שמואל א

שמואל יא

(א) וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כְּרָת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ:

מלבי"ם ויעל נחש העמוני – כפי הנראה התקנא נחש על שהמליכו ישראל מלך, ורצה לתגר בו מלחמה,

לכן עלה על אנשי יביש גלעד, כי בני בנימין לקחו נשיהם (אחר מעשה של פלגש בגבעה) מבנות יביש גלעד, ומסתמא התישבו שמה מבני בנימין, כי את אנשי יביש הרגו, והבנות ירשו נחלת אבותיהן,

ולכן עלה עליהם באשר הם משפחת המלך ומחותניו.

 כרת לנו ברית – הוא ברית אהבה ושלום ובשכר זה נעבדך:

 

(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל:

רש"י כל עין ימין – כמשמעו. ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני רמז קיא): הביאו לי ספר תורתכם שנתנה מימין, ואשרפה, על שכתוב בו (דברים כג ד): לא יבא עמוני ומואבי וגו'. חרפה – גדוף:

מלבי"ם בזאת אכרות לכם – הכריתות ברית יהיה תמיד בעד דבר מה,

למשל אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך (בראשית כ"ו) כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי (שם כ"א), ומחוקי העמים שאם ילחמו על עיר וישלימו תיכף יכרתו עמהם ברית וזה שכר חלף שלא לחמו,

וזה רק באם היה באפשרותם שילחמו, לא כן אם הם מנוצחים לא יכרתו עמהם ברית רק יעשו עמהם כרצונם,

וזה שא"ל הלא אתם נתונים בידי, אין לכם עצה וגבורה למלחמה, ומה תתנו לי בעד הברית,

רק אם תתרצו שאנקור לכם כל עין ימין – שבזה יהיה לי תועלת במה שאשים דבר זה חרפה על כל ישראל – כי לא יכלו להושיע את אחיהם, ובזה אהיה כמנצח את כולם, בעד תועלת זה אכרות לכם ברית:

 

(ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ:

מלבי"ם ויאמרו – וכו' ונשלחה מלאכים – כי הלא לא תפיק מגמתך שיהיה זה חרפה לכל ישראל רק אם ידעו מזה ולא יוכלו לעזור, וא"כ נשלח להודיעם:

(ד) וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ כָל הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ:

מלבי"ם גבעת שאול – ששלחו ראשונה למקום המלך:

 

(ה) וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מַה לָּעָם כִּי יִבְכּוּ וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ:

מצודות דוד אחרי הבקר – על כי ראה שבזוהו, לא נהג גם הוא עדיין בעצמו כבוד מלוכה, והלך אחרי הבקר להנהיגם כדרך ההדיוט:

מלבי"ם אחרי הבקר – שעורו ושאול בא מן השדה אחרי הבקר – שקרה שהבקר של בני העיר הלכו לפניו והוא בא אחריהם, וספר זה כי מסבה זו נתן עיניו בצמד בקר וינתחהו:

 

(ו) וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל בְּשָׁמְעוֹ כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד:

מלבי"ם ותצלח רוח אלהים ויחר אפו – כבר באר החוקר כי החלש כשישמע איזה עוול יתעצב עליו והגבור יחר אפו לעשות נקמה וע"י שצלחה עליו רוח ה' שהוא רוח גבורה (כנ"ל י' ו') עי"כ חרה אפו לנקום מאויביו:

 

(ז) וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ וַיִּפֹּל פַּחַד יְדֹוָד עַל הָעָם וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד:

(ח) וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלשִׁים אָלֶף:

מלבי"ם (ז-ח) ויקח – זה פרי החרון אף כשילוה טוב העצה עמו, בחרונו לקח מן הבקר שהלך לפניו צמד בקר וינתחהו

ויורה להם בזה ג"כ לימוד השכל, שכמו שלא יחול רוח החיים בגוף החי רק בהיות אבריו שלמים ודבוקים איש אל אחיו, לא כן כשיתנתח לגזרים יהיה לנבלה ולא יחיה עוד.

כן לא תחול רוח גבורה וחיי העם המדינים רק בהיותם צמודים יחד ואיש את רעהו יעזרו מכל צר הצורר על אחד מאיבריהם, לא כן אם יתפרדו הם כנתחי הבקר,

ועז"א כה יעשה לבקרו – מדה כנגד מדה, עז"א ויצאו כאיש אחד

כי השכילו מוסרו ונתחברו כאילו כולם אברי איש אחד אשר ירגיש כל אבר הפרטי בצרת הגוויה כולה:

רש"י ויפקדם בבזק – רבותינו אמרו (יומא כב ב): בשברי חרסים (ספרים אחרים אינו).

לשון אחר: בבזק, באבנים, שנטל מכל אחד אבן ומנאם, כמו (לקמן טו ד): ויפקדם בטלאים, שנטל מכל אחד טלה ומנאם בהם, כמו שהיו מונים אותם בחצאי שקלים, ותרגם (משלי כו ח): כצרור אבן במרגמה, היך בזקא דכיפא בקלעא.

ובילמדנו: ויפקדם בטלאים, כד אינון מסכנין, באלין בזקייא, כד אינון עתירים, באלין אימריא.

לשון אחר: 'בבזק', שם מקום הנזכר בספר שופטים (א ה): וימצאו את אדוני בזק בבזק:

 

(ט) וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד מָחָר תִּהְיֶה לָכֶם תְּשׁוּעָה בְּחֹם כְּחֹם הַשָּׁמֶשׁ וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ וַיִּשְׂמָחוּ:

מצודות ציון לאיש – לכל איש. כחום השמש – כאשר יתחמם השמש בגבורתו, והוא חצי היום:

 

(י) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָּנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם:

מלבי"ם מחר נצא – כי ביום ששבו המלאכים שלמו הז' ימים, והשיבו שימתינו עד מחר ויצאו אליהם והיה מאמר משותף [בעל משמעות כפולה] כי כוונו באמת שיצאו להלחם בם:

 

 (יא) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת הָעָם שְׁלשָׁה רָאשִׁים וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּכּוּ אֶת עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד:

רד"ק באשמורת הבקר – משלש משמרות שמחלקים הלילה השומרים, כמו שנאמר בדבר גדעון ושאול בא אל מחנה עמון באשמורה השלישית שהיה אשמורת הבקר:

 

(יב) וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל מִי הָאֹמֵר שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם:

מלבי"ם מי האומר – עתה הודו כולם במלכותו וחשבו אלה שמרדו בו לבני מות כמורד במלכות:

 

(יג) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה כִּי הַיּוֹם עָשָׂה יְדֹוָד תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל:

מלבי"ם ויאמר שאול – אבל שאול השיב לא יומת איש ביום הזה –

כי עד עתה לא היה דינם כמורד במלכות אחר שעדין לא הודו כולם במלכותו עד שהושיעם מעמון וזה לא נעשה עד היום, וז"ש כי היום עשה ה' תשועה – ועד עתה לא היה לי דין מלך:

רלב"ג לא יומת איש ביום הזה – יתכן שאחר היום המיתום,

או [שלא המיתום כלל, אלא ש]אמר שאול לא יומת איש ביום הזה על צד התחבולה למלט האנשים ההם מיד ישראל להראות להם שדעתו להמיתם אחר היום ההוא:

 

(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה:

מלבי"ם ויאמר, ומטעם זה אמר שמואל שילכו לחדש המלוכה – מחדש ע"י קבלת העם אותו ברצונם באופן שתתחיל המלוכה מהיום, וז"ש:

 

(טו) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְדֹוָד בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְדֹוָד וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד:

מצודות דוד וימליכו שם – המליכוהו שנית, בהסכמת כולם וברצון טוב.

לפני ה' – כי השכינה שורה במקום שרוב צבור נאספים:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “שמואל א – פרק לא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א