ספר שופטים

פרק א

שמואל כתב את ספר שופטים

 

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ:

מלבי"ם השאלות: למה לא שאלו זאת עד עתה מי העולה בתחלה? ולמה אמר לשמעון ולא לשבט אחר?:

וישאלו, בחיי יהושע לא הוצרכו לשאול באורים ותומים כי יהושע סדר הכל עפ"י דברי ה' וכמ"ש חז"ל (עירובין דף ס"ג ע"א) דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא מצאנו שנצרך לו יהושע, אבל במותו הוצרכו לשאול באו"ת,

א) מי יעלה – כי בחיי יהושע היה הוא המצביא את העם עתה שאלו מי יעלה בתחלה,

ב) תחלה כבשו כולם ביחד, ועתה הוצרך כל שבט לכבוש את חלקו, כמ"ש (יהושע י"ג) "אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [אחרי מותך] רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ: לכן שאלו מי יכבוש בתחלה שאם לא יצליח הראשון יאמר הכנעני כי במות יהושע נשתה גבורתם.

 

(ב) וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:

מלבי"ם יהודה יעלה – כפי מעלתו, ומפני שהוא לקח גורלו ראשונה:

 

(ג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן:

רש"י עלה אתי – ועזרני לכבוש את מה שנפל בגורל ויש פותרין יהודה יעלה הוא עתניאל הוא

יעבץ שאנו אומרים במסכת תמורה מה שמו יהודה אחי שמעון שמו ולשמעון אחיו אמר שילך אתו:

מלבי"ם ויאמר לשמעון אחיו – כי מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון (יהושע י"ט):

 עלה אתי בגרלי – לכבוש גורלי, ויתכן שיהודה היה לו לכבוש בהר לכן אמר עלה אתי ושמעון היה לו לכבוש במישור לכן אמר והלכתי וכן לקמן (פי"ז) וילך יהודה את שמעון אחיו:

 

 

(ד) וַיַּעַל יְהוּדָה וַיִּתֵּן ה' אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם וַיַּכּוּם בְּבֶזֶק עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ:

מלבי"ם השאלות: אחר שאמר שנתן ה' את הכנעני בידם ויכום בבזק איך אמר שוב שלחמו ושהכו את הכנעני?:

(ד) ויכום בבזק – תחלה יצאו המחנות עם שריהם וערכו סביבות בזק ושם הכו עשרת אלפים איש, ומ"ש בבזק ר"ל סביב בזק, כמו ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה').

 

(ה) וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי:

מלבי"ם וימצאו – אח"כ בקרבם לכבוש העיר עצמה שם מצאו את אדוני בזק הוא נשאר בעיר להלחם בעדה בעת הצורך ולא עשה כמלך העי שיצא מן העיר ועזב את העיר פתוחה.

 וילחמו בו – שנית ושם הכו שנית את הכנעני שנסגרו בעיר דלתים ובריח:

 

(ו) וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו:

מלבי"ם וינס – כי ראה שנכבשה העיר, ויקצצו – כך נתן ה' בדעתם לעשות לו מה שלא עשו זאת לשום אחד מאויביהם, והוא קצת נגד חוקי ישראל כי הריגת ז' עממים הוא בסייף לא לצערם ע"ז האופן, אך ששילם לו ה' מדה כנגד מדה:

 

(ז) וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלַםִ וַיָּמָת שָׁם:

מלבי"ם ויאמר – הכיר בזה דין שמים ששלם לו כמדתו, ויען הודה פשעיו והכיר עונשי ה' מת כדרכו בדרך:

 ויביאהו ירושלים – כי משם הלכו להלחם על ירושלים והוליכוהו עמם ושם מת:

 

(ח) וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ:

מלבי"ם וילחמו, כבר נזכר בספר יהושע (ט"ו ס"ג) ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלים עד היום הזה מבואר שכבר נלחמו בירושלים ולא כבשום?

ולקמן (פסוק כ"א) אמר ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה?

ולדעתי אחרי כי אדוני צדק מלך ירושלים היה הראשון מן חמשה המלכים שהתקבצו על גבעון ושם נפל (יהושע י') בודאי חשבו מחשבות ללכוד את עירו כמו שלכדו אז ערי החמשה מלכים, והלכו במצוא ידם להלחם, והיה הלוחם יהודה, כי ירושלים היתה בחלקו של בנימין ורצועה בתוכה היה ליהודה (כנ"ל ט"ו) ומצד זה היה גם הוא נוגע בנחלתה, ואז בחיי יהושע לא יכלו להוריש יושביה שהיו יבוסים וישב בקרב יהודה עד היום הזה ר"ל עד סוף חיי יהושע שכתב ספרו.

ואחרי מות יהושע התעוררו מלחמות ביניהם ובין יושבי העיר וילכדו אותה וישרפו העיר לענוש על שמרדו ולחמו בם. ועכ"ז הגם שכבשו העיר לא כבשו את המצודה שנקרא אח"כ בשם מצודת ציון שלא נלכדה עד ימי דוד ושם ישב ג"כ יבוסי כמ"ש (ש"ב ה' ז'-ח') ויהודה לא לחמו שם כי אינו מחלקם.

ובנימין לא התחילו להלחם שם כלל, ועז"א לא הורישו בני בנימין ר"ל לא לחמו כלל ושם ישב את בני בנימין עד היום הזה (שהוא עד סוף חיי שמואל שהוא כתב ספר שופטים), וזה קרוב לדברי מהרי"א.

 

(ט) וְאַחַר יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה:

מלבי"ם [מהו ירדו להלחם בהר, והרי ההר הוא גבוה, עלו מבעי ליה?]

ואחר ירדו – כי הר ירושלים היה גבוה מיתר ההרים אמר אחר ירדו להלחם בהר ומשם אל הנגב והשפלה:

 

(י) וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי:

מלבי"ם וילך – יהודה, זה נזכר כבר כיבוש יהושע (סי' ט"ו) ושם מבואר שכלב הוריש את הענקים והיה בחיי יהושע, ופה חשב ביחד כל מה שכבש יהודה, ור"ל וכבר הלך יהודה אל הכנעני היושב בחברון בעוד יהושע חי, והגם ששם יחס הדבר אל כלב, הוא היה ראש השבט ושבטו הלך עמו, ומצד זה יתיחס לשניהם, כי חברון עצמה ניתן ללוים רק שדה העיר וחצריה נתנו לכלב ולכן שניהם התעצמו בהורשתו:

 

(יא) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר: (יב) וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה: (יג) וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה: (יד) וַיְהִי בְבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ הַשָּׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ: (טו) וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית:

מלבי"ם וילך משם – גם ספור זה והספור מעכסה נזכר ביהושע (שם) ור"ל שהלך כבר בחיי יהושע ואז היה הספור הזה,

וחז"ל התעוררו (כפי הנראה) על שבא ספור זה שני פעמים ועל שפה ספר שבני קיני עלו מעיר התמרים שאין לו ענין כלל. ודרשוהו בתמורה (דף י"ז) ששלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה ועתניאל בן קנז החזירם מפלפולו,

ושמ"ש ארץ הנגב נתתני ר"ל אדם מנוגב מכל טוב שאין בו אלא תורה, ושבני הקיני עזבו דושנה של יריחו שנתן להם יהושע והלכו אצל עתניאל בן קנז ללמוד תורה.

חכמו השכילו לדעת, כי על השנות הדבר פעמים כי כיון בפעם הזאת אל ענינים משליים משובצים בזהב המליצה, כי מצאנו שדביר נקראת קרית סנה (יהושע ט"ו מ"ג) ומזה הוציאו כי עיר הזאת נתיחדה אז לקרית ספר ר"ל ששם התאספו תלמידים להגות ולשנות בספר התורה והיה שם ישיבה גדולה,

ונקראת ג"כ קרית סנה ע"ש רצון שוכני סנה, וע"ש שמשה קבל תורה מסיני, ושעתניאל היה ראש הישיבה, והוא הכה את קרית ספר,

שההכאה תאמר בדברי חכמים על הנצוח בפלפול, כמ"ש מלחמתה של תורה,

ואמר כי תשב ללחום את מושל, חציך שנונים, וכדומה שדרשוהו על מלחמת התורה, וההכאה היא מי שנוצח המלחמה ומסיק הלכה, כמ"ש ברכות (דף י"ח) על והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג דתני ספרא דבי רב ביומא דסתוא,

ועתניאל הוא נצח, אם מלחמת הכנעני בקרית ספר כפשוטה וזה נזכר בס' יהושע,

אם הנצוח השני התוריי וזה נזכר פה.

ויען ראתה עכסה כי נפל בחלקה, ארץ הנגב משני ענינים, א) שהיתה הארץ נגובה צמאה למים וזה נזכר בס' יהושע,

ב) שבעלה פנה לארץ הנגב, הרוצה להחכים ידרים, וזה כל ישעו וכל חפץ כי לא יצמיח מחיה לביתו,

ועז"א "נתתני" תחת "נתת לי", שאני נעשיתי ארץ הנגב ע"י בעלי ולכן בקשה ברכה ושדה לפרנסה, ונתן לה גלות עליות וגלות תחתיות,

א) להשקות את ארצה הנגובה,

ב) רמז לה ג"כ כי כבר יש לך איש המושך מים חיים ממקור הברכה העליונה והתחתונה מחכמה האלהית והאנושית, כמ"ש חז"ל במד' מי שרזי עליונים ותחתונים נגלו לו יבקש ממני דבר.

ועפ"ז ספר לפי המשל והמליצה שבה דבר פה, שכאשר נתישב והרביץ תורה הרבה, כאשר שאל בדה"א (ד' י', ב' נ"ה) לפי דרוש חז"ל ובני קיני עלו אליו אל מדבר יהודה הקרובה שמה.

והוא ישב את העם הזה בישיבה של חכמה:

 

מצודות דוד גלת עלית – שדה ובה מעין ממעל ומעין מתחת:

 

(טז) וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם:

מלבי"ם ובני קיני – היו יושבי אהלים נוסעים ממקום למקום והיה להם שלום עם ישראל ובעת לחם יהודה עם הכנעני עלו מעיר התמרים שהיה במקום המלחמה ונתישבו במדבר יהודה וישב את העם בברית שלום ובהשקט, וכמו שעשה שאול עת לחם עם עמלק ויאמר לקיני סורו רדו מתוך עמלקי וכו' (ש"א ט"ו ו') כן היה עתה:

רש"י מעיר התמרים – היא יריחו שניתן להם דושנה של יריחו לאוכלה עד שיבנה בית המקדש ומי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטלנה כדי שיהא לכל ישראל חלק בבית הבחירה ונתנוה לבני יתרו ת"מ שנה והתלמידים שבהם הניחוה והלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ במדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה:

וישב את העם – עם התלמידים היושבים לפניו הוא בקש מאת הקב"ה שיזמין לו תלמידים הגונים שנאמר

[דברי הימים א פרק ד י] וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל: וזימן לו החסידים הללו:

 

(יז) וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה:

 

(יח) וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ:

 

(יט) וַיְהִי ה' אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם:

מלבי"ם ויהי – עד עתה ספר כי יהודה שעלה אחרי מות יהושע להלחם כדבר ה' הצליח ויעש חיל וה' עמו, מעתה עד סוף הקאפיטל מתחיל לספר כי אח"ז לא עשו כמצות ה' ולא הורישו את יושבי הארץ הגם שראו שה' עמם, והוא הוצעה למ"ש בס' הבא שעלה מלאך ה' אל הבוכים להוכיחם על זאת.

 ומספר איך חטאו בזה כל שבט ושבט, ומתחיל מיהודה ואומר, הגם כי היה ה' את יהודה ויורש את ההר – וממילא היה נקל לו לירד מן ההר אל העמק ולכבוש את יושבי העמק, וכמ"ש (יהושע י"ז י"ח) כי הר יהיה לך כו' והיה לך תוצאותיו כי תוריש את העמק מבואר כי אחרי כיבוש ההר נקל מאד לכבוש את העמק, בכ"ז כי לא להוריש את יושבי העמק – ר"ל לא כבש את ההר על הכוונה לכבוש אחריו את יושבי העמק, יען כי רכב ברזל להם – התרפה ותתירא מללחום עמהם, כי גם כוונתם בכבישת ההר לא היה להוריש הכנעני מחלקם רק מצד, כי:

 

(כ) וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק:

מלבי"ם ויתנו לכלב את חברון – והוצרכו לעזר לכלב כאשר היה לו זה בהבטחה מפי משה ויורש את ג' בני ענק אבל לא נתכוונו להוריש הארץ סביב סביב:

 

(כא) וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

רש"י ואת היבוסי ישב ירושלם – מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי (פרקי דרבי אליעזר לו), ומבני אבימלך היו, ולא הורישם מפני השבועה (בראשית כא כג כד) עד שבא דוד (שמואל ב ה וז), לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו:

 

(כב) וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וַה' עִמָּם:

רש"י בית אל – שנפל בגורלם ואע"פ שדמות מיכה עמהם שהרי מיכה משבט אפרים נאמר כאן 'וה' עמם' הוא שאמר דניאל לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים:

מלבי"ם ויעלו – גם בית יוסף התעצלו בכיבוש הארץ, ולהגדיל אשמתם הקדים לאמר כי בית יוסף גם הם עלו לכבוש בית אל, ואז היה להם ראיה ומופת שה' עמם, והוא כי:

 

(כג) וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז:

מלבי"ם ויתירו בית יוסף בבית אל – המחנה לא קרבו עדיין אל בית אל עצמה רק שלחו לתור את הארץ סביב סביב (כי פועל תר נקשר תמיד עם מלת את, לתור את הארץ, לבד פה בא עם שימוש הב' כי לא תרו את בית אל עצמה רק בבית אל ר"ל בגבול בית אל, ומבואר אצלנו שיש הבדל בין התר ובין המרגל שהמרגל יבקש ערות הארץ ומקום שנוח לכבשה, והתר מבקש הטוב (כמו לתור להם מנוחה) שדרשו בסביבות בית אל מקום הטוב לחניית המחנה, כי חשבו לצור ולעמוד סביב בית אל ימים רבים, (וגם אמרו ויתירו בבנין הפעיל ששלחו תרים לתור ולא תרו הם עצמם כפרש"י) ושם העיר – ר"ל שאינו בית אל שאצל העי שהיה לבנימין רק בית אל לוזה כנ"ל (יהושע ט"ז ב'):

כד) וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד:

מלבי"ם ויראו – בתוך כך ראו השומרים (שהניחו המחנה סביב העיר לבל יצא איש מן העיר), איש יוצא מן העיר, והגם שהשומרים היו אנשים מועטים, כי המחנה התרחקו אל תור הארץ בכל זאת לבשו עוז וגבורה ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ר"ל לא השער הגלוי רק המבוא הנסתר:

רש"י את מבוא העיר – שהיו נכנסים לה דרך המערה ולוז אחד עומד ע"פ המערה ונכנסים דרך הלוז למערה:

לוז – שגדלו בו אגוזים דקים.

 

(כה) וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ:

מלבי"ם ויראם – וכו' ויכו – השומרים לבדם את העיר – ומזה היה להם לראות כי ה' עמם עד שאחד ירדוף אלף (ואת האיש – אמר זה אגב גררא, א) כי שמרו מה שהבטיחו שזה מהראוי והיושר, ב) בל יטעו כי לוז הזאת היא לוז אשר בארץ החתים):

רש"י ויראם – באצבעו: היות ונשבעו זל"ז שלא לגלות מבוא העיר.

 

(כו) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

 

(כז) וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת:

מלבי"ם השאלות: הלא כבר אמר זה בספר יהושע סי' י"ז?:

(כז) ולא הוריש – ר"ל ובכל זאת הגם שראו כי ה' עמם בכל זאת לא הורישו בית יוסף שהם מנשה ואפרים את חלקתם, כי מנשה לא הוריש את בית שאן וכו' (וכבר אמר זה ביהושע (סי' י"ז) ושם אמר ולא יכלו בני מנשה להוריש את בית שאן וזה היה בחיי יהושע ועתה יכלו ולא רצו):

רש"י ולא הוריש מנשה – סיפר הכתוב בגנותו שהתחילו למעול בהקב"ה שצוה אותם והורשתם את כל יושבי הארץ וגו':

 

(כח) וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ:

מלבי"ם ויהי – והגם כי חזק ישראל עליהם הסתפקו במה שלקחו מהם מס ולא הורישו כמצות התורה:

 

(כט) וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר:

מלבי"ם ואפרים – מבית יוסף לא הוריש את יושבי גזר וגם לא שמו למס רק ישב בקרבו בברית אחים נגד מצות ה' שצוה לא תכרות להם ברית, לא ישבו בקרבך פן יחטיאו אותך לי:

 

(ל) זְבוּלֻון לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס:

 

(לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב:

 

(לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ:

 

(לג) נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס:

מלבי"ם (לב-לג) וישב האשרי בקרב הכנעני – כי הכנעני היה הרוב ואשר ישב בקרבו וכן היה בנפתלי:

 

(לד) וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק:

מלבי"ם וילחצו – ויותר נראה המעל הזה בדן כי תחלה לחצו האמורי אותם אל ההר, ואח"כ:

 

(לה) וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס:

מלבי"ם ויואל האמורי – ר"ל התחיל לעלות מן העמק אל ההר והתחיל להתיישב בהר חרס שהיה בהר עם אילון ושעלבים שהיה בעמק ובני דן לבדם לא יכלו להם עד שבאו בית יוסף שכניהם לעזרתם ותכבד יד בית יוסף וגברה זרועם, ובכל זאת ויהיו למס – שהגם שעתה היה להם לקחת מוסר ולהורישו ולהשמידו אחר שראו כי התגרו בם מלחמה, לא כן עשו רק הסתפקו בזה שלקחו מאתו מס, וציינו את גבולו עד:

 

(לו) וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה:

מלבי"ם שגבול האמורי ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה – כשני עמים הכורתים ברית ומגבילים לכ"א את גבול נחלתו, וזה הרע בעיני ה' מאד לכן שלח מלאך להוכיחם ע"ז כמו שיספר בסימן הבא:

 

                                

 

 

לוז

לוז מופיעה כבר בספר בראשית:

ספר בראשית פרק כח

 

(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:

(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:

למדנו שלוז היא שם של עיר, שלימים תיקרא ירושלים.

 

לוז היא שם של עץ שקד:

ספר בראשית פרק ל

 

(לז) וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת:

 

בלוז לא היו מתים:

 

(3-5) מדרש רבה בראשית פרשה סט פסקה ח

 

(ח) וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן וגו' ויצק שמן על ראשה שופע לו מן השמים כמלא פי הפך ואולם לוז היא לוז שצובעין בה את התכלת היא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם הזקנים שבה מה עושין להם כיון שהם זקנים הרבה מוציאין אותם חוץ לחומה והם מתים א"ר אבא בר כהנא למה נקרא שמה לוז כל מי שנכנס בה הפריח

(הטריף) מצות ומעשים טובים כלוז. ורבנן אמרי מה לוז אין לה פה כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר א"ר סימון לוז [-עץ שקד] היה עומד על פתחה של עיר. ר' אלעזר בשם ר' פנחס בר חמא אמר לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה לוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה דרך המערה לעיר הה"ד

(שופטים א) ויראו השומרים והנה איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר

(וגו').

וכך גם רואים מהמעשה עם שלמה המלך:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נג עמוד א

הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה אליחרף ואחיה בני שישא, סופרים דשלמה הוו. יומא חד חזייה למלאך המות דהוה קא עציב. אמר ליה: אמאי עציבת? – אמר ליה: דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא. מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז. כי מטו למחוזא דלוז שכיבו. למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח, אמר ליה: אמאי בדיחת? – אמר ליה: באתר דבעו מינאי תמן שדרתינהו. מיד פתח שלמה ואמר: רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה.

 

במדרש אנו מוצאים שלוז הוא גם שם של עצם הקיימת לעולם, וממנה יקום האדם לתחיה"מ:

מדרש רבה קהלת פרשה יב פסקה ה

אדריאנוס שחיק עצמות מחיק שמיה שאיל את ר' יהושע בן חנניה אמר ליה מהיכן אדם מניץ לעתיד לבא? אמר ליה מלוז של שדרה א"ל הראני! מה עשה הביא לוז אחד של שדרה נתנו במים ולא נמחה באור ולא נשרף בריחים ולא נטחן נתנו על הסדן והכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל כלום.

עצם קשֵׁה כאגוז הקשה לפיצוח

 

שמות הלוז מרמזין מי יקום בתחיה"מ- עם ישראל!

בן איש חי – הלכות שנה שניה – פרשת ויצא

והא נקרא נסכוי וגם נקרא לוז וגם נקרא בתואל ואמרתי בזה רמז כי שלשה שמות של עצם הנז' הם ר"ת לב"ן והם ס"ת שלשת השמות של ישראל יעקב ישורון ומזה העצם יבנה הגוף בתחיית המתים וזה יהיה לישראל דוקא הנאמר בהם ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום:

 

מהו מקום אותה העצם?

כתבי הרמ"ע מפאנו – מאמר שבתות ה' מכ"י – חלק ד – והנה

מקום הלוז הזה באיש הוא בעורף במקום קשר של תפלין [ולכן המזלזל בהם אינם קם בתחיית המתים!] ובאשה הוא בשדרה בסוף השדרה העליונה.

 

מהו מקור אותה עצם?

ספר שערי צדק – השער הראשון

והעצם הזה עיקר שרשו מעצם השמים יצא ומשם מקבל כח ועיצום וקיום ועמידות כל גוף האדם.

והעצם הזאת מקבלת עונג ועדונים אחר מיתת האדם הצדיק ועליו נאמר 'ועצמותיהם יחליץ' והוא העצם המקבל העונש ברשעים ועליו, נאמר ותהי עונותם על עצמותם:

 

מדוע קיימת לעולם?

 ספר מאור ושמש – פרשת ויחי ד"ה ונראה

והנה באדם יש עצם קטן הנקרא לו"ז שלא נהנה מעץ הדעת שבעטיו נגזרה מיתה על האדם, לפי שאין לו שום הנאה ממאכל כל ששת ימים רק מסעודת מוצאי שבת כידוע: [לכן לא אכלה מעה"ד שהיה ביום ששי].

ספר ליקוטי הש"ס – מסכת ראש השנה

כיוון שאינה נהנית מאכילה ושתיה הרי היא כיום הכפורים שאין אוכלים ושותים בו, לכן אינו שולט שם מלאך המות בלוז כמו שאין השטן מקטרג ביוה"כ. גם זה ממהרח"ו זל"ה:

 

מה הקשר בין עצם הלוז לירושלים [בית אל], ולשקד הלוז?

ספר עץ הדעת טוב – פרשת ויצא

התחיה תהיה בעמק יהושפט סמוך לחומת ירושלים, ושם יקומו כל המתים למשפט, ולכן  העיר ירושלים תקרא בעתיד לוז כי בה תהיה עיקר תחיית המתים:

ולוז הוא  שקד וירמיה התנבא 'מקל שקד אני רואה' ובזה רמז לו ה' על החרבן שיהיה בבית הראשון.

 

ועצם הלוז קשורה גם לכותל המערבי:

 ליקוטים מכתבי הרמח"ל ז"ל

באדם נשאר עצם אחד בקבר הנקרא לוז, ועליו יבנה הגוף לתחית המתים. ויש שם גם חלק מן הנפש והיא נק' הבלא דגרמי. כן הוא בבית המקדש, נשאר הכותל המערבי, וה"ס זה לוז שעליו יבנה הבנין לע"ל, ואותה הקדושה השורה עליו [שלא זזה שכינה מהכותל המערבי] נק' הבלא דגרמי:

ומעי"ז בספר שיח יצחק חלק א – דרוש בענין ב' נונין של ויהי בנסוע וכו'.

  

 הקשר של דוד ללוז

כתבי הרמ"ע מפאנו – מאמר שבתות ה' מכ"י – חלק ד  ומעי"ז בספר מחשבות חרוץ פרק יט ד"ה ושמעתי

החיות של עצם הלוז מסעודה רביעית שהיא כנגד דוד המלך.

ודוד מלך ישראל חי וקיים ויש זכר לדבר בסדור השלחן של מוצאי שבת שאמרו עליו באגדה כי עצם קטן יש באדם נסכוי שמו ויתכן שהוא הלוז הנקרא כך מלשון הסך נסך שכר וכן מסכה יינה כי הוא הממזג חבור היסודות לתחיית המתים אשר איננו נהנה אלא מסעודת מוצאי שבת

והוסיף שסעודה רביעית מושכת את קדושת ה'מן' שיש על סעודות השבת אף לימות החול כמו איסרו חג, והמן הוא מאכל למלאה"ש ולכן חיין לעולם, ולכך עצם הלוז נהנית מסעודה זו.

ובספר קומץ המנחה חלק ב אות [ס] כתב משום שסעודת מלוה מלכה אינה לתיאבון עדיין שבע מאכילת השבת.

הקשר של יעקב ללוז

ספר מאור ושמש – פרשת ויחי ד"ה ונראה

על יעקב נאמר ויבא יעקב לוזה שיעקב הוא בבחינת לוז שהלוז אינו נהנה מהעוה"ז [כמשנ"ת לעיל שאפי' סעודתו אין בה הנאה], וכן יעקב אבינו לא נהנה מהעוה"ז ורוב זמנו סבל.

ולכן יעקב לא מת כמו שהלוז מסמל את החיות הנצחית.

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “שופטים פרק ג”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

שלחן ערוך חלק א