עזרא ט

(א) וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי:

רש"י אלה – דברים הללו אשר ספרו דתי המלך. והשרים – של ישראל. לאמר – וכן אמרו לי:

מלבי"ם וככלות אלה – זה לא היה עד ארבעה חדשים אחר בואו כמו שתראה [לקמן י' ט'], לא נבדלו – פי' שאין הבדל ביניהם ובין עם הארץ, א] במה שהם עושים כתועבותם:

(ב) כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה:

רש"י היתה במעל הזה ראשונה – שהם התחילו למעול מעל להתחתן בעובדי כוכבי' הארצות:

אבן עזרא העם ישראל – חסר הנסמך והנכון העם עם ישראל:

רבו למעלה – רבב ורבה ענין אחד להם:

מצודות דוד כי נשאו – כי לקחו נשים מבנותיהם ולזה אוחזים במעשיהם. זרע הקודש – המה בני ישראל. ראשונה – הם נשאו בתחלה נשים מבנות העובדי כוכבים ומהם למדו יתר העם:

מצודות ציון נבדלו – ענין הפרשה:

מלבי"ם ב] כי נשאו מבנותיהם להם – ואמר מלת כי באשר מה שנשאו מבנותם הוא הסבה שיעשו כתועבותיהם, ויד השרים – שהם התחילו במעל הזה:

(ג) וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם:

רש"י משומם – עלוב ושומם כמו (יחזקאל ג) שבעת ימים משמים בתוכם:

מצודות דוד קרעתי וגו' – מגודל הצער בעבור המעל הזה. משומם – משותק ונאלם כדרך המצטער:

מצודות ציון והתערבו – מל' תערובות ובלבול. והסגנים – מין שררה. במעל – ענין חטא ופשע:

מלבי"ם משומםגלמוד, כמו ואשב שבעת ימים משמים בתוכם [יחזקאל ג']:

(ד) וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אלקי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב:

מצודות דוד כל חרד – כל החרד בקיום דברי ה' היה נאסף אלי בעבור מעל הגולה ר"ל להעביר המעל הזה. למנחת הערב – לדורון ותשורת הערב ר"ל לזמן הקרבת תמיד של בין הערבים:

מצודות ציון ומעילי – הוא מין מלבוש עליון. ואמרטה – ענין תלישה כמו ואיש כי ימרט ראשו (שמואל א י"ו):

מלבי"ם כל חרד – שעורו כל חרד על מעל הגולה בדברי אלקי ישראל – כי לא נמצא פעל חרד נקשר עם מלת על:

(ה) וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי וָאֶכְרְעָה עַל בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל ה' אלקי:

רש"י מתעניתי – שלא אכלתי אותו יום:

מצודות דוד קמתי מתעניתי – ר"ל קמתי מעונה וחלש מתעניתי שלא אכל כל אותו היום.

ובקרע וגו' – ובקריעת הבגדים ובכדי לעורר הלבבות קם כשהוא מעונה ולבוש בגדים קרועים וכרע על ברכיו. ואפרשה את כפי – כן הוא דרך שואל החסד:

(ו) וָאֹמְרָה אלקי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אלקי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם:

מצודות דוד להרים וכו' – הוא הפוך כמו להרים פני אליך אלקי. רבו – נתרבו ועלו למעלה מן הראש:

מלבי"ם בושתי ונכלמתי – מבואר אצלי שהבושה הוא מעצמו, והכלימה הוא מאחרים,

ומפרש מ"ש בושתי – כי עונותינו רבו למעלה ראש – העון הוא עיות השכל שהוא בראש, והם עלו למעלה מן הראש ומתפשטים לחוץ, וע"ז י"ל בושה בפ"ע

ונגד ונכלמתי – אמר ואשמתנו גדלה עד לשמים – האשמה הוא חיוב העונש, ועל ידו היה לנו כלימה מאחרים [עמ"ש ישעיה סי' נ"ד]:

(ז) מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה:

רש"י נתנו – כמו נתננו דגש הנו"ן תחת חסרון נו"ן אחרת כמו (דברי הימים ב' י"ד) כי עליך נשענו כמו נשעננו (בראשית ל"ד) ונתנו את בנותינו כמו ונתננו. כהיום הזה – כמו שנראה היום הזה שכבר גלו עשרת השבטים ועדיין נשארו בבבל הרבה מן הגולים:

מצודות דוד כהיום הזה – כאשר נראה היום אשר בני עשרת השבטים המה בגולה ואף מבני יהודה ובנימן רבים נשארו בבבל בגולה:

מצודות ציון ונכלמתי – מלשון כלימה ובושה. להרים – לרומם ולהגביה. ואשמתנו – מל' אשמה ופשע:

מלבי"ם מימי – הוסיף לאמר שחיוב העונש אינו מעתה רק מימי אבותינו – נתמלא הסאה ונתחייבנו בעונש עד היום הזה – ומה שנתננו ביד מלכי הארצות – היה בעונותינו – בענין שלפי מדת עונותינו ולפי חיוב העונש לא הגיע עדיין קץ הישועה, וכמו שגלה זאת המלאך לדניאל כמ"ש [דניאל ט' כ"ד] שבועים שבעים נחתך על עמך, ששיבת ישראל בבית שני היה רק חנינה לפי שעה והם צריכים עדיין למרק עונותיהם,

(ח) וְעַתָּה כִּמְעַט רֶגַע הָיְתָה תְחִנָּה מֵאֵת ה' אלקינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ לְהָאִיר עֵינֵינוּ אלקינוּ וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט בְּעַבְדֻתֵנוּ:

רש"י ועתה כמעט רגע – לפי שעה. תחנה – כמו חנינה. ולתת לנו יתד – לקבוע אותנו בארץ ישראל, יתד כמו (ישעיה כ"ב) ותקעתיו יתד במקום נאמן. מחיה מעט – חיים מועטים:

מלבי"ם ועתה כמעט רגע היתה תחנה – שהוא רק חנינה שלא ע"פ הזכות והדין, והיא רק כמעט רגע, להשאיר – באר שהתחנה היה בד' דברים,

א] להשאיר לנו פלטהשלא יכלו בגלות,

ב] ולתת לנו יתד במקום קדשו – שיוכלו לבנות המקדש ולקבוע שיבתם בא"י,

ג] להאיר עינינו אלקינו – שעי"כ יוכל להאיר עינינו שנשוב ללכת בדרכיו ובזה יכלה העונש הנגזר עלינו,

ד] ולתתנו מחיה מעט – שעי"כ נצליח מעט בהיותנו בארצנו הגם שאנו עוד בעבדותנו – כי עדיין לא הגיע זמן הגאולה האמתית כמ"ש המלאך לדניאל:

(ט) כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אלקינוּ וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת לָנוּ מִחְיָה לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אלקינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו וְלָתֶת לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם:

רש"י כי עבדים אנחנו – לדריוש מלך פרס. לא עזבנו – לא עזב אותנו. ויט – לשון מפעל כמו מטה הטה עלינו חסדו. גדר – שהיו גודרין גדר לשמור מצותיו:

מלבי"ם כי – מפרש כי אנו – עדיין עבדים – למלכי פרס ובעבדותנו לא עזבנו – וכו' כי הגאולה הזו אינה גאולה גמורה רק ברשות מלכי פרס והיה בדרך חנינה מה',

א] לתת לנו מחי'

ב] לרומם את בית אלקינו – מה שנתן פקודה לבנות המקדש,

ג] להעמיד – ר"ל להעמיד הבנין שלא יחרב ע"י צרי יהודה ובנימין שכתבו שטנה על הבנין, ולתת לנו גדר – שנוכל להיות מופרדים מן העכו"ם כדבר המוגדר בגדר בפ"ע, כי הי' להם פחה וראשים בפ"ע ושופטים מיוחדים עד שהיו שם לעם מיוחד:

(י) וְעַתָּה מַה נֹּאמַר אלקינוּ אַחֲרֵי זֹאת כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֹתֶיךָ:

מלבי"ם ועתה – ר"ל אחר שעדיין אינה גאולה שלמה והעונות הקודמים לא נתמרקו עדיין,

ותכלית הגאולה הזאת היה כדי שעתה נטיב מעשינו ונמרק העונות, כמ"ש המלאך לדניאל שבועים שבעים נחתך על עמך לכלא פשע ולכפר עון,

וצריכים הם עתה לכפר הפשעים הקודמים, וכמו שפירשנו שם, וא"כ מה נאמר עתה – אם עשינו להפך שלא די שלא נתקן עונות הקודמים נוסיף עוד עונות חדשים:

(יא) אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם:

רש"י נדה – טמאה וגעולה:

מצודות דוד ארץ נדה היא – ארץ מרוחק ומתועב בעבור תעוב העובדי כוכבים בתועבות אשר מלאו הארץ משפתה אל שפתה ברוב טומאתם:

מלבי"ם ארץ גדה – שא"ל שהארץ נטמאה ע"י תועבות הכנענים כמ"ש כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר לפניכם ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י"ח):

(יב) וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם אַל תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם וְלֹא תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד עוֹלָם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם:

רש"י והורשתם – את הארץ לבניכם עד עולם:

מלבי"ם ועתה בנותיכם – כמ"ש פן תכרות ברית ולקחת מבנותיו לבניך (שמות ל"ד), ובזה תלוי ירושת הארץ וקיומה עליה, כמ"ש יהושע כ"ג:

(יג) וְאַחֲרֵי כָּל הַבָּא עֲלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה כִּי אַתָּה אלקינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה כָּזֹאת:

רש"י ואחרי כל הבא עלינו – אחרי כל המעשה הרע אשר הגיע עלינו במעשינו הרעים. חשכת למטה מעונינו – מנעת מעונותינו עד למטה שנפחת עונינו על כפרת גלותינו ויש לנו לפותרו בענין זה מנעת עצמך מלגבות ממנו כל עונינו וגבית ממנו למטה מן העונות ולא פרעת ממנו ככל חטאתינו:

מלבי"ם ואחרי כל הבא, כי אתה אלקינו חשכת – פי' שאתה חשכת ומנעת את הרעה הבא עלינו עד שבא הרעה למטה מעונינו – ע"י שחשכת אותה באה בפחות מכפי הראוי לפי עונינו, ועי"כ שחשכת הרעה נתת לנו פליטה כזאת:

(יד) הֲנָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֲלוֹא תֶאֱנַף בָּנוּ עַד כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה:

רש"י הנשיב – אם נשוב. הלא תנאף בנו – תמיה המתקיימת:

אבן עזרא ואחרי כל הבא עלינו – רמז לגלו':

חשכת למטה מעונינו – כאילו מנעת וחשכת מכתוב מקצת עונינו בספר זכרון והנחתם למטה לארץ כטעם ותשליך במצולות ים כל חטאתם:

כי אין לעמוד – פי' אין לנו ראוי לעמוד לפניך באשמתינו זאת:

מלבי"ם הנשוב – מוסב למעלה, אחרי כל הבא עלינו איך נשוב להפר מצותיך – הלא תאנף בנו – הלא בזה תכלה חרון אפך בנו שגדר [פעל אנף אם מכלה חרון אפו] עד שלא תהיה לנו שארית ופליטה:

(טו) ה' אלקי יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אַתָּה כִּי נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל זֹאת:

רש"י כי אין – כח מעשים טובים בנו לעמוד ולהתקיים לפניך על עבירה זו:

מלבי"ם ה' אלקינו צדיק אתה – בין על העבר כי נשארנו פליטה – וא"כ היה העונש פחות מן הראוי כפי החטא, כמ"ש חשכת למטה מעונינו וזה ע"י צדקתך, בין על העתיד אם תאנף בנו עתה עד כלה, כי הננו לפניך באשמותינו – אחר שאנו אשמים שנית כי אין – רצה לומר שעל עבירה זו של נשיאת הנכריות א"א לעמד לפניך – כלל ללמד עוד שום זכות:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ספר עזרא – פרק י”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

שלחן ערוך חלק א