עזרא ו

(א) בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם וּבַקַּרוּ בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶל:

רש"י באדין – אז כאשר הגיע המכתב ליד דריוש. שם טעם – צוה המלך הדבר. ובקרו – ובדקו בבית הספרים שהאוצרות מונחים שם בבבל:

אבן עזרא מהחתין – מורידין:

(ב) וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא בְּבִירְתָא דִּי בְּמָדַי מְדִינְתָּה מְגִלָּה חֲדָה וְכֵן כְּתִיב בְּגַוַּהּ דִּכְרוֹנָה:

רש"י והשתכח באחמתא – ונמצא מכתב של מגילה אחת שם באחמתא כן פתרו אנשי הפתרון שהוא כלי העשוי לאגרות ולגליונים ולספרים והעמידוהו מגזרת חמת מים והאל"ף אשר בתיבה אינה עיקר כיתר המלין אשר בשאר לשון ארמית.

בבירתא – באותה בירה אשר במדי המדינה. וכן כתיב – וכן היה כתוב בתוכה זכרון שלה:

מלבי"ם השאלות: איך אומר שחפשו בבית ספריא בבבל ומצאו במדי:

(א-ב) אדין אז נתן דריוש המלך פקודה ובקשו בבית הספרים שהגנוזים מונחים שם בבבל ומצאו בתיבה בבירה שבמדינת מדי מגילה אחת, וכן כתוב בה לזכרון

נראה כי עיר המלוכה היה תחלה בבבל ושם היו מונחים כל ספרי הפקודות של המלך, וכן המכתב ששלח כורש על אודות הבנין [שהיה נוסחו כל ממלכות הארץ נתן לי ה' כמ"ש בראש הספר] זה היה מונח בבבל, ובימי אחשורוש שינו את כסא המלוכה מבבל לשושן כמ"ש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, כמ"ש בפירושי שם, ונאבד אז מכתב זה

[ויכול להיות כי המן האגגי שהיה המשנה האביד את המכתב הלז שהיה לטובת היהודים] ולא נמצא בבבל,

והיה מהשגחת ה' שנמצא בעיר הבירה שהיא עתה במדי, מגלה קטנה שכתוב בה זכרון מהפקודה הזאת, [שזה נשאר במדי כמו שהיה שם ספר הזכרונות דברי הימים כמ"ש בפירוש מגלת אסתר שזה לא היה ביד המן] ושם נכתב לזכרון בקיצור:

(ג) בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית אֱלָהָא בִירוּשְׁלֶם בַּיְתָא יִתְבְּנֵא אֲתַר דִּי דָבְחִין דִּבְחִין וְאֻשּׁוֹהִי מְסוֹבְלִין רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין:

רש"י בית אלהא בירושלים – בבית אלקים בירושלים מה יהא עליו הבית יבנה. אתר די דבחין – שהוא מקום שזובחים שם זבח. ואושוהי מסובלין – וכותליו יהיו מיוסדין, כמו ואושיא יחיטו (עזרא ד). רומיה אמין שתין – רום הבית ששים אמה וששים אמה רחבו:

אבן עזרא ואושוהי מסובלין – כענין אבן גלל והפירוש יסודותיו סובלים באבני סבל:

רומי' אמין שתין – יותר גבוה מבנין שלמה ראשון כי גבהו היה שלשים אמה קומתו וכן פתיה אמין שתין להיות הגובה והרחב שוה והאורך לא זכר כי היה כמדה הראשונה:

מצודות ציון מסובלין – ענין משא כבדה כמו והנושאים בסבל (נחמיה ד):

מלבי"ם שבשנת אחת לכורש המלך, נתן המלך פקודה –

א] שבית ה' בירושלים יבנה – והוא רשות לבנות הבית,

ב] אתר – שיזבחו שם זבחים,

ג] ואשוהי מסובלין – שיסודות הבית יהיו חזקים לסבול הבנין,

ד] הגביל מדת הבית וגם זה היה בהשגחה שלא שינה מדתו מכפי הראוי ולא היו יכולים לבנותו כמו שכתוב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל,

ה] שיהיו-

(ד) נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי אָע חֲדַת וְנִפְקְתָא מִן בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִב:

רש"י נדבכין – לשון כתלים וקירות הכתלים היו של אבן גלל, גלל מרמר"א בלע"ז.

ונדבך – וכותל של עץ חדש מבפנים כענין בנין הבית אשר בנה שלמה.

ונפקתא – והוצאה לצורך הבית ולשאר דברים אשר לבית תנתן להם מבית המלך:

(ה) וְאַף מָאנֵי בֵית אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן הֵיכְלָא דִי בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל לְבָבֶל יַהֲתִיבוּן וִיהָךְ לְהֵיכְלָא דִי בִירוּשְׁלֶם לְאַתְרֵהּ וְתַחֵת בְּבֵית אֱלָהָא:

רש"י ואף מאני – ואף כלי הקדש של בית האלקים של זהב וכסף אשר נבוכדנצר הוציאם מן היכל שבירושלים והוליכם לבבל.

יתיבון – ינתנו. והיבל – אשר הוליך.

ויהך – ילך כל המעשה הזה להיכל אשר בירושלים למקומו. ותחת – ויהי מונח בביתו של הקב"ה:

אבן עזרא ואף. יהתיבון – ישיבון המשיבין:

ויהך – וילך כל כלי להיכלא והמלה מיוחדת מן הרבי' כדרך כי יתן מים:

ותחת – כנגד ששבצר ידבר באגרת והטעם ותורד או תנוח אתה ששבצר בבית אלהא, למ"ד לעבידת עומד במקום שנים וכן הוא לפחת יהודאי:

מלבי"ם (ד-ה) שלשה שורות של אבני שיש ושורה של עץ חדש – שלפי דברי חז"ל היה זה כדי שאם ימרדו ישרוף אותו באש,

ו] שהוצאת הבנין יהיה מבית המלך,

ז] שהוציא כלי ה' ומסר לידם:

(ו) כְּעַן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה רַחִיקִין הֲווֹ מִן תַּמָּה:

רש"י כען תתני וגו' – זו היא תשובה אשר השיב דריוש אל תתני ושתר בוזני.

די בעבר נהרא – לצד ארץ ישראל שהוא עבר הנהר לאותן שבבבל.

רחיקין הוו מן תמה – רחוקים תהיו משם מבנין ב"ה שלא תרפו ידי עושי המלאכה:

(ז) שְׁבֻקוּ לַעֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דֵךְ פַּחַת יְהוּדָיֵא וּלְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בֵּית אֱלָהָא דֵךְ יִבְנוֹן עַל אַתְרֵהּ:

רש"י דך – זה. פחת יהודיא – שלטוני היהודים יעשו דבר זה. ולשבי יהודיא – ולזקני היהודים אני מצוה. בית אלהא דך – בית אלקים זה:

מלבי"ם (ו-ז) כען, עתה – אתם תתני – וכו' רחיקין הוו מן תמה – תהיו רחוקין מן הבנין הזה שלא תשבתו ידי עושי המלאכה אחר שי"ל רשות עליו מן כורש, כדת פרס ומדי אשר לא יעבר

לכן – שבקו לעבידת בית אלהא דך – ואתם לא תתערבו בדבר,כי פחת היהודים ולשבי יהודאי עליהם הדבר מוטל שיבנו אותו על מקומו,

כ"ז דבר מצד הפקודה הראשונה של כורש, שהוא לא צוה שיעזרו אותם בבנין רק שלא יבטלום מעבודתם והם יבנו, וכפי פקודה זאת עליהם מוטל שתעמדו מרחוק לא לעזר ולא להשבית המלאכה, אבל.

(ח) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם לְמָא דִי תַעַבְדוּן עִם שָׂבֵי יְהוּדָיֵא אִלֵּךְ לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דֵךְ וּמִנִּכְסֵי מַלְכָּא דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה אָסְפַּרְנָא נִפְקְתָא תֶּהֱוֵא מִתְיַהֲבָא לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי לָא לְבַטָּלָא:

רש"י ומני שים טעם – וממני יהיה צווי זה.

למא די תעבדון – לאותו בנין המלאכה אשר תעשון עם זקני היהודים האלה לבנות ביתו של הקב"ה.

ומנכסי מלכא – מנכסי המלך יהיו עושים הבנין הזה.

די מדת עבר נהרה – מן המס של עבר הנהר אשר למלך, מדת מס כמו מנדה בלו והלך (עזרא ד').

אספרנה – מהרה יבנה הבנין אספרנה אישפלונטמנ"ט בלע"ז.

נפקתא תהוא מתיהבא – הוצאה תהיה ניתנת לאנשים האלה אשר לא יתבטלו ממלאכתן:

מלבי"ם ומני שים טעם – אני נותן פקודה חדשה נוסף על פקודת כורש, שלפי פקודתי לא די במה שתהיו רחוקים ושתהיו בשוא"ת, כי אני מצוה שלא די במה שלא תשביתו את המלאכה, כי אתם מחויבים עוד לעזור אל המלאכה בקום ועשה,

ועז"א למה די תעבדון עם שבי יהודיא אלך – אתם צריכים לעשות עמהם לעזרם למבנא בית אלהא דך – וכן אני מצוה כי מנכסי מלכא די מדת – [מן מס מנדה] של עבר הנהר,

אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא – שיתנו להם ממס זה ההוצאה במהרה

[כי בפקודם כורש היה כתוב שההוצאה תהיה מבית מלכא, אבל לא נתן להם במהרה, ואני מצוה שתנתן מן מס עבר הנהר ושינתן תיכף],

די לא לבטלא – כדי שלא יתבטלו ממלאכתם ע"י חסרון ההוצאה:

(ט) וּמָה חַשְׁחָן וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא חִנְטִין מְלַח חֲמַר וּמְשַׁח כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי בִירוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם בְּיוֹם דִּי לָא שָׁלוּ:

רש"י ומה חשחן – ומה שיהיו חוששין.

ובני תורין – בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלקי השמים.

וחנטין – לסלתות. ומלח – לקרבנות. ויין – לנסכים.

ושמן – למנחות כאשר יאמרו הכהנים אשר בירושלים יהי נתון להם דבר יום ביומו.

די לא שלו – בלא דיחוי שנ"צ דישטורבי"ר בלע"ז:

(י) דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי:

רש"י די להון – למען אשר יהיו מקריבים ניחוחים לאלקי השמים ויהיו מתפללים על חיי המלך ובניו:

מלבי"ם השאלות: תחלה אמר שיהיו רחוקים מן תמן משמע שלא יתערבו כלל, ואח"כ אמר די תעבדון עם יהודיא שיעזרום בבנין, ולמה שלש ומני שים טעם ג' פעמים?:

(ט-י) ומה חשחן – עוד הוסיף על פקודת כורש, שגם הוצאת הקרבנות וצרכי העבודה ינתן להם [שזה לא נזכר בפקודה הקודמת],

ור"ל מה שיצטרכו בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלקי השמים חטים מלח יין ושמן כמאמר הכהנים שבירושלם ינתן להם יום ביום בלא דיחוי – כדי שיקריבו לאלקי השמים ויתפללו על חיי המלך ובניו:

(יא) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יְהַשְׁנֵא פִּתְגָמָא דְנָה יִתְנְסַח אָע מִן בַּיְתֵהּ וּזְקִיף יִתְמְחֵא עֲלֹהִי וּבַיְתֵהּ נְוָלוּ יִתְעֲבֵד עַל דְּנָה:

רש"י ומני שים טעם – וממני שים צווי ושימת דבר אשר כל אדם אשר ישנה דבר זה.

יתנסח – יחרב עציו מביתו שיחרב ביתו, יתנסח כמו ונסחתם מעל האדמה (דברים כ"ח).

וזקיף יתמחא עלוהי – ועץ לתלותו יהא גבוה עליו שיתלה על העץ.

וביתה נולו יתעבד – וביתו יעשה אשפה על כך, נולו ענין טינוף ומחראות:

מלבי"ם ומני שים טעם – גם הפקודה הזאת היא ממני [כי לא נמצאת בפקודה הראשונה של כורש] שמי שישנה דבר זה יעקרו עץ מביתו וממנו יעשה עץ לתלותו עליו על פתח ביתו וביתו יהיה למחראות:

(יב) וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה יְמַגַּר כָּל מֶלֶךְ וְעַם דִּי יִשְׁלַח יְדֵהּ לְהַשְׁנָיָה לְחַבָּלָה בֵּית אֱלָהָא דֵךְ דִּי בִירוּשְׁלֶם אֲנָה דָרְיָוֶשׁ שָׂמֶת טְעֵם אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד:

רש"י ואלהא די שכן שמיה – והאלקים אשר שכן שמו שם. ימגר – ימגר ויפגר כל אותו מלך וכל אותו עם אשר ישלח ידו להחריב ולהשחית ביתו זה של ה' אשר בירושלים. שמת טעם – שמתי ציווי דבר זה אשר יעשה הבנין מהרה עד כאן תשובתו של דריוש:

(יג) אֱדַיִן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן לָקֳבֵל דִּי שְׁלַח דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּנֵמָא אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ:

רש"י כנמא – כאשר נאמר. אספרנא עבדו – מהרה עשו:

מצודות דוד אדין – אז. תתני וגו' – וחבריהם בעבור הדברים אשר שלח דריוש המלך כאשר אמרנו לזה חיש מהר עשו דברו:

מלבי"ם (יב-יג) ואלהא – אמנם אם איזה מלך ואומה [שאין לי כח עליהם] ירצה להשחית הבית הזה, יכריתהו ה' השוכן שם,

אנא דריוש – ר"ל חוץ מפקודת כורש שיבנה, אני הוצאתי פקודה שיעשה במהרה – וזה כולל אם שהבנין יבנה במהרה, אם שתתני וחברוהי יודיעו פקודתו מהרה בלא עיכוב,

ועז"א שאדין – ר"ל אז כל עומת ששלח דריוש כדברים האלה – עשו כפקודתו ועשו במהרה – כאשר צוה:

(יד) וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי נביאה נְבִיָּה וּזְכַרְיָה בַּר עִדּוֹא וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָס:

רש"י ושבי יהודיא – וזקני היהודים היו בונין ומצליחין במלאכתן כנבואת חגי וזכריה ובנו ויסדו את הבנין מן צווי של אלקי ישראל ומרשות כורש מלך פרס הראשון אשר הוחל יסוד הבנין בימיו ומרשות דריוש זה מלך פרס.

וארתחששתא – הוא דריוש ונקרא ארתחששתא ע"ש המדינה והמלכות כי כל מלכי פרס היו נקראים כך כאשר כל מלכי מצרים נקראי' פרעה:

מלבי"ם ושבי יהודיא, ושכללו מטעם אלה ישראל – וכו' ר"ל שהיה השגחה מעוטפת בטבע שהיה מטעם אלקי ישראל ענין השגחיי, אבל לא נס נגלה רק מטעם המלכים שנתן ה' כזאת בלבם,

כמ"ש (ברכות ד') ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא,

ומ"ש כורש ודריוש וארתחששתא – לדעת חז"ל בר"ה (ג:) הוא שם אחד, וכן פירש רש"י שארתחששתא הוא דריוש ונקרא כן ע"ש המלכות, וכן מ"ש [למעלה ד' ז'] ובימי ארתחששתא פירש"י שהוא כורש, שכ"ה דעת חז"ל,

אולם הרז"ה בפ"ק מדר"ה כתב, זה העולה בידנו לפי מדרש חכמים, אבל הפי' הנכון לפי הפשט מ"ש מטעם כורש ודריוש וארתחששתא שלשה מלכים היו, כורש המתחיל, ודריוש המשלים בנין הבית וסמוך ליה ארתחששתא בונה חומות ירושלים, וכבר נפלו שיטות ודעות שונות במנין מלכי פרס ושמותם, ואין בזה דבר ברור:

(טו) וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא:

רש"י ושיציא ביתה דנה – וסוף תשלום בית זה היה עד יום שלישי לחדש אדר שהיא שנת שש לדריוש המלך ונמצא בנין הבית היה ד' שנים:

מלבי"ם (טו-טז) ושיציא – וסוף הבנין היה בג' אדר שנת שש למלכות דריוש נמצא נמשך הבנין ד' שנים וששה חדשים [עי' חגי א' ט"ו],

ויעשו חנוכת הבית הזה בחדוה – כבר פי' הקדמונים מ"ש הבית הזה, כי אם היו זוכים אז היה מגיע זמן הגאולה העתידה, ותיכף אחר בנין זה היה יורד ביהמ"ק מן השמים כמקדש שראה יחזקאל לעתיד לבא והיו מתחילים החנוכה השנית שנאמרה ביחזקאל,

ולעת עתה עשו חנוכת הבית הזה, שמלת דנא מורה שמצפה על חנוכת בית אחר,

והנה חנוכת יחזקאל תתחיל בכ"ג אדר, כמבואר שם והם המשיכו חנוכה שלהם עד כ"ג אדר שהם כ"א יום, ואם היו זוכים היה תיכף חנוכת הבית האחרון שיבנה בידי שמים,

ויען שבימים האלה חל פורים שהם ימי משתה ושמחה, אמר שהיה עיקר החדוה על החנוכה שהיתה גדולה משמחת הפורים:

(טז) וַעֲבַדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָה:

מצודות דוד ועבדו – ובני ישראל והכהנים והלוים ושאר בני הגולה הם הנתינים ובני עבדי שלמה כולם עשו חנוכת בית אלקים זה בשמחה:

מצודות ציון חנכת – התחלת דבר מה לעמוד בה משם והלאה נקרא חנוך בלשון המקרא:

(יז) וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין לחטיא לְחַטָּאָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל תְּרֵי עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:

רש"י והקריבו לחנוכת – הקריבו לחנוכת בית זה קרבנות הללו והוראת שעה היתה:

מצודות דוד תורין – פרים. דכרין – אילים. אמרין – כבשים. וצפירי – ושעירי עזים לחטאת בעבור כל ישראל עם שלא חזרו בבית שני כ"א יהודה ובנימין. למנין – לפי מספר שבטי ישראל וארז"ל שהיתה הוראת שעה כי אין חטאת באה בנדבה:

מלבי"ם והקריבו – קרבנות אלה מה שהקריבו שעירי חטאת בצבור אינם עפ"י הדין רק הוראת שעה ע"פ הנביאים, כמו שמסיק בגמרא בהוריות ובתמורה:

(יח) וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶׁה:

רש"י והקימו כהניא בפלוגתהון – שהיו הכהנים חלוקים בעבודתם ולויים במשמרותיהם:

מלבי"ם והקימו כהניא בפלגתהון – הכהנים נתחלקו לכ"ד משמרות שכ"א יעבוד בשבוע אחרת, וכל משמר מתחלק לז' בתי אבות שכ"א יעבוד ביום אחר, אבל איזה עבודה יעבדו זה נעשה ע"פ גורל,

אבל הלוים נתחלקו עוד יותר, שראשי בתי האבות יקבעו לכ"א איזה עבודה פרטית יעבוד כמבואר ברמב"ם [פ"ג מה' כה"מ הלכה מ'] עי' בכסף משנה שם,

ועל זה אמר על הלוים במחלקותהון – שהם נתחלקו יותר מן הכהנים איש על עבודתו הפרטית:

(יט) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי הַגּוֹלָה אֶת הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן:

רש"י את הפסח – עכשיו עשו ישראל את הפסח בי"ד בניסן זה הבא אחר אדר זה שהושלם הבנין בו:

מצודות דוד בני הגולה – ר"ל השבים מן הגולה:

(כ) כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם:

רש"י ולהם – ולעצמם:

מלבי"ם כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד – לעומת מ"ש עזרא בדה"ב [כ"ט ל'] כי הלוים ישרי לב להתקדש מהכהנים, אמר שעתה הטהרו כאחד,

ולא תאמר שנשארו גם כהנים ולוים טמאים, עז"א כולם טהורים.

לכל בני הגולה – שחיטת הפסחים היה ע"י הלוים כמ"ש ג"כ בדה"ב [ל' ט"ז] ושם [ל"ה, ו' י' י"א], וספר בשבחן שהקדימו פסחי ישראל קודם מפסחי הכהנים שהם זריזין, ופסחי הכהנים קודם לשל עצמם:

(כא) וַיֹּאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַה' אלקי יִשְׂרָאֵל:

רש"י וכל הנבדל – הם הגרים שנבדלו מטומאת העבוד' כוכבים לידבק בישראל:

מלבי"ם וכל הנבדל – הם הגרים, כמ"ש בקדושין דף ע':

(כב) וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם ה' וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית הָאלקים אלקי יִשְׂרָאֵל:

רש"י והסב לב מלך אשור עליהם – והקב"ה הסב לב מלך אשור על ישראל היושבים בממשלתו בארץ אשור להחזיק' ולסייע במלאכת הבנין:

אבן עזרא ויעשו, מלך אשור – הוא ארתחששתא והזכיר אשור ולא פרס כי מלכי אשור החריבו ארץ ישראל ועתה הסב לבו ממחשבתו הרעה לטובה וזה טעם לחזק ידיה':

מצודות דוד מלך אשור – הוא דריוש שמלך גם באשור אשר היתה לפנים ראש לכל הממלכות עד בוא נ"נ ולקח המלוכה לבבל. עליהם – לטובה עליהם. לחזק ידיהם במלאכת בית ה' – בתת להם הוצאות הבנין והעזר מהאויב המבטל המלאכה:

מלבי"ם מלך אשור – מלך פרס שמלך גם על אשור ושם היו השרים והפחות שמשלו בכל עבר הנהר תמיד צוררי ישראל, ועתה גם מלכות אשור, ר"ל כל שרי המלוכה, היו עליהם לטוב וחזקו ידיהם, וכמו מ"ש דניאל [ח' כ"א] מלך יון שפי' מלכות יון:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “עזרא – פרק י”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א