פורים – רעיונות על מגילת אסתר 1

פרפראות-וחידושים-לפורים
פרפראות-וחידושים-לפורים

כל ענייני החג

כל ענייני פורים

פורים תשע"ג [ליקוט ממתוק האור, פנינים ועוד]

מפוזר ומפורד – ואת דתי המלך אינם עושים

וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם: [ג ח].

פורסם ביום ג' שעבר במכתבים למערכת יתד, מכתב ע"י אחד הרבנים אודות המחלוקות שיש בציבור החרדי שבעטיין הרדיפות על עולם התורה.

הסכמתי איתו לחלוטין, ואף בס"ד מצאתי שהדברים מבוארים באר היטב במגילה.

'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד' – מחלוקות פנימיות, ספרדים נגד ספרדים, חסידים נגד חסידים, ליטאים נגד ליטאים, כולם בפיזור ובפירוד.

מה גורמת המחלוקת?

שבעקבות כך מיד מגיעות הטענות של שונאינו:

'ואת דתי המלך אינם עושים' – אין שיוויון בנטל… הם לא ממלאים את 'דת המלך' – חוק גיוס חובה…

ואחר כך מגיעה הטענה על ה'נטל הכלכלי' שהם גורמים:

'ולמלך אין שווה להניחם' – כלכלית לא כדאי להשאיר אותם. הם לא 'פרודוקטיביים'… 'לא יתכן שנפרנס אותם'…

והשלב הבא:

'אם על המלך טוב יכתב לאבדם' – לסגור את הישיבות, לגייס את כולם, לחייב אותם לעבוד, ובקיצור – להשתיק את קול התורה וכך הם כלים מאליהם. [י"א שאחשוורוש כתב 'לעבדם' והמן שינה 'לאבדם', ואפש"ל שלפ"ז הם אומרים יכתב 'לעבדם' – להוציא אותם ל'מעגל העבודה', אך בליבם הם מכוונים 'לאבדם' משני העולמות].

למעשה הם יודעים שלא יצליחו, אך הם חפצים למוטט אותנו כלכלית, לסגור ברזים, ולייבש את הישיבות.

ונרמז – 'יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף' – שעיקר התכנית לאבד את ממונם של בני התורה ועולם הישיבות.

לאבד"ם – ל'פיד א'ת ב'נט ד'ורשים מ'מוננו… או מ'בקשים ד'מינו [-תרתי משמע…]

יבוא המלך והמן

הגמרא מביאה י"ב טעמים מדוע הזמינה אסתר את המן אל המשתה, ומוסיפה הגמ' שאליהו הנביא אמר שאכן אסתר חשבה על כל הטעמים.

הגר"א אמר שאילו היה שם היה אומר טעם נוסף:

נאמר על אסתר 'ותתחלחל המלכה' – אמר רב – שפרסה נידה' והנה אחז"ל ששני אנשים שעוברת ביניהם אשה נדה אם היא בתחילת נדתה – הורגת את אחד מהם, ואם היא בסוף נידתה – מריבה עושה ביניהם.

והגמ' בתענית כט. אומרת שאם מת אחד משרי האומות הם מבטלים גזירותיהם, מחשש שמחמת גזירתם הוא מת.

כעת מובן מדוע הזמינה אסתר את המלך והמן למשתה, כדי שתעבור ביניהם ואז ממ"נ, אם בתחילת נידתה – ימות אחד מהם, ואם בסוף – תתבטל גזירתם בעקבות מריבה שתפרוץ ביניהם!

בזה נבין כיצד היה מסוגל המן לקחת את מרדכי שנוא נפשו ברחוב העיר ולהכריז 'ככה יעשה לאיש כו'' ולא התאבד לפני כן?

אלא מבאר השפת אמת שידע המן שאם ישלח יד בנפשו תתבטל הגזירה, ולכן העדיף 'לבלוע את הצפרדע' ובלבד שלבסוף תוכניתו תצא לפועל.

וזה מעורר שאלה –

אם ראינו כל כך הרבה סיבות הגיוניות להזמנת המן והמלך למשתה ולהביא בכך לביטול הגזירה, היכן כאן הנס?

כתוב בספרים ששם הוי"ה רמוז במגילה בר"ת י'בא ה'מלך ו'המן ה'יום אל המשתה… מדוע נרמז שם ה' דוקא במלך והמן ודוקא בפסוק זה?

אלא מבאר הגרי"פ גולדווסר שרמזו לנו שאף בשעה שעשתה אסתר השתדלות טבעית בכל זאת היא ידעה שהכל מה' ואין לתלות דבר במעשיה אלא בהשגחה.

ראיה לכך –שהנה בשעת המשתה שואל אותה המלך 'מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן'? והיא עונה 'איש צר ואויב' ומכוונת בידה אל אחשוורוש! לומר לך שבאמת כל פנייתה הייתה לקוב"ה ולא לב"ו ח"ו.

אם רעב שונאך

אחד הטעמים המבוארים בחז"ל לזימון המן אל המשתה הוא משום שלמדה מבית אביה ש'אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו'.

פרש"י שמעה מבית אביה – שמעה תינוקות אומרים כך ומכאן למדה לעשות זאת.

וצ"ב מדוע על רש"י נדחק לפרש כן, ולא פי' כפשוטו שאביה לימדה?

היות ושנינו שכל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, ולכן לא יתכן שמרדכי עצמו לימדה כן.

סיפר ר' מיכל שורקין אודו אביו רבי יעקב משה שורקין שפ"א ביקשה אחותו הגדולה מאביו שילמדה פעם קצת גמרא. פני אבי החוירו והוא שלף עשרה דולרים ונתן לאחותי ואמר לה ואמר לך קני לך שמלה. התפלאתי, ואבי סיפר לי שפגש בבחרותו איש גדול בתורה שהיה זקן מופלג ותוך כדי דיבורנו בלימוד שלף הרב חיבור ענק על המנח"ח והראה לו את האמור שם בענין. הכת"י הזה הוא של בתי… כשהגעתי לכאן לא היה לי עם מי ללמוד ולמדתי חברותא עם בתי, תוכ"ד בתו באה ושערה מלבין והיא שעונה על מקלה, הרב החל בוכה. כשהגיעה לפרקה החלו בישיבות להריץ את טובי הלומדים, אך בפגישה הראשונה היא שאלה – נו – איך למדת פשט ברמב"ם בענין טומאת התהום? והבחור לא ידע מה זה בכלל… וברח. וכן היה עם כולם והיא כעת רווקה זקנה…

כל המלמד את בתו תורה…

בעל 'קצירת האומר' תמה על עיקר הפירוש – והרי מותר ללמד בתו מוסר, ומה לנו מוסר גדול מ'אם רעב שונאך כו'?

ולכן הוא מבאר שכיון שאסתר הייתה יתומה מאב ואם עוד בטרם נולדה, ממילא לא יתכן ששמעה מאביה!

אך הרב אלישיב תמה – ולמה לא נבאר שאביה הוא מרדכי שגידלה [א.ה. כפי שאמר אביי 'אמרה לי אם' וכוונתו לאמו מגדלתו]?

ולכן מבאר שהגמ' בסוכה אומרת שיש שבעה שמות ליצה"ר, ואחד מהם הוא שונא, כדברי שלמה 'אם רעב שונאך האכילהו לחם'. נמצא שהפשט האמתי בפסוק הוא שהשונא הכתוב שם הוא היצה"ר, וה'לחם' היא התורה כמ"ש 'לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי', והמים שמשקים אותו הם התורה ככתוב 'הוי כל צמא לכו למים' ואין מים אלא תורה, ואם נפרש ששמעה מבית אביה מרדכי, הרי בודאי הייתה שומעת את הפשט ששונא זה יצה"ר ולחם ומים היינו תורה, ואם בכ"ז שמעה מבית אביה בע"כ ששמעה מן התינוקות שהם הבינו כפשוטו ששונא היינו שונא ממש, ולחם היינו לחם ממש….

טעם נוסף להזמנת המן אל המשתה

בספר לחם לפי הטף מבאר ע"פ המבואר באריז"ל שהמן הוא ניצוץ סיסרא ואסתר גלגול יעל אשת חבר הקיני, וכמו שסיסרא נפל ביד יעל, כן נפל המן ביד אסתר. וזהו שנאמר במלחמת סיסרא ה'כוכבים נ'לחמו מ'מסילותם ר"ת המ"ן.

לפי זה יובן מדוע הזמינה אסתר את המן אל המשתה, מפני שרצתה להביא למיתתו כפי שעשתה בגלגול הקודם, ע"י משקה, וכפי שבגלגול הקודם מים שאל – חלב נתנה, כך גם עתה הביאה למותו ע"י משקה – משתה היין.

לא נעשה עמו דבר

כשהמלך שואל מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה – הם משיבים לו 'לא נעשה עמו דבר', בפשטות ניתן לומר שהוא לא קיבל מאומה. אך רבי מאיר שפירא מלובלין ביאר אחרת:

כידוע סופרי המלך היו מבניו של המן, וכאשר הם אומרים על יהודי לא נעשה עמו דבר – הם מתכוונים שהוא כבר קיבל את שכרו… כיצד? הרי עצם זה שהוא עדיין יושב בשער המלך בהשקט ובטחה, ואין אנו מציקים לו ורודפים אותו, זה כבר השכר הכי גדול…

מעין זה מבארים את הפסוקים הבאים [בראשית כו כז] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם: (כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְקֹוָק עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ: (כט) אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְקֹוָק: הם אומרים לו 'עשינו עמך רק טוב' מהו? 'כאשר לא נגענוך ונשלחך בשלום'… כשהגוי לא חובט ביהודי, הוא מרגיש שהוא צריך לקבל צל"ש כחסיד אומות העולם…

כמשל על הארי שהחסידה נתבקשה להסיר משינו עצם שנתקעה, ולבסוף אמר לה את עוד מבקשת שכר? די לך שלא טרפתי אותך בהיותך בלועי…

נו – אז למרדכי מגיע עוד שכר? די לו שאין אנו מציקים לו…

ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו – החרשתי

מדוע הייתה מחרישה? האם אין בכך סיבה מספקת לפנות למלך?

מבאר הדעת סופר שמרדכי טען לאחשורוש שיש להרוג את היהודים מפני שהם חלאת המין האנושי, והם מזיקים למלך וחסרונם עדיף על המצאותם, בנזקים שהם גורמים… ואת דתי המלך אינם עושים!

אמרה לו אסתר אוכיח לך המלך מתוך דברי המן עצמו ששקר ענה. שאילו היינו כל כך גרועים הרי אתה היית צריך לשלם לו על כך שהוא פוטר אותך מצרתם, ומדוע בא הוא בהצעה נדיבה של 10.000 כיכר כסף?

מילא אם בא למכרנו לעבדים ולשפחות – החרשתי, אכן יש כאן מקום לשלם למלך, אך היות ונמכרנו להשמיד להרוג ולאבד – יש בכך הוכחה שהמן שיקר ואכן אנו שווים המון, וא"כ כל הגזירה מעיקרא מוטעית!

 

והמן נופל על המטה

נופל? נפל מבעי ליה? אמר ר' אלעזר מלמד שבא מלאך והפילו עליה [כך שהיה המן הולך ונופל שוב ושוב].

וצ"ב מדוע לא התנצל המן ואמר לך שכח עליון דחף אותו? שיאמר את האמת ולא יסתכן בנפשו?

מבואר במדרש שנשלחה איגרת ל-127 מדינות, מעיון באגרת תבואר התשובה. וכך כתב להם:

אסתר רבה פרשה ז

 שלום לכם עד אין חקר, יודע לכם שאדם אחד יש בינינו, ולא ממקומנו הוא, אלא מזרע המלוכה הוא ומזרעו של עמלק ומגדולי הדור הוא והמן שמו, ושאל ממנו שאלה קטנה וקלה על עם אחד אשר יש בינינו, נבזה מכל העמים ודעתם גסה עליהם, חפצים ברעתנו וקללת המלך שגורה בפיהם ומהו קללה שמקללין אותנו (שם /תהלים/ י') ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, ועוד אומרים (שם /תהלים/ קמט) לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים וכופרים במי שעשה להם טובה,

באו וראו מאותו עני פרעה מה עשו כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ וזן אותן בשני רעבון והאכילם כל טוב שבארצו, פלטרים היו לו לבנות והיו בונין שם, בכל זאת לא היה יכול להם ולא עוד אלא שבאו בעלילה ואמרו לו (שמות ה') לזבוח לאלהינו נלך דרך שלשת ימים אח"כ נשוב, אם רצונך השאילנו כלי כסף וכלי זהב ושמלות והשאילום כספם וזהבם וכל הבגדים הטובים שלהם, וטענו כל אחד כמה חמורים שלהם לאין מספר, עד שנצלו את מצרים הה"ד (שם /שמות/ י"ב) וינצלו את מצרים וברחו להם, כיון ששמע פרעה שהיו בורחים הלך אחריהם להשיב את ממונו מה עשו לו היה עמהם אדם אחד ושמו משה בן עמרם ובכשפיו נטל מקל אחד ולחש עליו והכה בו את הים עד שנחרב ונכנסו כולם ביבשה בתוך הים ועברו כולם, ואיני יודע במה עברו, ובמה יבשו המים כיון שראה פרעה נכנס אחריהם להחזיר את ממונו, ואיני יודע במה דחפוהו בתוך הים, ונטבע הוא וכל חילו בים, ולא זכרו הטובה שעשה להם הלא תשמעו שהם כפויי טובה,

ועוד מה עשו לעמלק אבי אבא, בשעה שבא עליהם למלחמה, שנאמר (שם /שמות/ י"ז) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ומהיכן בא עמלק, א"ר כרוספדאי בשם ר' יוחנן שבא מאצל בלעם הרשע, שבא ליטול עצה ממנו, ואמר לו יודע אני שבעל עצה אתה, וגם בעל מחשבות רעות וכל הנוטל עצה ממך אינו נכשל, אמר לו ראה מה עשו אומה זו למצרים, שעשו להם כמה טובות, ומה למצרים שעשו להם כמה טובות עשו להם כך לשאר אומות עאכ"ו, היאך אתה יועצני, אמר לו בלעם לך ועשה עמהם מלחמה ואם אין אתה עושה עמהם מלחמה אין אתה יכול להם מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם ואף אתה שהוא בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של אברהם, מיד בא עליהם למלחמה מה עשה אותו משה פרנס שלהם, היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו והיה אכזרי עד מאד ולא היה לו רחמים אמר לו אותו משה (שם /שמות י"ז/) בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק איני יודע אותן אנשים שבחר אם בעלי כשפים הם או אם גבורי מלחמה מה עשה אותו משה נטל מקל בידו ואיני יודע מה עשה בו וכיון שבא עליהם איני יודע מה לחש עליהם ורפו ידיהם ונפלו לפניהם הה"ד (שם /שמות י"ז/) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב,

באו על סיחון ועוג גבורי ארצנו, שאין כל בריה היתה יכולה לעמוד בפניהם ואיני יודע במה הרגום,

באו עליהם מלכי מדין ואיני יודע במה הרגן,

ועוד מה עשה תלמיד של אותו האיש משה הכניס את ישראל לארץ כנען ולא די שנטל את ארצם אלא שהרג מהם שלשים ואחד מלכים וחלק את ארצם לישראל ולא חמל עליהן ואותן שלא בקש להרוג היו לו לעבדים,

באו עליהם סיסרא והמונו ואיני יודע מה עשו לו לנחל קישון שגרפם ושטפם והשליכם לים הגדול, שנאמר (שופטים ה') נחל קישון גרפם, והיה להם מלך ראשון שאול שמו והלך ונלחם בארץ אבי אבא עמלק והרג מהם מאה אלפים פרשים ביום אחד וגם לא חמל על איש ועל אשה ולא על עולל ויונק ואיני יודע במה הרגם,

ועוד מה עשה לאגג זקני שחמלו עליו תחלה, לסוף בא אדם מהם ושמו שמואל חתכו ונתן בשרו מאכל לעוף השמים כדכתיב (ש"א =שמואל א'= ט"ו) וישסף שמואל את אגג ואיני יודע במה הרגו מיתה משונה כזאת ששמעתם,

ואחר זאת היה להם מלך אחד דוד בן ישי שמו, והיה משחית ומכלה את כל הממלכות ולא היה חומל עליהם שנאמר (שם /שמואל א'/ כ"ז) ואיש ואשה לא יחיה דוד, ועמד אחריו שלמה בנו ובנה להן לישראל בית אחד וקרא לו ביהמ"ק ואיני יודע מה היה להם בתוכו, כשבאין למלחמה נכנסין בתוכו ומכשפים בתוכו וכשהן יוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם, ומרוב טובה שהיה להם מרדו באלהיהם ועוד שהזקין אותו אלוה שלהם, ובא נבוכדנצר ושרף אותו בית שלהם, והגלם מעל אדמתם והביאם בינינו, ועדיין לא שנו מעשיהם המכוערין, ואע"פ שהם בגלות בינינו מלעיגין אותנו, ואת אמונת אלהינו, ועכשיו הסכמנו כולנו לדעה אחת, והפלנו גורלות לאבדן מן העולם, ובאיזה זמן יתכן לנו לכלותם, ונפל עליהם הגורל בחדש אדר בשלשה עשר בו, ועכשיו כשיגיעו אליכם האגרות הללו תהיו מזומנים לאותו היום, להשמיד להרוג את כל היהודים שביניכם מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, ולא תשארו מהם שריד ופליט, ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו".

שתי מילים חוזרות שוב ושוב- 'איני יודע'… המן מכיר את כל מאורועותיו של עמ"י לפרטי פרטיהן, רק דבר אחד אינו יודע – כיצד זה קרה…

מזכיר הדבר את שסיפר הגרא"מ ש"ך זלה"ה שפ"א הגיעו עובדים לעיירה רחוקה שלא שמעו ולא ראו מהי רכבת. כשסללו את הדרך ופיזרו חצץ והניחו פסי פלדה ארוכים הביט הכפריים הנבערים בתדהמה ושאלו מה זה? אנו סוללים דרך השיבו העובדים. אולם הכפריים לא הסתפקו בכך ושאלו הרי זה כל כך צר והסוסים לא יצליחו לעבור… כאן לא נצטרך לסוסים כלל השיבו העובדים בביטול. ואיך היא תיסע הקשו הכפריים. ללא סוסים. השיבו. לא יתכן התעקשו הכפריים. הושלמה העבודה והנה הם רואים רכבת הדוהרת במהירות אדירה. היכן הסוסים תמהו כולם, אך לא היה מי שידע להשיב. [א.ה. דבר זה מזכיר לי שבאפריקה רצו פעם לסלול כביש שיעבור בין ההרים, ונלאו למצוא תוואי מתאים, והזמינו חוקרים מאנגליה שמיפו את כל האזור עד שהצליחו להרכיב תוואי מתאים. להפתעתם גילו שבתוואי זה כבר קיים שביל מקדמת דנא… כששאלו את הכפריים היאך ידעו לסלול שביל זה כך, מבלי אוניברסיטה ולימודים גבוהים? השיבו שהם לוקחים חמור מרעיבים אותו ואח"כ משחררים אותו לכפר שלו, הוא הולך בדרך הקצרה והנוחה ביותר לכפרו, לפי זה אנו מסמנים. 'ואם לא היה לכם חמור, מה הייתם עושים?' הקשו החוקרים. 'אזי היינו מביאים חמורים מהאוניברסיטה מאנגליה שישרטטו עד שימצאו את התוואי הנכון…']

החליטו בני הכפר לשכור שירותיהם של שני 'מבינים' מהכפר, שיחקרו ויבררו היכן הם מחביאים את הסוסים של הרכבת הזו ויעלו על הרמאות… הללו שבו לאחר מחקר מעמיק והשיבו שיש להם תשעים אחוזים של התשובה לשאלה המציקה. עקבנו אחר הקרון האחרון ומצאנו שפשוט מאד – הוא נוסע מפני שהוא מחובר לקרון שלפניו! והקרון שלפניו כיצד נוסע? אף הוא מחובר לקרון שלפניו! ושלפניו – לשלפני פניו! וכך עברנו תשעה קרונות ומצאנו כן. א"כ תשעים אחוזים של החידה פתרנו. אך נותר לנו להבין את העשרה אחוזים הנותרים – כיצד נוסע הקטר? אך מה הם עשרה אחוזים 'בלתי מובנים' לעומת תשעים אחוזים שפתרנו חידתם?

מי שאומר שהגשם יורד כי יש עננים, ועננים יש כי הים מתאדה, והים מתאדה מן השמש, פתר תשעים אחוזים של החידה. עדין העשרה אחוזים הקשים ביותר לפניו – מי מסובב הסיבות לכל הנמצאים?

המן יודע הכל, רק יש נקודה קטנה שעדיין אין לו עליה תשובה – איך – לכל הרוחות – הם עשו את כל הנסים הללו?….

אבל בכל אופן מפליא, כאדם שמתיימר לדעת הכל – איך זה שאינו מתיימר גם לדעת כיצד קרו הדברים?

ויותר מזה קשה – אם אינו יודע, לא טוב יותר היה אם היה שותק? וכי איש אמת וענוותן הוא המן שאינו בוש לומר 'איני יודע'?…

התשובה פשוטה –

ה'איני יודע' אצל עמלק אינה ביטוי לחוסר ידיעה, אלא ביטוי ל'שיטה'. ישנה שיטה שנקראת 'סקפטיזם'. אדם זה נקרא בביאורו של המלבי"ם על ספר משלי 'אויל'. האדם שעל כל דבר אומר 'אולי'? אולי אין עוה"ב? אולי אין אלוקים? אולי אין בכלל עולם והכל דמיון?

וזהו עמל"ק בגי' ספק. קרך בדרך. הכל מקרה. איך זה קרה בדיוק כך בכזה תזמון מדויק? איני יודע, אך אין מכאן ראיה לכלום… הכל מקרי…

לאור זאת תתורץ השאלה מדוע המן לא התנצל בפני אחשורוש שהוא נופל ב'כח עליון'? שזה לא בכוונה?

התשובה היא שהמן מרגיש שמישהו דוחף אותו, והכח המסתורי הזה חזק ממנו, אך המן שכל מהותו 'איני יודע' יודה שיש כח עליון? המן שכל מהותו הטלת הקירור והספק יספר סיפורים על 'מלאכים'???

גבוה חמשים אמה

ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמשים אמה ויאמר המלך תלוהו עליו:

שואל ב'אגרת הטיול' מה ראה מן לעשות את העץ גבוה כל כך? ומבאר שראה המן בחלומו את מרדכי פורח באויר למעלה מעל גג ביתו, וביתו היה גבוה כבתי השרים, ואמרה לו אשתו שיקיים את מאמר החלום ע"י שיעשה עץ גבוה נ' אמה שהוא יותר גבוה מביתו, ויתלה בו את מרדכי, וכך יפתר החלום על דרך זו. [א.ה. דוגמא לזה מצינו בגמרא (גיטין לה א) בההוא אתתא דקללה לרבה בר רב הונא ואמרה 'כבי תרי עבדא לי תתהפך כורסיך', כלומר שיהיה אבל על בניו, צוה מיד להפוך את הכסא כדי שתחול דיבור הקללה על זה וינצל אחר כך. וכן מצינו בילקוט (ח"ב רמז ל"א; מועד קטן ט א – ב) בענין ששלח לבנו ואמר לו האנשים האלה אנשי צורה הם, זיל לגבייהו דלברכינך כו', והם אמרו יהא רעוא דתזרע ולא תחצד כו' יתבלבל פתורך. בא ואמר לאביו שקללהו, אמר לו אביו, כלהו ברכתא ננהו. ומקשה מהר"ם פאדווה בהגה"ה שם, למה באמת אמר להם בלשון קללה, עיין שם מה שכתב. אבל אני פירשתי הענין, כי הם ראו בגזירה שנגזר עליו מצד המערכת דברים רעים, על כן הוציאו הברכות בלשון קללה שיספיק גזירת המערכת על דיבור לשון קללה, אבל כוונתו לברכה. עכ"ד של"ה פרשת וישלח הגה תורה אור. וכ"כ החת"ס שהחולם חלום רע כדוגמת הרואה שנפלה דלת ביתו, יעקרנה ויתקיים הדבר בזה].

אולם החלום הורה על כך שעתידה שתשים אסתר את מרדכי על בית המן.

ומוסיף ואומר שי"א שהמן חישב את הגי' של תחילת וסוף מרדכי ונתקבל מספר נ'. [והוספתי שבאמצע נותר דר"ך שרצה בזה לרומסו ולדורכו, אך ב'דבר אשר זדו עליהם' ועל דאטפת אטפוך ונתקיים בו 'ואתה על במותימו תדרו"ך… כשעלה מרדכי על הסוס]. אך לא ידע שיתקיים בעצמו היות וסופו הוא נ', לומר לך שזה מה שיעלה לו בסופו…

[והוספתי שבילקוט (אסתר פרק ה רמז תתרנה) הובא שהיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה, ולא מצא אלא קורה שהיתה בתוך ביתו, לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא, ונטל נסר אחד מתיבותא של נח שהיה ארכו של נסר חמשים אמה, שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם, שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו. ע"כ. ותמוה הדבר, מה ראה המן להרוס ביתו רק בשביל להשיג נסר באורך 50 אמה?

ולפי מה שנתבאר הרי בזה ביאור נפלא, שרצה בזה לקיים דבר החלום שראה את מרדכי מרחף מעל ביתו, ובזה כביכול השליטו על ביתו, ובזה יקוים החלום ודו"ק.

ובזה ביארתי 'וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו':

ותמוה מאד זה מה שאומרים לו אוהביו? עם כאלה אוהבים לא צריך שונאים…

אלא הם באמת יעצו לו עצה טובה, הם אמרו לו אם לא הצלחת בבנית העץ לתת פתרון טוב לחלומך, והכיוון אינו נכון, שהנה מרדכי הולך ועולה, ואתה הולך ויורד, בדיוק כפי שראית בחלום, אם כן – אדרבה, תתן קיום לחלום בזה שאתה תפול לפניו, ותשפיל עצמך לנגדו, ובזה יהיה הוא מעליך כמחזה החלום, ובכך יהיה די לקיים החלום באופן זה, ולא יתקיים באופן שישלוט על ביתך באופן מוחלט!

וזה שאמרו היות 'והחילות לנפול לפניו' – והחלום החל להתקיים על דרך זה, 'לא תוכל לו' בדרך בה פעלת, 'כי (אם) נפול תפול לפניו' וכך תתן קיום לחלומך].

קיימו וקבלו

קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכו' (ט. כז)

בגמ' (שבת פח') בענין קבלת התורה כתיב: "ויתיצבו בתחתית ההר" מלמד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית ואמר: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו, פה תהא קבורתכם, ממשיכה הגמ' ואומרת: אף על פי כן הדר קיבלוה (אחרי הרבה שנים קיבלו שוב את התורה) בימי אחשורוש, מרצון ומאהבה, דכתיב "קיימו וקבלו עליהם"

ודורשים: "קיימו" מה ש"קיבלו" כבר.

ונשאלת השאלה: במה היתה הקבלה הזאת חזקה ושרירה יותר מן ההיא, בשעת מתן תורה? הרי גם הפעם היתה הקבלה על ידי אונס, משום שהיו מתייראים מפני המן?

 אלא הסביר זאת הגר"א מוילנא זי"ע בדרך הפלפול: המשנה בבא בתרא (פרק א' משנה ג') אומרת: "המקיף את חבירו משלוש רוחותיו, גדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית – אין מחייבין אותו" (מי שמקיף את שדהו של חבירו בגדר משלושה צדדים, אין מחייבים את המוקף להשתתף בהוצאות הגדר, אף על פי שהוא נהנה ממנה, מפני שהוא יכול לטעון, שאין הגדר נחוצה לו). "רבי יוסי אומר – אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל" (אם עמד המוקף וגדר בעצמו את הצד הרביעי של השדה, מחייבין אותו בתשלום מחצית הגדר מכל שלושת הצדדים הקודמים, משום שבגידור הצד הרביעי גילה דעתו שהוא זקוק לגדר והוא נהנה משלוש הגדרות שהקים המקיף…) ממשיך הגר"א ואומר: והוא הדין כאן: הואיל ו"קיימו וקיבלו היהודים", הואיל ומלבד תרי"ג המצוות קיבלו היהודים עליהם לקיים עוד מצוה נוספת – קריאת המגילה, גילו בזה את דעתם שהם מרוצים מכל המצוות הקודמות מהר סיני, ולפיכך – "מגלגלין עליו את הכל"….

רצוי לרוב אחיו

כי מרדכי  היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו (י. ג) "רצוי לרוב אחד ולא לכל אחיו" (רש"י). הייתכן? מפני מה באמת היה מרדכי, גואלו ומצילו של העם היהודי, "רצוי לרוב אחיו" בלבד ולא "לכל אחיו"?

אלא אומרים בדרך צחות: כי הוא היה "דורש טוב לעמו" כי בטוב לבו תיקן שיהיו נותנים בפורים מתנות לאביונים, לכן היה "רצוי לרוב אחיו" אבל לא היה "רצוי לכל אחיו" – הגבירים לא היו מרוצים מזה…

על פי זה מבארים את מאמחז"ל 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי'.

וכבר יגעו המפרשים מהו דווקא הענין "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"?

הגר"א מוילנא זי"ע הסביר את מה שאמרו חז"ל (מגילה ז:) "מיחיב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". דהרי עיניהם של עניים נשואות ליום פורים על שום מצוות מתנות לאביונים שמצווים ישראל ביום זה. ובהגיע היום, כאשר ידם של ישראל פתוחה לרווחה, מברכים העניים ואומרים "ברוך מרדכי", שבזכותו זכינו ליום מבורך זה. לעומתם, העשירים נמצאים מן העבר השני של המתרס, כל ימות השנה ידם קפוצה והם רואים בעניים מטרד. רק פעם אחת בשנה, ביום פורים, הם פותחים את דלתם ואת ידם ומפזרים ממונם לעניים. ואולם אז כל אימת שנאלצים להיפרד ממונם הם מקללים ואומרים "ארור המן", שבגללו נקבע יום זה לדורות ונתקנה בו מצוות מתנות לאביונים. על כך אמרו חז"ל, שחייב אדם לשתות ולשמוח ביום פורים עד שלא ידע אם הוא עשיר האומר "ארור המן" או עני האומר "ברוך מרדכי"…

נכנס יין יצא סוד

בספר "תורת משה נתן" מובא: דהנה מבואר במגילה את גודל הפחד אשר נפל על יושבי המדינות עד שכתוב "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם". ולכן, מרדכי רצה לבחון מי הוא אשר מתגייר באמת לשם שמים ומי שעושה כן רק לפנים מפחד ובאמת שנאתו בלבו נגד ישראל. ובמה יוכל לבחון זאת? נזכר מרדכי בדברי חז"ל "נכנס יין יצא סוד", לכן גזר גזירה על כל היהודים שיקהלו וישתו יין רב ועל ידי כך ישתו יותר מכדי צורכם וישתכרו, וכך מי שהיה באמת יהודי בלב ונפש אז גם בעת שהיה שיכור צעק "ברוך מרדכי" "ארור המן", אבל מי שנתגייר ולבו בל עמו, אז כשהיה שיכור "יצא הסוד" כי נשכח ממנו כל אשר נעשה, והוציא מפיו מה שהוא בלבבו וקילל את מרדכי ובירך את המן ואז מיד הרגוהו, והיה זה עצה נכונה מאוד. וכיון שהוקבע כן בגזירת מרדכי בעת ההוא לא זז המנהג ממקומו ומנהגן של ישראל תורה הוא בכדי להזכיר את גודל החכמה והנס של מרדכי בעת ההיא!…

לדמותו של עסקן

הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זי"ע אמר כי מן הפסוק הנ"ל, אפשר לראות מהו נקרא "עסקן" אמיתי! כי אצל מרדכי הצדיק אנו רואים שהיה מתנהג בהיפך מה'עסקנים' למיניהם… שעל פי רוב עסקן הוא "דובר שלום לעמו" – לעמו הוא מדבר שלום, מבטיח הבטחות. אבל לזרעו הוא "דורש טוב לכל זרעו" – שיהיו לילדים עסקים טובים ומשרה טובה… אבל מרדכי היה בהיפך: "דורש טוב לעמו" – עסקים ופרנסות טובות היה דורש לכל העם. "ודובר שלום לכל זרעו" – לדבר דברי שלום ו'הבטחות', הוא דיבר לזרעו!…

Print Friendly, PDF & Email

תגיות

מצטערים, לא ניתן להגיב בעמוד זה

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א