פורים – רעיונות על מגילת אסתר 3

פרפראות-וחידושים-לפורים
פרפראות-וחידושים-לפורים

כל ענייני החג

כל ענייני פורים

חשבונות נגד ה'

שאול נשלח למגר את עמלק. הוא נכשל ומותיר את אגג ואת הצאן. מדוע?

יש מפרשים [אלה הדברים] שלשאול היו 'חשבונות', כדי שיהיה צאן ובקר להקריב זבחים לה', או כדי שיצא מעמלק המן הרשע, שמבני בניו ילמדו תורה בב"ב [רב שמואל בר שילת], או למען יזכו ל'קיימו וקיבלו' את התושב"ע בימי אחשורוש.

מרדכי ואסתר מצאצאי שאול ['בן קיש איש ימיני'] מתקנים את חטאו של שאול, בכך שמרדכי אינו נהנה מסעודתו של אותו רשע. היו רבים שטענו שכדאי להגיע לסעודה שהרי אלולי כן זהו מצב סכנה שיחשבו שאנו לא מקבלים מלכותו, ומרדכי אינו עושה חשבונות ומסרב להגיע ומוחה ביד העם שהלכו לסעודה.

כאשר המן עובר אין מרדכי משתחוה ואף כאן הוא אינו עושה חשבונות, שיכל לומר הרי אין מדובר בע"ז כפשוטה, אלא אנדרטי בלבד, ואולי לא כדאי להתגרות באומות וכדו' ובכל זאת אינו כורע ומשתחוה להמן.

גם אסתר מתקנת חטאו של שאול בכך שאינה עושה חשבונות, אלא 'את מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר הייתה באמנה אתו'. בלי חשבונות של כדאיות.

וכן מובא בתרגום שני שאמר לה מרדכי לאסתר 'ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע שמא לעת כזאת על אשר נפקדו עוונות בית אביך התקרבת למלכות כדי לתקן את חטאו של שאול אבי אביך שהחיה את אגג אבי אביו של המן הרשע.

ולכן הבחינה של אסתר הייתה ג"כ בתחום ה'חשבונות', האם תעשה חשבון שלא כדאי להכנס למלך היות ואחת דתו להמית, וא"כ חלילה אם אמות יגרם נזק רב שלא אוכל לפעול בעתיד למען אחי, או שבכ"ז אסמוך על הקב"ה ואכנס על אף הסיכון.

וע"ז רומז לה שאם לא תעשה כן אזי 'את ובית אביך תאבדו', שאז יפקד העון על בית אביךשאול -שאף הוא עשה חשבונות- שיזכר עוונו שכעת לא בא לידי תיקונו.

בענין החשבונות בעבודת ה' ממשילים משל למלך ששלח שגריר למדינה השכנה והזהירו לבל יהין להוריד את חולצתו. כשהגיע השגריר הביטו מארחיו על גבו ואמרו מדוע שלחו שגריר גיבן? כל טענותיו שאינו גיבן נפלו על אזניים אטומות. הם ביקשו שיוכיח זאת ויפשוט את חולצתו. השגריר סירב, והם הבטיחו לו פרס של מליון דולר. חשב השגריר- הרי תמורת סכום כה עצום ניתן לכסות את כל חובות הממלכה, לזה בטח יסכים אף המלך. פשט חולצתו, הוכיח 'חפותו', וזכה בסכום העצום. כששב לממלכה, מיד שאלו המלך הורדת חולצתך? אכן, השיב השגריר אך הבאתי מליון דולר!!!

אוי! ספק המלך כפיו, שוטה שכמוך! התערבתי עם המלך של הממלכה השכנה שלא יצליח לגרום לשגריר שלי להוריד את חולצתו, על סכום של חמישה מליון דולר!!!

מסקנה: אין לו לאדם לעשות חשבונות של 'כדאיות' נגד מצוות ה', שלעולם רב ההפסד רב על הרווח!

בראותם יחד תכלת מרדכי [תשסח]

מדוע צהלו רק כשראו את 'תכלת מרדכי'?

מבאר ה'תפארת ציון' שכאשר מרדכי בא ללבוש את בגדי המלך חשב המן להקטין את בושתו ועלבונו ע"י שילבש את בגדי מרדכי כדי שכולם יחשבו שהמוליך את הסוס הוא מרדכי. מרדכי אכן נתן לו את בגדיו לבד מהציצית- הטלית קטן. העם ראו אדם בלבוש מרדכי מוביל את הסוס ונצטערו, אולם כשראו את היושב על הסוס לבוש בגדי מלכות ופתיל תכלת משתלשל מהן הבינו שהוא מרדכי, ורק אז צהלו ושמחו- בראותם 'תכלת מרדכי'.

בתו של המן לא הבחינה בלבוש מרדכי, וחשבה שאכן מוליך הסוס הוא מרדכי, ושפכה מהגג שופכין על ראשו. הרים המן ראשו וראתה שזהו אביה, קפצה מן הגג ומתה. המן שב לביתו אבל וחפוי ראש, אבל על בתו שמתה, וחפוי ראש על ה'חפיפה' לה זכה מבתו ברגעיה האחרונים…

ויש אומרים שבשל התחפושת הזו שעשה המן, מנהג ישראל להתחפש בפורים.

מך ורש

נאמר במדרש פליאה: "מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה? מפני שנעשו ישראל מך ורש, מיד פתחה אסתר ואמרה 'אלי אלי למה עזבתני'". 

מבאר מוהר"ש מאסטרפולי: בשמות מיכאל וישראל ישנן את האותיות 'אלי' וממנו מקבלים ישראל והמלאכים עוז ותוקף. בשעת הגזירה ירדו מישראל ומיכאל [-סניגורן של ישראל] האותיות 'אלי' ומישראל נותר 'רש', וממיכאל נותר 'מך', עד שחזרה אסתר והתפללה 'אלי אלי למה עזבתני', וחזרו האותיות 'אלי' לישראל ומיכאל, וניצלו מן הגזירה.

בגתן או בגתנא? [תשסז]

בתחילה נאמר במגילה 'בגתן ותרש', ולבסוף כשהזכירו סופרי המלך את שמותם לפניו קראו להם 'בגתנא ותרש', ממה נובע השינוי?

מובא בחז"ל שסופר המלך היה שמשי שהיה מבני המן, והוא בעורמתו החליט לכתוב את שבחו של מרדכי בצורה כזו שלא די שלא יקבל שכר אלא עוד יענש על מעשהו.

כתב שמשי שמרדכי גילה והסגיר את "בגתן או תרש" שרצו להרוג את המלך. בזה רצה שמשי שמרדכי יענש על כך שבגללו נהרגו גם בגתן וגם תרש אע"פ שאחד מהם היה חף מכל פשע.

אחז"ל [מגילה טז.] שהיה 'שמשי מוחק וגבריאל כותב', ופירוש הדבר שגבריאל בא והרחיק את הא' מן הו' ובמקום "או" נכתב 'בגתנא-ותרש' וממילא מגיע למרדכי שכר. [ליקוטי אברהם]

פרשת הכסף

ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן: [ז-ה]

תמיהתו וצביעותו של אחשורוש זועקות לשמים. וכי הוא לא היה שותף בכיר ופעיל במכירת העם? וכי לא הסיר את טבעתו באמרו 'והעם לעשות בו כטוב בעיניך'?

מבאר החתם סופר בהקדים תמיה נוספת, כיצד אומר אחשורוש 'הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך', והרי אוהב כסף לא ישבע כסף, וכיצד הוא מוותר כל כך בקלות על עשרת אלפים ככר כסף?

אלא ברור שאחשורוש כלל לא ויתר על הסכום העצום הזה, אלא ביקש המלך מהמן שלא יוודע ברבים ענין הכסף, ולאחר תום 'העבודה' תתן לי את הכסף 'מתחת השולחן'.

ומדוע? חשש המלך שאם יתגלה שהוא מכר את היהודים תמורת בצע כסף יוכל הדבר לגרום למרד ולנפילתו, שיאמרו שאר העמים הנתונים למרותו שהיום הוא מוכר את היהודים, מחר ישלמו לו והוא יהיה מוכן למכור אף אותנו… ולכן העדיף המלך שענין הכסף לא יתגלה, והוא יסביר את ענין השמדת היהודים כענין 'אידיאולוגי', מפני שהם מזיקים וטפילים וכו', וטיעון זה יתקבל יותר על לב ההמונים הנבערים.

'ומרדכי ידע את כל אשר נעשה' אחז"ל שאליהו הנביא שח לו, וי"א שבעל החלום גילה לו. מרדכי שולח להודיע זאת לאסתר ע"י התך- 'ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן וגו'". והנה מגיעה אסתר לאחשורוש ואומרת לו הסוד נתגלה, 'כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד'.

אחשורוש ששומע זאת – נדהם. מהיכן היא יודעת על המכירה הסודית? מי-גילה [יש אומרים שלכן היא נקראת 'מִגִילה'…] לה פרט חסוי זה? הוא ממהר לשאול- 'מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן'- להדליף את ענין הכסף? ואסתר מצביעה על המן אומרת 'המן הרע הזה'.

ענין זה מצטרף אצל המלך לחשדות כבדים שהיו לו כבר קודם, שהמן רוצה לרשת את מלכותו. תחילה המן מוזמן למשתה ע"י אסתר, אח"כ הוא מבקש בגדי מלכות וסוס מלכות, ועתה הוא מגלה את סודי בענין המכירה כדי להבאישני בעיני העם. מיד והמלך קם בחמתו ממשתה היין וגו'.

ביאור נוסף מבאר האלשיך הקדוש: כשהמן ביקש לקנות את היהודים הוא אמר 'אם על המלך טוב יכתב לעבדם' -לעשותם עבדים- ולזה הסכים המלך, אולם המן כתב 'לאבדם'. ועל זאת אמרה אסתר 'ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי' שאילו היה עושה רק כפי שסיכם עמך, ומוכר אותנו לעבדים- החרשתי. ועל זה תמה המלך 'מי הוא זה ואי זה הוא שמלאו לבו לעשות כן' ולזייף את איגרת המלך ולכתוב 'לאבדם' במקום 'לעבדם'?

המן מן התורה

אחז"ל [חולין קלט:] המן מן התורה מנין? המִן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. ודבר פלא הוא, וכי משום שמצינו כאן אותיות 'המן', ניתן להוכיח שהמן נרמז כאן בתורה? ובפרט שכאן אמר 'המִן' בחיריק?

ביאור הדבר, חז"ל שאלו היכן מצאנו את מידתו של המן – בעל תאוה שאינו שבע לעולם ממה שיש לו, "וכל זה איננו שווה לי" כאשר רק יהודי אחד אינו כורע ואינו משתחוה לו, היכן מצאנו מידה כזו בתורה?

על כך משיבה הגמ' שאכן כבר מצאנו מעין זה אצל אדם הראשון. הקב"ה התיר לו לאכול מכל עץ הגן, ואסר לו רק את עץ הדעת, אולם האיסור המועט הזה לא נתן לו ליהנות מכל אשר יש לו, וחש שאין לו מאומה ונכשל באכלו מהעץ…

המלכה או ושתי?

המלך קורא ל'ושתי המלכה' לבוא לפניו להראות יפיה. ותמאן 'המלכה ושתי' לבא בדבר המלך. אחשורוש כועס ושואל את שריו מה לעשות ב'מלכה ושתי'. ממוכן יועץ להרוג את 'ושתי המלכה', ממה נובעים כל שינויי הלשון הללו?

לאחשורוש היה ויכוח ישן מיהו העיקר כאן במלכות. אחשורוש טען אני המלך, ואת מכח נישואיך לי- מלכה. ושתי טענה- ההיפך הוא הנכון, אני בת-מלכים, בתו של בלשצר, ואתה שהיית שומר האורוות של אבי ביצעת הפיכה בחצר ונטלת את השלטון בכח, ומכח נישואיך לי- נהיית למלך. ולכן אחשורוש קורא ל'ושתי המלכה'. קודם כל ושתי, ורק מכוחי את מלכה. אולם היא ממאנת לקבל ממנו תכתיבים וטוענת בתוקף אני 'המלכה ושתי'. לבסוף מבקש המלך להעמידה לדין, וכיון שהוא יודע את האמת, שושתי צודקת, ואם היא תמות הוא יאבד את הלגיטימציה למלכותו, הוא מודה ואומר מה לעשות ב'מלכה ושתי'… כאשר ממוכן -הוא המן- שומע זאת הוא רוצה שיקחו את בתו למלכה, ולכן הוא ממהר להרגיע את אחשורוש באמרו אין לך לחשוש מהריגת ושתי, כיון שהיא רק 'ושתי המלכה' ומלכותך תישאר איתנה גם בלעדיה. [הגר"א].

מרדכי – פתחיה

אמרו חז"ל [מנחות דף סה.] "פתחיה זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה? שפותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון". נאמר באיוב [ח-ז] 'והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד'.

מבאר ה'אוהב ישראל': בפסוק זה רמוז מרדכי. ראשיתך מצער- ה'ראשית' של שמו של מרדכי – האותיות 'מרד' [244] הן מצער– קטנות, חצי בערכן מערך הראשית של פתחיה האותיות 'פתח' [488]. אולם אחריתך– החלק האחרון של שמו של מרדכי, האותיות 'כי' [30] ישגו מאד, שהן כפולות בערכן המספרי מן האותיות האחרונות של פתחיה, 'י-ה' [15].

'חובת' לימוד שפות זרות

שאל השר מונטיפיורי את בעל חידושי הרי"ם מדוע אינכם לומדים שפות, והרי מן המגילה מוכח שהיהודים בעבר היו לומדים שפות זרות, שהרי מרדכי הבין את שפתם של בגתן ותרש שדיברו ב'טורסית'.

חייך הרב ואמר- אדרבא, מכאן מוכח שגם בעבר לא היו היהודים לומדים שפות זרות, שהרי בשל כך שוחחו ביניהם בגתן ותרש ותכננו את הריגת המלך בלא חשש, על אף שמרדכי ישב לצידם, היות והיו בטוחים שהיהודי הזה בודאי אינו מכיר את שפתינו… ומה שמרדכי ידע שפות היה זה משום שהיה בסנהדרין שהיו בקיאין בשבעים לשון. חזר השר ושאל – על כל פנים צריך מישהו שיהיה בקי בלשונות העמים, כבזמנם?! השיב לו הרב- בשביל כך- די לנו בכבודו הבקי בלשונות זרות…

ישנו עם אחד

אמר המן לאחשורוש כלה את ישראל מבלי לחשוש מאלהיהם, היות ו"'ישנו' עם אחד", פירוש- יָשְׁנוּ מן המצוות. [מגילה יג:].

אמרתי לפרש בדרך צחות, שעל זה מצהירה כנסת ישראל ואומרת [תהלים קט"ו] "לא לנו, ה', לא לנו… למה יאמרו בגויים איה נא אלהיהם". 'לא לנּוּ'– בנו"ן דגושה, שמשמעותו לשון לינה, כמו 'מים שלנּוּ', ואנו חוזרים ומדגישים שלא ישננו מן המצוות, וא"כ עוזרנו ה', שלא יאמרו הגויים 'איה אלהיהם' ואין לחשוש ממנו ח"ו. ואף אם נראה ש'אני ישנה', מכל מקום 'לבי ער'. ואף אם חלילה אכן 'לנּו' מן המצוות בזמן מן הזמנים, אנו מבקשים [שם עט] 'אל תזכור 'לנּוּ' עוונות ראשונים'…

לקחה מרדכי לו לבת

דרשו חז"ל שנשאה מרדכי לאשה, ואל תקרי לבת אלא 'לבית' [מגילה יג.]. וקשה מדוע איפוא לא נכתב במפורש 'לבית'?

מבאר השער בת רבים בשם בחירת אברהם, אשתו של האדם נקראת 'בית' כמ"ש 'וכיפר בעדו ובעד ביתו' ואחז"ל 'ביתו' זו אשתו [יומא ב.]. ומדוע אכן האשה נקראת בית? הגמ' [כתובות נט:] מבארת: תני ר' חייא אין אשה אלא לבנים, אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לתכשיטי אשה. וזהו 'בי"ת' בר"ת, בנים, יופי, תכשיטין.

והנה אצל אסתר נאמר במסכת מגילה [יג.] שהייתה ירקרוקת, אלא שחוט של חסד היה משוך עליה, וא"כ נחסר ממנה היופי, ולכן לקחה מרדכי לו ל'בת' ולא ל'בית' שנחסר ממנה היו"ד.

המן מן התורה מנין [בדרך פילפול]

אחז"ל [חולין קלט:] המן מן התורה מנין? המִן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. וכבר הקשינו לעיל שהדבר תמוה.

ביאר בספר 'מדרש פליאה- חידוד ופלפול', שנחלקו השבטים ויוסף האם יש להם קודם מתן תורה דין של 'בן נח' או דין של 'ישראל'. יוסף טען שיש להם דין של ישראל, והשבטים טענו שהם נחשבים כבני נח. עפ"ז יובן מדוע מכרו השבטים את יוסף ולא הסכימו שימלוך עליהם, שכיון שנשא יעקב את לאה ראשונה, וקידשה בביאה כדין בני נח, הרי רחל נישאת לו באיסור ואין בנה – יוסף – ראוי למלוך, שנא' 'שום תשים עליך מלך מקרב אחיך' ולא פסול. ולכן מכרוהו אחיו, שרצה למלוך שלא כדין. אולם יוסף סבר שיש לאבות דין של ישראל, והרי יעקב קידש את רחל ראשונה בכסף קידושין עוד בטרם בא על לאה, וקידושי כסף תופסין בישראל, ונמצא שהוא ראוי למלוך, ואחיו חטאו במכירתו. וכך גם סבר המן, ולכן מכר את ישראל להריגה על שמכרו את יוסף.

והנה בעת ששאל הקב"ה לאדה"ר 'המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת' השיבו אדה"ר 'אכלתי, ואוכל עוד' [בר"ר פי"ט]. וביאר השל"ה שטען אדה"ר שכיון שציוהו הקב"ה על האכילה, וסתם אכילה בכזית, והוא אכל פחות מכזית, לכן אין בזה איסור אף אם יאכל עוד, שסבר שחצי שיעור מותר מן התורה. וצ"ב לפ"ז מדוע אכן נענש? אלא בע"כ שהאבות קודם מת"ת דין של בן נח היה להם, ובן נח אסור ב'כלשהו' ולא נאמרו שיעורין לבני נח.

ולפי זה יבוארו דברי הגמ'- 'המן מן התורה מנין?' פירושו- מנין נסתרה טענת המכירה של המן בגין מכירת יוסף?

התשובה: שנאמר 'המן העץ..' מתביעת הקב"ה את אדה"ר אף על אכילת פחות מכזית. משם מוכח שדין בן נח להם, וצדקו איפוא אחיו במכירת יוסף, שאין הוא ראוי למלוך, שהרי לאה נתקדשה ראשונה בביאה, והוא נולד מרחל.

קיימו וקיבלו

הגמ' במסכת שבת [פח.] אומרת: "אמר רבא, אף על פי כן [שקיבלו התורה בכפיה במתן תורה-] חזרו וקבלוה בימי אחשורוש, דכתיב 'קימו וקבלו היהודים' קיימו מה שקיבלו" מקשה הגאון מהמבורג מדוע רק כעת חזרו וקיבלו ישראל את התורה מרצון?

בעת מת"ת קיבלו ישראל את התורה בפיהם מחמת היראה וליבם בל עמם, כמ"ש [תהילים עח] "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו". מכל מקום יש לומר שדי בקבלה בפה, היות ודברים שבלב אינם דברים, ואכן עד דורו של המן זה הספיק. בדורו של מרדכי בא המן-עמלק להשמיד את ישראל בזכות אבי אביו- עשו, שהיה מכבד את יצחק בכל כוחו. אולם זכות זו חלשה היא היות והיה זה רק בפיו כמ"ש 'כי ציד בפיו' וליבו בל נכון עמו. אולם אם נלך אחר 'הפה' – כפי שבמעמד הר סיני הסתפקנו במאמר פינו 'נעשה ונשמע', הרי שדי לעמלק בזכות של כיבוד אב כדי להכרית את ישראל, לכן הבין מרדכי שעתה יש לקבל את התורה מחדש בלב ובפה, כדי לבטל זכות עמלק שאינה אלא בפה בלבד. וזהו שנאמר 'קיימו למעלה מה שקיבלו למטה', שמשמים העידו שהפעם קבלתם אמיתית אף בליבם. [גאון יעקב בע"י מגילה ז].

חידודים באוירה 'פורימית'

חמת המלך

ישנה סתירה במגילה: פעם אחת נאמר וחמת המלך 'שככה', ופעם אחת נאמר 'וחמתו בערה בו'. מהו איפוא שמה של חמות המלך [-אֵם ושתי], 'שככה' או 'בערה'?

התשובה נמצאת בפסוק הבא: 'גם ושתי המלכה נעשתה משתי נשים' כעת הכל ברור. ושתי נעשתה משתי נשים, ולכך אין פלא שלאחשורוש היו שתי חמות…

לבסומי בפוריא

כתב הרמב"ם [ה' מגילה פ"ב הט"ו] 'ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות'. וצ"ב מנין למד הרמב"ם שחובת השתיה היא עד שירדם?

ויש לומר שהרמב"ם הסיק זאת מלשון הגמ' 'חייב אדם לבסומי בפוריא' וידוע ש'פוריא' הוא גם תרגום של 'מיטה', משמע מכאן שעל האדם להשתכר ולהגיע לבסוף למיטה… ומעי"ז ביאר המהרש"א את המובא בגמ' [ב"מ כג:] שמותר לת"ח לשנות מן האמת ב'פוריא' [ע"ש ברש"י שמבאר 'מיטה'] וביאר שמותר לו בפורים להראות עצמו כאילו השתכר אע"פ שעדיין לא הגיע לשיכרות.

ומובא במשנ"ב שיבוא לביתו ותהיה המיטה מוצעת, ואף לזה יש מקור- שהרי אמרו חז"ל בסנהדרין "ברור לו מיטה יפה"…

ויתלו שניהם על עץ

מה ראה מרדכי לדווח על תוכניותיהם של בגתן ותרש, וכי היה רע בעיניו שגוי ימות?

אלא מרדכי עשה חשבון שאם אדווח על כך, על ידי זה ימותו שני גויים

 

 

וגם חרבונה זכור לטוב [תשסח]

שואל הגר"ח קנייבסקי שליט"א מדוע בתחילה קראהו חרבונא בא' ולבסוף בה'?

ומיישב ע"פ התרגום שחרבונא הוא מלשון חורבן, שכל מקום שהיה צריך להחריב הוא היה ממונה על זה. ומבואר בהל' גיטין [אהע"ז ס"ס קכט] ששמות בלע"ז נכתבין בא' בסוף [כגון אוסטריא], ובלשון הקדש נכתבין בה' [כגון נתניה]. ולכן בתחילה נכתב בא' הוא לשון חורבן בלע"ז, אולם לבסוף שע"י החורבן שלו [את המן] בנה ועשה תשועה לישראל שינוהו מלע"ז ללשון ישראל וכינוהו חרבונה [שמצורף בו המילה 'בונה']. ולכן בסוף המגילה אנו אומרים 'וגם חרבונה זכור לטוב' שהשתנה לטובה מא' לה'. [דרך שיחה].

ורצוי לרוב אחיו

פרש"י: "ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו".

ולכאורה מה הטענה עליו הרי היה מוכרח להתעסק בעניני המלוכה?

מעשה היה בבבחור ישיבה אחד שיצא לטייל ברחובה של עיר בקרבת הנהר וראה ילד יהודי טובע, הוא מיהר לקפוץ המימה ולהצילו. הלך הבחור וסיפר זאת בהתפעלות לרבו- המשגיח של ישיבת פונוביז' הרב יחזקאל לוינשטיין. לקחו המשגיח לאולם הישיבה והראה לו את הבחורים העמלים בלימודם והפטיר: "הם עושים מצוה גדולה יותר".

אחז"ל [מגילה טז:] "גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות", נמצא שעל אף שהיה כאן הכרח למרדכי לעסוק בענייני המלוכה, מכל מקום היה כאן חסרון גדול בכך שלא עסק בתורה כדבעי. [דרך שיחה לגר"ח קנייבסקי].

 

אשר דיבר טוב על המלך… [תשסח]

(ט) וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו:

מדוע אמר אשר דיבר טוב על המלך ולא אמר במפורש אשר הציל את המלך ממות?

חז"ל אומרים שמכאן שחרבונא פעל מתוך שנאת המן ולא אהבת מרדכי, ומכאן הראיה, שהרי היה לו לומר שהציל את המלך.

ועוד יש לבאר שיש לפסק את דברי חרבונה אחרת, וכך לעמוד על כוונתו. הוא אומר לאחשורוש הנה העץ אשר עשה המן למרדכי. נקודה. אשר דיבר -המן כשעשה העץ- טוב על המלך, דהיינו עץ גבוה זה טוב גם למלך… ולכן אין פלא שמיד "ויאמר המלך תלוהו עליו"… [בשם הגר"א].

 

 

 

פרשת זכור

(כו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:

כתב בחנוכת התורה:

"לא אשוב עמך כי מאסת את דבר ה' וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל". ויש לדקדק איך הדבר תלוי זה בזה?

 ויש לפרש על פי מה דאיתא בכמה דוכתי מפני מה בחר הקב"ה מלך ראשון על ישראל מן שבט בנימין שהוא צעירן של שבטים רק דבשעת השתחואה יעקב אל עשו השתחוו כל השבטים לפניו חוץ מן בנימין שעדיין לא נולד באותו הזמן. והנה כאן כתיב ששאל לו שמואל מה קול הצאן אשר באזני והשיב לו שאול אשר חמל העם על מיטב הצאן וגו'. ויש לפרש דכך אמר לו שמואל יען כי מאסת את דבר ה' ולקחת צאן ובקר וסמכת לתרץ זה שאמרת לזבוח לה' הבאתי אך עדיין נשאר חטא מראית עין דהרואה יסבור שלקחת לעצמך ומעלת בחרם. ועל כרחך שאתה לא תחשוב מראית עין לשום חטא. אם כן גם אותך מאס ה' למלך. כי למה תמלוך אתה הלא אתה מצעירן של שבטים אלא רק מחמת שהשתחוו כל השבטים לעשו כנזכר לעיל. והנה לשיטתך גם הם לא חטאו כלום כי באמת לא השתחוו לעשו אלא לקב"ה, אלא שהיה מראית העין. א"כ לא לך יאתה המלוכה אלא ליהודה גבר באחיו יאתה המלוכה. [משתה יין במגילת רות]

 

:(יד)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:(טו)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַה' אלקיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ:

 כתב בחנוכת התורה:

הנה בפסוק הזה רבו הדקדוקים. ויש לפרש על פי מה דאיתא במדרש [הובא בבעל הטורים בפסוק מכשפה לא תחיה עיין שם] דמקשה אם אדם חטא בהמה מה חטאה ולמה צוה להרגם ומתרץ המדרש לפי שהעמלקים היו מכשפים והיו מהפכים את עצמן לבהמות למען ינצלו לכך צוה להרוג אף הבהמות. והנה איתא בספר חסידים דאותן המהפכין עצמם לבהמות אף שכל הגוף נתהפך אבל גלגל העין לא יתהפך וכן הנחש לא נשתנה עיניו וכו'. והנה איתא במסכת בכורות אלו המומין בבהמה לפסול להקרבה גלגל העין דומה לשל אדם הוה מום ופסול לקרבן עיין שם. והשתא יובן הדבר ויאמר שמואל מה קול הצאן אשר באזני הא מחויבים להרוג אף הצאן מטעם שמא יש בהם בני אדם כנזכר לעיל. לזה שפיר השיב שאול אשר חמל העם על מיטב הצאן לזבוח לה' ומדלקחו אותן הבהמות רק לקרבן אם כן מסתמא בדקו אותם שלא יהיה' בהם מום אם כן היו מוכרחים גם כן לבדוק שלא יהיה בהם בהמה שיהיה עיניה דומה לשל אדם דאם לא כן פסול לקרבן. ואם כן בודאי לאו אדם הוא שהפך את עצמו. אם כן אין לך להתרעם על מה שהנחתי אלו הבהמות. (לקט שמואל)

 

לאבדם

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה – אומר המדרש [אסת"ר ז-יד] שמשה שלח את אליהו הנביא שיאמר למרדכי שהגזירה נחתמה בטיט ולא בדם וניתן לבטלה.

בפורים אחד שאל הלך אחד לגר"ח מוולוז'ין היכן דבר זה רמוז במגילה? והשיבו הרמז הוא שנכתב "לאבדם" והוא אותיות לא-בדם. נהנה הגר"ח מהפירוש וסיפרו לרבו- הגר"א. אמר לו הגר"א אמרת לו שלום? אם כן זכית לאשרי מי שאמר לו שלום והשיב לו שלום… היה זה אותו אחד שאמר זאת למרדכי…

איש צר ואויב

הגמ' במגילה טז. אומרת שהצביעה על אחשורוש באמרה "איש צר ואויב" ובא מלאך וסטר את ידה כלפי המן.

ודבר זה תמוה, שמדוע תעשה מעשה כ"כ לא הגיוני בעת הזאת, שהגם שצודקת, מה תועלת יש בזה, והאם זו הדרך לפלס נתיבות ללבו של אחשורוש?

מבאר הגר"א הצדיקים גם כשפועלים לפני מלך ב"ו כוונתם ודיבורם בפנימיותם הוא לפני ממ"ה הקב"ה. דוגמא לכך: כשחלם נ"נ חלום רע פתר לו דניאל "פתרון החלום יחול על שונאיך" וביארו חז"ל [שמו"ר פ"ל כד] שפנה לקב"ה באמרו כן, שהפתרון יחול על שונאך זה… כך היה גם עם אסתר, שפיה היה עם אחשורוש אולם ליבה עם הקב"ה, ומתוך כך אמרה להשי"ת איש צר ואויב כשהיא מצביעה על אחשורוש [ומבלי משים שכעת היא מדברת גם עם אחשוורוש בעצמו…]. [שפת"ח מועדים ח"ב עמ' קפד]

Print Friendly, PDF & Email

תגיות

מצטערים, לא ניתן להגיב בעמוד זה

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א