עזרא ז

(א) וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ פָּרָס עֶזְרָא בֶּן שְׂרָיָה בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה:

רש"י ואחר הדברים האלה – של בנין הבית. ארתחששתא – הוא דריוש:

אבן עזרא ארתחששתא – אמרו חכמינו ז"ל כי כל המלכים נקראים כן בלשון פרסיים וזה ארתחששתא הוא דריוש:

מצודות דוד ואחר וגו' – אחר כלות הבנין. במלכות וגו' – ר"ל היה במלכות וכו'. עזרא – ארז"ל שהוא מלאכי ויחסו עד אהרן ולקצר דלג כמה דורות ממה שחושב בדה"א:

מלבי"ם במלכות ארתחששתא – לדעת רש"י ע"פ חז"ל הוא דריוש הנזכר למעלה והיה עליית עזרא שנה אחר הבנין,

ולדעת הרז"ה היה מלך אחר שמלך אחר דריוש, וכ"כ הרד"ק בסוף חגי, ולפ"ז עלה עזרא זמן רב אח"ז,

ויש בזה דעות רבות וא"א להכריע,

עזרא בן שריה – מבואר בדה"א [ו' ד'-ט"ו] שהיה בן בנו של שריה,

[וכמו מ"ש (למעלה ה' א') זכריה בר עדוא] ובד"ה שם יש ו' דורות יותר שפה קצר במספרם:

(ב) בֶּן שַׁלּוּם בֶּן צָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב: (ג) בֶּן אֲמַרְיָה בֶן עֲזַרְיָה בֶּן מְרָיוֹת: (ד) בֶּן זְרַחְיָה בֶן עֻזִּי בֶּן בֻּקִּי:

(ה) בֶּן אֲבִישׁוּעַ בֶּן פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ:

מצודות דוד הכהן הראש – ראשון להכהנים:

מלבי"ם הכהן הראש – הכהן הראשון.

(ו) הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד ה' אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ:

רש"י ויתן לו המלך – דריוש. כיד ה' אלהיו עליו – כאשר צוה הקב"ה עליו ומקרא מסורס הוא ויתן לו המלך כל בקשתו כיד ה' אלהיו עליו ואמרו רז"ל עזרא הוא מלאכי:

אבן עזרא והוא סופר מהיר – תרגום מגיד ומספר במספר במהירות:

כיד ה' – כח ותוקף:

מצודות ציון סופר – ר"ל חכם ובדרז"ל סופר מברך ובור יוצא (ברכות מ"ה). מהיר – הוא הפוך מן קשה ההבנה:

מלבי"ם הוא עזרא – שמעון הצדיק שהיה משיורי כנה"ג אמר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח,

כי בימי כנסת הגדולה נתבצרו שלשה עמודים אלה על ידי ג' אנשים מסוימים,

ע"י זרובבל ויהושע הכ"ג נבנה המקדש ונתבצרה עמוד העבודה,

ואחריו יצא עזרא לכונן עמוד התורה,

ואחריו נחמיה שבנה חומות העיר ועסק במדיניות לבצר עמוד ג"ח, כמו שיתבאר בספרו,

וז"ש שהוא עלה מצד שהוא סופר מהיר בתורת ה' – ועלה לכונן עמוד התורה, וזאת בקש מן המלך ונתן לו, כמ"ש מפסוק כ"ה ואילך,

ומצד זה היתה יד אלהים טובה עליו בהשגחתו הפרטיית שלא תשתכח תורה מישראל:

(ז) וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל יְרוּשָׁלִָם בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ:

רש"י בשנת שבע – היא שנה אחר תשלום הבית. לארתחשסתא – הוא דריוש:

אבן עזרא ויעלו, ומן הכהנים והלוים – ואחרי כן יספר סבת הלוים איך עלו:

(ח) וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ:

רש"י בחדש החמישי – הוא חדש אב כי באחד לחודש ניסן אותו היום היתה תחלת עלייתם מבבל ובאחד לחדש אב באו לירושלים:

מלבי"ם היא שנת השביעית – לדברי חז"ל בר"ה שמנו לו מניסן, יל"פ שמ"ש תחלה בשנת שבע ר"ל באותו יום נכנס בשנה שביעית, ופה אמר שנת השביעית באמצע השנה, אולם בפשוט י"ל שהמלכים בפ"ע מנו שנותיהם מיום ליום, והוא נעשה מלך בשני לירח החמישי וכשבאו ירושלים באותו יום כלתה שנת השביעית למלך כי למחר התחילו לחשב שנת השמינית:

(ט) כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו:

רש"י יסוד המעלה – יסוד תחלת העליה. כיד אלהיו – כאשר הצליחו יד הקב"ה שהיתה ידו טובה עליו להצליחו בדרכיו:

מלבי"ם יסוד המעלה – אז היתה יסוד תחלת העליה, ולדעת הראב"ע הוא מענין סוד ועצה שאז נתיעצו על העליה, כי הם לא נסעו מנהר אהוא עד י"ב לחדש, [לקמן ח' ל"א]:

(י) כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט:

רש"י כי עזרא וגו' – ועל כן הלך והצליח בדרכו שהרי עזרא הכין לבבו וגומר נותן טעם לדבריו:

מצודות דוד כי עזרא הכין וגו' – ולזה היה עליו יד אלהיו לטובה:

מלבי"ם כי עזרא – מבאר מ"ש שבא כיד אלהיו הטובה עליו, ר"ל שנלוה עליו השגחה פרטיית לשמרו בדרך ולהביאו אל המקום, וזה היה בזכות התורה [כנ"ל ו']

כי הכין לבבו – לג' דברים,

א] לדרוש את תורת ה' – שדרש וחקר עניניה בעצמו,

ב] ולעשות – שלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה,

ג] וללמד בישראל – ללמד לאחרים בין חק – בין משפט – וי"ל שכלל ב'חק' [את] מדרשי התורה שבע"פ שנקרא חקי ה' כמ"ש בס' התו"ה בכ"מ.

(יא) וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֹת ה' וְחֻקָּיו עַל יִשְׂרָאֵל:

רש"י וזה פרשגן הנשתוון – וזה פתשגן הכתב. וחקיו על ישראל – ואת חקיו אשר צוה על ישראל לשמרם:

מלבי"ם וזה פרשגן הנשתון – ר"ל שהמלך נתן לו הפקודה בכתב ולשון פרסי, והועתק ללשון ארמי שמדברים בה במדינת סוריא, ע"פ שרי המלך הממונים ע"ז שהעידו שההעתקה משתוה עם הכתב, שזה פי' מלת נשתון כנ"ל,

ספר דברי מצות – מפרש מדוע נקרא סופר, לא מפני מלאכת ספרות לפרנסתו, רק שהיה סופר ומונה דברי מצות ה', שספר אותיות התורה ועשה סייג למסורה, וכן גדר גדרים בהעתקת יתר כתבי הקדש לנקותם מכל סיג,

וגם סָפַר דברי תורה שבעל פה המסורה שזה נכלל במלת חקים כנ"ל:

על ישראל – נראה שנמשך למעלה אשר נתן המלך לעזרא על ישראל – בעבור ישראל ולצרכם:

(יב) אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא לְעֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא גְּמִיר וּכְעֶנֶת:

רש"י ספר דתא – ספר תורה. גמיר וכענת – ספיקא היא בידו:

אבן עזרא ארתחשסתא מלך מלכיא – עתה יספר כי המלך שלח אגרו' שתים אחת לכל מתנדב לעלות ואחת לכל גזבריא לתת צרכם:

גמיר – מפור' לשני ענינים הראשון להיות גמיר כתרגום כליל תכלת והוא רמז לכל ישראל המתנדבי' לעלות ולמ"ד "לעזרא" משרת תחת שלש וכן הפירוש לעזרא ולגמור ולכענת שלח להודיעם טעמו ביד עזרא, פירוש אחר גמיר תואר השם מענין גמרא גמו' וזה רמז לעזרא:

ספר דתא – שהוא גמיר ויודע דעת אלהיו ויהיה למ"ד לעזר' במקום שתים וכענת שם כולל אומות עבר הנהר:

מלבי"ם ארתחשסתא – זה נוסח האגרת, שדרך המלכים לחתום שמם בראש מכתביהם.

גמיר וכענת – כבר פירשתי שבפקודה היו נזכרים כן האומות שבעבר הנהר והיה כתוב לעזרא כהנא ספר דתא די אלהא שמיא דיניא ואפרסכיא, וכמו שחשבם למעלה [ד' ט' י'] והסוף הוא ושאר עבר נהרא וכענת

כי הפקודה היתה גם להם לחזק ידו כמ"ש בפסוק כ"א,

וכדי לקצר לא כתבו רק ההתחלה לעזרא כהנא – והסוף וכענת – ובאמצע כתבו מלת גמיר – שהוא כמו וגו' או וכו', ולמעלה [שם פסוק י"ז] כתב שלם – שהוא ג"כ כמו וגומר:

(יג) מִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן עַמָּה יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ יְהָךְ:

רש"י מני שים טעם – ממני יוצא הרשות כי כל אשר נדבה רוחו אותו מן ישראל מן הכהנים והלוים ללכת לירושלים ילכו עמך:

מלבי"ם מני שים טעם – מפני שבפקודה הראשונה שנתן כורש רשות לבני הגולה ללכת לירושלים באר הטעם שהוא כדי לבנות שם את בית ה',

וא"כ אחר שנשלם בנין הבית נשלמה הפקודה, ומעתה לא היה רשות להגולים לצאת מארץ שבים בלא רשות מיוחד,

לכן נתן רשות מחדש שכל מי מבני ישראל שיתנדב לצאת עמך יש לו רשות ללכת:

(יד) כָּל קֳבֵל דִּי מִן קֳדָם מַלְכָּא וְשִׁבְעַת יָעֲטֹהִי שְׁלִיחַ לְבַקָּרָא עַל יְהוּד וְלִירוּשְׁלֶם בְּדָת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ:

רש"י כל קבל – בשביל כך מאת המלך ושבעת יועציו רואי פני המלך אתה שלוח. ושבעת יעטוהי – ושבע יועציו הם שבעה רואי פני המלך. לבקרה על יהוד – כדי לדרוש ולבדוק על היהודים אשר בירושלים אם הם עסוקים בתורתו של הקב"ה אשר בידך:

מלבי"ם כל קבל – באר טעם הרשיון הזה מפני שאתה שליח מן המלך ושבעה יועציו – לשני דברים:

א] לבקר על היהודים – וזה יהיה בירושלים כדת אלהים אשר בידך – ר"ל שתבקר עליהם בעניני הדת ללמדם את הדת ולחזקו ולהפיץ אור התורה ויראת ה' בקרבם,

וא"כ כל מי שירצה להדבק בך ללכת עמך ללמוד תורה ואמונה בעיר הקדש יש לו רשות ללכת:

(טו) וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַב דִּי מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי הִתְנַדַּבוּ לֶאֱלָהּ יִשְׂרָאֵל דִּי בִירוּשְׁלֶם מִשְׁכְּנֵהּ:

רש"י ולהיבלהולהוליך כסף וזהב של המלך ויועציו אשר התנדב לאלהי ישראל לתקן ביתו אשר משכנו וביתו בירושלים:

מצודות דוד ולהבלה – ולהביא כסף וזהב אשר המלך ויועציו התנדבו לאלהי ישראל אשר משכן כבודו בירושלים:

מלבי"ם ולהיבלה

ב] אתה שליח להוליך לשם כסף וזהב הרבה, וצריך אתה אנשים רבים לשמרך בדרך מן השוללים,

ובאר שיוליך שלשה מיני כספים,

א] מה שהתנדבו המלך ויועציו:

(טז) וְכֹל כְּסַף וּדְהַב דִּי תְהַשְׁכַּח בְּכֹל מְדִינַת בָּבֶל עִם הִתְנַדָּבוּת עַמָּא וְכָהֲנַיָּא מִתְנַדְּבִין לְבֵית אֱלָהֲהֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם:

רש"י וכל כסף ודהב – וכל נדבת כסף וזהב אשר תמצא במדינת בבל עם שאר נדבת העם והכהנים אשר מתנדבים לביתו של הקב"ה אשר בירושלים תוליך הכל לירושלים:

מלבי"ם ב] וכל כסף וזהב די תהשכח – מה שיתנדבו הגוים מכל המדינה,

ג] מה שיתנדבו ישראל, ועז"א "עם התנדבות" – וכו', וזה צריך שמירה יתירה:

(יז) כָּל קֳבֵל דְּנָה אָסְפַּרְנָא תִקְנֵא בְּכַסְפָּא דְנָה תּוֹרִין דִּכְרִין אִמְּרִין וּמִנְחָתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן וּתְקָרֵב הִמּוֹ עַל מַדְבְּחָה דִּי בֵּית אֱלָהֲכֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם:

רש"י כל קבל דנה – ובשביל כך של עבודות המקדש מהרה תקנה בכסף זה בקר ואילים וכבשים וזבחים ומנחות ונסכי' ותקריבם על המזבח של הקב"ה:

(יח) וּמָה דִי עליך עֲלָךְ וְעַל אחיך אֶחָךְ יִיטַב בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּד כִּרְעוּת אֱלָהֲכֹם תַּעַבְדוּן:

רש"י ומה די עלך – ואשר ייטיב לך ולאחיך במותר הכסף והזהב לעשות כרצונו של הקב"ה תעשו:

(יט) וּמָאנַיָּא דִּי מִתְיַהֲבִין לָךְ לְפָלְחָן בֵּית אֱלָהָךְ הַשְׁלֵם קֳדָם אֱלָהּ יְרוּשְׁלֶם:

רש"י ומאניא – וכלים הנתונים לך לעבודתו של הקדוש ברוך הוא שלם לפני הקב"ה בירושלים:

מלבי"ם (יז-יט) כל קבל – עתה צוה לו מה שיעשה במעות שיביא לנדבה, שיקנה קרבנות במהרה ויקריב אותם על המזבח,

ובכסף וזהב הנשאר יוכל לעשות מה שמותר לו לעשות ע"פ הדין במותר המעות, כמו שחשב הרמב"ם בהלכות שקלים,

אבל הכלים לא יוציא לשום דבר רק ישארו להיות כלי שרת, וימסרם בשלמות לבית אלהים לצרכי עבודה:

(כ) וּשְׁאָר חַשְׁחוּת בֵּית אֱלָהָךְ דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּן תִּנְתֵּן מִן בֵּית גִּנְזֵי מַלְכָּא:

רש"י ושאר חשחות – ושאר צריכות שתצטרך לביתו של הקב"ה לקנות אשר יהיה לך ליתן הדמים תתן מאוצר המלך:

(כא) וּמִנִּי אֲנָה אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְכֹל גִּזַּבְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה דִּי כָל דִּי יִשְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָא כָהֲנָה סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד:

רש"י ומני אנה – וממני אני דריוש המלך יוצא ציווי ורשות לכל הגזברים אשר בעב' הנהר לצד א"י המקבלים מסים שלי מן העובדי כוכבים אשר כל דבר שישאל מכם עזרא הכהן סופר התורה של הקב"ה מהרה יעשה שלא יעכבו את שאלתו עד מאה ככרים של כסף לקנות קרבנות ומאה כורי' חטין למנחות ועד מאה מדות יין לנסכים ומאה (מדות) של שמן לבלול מנחות ומלח לקרבנות כענין שנא' (ויקרא ב') וכל קרבן מנחתך במלח תמלח:

מצודות דוד ומני – וממני אני ארתחשסתא המלך הושם גזרת אומר לכל הפקידים אשר בעבר הנהר. די כל – אשר ישאל מכם עזרא הכהן החכם בתורה של אלהי השמים חיש מהר יעשה:

(כב) עַד כְּסַף כַּכְּרִין מְאָה וְעַד חִנְטִין כֹּרִין מְאָה וְעַד חֲמַר בַּתִּין מְאָה וְעַד בַּתִּין מְשַׁח מְאָה וּמְלַח דִּי לָא כְתָב:

רש"י די לא כתב – ומלח שאין כתוב בו מדה יתנו ככל הצורך:

מלבי"ם (כ-כב) ושאר – מה שצריך לבית אלהים אשר תצטרך ליתן ינתן מאוצר המלך, ואני נותן פקודה לכל הגזברים שבעבר הנהר שכל מה שישאל עזרא יעשה במהרה בלי עיכוב, עד כסף מאה ככרים וחטים מאה כורים וכו', ומלח די לא כתב – מלח ינתן בלא קצבה [כנ"ל ד' י"ד] שהמלח היה ביד המלך בחנם:

(כג) כָּל דִּי מִן טַעַם אֱלָהּ שְׁמַיָּא יִתְעֲבֵד אַדְרַזְדָּא לְבֵית אֱלָהּ שְׁמַיָּא דִּי לְמָה לֶהֱוֵא קְצַף עַל מַלְכוּת מַלְכָּא וּבְנוֹהִי:

רש"י כל די מן טעם – כל אשר יהיה מרשותו של הקב"ה וציוויו יעשה בזריזות בחותם המלך לביתו של הקב"ה.

אדרזדא – חותם בלשון ערבי.

די למה להוא – אשר למה יהיה קצף על מלכות המלך ובניו ועל כן יתנו הגזברים כל צרכי הבית:

אבן עזרא אדרזדא – כטעם מהירות בדרך סברא כי אין לו דומה:

מלבי"ם כל אשר מפקודת אלהי השמים יעשה חותם – [אדרזדא חותם בלשון ערבי] לבית אלהי השמים –

עוד צוה שיעשה חותם שיכתוב עליו שהוא חותם בית אלהים, וכל דבר שיצא מבית ה' יוחתם בחותם ויהיה דינו כפקודה שיצא מאלהי השמים, כמו שדבר הנחתם בטבעת המלך דינו כדבר המלך,

וזה תפארת גדולה לבית אלהים שהיא פוקדת בחותם ה' ויש לחותם הזה תוקף ועוז מן המלך,

די למה – הוא טעם לכל פקודותיו אלא שלא יקצוף אלהים על מלכותו אם לא יזהרו בעבודת ביתו כראוי:

(כד) וּלְכֹם מְהוֹדְעִין דִּי כָל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם:

רש"י ולכום מהודעין – ולכם אנו מודיעים אשר כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים והנתינים שהם חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ועובדים בבית זה של הקב"ה לא ישלוט אדם עליהם להשליך עליהם מס וכסף גולגולת אלא יהיו בני חורין מעבודת המלך:

מלבי"ם ולכם מהודעין – היינו להגזברים הממונים על המס יודיע שאין להם כח לקחת שום מס מהעובדים בבהמ"ק:

(כה) וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי לֶהֱוֹן דאנין דָּאיְנִין לְכָל עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן:

רש"י ואנת עזרא כחכמת אלהיך די בידך – ואתה עזרא כפי חכמת אלהיך אשר בידיך יותר מן השופטים והדיינים שהם דנין כל העם שבעבר הנהר לצד ארץ ישראל עם יודעי התורה. ודי לא ידע – והשופט אשר לא ידע לשפוט תודיע לו המשפט לעשותו:

מלבי"ם ואנת עזרא – עוד נתן תוקף ביד עזרא למנות שופטים שידונו את העם ע"פ דין תורה,

ואמר שפטין ודינין – היינו שופטים מומחין, ודיינים שאינם מומחין דהיינו שלשה הדיוטות דא"א דלית בהו חד דגמיר,

ונגד השופטים אמר לכל יודעי דתי אלהך – ר"ל מומחים,

ונגד דיינים אמר ודי לא ידע תהודעין – שאז ילמדו את הדיין מקצת דינים:

(כו) וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הֵן לְמוֹת הֵן לשרשו לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין:

רש"י וכל די לא להוא עבד – וכל אשר לא יהיה עושה דתו של הקב"ה ודת המלך מהרה שלא יעכב הדין והמשפט.

דינה – הדין יעשה ממנו מן המעכב משפט. הן למות – להרג.

הן לשרושי – אם לעקרו מן העולם אותו ואת זרעו ואת משפחתו, לשרושי דישראצינ"ר בלע"ז.

הן לענוש נכסין – אם לענשו בממון.

ולאסורין – או לייסרו בייסורין,

עד כאן מכתב האגרת אשר נתן דריוש המלך לעזרא הסופר למען ישאהו לירושלים להראותו אל הכהנים והלוים וגזברי המלך למען יחזיקו לקיים המצות ולעבוד ה' בבית המקדש ולשמור התורה כמשפט:

מלבי"ם וכל – וגם נתן להשופטים תוקף לכוף לקיים בין דת אלהים בין דת המלך, ויש כח בידם לעשות דין להעובר על דת ה' ודת המלך,

בין למות בין לשרושי – לשרש כל המשפחה וכו', בענין שתוקף העונשים ג"כ ניתן בידם:

(כז) בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ לְפָאֵר אֶת בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

רש"י ברוך ה' – כך כתב עזרא בספרו כאשר נתן הודאה להקב"ה:

אבן עזרא ברוך, ולכל שרי – הפירוש ולפני כל שרי:

מלבי"ם ברוך ה' – עזרא נותן הודאה לה', אם מצד מה שעשה לפאר בית ה', שנתן בלב המלך להתנדב לבית האלהים, ואם מה שנעשה לו, שנתן הכח בידו לחזק הדת ולהקים שופטים, ועז"א ועלי הטה חסד:

(כח) וְעָלַי הִטָּה חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו וּלְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד ה' אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי:

רש"י ויועציו – הם שבעה רואי פני המלך הן שבעה יעטוהי של מעלה. כיד ה' אלהי עלי – כאשר היתה עזרתו של הקב"ה עלי וקבצתי מישראל הנשארים בבבל ראשי אבות וגדולים לעלות עמי מבבל:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “עזרא – פרק י”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א