רשב"י = משה, אחיה השילוני, זכריה בן יהוידע ועוד…

מאמרים-על-גלגולים
מאמרים-על-גלגולים

כל ענייני החג

כל ענייני שבועות

פרק מתוך הספר 'משנת הגלגולים' לרב בועז שלום שליט"א

פרק זה יעסוק בגלגוליהם של –

א. רשב"י ניצוץ משה  ב. רשב"י גלגול אחיה השילוני

ג. רשב"י – אחיה השילוני – זכריה בן יהוידע

ד-ה. האריז"ל – ניצוץ משה,  שכנו – ניצוץ קרח

ו. רבי אלעזר בן רשב"י – יהונתן בן גרשום

רשב"י ניצוץ משה

כתב האריז"ל:

רבי שמעון בר יוחאי היה ניצוץ משה רבינושכד, ורבי אלעזר בנו היה הנער הלוי שהיה משרת אצל פסל מיכה – יהונתן בן גרשום בן מ[נ]שה – שהיה בן בנו של משה רבינו [ספר הגלגולים פס"ג ופס"ד, ליקוטי הש"ס עמ"ס שבת, שער מאמרי רשב"י על האדר"ר].

המקבילות

רשב"י ניצוץ משה אחר קבלת הלוחות השניות

מעלת משה בעת שעלה לקבל את הלוחות הראשונות הייתה נשגבה מאד, ולאחר שחטאו ישראל בעגל ניטלה ממנו מעלתו. בעת עלותו לקבל את הלוחות השניות נותר בו רק אחד מאלף מאותו זיהרא עילאה שהיה בו תחילה. וזהו סוד האלף זעירא שב'ויקרא', ללמד שנותר בו אחד מאלף ממה שהיה לו קודם.

רשב"י זכה בזמן ה'אידרא'שכה למדרגת משה כבעת עלותו לקבל הלוחות השניות, אך לא לַמדרגה הרמה שהייתה למשה בתחילהשכו [שער מאמרי רשב"י פי' האדר"ר].

רשב"י אף זכה שהאירו פניו כאור החמה כמשה שקָרן עור פניו. ורשב"י מעיד על עצמו שבכך נתעלה על משה שהוא יודע שהאירו פניו, ואילו משה לא ידע שקָרן עור פניושכז.

['כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו' 'זה משה האיש' בגימטריה 'שמעון בר יוחאי' (703). רשב"י נרמז דוקא בפסוק הנאמר בחטא העגל, לומר שרשב"י זכה לניצוץ משה כפי שהיה לאחר חטא העגל].

האור הנר והזוהר

לכן נקרא רשב"י בזוהר בכינוי 'בוצינא קדישא' – הנר הקדוש, היות והוא ניצוץ קדוש ממשה רבינו ע"ה שנשמתו קדושה מקודש הקדשים, וצופה מאור שבעת הימיםשכח הגנוז לצדיקים [עמק המלך שי"ג פמ"ו]. והנה ספרו של ה'בוצינא קדישא' – רשב"י – נקרא בשם ה'זֹהר' לשון אור מבהיק מעולם ועד עולם [נטעי גבריאל פסח ג' עמ' יב].

גדול כמשה

על פי זה נבין את המובא בזוהר חדש [על מגילת רות מד.] שפעם אחת היתה מגיפת דֶבֶר בלוד, הגיע לשם רשב"י וגזר שתתבטל המגיפה, והתבטלה. שמעו בת קול שהייתה אומרת 'צאו מכאן, שהרי רשב"י כאן, שהקב"ה גוזר והוא מבטל'. היה שם רבי חנינא, בא ואמר לו לרבי מאיר. אמר לו רבי מאיר 'שבחו של רשב"י – מי יכול לעמוד עליו? "האם אינו גדול כמשה!?"' רמזו לנו כאן בדבריהם שרשב"י ניצוץ של משה הוא [שם].

ועוד נרמז הדבר בזוהר הקדוש [תרומה קמט. מתורגם]: 'אמר רבי יצחק יום אחד הייתי הולך עם רשב"י בדרך ופתח פיו בתורה וראיתי עמוד ענן נצב מלמעלה למטה וזֹהר אחד היה מזהיר בתוך העמוד. יראתי יראה גדולה. אמרתי אשרי הוא האיש שכך נזדמן לו בעולם הזה!

מה כתוב בו במשה? 'וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו'.

יפה הוא למשה שהוא נביא נאמן עליון על כל נביאי העולם, ודור ההוא שקבלו התורה על הר סיני ורָאו כמה נסים וכמה גבורות במצרים ועל הים, לכן יצדק אצלם לראות את עמוד הענן, אבל כאן, בדור הזה? זכות של רשב"י עשתה זאת שיראו נסים על ידו!'. ע"כ דברי הזוהר.

הרי שזכה רשב"י לעמוד ענן כמשה! [עמק המלך שער יג פרק נ].

בזוהר ובמדרשים מצאנו בטויים מקבילים וקוי דמיון רבים בין משה לרשב"י, עי' בהערה.שכט

חִברוּ חמשה ספרים

משה רבינו נתן לישראל חמשה חומשי תורה, וכנגד זה חיבר רשב"י 'ספרא דצניעותא'של ובו חמשה פרקים. כמו כן גילה לנו רשב"י בספר זה חמשה פרצופים קבלייםשלא [ספר עמק המלך בהקדמה ובשער ז פ"ד, 'מגלה עמוקות' על ואתחנן אופן ע'].

שָביתָ שב"י

נאמר במשה רבינו: 'עלית למרום שבית שבי' [תהלים סח-יט], מבואר במקובלים, שבעת שעלה משה למרום זכה לנשמת רשב"ישלב, והרמז הוא 'שבית שב"י' ששבה והשיג נשמת שב"יש'מעון ב'ר י'וחאי, ובהתחברות נשמתו עם נשמת רשב"י הוריד תורה לעם ישראל [המקובל האלוקי ר' נפתלי כ"ץ בספרו סמיכת חכמים דף לב:].

ונרמז הדבר בשמו של רשב"י 'שמעון' נוטריקון – 'מ'שה ע'לה ו'ירדשלג נ'שמת ש'מעון' ['בני בנימין' הכהן עמ' קג].

וכן נרמז הדבר בתחילת תורת משה 'בראשי"ת' ר"ת ב'זכות ר' ש'מעון אֶ'תן ת'ורת י'שראל [נחלת שדה (בן אהרון) ע"פ בראשית].

ועוד – שב"י ויום ההילולא ל"ג, עולים יחד – גימטריא מש"ה [שם].

הצורך בחיבור משה ורשב"י

מדוע הוצרך משה להתחברות לנשמת רשב"י כדי להוריד תורה?

משה גילה לעולם רק את חלקי הפשט רמז ודרש שבתורה, אך את חלק הסוד לא גילה, שטרם הגיע זמנו להתגלות.

ולכן, כאשר הגיע הזמן לגלות לעולם את חלק הסוד ירד ניצוץ נשמתו של משה רבנו בגופו של רשב"י וגילה את סודות התורה, וכך השלים משה את נתינת התורה לעם ישראל, תורה שלימה.

לאור זאת ברור ומובן כיצד רשב"י קשור לעליתו של משה רבנו למרום, שהרי חלק מנתינת התורה נמסר בידו!

ואפשר שמשום כך הוצרך רשב"י לזכך את גופו על ידי אכילת חרובים שהם כחרבות לגוף, להיות כדוגמת משה רבינו ע"ה שבעת שהוריד את התורה התענה ארבעים יום וארבעים לילה. בכך זיכך רשב"י את החומר 'במיעוט אכילה' והוריד לעולם את תורת הסוד כדי להשלים את כל חלקי התורה [שמחת יהודה (ברכה) ח"ב פ' ס"ד].

ונרמז הדבר בדילוגי אותיות (3) בפסוק 'וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל' 'וז'את ה'תור'ה אותיות זה"ר, לרמז שרשב"י ניצוץ משה ובכך נתן משה תורה שלימה לבני ישראל, הכוללת את חלק הסוד – הזהר הקדוש [נפלאות מתורתך ארונובסקי עמ' 242].

סוד מערת רשב"י

הגמ' במסכת שבת [לג:שלד] מספרת:

מעשה שישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב עמהם יהודה בן גרים.

פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו [-הרומיים]: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות.

רבי יוסי שתק.

נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמן!

תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס.

הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם [רש"י: לתלמידים או לאביו ואמו, ולא להשמיען למלכוּת], ונשמעו לבסוף למלכוּת.

אמרו: יהודה שעילה – יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג.

הגמ' ממשיכה ומספרת כיצד נאלצו רשב"י ובנו רבי אלעזר לברוח ולהתחבא במערה שלש עשרה שנה, תוך שהם ניזונים מעץ חרוב ומעיין שיצאו שם בנס. כשמת הקיסר יצאו לחופשי.

בדברי חז"ל לא מצאנו באיזה עוון [שמיימי] ישבו רשב"י ובנו במערה י"ג שנה.

מבאר האריז"ל שרשב"י היה ניצוץ משה, וכשם שמשה ברח מפני חרב פרעה והשיג שלימותו במדבר כך רשב"י ברח מפני הקיסר והשיג שלימותו במערה במדבר [ליקוטי הש"ס עמ"ס שבת].

מה טיבה של אותה מערה בה נטמן רשב"י ועסק בתורה?

מובא בתלמוד [סנהדרין צח.] שרבי יהושע בן לוי פגש את אליהו הנביא כשהוא 'עומד בפתח מערת רשב"י'. מה עושה אליהו הנביא בפתח מערת רשב"י?

מבאר המהר"ל בנצח ישראל [פכ"ח, ובחי' אגדות שם] "דע שאין ספק כי יש מקומות בעולם מיוחדים ביותר לִדבר קדושה אלוקית, ובפרט המערה שהיה רשב"י הקדוש נטמן בה, הייתה ראויה לזה. ואין ספק שהיה נגלה אליהו הנביא לקדוש רשב"י כמה פעמים במערה, והיה גילוי של אליהו נמצא שם, ולכן גם עתה נגלה שם אליהו לרבי יהושע בן לוי".

ואכן מובא בתיקוני הזוהר [בתחילתו] שאליהו הנביא היה מתגלה בקביעות לרשב"י במערה, ולומד עמו סודות התורה.

גם ה'רעיא מהימנא' – 'הרועה הנאמן' הלא הוא משה רבינו היה מתגלה לרשב"י במערה ולומד עמו, ומגלה לו סודות, אותן גילה לנו רשב"י בספרו 'רעיא מהימנא'שלה [עמק המלך שי"ג פמ"ו].

והנה משה רבינו ואליהו הנביא זכו שניהם להתגלות אלקית במערה.

במשה נאמר [שמות לג]: 'ויאמר – הראני נא את כבודך!… ויאמר ה'; הנה מקום אתי ונצבת על הצור. והיה בעבוֹר כבודי ושמתיךָ בנִקרת [-במערתשלו] הצור, ושכֹּתי כפי עליך עד עֹברי':

באליהו הנביא נאמר [מ"א יט]: ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חורב. ויבא שם אל המערה וילן שם והנה דבר ה' אליו… ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה', והנה ה' עובר… ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה והנה אליו קול ויאמֶר; מה לך פה אליהו?:

מערה זו שבה נגלה האלקים למשה ואליהו, ללא ספק מיוחדת הייתה מעת בריאתה 'לִדבר קדושה אלקית' כלשון המהר"ל, וכפי שמובא בגמרא [פסחים נד.] תנו רבנן: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ובין השאר מונה הגמרא 'ומערה שעמד בה משה ואליהו'.

והנה אותה מערה מיוחדת ואלקית היא היא המערה בה נטמן רשב"י ובנו רבי אלעזר ובה השיגו סודות עצומיםשלז [חיבת ירושלים מאמר רננו צדיקים להגרח"ה הורביץ זצ"ל נכד השל"ה בשם האריז"ל].

וזה שאמר הפייטןשלח בפיוט 'בר יוחאי' 'מושב טוב ישבת, יום נסת יום אשר ברחת, במערת צורים שעמדת, שם קנית הודך והדָרֶךָ'. 'מושב טוב ישבת' – היא המערה הראויה להתגלות האלקית.

איזו מערה זו?

'במערת צורים שעמדת' – 'צורים'שלט מלשון וניצבת על 'נקרת הצור' – הנאמר במערה של משהשמ.

'שם קנית הודך והדרך' הודך נזכר במשה כשסמך ליהושע [במדבר כז-כ] 'ונתת מהודך עליו' וביאר שם בעל הטורים "'מהודך' – בגימטריא 'הסוד'. לומר לך שמסר לו סוד המרכבה ומעשה בראשית". כך גם רשב"י ניצוץ משה זכה ל'הוד' שהוא תורת הסודשמא.

רמזי הפיוט 'בר יוחאי'

ואם כבר 'טעמנו' מפיוט 'בר יוחאי' אוסיף רמז נוסף שמצאתי בפיוט זה לניצוץ משה ברשב"י.

מובא בזוהר [פ' בא לז. מתורגם] 'אשרי חלקו של משה, שעליו כתוב [תהלים מה-ח] 'יָפיָפִיתָ מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלקים לעולם, אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקים אלקיך, שמן ששון מחבריך' כו' ע"ש כל הדרשה.

כעת מובן, שלא בכדי בחר הרב שמעון לביא זלה"ה להביא פסוק זה על רשב"י, בפיוטו המפורסם 'בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבריך', שהרי שבח זה נאמר גם על משה שרשב"י הינו ניצוץ שלו!

והנה במערה זו זכה רשב"י להשגות עצומות, כאדם הראשון קודם החטא. ולכן ישב רשב"י במערה בלא לבוש, שהיו פושטים בגדיהם ומתכסים בחול ולובשים בגדיהם רק בעת התפילה. כאדה"ר שלא הוזקק לבגדים.

ובזה יובן מאמר הפייט 'נעשה 'אדם' נאמר בעבורך' שזכה למדריגת אדה"ר כקודם החטא. [א.ה. ובזה נבין יותר את שאמרנו 'עלית למרום שבית שב"י' שחוזר על רשב"י, ואף סוף הפסוק מרמז לכך 'לָקַחְתָ מתנות באדם' לרמז שרשב"י עלה למדרגת אדם הראשון].

בכך זוכים אנו להביןשמב את המנהג שנהגו בעת ההילולא של רשב"י להשליך בגדים יקרים למדורה, מנהג שיצאו עליו עוררין. אולם לאור האמור בא הדבר לרמז שרשב"י השיג מעלה עצומה זו – שלא הוזקק לבגדים.

[ומשום כן נוהגים שדוקא הכלה קונה טלית חדשה לחתן, לתקן את שבעטיה של חוה הוזקק אדה"ר לבגדים] [הכל למעט המוסגר מ'חזון למועד' שפירא ח"ב מא' י"ח וכ"א].

יהודה בן גרים ועונשו

כשיצא רשב"י מן המערה ראה את יהודה בן גרים – [שסיפר והגיעו דבריו למלכות וגרמו לרדיפת רשב"י] ואמר – 'עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות'.

יהודה בן גרים הוא גלגול של המצרי שהכה משה וטמנו בחול, ורשב"י גלגול משה, וכעת שוב מכה משה-רשב"י את המצרי-בן גרים [סדה"ד בערכו, בשם נובלות חכמה].

והנה 'יהודה בן גרים' עה"כ של האותיות בגימטריה 346 'המצרי' עה"כ!

ועוד, יהודה בן 'גרים' לשון רבים, בא לרמז שהיה גלגול של דתן ואבירם שאמרו למשה 'הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי'. ולכן כשפוגש רשב"י את יהודה בן גרים הוא מתפלא ואומר 'עדיין לאותו רשע בעולם'? רצה לומר בזה, הרי אתה היית מזיק למשה – לו הייתה בידך היכולת, ונאלץ לברוח בגללך, ואף עתה הוצרכתי לברוח בגללך להתחבא במערה י"ג שנים! [עמק המלך תקוני שבת פט"ז].

משה, רשב"י, והשבת

רשב"י מכונה בזוהר [אדר"ר ח"ג עמ' קמד:] בשם 'שַבָּת'.

השבת משפיעה על כל ששת ימי המעשה, כך רשב"י בבחינת ה'בינה' המשפיע על ששת תלמידיו, כפי שבספירות, הספירה השביעית – ה'בינה' [-'אמא'] משפיעה על שש הספירות שתחתיה – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד [פי' הסולם שם].

והנה מצינו שגם משה רבינו מכונה בזוהר [זהר חדש יתרו] בשם 'שַבָּת' ומוסיף שם שדרגתו היא בבינהשמג.

מובא בכתבי האריז"לשדמ שלכך נקרא רשב"י בשם 'שבת', משום שהוא גלגול מרע"ה שנתן את השבת קודם מתן תורה.

מעניין הדבר, שעניינו של רשב"י והתחבאותו במערה מופיעים במסכת 'שבת', בדף ל"ג – יום הילולא דרשב"י – ל"ג לעומרשמה. ועוד שב"ת עה"כ בגמטריא 'שמעון בר יוחאי' במדויק!

לאור הבנת הקשר בין רשב"י לשבת, נבין מדוע נהגו רבים לשורר את הפיוט 'בר יוחאי' בסעודות שבת, ואצל בני תימן אף הכניסוהו כחלק מקבלת שבת בבית הכנסת.

הילולא דרשב"י – ל"ג בעומר והקשר למשה

יום ההילולא של רשב"י חל בל"ג בעֹמר. "ל"ג בעֹמר" בגימטריה 'משה' שרשב"י ניצוץ שלו [וציוה הכהן (כ"ץ) עמ' כא] "בעמר" גימטריה שב"י ר"ת ש'מעון ב'ר י'וחאי [מגן אברהם למגיד מטריסק הו"ד ב'כחו דרשב"י'].

לאחר פטירת משה נאמר: 'ויתמו ימי אֵב"ל משה' אב"ל גימטריה 'ל"ג', לרמז שלעולם באותו יום בשבוע שיחול ז' באדר – יום פטירת משה, יחול גם ל"ג בעומר! [ספר בני בנימין (הכהן) עמ' קג] .

ביום ל"ג בעומר מתחיל להאיר אור 'כי טוב', של"ג בעמר הוא טו"ב ימים [17] קודם חג השבועות. והנה בלידת משה נאמר 'ותרא אותו כי טוב הוא ותצפינו' ונתמלא הבית כולו אורה, וכנגד זה אף רשב"י נקרא בוצינא [-נר] קדוש, וחיבר ספר 'הזהר' – לשון זהר ואורה לגלות האור הגנוז בתורה [בני יששכר ח' אייר מא' ג' סי' ב, הו"ד בנטעי גבריאל פסח ח"ג עמ' יב].

והנה הלולא דרשב"י – ל"ג בעומר חל בספירת 'הוד שבהוד' כמובא בסידורים, כנגד משה שזכה לשתי קרני הוד [נר לאבות אליסון עמ' קסה].

ביום י"ח באייר החל המן לרדתשמו בזכות משה, וביום י"ח באייר [-ל"ג בעומר] הילולא דרשב"י שהוריד ביום זה סודות התורה. וסימנך מאמרו של רשב"י 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן'.

וכן נרמז בפסוק 'וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עֹמר' – סה"כ ל"ג אותיות רמז לל"ג בעֹמר, ו'עֹמר' רמז למן שמידתו 'עֹמר' לגולגולת [אור היקוד הם יוקדים עמ' יט].

הגמרא בנדרים [לח.] אומרת שה' נתן את חלק הפלפול בתורה למשה ולבניו בלבד, והוא נהג בנו טובת עין ומסרה לנו. כך גם רשב"י ניצוץ משה נהג בנו טובת עין ומסר לנו את פנימיות התורה ביום 'ל"ג בעומר', שאז מסר סודות התורה לתלמידים ב'אידרא', שיום זה כאמור הוא טו"ב יום קודם חג השבועות, ונהג בנו כמשה מנהג 'לב טו"ב' [גימטריא מ"ט, כנגד מ"ט ימי העומר (בני יששכר)] .

בזה היה תיקון לתלמידי רבי עקיבא שהייתה עינם צרה זה בתורתו של זה – הפך מידת 'ל"ב טוב' ומתו מפסח עד ל"ג בעומר. רשב"י אין עינו צרה באחרים ומעניק להם מתורתו [נטעי גבריאל פסח ח"ג עמ' לג].

הילולא לעומת תענית

צריך להבין – מדוע ביום פטירת משה בז' באדר עושים תענית, ואילו ביום פטירתשמז רשב"י עושים הילולא ושמחה?

הגמרא במסכת תמורה [טז.] אומרת שבזמן אבלו של משה נשתכחו ג' מאות ויש אומרים ג' אלפים הלכות. ולכן עושים תענית על שכמעט ונשתכחה תורה מעם ישראל. אולם בעת פטירת רשב"י נתגלו סודות התורה ולכן זמן זה הוא זמן שמחה והילולאשמח [אגרא דבי הילולי פיטסבורג עמ' נג].

ב

רשב"י גלגול אחיה השילוני

כתב מהרח"ו בספר הגלגולים [פס"ד, והרמ"ע בגלגולי נשמות אות פ, ח]: רשב"י היה גלגול הנביא אחיה השילוני. [הרמז: 'הרשב"י' – בגימטריא מדויקת 'גילגול אחיה השילוני'].

טעותו של אחיה השילוני

הנביא אחיה השילוני היה הנביא שמשח את ירבעם למלך בעת התפלגות הממלכה לאחר מות שלמה. בתחילה היה ירבעם צדיק ונאמר על תורתו ש'לא היה בה שום דופי', ו'כל תלמידי חכמים דומין לפניו כעשבי השדה' ו'כל טעמי תורה מגולין לו כשדה' [סנהדרין קב.].

כיצד איפוא התדרדר ירבעם לרשעות כה גדולה ועשה שני עגלי זהב וחטא והחטיא את ישראל, ונמנה לדראון בין אלה ש'אין להם חלק לעולם הבא'?

הגמרא [סנהדרין קא:] מספרת כיצד החלה ההתדרדרות, ושם אנו נחשפים לעובדה שלנביא אחיה השילוני היה חלק בה – בשגגה.

אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם, שנאמר [מ"א יב] 'ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדניהם, אל רחבעם מלך יהודה והרגני, ושבו אל רחבעם מלך יהודה'.

ממה חשש ירבעם?

אמר ירבעם בלבו, למדנו מהלכה למשה מסיני שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד, ועתה יראו העם את רחבעם מלך יהודה יושב ואני עומד, יסברו – זה מלך, וזה עבד [שירבעם משבט אפרים], ואם אהין ואשב כרחבעם, ידונו אותי כמורד במלכות ויהרגוני וילכו כולם אחריו.

בעקבות כך ירבעם מקבל החלטה:

 'ויוָעץ המלך ויעש שני עגלי זהב. ויאמר אליהם [-לעם]; רב לכם מעלות ירושלים, הנה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים. וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן' [שם].

כיצד נהו אחריו כל ישראל?

אומרת הגמרא – ירבעם [-עוד בהיותו צדיק] הושיב רשע אצל צדיק כיועצים לו, ושאל אותם – האם רצונכם שאמלוך עליכם? אמרו לו כן.

כל שאומר לכם תקבלו? אמרו לו – כן.

אפילו לעבוד עבודה זרה? אמר הצדיק: חס וחלילה!

אמר לו הרשע לצדיק – האם תעלה על דעתך שאדם גדול כירבעם יעבוד עבודה זרה? אלא לנסותינו בא, האם אנו מקבלים מלכותו בלבב שלם.

נתרצה הצדיק בדבר עד שחתמו כולם, ושוב לא היו יכולים לחזור בהן.

ואף אחיה השילוני טעה וחתם.

[אחיה השילוני באותו הזמן היה זקן שבדור, שהרי ראה את עמרם אבי משה, ובן ששים ואחת היה בצאת בנ"י ממצרים (ב"ב קכא: וברשב"ם), כך שהיה אז כבן 580 שנה! והאריך ימים עוד, עד דורו של אליהו הנביא, ולימדו תורה. לאור זאת יש להבין שדבריו עשו רושם רב על העם].

מכתב זה בו חתמו גדולי ישראל ואחיה השילוני בראשם, 'עשה צרות' גם בדורות שאחריו:

ממשיכה הגמרא ומספרת:

יהוא המלך היה צדיק גדול, שנאמר [מ"ב י'] 'ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבֹת לעשות הישר בעינָי ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב, בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל'.

אך מאידך נאמר בו [שם] 'ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל'.

מה גרם לאותה להתדרדרות?

 חותמו של אחיה השילוני – שחתם לירבעם שיש לקבל דבריו אף אם יצווה לעבוד ע"ז – ראה יהוא, וטעה מחמתו.

תיקון לאחיה השילוני

רשב"י גלגולו של אחיה השילוני, ובא לתקן את הקלקול שיצא מתחת ידו בשגגה.

ולכן רשב"י יושב במערה שלש עשרה שנה להתייסר ולתקן פגם זה.

וכנגד מה שהיו טועין ישראל אחר העגלים והולכין אחריהם עד דן, ובעקבות כך נגרמה גלות ישראל השכינה בחרבן בית ראשון, היה רשב"י הולך במדבר כדי לתקן את השכינה [ספה"ג שם, הרמ"ק ב'אור יקר' על התיקונים ש"א סי' ה' כרך א' דף כב- כג].

[ונראה לפי זה להוסיף, שבזה יובן מה שמובא בזוהר (רע"מ נשא קכד:) 'ובגין דעתידין ישראל למִטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי כו' (תרגום: ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר זה – ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות ברחמים').

נמצא שרשב"י חיבר ספר שבו יצאו מן הגלות, לתקן את שקלקל בגלגולים הקודמים שעל ידו נגרמה הגלות].

תיקון לאליהו הנביא

אליהו הנביא כאמור היה תלמידו של אחיה השילוני, ואף הוא הסכים עם רבו בעניין החתימה לירבעם, הוזקק אף הוא לתיקון, והוצרך לבוא עתה לישיבתו של רשב"י וללמוד תורה עם רשב"י– גלגול אחיה השילוני רבו [ספה"ג פס"ד].

והנה גלגל חוזר בעולם, שמי שלימד את חבירו תורה, צריך שישובו בגלגול וחבירו כעת ילמד אותו. אליהו הנביא – התלמיד [של אחיה] – מלמד כעת את הרב [את רשב"י שהוא גלגול אחיה השילוני] [יאיר נתיב אלפייה נתיב קכט].

לאור זאת נבין מדוע אליהו הנביא מכנה תמיד את רשב"י בתואר 'רבי' [בו בזמן שאליהו הוא רבו של רשב"י ומלמדו תורה], שהן אמת שרשב"י – הוא אחיה השילוני – הוא רבו של אליהו! ['אור חדש וצמח צדיק' (אלפייה) עמ' קנז].

ג

רשב"י – אחיה השילוני – זכריה בן יהוידע

מובא בזוהר [ז"ח בראשית לב.] שרשב"י חלה והתעלף והעלוהו לעולם העליון, וכששב סיפר; הראוני את המקום המתוקן לצדיקים לעולם הבא, 'ולא התיישר בלבי שום מקום חוץ מאשר עם אחיה השילוני, ובחרתי שם מקומי'.

מדוע היה עליו לבחור מקומו, מה שלא מצאנו בשום צדיק?

ברשב"י היה גם עיבור נשמה של זכריה בן יהוידעשמט הנביא שהרגו העם במצוות המלך במקדש ה' [דהי"ב כד], והיה דמו מפעפע עד שבא נבוזראדן רב טבחים ושחט עליו מאות ואלפים ונתרצה דמו ונח [גיטין נז:]. רציחת זכריה שהיה כהן ונביא, בתוך בית המקדש, בעת שהוכיח את העם, היתה מהסיבות שגרמו לגָלוּת ישראל.

נמצא גם אחיה וגם זכריה היו מהגורמים לחרבן הבית ולגלות השכינה, ושניהם התגלגלו ברשב"י. ולכן ניתנה לרשב"י האפשרות לבחור בין מחיצת אחיה השילוני שהוא גלגולו, או במחיצת זכריה בן יהוידע שנתעבר בו.

רשב"י 'כחָכָם בחכמת האלקים, עם היות שזכריה מת על קדושת ה' [-וזו מעלה רמה], בירר מקומו אצל אחיה השילוני אביו' וזאת משום שהיה קדמון יותר, ועוד שזכה אחיה ללמוד תורה מפי משה רבינו. ולרשב"י הרי היה קשר לנשמת משה שהרי היה בו ניצוץ משה רבינו [הרמ"ק באור יקר שם].

כעת נבין את מאמר רשב"י [בר"ר לה-ב, ירושלמי פ"ט ה"ב]: 'אם יצטרף אחיה השילוני עמישנ, בכוחנו לפטור את העולם מן הדין מזמנו של אברהם אבינו ועד זמן ביאת המשיח'. ותמוה – מה ראה לנקוט דוקא אחיה השילוני ולא שאר צדיקים? ולאור מה שלמדנו מובן, היות ורשב"י גלגולו של אחיה השילוני, יש לו חיבור עמו, וכֹחם רב כשהם יחד.

ד

האריז"ל ניצוץ משה

כתב מהרח"ו בספר הגלגולים [פס"ד בהגה]: האר"י הקדוש היה ניצוץ נשמה ממשה רבינו.

והנה ביארנו לעיל בדברינו שרשב"י בא לתת לעם ישראל את החלק שמשה לא השלים בנתינת התורה – הוא חלק הסוד, וכעת בא האר"י הקדוש ניצוץ משה וביאר את ספר הזהר שהיה כספר החתום [עמק המלך שי"ג פ"נ].

עלית למרום שבית שב"י – ר"ת ש'מעון ב'ר י'וחאי, והוא ר"ת למפרע י'צחק ב'ן ש'למה (לוריא אשכנזי – האר"י ז"ל) [שה"ג מערכת גדולים ערך י אות שלב בשם חכם].

ונרמזו אף בתחילת התורה – בראשי"ת ר"ת א'ור ת'ורת ר'בי ש'מעון ב'ר י'וחאי, וכן א'ור ת'ורת ר'בי י'צחק ב'ן ש'למה.

 וכן מרמז הדבר למיסד החסידות שהוריד את תורת הסוד לעבודת האדם בעוה"ז – א'ור ת'ורת ר'בי י'שראל ב'על ש'ם [טוב] (אגרא דכלה פ' בראשית רמז נו).

ואף על המקובל האלקי רבי שלום שבזי זיע"א אמרו שהוא ניצוץ האריז"ל, ושמו היה ש'לום ב'ן י'וסף – ר"ת שב"י.

וכן אומרים על המקובל האלקי הרב שר שלום מזרחי שרעבי דידיע המכונה הרש"ש שהיה גלגול האריז"לשנא ושמו היה ש'לום ב'ן י'צחק ר"ת שב"י [תולדות הרב שלום שבזי זיע"א חלק מנחה שלוחה עמ' קפא].

ועוד נרמז האריז"ל כגלגול רשב"י ומשה, ש'שמעון' בגימטריא מש"ה ועוד 120 שנה שחי, ו'שמעון' בגימטריא 'יצח"ק לורי"א' עם האותיות והתיבות ['מחמדי שמים' למקובל התימני יעיש קורין זיע"א].

ועוד 'יוחאי' עולה בגימטריה טו"ב ח"י, שגם על משה נאמר 'ותרא אותו כי טוב הוא' [בים דרך ח"ג עמ' רט].

האריז"ל רמז לנו על עצמו שהוא ניצוץ משה כשאמר שדור המדבר ישוב להתגלגל בדורות האחרונים; "ובזה תבין, כי רוב אנשי דורינו נשותיהם מושלות עליהם, ובפרט הבעלי תורה, והטעם הוא, לפי שהיו [- הגברים בני דורנו] בזמן העגל שלא מיחו בערב רב, ולפי שהנשים לא רצו לתת נזמי זהב [-והיו בזה במעלה גדולה מהאנשים], ולכן הנשים שולטות בהם. נמצא, כי בדורינו זה הוא גלגול דור המדבר, וגם הערב רב גם כן, ומשה בתוך כולם" עכ"ל האריז"ל [שעה"פ פ' שמות, ספר הליקוטים פ' שמות פ"ב].

הרי שבדבריו ש'משה בתוך כולם' רמז האר"י לעצמו שהוא ניצוץ משה ונמצא בדור זה.

ה

האריז"ל – ניצוץ משה, שכנו – ניצוץ קרח

כתב מהרח"ו בספר הגלגולים [שם]:

בצפת היה דר אדם בשכנותו של האר"י הקדוש, שהיה מתנגד לדרכו ומכחיש את כל דבריו.

פעם אחת אמר לו האריז"ל 'עדיין אתה מכחישני? אם הייתי רוצה הייתי עושה שהארץ תבלע אותך אלא שאין כוונתי להזיק שום אדם'.

ומספר מהרח"ו שהפציר ברבו באריז"ל שיבאר לו פשר דבריו, והסביר לו שאדם זה הוא גלגול קֹרח ונתגלגל בדור זה כשָכֵן לאריז"ל [- ניצוץ משה] כדי שיזכה ללמוד ממנו תורה ולתקן את שפגם בגלגולו הקודם כשחלק על משה, אולם עדיין היה מחזיק במחלוקת כבראשונה. ולכן השיבו האריז"ל שיש בכוחו להענישו כבראשונה שתפתח הארץ את פיה ותבלע אותו כפי שהיה לו בגלגולו הקודם, אלא שנזהר מלהזיק לשום אדם.

ועוד מובא מעשה מעין זה בספר 'שבחי האר"י' פ"ו:

שני בני אדם היו דרים בשכונת הרב, והיו מתקוטטים עמו בקביעות. אמר להם הרב 'עדיין לא תשובו מדרכיכם הרעים אם ארצה עכשיו אעשה שתפתח הארץ את פיה ותבלע אתכם'.

שאלו החברים את הרב מהי כוונתו? וביאר להם הרב ששני אנשים אלה הם גלגול של דתן ואבירם ועדיין עומדים במרדן להתקוטט עמו, כפי שדתן ואבירם נתקוטטו עם משה במחלוקת קרח ועדתו, והאריז"ל הוא ניצוץ משה רבינו ע"ה.

ו

רבי אלעזר בן רשב"י – יהונתן בן גרשום

רבי אלעזר בנו של רבי שמעון היה הנער יהונתן בן גרשום בן משה המשרת בפסל מיכה [ספה"ג שם].

המקבילות

בתקופת השופטים היה אדם שדר בהר אפרים ושמו מיכה. מיכה עשה אפוד ותרפים ובית לעבודה זרה, ולקח לו את הנער יהונתן בן גרשום בן משה שישמש לו ככהן בבית העבודה זרה.

בני דן חיפשו להם נחלה לשֶבת, ו'נעזרו' בתרפים וביהונתן שהיה כהן לעבודה זרה. הם חמדו להם את האפוד והתרפים וגזלו אותם מבית מיכה. גם את יהונתן הכהן המשרת שם נטלו עמם, כשהציעו לו הצעה משתלמת יותר… [שופטים פר' יז-יח].

והנה אותו הנער היה בן י"ג שנה בעת שהחל לשמש ככהן לעבודה זרה, ולכן שב עתה בגלגול של רבי אלעזר בן רשב"י לתקן זאת, ולכן הוזקק לשבת בצער מערה במשך י"ג שנהשנב [ספה"ג שם].

ולכן כשהוזכרו שמות בני משה בתורה נאמר [שמות יח-ג] "אשר שם האחד גרשום וגו' ושם האחד אליעזר וגו'" ניסוח זה אינו כסדר הדקדוק, שאחר שאמר שם האחד גרשום, היה לו לומר ושם 'השני' אליעזר?

אלא בא לרמוז לאליעזר בן רשב"י שבא לתקן את בנו של גרשום בן משה, ולכן אמר שם האחד אליעזר, כמרמז, זהו בעצם אותו האחד שבא מגרשוםשנג.

משה מתגלגל עם נכדו

מדוע הוצרך משה [-רשב"י] להתגלגל יחד עם נכדו יהונתן בן גרשום [-אלעזר] וללמדו תורה?

כאשר נשא משה את ציפורה לאשה, הוא נשבע ליתרו חותנו שהבן הראשון שיוולד לו יקדישנו לכומר לעבודה זרהשנד (מכילתא יתרו מסכתא דוישמע א). וזה היה הגורם לכך שנכדו אכן יהפך לכומר לע"ז. ולכן הוצרך משה [-רשב"י] לחזור בגלגול ולתקן את נכדו [-רבי אלעזר] ['אור חדש וצמח צדיק' (אלפייה) עמ' קנה].

והנה תיקונו של הנער הלוי הוא יהונתן בן גרשם רמוז בפסוקים הבאים:

וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה': וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ה': חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת: [דברים יח-ו]

וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל – אם יבוא הנער הלוי מאחד שעריך וירצה לחזור לשרת בשם ה'.

ומיהו? 'אֲשֶׁר הוּא – 'גָּר שָׁם' הוא בא מ'גרשֹם'.

לא ראוי לדחותו, אלא 'וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ה":

הואיל ולא הייתה כוונתו לעבוד עבודה זרה, אלא שטעה במאמר חז"ל שאמרו "לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות' [ב"ב קי.] וחשב שבאורו כפשוטושנה.

ולכן אם יחזור בו – 'חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ' כשאר אחיו הלוים.

ואחר זאת פירש – מי גרם לו שטעה ויצא לבדו לעבוד ע"ז?

'לְבַדמִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת' מה שיצא 'לבד' היה זה מפני שמכרו אבותיו – הוא משה, את הבן הראשון לעבוד ע"ז ליתרו חותנו [השלה"ק פ' שופטים, בהגה דרך חיים תוכחת מוסר בשם קונטריסי האר"י ז"ל – ספר הכונות דפוס קושטא דף עו:, ספר הליקוטים שופטים].

 [יהונתן בן גרשום חזר ונתגלגל בגאון רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א, כדי לתקן עוון עבודה זרה שעבד. ולכן סבל מאד בימי חייו מרדיפות, בעקבות שם רע שהוציאו עליו בגין 'קמיעות' שכתב, ו'מצאו' שיש בהם רמז לשבתאי צבי שר"י

('שמרו משפט' (י-ם תש"ד) לרע"י שלזינגר מהדו"ת עמ' ע"אשנו)].

 

מקורות והערות


שכד כתב האריז"ל ]שער מאמרי רשב"י פ' בראשית ובספר הגלגולים פס"ג] שרב המנונא סבא הוא גלגולו של משה רבינו. ונרמזו גלגולי מש"ה בשמו מ'שה ש'מעון ה'מנונא [ספה"ג שם בהג"ה]. ולכן באו רב המנונא סבא וסנהדרי גדולה שהם ע' צדיקים להילולא דרשב"י. [שו"ע הזוהר צינוירט סי' תצג ס"ק קע].

כתב ב'עוד יוסף חי' [דרושים ע"פ האזינו] לדון האם באו חלקים של מרע"ה בצדיקים בסוד הגלגול, וז"ל: 'והנה נלכה אל ספרי מאורן של ישראל הוא רבינו האר"י הקדוש ז"ל שקיבל מאליהו זכור לטוב ושם בשער הגלגולים הקדמה י"א נמצא דבר מפורש במה שכתב שם שצריך האדם לקיים כל התרי"ג מצוות ואם חסר מהם צריך לבא בגלגול לקיימן הכל, ושם מפורש כמה חילוקים יש בדבר זה, כי יש מיני מצוות שצריך לבא בעבורם בגלגול, ויש שיספיק לו בחינת עיבור בלבד.

ואין אנחנו צריכין לדבר בחילוקים הנזכרים שם בענין משה רבינו ע"ה, ורק אנחנו למדין משם כי מוכרח שיבא חלק מן משה רבינו ע"ה בגלגול כדי להשלים מצוות התלויים בארץ ישראל שלא קיים אותם משה רבינו ע"ה מפני שלא נכנס שם. כי בעבור חסרון מצוות אלו התלויים בארץ צריך כל צדיק לבא בגלגול כדי לקיים.

ועל כן מוכרח לומר שצריך לבא חלק מן נר"ן נפש רוח נשמה של משה רבינו ע"ה שהוא שייך לאותם המצוות התלויים בארץ בסוד הגלגול כדי להשלים חלקים דנר"ן שלו השייכים למצוות אלו.

אמנם ודאי צריכין אנחנו לומר שאי אפשר שיבואו חלקים מן נר"ן של משה רבינו ע"ה כולם בגלגול בצדיק אחד כדי להשלים מצוות אלו התלויים בארץ, כי מי יש בעולם צדיק שיוכל להכיל בתוכו חלק גדול של משה רבינו ע"ה כדי להשלים בו מצוות התלויים בארץ?

על כן מוכרח לומר כי חלק משה רבינו ע"ה שצריך להשלים המצוות יתחלק לכמה חלקים ויבא כל חלק מהם בצדיק גדול שבדור כדי להשלים חסרון מצוות התלוים בארץ שלא היה אפשר לעשותם בפועל במדבר שהוא חוץ לארץ.

ומי יודיענו מי הם הצדיקים שזכו שיבא בתוכם חלק מן משה רבינו ע"ה בסוד הגלגול ולא בעיבור דוקא? אך מצינו בשער הגלגולים הקדמה ל"ו דף מ"ז ע"ב שכתב וזה לשונו; 'רב המנונא סבא נצוץ אחד מנצוצי משה רבינו ע"ה המתגלגל בכל דור ודור עד ששים רבוא נצוצות' עד כאן לשונו.

ובסוף אדרא רבא [זהר נשא] אמר רבי שמעון בר יוחאי לאליהו זכור לטוב מאי טעמא לא אשתכח מר בבי אדרא וכו' והשיב לו שדרני קודשא בריך הוא למעבד נסין לרב המנונא סבא וכו' .

וכתב מהר"י צמח ז"ל בגליון שם וזה לשונו ואף על גב דנמצא בכל ברית של כל ישראל הנה שם שולח ניצוץ אחד אבל לרב המנונא סבא ובאדרא היה צריך לבא בכל בחינותיו עד כאן לשונו.

וצריך להבין למה היה צריך לבא בכל בחינותיו? ונראה כיון שאצל רב המנונא סבא ע"ה יש חלק גדול שהוא שם בסוד הגלגול לכן צריך לבא בשבילו בכל בחינותיו ולא סגי בניצוץ. והגם דבשער הגלגולים הנזכר קרי ליה 'ניצוץ', לאו דוקא, ולעולם הוא חלק גדול הערך.

שכה בל"ג בעומר גילה רשב"י לתלמידיו רזי רזין, את האידרא זוטא. בזוה"ק ישנם שני חיבורים 'אידרא רבא' בפרשת נשא ו'אידרא זוטא' בפרשת האזינו. 'אידרא' בארמית פירושה 'גורן', ישיבה, כאשר הרב באמצע ותלמידיו סביבו כגורן. 'אידרא רבא' נקרא 'גדול' היות ובישיבה זו נשתתפו עשרה מחבריא קדישא, 'אדרא זוטא' נקרא 'קטן' היות ושם היה רשב"י רק עם שבעה מהחבורה קדישא מפאת ששלושה מן הקודמים כבר לא היו בחיים. בעת האידרא זוטא דרש רק רשב"י, וכינוס זה היה ביומו האחרון כשנסתלק, לכן דרש לבדו.

שכו כמובא באדרא רבא פרשת נשא דף קלב: 'אמר ר"ש כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא, אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל, הדא הוא דכתיב (שמות לד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו':

שכז וצ"ב האם רשב"י גדול היה ממשה ח"ו?

כתב בספר עוד יוסף חי [דרושים, ע"פ האזינו] 'והנה ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה אמינא אנא עבדא, כי החלק של משה רבינו ע"ה המגולגל בגוף רשב"י ע"ה הוא עצמו היה אומר דברים אלו בסוף האדרא אנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל כלומר אנא המגולגל בגוף זה של רשב"י וקאימנא ביה השתא ידענא דאנפאי נהירין אבל משה לא ידע כלומר גוף הנקרא משה לא ידע ולא אסתכל ונמצא בזה אין רבי שמעון בא לשבֵח עצמו בדברים אלו לומר שזכה יותר מן משה רבינו ע"ה אלא דברים אלו חלק של משה רבינו ע"ה אומר אותם על עצמו כן נראה ברור בעזרת ה' יתברך ואפשר שגם רבינו מהרח"ו ז"ל כוונתו כך והעלים הדברים.

ועל דרך זה יש ליישב עוד מאמר אחר של רשב"י בגמרא [סוכה מ"ה:] באומרו ראיתי בני עליה והמה מועטין וכו' ואם אחד אנא הוא עיין שם, דגם בזה יש לומר דדברים אלו יצאו מחלק המגולגל בו. עכ"ל. וע"ע מש"כ בספרו 'סוד ישרים' [ח"ג שאלה א'] מש"כ בזה. ובספר 'עד הגל הזה' לגר"י הילל עמ' מא בשם ספר קול ברמה.

שכח כתב בבניהו בן יהוידע [ב"ב עה.] ע"ד הגמ' פני משה כפני חמה ופני יהושע כלבנה, 'ועוד נ"ל בס"ד על פי מה שאמר הכתוב [ישעיה ל' כ"ו] והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ופירש רש"י ז"ל שיגדל אור החמה לעתיד על אשר עתה שמ"ג פעמים שהוא שבע פעמים מ"ט שעולה שמ"ג ע"ש, וזהו שאמרו פני משה לעתיד יהיה כפני חמה, שגם הוא יגדל וירבה שמ"ג פעמים, ובזה פרשתי בס"ד מ"ש בגמרא [חולין קל"ט ע"ב] משה מן התורה מנין, שנאמר בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, בשגם גימטריא משה, ולפי האמור מובן היטב דקראו באותיות בשגם לרמוז על עלוי שלו לעתיד שירבה ויהיה שמ"ג, וזהו בשגם בשמ"ג'.

שכט קוי דמיון בין משה לרשב"י [מספר 'כוחו דרשב"י' מערכה א', לגרא"ז מרגליות, וע' דברים נוספים בספרו 'הילולא דרשב"י']:

  1. משה נקרא בשמו עוד בטרם נולד [פדר"א פל"ב], וברשב"י איתא [בזח"ג סא:] 'מן יומא דברא קוב"ה הוה אזדמן קמיה קוב"ה, ואשתכח קמיה וקוב"ה קרי ליה בשמיה'.
  2. משה נקרא 'איש' [ברכות נד: מכילתא יתרו], והאיש משה, ותרגומו וגברא משה, וכן רשב"י קראוהו 'גברא' [זבחים נג: קיט: ובזח"ב טו:] רפב"י קרא לחתנו רשב"י 'גברא'.
  3. משה זכה ל'הנה אנכי שולח מלאך לשמרך בדרך', ואמר ר' אבא לרשב"י [זח"א קלב.] הא ידענא דבכל אתר דמר אזיל קוב"ה משגר לי מלאכין טסין בגדפין לאשתעשעא ביה וכה אמר רשב"י בעצמו [זח"א כז.] חברייא בודאי מלאכא הוה ובדאי סמיך לנא מכל אתר.
  4. משה נקרא מלאך [ויק"ר ריש פ"א פט"ז- ה, במד"ר רפט"ז קה"ר פה-ה], עה"פ וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וכן אמר הרע"מ [ר"ת רעיא מהימנא, הוא משה רבינו הרועה הנאמן] בעצמו לרשב"י [זח"ב קפ"ז: ברע"מ] מלאך אנת בשמים וכה אמר רשב"י לר"א בנו [זח"ג ש"ט:] זכאין אנן עם אינון צדיקייא דזמינין לשבחא למארי עלמא כאינון מלאכין דמשמשין קמיה, וכן אמר לו [בזו"ח מדה"נ פ' נח] אמר ליה אנא ואת מלאכי עלאי לאשתעשעא במשיחא דדוד מלכא.
  5. משה עלה למרום בענן וכ"כ על רשב"י בתיקונים [סוף תי' יח רלז:] דרשב"י סליק לעלא ונחית בעמודא דאש וכה העיד ר' חייא [זח"א ד], שראה במראה כמה גדפין רברבין עליאו וסליקו עלייהו רשב"י ור"א בנו וסליקו למתיבתא דרקיעא בעודם בחיים עשו עליית נשמה ועלו למרום בג"ע העליון ושהו וטיילו שם בערך כשנים עשר יום בפרדסין ובהיכלין דלעילא מהיכל להיכל וממערה למערה יותר מז' ימים ושמעו סודות ממתיבתא דרקיעא [כמובא בזח"א קכא: בשם תוספתא]. וכן איתא [בזח"ג סד.] שרשב"י וחברייא יתבו בצד חקל וצלו נחת חד עננא דאשא ואסחר לון.
  6. משה רבנו אמר לו מלאך בשמים [זח"ב נח.] זכאה חולקך משה דאתגלי לך מה דלא אתגלי למלאכי עלאי, וכן אמרו חברייא לרשב"י [זח"א כב:] זכאה בר נש דמארי אסתכם עמיה לגלאה רזין טמירין דלא הוו מתגליין למלאכייא קדישי דא"ר פנחס בן יאיר לרשב"י שאפי' המלאכים העליונים המיוחדין למעלה אין להם פ"פ לפניו בתורה [וע"ע זח"ג קמד].
  7. משה רבינו נאמר שמלאכי צבאות מלכיהון דמלאכייא היו מתיראין מפני משה, וכ"כ ברבה [ר"פ וילך] שמלאכין היו מרתתין מפני משה [וכ"כ זח"ב נח.] וכן אמר רשב"ג לבנו רבי על רשב"י [זח"ב טו.] עלמין דלעילא מזדעזען מיניה. וכן אמר רבי ייסא [שם קנד.] דעלאין ותתאין זעין מניה דרשב"י.
  8. משה היה נביא וכתב עליו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וכה אמר הרע"מ לרשב"י [זח"ג רע"ג.] 'בוצינא קדישא זכאה חולקך דקוב"ה גלי לך מה דלא גלי לכל נביא וחוזה אלא למאן ולמאן' ואפשר שכוונתו על עצמו ועל רשב"י, אלא מגודל ענוותנותו של משה לא אמר מפורש על עצמו ודו"ק. וכן אמרו חברייא [זח"ב קצ:] ודאי רוח נבואה שרא על בוצינא קדישא.
  9. על משה נאמר שלא יהא עוד כדורו עד דייתיא מלכא משיחא וכ"כ על דורו של רשב"י שלא יהיה כדורו עד בוא מלך המשיח [זח"ג קנט. ורמ"א:].
  10. על משה נאמר [זח"ג קמח.] זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כשאר בני עלמא, וכ"כ על רשב"י [שם טו.] דבת קול אמר זכאה את ר"ש דמארך בעי ביקרך על כל בני עלמא.
  11. משה נקרא אות כמ"ש בתיקונים [תי' ח"י לו:] ומיד אתגלייא ההוא דאתמר ביה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך לקיימא ביה כימי צאתך מאר"מ אראנו נפלאות בההוא זמנא אתגליה מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה [וכ"כ בתי' לז עח.], וכ"כ ברשב"י 'דאיהו אות וסימנא בעלמא'.
  12. משה העביר הפורעניות מלבוא בעולם [ויקר"ר פא-ג, וכ"כ באסת"ר פו-ב], משה עמד בפרץ דכתיב ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ. [וכ"כ זח"א קו.] לא הוה ברנש בעלמא דיגין על דריה כמשה דאיהו רע"מ. וכ"כ על רשב"י [זח"א רכה.] דארשב"י בחיי לא יתב עלמא בצערא ולא אתדן בדינא דלעילא [ובהשמטות שם סי"ז] דרשב"י בטיל גזירה רעה שלא תבא לעולם, ואמר רשב"ג על רשב"י שלא גזר תעניתא לעלמין על מה דשאל ובעי, הוא גוזר וקוב"ה מקיים, קוב"ה גוזר ואיהו מבטל [זח"ב טו. וכן בזח"ג עא:] שבימי רשב"י לא הצטרכו לילך על הקברים להתפלל, וכן ארשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין [סוכה מה:].
  13. למשה נמסרו ע' מפתחין דאורייתא [זח"ב פג:] וכתב הרמ"ק שהוא ע' פנים לתורה, ורשב"י זכה לע' אנפין דאורייתא [כמ"ש בריש התיקונים].
  14. משה רבינו נקרא מלכה של תורה [מד"ר פח-ג] ומלך עוז ימשל בם זה משה, שהיה מלכה של תורה שנקראת עוז וכ"כ על רשב"י [זוהר אחרי מות עט:] עליה כתיב (קהלת י) אשריך ארץ שמלכך בן חורין מהו בן חורין דזקיף רישא לגלאה ולפרשא מלין ולא דחיל, כהאי דאיהו בן חורין ויימא מאי דבעיא ולא דחיל, מהו מלכך דא הוא רשב"י מאריה דאורייתא מאריה דחכמתא, דכד הוה רבי אבא וחברייא חמאן לרבי שמעון הוו רהטי אבתריה ואמרי (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, וכן [זוהר חוקת קעט:] 'אמר ר' פנחס לר' שמעון במטותא מנך אנת דאוקמי מלך [-נוסחת הרח"ו] לעילא'.
  15. למשה היה כח הברכה לברך כמ"ש [במ"ר ר"פ ברכה] ישא ברכה מאת ה' זה משה, א"ר תנחומא אל תקרא בו אלא ישיא ברכה לאחרים וכן על רשב"י א"ר אלעזר [זח"א פז:] ברכאן דאבא אצטריכו הכא וע"ש שברך רשב"י לרבי יועזר ונתעשר מאד.
  16. משה רבינו א"ל הקב"ה ואנכי אהיה עם פיך ואיתא [בשמו"ר פ"ג-טו] בעת שתדבר שיהיו דבריך נכונים שאני אהיה עם פיך, וכה התפלל רשב"י שיזכה לזה כמ"ש בתיקונים [תי' כט דע"ג.] קם ר"ש על רגלוי ויתיב רגעא חדא ואמר רבון עלמין דאנת איהו מארי מלכין גלי רזין יהא רעוא דילך לסדרא מילין בפומאי לקיימא ביה האי קרא ואנכי אהיה עם פיך.
  17. משה נקרא סיני כמ"ש [זח"ג צח:] חדו כולהו תנאין ואמוראין ואמרי מאן קאים קמי סיני, וכן [שם רעו: ורעז:] לרשב"י קראו סיני כמ"ש בתיקונים [תי' כב סג:] אמר אליהו לרשב"י פומא דילך אתמר בה והר סיני עשן כולו וכן [שם סד.] אמר אליהו בוצינא קדישא, ודאי פומך איהו סיני וכן בסוף התיקונים 'דהא פומך איהו סיני'.
  18. משה נקרא בר וכה אמר רשב"י לרע"מ [זח"א סי' נ' רסז. בהשמטות] אנת הוא בר, רע"מ על אתמר נשקו בר אנת הוא רבן דישראל רב לתתא רבן דמלאכי השרת, בר לעילא ברא דקוב"ה ושכינתיה כו' וכך אמר אליהו וכל ראשי מתיבתאן [זח"ג רפא.] רעיא מהימנא אנת הוא בר מן מלכא ומטרוניתא אתא קוב"ה ונשיק ליה לרע"מ כו' והנה רשב"י ניצוץ נשמת משה אמר לו הרע"מ לרשב"י שהוא ברא דמלכא ע"ש ואיתא [בזח"ג קנו.] שארשב"י על משה שעליו נאמר ישמח אביך דא קוב"ה ואמך דא כנס"י [וכ"כ בתיקונים מזו"ח עו ע"ג], בההוא זמנא דנפקא מילין אילין מפומוי דבוצינא קדישא נחיתת שכינתא ונשיקת ליה כו' ורע"מ בירך ונשיק ליה כו' בהא זמנא סבא חדא אזדמן לגביה, פתח ואמר נשקו בר דאיהו סולת נקיה טפה קדישא כו' איהו ברא דקוב"ה ושכינתיה [ובר הוא לשון תבואה ובן]. ואפשר שלכן קראו לרשב"י בר בהבלעה בשם בר יוחאי.
  19. משה לא נקבר ע"י שום איש, ורשב"י ג"כ [מובא בסוף אד"ז] דפוריא הוה סליק באוירא ואשא הוה להיט קמיה ונכנס המטה מאליה למערה במירון.
  20. משה רבינו אחרי הסתלקותו [מובא ברבה ס"פ ברכה] אלו ואלו מלאכים היו אומרים יבא שלום ינוחו על משכבותם וכ"כ אחר מטתו של רשב"י [בסוף אד"ז] שמעו קלא יבוא שלום ינוחו על משכבתום זכרי צדיקים לברכה.

של 'צ"ב מש"כ דרשב"י כתב ספרא דצניעותא דמהקדמת הגר"ח מוולאזין לביאור הגר"א לספרא דצניעותא משמע דרשב"י לא כתב ספד"צ אלא קודמו ושמעתי מא"א שליט"א דיש מייחסים ספד"צ ליעקב אבינו והגאון ר"י פישר (שליט"א) [זצוק"ל] אמר שאברהם אבינו כתבו שו"ר בפ' מתוק מדבש על הזוהר שלהי פ' תרומה בהקדמתו לספד"צ שכתר שרשב"י סידר ספד"צ מברייתות שהיו מקובלות לתנאים מהר סיני מימות משה רבינו וכעין זה שמעתי מהגאון ר"מ שפירא שליט"א ולפ'"ז א"ש דהברייתות היו קיימות מקודם רק רשב"י סידרם וחילקם לה' פרקים' [מאמרו של הרב יהונתן וינר בקובץ 'בית אהרן וישראל' ק', שנה יז גליון ד' עמ' סז (תקעה)].

שלא כוונתו לה' פרצופים הידועים בקבלה – אריך אנפין, אבא ואמא, זעיר אנפין ונוקביה.

שלב והוסיף שם להקשות מה הוצרך משה רבינו ע"ה לזכות בנשמת רשב"י כדי לקבל התורה?

והקדים לבאר דידוע ליודעי חן שכל אחד מה שלומד ומשיג הוא מצד ניצוץ נשמתו מאיזה מקום הוא משיג ואחוזה נשמתו, וזהו כל הפלוגתות שבש"ס, שזה נאחז בזה המקום וקשורה נשמתו במדה זו, וזה נשמתו במדה אחרת. ומבאר שמשה רבינו היה צריך להתעלות מעל מדרגת המלאכים בשביל להיכנס למקום הנקרא "מרום" ולהתגבר גם על המלאכים כדי להוריד את התורה. והוכרח משה להתעלות עליהם שיוכל להכנס לשם מצד מעלתו היתירה שנדמה לבוראו. ודבר זה לא היה משה יכול להשיג מצד נשמתו כי בוודאי היה משה סובר כרבי עקיבא, כפי ההלכה, שחולק על רבי שמעון בן יוחאי האומר 'אתם קרויים אדם ואין אוה"ע קרוין אדם' אלא סובר ר"ע שגם האומות קרויין אדם, ואי אפשר לאדם להתעלות יותר ממלאכי השרת, ש'אדם' ל' שפלות, מלשון אדָמָה. אך רשב"י סובר ש'אדם' לשון מעלה, 'אֶדַמֶה לעליון', ואין אוה"ע קרוין 'אדם'. ומה עשה הקב"ה, עיבר בו נשמת רבי שמעון בן יוחאי שנשמתו נחצבה מזה המקום לדרוש 'ישראל קרויין אדם' ולא האומות, וישראל דומין לעליון ומעל המלאכים, ואם כן היה יכול משה להתעלות על כל מלאכי מעלה. מה שאין כן כשלא היה מודה לדרוש הזה אז לא היה יכול להשיג מעלה זו וכו' עש"ע בדבריו הנפלאים.

שלג נ' דיותר נכון לומר ו'ישבּ' כלשוה"כ 'וישבּ ממנו שבי' [במדבר כא-א].

שלד רמז ידוע הוא שהגמ' העוסקת ברשב"י נמצאת במסכת שבת דף ל"ג – יום ההילולא דרשב"י ל"ג בעומר. ועוד שזו המימרא הל"ג של רשב"י בש"ס.

שלה 'ועשאו על תרי"ג מצות וכולו על שם יהו"ה, שהוא מדתו של משה רבינו ע"ה זעיר אנפין, שהוא שם יהו"ה, וכל פקודא ופיקודא הוא דורש על שם יהו"ה, כנראה להמעיין שדורש בכל מצוה ומצוה שם יהו"ה': עכ"ל.

שלו ע"פ האונקלוס שם.

שלז וכמש"כ רבינו חננאל בגמ' סוכה מה: שרשב"י ראה שם מראות אלקים וגודל כבודו ע"ש. וז"ל רבינו האריז"ל בליקוטי הש"ס ריש שבת "כי שם נגלה אליו האלקים" עכ"ל. ובספר לבנת הספיר [לרבי דוד בנו של רבי יהודה החסיד זצוק"ל דף ג:] כתב וז"ל: מה שכתב בזוה"ק שהקב"ה הסכים על ידו דרשב"י דעביד ליה ניסא במערת משה ואליהו ז"ל תליסר שנין בחרובא ועינא דמיא ועסק בתורה הוא ובריה" וכו' עכ"ד [חזון למועד שם].

שלח כתב החיד"א ב'שם הגדולים' [מערכת ש אות קסז]: רבינו שמעון ן' לביא… הרב שהרביץ תורה בק"ק טריפולי ממערב. ואני שמעתי שהרב היה דעתו ליסע לא"י [א.ה. הרב לביא היה מגולי ספרד בילדותו, והגיע לפאס שבמרוקו, בה דר עד גיל ששים] וכשבא לטריפולי ראה שלא היו יודעין דת ודין ואפילו תפלה וברכות כתקנן, ואמר בלבו כי טוב לו לקרבם לתורה וללמדם תורה וליראה את ה' וזה יותר מהליכת א"י, וכן עשה והצליח כמעט לגיירם והרביץ תורה שם והיה זה שנת ש"ט. וחיבר פי' ארוך על הזהר על ספר בראשית וספר שמות והוא מצוי בטריפולי ותוניס. ואני ראיתי ספר אחד גדול חלק א' מפירוש הרב הרב הנזכר. והרב הנזכר שהוא שיסד פיוט בר יוחאי. ועתה נדפסו ב' חלקים פירושו לזהר בראשית ונקרא הספר 'כתם פז' גימ' שמעון לביא ז"ל. גם פ"ז ר"ת פי' זהר: 

שלט ועוד אפשר לפרש 'צורים' מלשון תקיפים, המרמז לתקיפי וגדולי עולם הם משה ואליהו.

שמ הוסיף שם – ומה שאמר 'שעמדת' לכאורה הרי בגמ' מבואר שכל עת לימודו שכב ונתכסה בעפר? אולם נראה דזהו מלשון הגמ' פסחים הנ"ל "המערה שבה 'עמד'" משה.

שמא והוסיף שם ע"פ המלבי"ם על תהלים ח' שהוד מרמז לפנימיות והדר לחיצוניות, אף כאן ההוד מרמז לפנימיות התורה, וה'הדר' מרמז לחיצוניות ולנגלות התורה.

שמב ע"פ הגאון מקוטנא זצ"ל בליקוטי תורה נדפס בסוף "ישועות מלכו". ועל המנהג כבר עורר החת"ס.

שמג כתב בבניהו בן יהוידע [ב"ב עה.] ע"ד הגמ' 'פני משה כפני חמה כו", 'קודם אותיות חמה יש זל"ד שהוא מספר א"ם, רמז לבינה שנקראת אם [כמ"ש (משלי ב-ג) 'כי אם לבינה תקרא'], ופני משה מקבלים אורה מן הבינה, הרמוזה קודם אותיות חמה, והיינו פני רוצה לומר קודם, אך פני יהושע מקבלים אורה מן המלכות, שהיא סוד שם אדנ"י שעולה ס"ה, ורמוז קודם אותיות לבנה שהם כאמ"ד גימטריא אדנ"י, ולכן אמרו אוי לאותה בושה וכו' כי כמה מדרגות רבות יש בין קבלת אור מן הבינה לבין קבלת אור ממלכות [ר"ל שהבינה שלישית בספירות ומהמוחין, והמלכות עשירית ותחתונה]. ואמרו לשון כפול בושה וכלימה, אחד כנגד יהושע עצמו ואחד כנגד אנשי דורו': עכ"ל.

שדמ כן הובא בספר וצוה הכהן [כ"ץ עמ' כ"א, תלמיד המגיד ממזריטש ור"פ מקוריץ] בשם כתבי האריז"ל.

שמה ר' לעיל הערה של"ד.

שמו חת"ס שבת פז: ע"פ המדרש ע"ש, ודלא כבבלי שם שהחל לרדת בט"ו.

שמז הדיון האם ל"ג בעומר הוא יום פטירת רשב"י או רק יום שנתגלו בו סודות התורה וסמך לתלמידיו, ידוע ומפורסם, ובא בארוכה בספרי האחרונים.

שמח טעם נוסף עי' בספר עוד יוסף חי דרושים פ' האזינו.

שמט וכן כתב הרמ"ע מפאנו בספרו גלגולי נשמות [אות פ ס"ק ח]: אחיה השילוני רבי שמעון בן יוחאי זכריה הנביא הכהן מניצוץ אחד.

שנ ע"ע בהקדמת הזוהר ד: שם נאמר לרשב"י '…וקודשא בריך הוא איהו חתים אורייתא ממתיבתך וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה ומגו מתיבתא דאחיה השלוני כו'. ועי' סוכה מה: שם הגירסא 'יותם בן עוזיהו' במקום אחיה השילוני.

שנא ובשעת פטירתו היה אצלו הרב יצחק הכהן זצ"ל אמר לו 'אם תזכו אני אבוא שוב ואחזור ללמד אותכם הקבלה בשלימות'. אין ספק בדבר שידעו בברור כי הוא הרב שר שלום אשר חדר לעומק הקבלה ודעת רבי האר"י זיע"א.

וכ"כ בספר תולדות אהרן ומשה ובקונטרס אפר יצחק כי רבינו הרש"ש גילה לנו בעין טובה את הקבלות, ועליו נאמר טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל. והיודע ומכיר חכמתו הנפלאה יודה, כי מה שאמר רבינו האר"י לתלמידיו קודם פטירתו שאם יזכו יבוא בגלגול וכו' כמו שנזכר בספר שבחי האר"י, כנראה שבא לנו בהרש"ש וגילה לנו כל מחסורינו כשנדקדק בהקדמותיו הנוראות "נהר שלום" "רחובות הנהר" ו"השמ"ש" [ר"ת ש'לום מ'זרחי ש'רעבי] מעט החזיק בו את השמים ואת הארץ ע"כ.

שוב ראיתי להרח"ף בספר תוכחות חיים פרשת תצוה דף צ"ו ע"ב שכתב כן הנה דמצינו לגדול בתורה ובחסידות המפורסם בקבלה הרב שר שלום שרעבי זצוק"ל אשר אמרו עליו כי ההבטחה שהבטיח רבינו האר"י תלמידיו כשהיה טובל כשהוליכוהו לקוברו שאמר להם אם תזכו אבוא אליכם פעם אחרת כי בא אליהם הרב רבינו האר"י בגלגול ברב שר שלום שרעבי זיע"א ע"כ [שם].

שנב צ"ב הקשר בין הדברים, אם חטא י"ג שנה והוצרך לישב י"ג שנה לכפרה – ניחא, אך מה הקשר בין היותו בן י"ג בעת שהתחיל לחטוא לבין הצורך לישב י"ג שנה במערה? ואולי ניתן היה לומר שבחטאו בגיל י"ג פגם כל הי"ג שנים שעד עתה. אלא שעדיין קשה וכי אינו צריך לתקן כל השנים שמגיל י"ג ואילך שבהן חטא, ורק השנים שעברו שבהן לא חטא – שומה עליו לתקן? וצ"ע. ושו"ר שכבר הקשה כן בספר 'אור חדש וצמח צדיק' (אלפייה) עמ' קנה.

שנג אינו אלא רמז, שבפסוק כתיב אליעזר ומזה רוצה ללמוד על אלעזר, ועוד אלעזר תיקן את יהונתן בן גרשום ולא את גרשום עצמו.

ועי' מאידך בדברי הרמח"ל בספרו אדיר במרום [ספינר, עמ' כ'] שכתב "ר' אליעזר בן רשב"י בסוד כללות שני הבנים גרשום ואליעזר כו'".

שנד חז"ל דרשו זאת מן הפסוק 'ויואל משה לשבת את האיש' אין ויואל אלא לשון שבועה כמ"ש 'ושמעה קול אלה'.

שנה אלא ביאורו כדברי הגמ' בבבא בתרא דף קי. 'ולא היא אלא ע"ז – עבודה שזרה לו, כדאמר ליה רב לרב כהנא נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא':

שנו מביא זאת שם בשם 'רבי אליעזר בן רבי שמעון משה, ממדינת טיבע"ט' כו' דף ע ע"ב, ע"ש שהפליג בשבחו.

 

 

 

 

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

תגיות

0 תגובות על “רשב"י = משה, אחיה השילוני, זכריה בן יהוידע ועוד…”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א