ספר עזרא

פרק א

(א) וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר:

רש"י ובשנת אחת לכורש מלך פרס – סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל כמפו' בב"ב והמלה מוסבת מזה לזה שנאמר בדניאל בשנת א' למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה,

וכן הולכת ומספרת כל הפרשה בחורבן הבית וזמן גלות בבל ואת וידויו אשר התוודה על חטאת ישראל. ותחילת סדר ספר זה כך הוא שלאחר שנהרג בלשצר מלך דריוש המדי שנאמר ודריוש מדאה קביל מלכותא וגומר ולאחר מיתת דריוש מלך כורש זה מלך פרס ובשנת אחת למלכו הושלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים שנאמר (ירמיה כט) לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם וגו' שחזרו ישראל מגלות בבל לא"י

ובאותה שנה בשנת אחת לכורש יסדו ישראל יסוד ביהמ"ק וצרי יהודה ובנימין הלשינו עליהם לכורש מלך פרס וצוה לבטל המלאכה שלא לבנות עוד בנין בית המקדש והיו ישראל בטלים שלא בנו הבית כל מלכות כורש ואחשורוש שמלך אחריו עד שנת שתים למלכות דריוש בן אחשורוש מלך פרס שהוא דריוש בן אסתר.

 

ובשנת שתים למלכותו התחילו לבנות בית המקדש עד אשר הושלם הבנין ומשנת אחת לכורש עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש מלך פרס שנבנה הבית בימיו היו י"ח שנה לקיים מה שנאמר (דניאל ט) למלאות לחרבות ירושלים ע' שנה וגו' ועכשיו בשנת שתים לדריוש הושלמו ע' שנה למלאות לחרבו' ירושלים חורבן הבית שגלה צדקיהו

ומגלו' יהויקים עד גלות צדקיהו שנחרב הבית היו שמנה עשרה שנה ועכשיו בשנת אחת לכורש מלך פרס הושלמו ע' שנה מגלות יהויקים שגלו ישראל לבבל ובכך נתקיים המקרא שנא' (ירמיה כ"ט) כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם וגומר

וזו היא הפקידה שחזרו ישראל על אדמתם ובנו יסוד בנין הבית אע"פ שלא נגמר עכשיו

נמצא שהיה נ"ב שנה מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שנה אחת לכורש מלך פרס, ושמנה עשרה לאחר שנה א' לכורש שהיא שנת שתים לדריוש מלך פרס הושלמו שבעים שנה לחורבות ירושלים מגלות צדקיהו

שנחרב הבית עד שתים לדריוש שהתחילו ישראל לבנות הבנין וגמרוהו וכן מוכיח בסדר עולם ובמסכת מגילה ובספר זה כאשר בארתי.

לכלות דבר ה' מפי ירמיה – לזמן אשר הושלם דברו של הקב"ה אשר דבר ירמיהו הנביא שנאמ' (ירמיה כ"ט) כי לפי מלאות לבבל וגו'.

העיר את רוח – רצון.

קול – כרוז הכריז בכל מלכותו.

וגם במכתב – ואף מכתבו שלח בכל מלכותו על דבר זה.

לאמר – וכה אמר להם בהכרז הכרוז אשר הכריז ובאגרת מכתבו אשר שלח בכל מלכותו:

מלבי"ם השאלות

(א) על מה מורה וא"ו החיבור של מלת ובשנת?, במה העיר ה' את רוחו?, ולמה קול ומכתב?:

ובשנת אחת לכורש מלך פרס, עזרא (שכתב ספרו וספר דה"י) סיים בסוף דה"י "ויגל את השארית אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס למלאת דבר ה' בפי ירמיה, עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה, ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש וכו', עד מי בכם בכל עמו ה' אלקיו עמו ויעל",

מבואר שספר עזרא נכתב אחר ספר דה"י [דלא כרש"י שכתב שעזרא נכתב אחר דניאל. בש.] ולכן התחיל ספרו זה בשני פסוקים האחרונים שסיים ספרו הקודם, לכן אמר ובשנת בוי"ו, שזה המשך ספר דה"י (וכ"ד הרי"א).

 

ור"ל כי נבואת ירמיה היתה מפורשת שתהיה הפקודה בעת חורבן בבל, שזה אחר שבעים שנה למלכות בבל כמבואר שם (כ"ה י"ב, כ"ט י'),

אמנם לפי העונש שנענשו להיות בגלות שבעים שנה בעבור ביטול השמטות, היה צריך להתחיל החשבון מגלות צדקיהו שהיה י"ח שנה אחר התחלת מלכות נ"נ, שמאז היתה הארץ שממה ורצתה את שבתותיה, וכמו שגלה המלאך זאת לדניאל במחזה הג' (ט' כ"ד) במ"ש שבועים שבעים נחתך על עמך כמש"פ שם,

ולכן הבין דניאל בספרי' שהחשבון צריך להיות למלאת לחרבות ירושלים כמש"ש (ט' ב')

ושניהם נתקיימו, שלמלאת דבר ה' בפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש בשנת אחת למלכו ונתן פקודה שישובו לירושלים ויבנו המקדש, והיה רק פקודה למלאת מ"ש ירמיה שבמלאת שבעים שנה של בבל והקימותי עליכם דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה,

ולא יעד שם שיבנה המקדש אז שזה לא היה זמנו עתה, רק י"ח שנה אח"ז למלאת שבעים שנה לחורבת ירושלים שאז יגמר הכפרה בעון השמטות,

רק שאם לא היה נותן רשיון לבנות המקדש לא היו שבים מן הגולה, העיר ה' את רוחו שיתן רשיון לבנות המקדש ועי"כ שבו רבים מבבל ונתקיימו דברי ירמיה,

ואח"כ נתבטל הבנין עד שנת שתים לדריוש שחזר ונתן רשות, ונתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה שזה נחשב מעת החורבן,

וז"ש בסוף דה"י שלמלאת דבר ה' מפי ירמיה (שע"ז היה צריך שישובו תיכף בתחלת מלכות כורש), ולקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה שזה לא נתמלא עד י"ח שנה אח"ז לכן בשנת א' לכורש העיר ה' רוחו,

ובזה נמשך ס' עזרא שהוא השלמת ס' דה"י שספר שאז עלו הגולים ונתקיימו דברי ירמיה, ואח"כ סיפר איך נתבטל הבנין, וחזרו לבנותו י"ח שנה אח"ז בשנת שתים לדריוש, שנתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה:

העיר ה' את רוח כורש מבואר ביוסיפון שבעת שפתר דניאל לבלשאצר מכתב המלך שיענש בלשאצר על שחלל כלי המקדש, ונהרג בו בלילה ודריוש מדאה קבל מלכותו, נודע זה לדריוש וכורש ונדרו לבנות המקדש,

וגם י"ל שנודע לו מנבואת ישעיה שנבא עליו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, ודברי ה' אלה העירו את רוחו, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב שהכריזו כן בקול,

וגם נתן הפקודה במכתב כי הפקודה בלא מכתב יוכלו לשנותה, אבל כתב אשר נכתב בשם המלך, לא היה אפשר לבטל בדתי מדי ופרס (כמבואר באסתר, ובדניאל סי' וא"ו),

כי מה שבטל הבנין אח"ז לא היה בזה שינוי מפקודה זאת כמו שיתבאר בסי' ד', וגם שע"י המכתב הזה יכלו להתחיל לבנות שנית בימי דריוש האחרון כמ"ש לקמן (סי' וא"ו א' ב'):

(ב) כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אלקי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה:

רש"י כה אמר כורש מלך פרס וגו', נתן לי – שאני מלך ושליט על כל הממלכות.

והוא פקד עלי – צוה עלי ע"י ישעיה הנביא לבנות לו בית המקדש בירושלים כמו שנאמר בספר (ישעיה מ"ד)

"הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד, כֹּה אָמַר יְהֹוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ":

וכבר נאמרה נבואה זו ע"י ישעיה. בירושלים אשר ביהודה – אשר במדינת יהודה:

מלבי"ם כל ממלכות – הודיע שמאמין שיש אלקים בשמים מושל על כל,

וקראו רק אלקי השמים – כי חשב שהנהגת הארץ ימסור ביד מי שיתמנה להיות במקומו, ושהוא נבחר מה' להיות מנהיג תחתיו בארץ ומסר ממלכות הארץ בידו,

והוא ג"כ פקד עלי לבנות לו בית בירושלים – כי שם אוה למושב לו בין העם העובדים אותו:

(ג) מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אלקיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אלקי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאלקים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

רש"י מי בכם – כך היה מכריז וכותב לכל הממלכות מי בכם מכל עמו של הקב"ה יהי הקב"ה בעזרו ויעלה לבנות ביתו אשר בירושלים:

מלבי"ם השאלות: למה אמר הוא האלקים אשר בירושלים?, ומה רצה במ"ש וכל הנשאר, ובמ"ש ינשאוהו אנשי מקומו?:

(ג) מי בכם – אמר כן אל האומות מי אשר נמצא ביניכם מכל עמו – כי אחר שבנין ביתו א"א רק ע"י עמו א"כ צריכים אתם לשלוח אותם לשם,

יהי ה' אלקיו עמו – ר"ל תלוה אליו עזר אלוה והתעוררות עליון,

אם על העליה לירושלים שעז"א ויעל לירושלים

אם על הבנין שעז"א ויבן את בית ה' אלקי ישראל –

ור"ל כי לעתיד כתיב "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים", ולא יקרא בפרטות שהוא "אלקי ישראל" כי כל העמים יעבדוהו,

אבל עתה לא הגיע הזמן לזה, ועז"א הוא האלקים אשר בירושלים – לבד, כי הנהגת כל העולם חוץ ירושלים מסר ביד המערכה לדעתו,

והנה אמר שמי שיתעורר מעצמו לעלות ולבנות ילך, אבל-

(ד) וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאלקים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

רש"י וכל הנשאר – וכל יהודי הנשאר במקומו שלא יוכל לעלות מחמת שאין לו ממון.

ינשאוהו – מצוה אני לאנשי מקומו שיעניקוהו וינשאוהו בכסף ובזהב ורכוש ובהמות למען יוכל לעלות לירושלים עם הנדבה אשר יתנדבו אנשי מקומו לבנין הבית שאף האומות יש בהם אשר היו מתנדבים נדבה לבנין הבית.

לבית האלקים אשר בירושלים – מן כה אמר כורש עד כאן הכרזת הכרוז ושליחות אגרת המכתב:

מלבי"ם וכל הנשאר – מי שלא יתעורר ללכת וישאר בחו"ל, שזה יהיה

אם מפני שנפשו שפלה בלתי מתנשא לדבר הגדול הזה

אם מפני שחסר לו ההוצאה

אם מפני שאין לו להביא נדבה לבנין המקדש

ע"ז צוה שכל הנשאר מכל המקומות – הוא מצוה לאנשי מקומו

א] שינשאוהו בכסף ובזהב, וברכוש – שהוא שוה כסף, ובבהמהלרכוב עליה,

ב] שינשאוהו – שכולל שינשאו את רוחו לזה,

ג] עם הנדבה – והאומות ישלחו על ידו נדבה הקדש לבית אלקים:

(ה) וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל הֵעִיר הָאלקים אֶת רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

רש"י ליהוד' ובנימין – אותן ראשי האבות אשר לשבטים הללו של יהודה ובנימין. לכל העיר – עם כל אות' שהעיר ה' רוחו לעלות ולבנות הבית עלו לירושלים לבנות הבית:

מלבי"ם (ה-ו) ויקומו – סיפר שהיו שני ענינים,

א] שהעם התנשאו מעצמם לדבר זה ובראשם היו ראשי האבות ליהודה ובנימין – שהם התעוררו לזה תחלה והי' איתערותא דלתתא ויקומו, ומזה בא איתערותא דלעילא,

כי לכל – ר"ל לכל העולים, העיר האלקים את רוחו – בין לעלות – בין לבנות את בית ה' –

ובכ"ז גם כל סביבותיהם – היינו העמים שסביבותם חזקו בידיהם – [חיזוק ידים רפות בא תמיד ביחוס הפעול, אבל פה לא היו צריכים חיזוק מצד רפיון ידים, רק שחזקום במתנות להיות חזקים יותר, וע"ז בא בקישור הב' "בידיהם"],

לבד – רצה לומר שכ"ז נתנו לצורך העולים לצידה והוצאת הדרך, חוץ מה ששלחו על ידם נדבות לבהמ"ק:

(ו) וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם בִּכְלֵי כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת לְבַד עַל כָּל הִתְנַדֵּב:

רש"י וכל סביבותיהם – וכל העמים שהיו שכניהם של ישראל סייעו והחזיקו ידי היהודים בזהב ובכסף ומתנות הללו למען יוכלו לעלות לירושלים.

לבד על כל התנדב – כל זאת היו עושים שכיני היהודים לבד מה שהם מתנדבים בעצמם לבנין הבית:

(ז) וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית ה' אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו:

רש"י ויתנם בבית אלהיו – אשר נתנם נבוכדנצר בבית עבודת כוכבים שלו. על יד מתרדת הגזבר – כך שמו של גזבר אשר לכורש וצוהו כורש להוציאם:

מלבי"ם השאלות: למה כפל הוציא ויוציאם:

(ז-ח) והמלך כורש הוציא – וכו' ויוציאם – כי כאשר היו בבית אלילים וא"א לשמש בהם עוד בבהמ"ק,

סיפר שכורש הוציא אותם תחלה מבית ע"א ונתנם אל הגזבר, וזה היה כעין ביטול,

אחרי שיצאו מרשות ע"א לרשות המלך, ומרשות המלך הוציאם על ידי הגזבר שלו ויספרם לששבצר:

(ח) וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עַל יַד מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר וַיִּסְפְּרֵם לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָה:

רש"י ויספרם – הגזבר הזה מנה אותם ומסרם לששבצר למען ישאם ויוליכם לירושלים ואמרו רבותינו הוא ששבצר הוא דניאל ולמה נקרא שמו ששבצר שעמד בשש צרות.

[פסיקתא רבתי פרשה ו

ולמה נקרא שמו ששבצר שבאו שש צרות בימיו צרתו בבור וצרות חנניה וחביריו בכבשן האש ודתא נפקת וחכימיא וגו' ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה (דניאל ב' י"ג) וגלות יהויכן וגלות יהויקים וגלות צדקיה].

הנשיא ליהודה – הוא הנשיא אשר לשבט יהודה:

אבן עזרא הגזבר – ממונה על גנזי המלך וטעמו פקיד:

ויספרם – נתנם במספר:

לששבצר – הוא זרובבל ונקרא כן בלשון כשדים:

(ט) וְאֵלֶּה מִסְפָּרָם אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים אֲגַרְטְלֵי כֶסֶף אָלֶף מַחֲלָפִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים:

רש"י מספרם – של כלי בית ה'.

אגרטלי – מיני כלים הם.

מחלפים – הם סכינים והוא לשון בית החלפות שעל כן שהיו נותנין בה הסכינין היתה נקרא' לשכת בית החלפות:

אבן עזרא אגרטלימזרקים ופירושו בירושלמי למה נקרא שמם אגרטלי שאוגרים שם דם הטלה של"א מ"ן הספ"ר:

אגרטלי – המלה חמישית או הא' נוסף ופירושו גביעים:

מחלפים – סכינים והוא מענין כליל יחלוף בני חלוף שטעמם כריתה:

מצודות ציון אגרטלי – שם כלי ינתן בו המים לנטילת הידים.

מחלפים – סכינים והוא מל' כליל יחלוף (ישעיה ב) ע"ש שבהם שוחטים ומחליפים מחיים למיתה ועש"ז קראו חז"ל לצדדי האולם מזה ומזה בית החליפות (מדות פ"ד) כי שם גנזו הכהנים סכיניהם:

מלבי"ם אגרטלי – לדעת חז"ל מין מזרקים. מחלפים – סכינים.

(י) כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה כֵּלִים אֲחֵרִים אָלֶף:

רש"י כפורי – מזרקים ונקראו כפורי מלשון קנוח כמו דכפר ידיה בגלימא דחבריה על שם שהמקבל דם במזרק הי' מקנח נצוצות הדם שנתזו על ידו בשפת המזרק. משנים – שניים כלים אחרים של מין אחר:

מלבי"ם כפורי – מין מזרקים עי' רש"י.

משנים – שהיו אחרי הקודמים במדרגה, כמו על מיטב הצאן והמשנים (ש"א ט"ו):

(יא) כָּל כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה מִבָּבֶל לִירוּשָׁלִָם:

רש"י כל כלים – עתה כולל חשבון המנויין ושאינן מנויין כולן במניין אחד אבל החשובין הוא מונה. העלות – לשון (יפעל):

מצודות דוד לזהב ולכסף – בין של זהב בין של כסף. חמשת אלפים וכו' – כמספר הזה היו כל הכלים הקטנים עם הגדולים ולמעלה לא מנה כ"א הגדולים והחשובים. עם העלות – העלם יחד עם העלאת בני הגולה:

מלבי"ם השאלות: המספר כולל הוא יותר מן הפרטים?:

(יא) כל כלים – שחוץ מכלים שהוציא נ"נ התנדב גם כורש כלים והיה בין כולם חמשת אלפים וד' מאות:

כתבי הרמ"ע מפאנו – ספר גלגולי נשמות – אות א

[ד] רבי אלעזר בן עזריה כשנעשה נשיא אמרינן התם בברכות [כ"ז ב'] שהוא עשירי לעזרא והוא כהן ועשיר, הוא גלגול דעזרא, וכן אבן עזרא הוא גלגול של רבי אלעזר בן עזריה, ורבן גמליאל הוא גלגול נחמיה, ועל כי אמר נחמיה זכרה לי אלהי לטובה נטרד רבן גמליאל מנשיאותיה בההיא מעשה דברכות, כשם שלא נקרא הספר נחמיה על שמו:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “עזרא – פרק י”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א