ם (ע-עב) ומקצת ראשי האבות – גם בנדבה זו יש סתירה בין המסופר פה ובין המסופר בעזרא, ששם היה הזהב שש רבאות ואלף דרכמונים והיה נדבת ראשי האבות, ובכאן לא התנדבו ראשי האבות רק שתי רבוא והעם נתנו שתי רבוא?

שם התנדבו ראשי האבות כסף מנים חמשת אלפים וכאן מנים אלפים ומאתים ושארית העם מנים אלפים? שם התנדבו ראשי האבות כתנות כהנים מאה ופה לא התנדבו כתנות, רק העם התנדבו ששים ושבעה?

וכן פה מוזכר נדבת התרשתא שלא נזכר שם?

ואם נאמר שנחמיה עלה גם בפעם הראשון [וחזר אח"כ ובא שנית] כמו שנראה ממ"ש (בפסוק ס"ג) ויאמר התרשתא להם, י"ל שהתנדבו שתי פעמים, ובפרט למ"ש בעזרא (סי' ב'), ששם חשב הבאים מבבל ופה חשב הנוספים עליהם מכלל המדינה י"ל שאח"כ התנדבו שנית ואז התנדב גם התרשתא והעם, והראשים התנדבו עוד הפעם,

או שנתוספו ראשי אבות חדשים וזה הנחשב בספר היחוס שמצא נחמיה,

או שהנדבה השניה היתה בעת שבא נחמיה בשנת עשרים לארתחששתא והוסיפה במגלה זו, באשר ידע כי הנדבה הראשונה כתובה כבר בספר עזרא שנכתב לפני ספרו:

(עא) וַאֲשֶׁר נָתְנוּ שְׁאֵרִית הָעָם זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹא וְכֶסֶף מָנִים אַלְפָּיִם וְכָתְנֹת כֹּהֲנִים שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה:

מצודות ציון מנים – שם משקל ליטרא:

(עב) וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וּמִן הָעָם וְהַנְּתִינִים וְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם:

מצודות דוד ומן העם – מבני יהודה ובנימין.

וכל ישראל – הם מיתר השבטים. בעריהם – אשר היו ערי נחלתם עד שלא גלו.

ובני ישראל בעריהם – ואז היו בני ישראל בערי נחלתם:

מצודות ציון ויגע – כמו והגיע:

מלבי"ם וישבו הכהנים – וכו' ויגע החדש השביעי – הלשון הזה נמצא גם בסוף מגלת היוחסין אשר בעזרא שם, רק ששם נמשך עליו הספור של בנין המזבח, ופה נמשך עליו הספור של קריאת התורה,

ולכן נחלקו הדעות בזה, שי"א שהוא המשך של הדברים שהיו בעליה הראשונה שהיה בימי כורש, ומ"ש בפסוק ה' ואמצא ספר היחס ואמצא כתוב בו נמשך עד סוף קאפיטל (י'), שכ"ז מצא כתוב בספר היחוס,

 

ולפ"ז נאמר שעזרא עלה שתי פעמים, בפעם ראשונה בימי כורש עלה עם זרובבל וכן נחמיה עלה אז כמ"ש (סי' ח' ט'), ויאמר נחמיה הוא התרשתא, ובסי' (י' ב') ועל החתומים נחמיה התרשתא בן חכליה, וכמו שנראה מעזרא (ב' ב' ס"ג) שנחמיה הלך עם זרובבל, וכן בנחמיה (סי' י"ב א') חשב עזרא בין העולים עם זרובבל וי"ל שהוא עזרא הסופר,

ובזה נכון מ"ש בעזרא (ג' ד') ויעשו את חג הסכות ככתוב ואינו סותר עם הנאמר בספר זה (ח' י"ז).

 

וי"א שמעשה זו היתה בימי נחמיה אחר בנין החומה, ומפני שבסוף מגלת היחוס סיים ויגע החדש השביעי ויאספו העם, וגם עתה היה כן, סיים באותו פסוק להמשיך אליו את אשר היה בימיו,

ומ"ש בעזרא ויעשו את חג הסכות היינו בהלל ושמחה ועולות ראיה ושלמי חגיגה וד' מינים,

הגם שלא קיימו אז מצות סוכה כראוי, בפרט שעיקר כוונת הכתוב שם על קרבנות החג כמ"ש את חג הסכות ככתוב ועולת יום ביום כמספר כמשפט, שדבר מהקרבת המזבח, ולפי סדר הכתובים דעה זו מחוורת יותר:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “נחמיה – פרק יג”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א