נחמיה יא

(א) וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן הָעֲשָׂרָה לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת בֶּעָרִים:

רש"י אחד מן העשרה – שבישראל למען ישבו בירושלים לשמור העיר. ותשע הידות – תשעה חלקים שבישראל:

מצודות דוד להביא – מערי יהודה. לשבת בירושלים – לשמרם מן העובדי כוכבים. בערים – ישארו בעריהם:

מצודות ציון הידות – החלקים כמו וארבע הידות (בראשית מ"ז):

מלבי"ם וישבו – עתה יספר איך גמר את הדבר שעלה בלבו ליחס את העם כדי להושיב מכל משפחה ומשפחה בירושלים שלא תהיה חרבה [כנ"ל ז' ד' ה'], שאחר שקבלו עליהם להחזיק ידי הכהנים ובית אלהים, נשארו השרים לשבת בירושלים, ושאר העם הפילו גורלות והפרישו מעשר גם מן העם לשבת בירושלים:

(ב) וַיְבָרֲכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם:

רש"י המתנדבים – אשר נדבה רוחם אותם להיות יושבים בירושלים לשמור העיר מן האויבים:

מצודות דוד המתנדבים – אשר התנדבו מעצמם מרצונם שלא ע"פ הגורל ולפי שישיבת הכרכים קשה כי היוקר היה במקום רבת עם לזה תחשב לנדבה:

מלבי"ם ויברכו – וחוץ מזה התנדבו רבים שלא נפל עליהם הגורל וברכו אותם על נדבת לבם, כי ישיבת כרכים קשה כמ"ש חז"ל ע"ז:

(ג) וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַמְּדִינָה אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בִּירוּשָׁלִָם וּבְעָרֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ אִישׁ בַּאֲחֻזָּתוֹ בְּעָרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה:

רש"י ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים – הוא שנאמר בסמוך ובירושלים ישבו בני יהודה וגומר:

מלבי"ם ואלה – ר"ל הנזכרים לקמן, ובערי יהודה – ר"ל ושאר העם נשארו יושבים בערי יהודה, איש באחוזתו בעריהם – שישבו שם אבותיהם קודם שגלו:

(ד) וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ מִבְּנֵי יְהוּדָה וּמִבְּנֵי בִנְיָמִן מִבְּנֵי יְהוּדָה עֲתָיָה בֶן עֻזִּיָּה בֶּן זְכַרְיָה בֶן אֲמַרְיָה בֶּן שְׁפַטְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מִבְּנֵי פָרֶץ:

רש"י מבני יהודה עתיה וגומר – חוזר ומפרש מבני יהודה מי ומי היו וכל הפרשה אינה מונה כי אם הגדולים והחשובים שבהם:

מצודות דוד מבני יהודה וגו' – ולפי שלא ישבו בה מבני עשרת השבטים כ"א מתי מספר לזה לא זכרם פה עם שנזכרו בד"ה:

מלבי"ם ובירושלים ישבו – דע שהדברים המוזכרים פה נמצאים ג"כ בדה"א [סי' ט'], ושם נמצאים שנויים רבים, ויש בין הנוסח שם ופה סתירות רבות, שהמפ' אמרו בם דברים זרים,

אולם הרכסים כולם יהיו למישור, עפמ"ש שספר עזרא הוא השלמת ספר דה"י, ועזרא הסופר חבר [את] ספר עזרא לס' דה"י שכתב קודם לו, ונחמיה השלים ס' עזרא,

וכבר התבאר אצלי שהשנויים שנמצאו בד"ה מן ספרים הקודמים להם, סבתם הוא מפני שעזרא כותב ספר דה"י חזר הדברים שנאמרו בספרים הקודמים לפרש או להוסיף בהם איזה דבר שלא נזכר שם עד שדבריו לרוב אינם הכפלת מן הספור ספרים הקודמים רק הוספה על הקודם,

ובזה עלה בידי ת"ל לישב רוב השאלות והסתירות בספר זה,

וכן נחמיה כשחזר פה הדברים שכבר כתב עזרא בד"ה לא בא להעתיק דברים הקודמים, רק כתב הוספות על הקודם מה שלא נזכר שם,

ובזה תראה שהתחיל ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים, זה דברי נחמיה, מעתה מעתיק הלשון שכתב עזרא בדה"י ובערי יהודה ישבו וכו' ובירושלים ישבו וכו' למען נדע שהוא מעתיק מספר דה"י ומלשונו,

ושם כתב מן בני יהודה ומן בני בנימין ומן בני אפרים ומנשה, ונחמיה זה דלג כי כבר נכתב שם,

ופה כתב מבני יהודה עתיא בן עוזיא וכו' ושם נאמר עותי בן עמיהוד בן עמרי בן אמרי בן בנימין בני פרץ בן יהודה, כי עזרא לא כתב כל שלשלת היחוס עד פרץ, ולא חשב בין עותי ובין פרץ רק ארבע דורות, והמותר הניח,

ונחמיה מצא בספר היחוס עוד אנשים רשומים, והוסיף בין עותיא ובין אמריה [שהוא אמרי הכתוב שם] עוד שני אבות מסוימים, וכן בין אמריה ולמעלה הוסיף בנימין שהיה ג"כ איש מסויים,

והמותר שלא היו אנשים רשומים הניח:

(ה) וּמַעֲשֵׂיָה בֶן בָּרוּךְ בֶּן כָּל חֹזֶה בֶּן חֲזָיָה בֶן עֲדָיָה בֶן יוֹיָרִיב בֶּן זְכַרְיָה בֶּן הַשִּׁלֹנִי:

מצודות דוד בן השלוני – מבני שלה בן יהודה:

מלבי"ם ומעשיה – בד"ה [שם ה'] "ומן השלוני עשיה הבכור ובניו", שהוא מעשיה דפה,

ונחמיה מצא היחוס והוסיף באור על דברי עזרא, ומ"ש השלוני הוא איש מסויים מבני פרץ שהיה ראש המשפחה:

(ו) כָּל בְּנֵי פֶרֶץ הַיֹּשְׁבִים בִּירוּשָׁלִָם אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁמֹנָה אַנְשֵׁי חָיִל:

מצודות דוד כל בני פרץ – ומספר בני שלה כללם בד"ה עם בני זרח שלא הוזכרו פה:

מלבי"ם כל בני פרץ – בד"ה נאמר עוד ומן בני זרח יעואל ואחיהם שש מאות ותשעים, ונחמיה לא העתיק זה אחר שכבר מבואר בדה"י, רק ששם חשב חשבון הכולל בני פרץ וזרח היו תר"צ,

ונחמיה באר שבני פרץ לבדם היו ארבע מאות ששים ושמונה,

ומזה נדע ע"פ ספר דברי הימים שבני זרח לבדם היו רכ"ב, עד שסך כולם ביחד היו כמו שנזכר בדה"י:

(ז) וְאֵלֶּה בְּנֵי בִנְיָמִן סַלֻּא בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן יוֹעֵד בֶּן פְּדָיָה בֶן קוֹלָיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה בֶּן אִיתִיאֵל בֶּן יְשַׁעְיָה:

מלבי"ם ואלה בני בנימין סלוא בן משלם – ובדה"י כתב סלוא בן משלם בן הודויה בן הסנואה,

ונחמיה מצא ביחוס של סלוא עוד אנשים מצוינים והוסיף שהיה בן משולם בן יועד וכו' שכל אלה האבות עד ישעיה היו בין משולם ובין הודויה שכל זה דלג עזרא,

ובד"ה נזכר עוד יבניה בן ירוחם ואלה בן עזי בן מכרי ומשולם בן שפטיה וכו'

וכ"ז דלג נחמיה מפני שלא היה לו להוסיף בזה דבר חדש, וכבר ידע זאת כל הרואה ספר דה"י,

רק הוסיף על ד"ה ואחריו גבי סלי – שזה לא נזכר בספר דה"י, ושם נאמר ואחיהם לתולדותם תשע מאות וחמשים וששה,

ולמדנו נחמיה דבר חדש שמשפחת סלוא עם גבי סלי, היו תשע מאות עשרים ושמונה,

ומזה ידענו שהשלש משפחות שהוסיף בדה"י שהם יבניה ואלה ומשולם לא היו רק כ"ח אנשים,

ועם התשע מאות עשרים ושמונה של משפחת סלוא היה המספר שבדה"י:

(ח) וְאַחֲרָיו גַּבַּי סַלָּי תְּשַׁע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה:

מצודות דוד ואחריו – במעלה וחשיבות. תשע וגו' – ועמו תשע מאות וכו':

(ט) וְיוֹאֵל בֶּן זִכְרִי פָּקִיד עֲלֵיהֶם וִיהוּדָה בֶן הַסְּנוּאָה עַל הָעִיר מִשְׁנֶה:

רש"י פקיד – ממונה. משנה – אחר (הפקיד):

מצודות דוד פקיד עליהם – היה ממונה עליהם לראש. משנה – שני במעלה אל המושל הממונה על העיר:

מלבי"ם ויואל – וגו', זה לא נזכר בדברי הימים, והוסיף נחמיה דבר שלא שמענו מספר הקודם:

(י) מִן הַכֹּהֲנִים יְדַעְיָה בֶן יוֹיָרִיב יָכִין:

מצודות דוד מן הכהנים – אשר ישבו בירושלים היו ידעיה וכו':

מלבי"ם מן הכהנים – בד"ה [פסוק י'] כתיב ידעיה ויהויריב, ולמדנו נחמיה שידעיה היה בן יהויריב ונחשב עם אביו לשנים:

(יא) שְׂרָיָה בֶן חִלְקִיָּה בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן צָדוֹק בֶּן מְרָיוֹת בֶּן אֲחִיטוּב נְגִד בֵּית הָאלקים: (יב) וַאֲחֵיהֶם עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לַבַּיִת שְׁמֹנֶה מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם וַעֲדָיָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן פְּלַלְיָה בֶּן אַמְצִי בֶן זְכַרְיָה בֶּן פַּשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה:

רש"י ואחיהם עושה המלאכה לבית – וחבריהם שהיו עובדים עבודת הבית וקרבנותיו:

מלבי"ם ואחיהם – בדה"י חשב עוד עדיה בן ירוחם וגו' ומעשי בן עדיאל וגו' ואחיהם ראשים לבית אבותם אלף ושבע מאות וששים,

ונחמיה בא להוסיף על דברי עזרא ולהודיע בפרט כמה היה כל אחד, והודיע כי ידעיה יהויריב יכין ואחיהם היו עושים המלאכה לבית, דהיינו עבודת הבית וקרבנותיו, ושהיה מספרם שמונה מאות עשרים ושנים,

זאת שנית שעדיה בן ירוחם ואחיו היו מאתים ארבעים ושנים,

[והוסיף ביחוס של עדיה בן ירוחם שלשה אבות שהשמיט עזרא],

ושהיה עוד עמשסי בן עזריאל בן אחזי [הוא לא נזכר בדברי עזרא, ונחמיה השלים ובאר הדברים]

והיו מאה ועשרים ושמונה סה"כ אלף קצ"ב, וידענו ממילא שמעשי בן עדיאל ואחיו הראשים היה מספרם תקס"ח, ובזה עולה המספר הכולל כמו שהוא בדה"י אלף תש"ס:

(יג) וְאֶחָיו רָאשִׁים לְאָבוֹת מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם וַעֲמַשְׁסַי בֶּן עֲזַרְאֵל בֶּן אַחְזַי בֶּן מְשִׁלֵּמוֹת בֶּן אִמֵּר:

רש"י ראשים לאבות – ראשי בית אב ממשפחות הכהנים:

(יד) וַאֲחֵיהֶם גִּבּוֹרֵי חַיִל מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה וּפָקִיד עֲלֵיהֶם זַבְדִּיאֵל בֶּן הַגְּדוֹלִים:

רש"י ופקיד עליהם – ממונה עליהם:

אבן עזרא בן הגדולים – בן אחד מהגדולים:

מצודות דוד ואחיהם – של ראשי האבות:

(טו) וּמִן הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָה בֶן חַשּׁוּב בֶּן עַזְרִיקָם בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶּן בּוּנִּי:

מצודות דוד ומן הלוים – אשר ישבו בירושלים היו שמעיה וכו':

(טז) וְשַׁבְּתַי וְיוֹזָבָד עַל הַמְּלָאכָה הַחִיצֹנָה לְבֵית הָאלקים מֵרָאשֵׁי הַלְוִיִּם:

מלבי"ם (טו-טז) ומן הלוים – בדה"י חשב שמעיה בן חשוב, ובקבקר חרש וגלל, ומתניה בן מיכה בן זכרי בן אסף ועובדיה בן שמעיה בן גלל בן ידותון וברכיה בן אסף בן אלקנה היושב בחצרי נטופתי,

ולא פי' לא מה היו עבודתם ולא את מספרם,

ובא נחמיה ופי' ששמעיה בן חשוב היה ממונה על המלאכה החיצונה אשר לבית, כגון בניני בדק הבית ועצי המערכה שהיו מביאים מבחוץ כפרש"י, ושהיו עמו עוד שבתי ויוזבד שלא זכר עזרא בד"ה,

גם הוסיף ביחוס של שמעיה בן בוני – כי שמעיה היה מבני מררי כמ"ש בד"ה והזכיר שם ראש היחוס שנזכר חשביה [בדה"י א' ו' ל'],

ונחמיה הודיע ראש היחוס בני שנזכר שם [פסוק ל"א] שהוא ארבע אבות למעלה מן חשביה והיה נודע יותר:

רש"י על המלאכה החיצונה – אשר לבית כגון בנייני בדק הבית ועצי המערכה שהיו מביאים מבחוץ:

(יז) וּמַתַּנְיָה בֶן מִיכָה בֶּן זַבְדִּי בֶן אָסָף רֹאשׁ הַתְּחִלָּה יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה וּבַקְבֻּקְיָה מִשְׁנֶה מֵאֶחָיו וְעַבְדָּא בֶּן שַׁמּוּעַ בֶּן גָּלָל בֶּן ידיתון יְדוּתוּן:

רש"י ראש התחלה יהודה לתפלה – הוא היה ראש וממונ' וגדול לפתוח תחלה להודות בתפלה ובזמירות שירותיהם של לוים, יהודה כמו יודה והה"א נכנסת בתיבה שלא לצורך כמו יוסף יהוסף:

(יח) כָּל הַלְוִיִּם בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ מָאתַיִם שְׁמֹנִים וְאַרְבָּעָה:

מלבי"ם (יז-יח) גם – שעזרא הזכיר בקבקר חרש וגלל ומתניה, ומשמע שבקבקיה היה גדול ממתניה,

בא נחמיה והודיע שמתניה היה קודם במעלה, וז"ש ומתניה ראש התחלה, ר"ל שהיה תחלה וראש קודם לבקבקיה וחרש וגלל,

ושהיה ענינו יהודה לתפלה – ר"ל להודות ולהתפלל,

ושבקבקיה היה משנה מאחיו ובמדרגה אחריו נגד יתר אחיו הנחשבים בדה"י שהם חרש וגלל, שהם היו אחר בקבקיה.

ויל"פ שיהודה לתפלה הוא שם, שהיה נקרא שמו יהודה לתפלה או שהם שני שמות,

אחד יהודה ואחד לתפלה, וכמו בד"ה [א' כ"ה] גדלתי ורוממתי עזר יש בקשה כולם שמות אנשים

ולפ"ז יהיה הוא עצמו שם על הידות – [לקמן י"ב ח'] ור"ל מתניה היה ראש התחלה, ויהודה לתפלה ובקבקיה היה משנה מאחיו ר"ל שני למתניה במעלה,

ועתה בא להודיע מספרם שלא נזכר בדה"י ואמר שעם עבדא בן שמוע שהוא עובדיה בן שמעיה בן גלל בן ידותון שנזכר בדה"י היה מספר הלוים רפ"ד

ואמר כל הלוים בעיר הקדש להוציא מן המספר ברכיה בן אסא היושב בחצרי נטיפותי שהזכיר בדה"י שם שלא ישב בירושלים ואינו מן החשבון:

(יט) וְהַשּׁוֹעֲרִים עַקּוּב טַלְמוֹן וַאֲחֵיהֶם הַשֹּׁמְרִים בַּשְּׁעָרִים מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם:

רש"י והשוערים – ממונין על שערי המקדש:

מלבי"ם והשוערים – מפני שבד"ה [פסוק י"ז] אמר השוערים שלום ועקוב וטלמון ואחימן ולא הודיע מספרם, באר נחמיה שהשוערים עקוב וטלמון, ואחיהם [היינו שלום ואחימן] היה מספרם מאה ושבעים ושנים, ומספר הזה היה מוכרח שאם יתחלק לשבעה חלקים לז' יהיה השבת יהיה בכל יום כ"ד לוים לכ"ד משמרות ששמרו במקדש וארבעה הראשים שלום ועקוב וטלמון ואחימן שחשב בד"ה:

(כ) וּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ:

רש"י איש בנחלתו – כל אחד בנחלתו היו יושבים:

מצודות דוד בכל ערי יהודה – ישבו בכל ערי יהודה כל איש בנחלתו:

(כא) וְהַנְּתִינִים יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל וְצִיחָא וְגִשְׁפָּא עַל הַנְּתִינִים:

רש"י בעופל – מקום אחד אשר בירושלים. על הנתינים – ממונים על הנתינים:

אבן עזרא וציחה וגישפא על הנתינים – פירוש פקידים:

מצודות דוד יושבים – היו יושבים בעופל והוא שם מגדל בירושלים. על הנתינים – פקידים על הנתינים:

(כב) וּפְקִיד הַלְוִיִּם בִּירוּשָׁלִַם עֻזִּי בֶן בָּנִי בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶּן מַתַּנְיָה בֶּן מִיכָא מִבְּנֵי אָסָף הַמְשֹׁרְרִים לְנֶגֶד מְלֶאכֶת בֵּית הָאלקים:

רש"י ופקיד הלוים – ממונה על הלוים אשר בירושלים. לנגד מלאכת – על מלאכת הבית ממונה כגון בנייני בדק הבית ושאר דברים שמוציאין ממון למעשה (למעשר) הבית כענין שנאמר למעלה ושבתי ויוזבד על המלאכה החיצונ' וגו':

מצודות דוד ופקיד וגו' – הפקיד על הלוים אשר ישבו בירושלים היה עוזי וכו'. לנגד מלאכת – הם היו הממונים על מלאכת הבית לחזק את הבדק ולהוסיף בבנין:

מלבי"ם ופקיד הלוים – גם זה לא נזכר בד"ה כמו שלא נזכר שם פקיד של יהודה ובנימין [פסוק ט'], ופקיד הכהנים [פי"ב],

מבני אסף המשוררים לנגד – ר"ל שהיה מבני אסף שהיה להם זכות מימי דוד ע"ה להיות נגידים על מלאכת בית האלהים, [נגד הוא מענין נגיד, והוא שר המופשט על הנגידות]:

(כג) כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם וַאֲמָנָה עַל הַמְשֹׁרְרִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:

רש"י כי מצות המלך עליהם – והמלך היה מאמין בהם.

על המשורריםלהוציא ממון מאוצר המלך דריוש. דבר יום ביומו – כדי לעשות צרכי הבית:

אבן עזרא ואמנה על המשוררים – קיום ותוקף וכן אנחנו כורתי' אמנה ליד המלך למצותו:

מצודות דוד כי מצות המלך עליהם – המלך צוה עליהם שיהיו הם הממונים על המלאכה. ואמנה – קיום ותוקף המינוי הזאת הוטלה על המשוררים לתקן בדק הבית בכל יום ויום כפי הצורך:

מצודות ציון ואמנה – ענין קיום:

מלבי"ם כי מצות המלך עליהם – שכן צוה המלך דוד שהם יהיו הנגידים והממונים תמיד, כי כ"ז היה ערוך מימי דוד כמ"ש בד"ה שם,

ואמנה על המשוררים – וגם הוא היה האומן במלאכת השיר ומלמד ופוקד על המשוררים דבר יום ביומו – איזה שיר יאמרו ואיזה ניגון ינגנו בכל יום כי היה אומן במלאכת השיר (אמנה מלשון מעשה ידי אמן, שהוא המהיר במלאכתו).

וגם יל"פ מ"ש כי מצות המלך עליהם – שעל ידי שהיה להם זכות לזה מימי דוד גם מלך פרס קיים זכותם וצוה שהם יהיו על מלאכת בית האלהים:

(כד) וּפְתַחְיָה בֶּן מְשֵׁיזַבְאֵל מִבְּנֵי זֶרַח בֶּן יְהוּדָה לְיַד הַמֶּלֶךְ לְכָל דָּבָר לָעָם:

רש"י ליד המלך – הוא היה מצרן לעצת המלך דריוש. לכל דבר – לכל דבריהם אשר לעם לדבר עליהם אל המלך:

מצודות דוד ליד המלך – היה מוכן למקום המלך לשאול מעמו את כל הדבר המצטרך לעם:

מלבי"ם ופתהיה – הוא היה ממונה מהמלך על כל דבר הצריך לעם, ענינים שהם חוץ מבית אלהים:

(כה) וְאֶל הַחֲצֵרִים בִּשְׂדֹתָם מִבְּנֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ בְּקִרְיַת הָאַרְבַּע וּבְנֹתֶיהָ וּבְדִיבֹן וּבְנֹתֶיהָ וּבִיקַּבְצְאֵל וַחֲצֵרֶיהָ:

מצודות דוד ואל החצרים – אלה היושבים בערי החצרים הם ערי הפרזים מבלי חומה סביב. בשדותם – במקום רבוי השדות. ובנותיה – הכפרים הסמוכים לה. וחצריה – מקומות קטנו' הסמוכות לה:

מלבי"ם (כה-לה) ואל החצרים – אחר שפירש היושבים בירושלים חזר למ"ש שבערי יהודה ישבו איש באחוזתו, שמבני יהודה ישבו שערי יהודה, ובני בנימין ישבו בערי בנימין:

(כו) וּבְיֵשׁוּעַ וּבְמוֹלָדָה וּבְבֵית פָּלֶט: (כז) וּבַחֲצַר שׁוּעָל וּבִבְאֵר שֶׁבַע וּבְנֹתֶיהָ: (כח) וּבְצִקְלַג וּבִמְכֹנָה וּבִבְנֹתֶיהָ: (כט) וּבְעֵין רִמּוֹן וּבְצָרְעָה וּבְיַרְמוּת: (ל) זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם:

מצודות דוד ושדותיה – בבתי השדות:

(לא) וּבְנֵי בִנְיָמִן מִגָּבַע מִכְמָשׂ וְעַיָּה וּבֵית אֵל וּבְנֹתֶיהָ:

מצודות דוד מגבע – מקום התחלת מושבותם היו מגבע וישבו בה ובמכמש וכו':

(לב) עֲנָתוֹת נֹב עֲנָנְיָה: (לג) חָצוֹר רָמָה גִּתָּיִם: (לד) חָדִיד צְבֹעִים נְבַלָּט: (לה) לֹד וְאוֹנוֹ גֵּי הַחֲרָשִׁים: (לו) וּמִן הַלְוִיִּם מַחְלְקוֹת יְהוּדָה לְבִנְיָמִין:

רש"י מחלקות יהודה לבנימין – היו מחלקין במחלקותם אנה ואנה בארץ יהודה ובנימין:

אבן עזרא ומן הלוים מחלקות יהודה – פי' שישבו במחלקות יהודה עד לבנימן:

מצודת דוד מחלקות – היו נחלקים לחלקים לשבת אנה ואנה מנחלת יהודה עד נחלת בנימין כי ישבו בזה ובזה:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ספר נחמיה – פרק יג”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

שלחן ערוך חלק א