נחמיה י

(א) וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ:

רש"י ובכל זאת – ובכל הרעה הזאת הבאה עלינו אנחנו כורתים אמנה להקב"ה להאמין ולבטוח בו.

וכותבים – ואנחנו כותבים בספר לקבל מלכותו עלינו למען תהיה לנו לעדות.

ועל החתום – שרוב גדולים וחשובים שבנו חתומים על ספר קבלת המצות להיות לנו לעדות:

אבן עזרא ובכל זאת – ר"ל בכל זאת הצרה אנו כורתים לעשות אמנה וקיום ללכת בתורת האלקים אשר נתנה ביד משה ושלא נתן מבנותינו לעמי הארץ:

מלבי"ם ובכל זאת – הגם שאנחנו בצרה, אנחנו כורתים אמנה – היינו ברית נאמן וקיים, הפך אבותינו שלא עבדו את ה' מרוב כל, ועל החתום – היינו בספר שעליו חתמו,

ויתכן לאמר שהיה דרכם בכל דבר הנעשה לקיום לכתוב הדבר בשני ספרים, אחד ספר הגלוי ואחד ספר החתום, וכמ"ש בירמי' (ל"ב י"א י"ד)

ובס' הגלוי היו חותמים מבפנים ובספר החתום היו חותמים מבחוץ, כמ"ש חז"ל גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מבחוץ,

וסדר החתימות היו הכהנים ואח"כ הלוים ואח"כ השרים, וזה היה בספר הגלוי,

אבל בספר החתום שקפלו את החתומים לחוץ נתהפך ונקראו האחרון בראשונה, תחלה השרים ואח"כ הלוים ואח"כ הכהנים,

וז"ש ועל החתום, היינו ספר החתום, היה הסדר שרינו לוינו וכהנינו:

(ב) וְעַל הַחֲתוּמִים נְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא בֶּן חֲכַלְיָה וְצִדְקִיָּה:

רש"י ועל החתומים – עתה מונה והולך החתומים בספר לעדות קבול המצות.

נחמיה התרשתא – שם אחד הוא וזהו שפירשתי (עזרא ב') דהתרשתא הוא נחמיה ולמה נקרא שמו התרשתא שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך לפי שהיה משקה למלך:

מלבי"ם ועל החתומים – שהוא בספר הגלוי שם באו החתומים כסדר כהנים ואח"כ לוים ואח"כ שרי העם, וכשתמנה תמצא שחתמו א"ע פ"ג אנשים והם נגד שבעים סנהדרין וי"ג ממונים שחשב הרמב"ם פ"ד מה' כה"מ חוץ מן הכהן גדול (שלא נזכר בין החתומים) סגן ושני קתיקולין וז' אמרכלים וג' גזברים:

(ג) שְׂרָיָה עֲזַרְיָה יִרְמְיָה: (ד) פַּשְׁחוּר אֲמַרְיָה מַלְכִּיָּה: (ה) חַטּוּשׁ שְׁבַנְיָה מַלּוּךְ:(ו) חָרִם מְרֵמוֹת עֹבַדְיָה:

(ז) דָּנִיֵּאל גִּנְּתוֹן בָּרוּךְ: (ח) מְשֻׁלָּם אֲבִיָּה מִיָּמִן: (ט) מַעַזְיָה בִלְגַּי שְׁמַעְיָה אֵלֶּה הַכֹּהֲנִים: (י) וְהַלְוִיִּם וְיֵשׁוּעַ בֶּן אֲזַנְיָה בִּנּוּי מִבְּנֵי חֵנָדָד קַדְמִיאֵל: (יא) וַאֲחֵיהֶם שְׁבַנְיָה הוֹדִיָּה קְלִיטָא פְּלָאיָה חָנָן: (יב) מִיכָא רְחוֹב חֲשַׁבְיָה: (יג) זַכּוּר שֵׁרֵבְיָה שְׁכַנְיָה: (יד) הוֹדִיָּה בָנִי בְּנִינוּ: (טו) רָאשֵׁי הָעָם פַּרְעֹשׁ פַּחַת מוֹאָב עֵילָם זַתּוּא בָּנִי: (טז) בֻּנִּי עַזְגָּד בֵּבָי: (יז) אֲדֹנִיָּה בִגְוַי עָדִין: (יח) אָטֵר חִזְקִיָּה עַזּוּר: (יט) הוֹדִיָּה חָשֻׁם בֵּצָי: (כ) חָרִיף עֲנָתוֹת נובי נֵיבָי: (כא) מַגְפִּיעָשׁ מְשֻׁלָּם חֵזִיר: (כב) מְשֵׁיזַבְאֵל צָדוֹק יַדּוּעַ: (כג) פְּלַטְיָה חָנָן עֲנָיָה: (כד) הוֹשֵׁעַ חֲנַנְיָה חַשּׁוּב: (כה) הַלּוֹחֵשׁ פִּלְחָא שׁוֹבֵק: (כו) רְחוּם חֲשַׁבְנָה מַעֲשֵׂיָה: (כז) וַאֲחִיָּה חָנָן עָנָן: (כח) מַלּוּךְ חָרִם בַּעֲנָה:

(כט) וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל תּוֹרַת הָאלקים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין:

רש"י וכל הנבדל – הם הגרים שנבדלו מתורת העכו"ם להיות דבוקים ומחוברים אל תורתו של הקדוש ברוך הוא ולשמור מצותיו:

(ל) מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאלקים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאלקים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו:

מלבי"ם (כט-ל) ושאר – ר"ל ושאר העם – שלא באו עה"ח מחזיקים על אחיהם – ומסכימים אל השבועה, וכל הנבדל – היינו הגרים, כל יודע – ר"ל בין נשיהם שאין יודעים בין היודע ומבין כולם מחזיקים וכו':

רש"י על אחיהם – עם אחיהם. אדיריהם – גדולים שבהם:

מצודות ציון באלה – הוא קללת השבועה כמו בשבועת האלה (במדבר ה'):

(לא) וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ:

מצודות דוד ואשר לא וגו' – מוסב הוא על המקרא שלפניו שאמר ובאים באלה ובשבועה וגו' לומר שגם השבועה היתה אשר לא נתן וגו' וכן על כל הדברים שחושב והולך:

מלבי"ם אשר לא נתן – אף שאינם מז' עממין:

(לב) וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת הַמַּקָּחוֹת וְכָל שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר לֹא נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל יָד:

רש"י המקחו'הסחורות.

שבר – תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים (בראשית מ"ו).

וביום קדש – של יו"ט.

ונטוש את השנה השביעית – כענין שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה (שמות כג).

ומשא כל יד – השמטת מלוה בשביעית:

אבן עזרא המקחות – שם דבר מן לקח כטעם ממכר, ושבר בחטים ושעורים:

מלבי"ם ועמי הארץ – קבלו על עצמם איסור מקח וממכר שלא נזכר בתורה בפירוש

ונטוש – לאפוקי ממ"ד שאם אין יובל אין שמיטה, ואין יובל נוהג רק בזמן שכל יושביה עליה:

(לג) וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אלקינוּ:

אבן עזרא שלישית השקל – נוסף על מחצית השקל לצורך הענינים הנזכרים:

מצודות דוד והעמדנו – קבענו על עצמינו דבר מצוה להיות חובה עלינו לתת שלישית השקל בכל שנה נוסף על מחצית השקל שאמרה התורה. לעבודת – להיות די צורך עבודת הבית:

מלבי"ם שלישית השקל – נוסף על מחצית השקל למפ', ועי' (מלכים א' ז' כ"ו) שאז נשתנה המטבע, ושלישית השקל היה כמחצית השקל הקודם וכמ"ש ביחזקאל (מ"ה י"ב):

(לד) לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית אלקינוּ:

רש"י וכל מלאכת בית אלקינו – לעשות מן הכסף:

מלבי"ם ולעולת התמיד, (ולעולת) השבתות והחדשים והמועדים ולקדשים – כמו העומר וכבשי עצרת ושתי הלחם, ולחטאות – שעירי ר"ח ושל מועדות:

מצודות דוד ללחם המערכת – הוא לחם הפנים.

ומנחת התמיד – מנחת נסכי התמידין.

השבתות – לעולות השבתות וגו' הם קרבנות המוספין.

ולקדשים – הם כבשי עצרת שהם שלמי צבור.

ולחטאות – חטאות הצבור והם שעירי הרגלים ור"ח. וכל מלאכת – לצורך בדק הבית:

(לה) וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אלקינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח ה' אלקינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה:

רש"י הפלנו – כמה יביא כל אחד. קרבן העצים – תקרובת של עצי המערכה למזבח. לבית אבותינו – שהיא בית קדושת אבותינו:

מצודות דוד על קרבן העצים – מתי יביא כ"א תקרובות עצי המערכה למזבח.

הכהנים וגו' – על כולם הפלנו הגורל להביא לבית ה' להעת המוכן וקבוע לו ע"פ הגורל שנה בשנה בכל שנה יביא בהעת ההיא:

מלבי"ם והגורלות הפלנו – כמו שבארו זה חז"ל בתענית:

(לו) וּלְהָבִיא אֶת בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כָּל פְּרִי כָל עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית ה':

רש"י ובכורי כל פרי עץ – בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים:

אבן עזרא ולהביא את בכורי אדמתינו – כעומר ושתי הלחם:

כל פרי עץ – הם הנזכרים בפסוק הגפן ותאנה ורמון ושאר העצים והם שבעה מינים וכן אמרו חז"ל אין מביאין בכורים אלא משבעת המינין בלבד כענין ולקחת מראשית כל פרי האדמה:

מצודות דוד את בכורי – אלו הבכורים מראשית כל פרי האדמה. כל פרי כל עץ – להביא מכל פרי העץ עם שהתורה לא חייבה אלא מחמשת המינין:

מלבי"ם ולהביא את בכורי אדמתנו – חטה ושעורה, ובכורי כל פרי כל עץ – גפן ותאנה ורמון וכו',

ורש"י כתב בכורי כל פרי באילן הם מדברי חכמים, והוא תמוה דמבואר בירושלמי בכורים דאם הביא בכורים חוץ מז' המינים לא נתקדשו,

ונראה מפני שמן התורה אין שיעור לבכורים קבלו עליהם להביא לבית ה' מתנה ראויה אחד מששים כתקנת חכמים:

(לז) וְאֶת בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ וּבְהֶמְתֵּינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ לְהָבִיא לְבֵית אלקינוּ לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אלקינוּ:

אבן עזרא ואת בכורות בנינו ובהמתנו – רצה לומר בהמתנו בהמה טמאה כי אחרי כן בכורות בקרינו וצאננו:

מצודות דוד בכורות בנינו – ליתן פדיונו חמשת שקלים.

ובהמתנו – זה פטר חמור לפדותו בשה.

לכהנים – לתת לכהנים המשרתים חלף עבודתם:

מלבי"ם ואת בכורות בנינו ובהמתנו – היינו בהמה טמאה, שא"צ להביא הפדיון לבית ה'.

ובכורי בקרינו להביא לבית אלקינו – להקרבה:

(לח) וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אלקינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ:

רש"י נביא לכהנים אל לשכות – כי הם היו רגילים. המעשרים בכל ערי עבודתנו – שנוטלים מעשרותיה' בכל ערי ישראל:

מלבי"ם ואת ראשית – הוא נכון מאד לדעת הרמב"ם דבימות עזרא לא היו חייבים בחלה ותרו"מ רק מדבריהם [כמ"ש בה' תרומות סוף פ"א] וא"כ כל מה שקבלו ע"ע היה מדברי חכמים,

ולדעת הראב"ד שהתרומה היא מה"ת ורק חלה דרבנן, י"ל שקבלו עליהם תרומות שאר פירות כמ"ש ופרי כל עץ, שלשטתיה [פ"א מה' מעשרות ה"ט] אין חייב מה"ת רק דגן תירוש ויצהר,

ועז"א ומעשר אדמתנו – ר"ל מכל מה שגדל באדמה,

והם הלוים המעשרים – שהם לוקחים המעשר בכל ערי עבודתנו – בכ"מ שעובדים בשדה:

(לט) וְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן אַהֲרֹן עִם הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר לְבֵית אלקינוּ אֶל הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר:

רש"י בעשר – לשון בעשור. את מעשר המעשר – שהיו הלוים מעשרים מעשר מן המעשר ומביאים אותו לכהנים שלא היו עוזרים את בית המקדש:

אבן עזרא בעשר – הראוי בהעשר מבנין הפעיל וכמוהו לצבות בטן לנחותם הדרך והטעם בקחת המעשר והוא מעשר מן המעשר:

מצודות דוד בעשר הלוים – בעת יקחו הלוים את מעשרם יהיה עמו כהן כי גם חלק הכהן נבלע בה והיא תרומת המעשר. מעשר המעשר – מעשר מן המעשר שלקחו להם. לבית האוצר – למקום אוצר התרומה:

מלבי"ם והיה הכהן עם הלוים – לדעת חז"ל קנסו ללוים אז שיקחו גם הכהנים את המעשר [עי' מ"ש ביבמות דף פ"ו ע"ב ובחולין קל"א], ור"ל הכהנים היו יכולים ליקח גם את המעשר,

ומעשר מן המעשר היו צריכים לתת לכהנים אף מתבואת הלוי:

(מ) כִּי אֶל הַלְּשָׁכוֹת יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי הַלֵּוִי אֶת תְּרוּמַת הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְשָׁם כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְלֹא נַעֲזֹב אֶת בֵּית אלקינוּ:

מצודות דוד ושם – בהלשכות ההם היו מונחים כלי המקדש. והכהנים וגו' – ישבו שם לשמרם ולזה יביאו לשם את התרומה. ולא נעזב – למען לא נעזוב את בית ה' כי אם היו הכהנים רדופים לשוטט אחר התרומה היה א"כ הבית נעזב מהם ולזה גזרו להביא אליהם:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “נחמיה – פרק יג”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א