פרשת ניצבים

דרשות על הפרשיות ההפטרות והמועדים

ספר דברים

 

נושאי הדרשות שנמסרו [יתכנו שינויים]

פרשת ניצבים

יצא מכלל שליטה

חוט השערה שהופך לעבות העגלה

"משביעו רעב מרעיבו שבע" [אוצרות התורה]

דברים פרק כט

 (טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם: (יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה: (יח) וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵר בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵר לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה: (יט) לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: (כ) וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:

צריך להבין מהו 'לבבו פונה מעם ה'', מדוע לא אמר ישר שעובד אלהים אחרים?

ועוד מהו 'שרש פורה ראש ולענה?

וכן מה התברך לאמור 'שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך' מדוע שיחשוב ששלום יהיה לו?

ומה הסיום 'למען ספות הרוה את הצמאה'?

פירש הרמב"ן 'להוסיף השבעה עם המתאוה כי נפש שבעה תקרא רוה והמתאוה תקרא צמאה והטעם כי נפש האדם הרוה שאינה מתאוה לדברים הרעים לה כאשר תבא בלבו קצת התאוה והוא ימלא תאותו אז יוסיף בנפשו תאוה ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה להם מתחילהו וכענין שהזכירו חכמים "משביעו רעב מרעיבו שבע" סוכה נב וכו'' עכ"ד.

וכן ביאר בספר "דברי שאול" "אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע" הכוונה בזה כי אם ירצה האדם להשקיט שבר צמאו בשתותו מים מלוחים בזה אדרבה יוסיף צמאון על צמאונו ואיך אפשר שירפא המדוה בדבר שמוסיף מדוה ואדרבה כל הדברים ירפאו בדבר המתנגד לחוליו וזה שאמר "כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה" היינו אותו אדם יחשוב להשביע נפשו בתאוות במטרה שלא יתאוה יותר אמנם ההיפך יהיה כי בזה אך יצמא יותר!

יצה"ר בעה"ב

וכן הוא דרכו של יצה"ר כפי שאמרו חז"ל בר"ר כו ו אמר ר"ע יצה"ר בתחילה דומה לחוט של עכביש ולבסוף נעשה כקלע של ספינה חבל שקושרים הספינה לחוף שנאמר ישעיה פרק ה יח)"הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה"

היינו בתחילה החטא קל מאד ובקלות האדם יכול להתנתק ממנו כחוט של עכביש אשר בנשיבה קלה אתה מטילו למרחוק ואיננו.

אך כשאין עומדים תיכף נגדו ומוסיפים טומאה, אז החטא בעצמו מתעבה ונעשה כקלע של ספינה אשר כבר לא בנקל תקרענה כי כבדה היא מאד.

 מוסיף המדרש אמר רבי יצחק בתחילה היצה"ר דומה כאורח ואח"כ נעשה בעל הבית

לכאורה מה הוסיפו להמשיל את היצר בעוד משל – לאורח ובעה"ב?

אלא רמז נפלא יש כאן טיבו של אורח שאינו מתערב בעניני בעה"ב ולא אומר דעה בכל שהוא וכשרוצה בעה"ב להוציאו מצוה לו לצאת ואין הוא מתעכב אף לרגע אמנם כל זה בתחילה כשנכנס להיות אורח חדש

אך אורח השוהה זמן רב אט אט מתקרב לבעה"ב ומעיז אף להתערב בעניניו כאוהב וידיד ואז מתרגל ונעשה יועצו ולבסוף נעשה האורח בעה"ב ומצווה שיעשו רצונו, עד שהמצב הוא שבעה"ב נהפך לאורח והאורח הוא אשר מוציא ומכניס כבעה"ב.

כזה הוא היצה"ר המחלחל בפנמיות האדם.

עד היכן הדברים מגיעים נלמד מהדברים דלהלן כתוב בגמרא מנחות קט אמר ר' יהושע בן פרחיה בתחילה כל האומר לי עלה לגדולה אני כופתו ונותנו לפני הארי עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין

שהרי שאול ברח מהגדולה וכשעלה ביקש להרוג את דוד. מחזה נפלא.

איך הוא באמת מהלך הדברים? אלא בתחילה יש לאדם שליטה בעצמו עד כדי כך "שכל האומר לי עלה אני כופתו ונותנו לפני הארי"

אבל לאחר שנכשל וכבר נמצא אחרי החטא הוא כבר לא אותו אדם מצבו משתנה מרגע לרגע ואין הוא בשליטת עצמו אלא בשליטת יצרו הרע. (מבאר המהרש"א שכופתו לפני ארי פי' שאינו הורגו בידיים, אולם אם יבוא להורידו מגדולתו- שופך עליו קומקום של חמין- שזה מזיקו בידיים…) ["דעת תורה"]

המשל לתאוות הם הסמים או האלכוהול

בתחילה האדם אומר אני רק טועם. זה בשליטה. אין חשש שאני אמשך. אני מספיק חזק כדי לדעת מתי לומר די.

פ"א אמר לי מעשן כבד שאין לו בעיה להפסיק לעשן, ואם הוא מחליט הוא על המקום מפסיק… דא עקא שהוא לא מחליט…

כך האדם רק טועם ולבסוף מתמכר ואינו מסוגל להפסיק. הוא אינו שולט. התאוות שולטות בו בצורה מוחלטת והוא יכול לתלות על המוח שלט 'נגרר'…

ובספר נפש החיים – שער א – פרק ו מבואר יותר כיצד יצה"ר מושך את האדם והופכו ל'לקוח קבוע'…

וזה שתקנו נוסח ברכות המצות אשר קדשנו במצותיו, וכן וקדשתנו במצותיך, כי מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצוה, תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שרשה העליון וממשיך משם על עצמו אור מקיף וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו, וכתוב מפורש והתקדשתם והייתם קדושים וכמאמרם ז"ל (יומא ל"ט א') כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה רוצה לומר שמלמעלה נמשך עליו הקדושה משרשה העליון של המצוה כמ"ש בזוהר צו ל"א ריש ע"ב כתיב והתקדשתם והייתם קדושים מאן דמקדש גרמיה מלרע מקדשין ליה מלעילא כו', מקדשין ליה מלעילא כו' דהא קדושה דמאריה שריא עליה כו', אי עובדא דלתתא היא בקדושה אתער קדושה לעילא ואתי ושריא עליה ואתקדש ביה כו' עיין שם, ובפרשת קדושים פ"ו ב' בשעתא דבר נש אחזי עובדא לתתא בארח מישור כו', נגיד ונפיק ושריא עלויה רוח קדישא עלאה כו' ובההוא עובדא שריא עליה רוח קדישא רוח עלאה לאתקדשא ביה אתא לא תקדש מקדשין ליה דכתיב והתקדשתם כו', ובפרשת נשא ריש דף קכ"ח דמשיך עליה רוח קדישא עלאה כמה דאת אמרת עד יערה עלינו רוח ממרום עיין שם, ועל ידי זה הקדושה והאור המקיף, הוא דבוק כביכול בו יתברך בם בחייו, וזה שאמר הכתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם בם בעודכם חיים כלכם היום, וזה האור מקיף הוא לו לעזר לגמור המצוה, ועל ידי הגמר האור מתחזק יותר וירים ראש עליון ועל זה אמרו ז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו, גם מושכת וגוררת את לבו מזה לסגל עוד כמה מצות, אחר שהוא יושב עתה בגן עדן ממש הוסה בצל כנפי הקדושה בסתר עליון, אין מקום להיצר הרע לשלוט בו ולהסיתו ולהדיחו מעסק המצות, זה שאמרו שמצוה גוררת מצוה, וכאשר ישים אליו לבו בעת עשיית המצוה, יבין וירגיש בנפשו שהוא מסובב ומלובש כעת בהקדושה ורוח נכון נתחדש בקרבו, וזש"ה אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, בהם היינו בתוכם ממש שהוא מסובב אז בקדושת המצוה ומוקף מאוירא דגן עדן:

וכן להיפך ח"ו בעת עברו על אחת ממצות ה' אמרו גם כן במאמרם ז"ל הנ"ל כל המטמא עצמו מלמטה מטמאין אותו מלמעלה, פירוש גם כן כנ"ל שמשורש אותו העון למעלה בכחות הטומאה הוא ממשיך רחמנא ליצלן רוח הטומאה על עצמו וחופפת עליו וסובבתו, כמ"ש במאמר פ' צו הנ"ל ואי איהו אסטאב לתתא אתער רוחא מסאבותא לעילא ואתי ושריא עליה ואסתאב ביה דהא לית לך טב וביש קדושה ומסאבותא דלית לה עיקרא ושרשא לעילא, ובעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא ע"ש. ובפ' קדושים הנ"ל ובשעתא דאיהו אחזי עובדא לתתא בארחא עקימא כו' כדין נגיד ונפיק ושריא עלוי רוח אחרא כו' עיין שם, ועל זה אמר הכתוב ונטמתם בם היינו בתוכם ממש ח"ו, שהוא קשור ומסובב אז ברוח טומאה ואוירא דגיהנם מלפפו ומקיפו גם בעודנו חי בעולם, כמו שאמרו רז"ל (ע"ז ה' א') כל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו גו', ר"א אומר קשורה בו וכו', וזה שאמר דוד המלך ע"ה עון עקבי יסובני (תהלים מ"ט):

שקוץ וגילול כסף וזהב

רבי שלום שבדרון זצ"ל אמר שמעתי מר' לייב חסמן זצ"ל ומהרב מבריסק זצ"ל שפרשו את הפסוק אשר פתחנו בו (טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם: (יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה:

"ותראו את שקוציהם וגו'" מדוע הפסוק כל כך מאריך בשיקוצים עץ אבן כסף זהב כו' האם לא ניתן לכלול הכל במילה שיקוצים?

הגר"ש שבדרון מביא על זה מעשה שהיה אתו.

פעם בנוסעו לחוצה לארץ דרך הים בעודנו בדרך חלפו מרחוק על פני העיר הנקראת "ונציה" שמעתי פלאות על יופי המקום וכנראה גם כל היושבים בספינה שמעו כן שכן כולם רצו מהר אל הסיפון להשקיף מרחוק בנוף הארץ וביפיה אף אני פסעתי לאיטי אחרי כולם לראות היש ממש בדברים אך נוכחתי שאין כל יופי במקום מה לי אם עומד על פתח הבית רכב או ספינה לשוט בה? אדרבה ראיתי רק צְלבים רבים ואמרתי את הפסוק שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא ושבתי למקומי.

 אך מכיון שסוף סוף כבר הצצתי וראיתי לכן אחר זמן כששבתי לארץ ישראל וחלפנו שוב על פני אותו מקום ושוב כולם אצים רצים כבראשונה הלכתי שוב לראות אלא שעתה הרגשתי כי כבר איני מתעב את המקום ואף התגנבה בלבי מחשבה אולי יש בדבריהם ממש אך עדיין לא התפעלתי כלל.

והנה ראה זה פלא לאחר זמן ארוך כששוב נזדמן לי לחלוף בדרך הימים ליד אותו מקום ושוב האנשים שבספינה רצו לראות הרגשתי שאני כבר מחיש צעדי כמו כולם ואף היתה בי התפעלות לרגע עד שבקשתי מהעומד על ידי לראות דרך המשקפת…

כך בפעם הראשונה כשרואה אדם עבודה זרה נחשבת היא אצלו כשיקוץ וגילול אבל כיון שסוף סוף ראה והביט בע"ז מתקרר הדבר אצלו ובפעם השניה נהיה מהשיקוץ והגילול "עץ ואבן" כבר לא כל כך נורא בפעם השלישית כבר מתהפך הכל ונראית הע"ז בעיניו יותר נחמד ממש "כסף וזהב אשר עמהם" זהו דרכו של היצר להחטיא בנ"א עד כדי לעבוד ע"ז כפי שאמרו חז"ל "כך דרכו של היצה"ר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד ע"ז והולך ועובד שבת קה והיינו שמפעם לפעם מחליש ומכהה את הרגשיו של האדם בחטא ואחר שנפגעו הרגשיו יכול היצר להביאו אף לידי ע"ז.

שאלנו

כעת יבואר כל אשר שאלנו בפתיחת דברינו:

צריך להבין מהו 'לבבו פונה מעם ה'', מדוע לא אמר ישר שעובד אלהים אחרים?

היות ומדובר אכן בתחילה בפניה קלה, סטיה בלתי מורגשת, אך הסוף שלה ברור – ללכת לעבוד אלהים אחרים.

ועוד מהו 'שרש פורה ראש ולענה?

זהו אכן שורש, שאינו ניכר בתחילה קלקולו, אך ממנו יפרה ויצמח רוש ולענה – צמחים מרים ורעילים.

וכן מה התברך לאמור 'שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך' מדוע שיחשוב ששלום יהיה לו?

ואכן – בתחילה הוא בטוח ששלום יהיה לו, היות ואינו מתכוין להמשך לתאוה, לעבירה, להתבהמות טוטלית, הוא רק "טועם"… שלום יהיה לו… אך לבסוף 'למען ספות הרוה את הצמאה' יתווסף לו צמאון, לדבר שנפשו היתה רווה לו קודם לכן, יתווסף לו חשק בדבר שנפשו לא חמדתו תחילה, וכך ילך ויתדרדר לתהום התאווה והיצר.

אור דניאל פ' קדושים:

משל נאה על כך הביא הרב הררי שליט"א בספרו "אור ההר" איכר רוסי באחד הכפרים הנידחים ברוסיה חשקה נפשו להתוודע מעט לעולם הגדול קבץ וצבר פרוטה לפרוטה עד שיום מן הימים עלה כידו להגשים את חלומו ויצא אל עיר הבירה העיר הגדולה בהגיעו לשם ראה מודעה גדולה "הקרקס העולמי" הקרקס הפלאי הגיע לעיר נכנס וכרזה גדולה שובה את עיניו ישלם חצי רובל ותזכה בחצי מיליון רוכל " דמיונו של הכפרי החל להתלהב חצי רובל זה הרבה אבל בחצי מיליון רובל אפשר לקנות את כל הכפר את כל הבתים ואת כל הפרות את הכל רכש האיכר כרטיס והוכנס אחר כבוד אל מגרש ירוק ורחב ידיים סוס עומד שם וראשו שקוע באבוס אחד מאנשי הקרקס החל מסביר לכפרי את הכללים "רואה סוס זה עליך לרדוף ולרדוף אחריו והיה אם תצליח לתופסו ולו רק לנגוע בזנבו זכית בחצי מיליון רובל היכון " הפשיל הכפרי את שרווליו קשר היטב את נעליו ועמד מצפה בקוצר רוח לאות שעה ארוכה ניסה הכפרי את כוחו להדביק את הסוס במרוצתו בהתחלה דימה שהנה עוד מעט עוד קצת מאמץ כמה קפיצות נועזות וחצי מיליון בכיסו אך אט אט עזבוהו כוחותיו בכל זאת לא ויתר והמשיך אולי יצליח לנגוע בקצה זנבו של הסוס הבורח בשארית כוחותיו השתדל לנסות את הכל עד שנפל מתעלף חסר נשימה על רצפת המגרש לאחר שהושבה רוחו התאושש קימעא ויצא עצוב ונכלם הפסיד הון כה רב והנה מודעה אחרת "ביתן הצחוק" שלם רובל אחד ותצחק שעה שלמה "רובל אחד זה הרבה לאיכר כפרי שכמוני אבל מוכרח אני לשמח את עצמי לאחר כשלון שכזה והפסד ב"כ גדול " רכש כרטיס והכניסוהו לאיצטדיון גדול עם הרכה כסאות הראו לו את מקום מושבו וישב שם מצפה להתחלת ההצגה שבה יצחק וישמח את עצמו והנה מול עיניו מגרש גדול ירוק וסוס שקוע באבוס ואדם אחד עומד בקוצר רוח לרדוף אחרי הסוס זהו ביתן הצחוק של הקרקס העולמי… אל תתלבט כל כך ואל תתפתה לרדוף אח ה"אלוה" ואם כבר יש לך אלוה שאתה רודף אחריו עצור בחר לך את אלוקי אברהם יצחק ויעקב רק כשיושבים מחוץ למגרש ומתבוננים במעשינו ניתן לבדוק את איכותם יתבונן כל אחד ויבחן את עצמו היכן הוא נמצא במגרש או מחוצה לו.

פרשת ניצבים

ניצבים לדין

צעד קטן שהוא גדול

חיובנו בזמן זה – לשוב בתשובה . על מצוות התשובה אנו מוצאים התיחסות בתורה, פסוקים המצריכים התבוננות:

 (י) כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך: (יא) כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא: (יב) לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: (יג) ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: (יד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו: (דברים פרק ל)

ו. הכיצד יחשבו בנ"י שהתשובה בשמים?

2. כיצד יתכן שא' יסבור שהדבר בשמים, ומאן דהו יתקנו ויענהו שהדבר בתוך ידו?

הדבר יתבאר ע"פ הגמ' (סוכה דף נב.)

א"ר יהודה לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקין בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה!

ו. וצ"ב, מהו באמת יצה"ר, חוט השערה או הר גבוה?

2. אנו היינו אומרים להפך, לצדיקים היצר כחוט השערה, ולרשעים כהר גבוה?

דרכו של יצה"ר , כאשר א' רוצה לקבל קבלה טובה, הוא מפחיד אותו מתוצאות קבלתו…

לדוגמא: ו. אדם רוצה להחמיר לא לטלטל בשבת. יצה"ר מיד שואלו- מה תעשה בחרף כשתהי' מצונן בלי טישיו? ומה תעשה בקיץ בלי מטפחת לזיעה? ומה תעשה כשיהי' לך ילדים ועגלה?

2 אדם רוצה להתחיל דף יומי. מה תעשה כשיגיעו ליבמות וזבחים וכדו'? וכאשר אתה בחופשה? ובבין הזמנים לפני פסח כשאין לך זמן לנשום?

3אדם רוצה לקבל להניח תפילין, היצר טוען- ואם תתעורר מאוחר? ומה תעשה כשתהי' במילואים? ליד ה"חבר'ה"

4 אדם רוצה לקבל ע"ע ליזהר בהל' לשה"ר , זה לא בשבילך! ומה תעשה כשתהי' אצל החברים שלך שהם פטפנים גדולים? ומה תעשה בעבודה שלך, כשהבוס הרכלן שלך ידבר?

אדם רוצה לקבל ע"ע ליזהר בטבילה כל ע"ש. זה לא בשבילך! מה תעשה בחורף כשקר, אתה עלול לצאת מהמקווה ולהצטנן! וכן מה יהיה כשיום ששי קצר?

5] מעונין לעבוד על ספר- מנין לך כסף להוצאות כ"כ גדולות? כיצד תקיף את כל החומר? איך ישתלב בסדר היום שלך?

הרשע- נשבר , משתכנע , ונסוג.

הצדיק – אינו מתרגש, הוא אומר לעצמו- צעד א' קדימה- אני יכול לעשות, ודי'ה לצרה בשעתה… ואח"כ עושה עוד צעד, ועוד צעד, עד שמוצא עצמו בפסגת האוורסט…

 ולכן לצדיקים נדמה כהר גבוה, ומתפלאים כיצד יכולנו להר העצום הזה? כאדם המטפס על הר ועיניו קשורות ואח"כ מגלים עיניו ומופתע למצוא עצמו למעלה!

 ולרשעים נדמה כחוט השערה, שכעת הם מבינים שהי' להם לעשות רק צעד א' קדימה כצדיקים, ולהתקדם אט אט, ולא להסתכל לפסגה- ולהתייאש…

ולכן אומרת התורה– לא נפלאת היא ממך… לא בשמים היא, אל תסתכל על מרומי האוורסט ותאמר- זה גדול עלי. אלא התחל בדברים הפשוטים והקלים – אלה שאפי' לא דורשים מאמץ- בפיך ובלבבך, ואז תופתע לגלות לאיזה פסגות תעפיל!

ולצורך זה ניתנו ימי אלול והסליחות ועשי"ת ע"מ שנתכונן, שבלא זה- כשלוננו מובטח.

הסטייפלר והמעיל. הר' פז והמנקה שסיים הש"ס פעמיים!!!

הגרעינים מלמדים מוסר שקובץ על יד ירבה…

הדגשה נוספת יש כאן בפסוק:

אָנֹכִי מצוך היום!!!

ויברכם ביום ההוא לאמר (מח. כ)

מהו הדיוק ״ביום ההוא לאמור״? חשבתי לפרש על פי דבריו הנפלאים של הגה״ק בעל החתם סופר זי״ע בהסבר הפסוק ״ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם חיים כולכם היום״ (דברים ד.ד). שעצה טובה נותנת התורה בפסוק הזה לאדם איך להתגבר על יצרו! כי אם האדם מעלה על לבו שיחיה שבעים שנה ויצטרך תמיד ללא הרף ללחום עם היצר הרע, יכול הוא בקלות להתייאש ולבוא לידי מסקנה, שלא כדאי להתנגד לו, כי ממילא לא יוכל להכניעו ולהתגבר עליו. אז איך יתנהג? אלא יאמר ויחשוב בליבו: אני אין לי לחיות אלא את היום הזה בלבד, וביום הזה אני לא שומע לעצת יצרי. יום אחד זה לא כ״כ נורא, וכך בכל יום יאמר לעצמו מחדש: רק היום ותו לא! וכך יוכל להתגבר על יצרו בנקל ולא ישבר מכך שמחכה לו עוד שבעים שנה… וממשיך וכותב: שזה מה שכתוב בפסוק, ״ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם״ – אם רצונכם להיות דבוקים בה׳ אלוקיכם ולנצח את היצר הרע, העצה לכך היא: ״חיים כולכם ׳היום׳״ – תחשבו כל הזמן בלבכם שאתם חיים רק ״היום״ בעולם, וממילא תצליחו להיות דבוקים בתורה ללא שום פחד וחשש… וזהו הפשט גם כאן: ״ויברכם ׳ביום ההוא׳ לאמר״ – שברכם יעקב שיהא רגיל בפיהם לאמור: ״ביום ההוא״ – שאין לנו אלא אותו יום בלבד, ורק כך

תוכלו לנצח את היצר הרע. וממילא אם ככה תעשו, תזכו: ״כי בך יברך ישראל לאמור, ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה… ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל וכוי (מח. כ) הרה״ק רבי אשר מקרלין זי״ע היה אומר: ״ויברכם ביום ההוא לאמור״ – היינו, ברכם שלא לומר למחר אעשה, כי אם היום דווקא, ושלא לחשוב על יום מחר, כי אם על היום הזה…

יש את האמרה הידועה הקשורה לענין הנ״ל, על הפסוק (שמות יז׳. ט) ״ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא והלחם בעמלק, מחר אנכי נצב על ראש הגבעה״. דרכו של עמלק היא לקרר כל התלהבות והתעוררות של קדושה באדם – ״אשר קרך בדרך״, ולכן כשמגיע איזה רצון והתעוררות לאדם לעשות מעשה טוב, או לקבל קבלה טובה, מיד מגיע היצה״ר שהוא עמלק, ואומר, למה לך כבר ברגע זה להתחיל? תתחיל מחר! ולמחרת כבר מתפוגג הרצון והחשק שהיה באותו זמן של ההתעוררות. וזה מה שאמר משה רבינו ליהושע, צא והלחם בעמלק מחר! חייבים להילחם בעמלק – היצה״ר שדרכו לדחות כל דבר למחר!

אבל אנו צריכים כנ״ל – ״ביום ההוא לאמר״ באותו רגע להכניס את שלהבת התעוררות לידי מעשה ואמירה ולא לדחות ליום המחר…

כך היה אומר החפץ חיים בשם גאון אחד ידמה לעצמו שלושה דברים

א שלא נותר לו לחיות אלא יום אחד בלבד

ב שמוטל עליו ללמוד רק את דף הגמרא או פרק המשניות שבהם הוא עוסק

ג שהוא היחיד בעולם כולו המצווה על לימוד התורה ובו תלוי קיום כל העולם.

 

 

 

פרשת נצבים

ברית עם הרבונו של עולם – מחייבת!

נאמרה ברית ביסורים [והגדת]

עומד משה רבינו ערב הכניסה לארץ, על סף מלחמת כבוש נסית, עליה הבטחנו: ״ונשל ה׳ אלקיך את הגוים האל מפניך, והמם מהומה גדלה עד השמדם, לא יתיצב איש בפניך עד השמידך אתם״ ״לתת לך ערים גדולת וטובות אשר לא בנית, ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, ובורות חצובים אשר לא חצבת, כרמים וזיתים אשר לא נטעת״ (דברים ו, י-יא). והארץ זבת חלב ודבש, ״תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה״ (דברים ח, יב יג).

מי היה מעלה בדרך הטבע על דעתו, שיבוא החורבן הראשון כעבור כתשע מאות שנה, ויגלו מארצם וישובו (כמבאר בתוכחה שבפרשת בחקתי), ויבוא החורבן השני כעבור כאלף וארבע מאות שנה [מיצי"מ] וישובו ויגאלו לאחר כאלפים שנות גלות (כמבואר בתוכחה בפ' תבוא). מי היה מעלה בדעתו שארץ זבת חלב ודבש זו תהפך ״גפרית ומלח שריפה כל ארצה,לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב״ (דברים כט, כס] כנאמר בפרשה. הלא כל מנהיג צופה נצחיות לאומתו ומהפכתו, וכך זה באמת נראה בשעתו, מי שזוכר את שלטון מפא״י והפנקס האדם, יבין. הלא זו נבואה שמכריזה על אמתותה.

וכדברי הרמב״ן (דברים לב, מ) על שירת האזינו: ״ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה, מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד. ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלקים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום״.

כל מהפכה ומהפכן צופה שתשאר לעולם –

"אני הגבר ראה עני בשבט עברתו, אותי נהג וילך חשך ולא אור״ (איכה ג, א). חש אני כפרעה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שספג עשר מכות ונוער בים סוף ושרד לפלטה, ואולם בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי, ולמען ספר שמי בכל הארץ״ (שמות ט, טז), ואני משתדל למלא יעודי. ומדוע אני מזכיר זאת –

כי אני זוכר את הקמת ״הרייך השלישי״ על ידי הצורר, ימח שמו. איך קרא לו: ״הרייך בן אלף השנים״! ואיך התרברב, איך סוחרר מנצחונותיו. סיפוח הסודטים והאיחוד עם אוסטריה, כיבוש פולין וארצות השפלה וצרפת, הציר עם איטליה ויפן והברית עם רומניה והונגריה. וחלוקת העולם: אסיה ליפנים, אפריקה לאיטלקים, רוסיה ואנגליה לגרמנים, ואמריקה בהמשך.

ומה נותר מ״הרייך בן אלף השנים״? גם לא מאה שנה, אף לא עשרים. קרס בהותירו אחריו עיי חרבות ושמונים מיליון הרוגים.

אבל אם מישהו היה צופה זאת מראש, ״בפרוח רשעים כמו עשב״, היו לועגים לו. והם עצמם, ודאי שהיו בטוחים בקיומם לעד.

ברחנו מהגרמנים, ונפלנו לידי הקומוניסטים. צברתי שעות רבות עם הקומיסארים חדורי להט המהפכה. בטוחים היו שמעמד הפועלים יתאחד ויתקומם והמהפכה תתפשט בכל רחבי העולם. שלטו בארצם בעריצות ואכזריות חימה, דיכאו כל בדל מחשבה עצמית ושמץ ביקורת. מחצו באגרוף ברזל כל דעה מנוגדת. והיו כה בטוחים שהעתיד שייך להם ולשיטתם. ואנו, שמענו בשם ה״חפץ חיים״ זצ״ל שהמהפכה לא תחזיק מעמד חמשים שנה, התקשינו להאמין. מי פלל שהקומוניזם יקרוס כבנין קלפים כמאליו, וכדברי הגמרא (שבת לב ע״א): עזוב את השכור, מאליו יפול!

הגענו לארץ ישראל, ואיזו זחיחות! המדינה הוקמה, הערבים ברחו, אומות העולם הכירו בזכותנו למדינה עצמאית, הגיע נשק מצ׳כיה, ועולים מארצות ערב, יהדות ארצות הברית קנתה ה״בונדס״, וביום העצמאות רעם מצעד צבאי לקול מחיאות הכפים וזריקת פרחים. שרו ״שיר המעלות בשוב ה׳ את שיבת ציון״ בנגון של ״התקוה״. זהו, מעתה אנו עם ככל העמים, ואין כבר סיבה לאנטישמיות. יצרנו מקום בטוח ליהודים.

אם היה מישהו מעז לומר, שהמדינה שקמה תהיה המקום הפחות בטוח בעולם לבטחונם של היהודים, ושהאנטישמיות רק תגבר. ובכלל, הרבי מקלויזנבורג זצ״ל דרש מראש הממשלה דאז, לוי אשכול, שיודה לו שהמדינה מצויה בסכנה גדולה יותר מאשר גטו וילנה בשעת המרד. וענהו, שכראש הממשלה הוא מנוע מלהורות. והמצב לא השתפר מאז, להפך. אבל אז, בשנות קום המדינה, בטוחים היו בקיומה לעד, שיכורי זחיחות!

וכאן משה רבינו צופה מראש – המהפכה שלכם היא זמנית. אתם עתידים לגלות. והכל מפורט בדברי משה, האין זו תורת אמת?

והדבר יתמיה גם את הגוים:

״ואמרו כל הגוים, על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה. ואמרו, על אשר עזבו את ברית ה׳ אלקי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים״ (דברים כט, כג כה]. ופירשו ב״דעת זקנים מבעלי התוספות״: ״ואמרו כל הגוים, על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת״, אם בעוון רציחה ונאוף, הרי יש גם כן בשאר האומות, ואין ארצם שממה כזאת!

וביאורו, שהאומות אינם מקימות אף את שבע מצוותיהן הבסיסיות (בבא קמא לח ע״א), ואלו ישראל, הלא אף פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון (ערובין יט עי׳א וסוף חגיגה). ואני נזכר, פעם שאלני הרב שך זצ״ל איך אמרו [יומא נד ע״ב] שבשעה שנכנסו נכרים להיכל מצאו את הכרובים חבוקים, הלא אמרו (בבא בתרא צט ע״א) שכשלא עשו רצונו של מקום היו ״פניהם לבית״ (דברי הימים ב ג, יג). מובן שלא הערתי שזו שאלת הריטב״א בשם הר״י מיגאש, מה אדע ולא ידע.

וענה: כמה שלא עשו רצונו של מקום, אבל לעמת הנכרים אנו דבוקים בבוראנו! וזו תמיהת הגוים כאן, מדוע כלפיהם יש הארכת אף וכלפינו חרי אף!

״ואמרו״ [-הגוים], פרשו ב״דעת זקנים״: כלומר, והשיבו. בדין עשה לה כך, ״על אשר עזבו את ברית ה׳ אלקי אבותם״, וכן אמר יחזקאל (כ, לג): ״העולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן, חי אני נאום ה׳ אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם ואביא אתכם במסורת הברית.

כלומר, כי אתם באתם עמי בברית, לא הם. ואמרו רבותינו (סנהדרין קה ע״א) כל כי האי ריתחא לרתח רחמנא עלן, ולפרקונן. ככל הכעס הזה יכעס עלינו, ויגאלנו.

ואסביר, וזו כזו נחמה!

בינינו לבין הקדוש ברוך הוא נכרתה ברית. ומה היא כריתת הברית, פרש הגאון מוילנה זצ״ל (בבאורו לספר יצירה א, ח. הובא ב״הכתב והקבלה״ בראשית טו, יח), שאדם יש לו אהוב כנפשו ורוצה שלא יפרד ממנו לעולם, וחייב להפרד, מעניק לו דבר החביב לו ביותר, ועל ידו הם קשורים תמיד. וזו היא כריתת ברית, שהוא כורת ומפריד ממנו אותה תשורה ומעניקה לאהובו כאות לאהבת נצח. כך נתן לנו הקדוש ברוך הוא את התורה האצולה ממרום, ונתנה בארון הברית, ועל ידה כרת עמנו ברית נצחית.

ולפיכך, אמרו בגמרא (עבודה זרה ד ע״א) שלגויים מאריך אף עד שתגדש סאתם, ישמדו. אבל לישראל אין היסורים בתורת עונש אלא כרפואה, וכאמצעי לתשובה ולהחשת הגאולה.

הרי הקב"ה כביכול אינו יכול להתפרד מאתנו, התורה אצלנו, יש לנו ברית, ולכן אין לו כביכול ברירה אלא להשיבנו על ידי יסורים, והם עצמם יביאו לזיכוך ולגאולה. אך הגויים יעשו מה שיעשו, אין הם פוגמים כישראל, ואין ברירה כשתתמלא סאתם להשמידם.

זאת תשובת הגוים – על אשר עזבו את ברית ה׳ אלוקי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים!

היסורים עצמם מביאים לגאולה, כפי שקשי השעבוד במצרים אפשר את הגאולה קודם זמנה. וכמו שבאר הצל״ח [פסחים קטז ע״ב] מה שאמרו: ״פסח מצה ומרור״. והלא הפסח והמצה שייכים לגאולה, והמרור למרירות השעבוד, והיה עליו להיות ראשון. שהרי נשתעבדנו תחילה ולאחמ"כ נגאלנו? אלא ״כל מי שלא אמר פסח מצה ומרור״, דהיינו שאינו מבין שאדרבה, המרירות והסבל היו סיבת הגאולה ואפשרו אותה, ״לא יצא ידי חובתו״, כי לשיטתו, נמצא שיצא קודם זמנו והיה עליו עדין להשתעבד. רק המרור הביא את הגאולה!

כזה צריך להיות המבט, וכדברי ה״אור החיים״ הקדוש זצ״ל בביאור: ״ובני אצר, בלהן וזעון ועקן״ (בראשית לו, כז). שהבלהות והזועות והמועקות הן למעשה אוצרות! ופעם אמר לי הסטייפלר זצ״ל: ״רבי יעקב, הצרות הן אוצר יקר, במיליונים לא הייתי ממירן! אבל להבא אני מבקש ״לא הן ולא שכרן״ [ברכות ה ע-ב], כי גורמות הן לביטול תורה, בכמות ובאיכות!״

וזהו שאמרו [ברכות ה ע״א] נאמרה ״ברית״ בייסורים, ״אלה דברי הברית״ (דברים כח, סט), משום שעל ידם ניכרת אהבת ה׳ אלינו, לתקן דרכינו ולהשיבנו אליו ״כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח״ (משלי ג, יב). ולפיכך ״ראוי לו שישמח ביסוריו לפי שהועילוהו תועלות נשגבות, ויש לו להודות לה׳ יתברך עליהם כמו על שאר ההצלחות״ [״שערי תשובה״ ב, ח]

פעם הלכתי בבני ברק ופגשתי בגאון הצדיק רבי בנימין יהושע זילבר זצ״ל, ׳בנימין הצדיק׳, ופניו קורנות. איזו בשורה שמע? אח, יש לו כאב שנים עז! אם כך, על מה השמחה? מדוע איני מבין, הרי זה איתות ממרום שלא שכחו ממנו, לא זנחו אותו. לא מתעלמים ואין הסתר פנים. הנה, מטפלים בו. הברית בתוקפה!

פרשת ניצבים

תפילה ראש השנה על מלכות שמים

בר"ה אין מבקשים בקשות פרטיות, אין וידויים, אין תפילות על סליחה ומחילה וכפרה. כל עבודת ה' בר"ה היא להמליך את ה'.

לְדוֹר וָדוֹר הַמְלִיכוּ לָאֵל כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ:

וּבְכֵן יִתְקַדָּשׁ שִׁמְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:

וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. שֶׁיָּדַעְנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶיךָ. עֹז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶךָ. וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ:

וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ. וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ. וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ. וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ (לילית) בֶּעָשָׁן (סמאל) תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ:

וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ:

יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ:

מַלְכֵּנוּ, אֱלֹהֵינוּ, גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה, וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָל חָי.

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ. וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ. וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ. עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ. וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ. וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ. וְיֹאמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ:

ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מָלַךְ. וּמַלְכוּתוֹ בַכֹּל מָשָׁלָה.

כל בקשותינו שיתגלה כבוד מלכותו בעולם.

וזה גם עניינו של השופר. בזמנים הקדמונים כשהיו ממליכים מלך היו תוקעים בשופר.

וצ"ב מדוע להמליכו? אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. הרי הוא מלך מצד עצמו גם מבלעדינו?

ועוד צריך להבין – מה עם תשובה? הרי יום ר"ה הוא תחילת י' ימי תשובה, והיכן תשובתנו?

ובפרט לפי מה שכתב הפלא יועץ בשם הרש"ש שאם אדם שומע תקיעת שופר בלי תשובה – הרי זה כנגן המנגן… ומה הקשר בין השופר לתשובה?

הבריאה כולה נבראה כדי שיתגלה כבוד מלכותו בעולם. האדם בחטאיו גורם להתמעטות כבוד שמים. אנו חוזרים וממליכים את ה', ומצהירים שאנו מקבלים מלכותו.

כבר ביום הראשון לבריאת העולם – האדם חטא ומיעט כבוד מלכות שמים. זה היום תחילת מ עשיך זכרון ליום ראשון. העולם מתאפס ומתחיל מהתחלה. והפעם אנו ממליכים את ה' עלינו בצורה מוחלטת, מבלי חטאים.

אפילו לא אוכלים אגוז בגי' חטא.

שמואל א פרק יא

(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה:

רש"י: (יד) ויאמר שמואל וגו' ונחדש שם המלוכה – לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר ועתה נתרצו כולם:

ולכן תוקעים בשופר, כדרך שהיו ממליכים מלכים בעתים הקדמוניות.

ולכן כתוב בתיקוני הזוהר שאין לבקש בקשות פרטיות:

תיקוני זוהר תקונא שתיתאה דף כב עמוד א

ויפן כה וכה וירא כי אין איש אלא איש דרכו פנו בעסקין דילהון באורחין דילהון איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלקי"ם אנשי אמת שונאי בצע אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי כתבנו לחיים ואינון עזי נפש ככלבים דאינון אומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין דלא אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזור שכינתיה לקודשא בריך הוא דאיהי מרחקא מיניה למהדר לגביה ואדמיין לכלבים.

הרה״ק רבי משה מקוברין זי״ע היה מספר סיפור זה בכל שנה לפני תחילת התפילה בראש השנה. ברוסיה שלפני מאות בשנים שלט הצאר הרוסי על המדינה וסביבותיה, לצאר זה היה כסף ועושר רב ובן יחיד שנולד לו אחרי הרבה שנים, וכמובן ילד זה קיבל את כל מה שרצה ולא ידע מחסור מעולם בשנת ילדותו, כשגדל הילד והחל להתבגר לא ידע להחזיר טובה כלפי אביו על כל מה שהשקיע בו, ולא רק זה, אלא גם חתר נגד אביו וניסה כל העת איך להביא עוד ועוד אנשים לרשותו, ולהבאיש בפניהם את אביו, בכדי להפילו ולירוש את ממלכתו בחייו. אך כמו שכל דבר מתגלה בסוף, גם ניסיון זה של בן הצאר נחשף בפני אביו, ונגזר דינו למוות… והצאר הודיע שזהו גזר דין סופי, והוא אף איים בעונש על מי שיעז לבקש חנינה עבור בנו.

ביום ביצוע גזר הדין נזדמן הדבר שגם הצאר עבר והוא רוכב על סוסו יחד עם בני פמלייתו סמוך למקום ביצוע גזר הדין. בתחילה ניסה הצאר להתעלם מכך, אך בסוף גברו רגשותיו, הסתכל בעיני בנו ואמר לו: ״מצטער אני שעשית את מה שעשית, וצר לי שצריכים להמית אותך, אבל אני לא יכול בשום פנים ואופן לחון אותך״! אמר הבן לאביו: אני מבין שעברתי עבירה חמורה, וכבר לא איכפת לי מה שיעשו איתי, אבל לפני שהולכים לבצע את גזר הדין, יש לי משאלה אחת אחרונה! עד המקום שיוציאו אותי להורג יש עוד כמה מטרים, עד שם, הייתי רוצה לרוץ לפניך ולקרוא עם כל הלב: יחי אדוני הצאר לעולם! יחי אדוני הצאר לעולם! כמובן, שמשאלתו האחרונה ניתנה לו כמקובל, והנה כשהחלו לתופסו וללכת עימו, החל להכריז יחי הצאר! יחי הצאר לעולם! בראות זאת אביו לא יכל לעמוד מנגד, והבחין כי זהו הכרזה שבתוכה יש גם חרטה עצומה על העבירה שנעשה, ומיד ציוה לשחררו, והשיב אותו אל חיקו ומשפחתו…

והיה ממשיך הרה״ק מקוברין זי״ע ואומר לחסידיו: זהו מה שאנחנו אומרים להקב״ה בראש השנה, נכון שהתנהגנו לפניך בצורה לא טובה במשך כל ימות השנה, ונכון שמגיע לנו עונש חמור עלך כך, אבל אבא! לפני שאתה חותם את גזר דיננו, אנחנו צועקים לפניך ״המלך״!!! המלך היושב על כסא רם ונשא המלך הקדוש! ואז בראות אבינו מלכנו כי אמת בפינו והננו באמת ממליכים אותו עלינו ומתכוונים אנו לשפר את מעשינו, נותן לנו שנה טובה, וכתיבה וחתימה טובה לאלתר לחיים ולשלום.

אנו קוראים בראש השנה את פקידת חנה.

שמואל א פרק א (ח) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים:

(ט) וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְקֹוָק: (י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְקֹוָק וּבָכֹה תִבְכֶּה: (יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיקֹוָק כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ: (יב) וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְקֹוָק וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ: (יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה:

מסביר הנצי"ב שחנה כששמעה שאלקנה אמר לה אנכי טוב לך מעשרה בנים.

מפני שהיא הבינה שהוא חושב שהיא מעוניינת בבן להשתעשע עמו.

בזמן שהיא בעצם מבקשת בן שיהיה 'והשאלתיהו לה'. לא שאהנה ממנו.

אומר החת"ס כל אמא רוצה שהבן שלה יהיה 'חוטרא לידאי ומרא לקבורה' אך כאן והשאלתיהו לה' באופן מוחלט, מקל לידי לזקנותי לא אהנה ממנו שהרי הוא מושאל לה' באופן שאסור לי להנות ממנו.

ואף מעדר לקבורה לא אהנה ממנו שהרי הוא נזיר לה', ונזיר אסור לבוא לבית הקברות וליטמא למתים אף לא להוריו!

מובא במדרש שאמרו לה אנשים מדוע את מבקשת אנשים חכמים גדולים וצדיקים, היה לך לשאול עשירים ויפי תואר.

מבאר בספר ביכורי משה הם שואלים אשה שאין לה ילדים מבקשת איזה בן שיהיה, העיקר שיהיה בן. והיא מבקשת בן צדיק לא פחות ממשה ואהרון!

אמרה להם חנה לשמו הקב"ה. אם הייתי מבקשת בשבילי הייתי אומר תן לי ילד. אך אני מבקשת לשם ה' – לכן צריך שיהיו צדיקים חכמים וגדולים.

אומר המאירי בחיבור התשובה שלכן אנו קוראים זאת בראש השנה ענין של פקידת שרה וחנה ורחל על ידי תפילה, לעורר שהם נפקדו בזה היום בר"ה בתכלית תפלתם עם היות כוונתם מעולה ונכבדת כמו שראית בענין חנה. ואע"פ שלא היה חסר לה כלום כי אמר לה בעלה אנכי טוב לך מעשרה בנים היא רצתה חלק בכבוד שמים להעמיד בן עובד ה''.

חנה לימדה אותנו איך מתפללים בר"ה.

על מה להתפלל בר"ה

הרה״ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זי״ע נכנס בביום ראשון של ר״ה לבית הכנסת קודם תקיעת שופר, כשהוא ממרר בבכי, ואמר: ״כל עמה נאנחים מבקשים לחם״ (איכה א,יא) ״כל עמה נאנחים״ – כל הקהל בוכה מתחנן ונאנח. אבל אוי ואבוי, על מה הם בוכים? ״מבקשים לחם״, ולא על גלות השכינה… גם למחרתו ביום השני של ר״ה, כשנכנס לבית הכנסת קודם תקיעת שופר שוב בכה בכיה גדולה ואמר: ״מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום? אל הלחם״ (שמואל-א כ׳), למה מתמהמה משיח בן דוד לבוא? מפני כי ״גם תמול גם היום אל הלחם׳ גם אתמול ביום הראשון של ר״ה וגם היום, מתפללים רק אל הלחם, ולא על גלות השכינה…

פרשת ניצבים

על מהות עומק הדין של ראש השנה

יוה"ד- היום בו יחרץ גורל האדם למשך השנה הבאה.

כפיוט "ונתנה תוקף" לר' אמנון ממגנצא-

 אסונות השנה שעברה נגזרו כבר בר"ה אשתקד!!!

משל למבריחי המשי בארון המתים שבכו מאוחר מדי…

 אלול זה הזמן לבכות, אח"כ מאוחר מדי. ימים אלה הרי גורל!

כשאנו בודקים עצמינו אנו מוצאים שאוחזת בנו השאננות, כאילו אין לפנינו דין גורלי אשר יקבע מי יחי'ה ומי ימות,  וכן על כל שאר הדברים הגורליים שארעו השנה.  ההוא לקה במחלה, ההוא נהרג בתאונה, ההם כבר כמה שנים לא מצליחים לחתן את בניהם, לההם אין ילדים, צרות, אסונות, פיגועים, תאונות, כו' כו'.

אנו סבורים "אני ב"ה בסדר, הלואי יהיו כולם כמוני"  עברנו ב"ה עשרות ר"ה ושרדנו, אז זה לא כ"כ נורא…

ממה נובעת השאננות והרגיעה הזאת?

אפשר היה לומר: הדין נעשה רחוק, איננו רואים אותו, איננו שומעים הטיעונים בעד ונגד, ואיננו שומעים את פסק הדין. לכן איננו יראים.

      המוסר של הח"ח- עומד על הבימה ושואל [על נפטרי אותה שנה] איפה ר' בערל כץ? איפה ר' דוד שלומוביץ? איפה ר' יענקלה שכטר?

איננו רואים את הדין, אך ראינו את ההוצאה לפועל!!!

אומרים בעלי המוסר- מפני שאיננו מודעים למעשינו.

      איננו יודעים עד כמה חמורה עבירה, ועד כמה מדוקדק דין שמים.

  1. דהע"ה –אמיץ לב ועשוי ללא חַת, ניצח את גלית עם קלע אבנים, גם את הארי ואת הדב הכה עבדך- בידיים ריקות!!!

ועם כל זאת- סמר מפחדך בשרי- ממשפטיך יראתי! אל תבוא
במשפט את עבדך, כי לא יצדק לפניך כל חי!

2. תנו רבנן: ז' דברים מכוסים מבני אדם, אלו הן: …ועומק הדין.. (פסחים דף נד

3. שמואל הנביא חושש מן הדין, וקורא למשה שיעידנו שקיים תורתו.

                                                             ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים!

                 אף המתים נידונים על תוצאות מעשיהם בעבר!!!

4. הגר"א התעלף כשטלטל קליפה, עד שבלעתה אשתו. [דרכי הצדיקים בשם הגה"ק ר"י סגל זצ"ל. הובא בשכר ועונש על במדבר עמ' 294]

                      הוא לא הדליק את האור בטעות!

5. נמני והפטיש והרב חמד.     חומר הפגיעה באדם!

אנו משולים לילד המבקר את אביו בפנטגון ומשחק במשחקי מחשב שם
ואינו יודע שהעיף טילים גרעיניים, כך אנו חושבים "מה כבר עשינו…"

6. השוחט והחלום.

7. ריב"ז אינו יודע להיכן מוליכים אותו…

8. הבחור בפגישה והשתיקה מצידו.

9. פנינה ציערה לחנה לש"ש ובכ"ז שיכלה 8 בני'ה מתוך 10 !

 

בחינת המעשים הטובים

"כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט, על כל נעלם אם טוב ואם רע" אם רע-            אמר שמואל זה הרק בפני חבירו ונמאס, 

"אם טוב…"    זה הנותן פרוטה לעני בפרהסיא.  קהלת רבה פרשה יב

לפעמים אנו עושים טובה בפרצוף לימון כדי שהמקבל יבין עד כמה הטריח אותנו…   זו טובה???

האדם שהפקיד לי כסף בחשבון כטובה, ודאג ליידע אותי על כל מסכת תלאותיו וטלטוליו מבנק לבנק, עד שנהיה לי רע שגרמתי לו כזו טרחה…

אחר שקיבלנו מושג כלשהו מדין שמים, ראוי שנדע –

  מאידך גודל השכר על כל מעשה טוב

  1. הסבא מקלם כדאי לברוא העולם בשביל פ"א ב"ה וב"ש.

2.  הקבוצניק במושב שרש שהסכים להשלים מנין.

3.  אשת הגר"א ונפנוף היד.

4.  הח"ח והתלמיד שרצה לנדב מצוות תפילין.

5.  האדמו"ר מגור והכופר שנהנה בעוה"ז משום  שקרא ק"ש.

כיצד נא' בק"ש וסרתם ועבדתם… וחרה… ועצר את השמים ולא יהיה מטר כו' ואני יש לי כל טוב?

       לסיכום:

מעשה האדם כאן בונה ומחריב עולמות. כל מעשה, כל אמירה באה בחשבונו של מקום. אם עתה נסתכל על עצמינו במשקפיים האלה, כבר לא נהי'ה כ"כ בטוחים שאנו צדיקים גמורים…

ולכן עבודתינו להתחיל לחזק הדברים הרופפים אצלינו, שמירת הלשון, שנאת חינם, כוונה בברכות, ולא לחוטפן בבהילות, תפילה בכוונה מעומק הלב. וב"א לחבירו- שעל זה אין יוה"כ מכפר!

והעיקר לא לשכוח– לשוב בתשובה שלא נתפלל כל תפילות היום בכוונה- ונשכח לחזור בתשובה- חרטה על העבר, וידוי, וקבלה לעתיד.

 

אז מה עושים?

האקדמאים שהיו בסמינר ושאלו לרב שך באיזה מצוה להתחיל, וא"ל בכשרות ע"מ להסיר טמטום הלב.

הבה נתבונן, כיצד ידונו אנשים אלה בר"ה?

ודאי כצדיקים גמורים, שהרי זו השאיפה שלהם!

דומה הדבר לאדם שיוצא מב"ב לאילת, ולעומתו אדם אחר יוצא מאילת לב"ב, מי היינו אומרים יותר קשור לב"ב? ודאי שהיוצא מאילת לב"ב, שהגם שהשני קרוב פיזית, אך הוא רק הולך ומתרחק, לעומת זאת היוצא מאילת הגם שהוא רחוק פיזית – הוא בכיון הנכון!

ומאידך אדם שות"מ שהחל לזלזל במצוות –כיצד ידונהו? כרשע, שהרי זו שאיפתו!

נמצא א"כ שאם נקבל עלינו קבלה כלשהי ונאחז בה בדביקות די בה להוכיח על שאיפתנו, ולהכריע דיננו לזכות!

ויה"ר שתקובל תפילתינו ותשובתינו ברצון לפניו ית' ויחתמנו לאלתר לחיים טובים וישלח משיח צדקנו בב"א.

פרשת ניצבים

אחריות הפרט על הכלל

ערבות הדדית

שואל האוה"ח הקדוש: מדוע היה צריך להקדים אתם נצבים היום כו' ולא אמר מיד לעוברך בברית כו'? ועוד מה ראה צורך להרבות ולכתוב ראשיכם כו' כשמימלא יאמר כל איש ישראל? ועוד מהי הברית המחודשת שיש כאן להוסיף על הברית הקדומה הכתובה בפרשה הקודמת?

מבאר האוה"ח הברית הקודמת היתה בין הקב"ה לביננו, להבטיח שנשמור מצוות ה'. הברית המחודשת כעת באה להכניסנו בברית הערבות ההדדית. שלכל אחד מאתנו יהיה אחריות על חבירו.

ולכן אמר להם אתם ניצבים היום, ניצב פירושו ממונה, כמו ניצב על הקוצרים, וכמו נציב ששם דוד על אדום. אתם ניצבים וממונים היום על כל חבירכם, לוודא שגם הם ילכו בדרך ה'.

ולכן אמר ראשיכם שבטיכם כו' כשכוונתו לבאר שלכל א' יש אחריות על מי שתחתיו. ראשי שבטיכם- על שבטיהם, זקניכם על העם שתחתם, שוטריכם – על הנכנעים למרותם.

ולכן נבין מדוע לאחר שכלל כל איש ישראל חזר ומנה טפכם נשיכם וגרך כו', היות וכאן הברית היא חד צדדית, אנו ערבים עליהם אך לא הם עלינו. היות ואין בידם להוכיח. וגם הגר אין בידו להוכיח שזה מקרוב בא, ועוד שום תשים עליך מלך מקרב אחיך ולא גר, כך שאינו בר מינוי ושררה, ולכן אנו מחויבים ללמדם תורה [שע"ז אחז"ל שקשים לישראל כספחת שאיננו מלמדים אותם כראוי].

ולפ"ז יובן נפלא המשך הפסוקים– הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו וגו', הרי שעל הערבות מדבר הכתוב. שרק על הנגלות נוכל להיות ערבים ולא על הנסתרות!

מסופר על הח"ח שבזמנו יסדו ח"ק חדשה, והיה בזה התגרות בח"ק הקיימת מטעם בעה"ב. היה בדבר לעורר מחלקת גדולה, והח"ח מיהר באותה שבת ועלה לדרוש. לו היו נותנים לי כעת אלפיים רובל לא הייתי עולה לדרוש, היות ועתותי יקרות בעיני וזקנתי ושבתי, ואיני מוכר זמני בכסף. אך רואה אני הכרח לדרוש בפניכם כעת. זכור אני את כל מתפללי ביהכ"נ שאינם בין החיים עוד. נותרו מהם מצבות בביה"ק. הרי לבסוף כולנו נגיע לשם, ונמסור דו"ח. ואז כשישאלוהו על המחלקת הוא יאחז בקש ויאמר שהיה שם יהודי זקן ישראל מאיר שחשבוהו לת"ח והוא ראה הכל ושתק. לכן אני מבקש מכם שלא תזכיראו את שמי, יש לי חבילה משלי ואינני יודע כיצד אעבור את הדין ואיך אוכל לקבל עלי אחריות של אחרים? תוך כדי הדברים פרץ הח"ח בבכי וכל גופו החל לרעוד, הדבר השפיע על הקהל והם מיד קיבלו ע"ע לבטל את הח"ק החדשה.

אדם צריך לדעת שאם בידו למחות הוא נתבע על אנשי המקום. היום אין בכוחנו למחות, ולרוב גם אין תועלת בכך, אולם אין הדבר פוטר אותנו מלעורר. אתה רואה אדם שנפקד מקומו מביהכ"נ כמה ימים, תיגש אליו, תדבר אתו, תשאל לשלומו, ותאמר לו שהוא חסר לך. אתה רואה שבבית מזלזלים בדבר מסוים, בהלכה, עליך לפעול לתיקון המצב.

וזה עצמו סגולה לזכות ליוה"ד. בעל מפעל שהפועל שלו לא מי יודע מה מוצלח, אך הוא רואה שהפועל מאד אכפתי מהמפעל, דואג להמריץ את הפועלים, שומר על המפעל ועל שמו הטוב, מקפיד לעודד אחרים לעבוד כראוי, זה עצמו יבטיח שהוא ישאר כעובד קבוע במפעל אפי' אם חרב הקיצוצים מאיימת מעל לראשו. נראה לקב"ה שהמפעל שלו חשוב לנו.

לפעמים אין בכוחנו לפעול מאומה אצלו, אך להתפלל עליו אנו יכולים.

פרשת נצבים [קשור גם לפרשת וילך]

בפיך ובלבבך – רק תתחיל!

כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו

מה הפירוש קרוב אליך מאד, בפיך ובלבבך לעשותו? ועוד כיצד יתכן שיטעו לחשוב שמצוות התשובה כ"כ רחוקה?

המעשה בר' אייזיק יעקעקל'ש מקראקא והאוצר. האדם פוטר עצמו – האוצר רחוק, קשה להגיע, לא בשבילי. אך לו היה יודע שהאוצר נמצא אצלו, בפיך ובלבבך לעשותו!

מסופר על ר' נפתלי אמסטרדם תלמידו של ר' ישראל סלנטר שפ"א בפורים כשנכנס יין יצא סוד, והוא התמרמר לפני רבו ואמר לו היה לי את היר"ש של הרבה שלי, ואת הראש של השאגת אריה, ואת הלב והרגש של בעל יסוד ושורש העבודה, כי אז… אמר לו רי"ס ר' נפתלי! ביראה שלך, בראש שלך, ובלב שלך!

וזהו בפיך- שלך, ובלבבך – שלך, לעשותו! [מעין השבוע ח"ה תקסו]

ודברים אלה מפורשים במדרש רבה דברים פרשה ח פסקה ג

(ג) זש"ה (משלי כד) "ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו" מהו ראמות לאויל חכמות א"ר תנחומא הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת והוא רואה אותן שנושאים ונותנים בתלמוד והוא אינו יודע מה הן אומרין הוא מתבייש שנא' בשער לא יפתח פיהו ואין שער אלא סנהדרין דכתיב (דברים כד) ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ד"א רבנן אמרי הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן עוסקים בתורה והוא אומר להן היאך אדם למד תורה תחלה אומרים לו תחלה קורא במגילה ואח"כ בספר ואח"כ בנביאים ואח"כ בכתובים משהוא גומר את המקרא שונה את התלמוד ואח"כ בהלכות ואח"כ באגדות כיון ששומע כך אומר בלבו אימתי אני למד כל זאת וחוזר מן השער הוי בשער לא יפתח פיהו א"ר ינאי למה"ד לככר שהיה תלוי באויר טיפש אומר מי יוכל להביאו ופקח אומר לא אחד תלה אותו מביא סולם או קנה ומוריד אותו כך כל מי שהוא טיפש אומר אימתי אקרא כל התורה ומי שהוא פיקח מהו עושה שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה אמר הקדוש ב"ה לא נפלאת היא ואם נפלאת היא ממך שאין אתה עסוק בה הוי כי המצוה הזאת:

מדרש רבה שיר השירים פרשה ה פסקה יא

(ב) ר' יוחנן דצפרין פתר קרא בתלוליות של עפר מי שהוא טפש מהו אומר מי יכול לקצות את זה?! מי שהוא פקח מהו אומר הריני קוצה שתי משפלות ביום ושתי משפלות בלילה ולמחר כן עד שאני קוצה את כולה. כך מי שהוא טפש אומר מי הוא יכול ללמוד כל התורה נזיקין שלשים פרקים כלים שלשים פרקים! והחכם אומר הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומדה כולה. א"ר ינאי (משלי כ"ד) ראמות לאויל חכמות לככר נקוב שתלוי באוירו של בית הטפש אומר מי יכול להוריד לזה והפקח אומר ולא אחר תלאו אלא הריני מביא שני קנים ומחברן זה עם זה עד שאני מורידו כך הטפש אומר מי יכול ללמוד התורה שבלב רבי! והפקח אומר והוא לא מאחר למדה? הריני לומד היום שתי הלכות ושתים למחר עד שאני למד התורה של חכם זה.

וכאן המדרש מוסיף הבחנה נוספת בטענת האויל, שפעמים רבות יצרו דוחהו בטענה ממילא מה שאתה לומד אתה משכח:

אמר רבי לוי לקרסטל נקוב ששכרו בעליו פועלים למלאותו מים אומר הטפש מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו והפקח אומר ולא שכרי אני נוטל ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל מבעל הבית כך הטפש אומר הריני לומד תורה ומשכחה מה אני מועיל והפקח אומר ולא שכר יגיעה נותן לי הקב"ה!:

המעשה בסטייפלער והמעיל.

ידיעה ויישום

[שיחות הר"ש יודלביץ' הובא ביתד, במוקד כ"ד אלול תשס"ז עם תוספות מאוצה"ת]

ספר דברים פרק לא

(טז) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל משֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: (יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: (יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

פסוקים אלו מעוררים תמיהה. הקב"ה אומר שלאחר שיחרה אפו האדם יסיק מסקנות ויאמר על כי אין א' בקרבי מצאוני כו' והתוצאה- ואנכי הסתר אסתיר פני כו' ??? הרי הם שבים ומתעוררים שהכל בא בחטאם!

שלמה המלך אמר קהלת יא "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט" הפסוק הזה כולל בתוכו פראדוכס, שמחד מעודדו לשמוח בבחרותו, ומאידך מודיעו שעל הכל יביאו הא' במשפט?

אמרו רבותינו ז"ל [שבת סג] עד כאן דברי היצה"ר המשכנע לחטוא ומתיבת "ודע" הם דברי היצה"ט המעורר לחשבון הנפש.

לכאורה פלא איך פסוק אחד ומשפט אחד חציו מדברי היצה"ר וחציו מיצה"ט?

[ניתן לישב ע"פ ה"כתב סופר" דכל הפסוק הוא דברי היצה"ר ומה שאמרו מכאן ואילך דברי היצה"ט היינו אדם חושב שדברי יצה"ט הם.

אמנם האמת היא שיצה"ר אומר גם "ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט" אמנם לא מובן מדוע מכניס לו הרהורי תשובה וכי מחפש את טובתו?

 אלא רוצה היצר להפיל את האדם עד שאול תחתית שלא יקבלוהו בתשובה כי ידוע האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה על כן מכניס היצה"ר לאדם בשעת העבירה הרהורי תשובה ומשכנעו שמיד לאחר עשית העוון ישוב בתשובה.

ואז גם כאשר ישוב בתשובה בפועל לא יספיקו בידו לעשות תשובה, כפי שאחז"ל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

אפשר להוסיף ולבאר לפי דבריו מה שאמרו חז"ל "רשעים מלאים חרטות" מדוע כ"כ מלאים בחרטות ומי מכניס להם חרטות אלו? אלא זוהי עבודת היצה"ר ברשעתו לא די שגורם להם להרשיע, אלא מביא אותם להתחרט, בכוונה שגם אם לבסוף יתחרטו בפועל, לא תקובל חרטתם ותשובתם].

ניתן ליישב באופן אחר, ועליו ברצוננו להתעכב. ולכך נקדים מעשה שהיה.

סיפר המגיד הירושלמי ר' שבתאי יודלביץ' בספר דרשות המגיד על מעשה שהיה עם אחד מראשי השלטון שאשתו החלה להתעניין ביהדות, עד ששבה בתשובה והוא החליט להתגרש ממנה. הוא סירב לבדוק מקרוב או לנסות לברר אולי יש אמת בדרכה, ועמד על דעתו להתגרש וכן היה. ביום מן הימים עסקו דיוני הכנסת באלימות ובסמים ובשאר מרעין בישין של בני הנוער, עד שקם אותו ח"כ ואמר די רבותי, יש רק עצה אחת ויחידה לשמור על הצביון היהודי של המדינה, להקים מדינה שתנהג על פי ערכי התורה! הדברים עורר תדהמה בפרט שאדם זה התגרש על עקרון החילוניות, והם שאלוהו הרי אתה בעצמך התגרשת מאשה שרצתה להנהיג שלטון של תורה? והוא השיב נכון אתם צודקים ואכן אם תעלה הצעה להפוך את המדינה למדינת הלכה אני הראשון שאנתגד אולם אם אתם רוצים לדעת מהי הדרך לפתור את הבעיות זו הדרך. אין זה קשור אלי, אני לא יכול לעמוד בקיום המצוות…

מדהים לראות אדם שיודע שדרכו כשלון חרוץ, אך הוא ממשיך בשלו…

ואלה בדיוק דברי רז"ל במסכת שבת דף לא/ב

דרש רבא בר רב עולא מאי דכתיב כי אין חרצובות למותם ובריא אולם אמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה אלא שלבם בריא להן כאולם והיינו דאמר רבה מאי דכתיב זה דרכם כסל למו יודעין רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם שמא תאמר שכחה היא מהן תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה:

רש"י תהילים פרק מט פסוק יד

כסל – שטות. ואחריהם בפיהם ירצו סלה – והבאים אחריהם ידברו בהם ויספרו בפיהם מה אירע לראשונים. ירצו – לשון הרצאת דברים, רטרירונ"ש בלע"ז, וחז"ל פירשו זה דרכם של רשעים שסופם אבודים אבל כסל למו חלב יש להם על כסליהם ומכסות את כליותיהם ואינן יועצות אותם לשוב מרעתם ושמא תאמר שכחה היא להם על ששכחו שסופם למות ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו כלומר יום אחריתם תמיד בפיהם ואין חרדים ממנו:

ועפ"ז נלע"ד לבאר את הפסוק שהיצה"ר אומר לאדם שמח בחור בבחרותך כו' ובאותה נשימה "ודע כל על הכל יביאך הא' במשפט" ואין האדם רואה סתירה בין הידיעה לישום… תוך כדי העבירה הוא יודע זאת וממשיך. זה מה שרצה להשמיענו שלמה.

ועפ"ז יבוארו הפסוקים בפרשתינו, ה' מסתיר פניו מהם והם נענשים. האם מגיעים למסקנה על כי אין א' בקרבי וגו' ההסתר הפנים לא הביאם לחזרה בתשובה, אלא רק לידיעה שאינם נוהגים כהוגן, אך דעתם להמשיך לנהוג כדרכם כסל למו, ולכן הקב"ה אומר שהתגובה תהיה ואנוכי אסתר אסתיר פני מהם כו' יש צורך בעוד הסתר פנים על מנת שיסיקו את המסקנות הנכונות. עוד צרות ויסורים ח"ו כדי שיכירו שאין די בידיעה בלבד ויש צורך בתשובה שלימה.

הדברים חשובים גם ובעיקר עתה לפני יוה"ד שלא נהיה בבחינת אותם רשעים שיודעים את האמת אך מסרבים לשנות דרכם. נקבל ע"ע את התשובה באמת ובתמים ולא נשוב לכיסלה עוד אכי"ר.

ואכן כל אדם יש לו את הבעיה הזאת מי פחות ומי יותר. המרחק בין השכל ללב. ההבדל בין הידיעה לישום. אם היינו מישמים את כל אשר אנו יודעים היינו היום הבבא סאלי…

וז"ש חז"ל שהיצה"ר יושב בין שתי מפתחי הלב, היצה"ר דואג שמה שיש לנו בשכל לא יזלוג אל הלב, והוא מבצע שם סתימה… שהידיעה לא תביא לישום.

אולם לפסוק יש עוד הסבר לענ"ד.

ודע כי על הכל יביאך כו' הוא המשך דברי היצה"ר, אך לאחר העבירה. דרכו של היצה"ר שלפני העבירה הוא מגמד לו אותה, ולאחר העבירה הוא הופך אותה להר גבוה, כדי לומר לך אינך יודע כמה חמור עוונך, אין לו כפרה, אם על שוגג בחילול שבת צריך מ' תעניות, אז על מזיד בעבירות כ"כ רבות הרי גם אם תחיה עוד שלוש מאות שנה בתענית לא תצליח לכפר על הכל… ולכן? לכן תמשיך ולפחות תהנה מן העוה"ז אם עוה"ב ממילא אין לך… וזה שאומר לו ודע כי על הכל יביאך א' במשפט, ומשפטו של הקב"ה קשה ואיום, וכיצד תעמוד בו? ולכן שמח בחור בילדותך…

אולם על האדם לדעת שאין להתייאש, וגם אם הרבית עבירה, גדולה המחילה והרחמים של בעל הסליחות, ואף אנשים גדולים התמודדו בחייהם וכך גדלו, וגם הם נפלו וקמו. אין להתייאש. הצדיק אינו זה שאינו נופל, אלא זה ששבע יפול אך לבסוף וקם!

מעשה של הגרא"מ שך למשה חיגר:

עמדתי בתחנת האוטובוסים ביציאה מירושלים כשאני מצפה למונית שתיקח אותי למחוז חפצי בני ברק השעה הייתה שעת לילה מאוחרת המוניות הבודדות שחלפו על פני היו מלאות עד אפס מקום בחוץ היה קר וחשוך וההמתנה מורטת העצבים הייתה קשה מנשוא לפתע עוצרת לידי מכונית וקול חביב ומוכר פונה אלי "שלום מה שלומך זה זמן רב שלא התראינו הנוסע אתה לביתך שאם כן משמים נזדמנת בדרכי על מנת שאוכל לקיים בך מצוות גמילות חסד והכנסת אורחים " היה זה חבר ילדות שלי אשר עתה שימש כנהגו הצמוד של מרן הגרא"מ שך זיע"א בחפץ לב נעניתי להזמנתו הנדיבה של ידידי ונכנסתי לרכב המחומם כשאני שמח וטוב לב וכולי הודאה לקב"ה על אשר חסך ממני את ההמתנה הכל כך לא נעימה בקור ובחשיכה שכחוץ משהתחלנו בנסיעה פתח חברי וסיפר "זה עתה חוזר אני ממסע שליחות מרתק " "מסע מרתק " תמהתי אכלוס שהית בחו"ל בתקופה האחרונה " "לא ולא " מיהר בן שיחי להבהיר "נסעתי כשליחותו של הגראאם שך והאמן לי שיעור עצום למדתי היום הזה נוכחתי לדעת כי כל אותם 'גדולים' לא נולדו גדולים גם להם היו ירידות ומעידות אלא שהם ידעו את הכלל של 'שבע יפול צדיק וקם' סוד הצלחתם נעוץ בעובדה שגם כאשר הם נפלו הם לא הרימו ידיים הם לא נתנו לרפיון להשתלט עליהם אלא חיפשו כל הזמן עצות ודרכים איך להיחלץ מהמצב אליו נקלעו א "במה דברים אמורים " הסתקרנתי ובן שיחי אשר נראה היה להוט למדי לספר את הסיפור אשר גרם לו להתפעלות כה גדולה לא חיכה להפצרות שהיום כמו בכל יום הזדחל לו תור ארוך אצל הגר"מ שך איש איש ומשאו אשר על שכמו איש איש וצרתו שבלבו כל אחד כא לפרוק את המעיק והמציק לו בין הממתינים היום היה יהודי כגיל העמידה 'פנים חדשות' אצל הרב שך 'יעקב חיגר' שמו מן הסתם הגיע לקבל ברכה או הכוונה מסויימת לא משהו מיוחד הרב שך קיבל את אותו יהודי כפי שהיה מקבל כל יהודי בלבביות אופיינית ושאל לשמו 'יעקב חיגר' ענה האברך לפי תומו והנה לגודל תדהמתו הוא רואה את הרב שך קם ממקומו בהתרגשות ושואל 'חיגר אמרת? כלום תואיל לומד לי איך קוראים לאבא שלך ' 'משה חיגר' ענה האיש כשהוא אינו מבין על מה הסער הגדול נכון אבא שלו אמנם יהודי ת"ח ובר אוריין אך כמוהו יש עוד רבים מדוע חרד הרב שך לשמעו הדבר נשגב מבינתו הרב שך אחז בידיו של היהודי ושאל בהתרגשות 'האמנם האתה הוא כנו של משה חיגר איפה הוא היום העודנו חי ' האברך אשר היה נבוך מהתרגשותו של רבן של ישראל השיב בחיוב 'כן אבי עודנו חי והינו מתגורר כיום בבית אבות 'תמיר' בירושלים באותו רגע אירע דבר מוזר הרב שך לא חיכה רגע מיד נטל את מגבעתו וחליפתו וכפנותו לאברך אמר 'אני רוצה לראות את אביך עכשיו ומיד האם הדבר אפשרי ' לשונו של האברך כמעט נעתקה ממקומה והוא גימגם בתשובה 'כן בעצם למה לא ' עד מהרה נקראתי אל הרב שך כדי להסיעו לירושלים אל בית האבות לפלא היה הדבר בעיני הרב שך על תשעת עשורי חייו יסע לבקר יהודי קשיש בכית אבות שבירושלים 'מדוע יטריח הרב את עצמוד ניסיתי להקשות אך הרב שך לא ויתר באומרו 'אני חייב לראות את ר' משה חיגר ומיד את כל חיי הרוחניים אני חייב לו ואתה שואל על מה הבהילות " לא הבנתי אבל ראיתי שהרצון חזק היה מכל שיקולי נוחות או כוח ולפיכך הצעתי לגרא"מ שך שאני אסע ואביא את הקשיש אליו רק לאחר שבירר הרב שך עם הבן כי הדבר לא יכביד על האבא קיבל הרב את הצעתי ונתן לי אישור לנסוע ולהביא את ר' משה חיגר אליו משהגעתי אל בית האבות וסיפרתי לר' משה הקשיש על רצונו של הרב שך לפוגשו מיד התבר כי בנו הספיק לעדכנו בכך לפני דקות מספר וכי הוא אחוז תדהמה בדיוק כמוני לא היה לו שמץ של מושג על מה מדובר 'כלום הכרת את הרב שך בצעירותך ' ניסיתי לברר והקשיש נזכר 'כן ' והפליג בזיכרונות אל ימים עברו 'הפעם הראשונה שנפגשתי עימו הייתה כישיבת קלצק הקדושה אולם לא זכור לי משהו מיוחד שכגללו ירצה רבן של ישראל לראות אותי ' מאחר שלא הצלחנו לעמוד על פשר התעלומה החלטנו כי מוטב שנזדרז לצאת לבני ברק וכך נוכל לכל הפחות להחיש את הפתרון ואכן יצאנו מיד לדרך ומקץ פחות משעה כבר היינו בפתח בית הגרא"מ שך משנכנסנו אל הבית גילינו כי השלחן כבר מוכן וערוך בכל טוב כאילו אורח גדול עומד להופיע מיד כשנכנס ר' משה חיגר התיישב עימו הרב שך כיבד אותו בכל מיני ככור שבעולם ושוחח עמו כלבביות ובחמימות מיוחדת שיחת רעים על ימים עברו לאחר כמחצית השעה ליווה מרן הרב שך את אורחו עד לדלת שם שב והודה לו לו בכל לב על חסדיו עמו משכבר הימים משראה הגרא"מ שך את התמיהה על פני הנוכחים הוא הסביר את פשר התרגשותו הגדולה והכבוד הרב אותו רחש כלפי אותו אלמוני ר' משה חיגר 'את כל חיי הרוחניים אני חייב לו ' השיב הרב שך 'שכן בלעדיו לא הייתי היום ראש ישיבת פוניבז' ומעשה שהיה כך היה היה זה זמן קצר לאחר נישואי כאשר החילותי להרגיש קשיים בלימוד התורה החשק לא היה כמו פעם ההתמדה גם היא נפגמה וכן הלאה ישבתי ועשיתי עם עצמי חשבון נפש וניסיתי למצוא דרך בה אוכל לשוב ולהתעלות כמקודם לאחר מחשכה מרובה עלה בדעתי רעיון ניגשתי לדודי הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל וביקשתי ממנו שידבר עם חתנו הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל שיסכים שאומר שיעורים בישיבה ועי"ז סברתי כי יהיה לי דחף 'ומחייב' להתאמץ ולהתעלות בתורה ר' איסר זלמן דיבר עם ר' אהרון אולם הלה סירב לקבל את ההצעה בטענה ששיטתו בלימוד שונה משיטתי ומכיוון שכך חושש הוא שהבחורים יתבלבלו בלית ברירה גנזתי את הרעיון ניסיתי להתמודד בדרכים אחרות אך ללא הועיל משעברו ימים ושבועות והמצב לא השתפר נכנסתי עוד פעם לרבי איסר זלמן והחילותי לבכות לפניו כדמעות שליש באומרי 'דודי האהוב איני יודע מה לעשות אני מרגיש שכל התעלותי הרוחנית כסכנה ואינני רואה לפני דרך אחרת להתגבר אלא רק ע"י הרבצת תורה אולי תנסו עוד פעם לדבר עם רבי אהרון קוטלר ' רבי איסר זלמן ניגש עוד פעם אל רבי אהרון אשר חזר שנית על עמדתו משהסביר לו רבי איסר זלמן במה דברים אמורים והדגיש כי הדבר אצלי ממש בגדר פיקוח נפש העלה רבי אהרון הצעה 'היות ויש בחורים בישיבה שעדיין אינם ראויים להיכנס לשיעורים שלי אולי יוכל הרב שך למסור להם שיעור וכך תהיה תועלת לכל הצדדים הבחורים ישמעו שיעורים שיביאו להם תועלת במקום שיעורים אותם הם אינם מבינים ואילו לרב שך תהיה התועלת בהרבצת תורה ' אלא שעדיין היה מכשול אחר שעמד בדרכי אותם הבחורים אשר ר' אהרון סבר כי הם אינם מקבלים תועלת משיעוריו לא היו מוכנים כלל לשמוע על הרעיון לוותר על שיעוריו של רבי אהרון הרי בשביל זה הם נדדו לקלצק ניסיתי לחשוב כיצד ניתן להשפיע עליהם ולבסוף מצאתי כי ישנו בחור מבוגר בשם 'משה חיגר' אותו יהודי שהיה כאן לפני כמה דקות אשר הוא הממונה על אותה קבוצת בחורים ר' משה היה בעל כישרון ובעל לב זהב הוא הבין ללבבם של הבחורים החלשים שכישיבה והיה עבורם מעיו 'כותל הדמעות' אצלו הם התירו לעצמם לפרוק את המעיק על ליבם ואפילו לספר על התמודדות קשה שלא עמדו בה 'אם משה חיגר ימליץ כפני אותם בחורים לשמוע את שיעוריך' אמרו לי כולם 'אין ספק כי הם יקבלו את דעתו ' ניגשתי איפוא אל ר' משה וביקשתי ממנו לפנות לי מספר דקות מזמנו שכן ברצוני לשוחח עמו במילים קצרות תיארתי בפני ר' משה את הקשיים אשר החלו צצים כדרכי בתקופה האחרונה סיפרתי לו כי אני חש רפיון כלימוד ובהתמדה ואף הצגתי בפניו את הרעיון אותו הגיתי לעסוק בהרבצת תורה ולמצוא בכך דחף ו'מחייכ' להמשך עלייתי הסכרתי לו אף כי רבי אהרון אינו מוכן שאומר שיעורים בפני כהורי הישיבה מהטעם דלעיל וכי הרעיון אותו הציע רבי אהרה היה שאמסור שיעורים בפני הבחורים החלשים אשר בלאו הכי אינם מבינים את שיעוריו 'אולם דא עקא' שחתי בפני ר' משה 'אותם הבחורים אינם מוכנים בשום אופן לוותר על שיעוריו של רבי אהרון על אף שאליבא דאמת אין להם כל תועלת מהם ' 'כעת אני פונה אליך' סיימתי דברי 'על מנת שתנצל את השפעתך על אותם הבחורים בכדי לשכנעם שיסכימו לשמוע ממני שיעור דבר אשר מלבד התועלת האישית שאפיק ממנו אני עצמי יביא אף להם תועלת מרובה ויקדם אותם בלימוד ובהבנה ' כשראה ר' משה עד כמה נוגע הדבר בנפשי עד שהייתי מוכן להתבזות בפניו ולהוריד דמעות על כך ריגש אותו העניין מאוד והוא החליט לעזור לי ככל יכולתו הוא המליץ בפני אותם בחורים לשמוע את שיעורי את אלו שהתנגדו הוא ריכך ושיכנע את אלו שחששו מאחר ועדיין לא הכירו אותי כמגיד שיעור הוא הרגיע עד שבסופו של דבר הסכימו כולם משימה זו דרשה מד' משה כוחות נפש מרובים אולם הוא לא הרפה עד שהביאה לידי סיום טוב ואכן המאמץ היה כדאי התחלתי למסור את השיעורים הכחורים ב"ה נהנו כצורה שלא תאמן עלייתם בהבנה כלימוד הייתה מדהימה ממש וגם על עצמי ראיתי השפעה לטובה קומתי הזדקפה המרץ והחשק חזרו אלי מאז במשך שנים לא פגשתי את ר' משה עד עצם היום הזה " בזאת סיים הרב שך את סיפורו המרגש ואמר "לכל אחד יש שעות שפל לכל בן אדם יש נקודות שבירה ואין מי שלא חש מדי פעם ברפיון המאיים על עתידו הרוחני אך צריך לדעת לקום ולהמשיך הלאה להיאחז בציפורניים ממש ולמצוא עצה להיחלץ מהמבוך אותו יהודי ר' משה היה עבורי כמו חבל הצלה באותה תקופה וכיצד איפוא לא אכיר לו טובה על כך "

[מעשה שהובא בספר שאיפות, צוטט בספר אור דניאל כי תבוא]

אני התפעלתי מהחלק בסיפור בו הרב שך מתוודה שהייתה לו תקופה קשה בה החשק בלימוד וההתמדה נפגמו. מי היה מעלה על הדעת? אולם הוא התגבר על כך. הוא נלחם בשביל זה. כך עלינו לדעת לא להשבר ממכשול ושובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעוונך, וה' יקבלנו אכי"ר.

תשובה על שורש החטא נספר "ישועות יעקב" ביאר באופך נוסף איך דרכו של יצה"ר להחטיא בנ"א מיד בעבירות חמורות אלא מתחילה מסית לעבור עבירות קלות ורק לאחר שנלכד ברשתו מסיתו לעבוד ע"ז ולכפור בעיקר והנה בפסוק נאמר שבני ישראל מתוודים רק על חטא שעבדו ע"ז אבל לא על החטאים הקודמים שהביאו אותם לחטא של כעת.

וזה הסיבה שה' יסתירפניו מהם וזה שאמר הכתוב "ואמר ביום ההוא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה" היינו שמתוודים רק על החטא החמור של ע"נ אמר ה' "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" מקודם כי אותן רעות הביאו אותם לזה ותשובה צריכה להיות על שורשי החטא שמסיבתם הגיעו לירידה זו.

אסתר מן התורה מנין לפי זה ביאר בספר "ילקוט הגרשוני" מה שאמרו חז"ל חוליו קלט אסתר מן התורה מניןז שנאמר "ואנכי הסתר אסתיר פני מהם" והוא תמוה אלא אסתר צוותה על מרדכי "לך כנוס וכו' ואל תאכלו ואל תשתו" וגו' כוונתה היתה שעל ידי צומות אלו יתקנו את אשר עוותו וחטאו בסעודת אחשורוש ולא ביקשה כלל שיתקנו את חטא של הינות רק על חטא האכילה שזה היה השורש והסיבה שחטאו לבסוף לזנות אחרי בנותיהם ךכדאיתא במדרש עה"פ "אם על המלך טוב יכתב לאבדם" ע"ש וזו שאלת הגמרא אסתר מן התורה מניןז היינו מנין למדה אסתר דבר זה מהתורה שהעיקר לתקן שורש החטא ומתרצת מהפסוק כאן כנ"ל .

תוספת פנינים פ' ויחי תשע"ב:

האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים… לפי פשוטו של מקרא שיעקב אסף את בניו ורצה לספר להם מה שיקרה באחרית הימים – בקץ הגלות, היה צריך לכתוב האספו ואגידה לכם את אשר ״יקרה״ ב״הא״ ולא באל״ף? בספר אהל שלמה תירץ על פי דברי הרה״ק בעל התפארת שלמה זי״ע על הפסוק (שיר השירים א.ד) ״משכני אחריך ונרוצה וכו׳״, דהנה ישנם שתי דרכים לקנות בעל חיים (קידושין כב ב): ״קורא לה והיא באה״ – קריאה לבהמה והיא הולכת אחרי האדם, ״הכישה במקל ורצתה לפניו״ – הכאת הבהמה והיא ממהרת ורצה, והחילוק בין שני המשיכות האלה הוא: שבקורא לה והיא באה, אזי האדם הולך קודם הבהמה והבהמה אחריו, ובהכישה במקל הבהמה הולכת קודם והאדם אחריה, לזאת אנו מבקשים מהשי״ת ״משכני״ – עשה משיכה כזאת אשר ״אחריך נרוצה״. שאתה תלך מקודם, ואנחנו אחריך, היינו ״קורא לה והיא באה״ שתשפיע לנו כל טוב ומתוך שמחה נעשה תשובה מאהבה, אבל לא חלילה משיכת הכישה במקל ע״י יסורים ר״ל. רק שנעשה תשובה מתוך נחת, וזה שאמר יעקב אבינו ע״ה לבניו ״האספו״ באהבה ואחוה וריעות, ״ואגידה לכם״ – לשון המשכה (כמו נגיד ונפיק) אתפלל בעדכם שיהיה נמשך לכם מן השמים, ״אשר ׳יקרא׳ אתכם באחרית הימים״ – היינו משיכת ׳קורא׳ לה והיא באה…

פרשת ניצבים

האם אנו מהאומרים 'שלום יהיה לי'?

המורא מה' הוא התכלית

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: דברים פרק כט (ט)

רש"י

מדרש אגדה: למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבת"כ הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו:

וצ"ב וכי משה בא להרגיע אותם? והרי הקללות באו להלחיץ אותם ולהשיבם לה', ונראה כאילו משה אומר להם אין לכם מה לדאוג אתם עדיין קיימים ולא קרה לכם כלום…

מבאר האור יהל שמטרת הקללות היא לשבור לב האדם ולהכניעו שירא מפחד ה' והדר גאונו ולא יכשל. כיון שהוריקו פניהם ממילא הושגה המטרה וא"צ להביאן בפועל.

אולם כ"ז נכון לגבי אלה שבאמת הושפעו מעצם הקללות ונכנסה היראה בליבם. אולם אלה שעליהם נאמר בהמשך הפרשה:

 (יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה: (יח) וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵר בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵר לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה: (יט) לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: (כ) וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:

כלפי אחד כזה אין ברירה אלא להביא את הרעה בפועל כדי לשבור את רוע לבבו.

הראשונים הסירו הרעה מהם בשבירת לבבם וחזרתם בתשובה, והאחרונים יאלצו לקבל הרעה בפועל.

משל למה הדבר דומה? לחולה שהיה צריך לבלוע תרופה מרה ביותר ולא היה מסוגל, הציע הרופא שיתנו לו להריח את התרופה ע"י שישימוה ע"ג גחלים וכך תשפיע עליו התרופה. אם באמת די לו בהרחתה – מה טוב, אולם אם אין הוא מושפע מכך לא תהיה ברירה אלא לתת לו את לבלוע את התרופה בע"כ במינון גבוה…

מכאן אומר ר' ליב חסמן לב מי לא יחרד מהמחשבה אולי אני מהאומרים שלום יהיה לי? הרי אנו נמצאים פחות משבוע מיום הדין ואנו עדיין שאננים, והרי איננו באמת חשים בדוחק השעה!

עלינו להבין מה המורא והפחד שישי לחשוש מיום הדין מהמורא והפחד שהיה לגדולי ישראל היודעים באמת מהו יום דין. הח"ח היה מעורר את הציבור ע"י שהיה מחפש את אלה שכבר אינם עמנו השנה ושואל היכן פלוני והיכן אלמוני? בשנה שעברה נגזר עליהם והשנה אינם עמנו!

 הגר"א היה אדם חזק בטבעו, ופ"א טילטל בטעות מוקצה קליפת אגוז ונבהל כ"כ והתעלף. אשתו עוררה אותו ולא ניתן היה להקיצו עד שנטלה את הקליפה ואכלה אותה ואמרה זה אוכל, אין זה פסולת!

פרשת ניצבים

אילו היינו נתבעים כמפעלנו…

החסד שבתשובה [אוצרות התורה]

"לא בשמים היא ולא מעבר לים" וגו' ל יב

נשאלת השאלה- וכי מי יעלה על דעתו שמצוות התשובה בשמים? או מעבר לים? והרי ברור שבפיך ובלבבך לעשותו!

בספר "נר ישראל" לרבי ישראל מרוז'ין ביאר זאת במשל נפלא מעשה בגנב שזמם לחדור באישון לילה אל בית אחד העשירים ולשלוח יד בגניבה ניסה לחדור אל הבית אך כל הבית סגור ומסוגר ואין אפשרות להכנס פנימה עלה אל גג הבית כדי לחדור דרך מדרגות העליה אך גם דלת העליה היתה סגורה על בריח נכזבה תוחלתו ועמד לשוב על עקבותיו והנה לפתע נתקל בבורג גדול שתקוע בגג החליט הגנב שלא לחזור בידיים ריקות ולקחת לפחות הבורג עמו עקר את הבורג ולפתע נשמע פיצוץ אדיר נברשת נהדרת ענקית ויקרה המרהיבה עין כל היתה תלויה לתיקרה בבורג זה ועתה נפלה והתנפצה לרסיסים נחרדו בני הבית ומהרו לגג תפסו את הגנב והבורג בידו היכו בו מכות נמרצות וגררוהו אל השופט כשמוע השופט את הנזק שגרם פסק שעליו לשלם את דמי הנברשת ולשאת במלוא הנזק כשמוע הגנב את פסק הדין ערער עליו ואמר לא היתה בדעתי כלל לשבור את הנברשת היקרה לא העלתי בדעתי שהיא תלויה על בורג זה וכל כוונתי היתה לגנוב את הבורג ששויו כמה פרוטות אמר לו השופט אמת הדבר לא ידעת שהנברשת תלויה בבורג אבל מי נתן לך רשות לגנוב את הבורג? אם פשעת בבורג תשא בכל תוצאות המעשה ותשלם אף את דמי הנברשת עין ב"ק סב

פגם החטא

מעתה הבה נתבונן אדם עובר עבירה כלום יש לו מושג ולו קלוש ביותר על תוצאות העבירה ופגימתה הלא באותה עת פוגם נוראות בעולמות העליונים וגורם לחורבן עצום פוגם בשם הויה ברוך הוא פוגם בכסא הכבוד פוגם בעולם המלאכים גורם צער לשכינה וכו' וכו' עיין באריכות בספר "ראשית חכמה" שער היראה פ"ק איבד טובה מכל העולם כמו שאמרו קידושין מ עבר עברה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה"

ולדוגמא כשמנבל את פיו בחורי ישראל מתים. וע"י פגם הברית יש תאונות דרכים רח"ל. אוי לו לאדם אם היו תובעים אותו לפי התוצאות שבמעשיו!

הרב שך אמר שמה שאצל החילונים יוה"כ כ"כ יראוי, משום שאצלנו יוה"כ הוא קודש קדשים, אם אצלנו היה שבת קדש קדשים גם החילוני היה נזהר מחילול שבת! שהעם היהודי כשלשלת, אם העליונה יורדת מטה, אזי התחתונה יורדת עד התהום!

הגרי"ס שאמר שכשיהודי בראדין מדקדק בשמירת שבת הוא מונע מיהודי בפריז מלהמיר את דתו. הרי שאם חלילה להיפך- אזי להפך, ואוי לנו אם יתבעונו על שגרמנו בזלזול במצות לכך שיהודי ימיר דתו!

והנה כאשר יבוא אלוקים במשפט את עבדו וידונו על החורבן הנורא החשיכה האיומה והצער העצום שגרם בכל חטא מחטאיו ואת הטובה שמנע מעצמו ומכל העולמות כולם פחד וחלחלה תאחזנו באותה עת ויאמר לא ידעתי זאת ולא עלה בדעתי לעשות כל זאת ולא רציתי אלא להנות הנאה של רגע כאותו גנב המתנצל ואומר שלא חשב לגנוב אלא את הבורג בלי שידע כל מה שתלוי בו שורת הדין אומרת שהאדם ישא על עצמו את כל הנזקים שנגרמו מחמתו אמנם "לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" הקב"ה במדת רחמנותו וחסידותו משלם לאדם גמולו כפי התענוג וההנאה שהיה לו מהעבירה ולא כהזיקו שגרם למעלה.

אמר הגר"ח מולז'ין זצ"ל הרמב"ן פירש שהפסוקים מדברים בענין מצות התשובה. ועל זה אמר הכתוב "לא בשמים היא" ביאור הפסוק כך האדם בחטאו פוגם הוא למעלה בשמים ושמי שמים וא"כ מן הדין לא היתה התשובה מועילה אלא א"כ יעלה לתקן שם מה שפגם על זה אמר הכתוב "לא בשמים היא"

אינך צריך לעלות לשמים רק בעוה"ז מועילה התשובה ואמר עוד "לא מעבר לים היא" כי האדם בחטאו הוא יכול להכריע כל העולם לכף חובה כמו שאמרו חז"ל לעולם יראה אדם את עצמו וכל העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וא"כ יכול להיות שבחטאו גרם מעבר לים פורעניות וצרות רבות עם כל זה "לא מעבר לים" אינך צריך לעשות תשובה במקום ההוא דוקא רק במקומך כאן תוכל לתקן הפגם בחרטה ועזיבת החטא ותשים חושך לאור והיה זה שלום .

ספר נפש החיים – שער ב – פרק ז

וכשם שמאכל הגוף כאשר איננו טוב ואינו מתקבל אל הגוף. אינו זן וסועד את הגוף. אלא נהפך בתוכו לפסולת וזוהמא וצואה. וגם הוא מתיש ומחליש את כל הגוף. כי עי"ז אין הנפש מתפשט בתוכו כראוי. ולפעמי' יחלה מזה. כן הענין. שהמעשי' אשר לא טובי' ורצויי' ח"ו. המה נהפכים בתוך העולמות לפסולת ולכלוך כביכול. והוא התגברו' כחות הטומאה והקליפות. הרחמן יצילנו. שנקראי' קיא צואה כמאמרם ז"ל בפסוק צא תאמר לו (ישעיה ל'). וכן אמר ברע"מ פנחס בדף ל"ב הנ"ל וע"ש. ושם בפ' תצא רפ"ב א' שנקראת אשפה מטונפת וצואה. וכ"א בתקוני' ת"ע קכ"ט א'. ובז"ח בס"א פ' בראשית ו' ע"ג בפ' איככ' אטנפם שהוא הס"א מסאבא. ושם בפ' בהר ל"ט ע"ד ואין צואה אלא יצ"הר כו'. וע' בטע"מ להאריז"ל פ' יתרו בזה. וכן הוא מקום יניקתם בשרש העליון ע' בע"ח שער הארת המוחין פ"ה. וזה היה ג"כ ענין עבודת פעור. וכמ"ש במאמר התקוני' הנ"ל ופקודין דל"ת פרנס' לס"מ למאן דעבר עלייהו כו'. וזהו ענין הכתוב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. וז"ש בז"ח פ' אחרי ס"ט א' בענין ירבעם כד עבד תרי עגלי שאמר הקב"ה להמלאכים הרי כל שפע דהו' יהיב לכון אתהפך לכון בזוהמא. וגורם בזה פגם וחולי וקלקול גדול ותשות כח ח"ובהעולמו' לפי ענין ואופן המעשה. ולפי מדרגתו בשורשו בהעולמות. כי אז באותן העולמות שאותן המעשי' מגיעי' עדיהם. אין ההתפשטות והתחברות עצמותו ית' בהם על השלימו' האמיתי כראוי כפי כוונת רצונו ית'. דלא שרי באתר פגים כל עוד אשר עדן חלאתה בתוכה ומצואתה לא רוחץ. ומאחר שכל העולמו' בכלל הם מקושרים ומיוחדי' כאחד. ממילא גם כל העולמות מרגישים מעט במקצת מזה הפגם. ואינם חוזרים לאיתן בריאותם ותקונם האמיתי כמקדם. עד אשר יתרוקנו אלו כחות הטומאה. ע"י קיבול האדם עונשו הראוי לו. וכמ"ש ברע"מ פנחס רל"ד סוף ע"א וריש ע"ב שם ע"ש. שעי"ז ממילא מגו יגורשו וכרגע ספו תמו. וע' לעיל בשער א'. ואז ממילא מתרפא הפגם והקלקול של העולמות ונטהרים מחלאת זוהמתם וחוזרי' לתקונם הראשון:

או ע"י התשובה שלימה אמיתית. שמגעת עד שורשה העליון הנקרא עולם התשוב' עלמא דחירו ונהירו עלאה דכלא. ומשם מתעורר ונמשך אור עליון קדוש. אשר הוא מי מקוה טהרה לרחוץ ולטהר כל לכלוך פסולת כחות הטומאה. והם בטלים וכלים. והוא ענין הכתוב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. וכן וזרקתי עליכם מים טהורים וכו':

חסד ה' בתשובה

והנה חסד גדול יתחסד הבורא שלא דרש מאתנו תשובה על פגמי החטא הנוראים בעולמות העליונים ולא זו בלבד אלא גם את העונש על העוונות אינו נותן כפי הפגם שנגרם בכל העולמות אלא כפי מעשיו וכמדת הנאתו.

והנה במלכותא דארעא מי שעשה מעשה שיש בו משום נזק אף אם יאמר שלא התכוין, ידונוהו כפי חומר תוצאות מעשיו. ואם לא יצא מזה דבר שלילי, לא ידונוהו כלל. כגון המעשה באותה מנהלת ביה"ס שסורג שהתקינו באחת הכיתות היה פגום, וילדה ישבה ונפלה ונהרגה. היא נשפטה ונידונה בעונש חמור. הרי אם לא הייתה הילדה נופלת, מקסימום היה נכתב דו"ח על סורג שלא ע"פ התקן… ועתה משלמת כפי התוצאה.

אם כך היה בדיני התורה, לא שבקת חיי לכל בריה. מחסד ה' שדן את האדם לא כפי תוצאות מעשיו, אלא כפי חומר המעשה מצד עצמו!

ובזה פירש מהר"מ אלשיך זצ"ל את הכתוב [תהלים סב] "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" החסד הגדול הוא שהקב"ה דן את האדם כמעשהו כפי השגתו הוא ולא כפגם הנמשך ממעשהו למעלה

זהו שאומרים בפיוט "יגדל אלוקים חי" גומל לאיש חסיד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו היינו במדה טובה משלם ה' שכר לא על מעשה המצוה בלבד אלא על כל האור שהזריחה על כל העולמות שבנתה על כל הטובה שהשפיעה "כמפעלו" ככל אשר פעל במצוה במודע ושלא במודע אבל העונש לרשע נותן "כרשעתו" כפי שהיתה לו כוונה להרשיע.

פרשת ניצבים

התורה לטוב לכם

המצוות לטוב לכם [מעיין השבוע עמ' תקעג ותקע"ה]

כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא.

אומר המדרש דברים רבה (וילנא) פרשה ח

ד"א רבנן אמרי אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך מנין שנא' (משלי ט) כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן שנאמר (איוב כח) ונעלמה מעיני כל חי אלו החיות ומעוף השמים נסתרה אלו המלאכים מנין שנאמר (ישעיה ו) ויעף אלי אחד מן השרפים א"ל בני ממלאכי השרת היא נפלאת אבל מכם אינה נפלאת מנין ממה שקרינו בענין כי המצוה אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך.

המדרש מפליא, התורה הקדושה שהקב"ה מעיד עליה שהיא החיים והטוב האם יעלה על הדעת שניתנה לרעתנו חלילה? ועוד ה' מתייחס לטענה מופרכת זו כביכול, עד שה' מביא ראיה שהמלאכים נתאוו לה?

ועוד היה די לומר שמלאכי השרת ביקשוה, מדוע הדגש במדרש שהתורה "נתעלמה מהם"?

ניתן להבין את טובת התורה בשני אופנים. נבאר בעזרת משל. אדם ישכור פועל לחטוב עבורו עצים בשכר. ודאי שהפועל יודה לו, על השכר. חטיבת העצים היא עמל מפרך.אולם אם נער יחלה, והרופא יאמר לו שעליו לעסוק בעבודה גופנית באויר הצח להבראתו, ואביו יאמר לו חטוב עצים ותקבל שכר. חייב הוא להכיר טובה כלפולה, הן על השכר והן על חטיבת העצים!!!

זה שאומר המדרש שמא תאמר לרעתכם נתתי את התורה, שמא תחשבו שרצה הקב"ה לזכות את ישראל לעוה"ב, וכדי שלא יאכלו לחם חסד, ולכן הרבה להם תורה ומצוות, אולם לכשעצמם עבודה מפרכת הם, ואין בהם תועלת, כחטיבת העצים שאינה תועלתית לפועל אלא טורח בלבד, על כך משיב הקב"ה דע לך שלא נתתי אותה אלא לטובתכם והראיה שהרי מלאכי השרת נתאוו לה, ולא הובטח להם שכר עליה, ובין כך הרי נהנים ממנעמי העוה"ב וזיו השכינה. מכאן אתה למד שעצם קיום המצוות הוא טוב, שהרי המלאכים נתאוו להם אע"פ שאין להם על כך שכר!

ומהו הדגש על "נעלמה מהם"- שאין למלאכים עניין עם הטוב של התורה, היות והתורה מותאמת לאישיות האדם, למידותיו, לטבעיו, לאופיו. ושמרתם את מצוותי ועשיתם אתם, אחז"ל אתם כתיב. המצוות עושות את האדם. "כאילו עשה את עצמו".

לכם יש הן את השכר הנצחי, אך גם את הטוב הנוכחי, העכשווי. זהו "ממלאכי השרת היא נפלאת, אך לא מכם".

הדתות בעולם משכנעות את המאמינים לקבל את דתם משום שיטב לך בעוה"ב… אף אחד לא חזר משם כיצד אדע שדבריהם אמת? אולם היהדות כלל אינה מ דברת בתורה על העוה"ב ועל ג"ע וגיהנם אלא כל ההבטחות הן שיטב לך בעוה"ז! בעוה"ב? זה ברור, שהרי הקב"ה לא יקפח שכרו.

יש הסבורים שכדאי לקיים מצוות כי יש שכר בעוה"ב. זו טעות. כדאי לקיים מצוות בשבילך כאן בעוה"ז. מי שמקיים רצון ה' זוכה לחיים מאושרים כאן עלי אדמות.

השבת שלו היא מרוממת, חינוך הילדים שלו מפואר, אינו אוכל מהם מרורים, כל שעובר עליו בעוה"ז אינו שוברו או מתסכלו- יש לו אמונה.

פסיכולוגים מצאו שאדם מאמין משתחרר הרבה יותר מהר מטראומות מאדם חסר אמונה.

מחקר מצא לאחר מלחמת יוה"כ שאנשים שישבו שבעה על יקיריהם השתחררו מהר יותר מן הטראומה של הפטירה, מאלה שלא ישבו שבעה ולא נקזו את האבל לשבוע אחד, והוא המשיך להעסיק אותם שנים רבות.

סקר מצא שמי שמתפלל בביהכ"נ מאריך ימים. מצאתי ראיה לזה בגמ' האומרת שסבי בבל מאריכים ימים מ שום שהם פוקדים את ביהכנ"ס. המעשה במדרש בזקנה שחפצה להפטר מן העולם ואמרו לו שתפקד מביהכ"נ ואכן לאחר שלשה ימים נח נפשה.

ילקוט שמעוני משלי – פרק ח – רמז תתקמג

אשרי אדם שומע לי. א"ר יהושע בן לוי לבניו אקדימו עולו אקדימו וחשיכו עולו לבי כנישתא כי היכי דתוריכו חףיי ולמודייכו תתקיים בידייכו, א"ר חמא בר חנינא מאי קראה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום וגו'. אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שני פתחים לבית הכנסת ויתפלל שנאמר לשמור מזוזות פתחי, שני פתחים סלקא דעתך, אלא אימא שעור שני פתחים. מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה, באת לפני ר"י (הגלילי) בן חלפתא אמרה לו רבי זקנתי יותר מדאי ומעשו חיים של נוול הם שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה ואני מבקשת ליפטר מן העולם, אמר לה במה הארכת כל כך ימים, אמרה לו למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום, אמר לה מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה, הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה, לכך אמר שלמה אשרי אדם שומע לי וגו', מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים. אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל לבית הכנסת לא תעמוד לך על פתח החיצון אלא הוי מתכוין ליכנס דלת לפנים מדלת, לשקוד על דלתי אין כתיב כאן אלא דלתותי, שתי דלתות, ולמה כן שהקב"ה מונה פסיעותיך ונותן לך שכר, מהו לשמגור מזוזות פתחי וכי יש מזוזה בבתי כנסיות, א"ר יהודה ברבי סימון מה מזוזה זו אינה זזה מן הפתח כך לא תהא זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, ואם תעשה כן דע שאתה מקבל פני שכינה, מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים, ולא עוד אלא טעון ברכות שנאמר ויפק רצון מה':

תוחלת החיים הארוכה ביותר בארץ מצויה בב"ב. אדם שיש לו תורה היא מעדנת אותו, הופכת אותו ליותר הגון, ישר, ליותר מתחשב, אכפתי, חיי הנשואין שלו תקינים יותר, מידותיו משופרות, ואף הנאותיו בעוה"ז רבות משל האדם הרחוק מתו"מ, שהרי כשאדם בולע הכל בבת אחת הוא כבר לא נהנה, אולם כשאדם מווסת את הנאותיו, הוא נהנה הרבה יותר. ב"ב היא העיר היחידה בארץ שעדיין עובדת עם שיקים,

הדברים נוגעים גם ליום הדין ויוה"כ. יש שרואים בימים הללו הימים הנוראים מבחינתם. ימים מלחיצים שחושבים איך כבר נעבור אותם ונתפטר מהם. "שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה?" לטובתכם נתתי לכם! אם האדם היה מגיע למכולת לאחר כמה חודשים של אי תשלום, והמוכר היה אומר לו אין לי אפשרות לספק לך סחורה, יש לך חוב של עשרת אלפים ₪, הוא היה מתפלץ. כיצד ומהיכן אשלם סכום כל כך אגדי? אולם אם הוא יעשה עמו חשבון כל חדש וישלם כמה מאות שקלים, הוא יוכל לעמוד בזה. ואף סביר שבמצב כזה הוא יטעון בצדק כנגד בעל המכולת מדוע לא הודעת לי עד עכשיו? כך אם יבוא האדם לדין לאחר מאה ועשרים שנה ויראה את העוונות של כל חייו כולם הוא יחתם לגיהנם לדראון עולם. אולם הקב"ה "לטובתכם נתתי לכם את התורה", נתן לנו את האפשרות לתקן כל שנה ולסיים את השנה וקללותיה ולהתחיל שנה חדשה וברכותיה, כדי להמעיט לנו את החוב, כדי לכפר לנו על עוונותינו, האם אין זו טובה עלאית שיש להודות ולברך עליה שהחיינו כפי שמברכים בר"ה ויוה"כ?

ר"מ פיינשטיין שואל כיצד הייתה התדרדרות כ"כ גדולה בארה"ב? שתי משפחות חרדיות מפורסמות היו בארה״ב באותה תקופה, שכל אחת מהן הפגינה באופן מרהיב ביותר את שמירת השבת שלה… ולמרות זאת, מפליא היה לראות שילדיה של משפחה אחת גדלו וצמחו לבנים העוסקים בתורה ובמצוות כראוי, ואילו המשפחה השניה לא זכתה לכך. ומה היו הדברים? שני ראשי המשפחות עמדו בנסיון רב עוצמה של פרנסה. כי למצוא עבודה באמריקה של הימים ההם, היתה אחת המשימות הקשות ביותר, והנה השניים הצליחו למצוא מקום עבודה שהיה אמור להכניס כסף רב, אבל הנסיון התבטא בכך שמנהלי המפעלים דרשו מהם לעבוד בשבת!… כמובן, ששניהם עמדו בניסיון וביטלו את החוזים שחתמו עם המפעלים מחללי השבת. אך ההבדל הקטן היה נעוץ ב״אמור ואמרת״ הנ״ל. כי האבא הראשון, שזכה שילדיו גדלו לתפארת, הגיע לביתו לאחר שהגיש את מכתב הפיטורין שלו ו … החל לרקוד עם כל המשפחה, בהדגישו בפניהם עד כמה צריך להיות האדם מאושר כאשר הוא זוכה לקיים את רצון בוראו. ואילו האבא השני, למרות שגם הוא עמד בעצם הניסיון, אבל בשובו למעונו היה בפנים נכאות, והדגיש לבני הבית עד כמה ״קשה להיות יהודי״… וההבדל הקטן, הצמיח אחריו את ההבדל הענק!… בין ילדיה של המשפחה הראשונה, לזו השניה. הראשונים, ספגו מאביהם את מקור השמחה והעידוד לקיום מצוות גם כאשר עומדים בפני האדם נסיונות קשים, ואילו ילדיה של המשפחה השניה, החליטו לפרוק עול, מחמת ששמעו מאביהם שקשה להיות יהודי… האב שידר שיש אמנם לשמור מצוות, אך זהו עול. אולי זה טוב לעוה"ב, אך מאמלל אותך ח"ו בעוה"ז… הבנים הבינו את המסר והחליטו אנחנו כבר לא נהיה אומללים, אנו לא נסבול מהעול הזה…

וזה שאומרת התורה בהמשך הפרק [דברים ל-יט] החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחי ה אתה וזרעך. כדי שגם זרעך יחיה ויכיר בטוב שבשמירת המצוות קודם תחיה אתה, תחוש שבאמת אושר הוא להיות יהודי, זכות היא לשמור את המצוות ולא עול, ואז גם זרעך יחיה באמונת ה'!

 

Print Friendly, PDF & Email

לחצן-הורד-למחשבך-קטגוריה

0 תגובות על “פרשת ניצבים”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א