עזרא ג

(א) וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים ס וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל יְרוּשָׁלִָם:

רש"י ויגע – כמו והגיע. החדש השביעי – הוא חדש תשרי ובני ישראל אשר היו בערים מה עשו ויאספו כולם כאחד לירושלים:

אבן עזרא ויגע – נקראו כל ימי הלבנה חדש בעבור התחדשה כל ט"ו ימים:

כאיש אחד – פירוש אסיפת העם היתה במהרה כאסיפת איש אחד:

מצודות דוד בערים – היו בערי נחלתם. כאיש אחד – ר"ל חיש מהר כביאת איש אחד:

מצודות ציון ויגע – כמו והגיע:

מלבי"ם השאלות: על מה בא הטעם כי באימה עליהם מעמי הארצות? למה כפל ושנה שהקריבו עולות שמשמע שלא הקריבו חטאת המוספים שצריכים להקריב בר"ח ומועדות, ולמה?:

(א) ויגע, כמו הגיע, ובא בקל לאמר שכמעט נגע החדש התאספו, כי הקדימו איזה ימים קודם לכן, להיות שם בר"ה ומועדים שאחריו:

(ב) וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים:

אבן עזרא ויקם. וזרובבל – נקרא כן בעבור בני ציון שהם שרויין בבבל:

בן שאלתיאל – לא אביו היה רק שאלתיאל דודו טפחו על כן נקרא בנו וכן כתוב בדברי הימים ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו ומלכיר' ופדיה ובני פדיה זרובבל ושמעי וכן נקראו בני מרב בת שאול בני מיכל כי היא טפחתם:

מצודות דוד בן שאלתיאל – בן בנו היה כמ"ש (בדברי הימים).

לעלות עליו עולות ככתוב וגו' – המה עולות התמיד:

מלבי"ם ויבנו להעלות עליו עולות – כפי הנראה דייק הכתוב שרק עולות הקריבו לא יתר קרבנות, וכן מבואר בכתובים [ג'-ו'],

ומזה משמע כדעת הראב"ד בפ"ו מה' בהב"ח, שקדושת המקדש בטלה בזמן החורבן, וכדעת ר"ש בפי"ד דזבחים שבבמת צבור גם הצבור לא היו רשאים להקריב רק פסחים וחובות הקבוע להם זמן שיש כמוהם בנדבת יחיד, והיינו תמידים ועולות שמקריבים בחג לפי שגם היחיד מתנדב עולה ומקריבה.

אבל חטאות ואשמות כגון שעירי הרגלים לא קרבו בבמה גדולה, וכן ביוה"כ לא הקריבו לא שעירים ולא פרים וכמ"ש התוס', וכ"ש חובות יחיד שלא הקריבו, וכן לא מנחות דאין מנחה בבמה,

ובזה באו הכתובים כפשטן שלא הקריבו רק עולות לבד:

(ג) וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָיו כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת ויעל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה' עֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב:

רש"י ויכינו המזבח על מכונותיו – כדי להקריב עליו קרבנות שהרי היו יראים מעמי הארצות שלא יקנתרום ושלא ילשינום למלך ובנו המזבח לעלות עליו עולות למען ישמעו ויבינו העמים בדבר אשר עשהו ע"פ המלך ועל כן ימנעו מלקנתרם לבניין הבית. לבקר ולערב – תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים:

מלבי"ם ויכינו המזבח על מכונותיו – כמ"ש ג' נביאים עלו עמהם מן הגולה, א' העיד על מקום המזבח,

ומ"ש כי באימה עליהם – הוא טעם מדוע המתינו עד התאספו העם כולו, ולא עשו מזבח עד עתה מפני שיראו שעמי הארצות ישביתו אותם בהיותם אנשים מעטים:

(ד) וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:

רש"י ועולת יום ביום במספר – קרבנות החג במספרם כמשפטם:

מלבי"ם ועולות יום ויום במספרי"ד כבשים בכל יום, כמשפט דבר יום ביומופרי החג, שבכל יום פוחת והולך:

(ה) וְאַחֲרֵי כֵן עֹלַת תָּמִיד וְלֶחֳדָשִׁים וּלְכָל מוֹעֲדֵי ה' הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה לַה':

רש"י ואחרי כן – ולאחר הסוכות היו מקריבים קרבנות בכל יום לבקר ולערב. ולחדשים – ולראשי חדשים היו מקריבים קרבנות של ראשי חדשים. ולכל מועדי ה' – ולשאר מועדות קרבניהם. ולכל מתנדב – ולכל אותם המתנדבים נדבותיהם היו מקבלים הכהנים אותם להקריבם ומיום אחד בתשרי התחילו להקריב קרבנות ועדיין לא נבנה יסוד הבית:

אבן עזרא ואחרי כן – אחרי חג הסכות עולות עומדות במקום ארבעה וכן הוא עולת תמיד לא נפסקה ועולה לחדשים ועולה לכל מועדי ה':

המקדשים – הנקראים קדושים מפי בית דין ועולה לכל מתנדב והטעם שלא בטלו הקרבנות אחרי כן מראש תשרי שהחלו לעלות עולות:

מצודות דוד ואחרי כן – אחר סוכות הקריבו בו עולות תמיד בתמידות מבלי הפסק ועולות לחדשים וכו'. ולכל מתנדב – הקריבו לכל מי אשר התנדב קרבן:

מלבי"ם ואחרי כן – שזה נשאר גם אחרי כן שהיו מקריבים בין עולת תמיד בין עולות מוספי ר"ח ופסח ושבועות שאחריו,

כי לא נשבתו ע"י צריהם עד השנה השנית בסוף השנה, כי בשנה השנית לבואם בחדש השני [אייר] החלו בבנין, ואז כתבו שטנה, ובודאי לא הגיע תשובת המלך קודם חג השבועות [-סיוון], ומבואר לקמן (ז' ח') שעזרא נתעכב בדרך ארבעה חדשים, והיה צריך להם להמתין בהליכת השליח וחזרתו,

ומבואר שגם כבשי עצרת לא הקריבו, דאע"ג דאיכא שלמי נדבה, לא דמי, דעצרת הוי קדשי קדשים, ושלמים קדשים קלים וכמ"ש התוס',

אולם למ"ד דמקריבים אע"פ שאין בית צריך לדחוק שמה שכתוב עולות לאו דוקא:

(ו) מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה' וְהֵיכַל ה' לֹא יֻסָּד:

מצודות דוד החלו – אז התחילו להעלות וכו' אבל לא הקריבו בתמידות עד אחר הסוכות. לא יסד – עדיין לא בנו היסוד:

(ז) וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן אֶל יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עֲלֵיהֶם:

רש"י לצידונים ולצורים – בני צור וצידון שהיו אומנים לבנות הבית. אל ים יפוא – דרך הים היו מביאי' אותם. כרשיון – כאשר היה רשות המלך עליהם לבנות הבית, כרשיון לשון רשות מגזרת רשה שהרי מן אבה יאמר אביון ומן צבה יאמר צביון ומן חזה חזיון ומן רעה רעיון מן חבה חביון ומן רשה יאמר רשות כמו מן ענה ענות ומן שבה שבות ומן ראה ראות ומן זנה זנות

נמצאו רשות ורשיון באין ויוצאין מגיזרה אחת לפי שער הדקדוק ולשון א' הם, ומנחם חברו לשון ארשת שפתינו ולא דקדק בגיזרתו ואעפ"כ שני פנים הללו קרובים זה לזה במשמעותם:

מצודות דוד לחוצבים – המה כורתי האבנים ממקום מחצבם. ולחרשים – הם האומנים בוני הקיר. לצדונים ולצורים – כי יודעים המה לכרות העצים כמ"ש (במ"א) בבנין שלמה.

אל ים יפואלהשיטם עליו ולבוא לירושלים. כרשיון – כרשות כורש אשר היה עליהם לבנות את הבית:

מלבי"ם השאלות: למה אמר כרשיון כורש עליהם שהוא למותר?:

כרשיון כרש – כי עצי הלבנון היו שייכים למלך ולא היו יכולים לקחת עצים משם בלא רשות המלך כמבואר בנחמיה [ב' ח'], והם שלחו להביא עצים משם לא לקנות בכסף, מפני שבמכתב כורש היה כתוב ונפקתא מבית מלכא תתיהב כמבואר לקמן [ו' ד'], ואחר שצוה שיהיה הוצאת הבנין על הוצאותיו היו יכולים לקחת כרשיון כורש עליהם:

(ח) וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה':

רש"י בחדש השני – הוא חדש אייר. מהשבי – כל אותן שבאו מהשביה לירושלים. ויעמידו – העמידו הלוים המשוררים לנַצֶח ולומר שירה לפני הבונים בשעת בניין יסוד הבית. לנצח – שני נצוחות הללו הם ניצוחי שירה כמו למנצח (בנגינות) מזמור לדוד (תהלים ד'):

מצודות ציון לנצח – ענינו נצוח השיר ע"ש שדרך בעלי השיר לנצח זא"ז בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה:

מלבי"ם השאלות: למה אמר שתי פעמים לנצח על מלאכת בית ה' לנצח על עושי המלאכה ותחלה משמע שכל הלוים היו ממונים ע"ז:

הבאים מהשבי, לירושלים, לנצח – לומר שירה בעת הנחת היסוד כמ"ש בפ"י:

(ט) וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ בָּנָיו וְאֶחָיו קַדְמִיאֵל וּבָנָיו בְּנֵי יְהוּדָה כְּאֶחָד לְנַצֵּחַ עַל עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים ס בְּנֵי חֵנָדָד בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם:

רש"י ויעמוד ישוע – עמדו ואמרו שירה ביחד סביב עושי מלאכ' יסוד הבית:

אבן עזרא ישוע בניו – הנכון ובניו וכן בני חנדד פירושו ובני:

מלבי"ם בני יהודה – אמר זה להבדיל כי גם מבני חנדד היה מי ששמו קדמיאל כמ"ש נחמיה י' י', לנצח – הוא להשגיח על עושה המלאכה, כי על נצוח השיר היו משתתפים כל הלוים כמ"ש בפסוק הקודם:

(י) וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

רש"י ויסדו – משקל חזק מן יסוד כמו ויסדו טירותיהם כן וישבו מן ישב ויסדו מן יסד, ומשמעותן ויסדו וישבו, במשקל חזק בשתי יודי"ן אחת פעולה וא' של יסוד ופתרונן היו מייסדים מיישבים.

ויסדו הבונים – והבונים מייסדים את יסוד היכל ה', בשעה שהיו מנצחים בשירתם והעמידו הכהנים מלובשים בגדי כבוד וחצוצרו' בידיהם לתקוע בהם.

והלוים בני אסף – היו משוררים. במצלתים – כמו (תהלים קנ) צלצלי שמע כלי שיר הם.

ע"י דוד – שהיו מנצחים ומשוררים שירות של דוד מלך ישראל:

מצודות ציון במצלתים – עשוי הוא משני כלי נחושת להשמיע קול גדול בהקשתן זה בזה וכן בצלצלי שמע (תהלים קו):

מלבי"ם מלובשים – בבגדי כבוד, כן פירש"י, וזה לדעת הרמב"ם פ"ח מה' כלי המקדש שלא הותר לכהנים ללבוש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה,

אבל לשטת הראב"ד שם יל"פ שהיו מלובשים בבגדי כהונה,

וגם להרמב"ם י"ל שלבשו בגדי כהונה לצורך עבודת התמיד ולהפך בצינורא, והיו מותרים לילך בו כל היום כמ"ש בחבורי ארצות החיים [סי' י"ח],

והכהנים לא היו תוקעים בחצוצרות רק בימי המועדות, כמ"ש הרמב"ם [ה' כה"מ פ"ג], והיה זה הוראת שעה שחשבוהו כמועד מפני רוב שמחתם, על ידי דויד – בשירות ותשבחות שיסד דוד:

(יא) וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה':

רש"י ויענו – לשון עניית זמר כמו ותען להם מרי' (שמות טו). ובהודות – ובהודיו'. כי טוב – להודות לה'. וכל העם – שאר עם ישראל. על הוסד – כל השמחות הללו היו עושים על בנין היסוד אשר הוסד בבית ה':

אבן עזרא הוסד – שם הפועל:

מצודות דוד ויענו בהלל – הרימו קול בהלל וכו' לומר כי טוב להודות לה' כי לעולם מושך חסדו על ישראל. על הוסד – כל השמחות הללו היו על אשר הניחו היסוד מבית ה':

מצודות ציון ויענו – ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז):

מלבי"ם ויענו בהלל ובהודות – ההילול הוא על שבח הבורא, וההודאה היא על הטובה ומפרש בהלל כי טוב – שזה ההילול שהוא טוב מצד עצמו, ובהודות כי לעולם חסדו על ישראל, והע' הריעו בהלל לה' – ולא בהודאה כי רבים היו בוכים כמו שיאמר:

(יב) וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל:

רש"י ביסדו – ביסוד שלו מן שם דבר של יוסד ומן יסד יאמר ביסדו, כמו מן חדש בחדשו מן קדש בקדשו. זה הבית – כשהיו רואין בניין בית זה היו בוכין מתוך שהיו זוכרים אותו בניין גדול של בית ראשון. ורבים – אשר לא ראו בניין בית ראשון היו שמחין ומריעין בשמחה בקול גדול מרוב שמחתן שיצאו מגלותן:

אבן עזרא ביסדו – דבק עם זה הבית ופי' אשר ראו בעיניהם הבית הראשון בעת יסדו בית שני היו בוכים:

מצודות דוד את הבית הראשון – שבנה שלמה. ביסדו – בעת יסדו הבית הזה. בעיניהם – ר"ל והמה רואים. בוכים – היו בוכים על כי היה קטן הרבה מן הבית הראשון. ורבים – אשר לא ראו הבית הראשון הם היו מריעים בשמחה להרים קול גדול על שמחת הבנין:

מלבי"ם השאלות: למה אמר שאין מכירים תרועת השמחה כי העם מריעים תרועה גדולה, שזה סותר את עצמו:

(יב) אשר ראו – מלת ראו נמשך גם למטה, ומלת בעיניהם נמשך גם למעלה, ושיעורו אשר ראו הבית הראשון [בעיניהם] וראו ביסדו זה הבית בעיניהם היו בוכים – כמ"ש [חגי ב'] מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם רואים אותו עתה וכו'.

ורבים בתרועה – י"ל עפמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' תרומות הטעם שקדושת יהושע בטלה וקדושת עזרא לא בטלה, מפני שקדושת יהושע היה ע"י הכיבוש וכשנכבשה מהאויבים בטל הכיבוש ובטלה הקדושה,

אבל קדושת עזרא שהיה ע"י חזקה לא בטלה,

ורבים היו בוכים על שראו שבונים ברשות כורש וכפי פקודתו שגבל מדת הבנין וענינו כמ"ש [לקמן ו'], ואם היו זוכים היה נעשה להם נס בימי עזרא כמו בימי יהושע בן נון כמ"ש חז"ל [ברכות ד'] וע"ז בכו,

ורבים שמחו עי"כ שבזה תהיה קדושתו עולמית ולא תתבטל, וז"ש.

(יג) וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק:

רש"י ואין העם מכירים – אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועה של שמחה מפני קול בכי העם שהרי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה וקול הבכי נשמע יותר ויותר עד למרחוק:

מצודות דוד ואין העם מכירים – אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועת השמחה מפני קול הבכי. כי העם – עם כי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה אבל קול הבכי נשמע עד למרחוק ובטל קול השמחים:

מלבי"ם ואין העם מכירים שקול תרועת השמחה – הוא בסבת קול בכי העם – שמזה בעצמו שאלה בוכים על שהם בונים תחת רשות כורש ע"ז עצמו שמחו רבים המבינים התועלת הזה, זאת לא הכירו ההמון רק הריעו תרועה גדולה – וזה דרך דרש.

ובפשוט יאמר ששני הקולות בין קול השמחה בין קול הבכי לא הוכרו ע"י התרועות של השופרות שנשמע עד למרחוק הם החרישו את כל הקולות האחרים:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “עזרא – פרק י”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א