עזרא י

(א) וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאלקים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה:

רש"י בכה – כמו בכי:

מלבי"ם נשים וילדים – י"ל שנקבצו ג"כ נשים שבעליהם לקחו נשים נכריות והם בכו ג"כ, כמ"ש ע"ז מלאכי זה עזרא, וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה':

(ב) וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי עולם עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלקינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת:

רש"י ונושב – והושבנום. יש מקוה – יש תקוה לישראל על כך שהם יכולים להוציא נשיהם העכו"ם (והנולד מהם – נלע"ד שהוא ט"ס. בש) ולהוציא כל הבנים הנולדים מן הנשים העכו"ם:

אבן עזרא יש מקוה – חסר ה"א התימה מן קויתי ה' קותה נפשי:

מלבי"ם אנחנו מעלנו – הנה לפי מה שחשב אח"כ שמות האנשים שנשאו נשים נכריות היו מעטים לערך העם הרב שהיו עתה בא"י,

ובכ"ז היה החטא כללי באשר נעשה בפרהסיא והשרים לא מיחו בדבר, כמ"ש ויד השרים והסגנים היה במעל הזה ראשונה, וע"כ נחשב החטא הזה כאלו יצא מכלל העם, מטעם ערבות,

ע"ז אמר אנחנו מעלנו, וכלל גם עצמו ואת הכלל שכולם מעלו בזה,

ועז"א ועתה יש מקוה – [ר"ל תקוה] לישראל על זאת – שאם יקבלו ע"ע למחות בדבר יסולק החטא,

והנה מקודם לא היה כח בידם למחות שלא ניתן להם כח מיד המלך להעניש ולהכריח על הדת, רק עתה שניתן הכח ביד עזרא למנות שופטים ושוטרים ולהעניש לעובר על דת הן למות הן לשרושי (כנ"ל ז' כ"ו) מעתה חלה המעילה הזאת על כולם על שאינם מוחים,

אמנם הלא עתה יש תקוה על זאת לתקן זה מה שלא היה כח בידם מקודם, כי.

(ג) וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלקינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אלקינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה:

רש"י בעצת ה' – בעצתו וברצונו של הקב"ה. וחרדים במצות אלקינו – ויראי שמים שמים יוציאם. וכתורה יעשה – העושה המעשה הזה אשר יוציא אשתו ובניו העובדי כוכבים:

אבן עזרא ועתה – והנולד מהם כמו מהן:

בעצת אדני – לקרב אל קהל ה' או להרחיק ולא מצאנו שהקריבו אחד מהם ואולי הוציאום שלא היו גיורות כרות המואביה וחכמינו ז"ל אמרו בנו הוא לכל דבר חוץ מן הנולד מן השפחה ומן הכותית והוציאו האמות והבנים: והחרדים במצות אלקינו – לבלתי התחתן בם יוציאו נשותיהם:

וכתורה יעשה – למי שאינו חרד כי נכריחנו להוציא:

מלבי"ם (ג-ד) ועתה נכרת לאלקינו בעצת ה' ובעצת החרדים למצותיו להוציא כל נשים והנולד מהם – ובאשר ידעו כי רבים יקומו נגדם ולא ירצו להוציא נשותיהם, ועזרא לא היה לו כח להעניש רק על דין תורה,

והוא היה צריך להפחידם עתה בעונשין יותר חמורים, שע"ז יש כח להכלל אם יקבלו הדבר בשבועה, שאז הכלל יש להם בזה דין מלך שיכול להעניש בעונשים יותר מן הדין, כמ"ש במעשה דפלגש בגבעה ובכ"מ,

ועז"א שיכרתו כולם ברית ושהם כולם עמו להסכים ע"ז באלה ובשבועה ואז כתורה יעשה – להעניש כל העובר בכחו כלל ישראל, כמו שעשו אז עונש חרוץ בבני יבש גלעד שעברו על שבועת הקהל:

(ד) קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה:

רש"י ואנחנו עמך – להיות מסכימים עמך:

מצודות דוד קום – היה זריז בדבר כי היא מוטלת עליך כי אתה הראש לכולנו ואנחנו נהיה עמך בעזרתך:

מצודות ציון קום – הוא ענין זרוז וכן קום עבור (יהושע א):

(ה) וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּשָּׁבֵעוּ:

מצודות דוד וכל ישראל – שרי כל ישראל:

מלבי"ם ויקם – וע"כ השביע עזרא שרי הכהנים – [ושרי] כל ישראל – ונעשה הדבר בהסכמת הכלל:

(ו) וַיָּקָם עֶזְרָא מִלִּפְנֵי בֵּית הָאלקים וַיֵּלֶךְ אֶל לִשְׁכַּת יְהוֹחָנָן בֶּן אֶלְיָשִׁיב וַיֵּלֶךְ שָׁם לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה כִּי מִתְאַבֵּל עַל מַעַל הַגּוֹלָה:

מצודות ציון לשכת – ענין חדר מה:

מלבי"ם וילך, וילך שם – ר"ל וגם כשהלך שם לא אכל עדיין לחם, הגם שנגמר התענית מפני שהתאבל על מעל הגולה ולא יכול לאכל לחם:

(ז) וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם:

רש"י קול – כרוז:

מצודות דוד ויעבירו – הכריזו לומר לכל בני הגולה וכו':

(ח) וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה:

רש"י לשלשת הימים – לסוף שלשת הימים:

מצודות דוד לשלשת הימים – לסוף ג' הימים מעת הכרוז. בעצת וכו' – אשר הגבילו זה הזמן. והוא יבדל – לא יצטרפו אותו לקהל הגולה בדבר מהדברים:

מצודות ציון יחרם – ענין חורבן ואבדון:

מלבי"ם וחרם כל רכושו – זה בתוקף מה שנעשה מן הכלל כנ"ל ג', ועז"א כעצת השרים והזקנים, שהכלל י"ל כח לזה:

(ט) וַיִּקָּבְצוּ כָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְרוּשָׁלִַם לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ וַיֵּשְׁבוּ כָל הָעָם בִּרְחוֹב בֵּית הָאלקים מַרְעִידִים עַל הַדָּבָר וּמֵהַגְּשָׁמִים:

רש"י חדש התשיעי – הוא חדש כסליו. מרעידים על הדבר – מתייראים על הדבר ומתייראים היו ממכשול של עבירה זאת. ומהגשמים – ומן הגשמים היורדים עליהם שם היו רעודים ועלובים:

מצודות ציון מרעידים – מל' רעדה ורתת:

מלבי"ם מרעידים – בין על הדבר – דהיינו העבירה, בין מפני הגשמים:

(י) וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל:

מצודות דוד ותושיבו – הושבתם בבתיכם לנשים. על אשמת ישראל – אשר יש בידם מאז:

מלבי"ם (י-יא) אתם מעלתם – כאשר כל ישראל ערבים זה בזה האשמה מוטלת על כולם, ורצה שיסכימו כולם ע"ז, שבזה כל העובר נפרד מן הכלל, וי"ל כח להענישו הן למות הן לשרושי מדין מלך:

(יא) וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לַה' אלקי אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת:

רש"י תודה – וידוי:

מצודות דוד תנו תודה – היו מודים אשר עשיתם הרע ותתחרטו עליו ועשו מעתה רצונו. מעמי הארץ – לבלי תת מבנותיכם לעובדי כוכבים:

מצודות ציון תודה – הודאה:

(יב) וַיַּעְנוּ כָל הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ קוֹל גָּדוֹל כֵּן כדבריך כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת:

מצודות דוד כן – אמת וישר הדבר ועלינו לעשות כדבריך:

(יג) אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם כִּי הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה:

רש"י והעת גשמים – שהגשמי' יורדי' עלינו. והמלאכה – והרחקת עבירה זו אין אתה יכול לתקן כל כך במהירות:

אבן עזרא והמלאכה – מלאכת הבדל מן הנשים:

(יד) יַעַמְדוּ נָא שָׂרֵינוּ לְכָל הַקָּהָל וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים וְעִמָּהֶם זִקְנֵי עִיר וָעִיר וְשֹׁפְטֶיהָ עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף אלקינוּ מִמֶּנּוּ עַד לַדָּבָר הַזֶּה:

רש"י לכל הקהל – עם כל הקהל. ההושיב – אשר הושיב. עד להשיב – עד אשר ישוב חרונו של הקב"ה מעלינו:

אבן עזרא ההושיב – הה"א לידיעה והיא הנכנסת על העוברים והוא כטעם אשר:

עד לדבר הזה – כמו עד זה מדבר ופירוש עוד יעמדו השרים בעבור הענין הזה:

מצודות ציון מזומנים – ענין הכנה וקביעות כמו בעתים מזומנות (נחמיה יג):

מלבי"ם יעמדו – ר"ל ששרי העם ישארו בירושלים בעבור כל הקהל ובמקומם, ומה שיעשו המה יהיה כאלו נעשה מכלל הקהל.

עד לדבר הזה – ר"ל לתקן כל פרצות הדור עד הפרצה הזאת, שלא ישאר שום דבר שבעבורו יחרה אף ה' עליהם:

(טו) אַךְ יוֹנָתָן בֶּן עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן תִּקְוָה עָמְדוּ עַל זֹאת וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם:

רש"י עמדו על זאת – לקנתר על דבר זה. עזרום – החזיקו ידיהם:

מצודות דוד עמדו על זאת – התחזקו ביותר על הדבר ההיא להבדיל הנשי' העובדו' כוכבים. עזרום – היו להם לעזר בהדבר ההיא:

מלבי"ם אך יונתן – שלא עמדו נגד זה לקנתר על הדבר רק שני אלה, ושנים שעזרום, אבל יתר העם הסכימו לזה:

(טז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר:

רש"י לדריוש – כמו לדרוש:

מלבי"ם ויבדלו – ר"ל עזרא ואנשי ראשי אבות נשארו בירושלים מובדלים מן העם ששבו לעסקיהם, והם ישבו לדרוש הדבר:

(יז) וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן:

רש"י ויכלו בכל – והשלימו את תיקון המעשה מן האנשים אשר הושיבו נשים של עובדי כוכבים כי הוציאם לחדש הראשון עד יום אחד בניסן:

מלבי"ם ויכלו בכל – [ומפרש] באנשים – [הב' נמשך לשתים, ולכן בא מלת בכל בחול"ם] כמ"ש הראב"ע ההושיבו – אשר הושיבו ואשמים איל צאן –

פירשו חז"ל בכריתות דף י"א שבעלו שפחה חרופה לכן היו מחוייבים איל אשם כדין, ובזה יצדק מ"ש ואשמים,כי בש"ח אינו חייב רק אם בעל כדרכו וגמר ביאתו, וע"כ אם אמרו לו שנים בעלת ש"ח והוא אומר לא בעלתי אינו חייב, שיל"פ לא גמרתי ביאתי כמ"ש בכריתות דף י"ב,

וא"כ א"א לחייבו איל אשם ע"י עדים, רק הם עצמם הודו שהם אשמים, ושעי"כ חייבים להביא איל צאן, ובאשר היו יכולים לשחררה אך שהם היו כהנים ואסורה להם משום זונה, וע"ז נתנו ידם בת"כ להוציא, כדין כהן שנשא אשה בעבירה נודר ועובד,

ורש"י כתב שהוראת שעה היה, והא תמוה שהוא נגד הגמ' הנ"ל, ונראה שרש"י לשטתו שכתב בגיטין דף ל"ו דבבית שני לא נהגו יובלות וא"כ למאי דקיי"ל דש"ח היא המאורסת לעבד עברי לא היה זה אפשר בבית שני דאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג,

וע"כ שרב חסדא שאמר ששפחה חרופה בעלו, אמר כן לדעת אחרים בכריתות [י"א] דש"ח היא המאורסת לעבד כנעני, ואינה הלכה לר"ע ור"י דס"ל דש"ח היא המאורסת לעבד עברי,

אמנם התוס' בגיטין [שם] ובערכין [דף ל"א] כתבו שהיובל היה נוהג בבית שני והיה ע"ע נוהג, ולדידיה אתיא דרב חסדא כהלכה:

רש"י ויכלו בכל – והשלימו את תיקון המעשה מן האנשים אשר הושיבו נשים של עובדי כוכבים כי הוציאם לחדש הראשון עד יום אחד בניסן:

(יח) וַיִּמָּצֵא מִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מִבְּנֵי יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו מַעֲשֵׂיָה וֶאֱלִיעֶזֶר וְיָרִיב וּגְדַלְיָה:

מצודות דוד מעשיה וכו' – הם הושיבו נשים עובדות כוכבים:

(יט) וַיִּתְּנוּ יָדָם לְהוֹצִיא נְשֵׁיהֶם וַאֲשֵׁמִים אֵיל צֹאן עַל אַשְׁמָתָם:

רש"י ידם – עצתם כמו הנה יד יואב אתך בכל זאת (שמואל ב' י"ד). על אשמתם – הוראת שעה היתה:

אבן עזרא ויתנו ידם – רמז לתקיעת יד בשבועה או נתינת היד כאדם שמוסר עצמו לאחר לעשות רצונו ושאלתו וכן נתנו יד מסרנו עצמנו להם:

ואשמים – תואר השם ופי' ונתנו יד האשמים להקריב איל צאן ואנחנו לא מצאנו עונש אשם לבועל עכו"ם ואולי עצת הראשים היה לעשות כן:

מצודות דוד ויתנו ידם – תקעו כף להוציא נשיהם ולהביא קרבן אשם איל מן הצאן בעבור האשמה והיתה הוראת שעה:

(כ) וּמִבְּנֵי אִמֵּר חֲנָנִי וּזְבַדְיָה:

רש"י ומבני אמר – כל אלו כהנים עד ומן הלוים וגומר:

(כא) וּמִבְּנֵי חָרִם מַעֲשֵׂיָה וְאֵלִיָּה וּשְׁמַעְיָה וִיחִיאֵל וְעֻזִיָּה: (כב) וּמִבְּנֵי פַּשְׁחוּר אֶלְיוֹעֵינַי מַעֲשֵׂיָה יִשְׁמָעֵאל נְתַנְאֵל יוֹזָבָד וְאֶלְעָשָׂה: (כג) וּמִן הַלְוִיִּם יוֹזָבָד וְשִׁמְעִי וְקֵלָיָה הוּא קְלִיטָא פְּתַחְיָה יְהוּדָה וֶאֱלִיעֶזֶר:

מצודות דוד ומן הלוים – היו נושאים נשים עובדות כוכבים. יוזבד וגו' הוא קליטא – בשתי השמות היה נקרא קליה וקליטא:

(כד) וּמִן הַמְשֹׁרְרִים אֶלְיָשִׁיב וּמִן הַשֹּׁעֲרִים שַׁלֻּם וָטֶלֶם וְאוּרִי: (כה) וּמִיִּשְׂרָאֵל מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ רַמְיָה וְיִזִּיָּה וּמַלְכִּיָּה וּמִיָּמִן וְאֶלְעָזָר וּמַלְכִּיָּה וּבְנָיָה: (כו) וּמִבְּנֵי עֵילָם מַתַּנְיָה זְכַרְיָה וִיחִיאֵל וְעַבְדִּי וִירֵמוֹת וְאֵלִיָּה: (כז) וּמִבְּנֵי זַתּוּא אֶלְיוֹעֵנַי אֶלְיָשִׁיב מַתַּנְיָה וִירֵמוֹת וְזָבָד וַעֲזִיזָא: (כח) וּמִבְּנֵי בֵּבָי יְהוֹחָנָן חֲנַנְיָה זַבַּי עַתְלָי: (כט) וּמִבְּנֵי בָּנִי מְשֻׁלָּם מַלּוּךְ וַעֲדָיָה יָשׁוּב וּשְׁאָל ירמות וְרָמוֹת: (ל) וּמִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב עַדְנָא וּכְלָל בְּנָיָה מַעֲשֵׂיָה מַתַּנְיָה בְצַלְאֵל וּבִנּוּי וּמְנַשֶּׁה:

מצודות דוד פחת מואב – מושל במואב:

(לא) וּבְנֵי חָרִם אֱלִיעֶזֶר יִשִּׁיָּה מַלְכִּיָּה שְׁמַעְיָה שִׁמְעוֹן:

(לב) בִּנְיָמִן מַלּוּךְ שְׁמַרְיָה:

(לג) מִבְּנֵי חָשֻׁם מַתְּנַי מַתַּתָּה זָבָד אֱלִיפֶלֶט יְרֵמַי מְנַשֶּׁה שִׁמְעִי:

(לד) מִבְּנֵי בָנִי מַעֲדַי עַמְרָם וְאוּאֵל:

מלבי"ם מבני בני – כבר נחשבו [פסוק כ"ט]? אם לא שהם בני בצי:

(לה) בְּנָיָה בֵדְיָה כלהי כְּלוּהוּ: (לו) וַנְיָה מְרֵמוֹת אֶלְיָשִׁיב: (לז) מַתַּנְיָה מַתְּנַי ויעשו וְיַעֲשָׂי: (לח) וּבָנִי וּבִנּוּי שִׁמְעִי:

(לט) וְשֶׁלֶמְיָה וְנָתָן וַעֲדָיָה: (מ) מַכְנַדְבַי שָׁשַׁי שָׁרָי: (מא) עֲזַרְאֵל וְשֶׁלֶמְיָהוּ שְׁמַרְיָה: (מב) שַׁלּוּם אֲמַרְיָה יוֹסֵף: (מג) מִבְּנֵי נְבוֹ יְעִיאֵל מַתִּתְיָה זָבָד זְבִינָא ידו יַדַּי וְיוֹאֵל בְּנָיָה: (מד) כָּל אֵלֶּה נשאי נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְיֵשׁ מֵהֶם נָשִׁים וַיָּשִׂימוּ בָּנִים:

רש"י ויש מהם נשים וישימו בנים – מקצתן שהיו להם נשים של עובדי כוכבים שנולדו להם מהם בנים והכל הוציאו הנשים והבנים:

אבן עזרא ויש מהם נשים – טעמו ויש מקצת מאלה שהיו להם נשים וכבר שמו בנים והטעם הולידו מהם בנים או וישימו בנים לפי ראשי האבות להתיעץ מה יעשה להם או יגרשום או אם יקריבום:

מצודות דוד ויש מהם נשים – מקצת מהם נשאו נשים עובדות כוכבים. וישימו בנים – ר"ל ילדו עמהן בנים:

מלבי"ם ויש מהם [נשאו] נשים – מלת נשאו נמשך לשתים, וישימו בנים – לא אמר וילדו כי ולד נכרית כמותה:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ספר עזרא – פרק י”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

שלחן ערוך חלק א